פרשת תולדות תשפ"ד – המלכודת של עשו
שבוע טוב! ערב טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת תולדות תשפ"ד.
שיהיה לעילוי נשמת הנופלים ולרפואת הפצועים ולהחזרת החטופים, ולשמירה על החיילים ועל האזרחים. בשם ה' נעשה ונצליח.
אז קודם אני רוצה להגיד כמה מלים על הפירוש הזה שלנו שאנחנו קוראים לו 'ותן חלקנו בתורתך' – שזה פירוש על פי 'דרך עץ החיים':
אתם יודעים, יש פירושים רגילים, יש פירושים על פי הקבלה, יש פירושים על פי החסידות. וזה – על פי ההארה הזו שלנו, שנקראת 'דרך עץ החיים' – שהיא המשך דרכו של רבינו הבעש"ט הקדוש, והצטרפות עם עוד צדיקים שהם לאו דוקא מהחסידות, ומה שאנחנו הדלים זוכים להביא.
והמטרה היא תמיד למעשה, ללמוד ממה שכתוב בתורה איך לעבוד את ה', איך להילחם, איך להבין את המציאות. תמיד תמיד ככה. ואולי זה נובע מהעובדה שאני תינוק שנשבה לשעבר, וכל חיי אנחנו נלחמים להתקרב לה' יתברך, והמלחמה היא הדבר הכי חשוב לנו – המלחמה, הבירור, הדבקות, הבנת הדברים לעמקם של ענינים, כל מה שזקוק בן אדם שנולד תינוק שנשבה כדי שיוכל להתמודד ולהתקרב.
אז בָּאוֹר הזה צריך להסתכל על הפירושים. יש לנו דרך בסיעתא דשמיא איך לנתח את הפרשות בדרך הזו. ובשם ה' נעשה ונצליח.
וכאן בפרשה הזו מעניין מאד הענין שיצחק אבינו אהב את עשו ורצה לברך אותו, עשו הרשע, "כי צַיִד בְּפִיו". יש על זה הרבה פירושים.
רציתי להגיד מושג שהיום מדברים בו, שנקרא 'קונספציה'. היתה ליצחק אבינו קונספציה מוטעית בקשר לעשו, כשהוא חשב שלמרות שלכתחילה הוא היה רשע ועם הרבה קשיים – אבל שהוא מתקן אותו, והוא מתקרב. הנה, הוא שואל 'כיצד מעשרים את התבן? כיצד מעשרים את המלח?'. ואלה בסך הכל היו תחבולות של עשו להראות את עצמו צדיק, כשהוא באמת רשע.
מה שמביא אותנו לענין של – להסתכל על המציאות תמיד בלי הרצונות שלנו. בן אדם הרבה פעמים מפרש את המציאות על פי הרצונות שלו, על פי הדמיונות שלו, על פי המדות שלו, על פי הדעות שלו. והוא לא מסתכל על המציאות כמו שהיא. וגם לפעמים בן אדם נותן שירמו אותו, כי קשה לו לקבל את המציאות הקשה. המציאות של העולם הזה היא קשה מאד. תראו, היו לנו חיים פחות או יותר מסודרים ונעימים, ופתאום באה הקורונה, ופתאום באה עכשיו המלחמה הזו, המורכבת כל כך והמסוכנת. אז הרבה הפתעות יש לַפְּרט ולַכְּלל.
העולם הזה נקרא 'עולם השקר', רובו רע מיעוטו טוב – הֶפך מעולם האצילות, שהכל טוב שמה, "לֹא יְגֻרְךָ רָע" – כי אנחנו באים לעולם הזה לעמוד בנסיונות: האם נבחר בטוב, האם נבחר ברע, האם נבחר בה' יתברך או חלילה ביצר הרע, האם נלך לפי התורה או נלך לפי מה שבא לנו.
אז יצחק אבינו היה 'עולה תמימה'. אין כמו יצחק אבינו, מסר את עצמו למיתה לשם שמים. וה' בעצמו אמר לו שלא ירד מארץ ישראל למצרים, כי הוא עולה תמימה, הוא צריך להיות בארץ. כזה קדוש הוא היה. והבנים שלו – האחד צדיק, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", יעקב אבינו – וה'לעומת זה': עשו הרשע, שלא תיקן את עצמו. בסוף ימיו הראש שלו נקבר במערת המכפלה. אומרים חכמים, זה הראש של עשו, בראש של עשו יש איזה ניצוץ, כמה ניצוצות חשובים.
