פרשת תזריע תשפ"ד – המפגש עם הצדיק
ערב טוב! חודש טוב! מה שלומכם? שבוע טוב. כן, אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת תזריע תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.
ואנחנו ננסה לפרש קצת את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'. מומלץ לקרוא את הפרשה קודם.
אז שני ענינים עיקריים: טהרת היולדת ועניני הנגעים. מאד מעניין עניני הנגעים, שהצרעת באה בגלל לשון הרע, ומי הראשון שדיבר לשון הרע? – הנחש הקדמוני. אז מי שמדבר לשון הרע נעשה שותף לנחש הקדמוני, רחמנא לצלן.
יש ענין אצל קדושי החסידות שאמרו שצריך לקדש את האיברים, את כל האיברים של הגוף, שכל אבר ואבר יהיה מקודש לעבודתו יתברך. ובאמת אחד האיברים הכי חמקניים ושהכי קשים לשלוט בו זה הלשון – כל כך מהר יכולים לדבר דברים לא כראוי, בין אדם לחברו, רחמנא לצלן בין אדם למקום, דברים בטלים.
מכל דיבור נברא מלאך. אם הדיבור בקדושה ובטהרה ולשם שמים – המלאך קדוש. ואם לא, אז כפי הדיבור כך המלאך שנברא – פגום, חסר, טמא, רחמנא לצלן. והמלאכים האלה מלוים את האדם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא אחרי מאה ועשרים. אוי לאותה בושה...
אומר האר"י הקדוש שדיבורים של תורה ושל קדושה שאדם מוציא מפיו ונבראים מהם מלאכים קדושים אם בן אדם זוכה – אלו הם שליחים להביא לו רוח הקודש, והם מדברים בתוך מוחו, בתוך לשונו, מגלים לו סתרי תורה, מגלים לו סתרי הבריאה. ואם הוא שמר על האזנים שלו, אז הוא שומע כרוזים של מעלה.
בקיצור, עבודה קשה ביותר! קשה ביותר, ביותר ביותר, ובטח בדור הזה שלנו שאנחנו למטה כל כך והצרות לוחצות אותנו. ובן אדם כשיש לו צער לפעמים הוא אומר דברים שלא צריך להגיד, כועס, מתמרמר, מתיאש, לא עלינו מדבר דברים אסורים או דברים בטלים.
כח הדיבור. להבדיל אין סוף הבדלות, ה' יתברך ברא את העולם על ידי דיבור, "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". אז יש לדיבור כח תולדה. מבחינת הספירות הוא במלכות ולכן צדיק גוזר – הקדוש ברוך הוא מקיים, הקדוש ברוך הוא גוזר – הצדיק מבטל, "מי מושל בי? צדיק". ואיך הוא עושה את כל זה? במה שהוא מוציא מפיו.
הצדיקים שומרים על הפה שלהם מאד, שמירת הברית, ברית המָעוֹר, הברית כנגד הלשון. והם מקדשים את הלשון מאד. ואז אם הם עובדים את ה' כראוי לשם שמים, הם מקבלים אישור מבית דין של למעלה לבטל גזירות ולגזור גזירות, והגזירות מתקיימות. לכן גם צריך להזהר מאד לא להרגיז איזה צדיק שיש לו יכולת כזו, כי הוא יכול גם חלילה במקום לברך – ההפך... וזה יכול להתקיים, כי יש לו כח בדיבור, לא בגלל שזה כח מנותק – זה כח מהשמים, שיש לו 'גושפנקא' על הדיבור שלו.
כמובן, גם יכול להיות שצדיק גוזר ומאיזו שהיא סיבה בבית דין של מעלה לא מקבלים את זה. יש מקרה כזה אצל רבינו הבעל שם טוב הקדוש בספר עליו 'שבחי הבעל שם טוב', שהוא רצה לבטל גזירה וללמד זכות על מישהו, וזו היתה טעות כי האיש הזה לא היה ראוי, וזה לא התקיים. אז גם דברים כאלה יש.
הלואי שאנשים יהיו קדושים ויגיעו לזה שאלה יהיו הבעיות שלהם... כמו שאומרים היום, אלה צרות של עשירים, כן? אם תתקיים הברכה או ביטול הגזירה – הלואי שהתפילה תעלה! כי גם כל תפילה היא יוצאת מהפה, והמלאכים מריחים את התפילה ואם היא לא ראויה – מעכבים אותה.
