פרשת נשא תשפ"ג – הכנה לחג השבועות וליארצייט רבינו הבעש"ט הקדוש זיע"א

ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם?
היום אנחנו בעזרת ה' נדבר קצת על הפרשה, קצת הכנה לשבועות וקצת על היארצייט של רבינו הקדוש הבעש"ט הקדוש והאהוב זיע"א.
כן, פרשת נשא – פרשת קרבנות הנשיאים וענין הנזיר וענין הסוטה. באמת שלושה נושאים מעניינים מאד. אומר רש"י בלשון שלי, בענין הסוטה, שבעצם היא סטתה תחת אישהּ, ובזה גרמה לקנאה אצל בעלה וקנאה אצל ה' יתברך, כי ה' יתברך א־ל קנא ומקפיד מאד, שונא זימה. אז יש את כל הפרוצדורה הזו של בדיקת הסוטה על ידי "מֵי המָּרים המְאָרֲרים".
ומה שרציתי על פי דרך עץ החיים אולי להגיד, זה שבעצם כל הזדמנות, כל בחירה שיש לאדם, כל הזדמנות של קדושה – זו בדיקת "מֵי המרים המאררים" מבחינה רוחנית – איך האדם יקבל, איך האדם יבחר, האם יבחר בדרך ה' או ילך ויבחר רחמנא לצלן בדרך היצר הפרטי והכללי?
אז כל פעם שמביאים לאדם הזדמנות דקדושה – ספר קדוש, היום יש גם סרטונים, תורה, שיעור תורה, איזה רב שיכול לעזור לו, לבנות אותו, חבְרָה שיכולה לעזור לו להתקרב לה', כל מה שיכול לקרב אותו לה' ולתורתו – זה מבחן, לראות האם האדם בגד בה' יתברך ובתורתו, עד איפה הוא פגום, עד איפה הוא פגם, או שהוא בוחר באמת, על ידי זה שהוא מקבל מוחין שלא היו לו, מוחין קדישין – האם הוא מקיא אותם, האם הוא מקבל אותם, האם הוא מקיים אותם, בכל הדרגות, כן?
זה מה שקרה עם תורת רבינו הבעש"ט הקדוש, שהוא תחילת הארת משיח. נשמה כזאת קדושה ירדה לעולם, מצד ימין, כן, מצד החסד. ימין בקבלה, זה 'חסד'. שמאל, זה 'דין'. קו אמצעי – ה'תפארת'.
תנועת החסידות – חסדים, חסד, אהבה, השפעה, נתינה, רחמים. היה מרחם גדול רבינו הבעש"ט הקדוש. הוא ה'כתר' של כל תנועת החסידות. כמה קדושים, כמה בעלי רוח הקודש באו בעקבותיו, דורי דורות! כמה קהילות קודש קמו, כמה נשמות. הוא הציל את כל עם ישראל. ואם הציל את כל עם ישראל – הציל את העולם כולו!
אז הגיעה הארה חדשה, הארת רבינו הבעש"ט הקדוש התחילה להתפשט. קמה התנגדות – חלק מההתנגדות לשם שמים כי חששו אולי משהו לא בסדר, וחלק בודאי התנגדות לא לשם שמים. ובעצם התהליך הזה גרם לא רק לבדיקת הבעש"ט, תורתו, אורו, דרכו, דוגמתו – אלא לבדיקת כל יהודי באשר הוא, איך הוא מגיב למוחין הקדישין האלה שהפיץ רבינו הבעש"ט וממשיכי דרכו.
יש לציין שכל אחד מממשיכי דרכו קצת היה שונה מהבעש"ט, בגלל שלא היו בדרגה של הבעש"ט, וגם הם לא ה'כתר'. ה'כתר' כוללת את כל הספירות שבאות מתחתיה. כל אחד ייצג את הספירה שלו, את שרש נשמתו, את הצינור שלו, שהוא צינור יחסית פרטי לעומת כל קומת החסידות. אז ככה שהדברים לא נשארים דוקא בגוון המדויק באמת של רבינו הבעש"ט.