אמר האר"י הקדוש, "צַיִד בְּפִיו" – שהיה בפיו של עשו כמה ניצוצות קדושים מאד. ומה זה ניצוצות של קדושה? קשה להסביר. אלה מושגים של קבלה. אבל בוא נגיד, אלה חלקים טובים. זאת אומרת, למשל, הוא היה ערמומי – אז יש ערמומיות רעה, ערמומיות רעה, שבן אדם ערמומי ומרמה את הבריות ועושה דברים רעים – ויש 'ערמומיות דקדושה', שזה מה שבעצם היה לרבקה אמנו.
ויש את ה'תורשה הרוחנית' שאנחנו מדברים עליה הרבה. ועשו יצא מרבקה אמנו. ורבקה אמנו בת בתואל, אחות לבן הארמי, הרמאי הגדול בעולם. אז היא הכירה את הרמאות מבית אבא, מבית אחיה. היא לא אהבה את עשו. היא הרגישה אותו כבר ברחם, שכשהיא עוברת סמוך לפתח עבודה זרה הוא מפרכס לצאת, וכשהיא עוברת מול בית המדרש יעקב אבינו רוצה לצאת. זאת אומרת, היתה לה ידיעה פנימית שהבן הזה הוא רשע, למרות שזה הבן שלה. וזה קשה מאד.
היום יש מציאות כזו, שאני פוגש לצערנו, של ילדים שנולדו בבית דתי או חרדי או של בעלי תשובה, ומתרחקים ומתקלקלים מה שנקרא, בכל מיני דרגות. וזה סבל להורים, שהם לא יכולים לקבל את הסבל הזה, כואב להם כל כך. אז רבקה אמנו היא הראשונה שהבינה מי זה הבן שלה, והבינה שהוא הולך להחריב את העולם.
תראו, אם יש רק אדם אחד שהוא איש האלקים, אז יש לאדם הזה מעלה על כל בני דורו, שהוא איש האלקים, הוא מקבל גילויים אמתיים משמים, רוח הקודש, נבואה. אבל יש לו את הקשיים שלו, שבני דורו יאמינו שמה שהוא אומר אמתי, למשל, כמו שהיה בזמן משה רבינו, כן? שהיו צריכים להאמין במה שהוא אומר, למרות ששם היה כבר גילוי פנים כללי, לא רק אצלו. אבל עדיין היה מקום שהרשעים יסלפו את הדברים, או ייחסו את זה לטבע, כמו שהיה במחלוקת קרח, דברים כאלה, דתן ואבירם.
אבל כשיש בתוך בית אחד כמה צדיקים: יעקב, רבקה, יצחק, שכל אחד מהם נביא וזוכה לגילוי משמים – אז זה מורכב מאד. לכאורה, מי כמו יצחק אבינו שיקבל משמים את האמת? הוא מרכבה, מרכבה לגבורה. אברהם אבינו הוא מרכבה לחסד. ויעקב אבינו הוא מרכבה ל'תפארת', לאמת, מדת הרחמים.
מביא שמה רש"י הקדוש שמאיפה שמעה רבקה אמנו שעשו רוצה לרצוח את יעקב? הרי הוא לא הלך ופרסם את זה, זה היה בלב שלו. היא שמעה את הלב שלו? – לא, היא קיבלה את זה ברוח הקודש, משמַים, כשראו שיצחק אבינו יש לו 'נגיעה' ביחס שלו לעשו והוא לא מבין את המציאות כמו שהיא, כי הוא חושב שהוא מתקן אותו ושעשו הולך ונהיה צדיק.
ואם באמת עשו היה בוחר להיות צדיק – היה צדיק יותר מיעקב, כי הוא בא מעולם ה'תוהו', עולם התוהו הוא לפני עולם התיקון, הוא גבוה יותר. אבל הוא לא רצה בכלל תיקון. הוא רק רצה "הַלְעִיטֵנִי", כן? "מִן הָאָדֹם הָאָדֹם", רצה להנות, רצה פשוט להנות ולעשות מה שיצרו אומר לו, לא רצה שום תיקון. אז יצחק אבינו בגלל שהוא אהב אותו, אפשר להגיד שהקליפה של הגבורה – זה עשו. הקליפה של החסד – זה בחינת ישמעאל. ישמעאל בסוף ימיו עשה תשובה. עשו לא עשה תשובה.