שוב באותו ספר הקדוש, 'שבחי הבעל שם טוב': היו תפילות שם, באחד הסיפורים, שלא יכלו לעלות והתעכבו למעלה חמשים שנה! אפילו הבעל שם טוב לא היה יכול להעלות אותם, עד שנעזר במשיח, שנתן לו שתי אותיות ואז הוא הצליח לפתוח את המנעול, את השער. ואז עלו התפילות, והיתה שמחה גדולה למעלה.
השמחה למטה אצלנו חשובה מאד – שמחה של מצוה. ולמעלה היא גם חשובה מאד. כשמשמחים את ה' יתברך ואת פמליה של מעלה, זה מבטל גזירות. לפעמים היו בדחנים דקדושה שעשו איזה, אמרו איזה 'קונץ' והתבטלה הגזירה, כי היה להם כח כי היו קדושים.
אז הענין של הדיבור קדוש וחשוב מאד מאד מאד מאד. ולכן הצרעת היא באה מדיבור של לשון הרע, כמו שהנחש הקדמוני גם כן יש לו את הענין של הצרעת – כי הוא טמא. אז כשבן אדם רואה שיש לו נגעים – היום אין את הנגעים האלה שיש בתורה, אנחנו לא בקיאים בהם, אבל יש 'נגעי הנפש', בזה לצערנו אנחנו יותר בקיאים, בנגעי הנפש, אדם יש לו נגעים במחשבה, בלב, במדות, בהתנהגות – אז הוא צריך לבוא אל הכהן.
מי זה הכהן? – כביכול הצדיקים האמתיים הם הכהנים. והכהן בודק אותו, צריך לבדוק את האדם איפה הוא מתוקן איפה הוא לא מתוקן. אמנם אנשים באים לצדיקים הרבה פעמים בשביל ישועות, אבל האמת שהם לא צריכים לבוא רק בשביל ישועות – אלא עיקר הישועה זה לתקן אותם, להעלות אותם בעבודת ה'! לא רק ענינים של העולם הזה, שהם גם חשובים, במיוחד אם משתמשים בהם לעבודתו יתברך אז הם חשובים.
אז כשבאים אל הכהן, באים אל הצדיק, הוא צריך לבדוק את האדם אם יש לו נגע צרעת או לא, איזה נגעים יש לו בנפש, מה עליו לתקן. ונניח שהצדיק זוכה והוא יכול לקלוט בסיעתא דשמיא מהר, עמוק, רחב, מה הנגעים של האדם – אז הוא צריך להדריך אותו כדי שיעשה תשובה ויתקן את הנגעים – ואז יש לאדם הזה בחירה, האם הוא ישמע לכהן, לצדיק, ישמע לו, יקבל על עצמו לתקן, או לא? האם בכלל אפשר להגיד לו משהו?
היום קשה מאד להגיד למישהו משהו ושהוא ישמע לך. לפעמים האדם לא מוכן לשמוע, אבל הלב שלו שומע ואחר כך הוא עושה תשובה, יכול להיות. באים אנשים ליעוץ הרוחני ואומרים לי 'לפני שלשים וארבע שנים אמרת לי ככה וככה. לא שמעתי לך, וככה וככה קרה לי'. יש בחירה – כן לשמוע, לא לשמוע, כמה לשמוע. אז זו הזדמנות לבן אדם לקבל תיקון.
התיקון, יש לו כמה וכמה דרגות: דרגה אחת היא הדרכה – אתה אומר לו, "תקרא את הספר 'דרך עץ החיים'" למשל, או "'תיקון ושליטה במחשבה וברגש', יש שמה דרך איך לעבוד את ה'. תקרא." אז האדם קורא, והנה הוא עולה על דרך המלך, הוא יכול להתחיל לתקן את עצמו. זו הדרכה. ויש ברכה – שמורידים עליו שפע משמים על ידי ברכה. ויש ביטול גזירות – אם אפשר, אם יש לצדיק 'רשיון' לבטל גזירות הוא יכול לבטל מעליו גזירות. זה תלוי בדרגה של הצדיק, במה הוא יכול לעזור לאדם.
האר"י לדוגמא היה רואה את כל הגלגולים של האדם. היום לא חייבים לראות את כל הגלגולים כי הדברים בסיסיים מאד אצל כל בן אדם מה הוא צריך לתקן – קודם כל תורה ומצוות ומעשים טובים, תיקון המדות, מחשבה דיבור מעשה. את זה כולנו צריכים לתקן, אחר כך משהו מיוחד – טוב, יכול להיות גם זה. ולפעמים צריך להעלות את האדם ולקשר אותו לעולם הקדושה, כי הוא ב'כָּרֵת' כי הוא התנתק מהקדושה. ולפעמים צריך לזכך אותו, להגיד לו באופן מדויק יותר מה עליו לתקן בנושא הספציפי שהוא בא בגללו, גם על ידי סגולה, תהלים או משהו אחר, וגם על ידי הדרכה איך להתנהג.
