פרשת האזינו תשפ"ב – הכנה ליום כיפור – סוד "וישמן ישורון ויבעט"

ערב טוב, שבוע טוב, שנה טובה! מה שלומכם?
אנחנו פה בפרשת האזינו תשפ"ב, בשעה טובה.
נתייחס קצת לכמה עניינים, אבל עיקר הענין שנתייחס זה בענין התשובה, כי אנחנו בעשרת ימי תשובה – ערב יום הכיפורים, אז זה הדבר הכי דחוף.
אבל נתחיל מהפרשה: יש את הפסוק המפורסם "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", שמה מתחילה הידרדרות. למה קיים המנגנון הזה, למה דווקא "וישמן ישורון ויבעט"? אולי וישמן ישורון ויודה לה'? וישמן ישורון ויהיה מבסוט על הטובה שה' נתן לו? כמו שאמר יעקב אבינו "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים". למה "ויבעט"? כמובן שלא מדובר על השמנה גשמית. בן אדם שגָּדֵל, מצליח – זה הענין של "וישמן ישורון". ואז בא יצר הרע ואומר לו "אהה! אתה גדול, אתה עשיר, אתה חכם, אתה צדיק, אתה מוצלח..." האדם מקבל את המחמאות ואומר "כן, כן, נכון", והנה הנפילה!
בן אדם צריך להרגיש שהוא כלום, תמיד להחזיק את עצמו למטה, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". לרגע אחד אדם יכול להיות למעלה – צדיק יסוד עולם, וחלילה בשניה יכול ליפול ל'נוקבא דתהומא רבה', כך אמר רבנו הבעש"ט הקדוש והאהוב.
ולכן הדרך היחידה לשרוד במלחמה האכזרית הזו, ביצר הפרטי וביצר הכללי, זה שבן אדם 'למטה' – לא מחזיק מעצמו, לא נשבר כשהוא כלום, והוא לא מתגאה כשהוא משהו, אותו דבר. זו העבודה, העבודה האמיתית. היא לא עבודה קשה כל כך אם בן אדם מודע לזה ומרגיל את עצמו כל הזמן.
אם בן אדם מקריב לעצמו קורבנות ומרגיש את עצמו נפוח ומבסוט, אז הוא כבר בידיים של הסטרא אחרא רחמנא ליצלן. ולכן תמיד אדם צריך להיות מאוד ערני, שלא יהיה מצב של "וישמן ישורון ויבעט", אלא "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים". מה אנו מה חיינו? כל פעם יזכור את עוונותיו כי רָבּוּ, אז מה יש לו להתגאות? מה יש לו לתלות בעצמו? "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ", שניה אחת בן אדם נופל.
הרבה אנשים נכשלו בגלל שהצליחו. הצליחו בעניני העולם הזה ואפילו הצליחו בעבודת ה'! והחזיקו טובה לעצמם, בשניה אחת חשבו שזה בזכות עצמם, הרי כתוב שלעולם אדם יתלה את הכל בזכות אבות שלו, לא יתלה בעצמו, "התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים". אז ברגע אחד שבן אדם מאמין בעצמו, מאמין ש'כוחי ועוצם ידי' ואז הוא מתנתק באופן מידי מאבא שבשמים, הופך להיות כפוי טובה, מהר מאוד משמים אומרים "טוב, הוא הולך איתי ככה? שילך ככה…", "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי", "אהה... כוחי ועוצם וידי? טוב, בוא נראה".
אז האדם צריך להיות מאוד זהיר דווקא כשהוא מצליח. דווקא כשהוא מצליח, בגשמיות ורוחניות גם, שלא יתגאה! כי היצר הרע יכול לתת לו להצליח נניח בלימוד התורה או בעשית חסד או במשהו, אפילו בַּמִּלְחָמָה, רק כדי שיתגאה. ואז הוא לוקח את כל את כל הנשמה, מנתק אותו.
