השכל האלוקי פרשת יתרו תשפ"ו מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א

ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת יתרו תשפ"ו. ובשם ה' נעשה ונצליח. וננסה להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שאנחנו הולכים בה.
טוב, נקדים ונאמר: יתרו הוא הטוב שבקין, הוא גלגול של קין, הטוב שבקין. וקֹרח הוא הרע שבקין. ומשה רבינו גלגול של הבל. אז ברור שכאן בכל המסכת הזו, המפגש הזה ביניהם – יש תיקונים לפגמים שהיו במפגש הקודם.
שם הוא הרג אותו, בגלל שהיתה לו אשה נוספת, הוא קינא בו – ופה הוא מביא לו את הבת שלו, יתרו מביא לו את הבת שלו לכפר על זה, את צִפֹּרה, אשתו של משה, שהוא הבל. אז יפה.
אז הוא הרג אותו – פה הוא נותן לו עצה איך לא למות, איך לא להתמוטט כמו שאומרים היום. הוא פחד שהוא יתמוטט. זה דבר מעניין.
וגם העצה שהוא נתן, על זה רצינו לדבר: בא פתאום יתרו, איש חשוב יתרו, כן. הוא היה איש חשוב מאד, היה כומר של עבודה זרה. והוא עבד את כל העבודות הזרות, היה קשור גם עם פרעה. וברוך ה', הוא חזר בתשובה – תשובה אמתית, התגייר באמת, גר צדק אמתי. והוא בא ונותן עצות למשה רבינו, לעזור לו איך 'לנהל את העסק' כמו שאומרים היום. הוא מסתכל על זה שמשה יושב מהבוקר עד הערב ודן את ישראל, איך הוא יעמוד בזה. טוב. והוא אומר לו להתיעץ עם ה', למרות שזה לא כתוב. אבל משה רבינו התיעץ עם ה', והוא קיבל את העצה שלו.
מזה נהיה שינוי בהנהגה. שינוי בהנהגה זה לא דבר של מה בכך. נהיו פתאום שרי עשרות, שרי מאות, שרי אלפים, מה שנקרא כל הדיינים וכל השופטים. קודם היה רק משה. וכי מה? למשה לא היה שכל? הוא לא ידע מה הוא צריך לעשות? וה' יתברך לא היה יכול להגיד למשה רבינו למנות את כל אלה? היה צריך את יתרו? כן. התשובה היא כן, היה צריך את יתרו. עובדה שהוא בא והוא אמר, והוא זכה. לפעמים יש משהו שמחכים שיבוא הזכאי, ומגלגלים זכות על ידי זכאי.
יש בזה זכות. וגם אפשר להגיד שיש בזה ירידה בדרגה. קודם מי שניהל את הכל ושפט את הכל היה משה בכבודו ובעצמו. ועכשיו הוא האציל סמכויות למטה. למשל, במלחמת עמלק כשהוא מינה את יהושע להלחם בעמלק, דנים אותו לגנאי על שהוא התעצל כביכול, משה רבינו, על למה הוא בעצמו לא הלך להלחם.
הנושא שלנו זה השכל. יש שכל אנושי. ויש שכל אלקי, של ה' יתברך, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל. מה שאנחנו מבינים בכלל בהנהגתו של ה' יתברך זה רק על פי התורה, על פי פרד"ס התורה, פשט רמז דרש וסוד. אלמלא היה נותן לנו את התורה והיה מגלה למשה רבינו את כל אלה, לא היינו יודעים כלום, אנשים פשוטים אנחנו.
אז בזכות התורה אנחנו מבינים מה ה' רוצה, מה מותר מה אסור, הכל. ובקבלה, בתורת הקבלה, אנחנו מבינים למה, הרבה מטעמי המצוות מוסברים שם, ובקבלת האר"י במיוחד – הוא מסביר את כל מבנה העולמות, ואיך המצוות שאנחנו עושים משפיעות למעלה ואיך גם העבירות לא עלינו משפיעות, ואיך זה משפיע על האדם שעשה אותם ואיך זה משפיע על הממוצע הכללי של עם ישראל ואיך זה משפיע על כל העולמות כולם. גם הרמח"ל מביא הרבה הסברים מופלאים, גם על כל השלבים מתחילת בריאת העולם עד הגאולה השלמה ועד לעולם הבא ועד בכלל.
כל אלה סודות התורה. בלי זה האדם לא מבין כלום. עם זה הוא מבין, אבל הוא לא חי את זה. לנביאים היתה השגה אמתית, התגלות אמתית, לא בגלל שקיבלו את זה בתורה. חכם עדיף מנביא, מהבחינה הזו שהחכם עם החכמה שלו יכול להבין דברים גדולים – אבל הוא לא מקבל את גילוי הפנים כמו הנביא. ה' מדבר עם הנביא, ה' יתברך בעצמו מדבר עם הנביא.
