פרשת תרומה תשפ"ג – תורת הגילוי – ועשו לי מקדש
שבוע טוב! ערב טוב! מה שלומכם? בשם ה' נעשה ונצליח!
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בשבת דיברנו על תורת הגילוי. אפשר לקרוא לזה אולי 'תורת הגילוי' או 'תורת ההתגלות'. למה הכוונה? שה' יתברך מתגלה לבריותיו. כמובן, יש בזה שתי בחינות: בחינה אחת – התגלות לפרט, לאיזה נביא או לאיזה צדיק שה' מתגלה, והתגלות לכלל – לכלל עם ישראל, ויש גם התגלות לכלל העולם.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". יש פה התחלה של כל הציוויים, איך צריך לבנות את המשכן. ועם ישראל מצֻוֶּה להביא כל אחד תרומה, כל אחד כפי שידבנו לבו. יפה מאד. ויש את כל הפרטים והפרטי פרטים – הכל על פי הסוד.
באופן כללי, בגלל שהרפ"ח ניצוצין נפלו לקליפה, לעמקי הקליפות בשבירת הכלים. כל ספירה אמרה: "אנא אמלוך", "אנא אמלוך", "אני אמלוך", "אני אמלוך", ומשכו שפע – נשברו הכלים, ונפלו רפ"ח ניצוצים של הקדושה לעמקי הקליפות. משם שורש הרע. ומשם צריך להעלות את הניצוצות האלה, להעלות אותם לקדושה. זה היה תפקידו של אדם הראשון.
היה מה שהיה עם אדם הראשון – אז זה תפקידו של עם ישראל, שבא להשלים את מה שלא עשה אדם הראשון. וגם עם ישראל צריך להעלות את הניצוצות על פי התורה, תורה ומצוות ומעשים טובים, לעמוד בנסיונות, בַּפְּרט, בַּכְּלל.
וכשאנחנו זוכים יש בית מקדש, או לפחות משכן כמו שהיה במדבר, והתגלותו של ה' יתברך – כי "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", אבא שבשמים ברא את העולם כי הוא רוצה להתגלות בעולם, זו מטרת הבריאה, לא רק בעליונים, בעולמות העליונים – אלא גם בעולם הזה הגשמי.
לחבר התגלות אלקית לתוך עולם גשמי, זה דבר והיפוכו, מאד קשה. אז צריך הרבה עבודה נכונה ומדויקת בשביל זה, מה שנקרא 'העלאת מ"ן', 'העלאת מַיִן נוּקְבִין', התעוררות מלמטה – אבל לא סתם התעוררות כמו שרוצים, אלא על פי מה שה' מצוה. זה ההבדל בין כל מיני אנשים רוחניים שאוהבים את ה' ולא מקיימים תורה ומצוות למי שמקיים תורה ומצוות, שהוא עושה מה שצווינו לעשות – זה לא רק לפי הרגשה, איך שבא לי וכו'.
טוב, אז עם ישראל נבחר כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש". הדרך להשראת השכינה, שזה התגלותו של ה' בעולם הזה, היא באמצעות המשכן במדבר ואחר כך בבית המקדש. פשוט המשכן היה דבר לא קבוע, הרי היה זז ממקום למקום, לכן הוא גם נבנה כמו שנבנה – עם יכולת של ניידות. בית עולמים על הר הבית, בית המקדש, זה כבר... יש להם 'פונקציות' דומות, יש מזבח, יש קודש וקודש קדשים – אבל זאת כבר מתכונת קבועה.
בית ראשון נחרב בגלל שלש העבירות. בית שני נחרב בגלל שנאת חנם, ועוד לא נבנה, כי עדיין לא תיקנו את שנאת החנם. ה' ירחם עלינו שנתקן. בבית שני לא שרתה שכינה, למרות שהיתה כפרת עוונות וכל עבודת בית המקדש. וגם אחר כך, לא רק שלא שרתה השכינה, אלא גם פסקה הנבואה, נגמרו הנביאים. כל זה חלק מהעונש של ההסתר הפנים, שה' יתברך מסתתר, הסתר פשוט והסתר כפול. ההסתר הכפול הזה, שאפילו לא יודעים שהוא מסתתר, זה נורא ואיום. זה המצב של היום, לא של כל הנשמות, אבל של חלק מנשמות ישראל. וגם באומות יש כל מיני טעויות בענין הזה.
