פרשת וילך תשפ"ג – סוד הבחירה החופשית

ערב טוב! שבוע טוב! חודש טוב, שנה טובה! גמר טוב, מה שלומכם? אנחנו עכשיו כבר אחרי ראש השנה. אני מאחל לכולם שנה טובה ומתוקה. החג היה ברוך ה' עם הרבה אור, אבל אור חזק מאד, עוצמתי מאד, לא כמו האור של השבת שזה אור של מנוחה, אלא זה אור מחייב מאד. ברוך ה'. נקוה שיהיו בשורות טובות, ישועות ונחמות בפרט ובכלל.
פרשת וילך: כאן משה רבינו מתחיל להכין את הסוף של התפקיד שלו, מעביר את ההנהגה ליהושע בן נון. ה' יתברך מבטיח לעם ישראל שהוא יהיה עם עם ישראל, שלא יפחדו, מצַוה שלא יפחדו, שהוא יהיה איתם. הוא מבטיח גם ליהושע שכמו שהיה עם משה ככה הוא יהיה אתו, שזה הצד החיובי, המעודד.
תארו לכם באיזה מצב נפשי ורוחני עם ישראל נמצא, כשהם נמצאים מעבר הירדן, צריכים להיכנס לארץ ולכבוש את הארץ ולפגוש את כל העממים ולהכחיד אותם כמו שצוו – ומשה רבינו לא יהיה איתם. וההנהגה של המדבר, שה' יתברך היה שמה בגילוי גדול מאד, בגילוי פנים, אכלנו את המן, והכל היה מענני כבוד וכל הסיפור – פה נכנסים לארץ, וההנהגה יורדת להנהגה של ה' יתברך אבל בתוך הטבע – צריכים לכבוש את הארץ, צריכים לבנות את הארץ, להתישב בארץ, ענינים פרקטיים. במדבר הכל היה רוחני יותר, ולכן המרגלים לא רצו לעזוב את המדבר, רצו להישאר במדבר, בין השאר. אז זה מצב לא פשוט.
איך אפשר להעביר את ההנהגה של משה רבינו להנהגה של יהושע? – כשיהושע "נער לא ימיש מתוך האהל", היה החסיד הנאמן, דבוק ברבי שלו, למד כל דבר ממשה, אבל יהושע היה בחינת לבנה בכל זאת, ומשה בחינת שמש, אין ללבנה אור משל עצמה אלא מה שמקבלת מהשמש.
– אבל זה מינוי משמים. ה' ממנה אותו. ה' מצוה את משה רבינו לחזק אותו ולברך אותו ולהדריך אותו. ובכל זאת, זה לא אותו דבר.
אם יהושע לא היה בחינת נער שלא מש מתוך האהל, אם לא היתה לא הדרגה הזו של ביטול ודבקות ברבי שלו – הוא לא היה יכול לקיים את השליחות הזו של להנחיל את הארץ לעם ישראל ולשבטים. לכן היתה לו הכנה טובה.
מצד שני, יש כאן סוגיה קצת איך לקרוא לזה, צורמת – שגם ה' יתברך ולהבדיל אין סוף הבדלות משה רבינו מזהירים את עם ישראל ואומרים לעם ישראל, 'בעצם אנחנו יודעים שאתם תחטאו בעבודה זרה, אין שאלה בכלל'. אז כותבים את התורה ומעידים את העדות של הברית של ה' יתברך, "ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה", ואתם תחטאו בעבודה זרה.
ה' יתברך אומר שאז הוא יסתיר את פניו, אם זה מה שיהיה – כי ה' יתברך לא מוותר בשום ענין, בטח לא בעבירה הכי חמורה, עבודה זרה.
ועם ישראל שומע, גם מהבורא יתברך גם ממשה רבינו, גם נכתב בספר זכרון, ספר תורה. ובאמת כשנכנסים לארץ – חוטאים בעבודה זרה, לא פחות, לא מיד, בהמשך.
חכמים אומרים: 'דברי הרב ודברי התלמיד – דברי מי שומעין?' האם זה אומר שלא היתה להם בחירה חופשית, שזה נקבע מראש? לא. זה לא נקבע מראש. בודאי שהיתה בחירה חופשית. אבל כפי מה שנראה, גם למשה רבינו מכל הנסיון שהיה לו מאז שהוא הפך להיות המנהיג במצרים ועד שהוא הביא אותם סמוך לירדן – הוא ראה את כל המהלך, וכל פעם עם ישראל נפל ממדרגתו, שמע בקול היצר הפרטי והכללי, ולא קיימנו כמו שצריך את ציוויי ה' וכמה חטאים קשים מאד, אז הוא מסתכל בעצם ואומר, 'איך שאני מכיר אתכם, אתם תיפלו בעבודה זרה'.
