פרשת בשלח תשפ"ג - סוד הקטרוגים

ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
השיעור יהיה לעילוי נשמת הנרצחים בפיגוע בנוה יעקב, ירושלים, ולרפואת הפצועים והחולים בכלל. בשם ה' נעשה ונצליח.
בפרשה הזו יש את כל יציאת מצרים, הרדיפה של פרעה, קריעת ים סוף ואחר כך כבר כל הנסיונות שהתחילו להיות במדבר בענין 'תנאי השירות' של עם ישראל – אוכל, מים וכדומה.
כן, אז יש הרבה סוגיות, בלי סוף, גם בענין קריעת ים סוף, גם ענין הורדת המן. מה שנספיק בעזרת ה'.
רציתי להתמקד קודם כל בענין הזה שמביא רש"י שעם ישראל, היינו נתונים בצרה כי היה קטרוג בשמים, כי הקטרוג אמר ככה: 'אלו עובדי עבודה זרה, אלו עובדי עבודה זרה, אלו מגלי עריות ושופכי דמים וגם אלו', זאת אומרת, גם המצרים וגם עם ישראל – אז מדוע יעשה להם נס? ובכלל, היתה סכנה של כליון עם ישראל, רחמנא לצלן.
מה זה אומר?
במסגרת קבלת הקהל שבאים להתיעץ במשך השנים, אני רואה סבל מכל הסוגים, כל יום, שנִים, כל סוגי הסבל. יש אנשים שמקבלים את הסבל באהבה, בהכנעה, באמונה. יש אנשים שמתרעמים. יש אנשים, לא עלינו, שנופלים גם לכפירה ולכל מיני שאלות וטענות כלפי שמים – ולא יודעים איך ההנהגה מתנהלת, איך ה' מנהיג את העולם.
דבר ראשון, הוא מנהיג את העולם בשלשה קוים: 'חסד', 'דין' ו'רחמים'. שתים: נוטה כלפי 'חסד'. שלש: הכל על פי משפט ועל פי המעשים של הפרט ושל הכלל. ארבע: בן אדם נענש, לא עלינו, גם על חשבונות שיש לו מגלגולים קודמים. למשל, בדור הזה אנחנו כולנו מגולגלים, לפעמים יש בבן אדם ניצוצות מכמה נשמות אז יש לו חשבונות מפֹּה ועד... ה' יעזור.
ולכן לפעמים לא מבינים איך בן אדם צדיק עובר יסורים, או איך ילד נהרג, למשל כמו בַּפיגוע, ודברים מהסוג הזה. ולא מבינים את החשבון. ומובן שהכאב זה כאב. והאמת היא שהכל על פי חשבון, וכל מה שה' עושה – לטובה, אף על פי שהרבה פעמים קשה מאד לסבול וזה לא מובן לאדם בכלל איך זה לטובה, והלב נקרע. וכל אלה נסיונות – באמונה, בבטחון.
אם כן, על כל דבר טוב שצריך לקבל האדם, ובכלל האומה, ובכלל כלל העולם – יש קטרוגים מצד הסטרא אחרא, מצד השט"ן, שהוא מקטרג. מה זה 'מקטרג'? – הוא מדבר בבית דין של מעלה, ומלמד חוב – על האדם, על קהילה, על עיר, על מדינה, רחמנא לצלן. ואז יש סנגור וקטגור, בדיוק כפי שיש פה בעולם הזה. ואלה מלמדים זכות, ואלה לא עלינו מלמדים חוב. בסופו של דבר יוצא פסק דין.
לפעמים מודיעים לצדיקים בעולם הזה שיתפללו אם נגזרה גזירה, לבטל את הגזירה. ובאמת צדיקים גדולים כמו רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש ורבינו הבעש"ט הקדוש ביטלו הרבה גזירות – על ידי תפילה, על ידי ויכוח לפעמים, על ידי חידוש תורה לפעמים. אז ישנן גזירות שאפשר לבטל אותן, ישנן גזירות שאי אפשר לבטל אותן. ישנן גזירות שמודיעים עליהן לצדיק, וישנן גזירות שלא מודיעים עליהן לצדיק. הנה, למשל, כשבאו להחריב את סדום ועמורה ה' יתברך בעצמו הודיע לאברהם אבינו, נתן לו פתח להתוכח, לטעון, אבל התוצאה היתה ידועה מראש כי באמת לא היו שמה צדיקים שיגנו על הדור. ואברהם אבינו ניסה, אבל בסוף זה לא עזר.
