פרשת פינחס תשפ"ד - התורשה הרוחנית של פינחס

ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת פינחס תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.
אומר האר"י הקדוש, פינחס כולל שתי טיפות, זאת אומרת נשמתו באה משני מקורות – מיתרו ומיוסף הצדיק. כמובן, הוא הנכד של אהרן הכהן. אז כמובן בני שבט שמעון קטרגו: איך "בֶּן פּוּטִי זֶה", שהסבא שלו היה מפטם עגלים לעבודה זרה – הכוונה ליתרו לפני שהתגייר – "הרג נשיא שבט מישראל"? טוב. ולכן יִחֵס אותו הכתוב לאהרן הכהן, כדי לנקות אותו.
אנחנו רצינו לקחת את זה מכיוון אחר. קודם כל, לא מזכירים לבעל תשובה את עברו, גם לא לגר צדק, ויתרו היה גר צדק. הוא היה עובד את כל העבודות הזרות שבעולם, עזב את הכל ונדבק בתורה ובה' יתברך. ואומר רבי נחמן שכשהרחוקים מתקרבים – מתקדש שמו יתברך. נכון. וגם חכמים אמרו: "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". אז לא לזלזל – לא בבעלי תשובה ולא בגרים, עם כל הכבוד לראש בית אב. היחוס חשוב, אבל ההתנהגות האישית והבחירה האישית והאחריות האישית חשובים יותר. זה דבר ראשון.
דבר שני, מי שחוזר בתשובה ומי שמתגייר הוא דוקא קנאי הרבה יותר ממי שנולד דתי או חרדי, מפני שהוא בחר להתקרב לה', הוא סולד ממה שעבר עליו, מעברו, מזדעזע מכל מיני עבירות שאולי הוא עשה כשהוא לא ידע את התורה, כשהיה תינוק שנשבה, וכן הלאה. אז הוא מקפיד יותר, כמו שאומר הרמב"ם, שצריך לעבור מקצה לקצה. ולכן אף אחד לא זכר את ההלכה הזאת כולל משה רבינו, ופינחס "ראה מעשה ונזכר הלכה".
שתי טיפות אלה שהיו בפינחס הופכות אותו לקנאי: הטיפה של יוסף, "שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ" וברח מאשת פוטיפרע – על זה הוא נקרא יוסף הצדיק, על שמירת הברית. וזאת של יתרו, שעזב את כל העבודות הזרות שבעולם, אז הוא סולד מעבודות זרות, מעבודה זרה. ואלה שתי העבירות שהיו שם – בנות מדין החטיאו את עם ישראל, את בחורי ישראל בהֶפך שמירת הברית, וגם גרמו להם לעבוד עבודה זרה.
אז הגיוני שמי שפָּרַשׁ, מי שיש לו נשמה שכלולה משתי טיפות שפרשו משתי העבירות החמורות האלה, יהיה רגיש יותר וקנאי יותר. מובן שהקנאות צריכה להיות לפי ההלכה, לא כל אחד יהיה קנאי וימציא לו הלכות ויעשה מה שהוא רוצה. לא. ופינחס עמד כאן לפי ההלכה במעשה שעשה, "הבועל ארמית – קַנָּאִין פּוֹגְעִין בו", פשוט. ככה ההלכה אבל "הלכה ואין מורין כן".
היה קטרוג על משה רבינו. זמרי קטרג מי התיר את צפורה למשה רבינו, כביכול למה למשה רבינו מותר לקחת גויה ולזמרי אסור – עזות! כי הוא גייר אותה. והוא לא גייר אותה, והיא לא היתה גיורת. חוץ מזה, זו היתה התרסה, עזות מצח, שזה היה בפרהסיא. זה לא היה בשביל ללמד או למחות. לא. זה היה לשם העבירה ובפרהסיא ובחוצפה. זהו.