וגם בכל תהליך יש 'ראש–תוך–סוף', שלושה קוים, 'עיבור–יניקה–מוחין' בקבלה, 'ראש–תוך–סוף'. והופעת הבעש"ט זה ה'ראש'. אחר כך יש את ה'תוך' וה'סוף' של הקומה של החסידות. ולכן כל אבר ואבר חשוב ביותר – אבל זה לא הכתר וזה לא הראש, זה הולך ויורד.
גם הדרגות הרוחניות של הרעבע'ס הקדושים ירדו במשך הדורות, כמו כל הקומה של עם ישראל. וגם איכות העבודה, כל הדברים, הכל הולך ויורד. אנחנו יורדים בתוך קומת 'אדם בליעל' – שזה אדם דסטרא אחרא, שהנשמות נפלו בתוכו, נשמות ישראל. אנחנו עכשיו בעקבים שלו, ממש עקבתא דמשיחא, זה הסוף של הקומה של 'אדם בליעל'. שמה אנחנו מבררים את הניצוצות הכי עשוקים למטה, שהנשמות הכי גדולות נפלו הכי למטה. וזה תפקיד של תורת רבינו הבעש"ט, כל תורת החסידות – לעזור ולברור את הניצוצות בדומם צומח חי מדבר ולהעלות אותם למען שמו באהבה, עבודה למען שמו באהבה.
אז זה לא מקרה שרבינו הבעש"ט נסתלק לעולמו, עלה בסערה השמימה, דוקא בחג השבועות – מפני שמשה רבינו הוריד את התורה, הרשב"י, שהוא גלגול, ניצוץ שלו, הוריד את הקבלה, ורבינו הבעש"ט הביא את החסידות – שזה יונק מהקבלה אבל זה לכלל עם ישראל, זה לא רק למקובלים יחידי סגולה. זה מתורגם לדרגות של עמךָ ישראל. וגם חוץ מעניני הקבלה כמובן, הוא חידש מאד את עבודת היחודים, את השמחה, את העבודה בחבורה עם רבי וחסידים, את ענין "בכל דרכיך דָעֵהוּ", ענין של לעבוד כדי להחיש את הגאולה.
והמשיח אמר לו שהוא יבוא "לכשיפוצו מעינותיך חוצה" – ולכן כל תנועת החסידות על פלגיה מפיצה. אנחנו חסידות רחלין גם מפיצים את 'דרך עץ החיים', שזה המשך דרכו של רבינו הבעש"ט הקדוש עם כמה תוספות ושינויים בהתאם למה שאנחנו הקטנים ולמצב הדור. אז אנחנו כלולים בקומת החסידות של רבינו הבעש"ט הקדוש.
ומי שמתעניין שיקרא את הספר שלנו 'איש האלוקים', ספר לא ארוך מדי. אפשר להוריד אותו חינם מהאתר. שם אני מביא פירוש על הספר הקדוש 'שבחי הבעש"ט', ש'שבחי הבעש"ט' זה הספר המוסמך על ידי כל החסידויות שמביא את חייו, סיפורי חייו, של רבינו הבעש"ט.
ואנחנו מנסים בספר הזה 'איש האלוקים' להאיר את דרכו ואת דמותו של רבינו הבעש"ט דוקא מתוך סיפורי חייו. הרי ידוע שהוא לא השאיר ספר, פירוש או ספר הדרכה. יש דברי תורה שלו שעברו מרב לתלמיד בעל פה. וזה נכתב אצל כמה מגדולי חסידיו וממשיכי דרכו – 'בעל התולדות' ושאר הגדולים בכל הדורות, והנכד, 'דגל מחנה אפרים', כן.