אז "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – המקדש מעלה את הבריאה לעבודתו יתברך. לכן יש שם עבודת הקרבנות, ויש דומם צומח חי מדבר. כולנו עובדים את ה' ומעלים הכל לעבודתו יתברך. הכהנים, יש להם סגולה: "הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין", בגלל שהם מרכבה לענין החסד, אז על ידי זה שהם אוכלים מתכפרים עוונותיהם של ישראל.
וכל העבודה שבבית המקדש, כל פרטי הפרטים, הכל מדויק לפי הסוד. לעתיד לבוא הכל יתגלה ונבין בדיוק בדיוק איך כל ה'הנדסה הרוחנית' הזו, הקדוֹשה, עובדת.
אז אם חוטאים – יש הסתלקות השכינה בסוף ונחרב הבית. אם עושים תשובה – תשוב ה"א. תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א. ה"א זו השכינה. הה"א תשוב לשרות בינינו, בעזרת ה' בגאולה השלמה בקרוב במהרה ברחמים.
אז התחלתי לדבר על תורת ההתגלות. כדי שה' יקיים את הבטחתו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לא מספיק להקים בית מקדש. אפשר להקים בית מקדש ולהתנהג לא בסדר, ולא שורה השכינה, וגם לא שורה הנבואה על הנביאים, וגם אין אורים ותומים שעונים על השאלות של הכלל – ובסוף גם נחרב הבית ועם ישראל משתעבד לאומות בחוץ לארץ. זה כל המנעד, כן? ממקום של הסתר פנים, גלות, שעבוד מלכויות – לגילוי פנים, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
עכשיו, ה' יתברך, אין לנו השגה ותפיסה בו כלל – ובכל זאת, הוא קיים. הוא הקיים! אנחנו קיימים ולא קיימים. אבל הוא יתברך היה, הווה ויהיה. והוא רוצה להתגלות בצורה כזו בעולם שיהיה לבריות השגה בזה, שיראו שהוא מתגלה. מילא הוא מתגלה לנביא, אז הנביא יודע שהנה, ה' מדבר אתו, אומר לו ככה, מצוה עליו ככה, אבל שאר הבריות לא – או שהם יאמינו בנביא כי דבריו מתקיימים, או שלא יאמינו בנביא. זה הרבה פעמים נשאר בין ה' לבין הנביא, הדיבור. אבל המטרה היא שה' יתגלה.
אז איך הוא יתגלה? הוא מתגלה במשכן, הוא מתגלה בבית המקדש. וה' יתברך נותן את כל ההוראות המדויקות – איך צריך ומה צריך, ובאיזה חומרים ובאיזה צבעים, ובאיזה מיקום, הכל הכל הכל מדויק. למה ה' רוצה דוקא ככה? זה על פי חכמתו יתברך, אין לנו תפיסה והשגה. בקבלה קצת מבינים. אבל בפשט, זה מה שה' ציוה – זה מה שצריך לעשות.
תארו לכם, בורא עולם, זה שזן ומפרנס לכל, זה שנותן לנו חיים, זה שעושה את כל המפעל האין־סופי הזה שאנחנו רואים בחוש, את כל הבריאה המופלאה הזו, הוא עושה, הוא מצוה את עם ישראל. ועם ישראל מקיים, ומקים את המשכן, ושורה השכינה, איזה יופי! ואחר כך כשעושים צרות ולא שומעים בקולו יתברך – אז יש הסתלקות של השכינה וכל העולם נחשך, אנשים, יש כאלה שמאמינים שיש בורא עולם, יש כאלה שלא מאמינים. ההסתר פנים, זה מזעזע.