אז בעם ישראל ישנם יהודים שהם קנאים לכל מיני מצוות, שומרים עליהם במסירות. וגם בגמרא יש את השאלה הזו: 'אביך, במה היה זהיר ביותר?' אם היה שומר יותר מצוות ציצית, תלמוד תורה, שבת – במה היה מהדר? זאת אומרת שגם כל צדיק מהדר במשהו שקשור לשורש נשמתו או קשור לתיקון שלו או לאיזה גלגול שהוא מתקן, זה לא סתם. ולכן יש אנשים בעם ישראל עם תפקידים שונים, שמדגישים הֶדגשים שונים, והריבוי הזה בא להגן על כלל עם ישראל.
ולכן עם ישראל צריך להיות באחדות ובכבוד הדדי ובאהבת ישראל, כדי שכל אחד יעשה את תפקידו ושעם ישראל יהיה חזק וקדוש ויעשה את תפקידו.
ולפעמים נבחנת הלכה או בחינה של מחנה אחד, ולפעמים נבחנת הלכה או הקפדה של מחנה אחר. אם יש אהבה, אחדות וענוה ואנחנו בהתכללות, ברוך ה' – ה' שומר עלינו אף על פי שאנחנו לא מושלמים.
אנחנו כיום, אני מדבר על כיום, עדיין לא בדרגה האמתית של עם ישראל, שהיא שכולם נביאים ו"ממלכת כהנים וגוי קדוש". באופן תאורטי – כן. אבל באופן מעשי עדיין לא הגענו לשם. אנחנו עברנו גלות קשה, ועכשיו אנחנו מתאקלמים פה בארץ ישראל, ועוברים דברים לא קלים. אז עדיין לא כולנו זכינו לעלות במדרגות עליונות של קדושי עליון.
צריך סבלנות וסובלנות, אחדות ודעת והערכת הזולת. תראה את המעלות של חברך, תאהב אותו, ותעריך את המעלות שלו. ואם יש לו חסרונות, אל תלמד מהם.
ותהיה עניו. אה, קשה לך להיות עניו? רק תסתכל על המעשים, הדיבורים והמחשבות שלך, כמה הם לא שלמים – ואז תהיה עניו, תבין שאתה לא מלאך ה' צבאו"ת ושאין לך במה להתגאות. ככה אם אף אחד לא יתגאה, אז יהיה קל יותר להיות באחדות, ולא תהיה שנאת חנם ומחלוקת ושפיכות דמים וכו'.
בזמן כזה שעם ישראל טרם הגיע לדרגתו האמתית, מה שבאמת מגן עלינו – זה האחדות והענוה ואהבת ישראל וה'ביחד', ואפילו בפשט שבפשט – השיתוף בגורל הלא קל של עם ישראל, כי לא היה אף פעם קל לעם ישראל.
וגם "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". כולם רואים את זה. כל העולם רואה את זה, יודע את זה – כמה עם ישראל סבל, והוא לא ויתר על ה' יתברך, ולא ויתר על התורה, ולא ויתר על תפקידו.
לפעמים בתקופות מסוימות יש חלקים מהעם שהתרחקו. יצר הרע הפרטי והכללי הם האחראים להרחיק את היהודי מהתורה ומעבודתו יתברך. ואחר כך צריך לעשות תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א – שזה סוף התיקון, שהשכינה תשוב לשרות בעולם הזה וה' ינהל את העולם הזה באופן גלוי. גם עכשיו הוא מנהל, אבל באופן נסתר.
גם הצדק עכשיו הוא נסתר. יש פער בין החטא שהאדם שחוטא לבין העונש שהוא מקבל. יכול להיות שהוא מקבל את העונש אחרי זמן, ואתה לא מקיש בין החטא לבין העונש. זה בַּפְּרט. וגם בַּכְּלל, יכול להיות שעם ישראל עושה דברים שלא צריך לעשות, ואתה לא רואה את העונש – אתה לא מקיש אחר כך כשבא העונש שזה עונש על מה שעשינו קודם. אם אין גילוי פנים, אם אין נביאי אמת, אז עדיין לא יכולים לראות את זה.
זה חלק מהעונש של ה'הסתר פנים', זאת אומרת מזה שה' יתברך מסתתר מבריותיו – שלא יודעים את הקשר בין החטא לבין עונשו, לא רואים, זה מוסתר. וזה מקשה על הבחירה. במדבר, כשהיינו בגילוי פנים מישהו אחד חטא, קושש עצים – מיד כל העם נדרש לענין הזה, קושש עצים בשבת כמובן.