אז את זה צריך לדעת, שלא כל דבר אפשר לבטל, אם אפשר היה לבטל את כל מדת הדין, כמו שאמרו שרבי שמעון בר יוחאי היה בכחו – אז כבר לא... העולם הזה כפי שאנחנו מכירים אותו היה נגמר, היתה באה הגאולה בסוף. אז בינתים כשיש רע בעולם, יש בחירה בין טוב לרע, ועדיין לא הגיע הזמן של קבלת השכר, אז יש צרות ויש קטרוגים. ולפעמים אפשר להמתיק אותם, ולפעמים חלקית אפשר להמתיק אותם, ולפעמים בכלל אי אפשר להמתיק אותם.
אנחנו בזמן של חבלי משיח, לפי עניות דעתי הדלה, וככל שאנחנו מתקרבים לתאריך המיוחל צריכים לחזור בתשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א. ככל שעובר הזמן, אם אנחנו לא מתחזקים באמת במה שצריך להתחזק, יש קטרוגים, רחמנא לצלן. והסטרא אחרא, תמיד כשיש עת רצון לזה שיכולה לבוא הגאולה, אז היא מקטרגת יותר ומכשילה את הפרט ואת הכלל יותר, כדי למנוע – כמו שמובא בספרי הפנימיות על המן הרשע, שהוא ידע שעם ישראל צריך להיגאל ולחזור מהגלות ולבנות את בית המקדש, ולכן הוא התאמץ מאד למנוע את זה, מה שהיה בפורים.
וגם אנחנו רואים כאן בפרשה, שאפילו שפרעה נכנע ונתן לעם ישראל לצאת – התחרט, הוא והחיילים שלו והחכמים שלו רדפו אחרי עם ישראל, ולא היו מוכנים לשחרר. מובן שזו היתה תחבולה של ה' יתברך כדי להטביע אותם בים סוף. אבל מבחינת הסטרא אחרא, הם הרגישו בנוח מאד לרדוף, פרעה הרגיש בנוח מאד להתאמץ ולהכנס לים, והוא חשב שהוא ישיג את עם ישראל בתוך הים בעזות שלו.
כמובן, שמה קיבלו את העונש שלהם. אבל היה קטרוג, כי היתה טענה קשה מאד שאלה עושים עבירות ואלה עושים את אותן העבירות, אז למה אלה ינצלו? כמובן, עם ישראל, יש לו זכויות בלי סוף, ישתבח שמו לעד, ו"אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון". אז נחשון בן עמינדב קפץ לים באמונה שלמה ובמסירות נפש, ונקרע הים. אז בזכותו, כן? וגם בזכות הארון של יוסף הצדיק – "הים ראה וַיָּנֹס". כן? הוא ברח מאשת פוטיפרע שלא לעשות את העבירה – אז גם הים נָס ונקרע בזכות יוסף, בזכות ה'מלכות' ובזכות ה'יסוד', שתי הבחינות האלה, נקרע הים, וגם מפני שאז היה טרם קבלת התורה, אז גם כן זה עוזר.
עכשיו אנחנו 'קצת אחרי' קבלת התורה, אז יש לנו הרבה הרבה אחריות. בדרך כלל נותנים דגש על לימוד התורה, שבאמת "ותלמוד תורה כנגד כֻּלָּם". אבל בזמן הזה אנחנו כבר צריכים לא רק ללמוד את התורה, אלא ללמוד אותה לשם שמים, ואנחנו צריכים לתקן את עצמנו במחשבה, דיבור ומעשה, להידבק באבא שבשמים כל הזמן ולחיות לשם שמים.
וכל מה שפרושׂ בדרך שלנו, שנקראת 'דרך עץ החיים', צריכים לנסות ולקיים כמה שיותר. וככה הדינים יומתקו.
צריך לבטל את המחלוקות ושנאת חנם, שמירת הברית במחשבה, דיבור ומעשה ולעסוק בתורה כדי להקים שכינה מעפרה וליחדה עם דודה ולהשתדל בכל הכוח לסור מרע ולעשות טוב, אחדות בעם ישראל – כי אחדות מגנה מפני הקטרוגים האלה והענשים הכבדים, שאם עם ישראל מאוחדים, אז מדת הדין לא פוגעת בהם!