אז התחלנו לדבר על ערמומיות, שיש 'ערמומיות דקדושה'. אז זה מה שהיה אצל רבקה. אבל היא לא עשתה את מה שעשתה כדי לרמות את יצחק כדי שיברך את יעקב רק על דעת עצמה – לא. היא קיבלה משמים, והיא הבינה מה המשמעות: אם עשו יקבל את הברכות, הוא יחריב את העולם.
אומר ה'תנא דבי אליהו' הקדוש שבכל רגע יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקדוש ברוך הוא והולכים להחריב את העולם, אבל כשרואים שיש יהודים בבתי כנסיות, בתי מדרשות, עוסקים בתורה – אז הם לא יכולים להחריב את העולם. תראו כמה התורה חשובה. לכן יעקב נטמן ארבע עשרה שנה בבית המדרש לפני שהלך להביא את הזיווג שלו מבית לבן – כי אין שיעור לחשיבות של התורה. בלי תורה העולם לא מתקיים. זה התנאי שה' התנה: שעם ישראל יעסקו בתורה. אם לא, הוא מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
אז רבקה אמנו ידעה את זה. וגם אמרו לה שהוא רוצה להרוג את יעקב. יעקב הוא בחיר האבות. שנים עשר שבטים שעם ישראל יוצא מהם באים מיעקב. איך יכול להיות שעשו יהרוג את יעקב? אז מה יהיה עם העולם? העולם יחרב? ולכן רבקה עשתה בחכמה גדולה, וגרמה לזה שיצחק יברך את יעקב הצדיק, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", ולא את עשו הרשע. אז בעצם היא גם השתמשה במדת הערמומיות, אבל ערמומיות דקדושה.
תראו, יש מדות לאדם. יכול להיות שבן אדם יש לו מדות טובות מאד – איש חסד, אוהב צדק, בן אדם ישר, דוגמא – אבל הוא שונא ישראל. אנשים בעולם משכילים, טובים, נבונים, אוהבי הבריות, אבל יש להם פגם שהם שונאים את עם ישראל. יכול להיות? כן. 'מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב'. אז המדות, זה לא מספיק. אפשר לתקן את המדות ולהיות כופר.
צריך לתקן את המדות למען שמו באהבה, על פי תורת ישראל – אה, אז זה באמת תיקון, זה באמת משרת את ה' יתברך ואת מטרת הבריאה.
כדי להתמודד בעולם הזה שהוא מעורבב טוב ורע, הצדיקים צריכים גם ערמומיות דקדושה כדי שיוכלו להתמודד עם הרשעים, כמו עשו. אז מי בעצם ניצח את עשו? יעקב אבינו או רבקה אמנו? – מסתבר שהשרש של ההצלחה הזו זה רבקה אמנו. "יעקב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". נכון שהוא גם ידע לקחת ממנו את הבכורה. גם בזה רואים ערמומיות דקדושה. אבל בענין של הברכות – היא קיבלה את האזהרה משמים, גם כדי להציל את יעקב מהחרב של עשו, שתכנן לרצוח אותו.
אם כן, יש הרבה מה ללמוד רק מהסיפור הזה, שאין לנו השגה באמת בו, כי באמת על פי הפשט, כששמים את הצמר של הגדיים האלה על הזרועות ועל הצואר של יעקב, זה באמת דומה לשיער של עשו. אומרים חכמים שיש להם ריח חזק, אבל נכנס ריח גן עדן, ולכן יצחק חשב שהנה הבן שלו מתוקן.
וגם יצחק אבינו, זה מעניין מאד, שכבר לא ראה טוב, כן? התעוור – הוא בכל זאת חשד, חשד שהוא בא מהר מדי מהציד, ו"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", כי הוא אומר "בעזרת ה'", מזכיר את שם ה'. והוא אומר לאבא שלו שישב "נָא", בלשון של כבוד. הוא לא נותן לו הוראות כמו שעשו נותן הוראות לאבא שלו. אז הוא רואה שזה יעקב. "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב", לא רק הקול – התוכן. התוכן של הדיבור זה תוכן של יעקב. ככה מדבר יעקב. אבל "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". הוא נגע בידיים – "הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".