אז הוא בחר יתברך בכל המעשה הזה של המשכן כהכנה להשראת השכינה, כדי שיתגלה. ההתגלות, איך תהיה התגלות? ההתגלות היא על ידי הענן ועל ידי תקשורת, שה' מדבר. במתן תורה הוא דיבר עם כל עם ישראל, אבל לא יכולנו לסבול יותר משני הדברות הראשונים. אז ביקשנו שלא ידבר כי הנשמה הסתלקה מרוב ההתגלות. רק משה היה יכול לעמוד בזה כי היה רגיל – לא רק רגיל, הוא נשמה כללית וקדוש עליון, אז היתה לו יכולת לשאת את ההתגלות האלקית. הבן אדם הרגיל, אין לו שום יכולת לשאת שום דבר. אפילו הנביאים שהם לא משה רבינו לא יכלו להשיג את ההתגלות של ה', את הנבואה, בזמן שהם היו עומדים ושולטים בחוש. אלא בדרך כלל היו כמו חצי רדומים כאלה, כן? מתעלפים קצת, קצת פה וקצת לא פה, וככה היתה שורה עליהם הנבואה. וגם הם היו צריכים להבין מה ה' רוצה מהם. כל מה שאני מדבר עכשיו, זו תורת הגילוי או ההתגלות.
אז כדי שנביא יבין מה רוצים ממנו – או שהוא שומע קול שאומר לו במפורש, או שהוא רואה כל מיני מראות ומקבל בתוך נפשו את הפירוש של הדברים האלה. את הפירוש מלמעלה הוא מקבל, לא בשכל. השכל קולט. אבל זה בא מלמעלה, בהשראה. גם משה רבינו, מאיפה משה רבינו יודע מה צריך לעשות? – הוא נגש אל האלקים, והאלקים מדבר אתו, והוא שומע, שומע קול שמדבר אתו. הרי אין לה' יתברך גוף ואין לו דמות הגוף, אז איך יש קול שמדבר אליו? זה הפלא, זה הנס.
כמו שבן אדם הוא בשר ודם ויש בו בפנים נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, שזה חלק א־לוֹקַּ ממעל, זה חלק רוחני, ויש חיבור בין הרוחני והגשמי – ועל ידי זה שאנחנו אוכלים ושותים, משאירים את הנשמה, את הנפש, תלוי מה זכינו בפועל, בתוך הגוף, אם בן אדם מפסיק לאכול ולשתות אז בסוף אחרי כמה ימים הוא מתפרק, הוא מת, והנרנח"י שלו מסתלק – אז ככה אפשר להגיד שבבית המקדש יש שמה עבודה כזאת שמחזיקה את השכינה כאן בעולם, ואם העבודה האמתית לא מתבצעת, גם העבודה ה'טכנית' נקרא לזה, המעשית, וגם עבודת ה' באמת, מיראה ומאהבה, מאהבה ומיראה, אז השכינה מסתלקת.
אז ה' עושה פלא – שהוא משמיע קול, מדבר בלשון הקודש עם משה רבינו ומצוה עליו מה צריך לעשות. הוא שומע, האחרים שלידו לא שומעים, אלא אם כן זה כמו במתן תורה שכולנו שמענו. ולכן צריכים "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – כי אם הם לא מאמינים במשה עבדו, הם לא יקיימו את התורה שהביא משה עבדו, שהיא תורה נצחית ולא משתנה. וזה הסיפור.
אז יש תנאים ברורים מאד מה צריך לעשות כדי שתהיה התגלות של ה' בעולם, פירושו: השראת השכינה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זה אומר שצריך את בית המקדש, שירד בעזרת ה' מהשמים מוכן – בית שלישי ככה אומרים חכמים ירד מוכן מהשמים, אם כי יש גם דעות אחרות, אבל הכי טוב נראה לי שירד מוכן מהשמים, וצריך להתפלל על זה – ואחרי שיש את בית המקדש, צריך שתשרה השכינה. ובשביל זה צריך להיות קדושים, "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אם לא, אז יכול להיות שיש בית מקדש כמו בבית שני, אבל השכינה לא שורה, אין אורים ותומים, וגם בסוף אין נבואה.
זאת תורת ההתגלות לכלל עם ישראל וכלל העולם – שזה מתחיל במשכן, אבל צריך לא רק את עבודת הקרבנות והקטורת וכל הדברים האלה, אלא גם לקיים את התורה והמצוות ברמה הכי טובה, לשם שמים, כמו שצריך, לשמח את ה' יתברך, ואז שורה השכינה.