והנה, אנחנו רואים בזמן האחרון שיש מה לטפל ולתקן בענין הזה של האחדות. ולכן אנחנו מפרסמים את התפילה שחיברנו למען אחדות בעם ישראל. ובענין הזה יש הרבה מה לעשות: למשל, להשתדל לא לדבר לשון הרע, לא לקטרג על אנשים ובטח לא על קהלים, לראות את הטוב שבכל מחנה. יש טוב קדוש מאד בכל מחנה. בכל מחנה, בכל הדעות, יש ניצוצות של אמת. לא חייבים להסכים – אבל צריך לכבד ולא לעשות מחלוקת ושנאת חנם ולא להלבין פני חברו ברבים, ולנסות למצוא זכות ולא לנסות למצוא הפך מזכות – כי זה לא התפקיד שלנו, זה התפקיד של השט"ן, רחמנא לצלן.
אז אם אנחנו נתחזק בכל הדברים האלה – כמובן שמירת שבת, כשרות, כל המצוות ותלמוד תורה, בשמחה ובדבקות – אז זה ממתיק את הדינים, וזה עושה נחת רוח, וזה עושה קידוש ה' לקראת הגאולה השלמה.
ויש כאן דבר חשוב מאד מאד מאד שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת: אנחנו אחרי אלפיים שנות גלות שוב כאן, פה בארץ, ויש לנו מדינה, שהיא ברוך ה' ישתבח שמו מדינה מצוינת, אבל כמובן לא בכל דרכיה נוהגת על פי התורה. וזה המצב. אז יש פה ענין שאנחנו צריכים לדאוג לכבוד שמים. הנביאים נצטוו לדאוג לכבוד שמים ולכבוד עם ישראל – לשניהם. אז עכשיו אין נביאים, אבל חכמים צריכים לדאוג לכבוד שמים ולכבוד כלל עם ישראל. זה חשוב מאד!
ומאד חשוב למנוע את הקטרוגים שחלילה יכולים להיות מפה עד כי יבא שילה. עד שיתגלה המשיח ותבוא הגאולה השלמה, ככל שעובר הזמן אם התיקון לא נעשה כפי שצריך להעשות בכל הבחינות, בַּפְּרט וּבַכְּלל – אז רחמנא לצלן יכולים להיות קטרוגים. והקטרוגים האלה יכולים לגרום לגזירות. וגזירות זה דבר לא נעים, יכול להיות שפיכות דמים וסכנת נפשות. הנה השואה, שבעצם היתה לפני מספר שנים מועטות, היתה סכנה לכלל עם ישראל, הקימו מפעל לחסל את עם ישראל, רחמנא לצלן. ובנסי נסים, ברחמים אין־סופיים, ה' יתברך הצילנו, ועם ישראל חי וקיים. ובכל זאת, יש שמתכננים לפגוע בעם ישראל גם כן עם נשק אטומי ודברים כאלה ר"ל, או בהֵחלשות כלשהי במה שאפשר להחליש, ועם ישראל בסכנה.
ה' יתברך לא יעזוב את עם ישראל. אבל מה אנחנו פה מלמטה יכולים לעשות כדי למנוע את הקטרוג? לפי מה שהיה בקריעת ים סוף, אנחנו מבינים – להימנע מלעשות עבירות. אצל המצרים היו עבירות ואצלנו היו עבירות, אז היה קטרוג. אם אצלם היו עבירות ואצלנו לא היו עבירות, לא היה קטרוג, לא היתה סכנה.
אז קודם כל, אהבת ישראל, אהבת הבריות ואחדות – זה הדבר שהכי שומר. צריך להתחזק בתורה ומצוות כמה שאפשר, ולא לקטרג ולהוציא שם רע ולשפוך דמים, בגלל שהדבר הזה גורם להתעוררות חלילה של הקטרוגים למעלה. ולמעלה, אם אין מישהו ש'מלשין' כמו שאומרים, אז זה לא מתעורר – הקטרוג לא מתעורר, בית הדין לא נפתח, מדת הדין לא מתעוררת. אבל אם חלילה מישהו דורש פה מלמטה דינים על מישהו, אז זה יכול להתעורר על האדם הזה – גם על האדם שבעצמו מעורר את הדין, חלילה גם הוא יענש, גם זה שהוא עורר עליו יענש, ולפעמים, חלילה וחס, כל הדור יכול להענש.
