פרשת תולדות תשפ"ג – המלחמה מעל הטבע שבתוך הטבע
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פד"ה רחלין שליט"א
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
פרשה מופלאה. אנחנו לא נוכל לעסוק בכל הסוגיות, רק מה שנספיק. בשם ה' נעשה ונצליח!
מה שמשך את תשומת לבי זה מפת הקרב ה'לא־קונבנציונאלית' בפרשה הזו – שיש התרחשויות בטבע ויש התרחשויות מעל הטבע. מאד מעניין.
מצד אחד יצחק אבינו: ה' יתברך, שם הוי"ה, מדבר אתו ומבטיח לו את הירושה של הארץ ושלא ירד למצרים כי הוא עולה תמימה. אז זו דרגה של גילוי. זו נבואה, דרגה של גילוי גבוהה מאד.
ואחר כך רבקה אמנו: כשהבנים התרוצצו בקרבה ורצתה לשאול את האלקים מה קורה פה, הלכה לבית מדרשו של שם – אומר רש"י שגילו לו ברוח הקודש את הענין של שני התאומים ושאחד יהיה צדיק בעצם והשני יהיה רשע וכל הסיפור. זאת אומרת, יש פה גילוי אצל שם ברוח הקודש. היא באה לשאול, הוא שאל – ענו לו. רבקה אמנו לא ידעה בעצמה.
לא ברור אם היא שאלה את יצחק או לא. וגם לא ברור אם לא שאלה, למה לא שאלה. או אולי היא שאלה? אין לי מושג. אבל היא לא קיבלה תשובה בכל מקרה.
ויש בזה מה להתעמק, כי יש צדיקים שמקבלים גילויים מהשמים, שזו התעוררות מלמעלה, זאת אומרת, משמים – או ברוח הקודש או בנבואה, מתגלים אליהם מלאכים, נשמות של צדיקים, גילוי אליהו, דברים כאלה, בלי שבן אדם מעורר. ויש צדיקים שיש ביכולתם לעורר, כמו משה רבינו, שמתי שרצה לדבר עם ה' ולקבל תשובה על משהו – היה מדבר, לא היה צריך לעשות שום דבר מיוחד כנראה.
שאר הנביאים היו צריכים לעשות הכנות, ואם היו זוכים לנבואה, היו כביכול כמו מתעלפים ואז היו מקבלים את הנבואה.
אז אין נבואה כדרגתו של משה רבינו, וגדול בעלי רוח הקודש – דוד המלך.
אז פה אנחנו רואים שרבקה בצעירותה לא קיבלה מהשמים תשובה והיתה צריכה ללכת לצדיק, לשֵׁם, והוא קיבל תשובה. הוא שאל, וקיבל תשובה. או אולי הוא לא שאל, אולי ענו לו לפני שהוא שאל, גם זה קורה – אבל הוא קיבל בענין שבאו לשאול אותו. יכולים להגיד לו דברים שלא קשורים לאנשים שבאים לשאול אותו, וזה גם רק התעוררות מלמעלה. בכל אופן, צריך להיות ראוי לזה, שצדיק יהיה ראוי שיהיה התעוררות מלמעלה ושיגידו לו משהו על עצמו או על התקופה או על הזולת. אבל זה לא בשליטתו ולא בהתעוררותו.
ואחר כך, מתי שיצחק אבינו דיבר עם עשָׂו ואמר לו שיביא לו מטעמים כאשר אָהֵב כדי לברך אותו, רבקה קיבלה ברוח הקודש, קיבלה על ידי רוח הקודש את המידע הזה. וזה מעניין מאד – האם היא שמעה בעצמה, היא שמעה שמיעה רוחנית מרחוק את מה שאמר בעלה לבנה עשָׂו? או גילו לה מהשמים ברוח הקודש? זה לא אותו דבר.
את כל הדברים האלה רואים יפה בספר 'שבחי הבעש"ט', רבינו הקדוש, כל מדרגות ההשגה שהיו לו – שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו, והיה שומע גם, לא רק כרוזים מהשמים אלא מה האנשים מדברים בתוך ביתם. יש שמה סיפורים. יש לנו את הספר 'איש האלוקים', שקצת מסביר על כל הדברים האלה. אפשר להוריד אותו בחינם מן האתר שלנו. מאד מומלץ לקרוא את הספר הזה וגם את 'שבחי הבעש"ט'. פלאי פלאות להבין במשהו מי היה רבינו הבעש"ט זי"ע.