נער הייתי גם זקנתי, ואין סוף למלחמה הזו ולכמה תחבולות ותחכומים יש, והעצה הכי טובה: לא להתגאות, לא בפני הבריות ולא בפני עצמו. זה מאוד קשה! לפעמים צריך להתעלם – כשהיצר בא עם מחמאות לא להתרגש, לא לקבל אותם ולא לדחות אותם, כאילו יורד גשם. מה זה? מה אכפת לך? לא לעשות מזה...
לפעמים צריך להילחם בכוח – "בתחבולות עשה לך מלחמה", כל פעם המלחמה שונה אבל תמיד אותה התכלית – להביא את האדם לכפירה ולמרד בה' יתברך רחמנא ליצלן.
כל זה קרה כבר בענין של עץ הדעת טוב ורע. אנחנו צריכים לעשות תשובה, אומר הנועם אלימלך הקדוש זיע"א שצריך לעשות תשובה על החטא הראשון שאדם עשה, האדם הפשוט. אז הוא זכר שכשהיה תינוק נתן מכה לאמא שלו כשהיה יונק ממנה עם היד, על זה הוא עשה תשובה. ואנחנו הקטנים אומרים אם חֵטְא הראשון, אז בוא נלך לחטא עץ הדעת – הגברים יעשו תשובה כי היינו כולנו בנשמת אדם הראשון כלולים בפנים, אז כנראה השתתפנו, או רובנו השתתפנו, יש כאלו שברחו קודם, כמה נשמות לפני החטא, והנשים היו כלולות בחווה – אז הן צריכות לעשות תשובה על הקטע הזה. כל אחד יבדוק לעומק ולרוחב, מה החטא הזה ומה החטא הזה ויעשה את העבודה. בעזרת ה'!
לא קל להיות בעל תשובה! להיות בעל עבירה זה קל, בשניה בן אדם נהיה בעל עבירה. לעשות תשובה – גם כן צריך תחבולות. "בתחבולות…". לא עלינו, בן אדם נכשל באיזו עבירה חמורה, יכול להיות שהוא עושה תשובה ונשבר, כי זה בא לו באמת באמת, אבל זה יכול להיות גם מצד היצר כדי להכניס אותו לעצבות, לדיכאון, לשנאה עצמית, ואולי ליאוש או אולי חלילה שיפגע בעצמו וזהו ואז הוא לוקח אותו.
אז בעל התניא אומר שבזמן התחנון צריך להצטער על עוונותיו ובשאר הזמן להיות שמח. זה צריך להגיע לשליטה במחשבה וברגש, יש לנו את הספר "תיקון ושליטה במחשבה וברגש" שנמצא באתר באינטרנט אפשר להוריד אותו בחינם. מאוד מומלץ לכל אדם, כדי שבן אדם ילמד קצת להשתלט.
ועיקר העיקרים זו המלחמה, מפת הקרב: מה היצר רוצה? רוצה שאני אתייאש? שאני אשבר? שאני אהיה עצוב? רוצה להשתלט עלי? אני לא אתן לו בשום אופן! אני אהיה שמח!
העצה הכי גדולה – להידבק באבא שבשמים כל הזמן, "ואם נפלתי קמתי", וגם אם בן אדם עשה משהו בכלל לא התכוון, לפעמים בן אדם אנוס, שיעשה תשובה! כשאדם אנוס, עשה משהו שלא ידע, למשל שכח שזה יום שבת וחילל שבת. טוב, הוא שכח, אז שיעשה על זה תשובה! ויעשה תשובה על שוגג כדי שחלילה לא יצטרך לעשות תשובה על מזיד, כי עבירה גוררת עבירה, מאוד מסוכן!
זה לא אומר שאם אדם עבר איזו עבירה קטנה בהלכות שבת, משהו שלא שם לב, דיבר איזה ענייני חול או משהו, הוא דווקא יכשל במשהו יותר חמור בשבת. יכול להיות שכן אבל יכול להיות שלא, יכול להיות שהוא יכשל במשהו אחר שלא קשור לשבת. זאת אומרת "עבירה גוררת עבירה" זה לא חייב להיות באותה העבירה באותו סוג. "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל", ממלחמה אל מלחמה, ורשעים ילכו מדחי אל דחי, כי "עבירה גוררת עבירה."