והוא עוד רצה לנשק אותו והריח את ריחו, והריח ריח גן עדן. זאת אומרת, הוא רצה לבדוק. היה לו פה חוש, חושים רוחניים של בדיקה, מה שאנחנו קוראים לו 'מלחמת היצר הפרטית והכללית' – הכללים של הזהירות, של הבירור, של הבדיקה, של החשד, של לחפור עד השרש מה הולך פה, זה באמת יעקב? זה באמת עשו? הוא שואל אותו. הוא חוקר אותו. ובסיעתא דשמיא – לא בטבע, זה לא בטבע – יעקב אבינו עובר את כל הבדיקות, עובר את כל הבדיקות – כי זה צורך קיום העולם, וצורך קיום עם ישראל, וזה משמים כל המהלך הזה. לכן הוא עובר את הבדיקות. ויצחק מברך אותו. יפה. אז זה כדי שתראו איך הדברים עובדים.
גם מעניין, "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", שהוא התעוור. למה? – בגלל נשות עשו, שהיו מקטירות קטורת לעבודה זרה. מעניין הדבר הזה. תרבות רעה בביתו של אדם, זה דבר קשה מאד מאד ובלתי נסבל מאד מאד מאד מאד. והוא היה גיבור, הוא היה מרכבה לגבורה. ומה עשה עם הענין הזה של הנשים האלה של עשו שעובדות עבודה זרה? הוא ניזוק מזה. כנראה הוא הרגיש ש'אין עם מי לדבר' כמו שאומרים, אין מה לעשות. אז למה לא גרש אותן מביתו? – אין לדעת. אין לדעת, כי עשו לא היה מסכים?
בסוף עשו ראה שאביו לא רוצה את בנות כנען ושולח את יעקב לבית לבן, אז הוא הולך ולוקח בת ישמעאל, כאילו למצוא חן בעיני אבא, לצוד אותו עוד יותר. אבל הוא לא מגרש את הנשים האלה שעבדו עבודה זרה. "כל המחובר לַטָּמא – טמא, והמחובר לַטהור – טהור". לא פשוט הדבר הזה, מין הרגשה של בן אדם שבוי.
לפעמים בן אדם שבוי בתוך ביתו עם אנשים שלא הולכים בדרך ה', והאדם לא יכול לעשות כלום. הוא מרגיש, אני פוגש כאלה, הוא מרגיש שהוא לא יכול לזוז, הוא לא יכול לעשות שום תזוזה לא נכונה – כי או שיפגעו בו לא עלינו, או שהוא מרחם והוא לא רוצה להפסיד את הקשר, כל מיני סיבוכים רגשיים, רגשות אשם. ואולי גם יש תקוה, תמיד יש תקוה, אולי יותר טוב ככה מאשר גרוע יותר – אם יגרשו את הבן או את הבת או את קרובי המשפחה שהם לא הולכים בדרך ה', אז הם יתקלקלו עוד יותר. יש הרבה שיקולים.
היום חכמים באמת ממליצים במקרים כאלה רק 'קו ימין', רק אהבה, חסד וסובלנות. מובן שזה תלוי בדור וזה תלוי במצב. אנשים שואלים: למה קורה להם כל מיני דברים? או להם או לעם ישראל, כל מיני זוועות, והם לא מבינים איך זה יכול להיות. הנה, כאן אנחנו רואים את יצחק אבינו, יצחק אבינו – אין כמו יצחק אבינו, מרכבה לגבורה, 'עולה תמימה' – והוא התעוור בגלל הכלות שלו. הוא לא גרש אותם. אולי הוא הוכיח אותם. אולי זה לא עזר. אולי אין את מי להוכיח כי זה יותר גרוע. לא יודע. אולי הוא פחד שעשו ילך ויתקלקל יותר – הוא כל החיים רק רוצה לתקן את עשו, הוא ראה את זה כנראה כמטרת חייו, כמו ששלמה המלך רצה לתקן את אומות העולם, בשביל זה נשא נשים נכריות וכל הסיפור, וזה לא היה הזמן המתאים ולכן הוא נכשל.