כן. אז הנה פה יש מצד אחד את הגילויים השונים, שאלה דברים מעל הטבע שמשפיעים על מפת הקרב בטבע: מההתחלה, מה שה' אמר לו לא לרדת למצרים, הבטיח לו את הארץ, והזכיר שזה בזכות אברהם אביו – נא לקרוא את הפרשה, ואז להתעמק – מצד שני רבקה, שהרגישה משהו לא כשורה, הריון לא כשורה, הלכה לשאול את האלקים, זאת אומרת הלכה לצדיק, לשֵׁם, והוא גילה לה, גילה לה את המצב שלה הרוחני ומה יצא ממנה, איזה ילדים יצאו ממנה, ומה יהיה תפקידו של כל אחד ומצבו של כל אחד. פלאי פלאים.
אז הנה, יש לה ראיה של מפת הקרב שלה ושל הילדים שלה. יצחק קיבל מלמעלה את מפת הקרב שלא לרדת ממצרים, להישאר איפה שהוא היה ויהיה בסדר, ומה יהיה לעתיד לבוא הרחוק, כן, ירושת הארץ.
ועכשיו עוד פעם רבקה מקבלת מידע משמים על הטעות ועל ההסתר פנים של בעלה העולה תמימה, יצחק אבינו – אין כמו יצחק אבינו, עולה תמימה – שהוא הולך לברך את עשו.
ועכשיו אנחנו נכנסים לנקודה של ההסתר פנים שהיה לו כל הזמן – מההתחלה רבקה אוהבת את יעקב ויצחק אבינו אוהב את עשו. תראו מה קורה פה: רבקה אוהבת את יעקב, "איש תם יֹשֵׁב אהלים", היא מזדהה אתו, היא גם יודעת ממה שהיא קיבלה בגילוי מי זה יעקב, ולהבדיל מי זה עשו. האם היא סיפרה את כל זה ליצחק אבינו? לא כתוב. אבל אם היא לא סיפרה, מעניין למה היא לא סיפרה. ואם היא סיפרה, מעניין איך יצחק אבינו רצה לברך את עשו כשזה כבר היה ידוע שהוא רשע, כבר מבטן הוא ויעקב נלחמו.
טוב, יש על זה הרבה פירושים בפשט, רמז, דרש וסוד, על הסיפור הזה. והתירוץ הפשוט: שהוא התעוור כדי שיוכל לבוא יעקב ולזכות בברכות. מצד שני, מה דרגת ההשגה של יצחק אבינו? מצד אחד, יש נבואה, ה' יתברך בכבודו ובעצמו מדבר אליו. מצד שני, הוא הולך לברך את הרשע הזה, שאוי ואבוי אם היה מקבל את הברכות.
אצל אברהם אביו, אצל אברהם אבינו, כל עוד שלוט הרשע היה צמוד אליו – ה' לא דיבר אתו. זאת אומרת שה' יתברך מקפיד על הצדיקים האלה, שהם בחינת מרכבה למדות ההנהגה: אברהם – חסד, יצחק – גבורה, ו"תִּתֵּן אמת ליעקב" – תפארת – ה' יתברך מקפיד עליהם כחוט השערה. וזה לא יום או יומיים.
אז האר"י מסביר ש"ציד בפיו", שהיו אצל עשו נשמות של כמה גרים חשובים שהיה צריך להוציא משם, ולכן יצחק רצה לברך אותו, רצה לתקן אותו.
אין שאלה בכלל שצדיק רוצה לתקן את כולם, רוצה לתקן גם את הרשעים, גם... את כל מה שאפשר, להוציא, להעלות את כל הניצוצות של הטוב שעשוקים אצל הרשעים. אין שום שאלה. והאר"י הקדוש מביא שאם צדיק משתדל לתקן רשע, אז אם הרשע חוזר בתשובה – טוב מאוד, אם לא – הצדיק מקבל את הניצוצות שלו שהיו עשוקים אצל הרשע והוא נהיה צדיק גמור, והרשע לוקח ניצוצות של רע שהיו אצל הצדיק והוא הופך להיות רשע גמור. זה מובא יפה מאד ב'שער הגלגולים'.