אז צריך מצד אחד לעשות תשובה: תשובה שלימה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א.
יש תשובה פרטית ויש תשובה כללית: פרטית – על איזה חטא שאדם נכשל, לא עלינו, עושה תשובה. אבל כללית – זה על כל היחס שלו לה' יתברך, לעבודת ה' יתברך ולתורת ה' יתברך ולכל התכלית של החיים.
האדם צריך לעשות תשובה תמיד, כל רגע ורגע, כי הוא יכול להיות בכל רגע בדרגה יותר גבוהה באהבת ה', ביראת ה', ב'לשם שמים', באהבת הבריות, באהבת התורה. בכל שניה ושניה יש לנו בחירה! אז תמיד אנחנו יכולנו להיות יותר.
מי מעכב? היצר מעכב, והבן אדם ששומע בקולו. וגם בן אדם שהוא מוגבל – כל בנאדם הוא כלי, בסך הכל הוא מוגבל. נכון, כל אחד יכול להיות כמו משה רבנו אבל לא נמצאים הרבה משה רבנו ברחוב, אנחנו לא מצאנו... זה קשה מאוד, מאוד קשה, וזו המלחמה, וזו העבודה ולזה האדם נברא.
אז התינוקות שנשבו ובעלי תשובה צריכים לא להישבר אף פעם, ולהיות מאוד מאוד מאוד עירניים, מאוד! למה שקורה, להיות מודעים לכל מחשבה דיבור ומעשה, לכל רגש – הרגשות יכולים לשגע את הבן אדם, לגרום לו לעשות דברים מאוד קשים. במיוחד אנשים רגישים.
לפעמים בן אדם פתאום יש לו איזו התעוררות, ללמוד מקצוע או לעשות עסק או להתגבר בעבודת ה' במשהו, משהו חיובי, וזה נניח גדול על מידותיו. הוא לא ממש יצליח בזה, נניח אם הוא רוצה להיות רואה חשבון והוא בן אדם שלא נמשך בכלל למספרים ולמתמטיקה, מה לו ולזה? איך הוא יצליח? או אם הוא רוצה להיות איש ביטחון אבל הוא אדם מאוד פחדן או חלש, איך הוא יצליח?
לכן צריך לבדוק טוב מאוד כל מיני התעוררויות שבאות בנפש של האדם, או מהסביבה, או מתוך עצמו, שמא יש פה איזו זריעה של כישלון מתוחכם על ידי היצר, ואז הבן אדם מתייאש לגמרי, מתבייש, ויבוא גם חלילה בטענות כלפי שמיא – "למה?? הנה עשיתי, השתדלתי, ולא הלך לי!". מי אמר שזה התפקיד שלך? מי אמר שזה מתאים לך?
איך אנחנו יכולים להיזהר בכל זה? אנחנו יכולים אם אנחנו נקשיב ללב. כן, ה' רוצה את הלב! נכון, אנחנו צריכים שיהיה לנו לב נקי, לב אמת, לב חכם. שאנחנו נקשיב עם האזניים ללב שלנו – מה הלב אומר? הלב רגוע? הלב לא רגוע – סימן שאתה עוד לא הגעת לַדִּיּוּק. הבירור עוד לא נגמר. אין לך אור בלב? אתה בנפילה חביבי! המצב התקין זה שיש לך אור בלב, הלב שמח, אתה דבוק באבא שבשמים ועושה את הכל מתוך שמחה, מתוך אמת, מתוך מסירות! אז ככל שאנחנו נחדד את המכשיר המופלא הזה, שנקרא הלב – הלב הרוחני, אנחנו נדייק יותר בעבודה.
