פרשת במדבר תשפ"ב - סוד הסדר בבריאה

ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
אני מתנצל בפני הציבור. כמו שאתם רואים אני עם אלרגיה קשה, כפרת עוונות. פרשת "במדבר", זה 'רוחות מהמדבר', מביאות חול ותראו מה שקורה מזה…
כן, אז אני סומך על זה שכבר קראתם את הפרשה. ומה מאפיין את הפרשה? כמו שאומרים היום, 'חוק וסדר'.
ה' יתברך מצוה את משה רבנו ואת עם ישראל על כל עניני המשכן – מי אחראי על מה, למי מותר להתקרב לאיפה, מי כמו שאומרים 'נושא את הכלים' בזמן שמפרקים את המשכן. והכל מחולק פלא פלאים, כן, נניח הלויים – כל משפחה ומשפחה על מה היא אחראית, וגם אצל הכהנים.
אחר כך יש את הסדר גם של איך הולכים במדבר ואיך חונים במדבר – כל שבט ושבט במקום שלו, במיקום שלו, כל אחד כבודו במקומו מונח, ואין אחד דומה לשני, כל אחד עם התפקיד שלו.
זה דבר עמוק מאד.
לפני 'עולם התיקון' יש 'עולם התוהו'. בעולם התוהו – ירדו עשר ספירות, עשר נקודות, אחת מתחת לשניה, וכל אחת רצתה למלוך, 'אנא אמלוך, אנא אמלוך', ומשכו שפע. ובגלל שרצו את השפע לעצמם, נשברו. נשברו, זה נקרא 'שבירת הכלים'. ואז רפ"ח ניצוצין נפלו לקליפה. ובעצם שם יוצא בפעם הראשונה מהכח אל הפועל – הרע.
משם ה' יתברך לוקח את הניצוצות ומתחיל לברוא איתם את עולם התיקון, ארבעה עולמות תיקון: 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה', 'עשיה'. עולמות התיקון מתאפיינים בשיתוף פעולה. יש עשר ספירות בכל עולם, שלושה קוים: 'קו ימין', 'קו שמאל', 'קו אמצעי', 'ראש'–'תוך'–'סוף', 'פָּנים'–ו'אחור'. ויש חמשה פרצופים בכל עולם – 'עתיק', 'אֲרִיך', שזה נקרא פרצוף אחד בעצם של ה'כתר' – אז נגיד: 'אריך', 'אבא', 'אמא', ז"א ונוק'. והם עובדים ביחד בשיתוף פעולה. ויש דרגות שונות של שיתוף פעולה.
למה ה' יתברך צריך סדר, חוק, שכל אחד יהיה לו את התפקיד שלו כך שאם מישהו נכנס לתחום שלא שלו, כתוב בפרשה "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", עד כדי כך? – עד כדי כך, אם לוי רוצה לעשות עבודה של כהן או להסתכל איפה שהוא לא צריך להסתכל לפני שכיסו את הכלים, אז הוא נענש מאד.
– כיוון שה' יתברך הוא אחד, ואין לנו בו תפיסה והשגה כלל, והוא רוצה להיטיב לנבראיו. על מנת להיטיב לנבראיו, הוא רוצה שנקבל את השכר עבור המצוות שלנו, שלא נקבל מתנת חנם לעתיד לבא, שלא תהיה לנו בושת פנים. אז אם צריך שלא תהיה בושת פנים – אז צריך עבודה. אם צריך עבודה – אז צריך בחירה. יש בחירה – יש טוב ורע. אם יש טוב ורע, חייבים שיהיה סדר.
בעולם התיקון יש סדר, יש 'חוק וסדר', כמו שאומרים היום בכל מיני מקומות שצריך 'חוק וסדר'. מה קורה כשאין חוק וסדר? – יש בלאגן, יש אנדרלמוסיה, ''איש הישר בעיניו יעשה". אז גם בעולם הזה הגשמי זה דבר לא טוב. "הֱוֵי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוֹרָאָהּ איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ" – אמרו אפילו מלכות של עכו"ם, כי חייבים שיהיה סדר.
הסדר, החוק והסדר, יכול להיות על פי חוקים ומשפטים שהמציאו בני אדם או על פי החוק והסדר האלקי שמובא בתורת משה רבנו, תורת ישראל.
ויש דרגות־דרגות בזה, כמה החוק האנושי יכול להתקרב לחוק של התורה או כמה הוא יכול להתרחק. בסדום ועמורה למשל, היה שמה חוק וסדר, אבל הופכי לגמרי מהתורה. מי שהיה עושה חסד – שבתורה אנחנו מצווים לעשות חסד, כן, "ואהבת לרעך כמוך", וכן הלאה – אז מי שהיה עושה חסד, היו הורגים אותו, עד כדי כך.
זה נקרא בלשון בעל הסולם הקדוש זי"ע 'הופכיות הצורה'. יש 'השתוות הצורה', שצדיק משווה את צורתו לה' יתברך – מה שבן אנוש יכול להשוות את ההנהגה שלו להנהגת ה' יתברך, כן, להידבק במדותיו של ה' יתברך, כי אי אפשר להידבק בו, הרי כתוב "אש אֹכְלָה הוא" – "הידבק במדותיו".
אז הצדיק, כמה שהוא יותר דומה, "צדיקים דומים לבוראם", כמה שהוא יותר דומה – הוא בדרגה יותר גבוהה, הוא דומה יותר להנהגתו של ה' יתברך.
ובקצה השני יש את הרשע. הרשע הוא 'בהופכיות הצורה'. ובאמצע יש 'שינוי צורה'. ממשה רבנו נניח ולמטה – כולנו באיזה שינוי צורה כזה או אחר בדרגה כזאת או אחרת.
אז חוק יש בכל מקרה, רבותי. זה פלא פלאים!
בפרשה הקודמת קראנו שכתוב שאם אנחנו נלך עמו בְּקֶרִי הוא ילך אתנו בְּקֶרִי, ובסוף הוא אומר שילך אתנו "בַּחֲמַת קֶרִי". זאת אומרת באופן פשוט, אם בן אדם אומר 'זה מקרה', אז כביכול משמים גם משאירים אותו ל'מקרה'. אז זה מוכיח שאין מקרה, כי זו מידה כנגד מידה. מידה כנגד מידה זה 'חוק וסדר'.
אז כביכול הוא משאיר אותו למקרה – אבל לא, זה מְכֻוָּן. כל מה שקורה, הכל מכוון משמים. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ביראת שמים יש לנו בחירה. בשאר הדברים, הכל נקבע משמים, וכל אחד נברא לפי מה שהוא צריך לעשות בעולם הזה משמים, וכל אחד עובד במקום שצריך לעבוד, וכל אחד מתחתן עם מי שצריך להתחתן, וכל אחד מעמידים אותו בנסיונות שהוא צריך לעמוד בהם, וכל אחד יש לו את המסלול להעלאת הניצוצות שלו.
אמרתי שכל אחד מתחתן עם מי שצריך. לפעמים יש גירושין, כי יש גם ענין שאדם יכול להפסיד את בת זוגו כי לא היתה לו זכות באותו זמן. כל הדברים האלה כתובים יפה מאד בספר 'שער הגלגולים' למהרח"ו הקדוש זי"ע, תלמידו של רבנו האר"י הקדוש זי"ע, ספר מופלא! מומלץ למי שמעניין אותו עניני גלגולי הנשמות.
אז אנחנו חוזרים לפרשה. אם כן, בפרשה יש גם כן את הענין של 'ספירת המלאי' נקרא לזה, כן, ה' יתברך פוקד את כל השבטים. ומה זה מעניין כמה אנשים, כמה בני עשרים שנה ומעלה יש בכל שבט ושבט? זה מעניין מישהו...? למשל, להבדיל, היום זה מעניין מישהו כמה חיילים יש בצבא? מי שאיש צבא אולי או שר הביטחון, זה מעניין אותו. אזרחים, זה פחות מעניין אותם, העיקר שהצבא מתפקד.
אז לא. אצל ה' יתברך הכל ספור, הכל מדוד, הכל מְכֻוָּן, הכל יש לו הרבה טעמים והרבה סבות – בוודאי במדבר שעשינו כמה מעשים לא ראויים והקצפנו את ה' אלקינו, לא פעם עם ישראל נענש על ידי זה שהיתה מגיפה ומתו במגיפה או מתו בידי עמלק, או בלעה אותם האדמה, כל הדברים האלה, ואז מחסירים מהמספר המקורי. זה לא דבר סתם שאבא שבשמים פוקד לספור את הבנים. יש גם סדר איך צריך לעשות כדי שלא תהיה מגיפה כתוצאה מהספירה הזו.
אז הכל מכוון, הכל מדויק, והכל על פי הסוד.
זה היפך מה שכל מיני אנשים בכל מיני דורות סברו, כן, למשל נמרוד, שרצה למרוד בה', לעלות לשמים להילחם בה', או פרעה, שהוא לא שמע על שם הוי"ה, וכן הלאה בכל דור ודור, כל מיני רשעים שהם חושבים שהם ינהלו את העולם יותר טוב, יותר נכון. יש כאלה שעשו עצמם א־לוקַּ, ה' ירחם. אז זה לא דבר של מה בכך.
האם העבודה זרה למשל נעלמה מעולמנו? – לא, לצערנו. אנחנו לקראת סוף התיקון והעבודה זרה טרם נעלמה מעולמנו. אמנם חכמים ביטלו את היצר של עבודה זרה מעם ישראל, אבל באומות זה ממשיך. אנשים ממשיכים לעבוד כל מיני מזלות וכוכבים וסיפורים, מלא... מי שמתמצא קצת באנתרופולוגיה וחוקר את אמונות העמים, ויש כל מיני שבטים גם בכל עם, אז עד היום הם אוחזים בעבודה זרה. ברוך ה', יש גם אומות שיצאו מזה, אבל עדיין יש הרבה. זאת אומרת שהחוק וסדר של ה' יתברך כפי שמובא בתורת ישראל, לאו דווקא מתקיים.
ועם ישראל בעמדת התגוננות כל הזמן. האומות שמות לב לכל דבר שאנחנו עושים, ועושים עלינו ביקורת. כתוב: "קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים", אבל זה לא מתקיים תמיד, אז אין לנו מה לעשות. אנחנו צריכים לקשוט עצמנו תחילה, אין שום ספק. ישראל – אותיות 'לי ראש'. עם ישראל קודם צריך לתקן את עצמו, אחר כך הוא 'אור לגוים'. אם הגוים מרגישים שעם ישראל לא מתקן את עצמו – הם מקטרגים. מה נעשה...
ה' ירחם עלינו. אנחנו העם היחידי שלקח על עצמו לקבל את התורה ולקיים את התורה. ואכן עם ישראל מקיים את התורה בכל דור ודור מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה. כמובן יש נפילות, ויש קשיים קשים מאד מאד, ויש תקופות. אבל עם ישראל חי וקיים, ולא עזבנו את ה' יתברך, ולא עזבנו את תורתו. ואם יש איזה דורות שעזבו – הם חוזרים בתשובה ברוך ה'. וכולנו נחזור בתשובה בעזרת ה', מתוך בחירה חפשית, מתוך אהבה ויראה, יראה ואהבה.
מאד מתאים לדור שלנו לחזור מתוך אהבת ה'. כשבן אדם רחוק, 'תינוק שנשבה', אז הרבה פעמים הוא מתקרב מאהבת ה', מסתכל בבריאה, אומר: 'איזה פלא, איזה עולם. "מי ברא כל אלה"?' מתחיל להתפעל, מרגיש משהו, וככה לאט לאט מתחיל לחקור, מגיע לתורת ישראל, פשט, רמז, דרש או סוד – אנחנו התקרבנו דרך הסוד דווקא – וזוכים ברוך ה' מחדש.
אבא שבשמים אוסף אותנו מכל פינות תבל, מביא אותנו קוממיות לארצנו. פלא פלאים!
באמת מי שקורא את הפרשה, ואחר כך קורא את ההפטרה ורואה את דברי הנביאים איך הכל התקיים – מספיק לקרוא את זה כדי לחזור בתשובה. כל העולם היה צריך לחזור בתשובה מיד אם היה קורא את זה, והיה צריך למחוא כפיים לעם ישראל, וקודם כל לבורא עולם יתברך שמו, איך הכל מתקיים – נכון שבתחבולות, נכון שזה לוקח אלפי שנים – אבל זה מגיע. פלא פלאים!
אז לזכור: גם נמרוד חשב שיש חוק וסדר, אבל הוא רצה את החוק והסדר שלו. היום גם יש כל מיני השקפות בכל מיני מקומות, כל מיני עמים רוצים את החוק והסדר שלהם. ולאבא שבשמים יש את התכנית שלו ואת החוק והסדר על פי התורה – שזה מה שיהיה בסוף או על ידי בחירה או על ידי יסורים, ועל ידי יסורים נגיע גם לבחירה, זאת אומרת, או מיראה, יראת העונש, מפחד, או מבחירה עכשיו בזמן הזה של הסתר פנים, שנבחר באבא שבשמים ובתורתו ונקיים אותה בענוה, בהשתוקקות, באופן נקי לשם שמים.
העיקר שיהיה לשם שמים. זה הדבר הכי חשוב. לא תמיד נותנים את הדעת על זה.
לפעמים נותנים את הדעת על לדעת את התורה, שזה גם מאמץ אדיר לדעת את התורה. אבל היותר חשוב, בעיני על כל פנים, על פי רבנו הבעש"ט הקדוש והאהוב – זה שיהיה 'לִשְׁמָהּ', לשם שמים, שזה יהיה נקי וזך. מעט עבודה לשם שמים – זה עושה למעלה תיקונים עצומים ורושם עצום הרבה יותר מהרבה עבודה 'שלא לִשְׁמה'.
אז צריך לשאוף לזה ולהילחם על זה ולהתפלל על זה. זה לא בא לבד. לא. כל דבר אמתי – זו מלחמה, זה דורש מהאדם הכל. "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מְאֹדֶךָ". זה לא משהו קל, ככה, בשניה...
יש אנשים שאומרים שהם אוהבים את ה', אבל הם לא מקיימים את תורתו. אז חסר להם ביראת ה', בהכרת ה'. טוב שהם אוהבים את ה', אבל הם לא שומעים בקולו. זה כמו, להבדיל, ילד שאומר: 'אני אוהב את אבא שלי, אבל אני עושה מה שבא לי'. טוב, אז אם אתה לא עושה את מה שאבא שלך רוצה, שתלך בדרך הטובה – אז אתה מצער את אבא שלך. אז אם אתה אוהב אותו, למה אתה מצער אותו?
להבדיל אין סוף הבדלות, ככה מי שאוהב את ה' יתברך ולא עושה את רצונו, שזה תורתו – אז הוא מצער את אבא שבשמים, וזה גורם להרבה צרות. לא עלינו, לא עלינו, אם עם ישראל לא הולך בדרך ה' – העולם לא כתיקונו, ואז יש התעוררות הדינים למעלה, קטרוגים ודינים רחמנא לצלן, ואז יש ענשים מזעזעים, מהקל אל הכבד כמובן, כן, כמו שהיה בשואה, כמו שיש בכל מיני זמנים שעם ישראל חלילה סובל ונפגע, הגלות המזעזעת הזו, כל מה שעברנו בגלות, כל הפירוד וההשפלה והנמכת קומתנו. כל זה כתוב מראש.
ולכן בן אדם חכם צריך להבין שיש חוק וסדר אלוקי, והחוק והסדר האלוקי הוא יקבע בסוף – ככה או ככה, בקלות או בקושי. וזה גובר על הכל, רצונו יתברך גובר תמיד. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" – זה מדבר על האדם הפרטי, אבל גם על האדם הכללי, על האנושות כולה. גם האומות לא פטורות. הן צריכות לקיים שבע מצוות בני נח ולעזור לעם ישראל ולא לפגוע בעם ישראל.
עד כאן להיום, רבותי. צריך להתחזק. אנחנו מתקרבים לסוף של ספירת העומר. עכשיו התחלנו בתיקון היסוד, אחר כך תיקון המלכות.
ספירת היסוד, זה תיקון חשוב מאד – כל עניני הצניעות והקדושה שצריך תיקון גדול בדור שלנו, עצום ורב, בענין תיקון היסוד. אז לכוון כל יום שנצליח כולנו לתקן הכל על ידי ספירת העומר, בקלות, ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!