לפעמים יכול לבוא בן אדם שלא מסתדר עם אף בריה, והוא כולו כאוב עד לב השמים למה אף אחד לא סובל אותו, למה כולם מגרשים אותו ומקללים אותו. ראיתי כאלה דברים. ואז אתה רואה שהאדם הזה מסכן – בהתנהגות שלו הוא בלתי נסבל, הוא תוקפני, הוא לא שומע, הוא פוגע, פוגעני, פוגע בסביבה, הוא יודע הכל, הוא לא מוכן לקבל שום הדרכה, שום דבר, הוא נעלב מכל דבר, כועס. מאד קשה!
כמו שאדם מעורר מלמטה ככה מעוררים עליו מלמעלה – זה בקשר לאדם והקשר שלו עם בורא עולם יתברך שמו. וגם האדם עם הסביבה שלו: נחמד למטה – אהוב למעלה, "כל שרוח הבריות נוחה הֵימֶנּוּ רוח המקום נוחה הימנו".
למה רוח הבריות נוחה הימנו? כי הוא בן אדם טוב, בן אדם נחמד, בן אדם מאיר פנים, עוזר לבריות, מלמד עליהם זכות, "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". כל הדברים האלה גורמים לזה שאנשים יאהבו את האדם הזה. אתה רוצה שיאהבו אותך? תתנהג יפה, תאיר פנים, תעודד את האנשים, תחשוב עליהם טוב, תן להם עצה, תן להם עזרה, אז יאהבו אותך. אתה עושה הכל הפוך, אז מי יסבול אותך? במיוחד בדור הזה ובמיוחד בזמן הזה שאין לאנשים סבלנות בגלל כל הלחצים, אין כבר כח, "כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל".
אז בזמן הזה שלנו שצריך הרבה לעבוד שתהיה אחדות ולא תהיה שנאת חנם – "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", צריך להזהר מאד מה אומרים, מה לא אומרים, למי אומרים, איך אומרים. אתה רוצה להוכיח מישהו? אתה יכול להוכיח אותו? מה המטרה? המטרה שהוא ישמע לך, לא? אפילו ישמע קצת.
לפעמים אי אפשר, במקרים נדירים, אי אפשר להשמיע שום דבר. גם אם בן אדם מעורער בנפשו אז עוד יותר קשה לו לשמוע, לפעמים, לפעמים לא, אבל לפעמים כן – זאת אומרת שיש הרבה גורמים שלוחצים עליו בנפשו, הרבה נגעים בנפשו. אבל גם להקשיב לאדם כזה זה חסד אם אפשר, וה' יעזור.
צריך לשאת בעול עם חברו, להכריעו לכף זכות. "ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אה, אתה לא רוצה להגיע למקומו... – אל תדון אותו. תהיה שליח טוב של בורא עולם לעזור בכאבים ובנגעים שיש לכל אחד, לא חסר. אף אחד לא פטור. כולם סובלים, כי העולם הזה מעורבב טוב ורע – כאבים ושמחות. אין רק שמחות, אין רק כאבים.
צריך להפוך את המר למתוק, את החושך לאור, ולא הפוך. ובן אדם שהולך לצדיק אמתי צריך לדעת שזה כמו בחינה של לעמוד בפני בית דין של מעלה. בית דין של מעלה זה דבר רציני מאד. נותנים עוד הזדמנות לאדם. גוזרים עליו גזירות טובות, בעזרת ה'. צריך לדעת להתיחס לזה בהתאם, כדי להעזר.
'האור מצטייר לפי הכלי'. אותה מילה אפשר להגיד לבן אדם – הוא יקח מזה ויעשה תשובה. אותה מילה תגיד לבן אדם אחר, והוא יבעט וירשיע יותר. למה? כי 'האור מצטייר לפי הכלי'. ה'כלי', זה האדם. ה'אור', זו ההשפעה. אותה ההשפעה – מישהו מקבל את זה, מישהו אחר לא מקבל. מישהו שמח עד לב השמים, ומישהו אחר אומר 'טוב, נו. מה הוא כבר אמר לי?' כל אחד לפי מצבו.