אז רבינו הבעש"ט האיר את העולם ומאיר את העולם, פלא פלאים. אפשר לומר שרבים מחוזרי התשובה בדור, הם התעוררו דרך החסידות, דרך התפשטות המעינות – ברסלב, חב"ד ושאר החסידויות. וגם הליטאים היום מפיצים כמובן, וגם הספרדים. אפשר לומר שבעקבות ההתפשטות של המעינות, היום הליטאים הם גם חסידים, והיום החסידים הם גם ליטאים. יש התכללות. וכולם למדו דברים טובים איש מרעהו. מה שבהתחלה היתה מחלוקת – יש היום הפריה הדדית, אחדות, שמחה, כבוד הדדי, דברים חשובים מאד. תמיד אפשר להדר יותר, אבל ברוך ה', ברוך ה'. ברוך הוא וברוך שמו.
אז התחלנו בענין הזה של נשיאי ישראל, הקרבן של כל אחד מהם, וחנוכת המזבח. ה' יתברך ברא את העולם, ברא את העולמות ומנהיג אותם על ידי עשר ספירות. ויש משהו שנקרא 'י"ב גבולי האלכסון' – לכן יש גם שנים עשר פרצופים ושנים עשר שבטים. אז כל נשיא ונשיא הוא ראש של שבט. כל שבט זה אבר מיוחד מאיברי עם ישראל – יש לו תפקיד מיוחד, גוון מיוחד, תכונות מיוחדות, שליחות מיוחדת, וגם בתוך חלוקת ארץ ישראל יש שם מקום גאוגרפי מיוחד, כל אחד בחשיבותו.
אז כששנים עשר השבטים מתוקנים, עובדים את ה' כל אחד בדרכו, בענינו, באחדות עם שאר השבטים – זו השלמוּת, זו השלמות. ואז כל צינורות השפע פתוחים ויורדים ומתקנים עולם במלכות שד"י, כאשר 'מפני חטאינו גלינו מארצנו', כן, והשבטים גם כן, יש כאלה שנטמאו בין האומות. כל אלה תקלות בגלל עוונותינו – שנאת חנם, כן, בבית שני שנאת חנם שהחריבה את הבית. ולכן חשוב מאד ענין האחדות, שבאה לידי ביטוי גם במתן תורה, שכשהתיצבנו בתחתית ההר "כאיש אחד בלב אחד" – אז קיבלנו את התורה.
"כאיש אחד בלב אחד", זו מעלה גדולה מאד – שהאדם רואה את מעלת חברו ולא נוטה להסתכל על חסרונות חברו אלא על חסרונות עצמו, שמרגיש האדם עצמו שהוא חסר תמיד ויש לו הרבה מה לתקן ולא מתגאה, כמו שבבית המקדש 'עומדים צפופים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים'. 'עומדים צפופים ומשתחוים רוָחים' – זה אחד הנסים שהיה שמה. זה בא להראות את האחדות, שאין אחידות בעם ישראל כי כל אחד הוא בריאה בפני עצמה, אבל יש אחדות. ולכל אחד יש את התפקיד: 'כהן לוי ישראל' – כל"י.
ולכן אנחנו גם רואים שהנשיאים כובדו בחנוכת המזבח, כי בית המקדש ועבודת ה' שייכת לכל עם ישראל, כל השבטים. וגם הנכרי שמביא קרבן, מקבלים ממנו. ולעתיד לבוא, "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" – בגאולה השלמה כשה' יתברך יבטל את היצר הרע הפרטי והכללי, אז כל העולם כולו יבואו לעבוד את ה' יתברך בירושלים עיר הקודש.
תראו איזה פלא זה ירושלים עיר הקודש! כמה צריך לשמוח שאנחנו בירושלים עיר הקודש, יכולים לעבוד את ה' יתברך. כמה צריך להיות אנשים טובים ולתת דוגמא טובה לכלל עם ישראל ולעולם כולו, שאנשים יראו ויגידו: "אשרי יולדתו" – זה קידוש ה'. כשעם ישראל מתנהג כראוי זה קידוש ה' עצום, עצום, ה' יתברך שמח. אם חס וחלילה לא מתנהגים כראוי בין אדם לחברו, בין אדם למקום... וגם בין עם ישראל לאומות צריך להתנהג כראוי. ואז זה קידוש ה' גדול, זה תיקון עולם באמת.