טוב, משה רבינו גדול הנביאים גדול החכמים, עלה לשמים, הביא לנו את התורה – הוא צריך עצות מיתרו איך להנהיג ואיך לנהל? ברור שמשה היה עניו מכל אדם, אז לא היתה לו בעיה גם לקבל עצה יתרו.
כאן אנחנו מדברים על שכל אנושי. השכל של יתרו זה שכל אנושי. אינני יודע אם הוא 'זכה' לגילוי פנים מהסטרא אחרא כמו חרטומי מצרים, שעל ידי כישופים ושדים היתה להם השגה מעל הטבע הרגיל. הם היו מקבלים ידיעות, כן, כמו שגם פרעה היה מקבל, שגם הוא היה מכשף. הוא היה מקבל ידיעות כמו זה שנולד גואלן של ישראל, ושהוא לוקה במים. בסוף הוא מגדל על ברכיו את גואלן של ישראל והוא לא יודע מזה. זאת אומרת משהו הם רואים, לא הכל הם רואים. זה גילוי פנים מצד הסטרא אחרא.
האם היה ליתרו את גילוי הפנים הזה? אני לא יודע. אבל הוא עסק בכל הדברים האלה. הוא לא היה איזה מישהו סתם, אלא היה מפורסם, היה כומר של כל העבודות הזרות. אז בתור איש ציבור בטח היה לו מה להגיד. גם בתור אחד שעומד בטח בפני ציבור שבאים אליו היה לו מה להגיד – כמו שכל אדם זקן ומנוסה יש לו מה להגיד, הוא רואה בן אדם צעיר והוא יכול להגיד לו: 'תשמע, אתה יודע, זה מוביל לשם. זה גורם לזה'.
"חכמה בגוים, תאמן". "תורה בגוים – אל תאמן". בסדר, אז אנחנו נכלול את זה בשכל האנושי. זה לא שכל אלקי. ה' יתברך יש לו את השכל אלקי שאין לנו בו תפיסה והשגה כלל. ויש את השכל של איש האלקים, איש האלקים זה משה רבינו. איש האלקים, אפשר לכלול בתוך ההגדרה הזו, לפי עניות דעתי, גם בעלי רוח הקודש וגם בעלי נבואה, גם נביאים וגם בעלי רוח הקודש. רוח הקודש זו דרגה נמוכה יותר. ונבואה זו דרגה גבוהה יותר.
גדול הנביאים, היחיד שזכה לנבואה בדרגה הזאת זה משה רבינו. זה לא בטעות, זה מכוון, כדי שלא יבוא מישהו אחר ויגיד שגם הוא נביא כמו משה רבינו וישנה את התורה – לא, לא, לא. אי אפשר לשנות את התורה. "משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים". מבינים?
אז יש את השכל של איש האלקים. איש האלקים מורכב משניים: מאיש, מהטבור ולמטה איש – ומהטבור ולמעלה בחינת נביא, בחינת מקבל הוראות מלמעלה ישירות. באספקלריא מאירה, "פנים אל פנים" דיבר ה' עם משה רבינו. שאר הנביאים לא ראו באספקלריא מאירה, וה' היה מדבר אִתם בחידות, והם היו כמעט מתעלפים והם לא היו בהכרה. משה רבינו היה יכול לדבר עם ה' מתי שרצה, ה' עונה לו, והוא עונה לו, דו־שיח ברור מאד, פלא פלאות.
אתם קולטים מה זה איש האלקים?! יש לי ספר שנקרא 'איש האלוקים', תקראו אותו, ספר חשוב. אפשר להוריד אותו מהאתר חינם, על הדבקות ועל רבנו הבעל שם טוב הקדוש, שגם היה איש האלקים.
אז במורכבות הזו של איש האלקים יש לו גם את הדעה שלו, יש לו את ההבנה שלו, יש לו את השכל שלו. "חכם, גבור ועשיר" צריך להיות כדי להיות נביא. יש לו שכל ויכולת אנושית גבוהה. ומצד שני, יש לו את התוספת של מה שהוא מקבל מלמעלה בנבואה. גם שם יש דרגות.
פה אנחנו מדברים על משה רבינו, גדול החכמים, גדול הנביאים. והוא שילוב של בן אדם, גוף של בן אדם, אוכל, שותה, מה שצריך בן אדם. לכן זה ש "ארבעים יום וארבעים לילה" הוא לא אכל ולא שתה, נאמר כמה פעמים, כי זה לא מובן מאליו. גם אליהו הנביא כשהלך להר חורב היה צריך ללכת ארבעים יום, ועם מה שאכל, העוגה הזו שהביא לו המלאך ומה ששתה – זה הספיק לו. הלואי על כל מי שרוצה לעשות דיאטה... אם היה לו דבר כזה שהוא אוכל פעם בארבעים יום, היה מרזה, הכל טוב...