ויש את ההתגלות, תורת ההתגלות, לפרט – שאם בן אדם צדיק וקדוש ועובד את ה' לשם שמים, מחשבה, דיבור ומעשה, וזה הזמן המתאים וזה התפקיד המתאים, וזה מתאים לשרש נשמתו וכן הלאה – אז ה' מתגלה אליו בדרגות שונות, כמו שכבר אמרנו בספר 'איש האלקים'. כן, יש מגידים מהשמים, יש רוח הקודש, יש נשמות של צדיקים שמתגלים, יש מלאכים שמתגלים, ויש את השכינה שיכולה להתגלות, ויש את הנבואה, שזו הדרגה הכי גבוהה, ונבואת משה רבינו, שרק הוא זכה לדרגה הזו. זו תורת ההתגלות.
אז ההתחלה של כל זה, זה בפרשה הזו של עשיית המשכן. ועם ישראל משתף פעולה יפה מאד, וכולם מביאים מה שצריך. וצריך שמה גם זהב גם כסף וגם נחושת – על פי הקבלה, שלושת הקוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי, שאלה דרכי הנהגתו יתברך. אז הכל זה בדיוק לפי הסוד, המדות של המשכן לפי הסוד והחומרים שמהם נעשים כל הדברים. ואחר כך יביא את התפקידים של הכהנים והלויים וכל אחד מה הוא עושה. הכל כמו בפלטרין של מלך להבדיל, שהכל מוכן ידוע מסודר, יש לכל אחד את תפקידו, ככה בעבודת המשכן ואחר כך בעבודת בית המקדש. כהנים, לויים, ישראל – ראשי תיבות כל"י. זה כלי, כלי להשראת שכינתו יתברך.
אז זה מתחיל כאן. לא שקודם ה' לא התגלה ולא דיבר – כן, הוא התגלה, ודיבר עם משה רבינו, גם בסנה וגם אחר כך, וגם התגלה בפועל בגאולת מצרים, עשר המכות ועל הים, ובמתן תורה התגלה. אבל המשכן – זה יהיה מקום מובחר, זה כלי מובחר ששמה הוא יתגלה וגם שמה ידבר עם משה רבינו. משה רבינו, כשה' רוצה לדבר אתו הוא נגש למשכן, ושמה הוא מדבר אליו כראוי.
זהו. וצריך לעשות חשבון נפש איך חטאנו, עוינו, פשענו. ורציתי פה לעשות את החשבון, לנסות להבין איך ה' יתברך חש – למרות שאנחנו אין לנו השגה ולא מבינים מה זה שה' יתברך חש, אבל כדי לשכך את האוזן – שהוא מצוה, עם ישראל עושה, ואחר כך בעוונותינו הרבים לא עושים מה שצריך, עד שנחרב הכל, ועד שיש גלות ועד שיש שעבוד מלכויות.
ועכשיו שאנחנו חוזרים ברוך ה' גם בתשובה וגם לארץ – מה אנחנו עושים, ואיך אנחנו עושים, ואיך אנחנו מתקנים, כדי שבסופו של דבר תהיה הגאולה במהרה ברחמים והוא יתברך יתגלה וימלוך על העולם בגלוי?
ואנחנו נראה אם ירצה ה' בפרשות הבאות שה' אומר שהוא ישלח את מלאכו לפנינו ולא את שכינתו, כי אם ישלח את שכינתו ולא נשמע בקולו כי אנחנו עם קשה עורף, אז הוא חלילה יכול לכלות אותנו. ומשה מתווכח ומבקש שלא, שה' ישלח את השכינה ולא מלאך, ושלא ישרה את שכינתו על האומות. והבקשה של משה רבינו מתקיימת, מתקבלת. וההמשך – בהמשך, בעזרת ה'.
זאת אומרת, מה שרציתי להגיד כאן, שזו אחריות עצומה לעבוד את ה' כדי שתשרה שכינתו, אחריות עצומה של עם ישראל בכל הדורות, כי התפקיד לא נגמר. וזו אחריות נוראה שלא תסתלק שכינתו. וצריך 'כאיש אחד בלב אחד', כי הבית השני נחרב בגלל שנאת חנם. ולכן צריך אחדות והתחשבות – כיוון שלא כל האנשים באותה דרגה, לא כל האנשים באותה השגה, לא כל האנשים מבינים את התורה לאשורה, או שבכלל לא יודעים. אז צריך ביחד לעלות בעבודתו יתברך!
יהי רצון שנתחזק!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
בשורות טובות, ישועות ונחמות!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