כל זה קשור לתיקון הדעות, כמו שאומר רבינו הבעש"ט הקדוש, 'תיקון הדעות ותיקון המדות', תיקון הדעות ותיקון המדות – שבגלל הגלות הקשה וטלטולי הדרך וההתבוללות ומה שעבר על כל אחד מאתנו, אז המוחין הקדישין לא מסודרים, ולא כל אחד יודע מה תפקיד עם ישראל, מה התפקיד שלו עצמו ומה נכון ומה לא, רובנו 'תינוקות שנִּשְׁבּו'.
ותפקידנו הצנוע להאיר על ידי 'דרך עץ החיים' לכל הבריות, לכל עם ישראל ולכל מי שרוצה ללכת בדרך ה' את עיקרי הענינים בצורה פשוטה. את זה אפשר לקרוא בספר שלנו שיצא לאור לא מזמן, שנקרא 'דרך עץ החיים', ואנחנו מחלקים אותו היום בהפצה המונית כדי לזכות את הרבים. יש שמה את העקרונות, והכל בצורה פשוטה כדי שבן אדם יבין – מה הוא עושה פה, מה העולם הזה, מה ה' יתברך רוצה ואיך להתחזק לעבודתו יתברך, מתוך אהבה ויראה למען שמו באהבה – עבודת הלב – כי ה' יתברך רוצה את הלב, את המדות הטובות, דיבורים טובים, מעשים טובים, מחשבות טובות. הכל צריך להיות טוב, 'דרגה דְּטוב'. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
אנחנו מתקרבים לחג השבועות. אומר רבינו האר"י הקדוש שאמנם הנוסח של התפילה לא משתנה מיום ליום, כל יום זה אותו נוסח – אבל לא בכל יום חוזרים אותם התיקונים, כל יום זה תיקון חדש, העלאת ניצוצות חדשה. אם כן, אפשר להקיש מזה גם לחגים, כן: כל שנה בעזרת ה' זוכים לחג השבועות, חג מתן תורה. זו אותה תורה – אבל זו לא אותה ההארה. פלא פלאים. לא שוה העולם, דוגמא, לפני רבינו הבעש"ט או אחרי רבינו הבעש"ט – זה עולם חדש, יש מושגים חדשים, יש הארה חדשה, מהתורה כמובן.
והתורה היא צירופי שמותיו של הקדוש ברוך הוא. כל אות ואות, כל תג ותג, זה הכל סודי סודות בתורה. תלי תלים של הלכות היה דורש רבי עקיבא, מכל קוצו של יוד. אז בכל רגע ורגע יש צירופים חדשים ויש חידושים, 'אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש'. ולכן כל חג זה אותו חג – אבל זה לא אותו חג, זו הארה חדשה, זה ניצוצות חדשים, זה נסיונות חדשים, זה שלב אחר בתיקון עולם. ולכן חשוב מאד להתכונן, כדי לקבל את התורה עם הצירופים המעודכנים לזמן הזה, כדי שנוכל לפעול את הישועות שצריך לפעול, בַּפְּרט וּבַכְּלל. תיקון השכינה הקדושה ויחודה עם קודשא בריך הוא.
ועל ידי התפשטות מעינות פנימיות התורה בכלל העם, הרמה הרוחנית של העם עולה. לכן אמר לו שהוא יבוא, המשיח, "לכשיפוצו מעינותיך חוצה" – כדי שכל אחד יוכל להתעלות, כי המצב של עם ישראל היום זה לא המצב, זו לא הדרגה האמתית, זו דרגה נמוכה. אנחנו ברוך ה' במצב טוב יותר מאשר כשהיינו בגלות, כן, מבחינת כלל עם ישראל, מבחינה גשמית וכן הלאה. עכשיו צריך לעלות מבחינה רוחנית־מוסרית, ובדרגות, לזכות לדרגות יותר גבוהות, יותר גבוהות, לרוח הקודש, ובמהרה גם לנבואה – שזו התגלות ה' יתברך בעולם, על ידי הנבואה הוא מתגלה – והשראת שכינתו באופן קבוע, שהסתלקה בגלל עוונותינו.