אנחנו כאן בפרשה, מתחילים להתכונן להסתלקותו של משה רבינו כשה' מודיע לו שעוד מעט הוא יסתלק מהעולם. משה רבינו מבקש שה' ישאיר מישהו בראש עם ישראל, וה' אומר לו לבחור ביהושע, "איש אשר רוח בו". אומרים המפרשים: מה זה "איש אשר רוח בו"? – שהוא יודע להלוך כנגד רוחן של כל הבריות, שכל אחד יש לו דעה שונה, והמנהיג האמתי צריך שתהיה לו יכולת להתמודד עם כל הדעות.
אומר הרמח"ל הקדוש שהמנהיג צריך שתהיה לו נשמה כללית, אם לא תהיה לו נשמה כללית, הסטרא אחרא תתגבר עליו. ואם יש לו נשמה כללית – הוא צריך שתהיה לו האפשרות להלוך כנגד דעותיהם של כולם, שיסבול כל מיני ניגודים, כל מיני דעות שונות שיש בעם, כדי שיוכל לאחד אותם ולהנהיג אותם. אם אין את הבחינות האלו, אז מתחילות הצרות. ה' יעזור שיבוא משיח ויגאל אותנו מהמצבים הקשים.
כאן אנחנו, אם כן, בסוף המדבר ובהתחלת הכיבוש, עדיין בעבר הירדן. בלק, ראינו בפרשה הקודמת, פחד מההצלחה הצבאית של עם ישראל, אז הוא גייס את בלעם. הם באו עם כישופים, עם עין הרע וקללות. ולא הצליח להם. ה' יתברך הציל את עם ישראל, הפך את הקללות לברכות – אף על פי שעם ישראל לא היה מודע לזה כל כך. זאת אומרת, הם תכננו לפגוע בעם ישראל בדרך כביכול על־טבעית, וה' יתברך הפך את זה לברכה. אבל בלעם נתן עצה להחטיא את עם ישראל בזנות, והעצה הזו פעלה. הפקירו את בנות מדין, והם הצליחו.
נשאלת השאלה: למה כאן ה' יתברך לא הציל את עם ישראל מהמלכודת? – מפני שזו מלכודת שעם ישראל צריך להזהיר את עצמו ממנה. כל יהודי צריך להיות קנאי לברית ולשמור את עצמו בעניני צניעות, בלי שיבוא איזה מלאך ויציל אותו. זה צריך להיות הרגיל שלו, ושלא יכנס למקומות מטונפים שלא מתאים לירא שמים להמצא שם.
מובא במדרש שעם ישראל בא לשוק, בחורי ישראל באו לשוק של בית שאן – היה שם הענין של הפשתן, שמכרו שם פשתן וארבעים שנה הם לא ראו פשתן במדבר, אז היתה להם השתוקקות לקנות פשתן – ובפְרוֹנט, בצד החיצוני, הקדמי של החנות עמדה זקנה ומכרה את זה במחיר יקר יותר, ומאחוריה בתוך החנות עמדה בחורה צעירה יותר ומכרה את זה בזול יותר. ככה היתה המלכודת, הכניסו אותם מהזקנה לצעירה, שמה התחילו לפטפט והם נתנו לבחורי ישראל לשתות. ואחר כך רצו לשחוט תרנגולת, אבל לא – רק אם תשחוט את זה לשם עבודה זרה. ובקיצור, הכשילו אותם בעריות ובעבודה זרה.
אז אנחנו רואים, וקצת דיברנו על זה בטיש בשבת – עם ישראל לא היה ערוך למלחמה הרוחנית. קודם כל, עם בלעם ובלק – הם בכלל לא שמו לב לכל הסיפור, וה' הציל אותנו. וכאן כשכבר יש ענין של מלחמה פרונטלית ורואים את המלכודת של היצר הפרטי ושמתלבשת על זה המלכודת של היצר הכללי – לא ראינו שום דבר. ונכשלו. ונכשלו.