זה הענין של "וּבָא אֶל הַכֹּהֵן" – שהכהן יבדוק אותו, יבדוק את הנגעים שלו. לפעמים בן אדם נמצא ב'בירור'. זה הבירור, כשבאים לכהן זה הבירור. יש לו בירור בין טוב לרע. עוד לא הוכרע, לא מבחינתו ולא מבחינת שמים, עוד לא הכריעו מה מצבו. הוא ככה בבירור כמו שאומרים. עושים בירור, נכון? גם המשטרה עושה בירור על מישהו, עושים בדיקה.
אז זה מה שעושה הכהן בפרשה, הוא בודק את הנגע. אם זה ברור, אז או שזה טהור או שזה הֶפך מטהור, זה טמא. אבל אם עדיין הבירור לא נגמר – אה, אז צריך להסגיר אותו שבוע, לראות, ולפעמים עוד פעם. ואז בפעם השניה כבר יש הכרעה. אם הוא 'טמא – טמא', או טהור – 'לך הביתה. אתה בסדר'.
אמר רבינו הבעל שם טוב הקדוש שממנו והלאה עד סוף התיקון, עד הגאולה השלמה – בן אדם לא יכול לתקן את עצמו אלא אם כן הוא קשור לרבי אמתי שידריך אותו, על ידי הצדיקים. ככה. לכן מאז הבעש"ט יש חסידויות עם רבי וחסידים, ביחד מתקנים בעזרת ה', מחזיקים אחד את השני. זה צינור קדוש. חסידות היא ברית קודש בין הרבי לבין החסידים.
כמובן, "מעשיך יְקָרְבוּךָ, ומעשיך יְִרַחֲקוּךָ". אתה רוצה להיות קדוש – אתה תִּדָּבק לקדוש. אתה רוצה להיות ההפך – תִּדָּבק לַהפך. כל אחד הולך למינו. כן? "המחובר לטהור – טהור", "המחובר לטמא – טמא". ככה זה.
בדור שלנו שמתמעטות המדרגות – או־אה... אז האדם צריך הרבה עבודה אישית, צריך להיות בנוי לַמלחמה, מלחמת היצר הפרטית והכללית, לַדבקות, לַבירור – כל מה שאנחנו מלמדים בספר שלנו 'דרך עץ החיים'. נא להוריד אותו חינם מהאתר ולהתעמק בו. זה יעזור לכם מאד, וגם שאר הספרים.
כל הספרים האלה – כדי לבנות את הנשמות, לתת להם כלים מעשיים ועיוניים שיוכלו להחזיק מעמד "עד כי יבא שילה" ככה בדור היתום שלנו, שה' ירחם עלינו, ה' ירחם עלינו...
אז זה מאורע. כשבאים אל הכהן הוא בודק את האדם, את הנגעים שלו, הוא צריך לדייק. אם הצדיק לא יודע לדייק, הוא יעשה נזק. במקום להביא תועלת, יביא נזק. אז אם אתה לא יודע מה מצבו של מי שבא אליך – אל תגיד לו שום דבר. תברך אותו, תן לו ספר, משהו. אל תתן לו סתם הערות שלא עוזרות, אולי פוגעות.
גם כל אחד צריך להעריך את עצמו כפי שהוא באמת, במדת האמת, בענוה – לדעת את מקומו ואת מיקומו, מה הוא מסוגל מה הוא לא מסוגל. לא כל אחד מסוגל לכל דבר. יש צדיקים מכל מיני סוגים. יש כאלה גדולי עולם בתורה, יש בעלי מופתים, יש בעלי מוסר, יש כל מיני. כל אחד שידע את המקום שלו, את השליחות שלו, את הדרך שלו – ויועיל, יזהר מאד לא להזיק חס ושלום לבניו של מקום.
אז זה הענין שרציתי להדגיש במפגש בין מי שיש לו אולי נגע לבין הכהן שצריך להתיחס אליו ולתת לו פסק אם טהור או טמא, ואם טמא – להסגיר אותו, ואחר כך לטהר אותו. ובזמן הזה שהוא טמא הוא מחוץ למחנה, יושב "בדד". אדם יושב בדד צריך להתבודד, לעשות תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, על הדברים שהוא פגם.
והלשון, זה לא פשוט, כי הלשון מקשרת אותנו עם הזולת. יש לנו מחשבה – אף אחד לא יודע מה המחשבה, אתה מוציא אותה מהפה – השני כבר יכול להיות שניזוק ממה שאמרת לו, או ההפך. ולשבת "בדד", זה להתבודד – כל יום צריך להתבודד לעשות חשבון נפש.
ה' יעזור שכולנו נהיה קדושים וצדיקים
ונשמח את אבא שבשמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
שנצליח לשמור על הפה ועל הלשון
שנהיה קדושים לעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