מפחיד מאד. מפחיד מאד מאד מאד. עוזבים את ההנהגה של גילוי פנים בדרגה של משה רבינו – כן, שהוא גדול הנביאים, ה' יתברך דיבר אליו פנים אל פנים, פה אל פה. יהושע לא באותה הדרגה. וצריכים להיכנס להנחיל את הארץ ולנחול את הארץ ולהשמיד את העממים ולקיים את כל המצוות וכל מה שנצטוינו. זאת אומרת, אתגרים מאד מאד רציניים וקשים.
לא פשוט. וככה זה היה. מפני שלא השמדנו את כל העמים שהיו כאן שעבדו עבודה זרה, בסוף נדבקנו מהעבודה זרה, שלהם נחרב בית המקדש, בית ראשון ואחר כך בית שני, וגלות המר והנמהר, שעדיין לא נגאלנו גאולה שלמה. וגם עכשיו אנחנו לא בדיוק כל הזמן עושים את רצונו יתברך...
וה' אומר, אני אומר את זה במלים שלי, שהוא מנחיל אותנו, הוא ינצח את האויבים, שלא נפחד, שהוא אתנו, הוא לא יעזוב אותנו. וזה בא להגיד: אל תאמינו ב"כֹּחִי ועֹצֶם ידי". לא, זה ה' מנצח את האויבים בשביל עם ישראל, כמו שהיה עם סיחון ועוג. אמנם עם ישראל עושה את המעשה, אבל ההצלחה היא בגלל שה' אתנו. אל תפחדו.
והנה עכשיו בשיבת ציון זו האחרונה עם הקמת המדינה, אינני יודע, אבל יש תופעה של כחי ועֹצֶם ידי. בטח יש כאלה שמאמינים שעושים השתדלות וההצלחה היא משמים, ברור. יש כאלה שלא, שחושבים שההשתדלות היא העיקר. אולי הם לא מאמינים כל כך בהשגחה. תראו, אחרי הגלות המזעזעת הזו וכל ההסתר פנים – עדיין אנחנו לא כולנו עשינו תשובה.
עכשיו אנחנו בעשרת ימי תשובה – הזדמנות מצוינת לעשות תשובה, פרטית וכללית. פרטית: כל אחד מה שצריך לתקן. וכללית: כעם ישראל, כעם ישראל, כממלכת כהנים וגוי קדוש שצריך להאמין בה' ולעשות את רצונו ולקיים את תורתו בלב שלם כאיש אחד בלב אחד. עוד לא הגענו. אנחנו בדרך. ברוך ה', יש התחזקות. אבל זו עדיין לא הדרגה האמתית של עבודת ה' שצריך להגיע אליה.
למרות כל מה שעבר עלינו – וכולנו תינוקות שנִשבו בדעות הכוזבות, ובן אדם חי בטבע ומאמין בעולם הזה, ומרגיש את העולם הזה חזק למרות שהעולם הזה זה כלום, "כי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה", כמה בן אדם חי פה? לא מספיק להתרגל לעולם – הוא כבר נהיה זקן ומסתלק, אף אחד לא נשאר פה – ובכל זאת, יש המון אנשים שהם 'אנשי העולם הזה' וזהו, ולא מעניין אותם כלום, רק 'תנאי השירות' ולעשות מה שהם רוצים, ולא נותנים את הדעת מה הבן אדם עושה בעולם הזה, ומה זה עם ישראל ומה זה ארץ ישראל ומה זה תורת ישראל, ולמה אנחנו פה, ומה השליחות שלנו: לתקן עולם במלכות ש־ד־י – דווקא במצוות האלה שה' בחר.
הוא היה יכול לבחור דברים אחרים. זה מה שהוא בחר. זה מה שהוא ציוה. וזה מה שאנחנו צריכים לקיים – מבינים או לא, רוצים או לא. אז צריך להתגבר על יצרנו הפרטי ועל היצר הכללי ולעשות את רצונו יתברך, שזה יביא לתיקון העולם וכל העולמות – ולהשראת שכינתו, שזו מטרת הבריאה, שרוצה להשרות את שכינתו בעולם הזה הגשמי, שזה התגלותו של ה' יתברך בעולם הזה, על ידי זה שנקיים את תפקידנו כממלכת כהנים וגוי קדוש – פה בארץ, לא במקום אחר, על ידי התורה הזו, לא על ידי משהו אחר, על ידי עם ישראל ולא על ידי עם אחר.
זה הציווי. זו התכנית האלקית. ונצטרך לקיים אותה, נרצה או לא. אם נשתף פעולה, הכל יהיה נחמד. ואם חלילה לא, אז הוא מסתיר את פניו ושולח את האומות להעניש את עם ישראל ר"ל.