אחר כך בא גם הענין של זמרי – עוד יותר גרוע בצורה מזעזעת. ורק הקנאי הזה הציל את עם ישראל. וה' נתן לו את בריתו שלום.
הקנאים הם ה'פיוז' שקופץ מתי שעם ישראל במצב קשה, קשה או בנפילה או במלכודת. כך היה בכל הדורות. ה' יעזור. ולכן לא לזלזל באף אחד, מפני שכל אחד עובר פה מלחמות הרבה בעולם הזה, מלחמות רוחניות. וצריך לדעת את המלחמה ביצר הרע הפרטי וביצר הרע הכללי, ולראות את התחבולות שלו. "איזהו חכם? הרואה את הנולד", רואה מה היצר מתכנן ואיך הוא מפיל אותו.
ברגע שהתעורר אצלם הרצון לפשתן הזה והוא יותר מדי בער – כבר היו צריכות להתעורר אצלם האזעקות, 'מה הולך פה?' וגם כן אם הזקנה הציעה את זה יותר ביוקר והצעירה בזול יותר – 'מה קורה פה?' זה גם לא טבעי, זה גם לא נורמלי, בדרך כלל באותה חנות יש מחיר אחד. האם בן אדם צריך להכנס לחנות כזאת שיש בה אשה לא צנועה, צעירה וכו', ולהכניס את עצמו למקום סכנה?
ירא שמים צריך להזהר – לאיפה הוא הולך, מה הוא עושה, מה הוא מדבר, מה הוא רואה, עם מי הוא מדבר. הוא לא יכול לחיות כמו בן אדם רגיל שהולך לכל מקום, עושה כל דבר ואין שום בעיה והכל בסדר. לא. הוא ירא שמים.
דור המדבר – אין כמו דור המדבר, אומר ה'תנא דְבֵי אליהו' הקדוש, אין כמו דור המדבר. אבל בזה דייקנו בעזרת ה', דיוק חשוב. נכון, היו שמה הרבה אורות וגילויים, כן? גילוי שכינה, הכל, מה היה חסר במדבר, כל הדור המופלא הזה, מה שהם זכו וראו. אבל לא היתה, לפי עניות דעתי, בניה נכונה להבין את המלכודות של היצר הרע הפרטי והכללי. איך אני מעז לומר? – עובדה. זה מה שקרה, גם עם זמרי וגם עם בחורי ישראל בענין של השוק של בית שאן עם הפשתן.
למרות שעברנו במדבר נסיונות והיצר הכללי הפיל כמה פעמים את עם ישראל, לא התחדדו הכללים. כמו שבמלחמה – כל הזמן צריך לחדד את תורת הלחימה, לראות איך האויב משתכלל ולהשתכלל עוד יותר, להיות מודע מאד לכל תזוזה, מודיעין, כל הדברים, ואם לא, אז הצבא מפסיד, ב'טבע' – כך אותו דבר במלחמת ה', במלחמות ה' הרוחניות בַּפְּרט ובַכְּלל.
ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להתחדד במלחמות ה', להתחדד, להיות ירא שמים. "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'". ומי שירא בודק טוב־טוב עם מי הוא מדבר, לאיפה הוא הולך, מה הוא עושה, מה הוא חושב, במה הוא עובד – כי ירא שמים לא רוצה לעבור על שום עבירה.
אפשר גם לומר שבחטא עץ הדעת היתה אותה בעיה. קודם כל, חוה הסתובבה, ואיפה אדם שישמור עליה? שתים, הנחש דיבר אתה – מה היא מדברת עם הנחש? מה את מדברת עם הנחש, תברחי. ואם היא כבר נפלה, אז למה אתה נגרר?
מובן שאין לנו השגה בכלל באדם הראשון ולא בחוה ובדרגות שלהם, אבל "תורה היא וללמוד אני צריך" איך לדרגות שלנו אנחנו נזהר. הלואי ונזהר, הלואי ונלמד. יש חובת הזהירות בכל ענין.
ה' יאיר את עינינו שנעבוד אותו כראוי ונהיה תמיד מוכנים למלחמות נגד היצר הרע הפרטי והכללי!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים!