פרשת וישלח תשפ"ד - מלחמה גשמית ורוחנית

ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת וישלח תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.
מובן שהפרשה הזו פלאי פלאים – המלחמה בין עשו לבין יעקב. והמלחמה מתבצעת בכמה מישורים: המישור הגשמי, המישור הרוחני.
זה שולח מלאכים, "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים", "מלאכים ממש", אומר רש"י – וגם עשָׂו בסופו של דבר, שרו של עשו, נלחם ביעקב אבינו. ויעקב אבינו מנצח אותו. מה זה כל הדבר הזה? גם התחבולות שעושה לו יעקב אבינו, כן? 'דורון', 'תפילה', 'מלחמה' – שלושת הקוים, הדורון, ההשתחוויות, שבע השתחוויות. אז זה מעניין מאד. זה נושא אחד.
הנושא השני הוא הנושא של הרגשנות של עשו – פעם הוא בוכה כשהוא מפסיד את הברכות, עכשיו הוא בוכה. חכמים נחלקו האם באמת הוא ריחם על יעקב אבינו, אם זה בלב שלם או לא. רציתי להתעסק בנושא הזה, להתעמק בענין הזה.
המלחמה של יעקב עם עשו התחילה עוד ברחם אמם. והיא נמשכת, 'מעשה אבות סימן לבנים', עד סוף התיקון של העולם הזה.
מרוב נושאים קשה לבחור במה להתחיל. אז נתחיל דוקא ברגשות – שפתאום עשו הרשע, שהיה רוצח ושאר חסרונות ויותר מזה שהיו בו, שבא עם ארבע מאות איש כדי לתקוף את יעקב – הוא פתאום מחבק אותו, ונכמרים רחמיו בלב שלם, ובוכה. מביא רש"י שזה מפני ההשתחוויות, כלומר זה נכנס לו ללב, יעקב 'נכנס לו ללב' כמו שאנחנו אומרים, נגע לו ללב.
אז יש מנעד של רגשות: מהרגשות של הרשע הכי רשע בעולם – עד לרגשות של הצדיק הכי צדיק בעולם. ויש באמצע. ומה הם הרגשות האלה? ה' רוצה את הלב, כתוב. הרגשות בלב. האם הרחמים שלו הם באמת רחמים? ולמה הוא בכה כשהוא הפסיד את הברכות – כי הפסיד את העולם הבא, או כי הפסיד את העולם הזה? מה המשמעות של המחשבות והרגשות של הרשעים הגדולים, הבינוניים, הקטנים – לעומת הרגשות והמחשבות של הצדיקים, גם לפי המדרג של הצדיקים? זה בא מאותו שורש? זה אותו דבר?
זה שנכמרו רחמיו של עשו והוא בכה – זה למעלְיוּתָא לומר עליו, שלמרות שהיה רשע כזה גדול עדיין היה לו איזה ניצוץ של רחמנות? או לגְריעוּתָא – שהיה לו ניצוץ של רחמנות, אז למה לא כפה את יצרו והפך להיות צדיק? הרי ידוע שאם עשו היה נלחם עם יצרו, היה יותר צדיק מיעקב, כי הלכתחילה שלו היה קשה מאד, הוא משורש עולם ה'תֹּהו'.
מה זה עולם התֹּהו? – 'אני אמלוך, אני אמלוך', לקחת את השפע לעצמו, רק לעצמו, "הַלְעִיטֵנִי". זה מההתחלה. מביא רש"י שאומרים חכמים שכאן בפרשה עשָׂו רצה 'לפתוח את החוזה' שהיה לו עם יעקב ולשנות מה שהם קבעו עוד ברחם רבקה, שהעולם הזה יהיה של עשו והעולם הבא יהיה של יעקב. פתאום עשו רצה 'חצי־חצי' – חצי עולם הזה שלו, חצי עולם הבא שלו. יעקב לא הסכים. יעקב אבינו "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", אבל התחכם.
אולי הקורס שעבר אצל לבן הרמאי והניצוצות שהעלה משם – והיכולות של יוסף, שהוא המנצח את עשו לעתיד לבוא, ככתוב: "אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל" – זה גרם לו 'להתפכח' כמו שאומרים, ולהבין שעם רשעים כאלה כמו עשו אין מה לעשות שותפות, וצריך להזהר מהם, ו"בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה".
אז המהות של הרגש, של המצפון, של הערכים – מה השורש שלה למעלה? האם זה משרש הקדושה, או זה משרש עולם ה'תֹּהו' או הסטרא אחרא? כי מבחינת ההופעה של זה בתוך האדם וההשפעה של הרגשות והמחשבות והערכים מתוך האדם החוצה לסביבה – זה לפעמים נראה אותו דבר: זה מרחם, ההוא מרחם. זה בוכה, ההוא בוכה. חיצונית זה נראה אותו דבר, אבל האם פנימית זה אותו דבר? צריך להתעמק בזה. לא, זה בכלל לא אותו דבר, "זֶה לְעֻמַּת זֶה".
הרחמים האלה של עשו הם רחמים? ולמה נכמרו רחמיו? בגלל שיעקב אבינו עשה שבע השתחוויות? אגב, יש גם שדרשו את זה לגנאי, שאסור להתחנף לרשע או דברים מהסוג הזה. ואם עכשיו עשו רוצה חצי עולם הבא, היה צריך לתת לו? אולי הוא רוצה תיקון? אפשר להאמין לו?
ויעקב שמנע את דינה מעיניו של עשו – חכמים אומרים שהוא נענש ולכן קרה מה שקרה לדינה עם שכם, שמא אם היה נותן אותה לעשו היה חוזר בתשובה. האם כשנותנים שפע לרשע הוא חוזר בתשובה? האם כשנותנים לו שידוך טוב הוא חוזר בתשובה? האם כשנותנים לו חצי עולם הבא הוא חוזר בתשובה, או לא?
בענין דינה, אמרו חכמים שאשה צדקת יכולה להפוך רשע לצדיק, אשה מרשעת יכולה להפוך צדיק לרשע. זאת אומרת שלאשה יש כח. זה עוד לא אומר כלום, לפעמים לאשה יש כח, היא צדקת, והבעל רשע ונהיה עוד יותר רשע ועוד יותר מרושע, והיא לא מצליחה לתקן אותו בכלום. פוגשים כאלה מקרים.
זה שהוא השתחוה לפני עשו – מה זה? תחבולה? הכנעה? ביטול? להראות את עצמו מסכן כדי שיתעוררו הרחמים של אחיו הרשע ושלא ירצח אותו, שלא ילחם בו? ולמה שרשע כמו עשו יאמין ליעקב?
בדרך כלל, אנשים כמו עשו, הם לא מאמינים ליעקב. יש כלל: 'כל הפוסל במומו פוסל'. אז הרשע כשהוא רואה צדיק לא חושב שזה צדיק, חושב שהוא מתחזה – כי הרשע מתחזה, מראה את עצמו כשר, לפעמים, אם כדאי לו. אצל הרשע הכל אינטרסים, כמו שאומר בעל הסולם: הכל רצון לקבל לעצמו. אז הוא גם חושד את הצדיק שזו הכל הצגה, שהכל רצון לקבל לעצמו.
אין השגה לרשע בצדיק. האם יש השגה לצדיק ברשע? האם הצדיק מבין את הרשע? – חלקית. חלקית. בשכל הוא יכול להבין. אבל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', הצדיק לא רוצה להגיע למקומו, אז הוא לא דן אותו. הוא לא רוצה שום קשר לדרגה הזו של הרשע.
אז שאלתי הרבה שאלות, נסכם קצת: שהמחשבה, דיבור, מעשה, רגשות, רצונות של הרשע, אחד לפחות כמו עשו הרשע – הם לא קשורים בכלל לרגשות למחשבות, לדיבורים ולמעשים של יעקב או של כל צדיק אחר. זה סולם אחר. למרות שזה נראה אותו דבר, זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר ללכת לפי ערכים שהמציאו בני אדם, כל מיני ערכים שנראים נעלים מאד, שאם הם נעלים במשהו זה בגלל שיש בהם ניצוצות מהתורה הקדושה – לבין בן אדם שהולך לפי התורה, לפי כל פרד"ס התורה, ולא לפי המצאות של בני אדם. זה לא אותו דבר.
זה נראה שעושה חסד – וזה נראה שהוא עושה חסד. אבל חכמים אמרו: "חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת". בלשון בני אדם, החסד הזה הוא נגוע, עושים את החסד באופן חיצוני, לא באופן אמתי. ראינו את זה גם אצל לוט, שהוא לא היה מתוקן, למרות שהיה תלמיד ואחין של אברהם אבינו שהכניס אורחים. גם הוא הכניס אורחים, אבל היה מוכן שיכנסו בלי שישטפו את הרגליים מהעבודה זרה שלהם, שהיו משתחוים לאבק רגליהם באותם זמנים, לא המלאכים כמובן. הוא לא בדק אותם. הוא גם היה מוכן להפקיר את בנותיו. זה לא מעשה כמובן של צדיק, של אברהם אבינו. 'אהה, אבל הוא מכניס אורחים...' 'אה, אז עשָׂו בכה...' אה, אז עשו נכמרו רחמיו...' האם הוא ריחם באמת על יעקב? האם הוא זלזל?
מה המהות של הרחמים האלה? האם הרשעים הגדולים מרחמים מתי שהוא על הקרבנות שלהם, או אין להם שום מצפון כמו שאומרים היום? עשו היה רשע כל כך, איך היום היו מגדירים אותו אנשי הפסיכיאטריה? פסיכופת? שאין לו מצפון? שיש לו מצפון? אלה מושגים שבני אדם המציאו. זה לא אומר שאין להם אחיזה במציאות, אבל אלה הגדרות של הרפואה.
בסופו של דבר, פיזית, עשו לא תקף את יעקב. אולי זה כי הוא ריחם. אבל שרו של עשו כן תקף את יעקב. ויעקב היה צריך להלחם בו כל הלילה "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר", שזו המלחמה של עם ישראל נגד השט"ן, "עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ" – שזה עלות השחר, זו הגאולה. מלחמה רצינית. "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה".
האם כל אחד מודע למלחמה הזו? האם כל אדם חי את המלחמה הזו? האם מלמדים אותנו את המלחמה הזו ביצר הרע הפרטי וביצר הרע הכללי ובשליחיו ובמלאכיו? – לא. לא כל כך מלמדים. פה ושם.
אנחנו תינוקות שנשבו לשעבר – נכפתה עלינו מלחמה קשה, מהתחלה, מהרגע הראשון. ואנחנו מלמדים את זה ב'דרך עץ החיים', בספר שלנו, תורידו אותו חינם מהאתר. תלמדו אותו טוב טוב. תקבלו שם מוחין, שתוכלו להלחם, להבין את מפת הקרב, עם מי יש לנו עסק.
אז אחרי שקצת 'חפרנו' כמו שאומרים, בענין הרחמים של הרשע, אם זה רחמים או לא, אם זה בלב שלם או לא, מה המשמעות של זה, אם זה כמו המהות של הקדושה – נתעסק קצת בענין המלחמה, שהיא בטבע, מעל הטבע, מעל הטבע בתוך הטבע:
יעקב שולח מלאכים כדי להפחיד את עשו. הוא שולח גם שליחים בשר ודם, אבל גם מלאכים. זאת אומרת שיש דרגה אצל הצדיקים, יש בכחם לתת פקודות למלאכים ולשלוח אותם למשימות – דרגה־דרגה! זה לא דבר פשוט.
רבינו הבעש"ט הקדוש זכה לדרגה הזו. גם היה יכול לשלוח מלאכים, גם יכול לשלוח שדים, ולהבדיל גם את אליהו הנביא. ואליהו הנביא היה צריך לשכנע אותו. כל זה מהספר הקדוש 'שבחי הבעל שם טוב'. אם אתם רוצים להתעמק בו, תקראו את הספר שלנו 'איש האלוקים' – אפשר גם להוריד אותו חינם מהאתר, זה פירוש שלנו על חלקים מהספר 'שבחי הבעש"ט' על פי 'דרך עץ החיים'. כל מה שאנחנו מלמדים – זו הארה שנקראת 'דרך עץ החיים'.
כן. אז התיאור של המלחמה של שרו של עשו: שרו של עשו בא לתפוס את יעקב כשהוא היה לבד. יעקב חזר לאחוריו בגלל כמה "פכִּים קטנים" ששכח – שמה תפס אותו שרו של עשו. האם זו היתה טעות מצד יעקב? ברור שבן אדם אסור לו לצאת יחידי בלילה, ואסור לו להסתכן שלא לצורך במלחמה, וצריך להזהר מאד לא להכנס למקום סכנה כדי שלא יהיו עליו קטרוגים. אבל הוא שכח פכים קטנים שהיו חשובים לו כי היו ניצוצות של קדושה. למה הוא הלך לשם לבד? האם הוא ידע שיבוא שרו של עשו? – אולי, ושהוא יצטרך להלחם בו עד עלות השחר? התיאור של המלחמה זה כמו כביכול שהוא נלחם עם אדם, מתאבק אתו.
יש מלאכים שהם יכולים להלחם באדם כשהם לבושים בלבוש של אדם, בגוף, כמו המלאכים שבאו לאברהם אבינו, שנראו כבני אדם. ויש מלאכים שנלחמים באדם בתוך פנימיותו. ויש מקרים שהשט"ן נלחם ומשנה את המציאות, כמו כשאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק בנו והשט"ן נסה לעכב אותו, פעם נראה להם כזקן, פעם נראה להם כנהר, לא יכלו לעבור את הנהר, 'הגיעו מים עד נָפֶשׁ' – זאת אומרת גם השפעות בתוך הטבע שזה נראה ממש אמתי. גם בחטא העגל היה ככה, כשהראה להם את מטתו של משה רבינו פורחת באויר כאילו שמשה רבינו נפטר. נקרא לזה בלשון של בני אדם היום, 'חזיון תעתועים'. גם זה יכול להיות.
מובן שמשמים מתאימים את המלחמה לפי דרגת האדם. כן, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו" – מתאימים לו את היצר הגדול יותר שילחם בו. אם הוא קטן יותר, אז היצר קטן יותר – כדי שלא תתבטל הבחירה החפשית. תמיד יש בחירה חפשית. אם המלאך שנלחם נגד האדם הוא יותר מדי גדול ואדם לא יכול לו, אז הוא אנוס.
אז שרו של עשו נלחם ביעקב אבינו. ויעקב אבינו ניצח אותו. אבל זה עלה לו במחיר שפגע בכף ירכו. כל מלחמה יש לה מחיר. אחר כך ה' ריפא אותו כשזרחה לו השמש. הוא היה בסכנה גדולה. "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" – לפי גודל הנסיון והקושי אם מצליחים ומנצחים את המלחמה ומנצחים את הנסיון, כך עולים בדרגה, ונקראים ישראל ולא יעקב, עליה בדרגה – על ידי המלחמה, על ידי ההתמודדות, על ידי הנסיונות.
ויעקב לא היה מוכן לשחרר אותו עד שהוא יברך אותו. המלאך נסה להשתחרר כי הוא צריך ללכת להגיד שירה. אהה, ללכת להגיד שירה הוא יודע... ולהלחם בצדיק הוא גם יודע?! אז יעקב היה חריף מאד ולא שחרר אותו, ולא האמין לו שהוא אחר כך יברך אותו. לא, עכשיו שיברך אותו, עכשיו יכיר לו בברכות של יצחק. זו חכמה. זו תקיפות. זו עקשנות דקדושה.
הצדיק לא תמיד צריך לוותר. בכלל לא. מתי שלא צריך לוותר לא צריך לוותר. אברהם אבינו, שהיה מרכבה לחסד, "אברהם אֹהֲבִי" – ובכל זאת נדרש להלחם, יצא למלחמה כגיבור, לא מצד החסד, והביא את לוט חזרה, שנחטף, חטפו אותו. אז אברהם איש החסד בכל זאת נלחם.
אז בן אדם צריך לקרוא את מפת הקרב, להבין את התחבולות של הצד השני, להיות חזק, לא לוותר איפה שלא צריך לוותר, לדרוש את מה שצריך לדרוש. 'ישראל' – אותיות 'לי ראש'. ה' יעזור שנהיה לראש ולא לזנב. בגלות אנחנו נהיינו לזנב. בגאולה נהיה לראש.
למה ישראל עדיין לא זכה, ועדיין עם ישראל משועבד, בחינת שעבוד מלכויות? – כי עוד לא עשינו את כל התיקון, עוד לא חזרנו בתשובה שלמה, עוד לא הגיע זמן הגאולה השלמה, היא בדרך. אז בהתאם למפת הקרב, עדיין אנחנו משועבדים, עדיין לא יכולים תמיד לעשות מה שנכון, יש אילוצים. אבל לעתיד לבוא יגמר הרע ולא יהיו שום אילוצים, עם ישראל יגיע לדרגתו ולתפקידו, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", יכוף את כל העולם ללכת בדרך ה'.
יהי רצון בזכות אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות שזה יהיה במהרה ובקלות. "עת צרה היא ליעקב". כל המאורעות שקורים הם לא טעות, זה הכל משמים. אלה נסיונות וקשיים לקראת הגאולה השלמה. אם נתחזק יותר בעבודת ה', אז היא תבוא יותר ברחמים. ואם חלילה נתחזק פחות, אז יש יותר יסורים. הכל תלוי בבחירה שלנו, הפרטית והכללית.
ה' יעזור שנתחזק בעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים!
שהשיעור יהיה לעילוי נשמת הנופלים, לרפואת הפצועים, להחזרת החטופים ולהצלחת החיילים ושמירת החיילים. כל טוב סלה. שבוע טוב.