אז היו פה כל מיני חשבונות במלחמה. גם דוד המלך התאפק בכל מיני ענינים בגלל שלום המלכות, פחד לצאת נגד בני צרויה, שלא תהיה... אולי יעשו הפיכה, אולי הוא יאבד את המלכות. זאת אומרת, תמיד יש שיקולים לכאן ולכאן, וצריך לעשות את הבירור.
אבל אפילו צדיק גדול, אם טועה בבירור – הוא יכול להנזק, רחמנא לצלן. הנה, יצחק אבינו ניזוק, נהיה עיוור. והוא גם נהיה קצת עיוור מבחינה רוחנית, כשרצה לברך את הרשע במקום לברך את הצדיק. "מצוה גוררת מצוה", "עבירה גוררת עבירה", טעות גוררת טעות, הֶסְתֵּר גורר הֶסְתֵּר. לא קל... לא קל בכלל. בשום מדרגה לא קל. אנשים פשוטים, לא קל להם. וגם לצדיקי עולם לא קל. לאף אחד לא קל. הכל מלחמות. וככל שעולים יותר – הסיכון גדול יותר, הבירורים דקים יותר, והיצר הרע הכללי מתלבש ומפריע יותר. לא פשוט.
כולנו צריכים רחמי שמים כל הזמן. ולא להתרעם על כלום. 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ, וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ'. לפעמים בן אדם סובל והוא לא יודע למה. זה מגלגול אחר, יש לו חשבון שהוא צריך לפרוע. ומה אנחנו נגיד, אזובי הקיר בדור הזה? מי שולט, מי שולט בעצמו במחשבה, דיבור ומעשה? מי יכול להגיד על עצמו שהוא קדוש ומתוקן? מי? מי יכול במציאות שלנו? אז שום תלונה לא יכולים להתלונן, רק לבקש רחמים – זה כן, לבקש רחמים: 'אבא, תעזור לי, קשה לי. אני לא עומד בנסיונות. אין לי כח'. כל זה טוב. תלונות – לא טוב, בטח לא טרוניות וכעסים. וזה לא קל. שום דבר באמת לא קל.
אז אנחנו רואים את הדקויות של ההתמודדויות והנסיונות של יצחק אבינו, של יעקב אבינו. בקול מי לשמוע? בקול אבא? בקול אמא? איך לפעול? מה לעשות? גם הוא נענש, בגלל שנשאר יותר מדי שנים אצל לבן הארמי. ולכן יוסף נלקח ממנו עשרים ושתים שנה. יעקב אבינו – בחיר האבות. הוא לא נשאר שם סתם. אהה, אבל היה צריך לחזור קודם, והוא החסיר, בגלל שלא היה ליד ההורים הוא לא היה יכול לקיים כיבוד אב ואם כראוי.
אז הכל על פי משפט. אנשים באים ואומרים: 'אני בחור טוב. אני עושה הכל. אני מניח תפילין. ולמה קורה לי ככה?' יא חביבי, אתה רוצה באמת לפתוח חשבון למה קורה לך? – לא כדאי... כל הכבוד שאתה מניח תפילין ושומר שבת, יפה מאד. אבל אל תפתח חשבון. לא כדאי לפתוח חשבון. תראה, יעקב אבינו נענש, משה רבינו נענש. ככה זה. רק לבקש רחמי שמים, כעני בַּפתח.
ואם נלך בענוה ונבין את מקומנו ואת מיקומנו – מהשמים ירחמו עלינו, ישמרו עלינו, ימתיקו מעלינו את הדינים. לא לעשות מחלוקות ושנאת חנם, ולשון הרע והוצאת שם רע ונקמה ונטירה. כל המדות הקשות האלה – לתקן אותם. לא סתם מגיעים לזמנים של סכנת נפשות לַפְּרט ולַכְּלל – צריך להתאמץ יותר בעבודת ה'. לחיים, לחיים, לחיים!
יהא רצון שנתגבר על היצר הרע הפרטי והכללי, נעשה נחת רוח לאבא שבשמים, וזכות אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות תעמוד לנו ולדור המסכן שלנו, ויבוא משיח במהרה ברחמים! לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק בעבודתו יתברך! שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