כן. אז זה הענין של איש האלקים: שהוא כולל בן אדם עם גוף והכל – אבל יש לו תוספת מלמעלה. וזה מקצוע קשה מאד, להגיע לדרגות האלה, גם של רוח הקודש, בטח של נבואה. הנבואה כרגע פסקה עד שתבוא הגאולה. וצריך לשלב את הכל ביחד. איש האלקים צריך לשלב את הכל ביחד, גם את השכל שלו והחושים שלו וההבנה שלו והרצונות שלו – אבל הוא מבוטל כלפי שמים. הוא הפך 'אני' ל'אַיִן'. אם הוא לא היה מבוטל כלפי שמים, הוא לא היה מקבל נבואה.
אולי נביאים קטנים יותר לא היו מבוטלים כל הזמן, אבל אחד כמו משה רבינו שה' יכול לדבר אתו בכל רגע – הוא מבוטל כלפי ה' יתברך כל הזמן. לכן הוא אומר, כן, "וְנַחְנוּ מָה", ו'מה אתם מלינים עלינו? אנחנו כלום. זה הקדוש ברוך הוא אומר מה לעשות'. הוא לא אומר "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". הוא לא אומר את זה. ה' נותן לך כח לעשות חיל, זה משמים.
אתם מתלוננים על משה – אתם מתלוננים בעצם על הקדוש ברוך הוא, כי הוא עושה מה שה' אומר. ואם עשה משהו שהוא לא מה שה' אומר, זה כתוב – כמו זה שקרב את הערב רב שה' אמר לו לא, כמו זה ששלח את המרגלים שה' אמר שהוא לא מצוה אותו ושאם הוא רוצה שישלח כמו שאומרים 'על הראש שלך'. ובכל פעם שהוא עשה משהו שהוא לא בשליחות מה' יתברך הסתבכנו. ככה זה.
אז בא יתרו והוא שולח לו שליח, ככה כתוב, 'אתה יוצא לקראתי לכבד אותי שאני בא?' משה לא יצא. 'אם אתה לא יוצא בגללי, צא בגלל אשתך, צא בגלל הבנים שלך'. ואז ה' אמר לו 'צא, "קרבהו ואל תרחיקהו". מעניין למה משה רבינו העניו מכל אדם לא יצא מיד לקראת חמיו. יש פה הרבה עומק ודקויות. בפשט בן אדם חייב בכיבוד חמיו. אבל יתרו כבר התגייר? עוד לא התגייר? לא ברור. והוא לא יצא, הוא שמע והוא לא יצא לקראתו. למה? אי אפשר לדעת.
צדיק קדוש עליון, מרכבה כזו כמו משה רבינו לא עושה שום דבר, לא נוגע באף אחד, לא מתקרב לאף אחד, לא מדבר עם אף אחד, לא עושה החלטות – לפי מה שבא ואיך שהוא רוצה. יותר ויותר ככל שהוא מתקדש הוא לא עושה כלום ולא מרים אצבע – בלי שמורים לו מהשמים. ופה זה גם פרהסיא, ללכת לקבל את פניו, כן צריך? לא צריך? זה כבוד התורה? זה לא כבוד התורה? עד שהוא קיבל הוראה משמים ללכת לקבל את פניו כי יתרו היה אמתי, היה גר אמתי, התגייר באמת.
אנחנו רואים לפי מה שאומר יתרו בעצמו באיזו דרגה הוא היה שם. הוא בא והוא השתכנע שאין כמו הקדוש ברוך הוא בגלל ש"בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", במה שהם תכננו והם עשו לעם ישראל – שם ה' נקם בהם, במצרִים. מצד שני, רש"י אומר שם שיתרו הזדעזע כששמע שמצרים טבעו בים. לומדים מזה לא לבזות את ההורים ואת המקום שממנו בא הגר עד עשרה דורות, יש רגישות. מעניין.
זהו. אז אלה הנושאים שאנחנו עוסקים בהם כאן לברר את כל הענין. אחר כך יש את הענין של קבלת התורה, שזה חלק לא קטן בפרשה, כל הסיפור של קבלת התורה, האזהרות שה' מצוה את משה שיזהיר את העם שאפילו לא יגעו בקצה של ההר כי הם ימותו.
אנחנו רואים פה מדרג: משה רבינו הוא היחיד שעולה אל האלקים, "נִגַּשׁ אל הערפל". וכל השאר היו צריכים לחכות. יהושע כנראה חיכה לו קצת למעלה יותר, הרי כשהוא חזר הוא פגש את יהושע ואז שמעו "קוֹל עַנּוֹת" וכו', את חטא העגל.