אז הקֶשֶׁב – הקשב זה הדבר הכי חשוב במלחמה. כמו במלחמה בין מדינות, בין אויבים, הקשב זה המודיעין, אם אין לך מודיעין אתה לא יודע מה האויב שלך זומם, אז אתה לא מוכן לשום דבר. אז אנחנו כל הזמן אוספים מודיעין בתוך נפשנו. מאד מדויק! כל סימן הכי קטן, אתה צריך להתבונן עליו. בלי לחץ, בלי מאמצים אדירים, באופן טבעי, להתרגל להקשיב ללב – מה הוא אומר, מה מתחדש שמה? מה המצב? יש אור? יש חושך? יש דאגה? אין דאגה? יש פחד? יש חרדה? יש קנאה? יש שנאה? יש כעס? יש עצבות? מה יש בלב?
מי גורם לזה? מה גורם לזה? מה גרם לך עכשיו שאין לך מצב רוח פתאום? תבדוק! אולי קיבלת לשון הרע? אולי דיברת לשון הרע? אולי אכלת משהו ולא ברכת? אולי עשית מעשה שלא ייעשה? אין לי מושג, אתה צריך כל הזמן לבדוק את הגבולות. כמו שהחיילים בודקים את הגבולות של המדינה שלא תהיה איזו חדירה – ככה.
כל העצות האלו הן עצות חשובות מאד לענין של התשובה, כי התשובה זה לא רק להבין שעשית חטא ולבקש סליחה ולקבל על עצמך לא לחזור על זה, אלא לעשות תחבולות וכל המאמצים כדי שזה לא יחזור. ולפעמים בן אדם עשה תחבולות ומאמצים ו–וואו! נכשל בדיוק אותו דבר ויותר גרוע. ראיתי את זה, שמעתי על זה, אצל הרבה אנשים. אז אומרים – "הנה עשיתי, עשיתי את כל הסגולות, עשיתי כל זה ועוד פעם נכשלתי". אוקיי, לא עשית מספיק!
המלחמה נמשכת עד הרגע האחרון, כל עוד שאדם בתוך הגוף יש מלחמה. אמנם דוד המלך הרג את היצר בתענית ואברהם אבינו הפך את היצר הרע ליצר הטוב, אבל רוב האנשים הם לא שמה. הם במלחמה בלתי פוסקת עד הרגע האחרון.
אולי בן אדם התרעם על משהו כלפי שמיא רחמנא ליצלן וזה סילק לו את האור וניתק אותו מלמעלה. אין דבר יותר מזעזע שיהודי מנותק מה', זה הכי מסוכן. ולכן לא משנה מה קורה, אתה בקשר עם ה', כמו דוד המלך. תראו בתהלים, בכל מצב הוא היה בקשר עם ה' – כשהיה שמח, כשהיה עצוב, כשהצליח, כשלא הצליח, כשרדפו אותו, כשעלה לגדולה, תמיד מהלל את ה' יתברך ונדבק בה' יתברך.
דבקות ללא תנאי, ללא הפסק, זה הדבר הכי חשוב! זה אחד החידושים העצומים שהדגיש ביותר רבנו הבעש"ט הקדוש – הדבקות. אם יש דבקות, 'אור אין סוף' יורד לתוך העולם הזה וזה מביא להשראת השכינה, לשפע בכל העולמות. השכינה מקבלת את המזון שלה, גם הנשמה של האדם, כל הנרנח"י שלו. אם בן אדם מנותק, אז הוא מקבל רק, ככה, כאילו זורקים לו עצם מאחורי הגב, כמו שאומרים, הוא מקבל מהאחור לא מהפנים, וזה דינים, זה קשה.
אז אין דבר כזה שבן אדם ישלים רגע אחד להיות מנותק מאבא שבשמים. אין מצב! כמו שבן אדם נניח, להבדיל, ביום חם ארבעים ושתיים מעלות ופתאום המזגן מתנתק, כמה זמן הוא יסבול בלי מזגן? אז הוא מחבר את המזגן, נכון? כי אם לא – יהיה לו חם. אז כשבן אדם מרגיש הסתלקות האור ולא מרגיש במיטבו, סימן שהוא התנתק או ניתקו אותו או התנתק, איזה כפירה חדרה ללב, משהו, משהו ראה, משהו שמע, משהו הפנים, משהו הסכים, אפילו אם הוא נותן חן ברשעים, זה יכול לגרום לניתוק.