אז אנחנו צריכים לקבל את התורה במתן תורה עם כל הלב, עם כל המוח, עם כל הגוף, לשם שמים. זה יום מסוגל שנוכל לקבל את התורה לשם שמים.
אחד ההדגשים הכי חשובים של רבינו הקדוש, הבעש"ט הקדוש, זה הענוה והעבודה לשמה. עבודה לשמה – שמביאה את האדם לעבודת היחודים, שמביאה את האדם לתיקונים גדולים בעולמות העליונים, וגם בעולם הזה: ביטול גזירות וכל מיני דרגות ומדרגות מופלאות שהיו לרבינו הבעש"ט הקדוש, שאפשר ללמוד אותם בספר הקדוש 'שבחי הבעש"ט', שאנחנו מסבירים את זה בספר שלנו, 'איש האלוקים'.
עם ישראל צריך להגיע לדרגת איש האלוקים, כי אנחנו אמורים לתקן את חטא עץ הדעת טוב ורע של אדם הראשון, להגיע לדרגתו של אדם הראשון לפני החטא! ועוד להוסיף – שזה סוף התיקון, שכל הירידה הזו שהיתה היא לצורך עליה. אין ירידה לצורך ירידה. זו ירידה לצורך עליה.
מאז אדם הראשון ועד עכשיו אנחנו התרסקנו מיליארדי פעמים, נפלנו ועשינו מה שעשינו. אבל בסוף אנחנו נעלה! ונעלה את כל הניצוצות, ונתקן את כל העולמות! וגם נתקן את העולם הזה שיהיה ראוי להשראת שכינתו יתברך, ואבא שבשמים יתגלה. ואנחנו נגיד "זה א־לי וְאַנְוֵהוּ". ככה. וזה מתקרב.
ולכן חשוב מאד לעבוד על הענוה ועל האחדות, כי הבית נחרב בגלל שנאת חנם, והאחדות ואהבת הבריות והענוה ותיקון המדות זה הֶפֶךְ, הפך שנאת חנם. ומאד צריך להיזהר בנקודה הזו, כי תמיד כשיש הזדמנות לביאת הגואל – הסטרא אחרא עושה כל מיני 'קונצים' כדי שזה ימנע, כמו שמסופר על פי האר"י שבפורים בעצם היינו צריכים לחזור כבר לארץ, הסתימה הגלות, שבעים שנה של גלות בבל – ואז הסטרא אחרא התגברה בדמותם של המן ואחשורוש, כדי למנוע את החזרה של עם ישראל לארץ ואת הגאולה.
אז ככה בכל פעם ופעם. תראו, לפני שקמה המדינה – פתאום שואה נוראה, וכמעט חיסלה את עם ישראל, חס וחלילה. ואז פתאום עם ישראל, יש לו מדינה, שהיא לא מתוקנת על פי התורה, אבל זו מדינה. וקודם היינו בגלות משועבדים, בתור פרטים, בתור קהילות. פלא פלאים. אלה דברים עמוקים. אלה שלבים־שלבים־שלבים בתיקונים, "עד כי יבֹא שילה".
ולכן עכשיו שעם ישראל מתחזק והרבה חוזרים בתשובה ומתעניינים בעבודת ה', מה שלא היה בשנים קודמות – זה זמן טוב, זמן מסוגל, זמן חשוב, וצריך להיות ענוים, אוהבי הבריות, לחפש את האחדות, לחפש את השלום, לחפש את הדברים הטובים – כדי לא חלילה לעכב עוד פעם את הגאולה, שהיא תבוא בכל מקרה. שתבוא ברחמים במהרה!
אני מאחל לכל בית ישראל שנזכה לביאת הגואל במהרה וקבלת התורה בחג השבועות באמת ובתמים!
לחיים! לחיים! לחיים! "עִבדו את ה' בשמחה"!