ויש ענין של כבוד שמים: ש'אדם קרוב אצל עצמו', והוא דואג לכבוד שלו ולצרכים שלו ולאוכל ולמה שהוא צריך, וזה הגיוני, כי אנחנו בשר ודם וצריכים בגד ללבוש ולחם לאכול וכל מה שאדם צריך, ברור – אבל כבוד שמים, זה דבר חשוב מאד מאד, הכי חשוב! אנחנו עם ישראל נבחרנו להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ולעבוד את ה' יתברך באמת, מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה. ובזה ה' יתברך מתפאר בנו, כן? "ישראל אשר בְּךָ אֶתְפָּאָר" – ה' מתפעל, מתפאר בעמו ישראל שדבק בו ומקיים תורה ומצוות כמו שצריך וכו'. אם חלילה עובר הזמן ועובר הזמן ואנחנו לא מתחזקים כראוי – אז זה הֶפך מכבוד שמים, ויש כאן בעיה.
אז לקראת הגאולה השלמה יש שתי בחינות בענין של כבוד שמים, לפי עניות דעתי: אחת, כבוד שמים מצד עם ישראל – שנַראה לה' יתברך ולעולם כולו שאנחנו עובדים אותו כראוי, עושים למען שמו באהבה. וזה עושה הכי הרבה כבוד ה'. דבר שני, רואים כאן בפרשה שה' נשבע שהוא ינקום בעמלק, שעמלק הוא הראשון שבא להילחם ברפידים בעם ישראל – אז זה כבוד שמים הנקמה הזו של ה' יתברך בעמלק. זאת אומרת ששונאי ישראל יקבלו את העונש שלהם על מה שפגעו בעם ישראל, זה כבוד שמים! חלק מזה נתון בידי המדינה נניח, כן? וחלק בידי שמים, מה שה' יתברך יקבע ומה שהוא יעשה. שני הדברים האלה מעכבים את הענין של הגאולה – צריך שיהיה כבוד שמים מצד עם ישראל וכבוד שמים גם כן בזה שהוא נוקם את נקמותיו נגד אלה שיצאו נגדו, תורתו ועמו וכן הלאה.
זהו. בן אדם הוא בן אדם, "מה אנו, מה חיינו", מה בן אדם כבר יכול לעשות? שיתקן את עצמו – זה כבר נס גדול עצום ורב. הלואי ונזכה כולנו. וצריך לתת את הדעת על הדברים האלה, כי העולם זה רצף אחד. מבריאת העולם עד תיקון העולם והגאולה השלמה, זה רצף אחד. ואנחנו עכשיו במצב הזה שיש קטרוגים ר"ל, והנה, אי אפשר לבטל את כל הגזירות, עם כל הזכויות העצומות שיש לעם ישראל. ולכן קורים דברים כאלה. ויש גם איומים קשים יותר, קשים יותר, שה' ירחם עלינו!
צריך רחמי שמים – לבקש רחמי שמים כעני בפתח, לא לבוא בתלונות וטענות. אנשים חושבים שאם הם יכעסו על 'תנאי השירות' שלהם – 'ואוו... יפָּתחו שערי שמים, ויקבלו את כל מה שהם רוצים'. לא, הפוך – אדם צריך לבוא כעני בפתח, לבקש רחמים, 'אבא, תרחם עלי. אני יודע שלא מגיע לי. אני יודע שאיני כדאי. אבל תרחם עלי. קשה לי' – ככה. 'אני רוצה לקיים את תורתך. תן לי את מה שאני צריך'. באים בחורים שרוצים להתחתן ולא זכו להתחתן. ככה לבקש רחמים, על הפרנסה, על הבריאות. על כל דבר לבקש רחמים כמו שילד מבקש מאבא שלו, בלי חוצפה, בלי טענות.
כל הדברים האלה מופיעים בפרשה. כשתקראו את הפרשה, תראו איזו התנהגות היתה לנו. אחד הדברים שאנחנו אמורים לזכור כל יום, זה שהקצפנו את ה' יתברך במדבר. תראו בסידור, אחרי התפילה אנחנו אומרים את זה כל יום. כמה שזה היה חמור. אחרי כל הנסים ואחרי כל מה שה' עשה לנו – כל פעם היו תלונות. על מה התלונות? על 'תנאי השירות': 'למה נגמר הלחם? למה אין לנו בשר? למה חסר מים…?' – הכל זה נסיונות משמים, שלא נדע, כן? כמו שיש נסיונות בפרנסה, בבריאות ובכל ענין. השאלה היא איך בן אדם מתיחס לזה ואיך הוא מבקש רחמי שמים, או אם הוא מבקש לא כהוגן.

יהא רצון שכולנו נתחזק ונראה בקרוב
בשוב ה' לציון ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
"ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"!
שבוע טוב, וכל הישועות והנחמות.