מה אמר דוד המלך? "חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ", הוא לא חבר של כל אחד. לפעמים בן אדם מתחבר לרשע, "אוי לרשע ואוי לשכנו" והוא מתחבר אולי כדי לתקן אותו, ובמקום לתקן אותו, הרשע מפיל אותו. כן, תדעו שיש קליפה, שהיא קליפה לא נעימה וקליפה קשה, וזה אתה רואה, ויש קליפה נחמדה – שהיא מושכת את הבנאדם בנחמדות שלה, ויש את זה הרבה רחמנא ליצלן.
צריך לראות שלא ימשכו אותך, שהבן אדם אפילו שומע איזה בדיחה לפעמים ויש בזה מינות, הוא נהנה – הוא נתפס. לפעמים אדם צדיק יסוד עולם אבל בא לידו מקרה, והוא היה צריך להוכיח את הבן אדם והוא לא הוכיח אותו, כי הוא חשב שזה לא יועיל, או הוא לא שם לב, הוא כבר היה מותש, לא משנה מאיזושהי סיבה, או פחד או מה – נתפס בעוונם! פתאום הוא גם כן נכשל במשהו, הוא לא מבין מאיפה זה בא. אהה אדוני, היית צריך להוכיח ולא הוכחת! היית צריך להגיד משהו ולא אמרת!
כמו שאתם רואים, התשובה בעבודת ה' זה לא דבר פשוט, זה דבר שנמשך כל רגע ורגע שאדם חי.
צריך להיזהר מאוד שלא לפגוע בבעלי תשובה או בבַּעֲלֹת תשובה, מאד! לא לצער אותם, וגם גרי צדק שבאו מרחוק מאד, כי לא יודעים את הכאבים שלהם, ולא יודעים את המלחמות שלהם, וזה אחד התיקונים שצריך לעשות בדור הזה לפעמים, איך להתייחס בכבוד ובאהבה לכל מי שרוצה להיות ירא שמים. וגם אם הוא נופל ונכשל, אבל הוא רוצה לעבוד את ה', הוא רוצה לתקן? אין דבר יותר יקר מזה! אין דבר יותר יקר מזה שיהודי רוצה לעבוד את ה'! אין!
לא משנה איפה הוא נמצא, באיזו דרגה ואיפה הוא נפל, כמו שאומר רבנו, רבי נחמן הקדוש זיע"א מברסלב, לא משנה איפה נפלת – אתה רוצה לעבוד את ה'? הכל פתוח בפניך. הכל! אתה יכול להגיע לדרגות הכי גבוהות. אנחנו לא רוצים להגיע לדרגות גבוהות, אנחנו רוצים לא לאכזב את אבא שבשמים ולעשות את העבודה. לעשות את העבודה. כל אחד יש לו עבודה פה לעשות, וכל אחד יש לו שליחות פרטית, כללית, שניהם, את זה הוא צריך לעשות.
זה התמדה! צריך להתמיד! לפעמים בן אדם, פששש... עולה, אבל אין לו התמדה – הוא מתרסק! לאט לאט, "מעט מעט אגרשנו מפניך", אבל תתמיד! ותהיה קר – כשהיצר בא לחמם אותך תהיה קר, כשהוא בא לייאש אותך – אל תתן לו, תגיד: לא! ה' אוהב אותי! לא משנה מה עבר עלי, ה' אוהב אותי ואני אוהב אותו, ואני ירא מפניו, ואני רוצה לעבוד אותו, ואתה תלך מפה, אני לא אקשיב לך, אני לא אתייאש! בשום אופן! לא משנה מה עשיתי, מה שעשיתי נגמר. עכשיו אני עושה תשובה. אם זו תשובה מעומק הלב – כל העולם נברא בשביל התשובה! תשוב ה"א.