מבינים? אז למה? למה שלא "בְּרׇב עם הדרת מלך", שכולם יעלו על ההר? כמו שאומר קרח: 'כולם קדושים', "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", 'מה, אתם מתנשאים? מה הולך פה? לא כולם אותו דבר?' – אה, מסתבר שלא כולם אותו דבר. ככה ה' רוצה, לפי התורה. כל אחד הוא נברא, ברור. אבל משה רבינו היחיד שנכנס ומתקרב, ואוי ואבוי מי שיתקרב. היו צריכים גם להתקדש. אוי ואבוי למי שיעבור את הגבול שהוא צריך להתקרב, הוא ימות.
אנשים מרגישים בנוח תמיד. ראיתי איזו תמונה של הבאבא סאלי הקדוש יושב בין כל ה'עמךָ', מחבקים אותו, יושבים לידו, שותים, אוכלים. מצד אחד אתה רואה אדם קדוש, זה הפליא אותי מאד, לא זכיתי להכיר אותו בחייו. ואז מצד שני, כל העמךָ נוגעים בו, יושבים לידו. בתוך העם הוא ישב. זו מעלה מיוחדת מאד. איש קדוש ולא נבדל כל כך – פיזית, אני מתכוון. היה מכניס אורחים, היה עושה להם תיקונים. זה לא מובן מאליו.
יש עוד רעבע'ס שהיו ככה קדושים וכן נוגעים בבני אדם. ויש כאלה שלא, שהיו במחיצה. בעל התניא הקדוש אומר, גדולי ישראל צריכים שתהיה מחיצה בינם לבין העם, גם בשביל כיבוד רב וגם שלא יהיו תקלות, שלא יהיו תקלות.
הקדושה זה לא משהו פשוט. זה דבר רציני מאד. זה שיש השראת השכינה על בן אדם, זה לא דבר פשוט, זה דבר רציני מאד, גם לאדם עצמו שהוא צריך לחיות עם זה ולהזהר ולהתקדש ולהקשיב ולברור ולהחליט. למשל, נביא, אסור לו לכבוש את נבואתו, אוי ואבוי אם כובש את נבואתו.
מבינים? אלה הרבה בחינות, שאנחנו האנשים הפשוטים לא חיים אותן. עוד מעט זה יתחדש. בעזרת ה', בגאולה הקרובה הנבואה תחזור. וכל הדברים האלה, כל הזהירויות וכל ההקפדות יחזרו, כל עוד שיש סטרא אחרא אז יש את כל הדברים האלה. אחר כך כבר כשהרוע יגמר והטומאה תיגמר, אלה כבר שלבים אחרים.
אבל הקדושה בתוך העולם הזה איך שהוא, לזה צריך תמיד הבדלה, כמו בבית המקדש, יש קודש קדשים ואף אחד לא נכנס לשם. זה לא שכל אחד בא ונכנס, לא – רק כהן גדול, רק ביום כיפור, רק עם כל ההוראות בדיוק. ואם הוא היה טועה או מזייף משהו הכי קטן, היה מת.
זה כבודו של ה' יתברך, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל. אבל יש לנו מצוה, ציווי, להדבק בו. אוקיי, זה נשמע נחמד, בוא נדבק בה', נדבק במדותיו, נקיים את רצונו, לעשות את תורתו, לשמור את מצוותיו, לדבר אליו, להתפלל אליו להתגעגע אליו – אבל אתה רק בן אדם. הוא יתברך הוא הבורא. יש פה הפרש עצום, כן? אל תרגיש בנוח. אל תרגיש שהכל מותר לך, שזה אבא שלך אז אתה יכול לדבר מה שבא לך איך שבא לך – לא, לא, לא. אין דבר כזה.
קִרְבה, אהבה, יראה. תמיד כבוד. וזהירות – לא לגעת בקצה ההר. כל אחד שיזהר.
ה' יעזור שתהיה לנו יראת שמים אמתית וקִרבה אמתית, "קרבת אלקים לי טוב", ונשמח תמיד ונשמח את ה' יתברך, ונלך בדרכיו, ולא נאכזב אותו לעולמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך. יש גם ט"ו בשבט השבוע, שיהיה בהצלחה ובשמחה ובכשרות. ובשורות טובות, ישועות ונחמות!
נא להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים, למען שמו באהבה!
לחיים! לחיים! לחיים!
וגם את 'ערב דא"ז', עם השירים שאנחנו שרים שבאים לנו משמים, זה מחזק את כל הנשמות. תפיצו את זה בכל העולם!
לחיים! לחיים! לחיים!
וכל טוב סלה.