ולפי הסכנות שרואים בפתח, שכל מיני אויבים רוצים לחסל את עם ישראל ורוצים לחסל את המדינה, ה' ישמור – אז רואים שאנחנו עדיין לא עושים רצונו כראוי באופן שלם. אז זה הזמן לעשות תשובה: 'תשובה שלמה', 'תשובה לשם שמים', 'תשובת כל העולמות כולם', 'תשובה – תשוב ה"א' – שנשמח את אבא שבשמים, שנהיה חיילים שלו, בנים שלו, עבדים שלו.
קשה לבן אדם לבטל את עצמו כלפי הבורא יתברך. זה מזעזע, אבל זה ככה. בתיאוריה, כל אחד אולי מוכן. אבל במעשה, מתי שמגיע הרגע שיש לבן אדם אינטרס אישי, הוא נגוע במשהו שזה היפך התורה – הוא לא כל כך מהר מוותר. ולכן ה' יתברך מזהיר את עם ישראל, כי הוא יודע שיש את היצר, הוא יודע שקשה מאד להילחם, ושעלולים ליפול כמו שקרה באמת בפועל. וגם משה רבינו, המנהיג המושלם, אין מושלם ממשה רבינו, גם הוא, זאת הערכתו, שזה מה שיקרה. וזה מה שקרה.
אבל גם יש את ההבטחה שבאחרית הימים ה' יחזיר אותנו לכאן ויחזיר אותנו בתשובה – הנה, זה מתקיים – ונעבוד אותו בסוף שכם אחד כראוי, ומטרת הבריאה תתקיים. היא כבר מתקיימת, על אפם ועל חמתם של כל אלה שלא רוצים להאמין או שהם מאמינים במשהו או שרוצים לנהל את העולם בדרך אחרת.
זהו. חשוב לעשות תשובה, בכל פרשה ופרשה ללמוד מה עלינו לתקן, כפרט וככלל, כעם, ולהתחבר לתורה ולמצוות אף על פי שלא הכל מובן לנו או נראה לנו או מתאים לנו או בא לנו, מעל טעם ודעת, כי זה מה שאבא שבשמים ציוה.
ואנחנו יוצאים כרגע מהמשטר של הסתר פנים, ואנחנו מתחילים יותר ויותר להיכנס למשטר של גילוי פנים. כרגע הגילוי פנים עוד נסתר מכלל העם – למרות שרואים בהיסטוריה שכל מה שכתוב בתורה מתקיים מול עינינו, שזה כבר גילוי פנים, ושעם ישראל חוזר לארץ ישראל וכן הלאה, כל זה ושאנחנו חוזרים בתשובה פלא פלאים, לקח אותנו מסוף העולם והביא אותנו לארץ, מחזיר אותנו בתשובה, מחזק את כל העם, זה פלא פלאים, הכל רואים.
אבל עדיין העולם לא זכה לחידוש הנבואה ולהתגלות משיח צדקנו – שזה יהיה האות והמופת הרציני שמתחילה הגאולה, כשמשיח צדקנו יתגלה ויתחיל לעשות את העבודה שנקרא לזה ה'פיניש', הסוף של התיקון – שיש בזה גם שלבים וגם נסיונות, זה לא שהוא מופיע יום אחד והכל מסתדר. ועדיין לא יודעים אם זה משיח בן יוסף או משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ומשה רבינו, אם יבואו שלושתם או יבוא אחד שכולל את שלושתם. איך זה יהיה, לא יודעים. ככה אומר הרמב"ם.
אבל זה בא. כולם מרגישים את זה. מרגישים שהשנה הקרובה – לפי מפת הקרב רואים שיש פה הכרעות ערכיות והכרעות מאד חשובות שהן באויר. כל אחד שיתעמק ויראה. ואנחנו מקוים שההכרעות יהיו נכונות על פי תורתו יתברך, שנעשה לו נחת רוח ולא חלילה ההיפך.
בן אדם צריך לפחד לא רק מהעונש – הוא צריך לפחד מלאכזב את אבא שבשמים. הנה בר כוכבא, חכמים קראו לו בר כוזיבא כי היה נראה אפילו לרבי עקיבא שהוא המשיח, ובאמת הצליח במלחמות עד שהוא נהרג, ואִכזב. אז לאכזב זה קשה מאד, מאד.
לא. שלא נאכזב לעולם את אבא שבשמים, אלא הפוך – שבן אדם יתפלל על זה, מאד מאד, שלא כפרט נאכזב, וחלילה לא ככלל נאכזב את אבא שבשמים.
עד כאן. שכולנו נזכה להתחזק!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
שנה טובה ומתוקה!