אז "וישמן ישורון ויבעט", זוהי דרגה מאד נמוכה, מאד נמוכה בעבודת ה'. זה מראה שהאדם הזה, שהשמין, שהצליח ובועט, הוא לא בנוי בכלל בעבודה הנכונה, אין לו שום בניה. גם אם הוא יודע את כל התורה והוא גאון נניח, שזכה לגאונות, אבל הוא מתגאה והוא בועט בסוף רחמנא ליצלן, אז איפה הבניה שלו? יש בניה בשכל, אבל יש "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ". עיקר העבודה זה "והשבת אל לבבך", לא רק בשכל ובפה, זה יותר קל. יותר קל לגמור את כל הש"ס, מאשר לתקן מידה אחת. ברור.
אז אדם צריך להיות מאד קשוב לפנימיותו, דבוק בה' וקשוב לפנימיותו, לראות שכל הענין מתנהל כשורה, שהוא באמת הולך מחיל לחיל. הולך, לא רץ! הולך מחיל לחיל. מי שירוץ – יפול רחמנא ליצלן.
זו 'דרך עץ החיים', זו הדרך הזו. 'דרך' – הולכים בדרך לקראת עץ החיים. 'עץ הדעת טוב ורע' – כבר טעמנו מזה, לא יצא מזה טוב... עכשיו צריך לטעום מעץ החיים!
כפי שהיצר הרע עקשן גדול ולא מוותר רגע אחד על אף אחד, אנחנו יותר עקשנים! לא מוותרים רגע אחד על בורא עולם, ורגע אחד אנחנו לא מוותרים על שום נשמה, על שום ניצוץ של קדושה!
צריך להעלות את הניצוצות מדומם, צומח, חי, מדבר. אם לא מעלים את הניצוצות, אז הגאולה מתעכבת. לא עלינו, כל אחד צריך לתקן איפה שהוא פגם, לכן אל תזלזל באף בן אדם שאתה רואה שעושה איזו מלאכה שלא נראית לך או שזה לא מתאים. אולי זה התיקון שלו, כנראה זה התיקון שלו, כנראה שזה הניצוצות שלו שנפלו שמה והוא צריך להעלות אותם ע"י המלאכה הזו.
אל תזלזל באף אחד, לא, לא לדון את חברך. תרחם על כולם, תבקש רחמים אם אפשר. אם יש רשעים שעושים להכעיס, תבקש שיעשו תשובה, כמו שעשה רבי מאיר, אחרי שברוריה אשתו אמרה לו מה ואיך לעשות. תבקש שיחזרו בתשובה ושלא יוכלו להזיק, זה אני מוסיף, שלא יוכלו להזיק, שלא תהיה להם זכות להזיק, אין להם זכות להזיק.
אז להיזהר מאד מ"וישמן ישורון ויבעט", איך? להפוך אֲנִ"י לאַיִ"ן, להילחם על זה. כשאתה מרגיש שאתה מתחיל להיות מבסוט מעצמך – מיד תוריד את הראש, תבקש רחמי שמים, כי הנפילה קרובה לבוא רחמנא ליצלן.
זה המסר של הפרשה "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם", משה רבנו מוכיח את עם ישראל קשה מאד לפני שהוא מסתלק לעולמו. והתוצאה המיידית, כמו שכתבו בפרשה, אחרי "וישמן ישורון ויבעט", זו עבודה זרה, לא פחות! למה? כי כל מי שמתגאה כאילו עובד עבודה זרה. מתחיל לייחס לעצמו את הכל, במקום לייחס את זה לרחמי שמים, אז הוא כבר בדרך לעבודה זרה כזו או אחרת.
ה' ירחם עלינו! ויאיר לנו חזק, לא יתן לנו ליפול! וכל עם ישראל – שנעלה את כל הניצוצות, שנעשה את הכל לשם שמים, שנעשה תשובה שלמה, תשובה נקייה, אמיתית. שנלמד זכות, ולא ההיפך! שנעשה לו יתברך נחת רוח ולא ההיפך!
באמת, שהשנה הזו תהיה שנת גאולה ונחת רוח, להקים שכינה מעפרה.
שכולנו נהיה זכאים בדין! יש אפשרות כזאת אם נעבוד כמו שצריך בע"ה.


לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
שנה טובה ומתוקה!