אז מגע קרוב עם צדיק, זה דבר מחייב – גם מבחינת האנשים, החסידים, התלמידים המקורבים לצדיק, וגם מצד הצדיק – שינסה בכל זאת לתקן אותם כמה שהוא יכול, למרות שיש בחירה חפשית. הבחירה לא מתבטלת. כל אדם בסוף הולך על פי הבחירה שלו בין טוב לרע.
אז יצחק, מובן למה רצה לברך את עשו. עכשיו, מה זה לברך את עשו? לברך זה לא להחזיר בתשובה. לברך זה לתת לו ברכות, לתת לו שפע, לתת לו כח – כח אדיר! תראו מה זה הברכה של אבותינו הקדושים – זו לא ברכה שאולי מתקיימת אולי לא מתקיימת, אולי מתקיימת באופן חלקי כמו שניסה יעקב להראות לעשו כשהוא חוזר מלבן.
אז זה כח בעולם הזה, וזה כח רוחני – לקלל ולברך, לברך ולקלל. זה לא דבר פשוט. איך היום אומרים? להבדיל כן? 'מה? שיהיה לכל מיני טרוריסטים נשק לא קונבנציונאלי?! אוי ואבוי מה שהם יכולים לחולל בעולם!' – אז הברכות של צדיקים כמו אברהם, יצחק ויעקב, זה נשק לא קונבנציונאלי לדורות! לא רק לאותו זמן. זה קובע את גורל העולם, הגשמי, הרוחני, הכל.
ופה היתה טעות של יצחק. ומשום מה רבקה הצדקת הגדולה שגדלה בבית לבן הארמי הרמאי כנראה לא הצליחה להשפיע על בעלה שלא יקרב ויאהב את עשו. לא היתה לה השפעה. היא היתה צריכה לעשות במרמה. ויש על זה 'חותמת' מהשמים, כי מהשמים גילו לה את התכנית של יצחק. לא יצחק גילה. הוא לא אמר לה: 'רבקה, עוד מעט אני מברך את עשו'. לא. בכלל לא. אולי הוא ידע שהיא תתנגד, כמו שאברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק, כנראה לפי הכתובים, בלי ששרה ידעה מזה, שהיתה גם גדולה ממנו בנביאות.
אז אנחנו רואים פה שרבקה מקבלת את הגילוי בעצמה הפעם. אז למה הפעם זה בעצמה וקודם זה היה על ידי שליח, על ידי שם? אינני יודע. אבל אפשר לומר שכנראה היא כבר זכתה לדרגה כזו שיכלה לקבל את המידע הזה מעל לטבע כדי שהיא תפעל ותציל את המצב, תציל את עם ישראל, תציל את העולם. אשת חיל עטרת בעלה.
פלא פלאים רבקה אמנו – אמיצה וצדקת, וסיכנה את חייה, את העולם הזה ואת העולם הבא. לא בכדי יעקב פחד שבמקום ברכה תבוא עליו קללה – כי זו קללה של יצחק אבינו, זה לא דבר פשוט! אתם מבינים איזו מלחמה היתה פה? בטבע, מעל הטבע, בתוך המשפחה – כי הם גם היו בני אדם. הם לא 'כחות רוחניים', אבותינו הקדושים. הם בני אדם, ששורים עליהם אורות עליונים, השראת השכינה, כל אחד מרכבה לאיזו בחינה – רוח הקודש, נבואה.
האם כל מי שיש לו נבואה יש לו רוח הקודש? – ברור שכל מי שיש לו רוח הקודש, לא מחייב שתהיה לו נבואה. נבואה זו דרגה גבוהה יותר מרוח הקודש. אבל יכול להיות שמי שיש לו נבואה הוא לא זוכה כל הזמן לנבואה, הוא זוכה לגילויים ברוח הקודש, או לא, או שיש לו רק נבואה ואין לו שום גילויים ברוח הקודש. זאת אומרת, כאשר ה' יתברך בכבודו ובעצמו רוצה לגלות משהו לאותו נביא, מגלה לו בנבואה – וחוץ מזה הוא ככל אדם, אין לו אפשרות לשאול שאלה ושיענו לו, אין לו ראיה של רוח הקודש או שמיעה של רוח הקודש או גילויים של רוח הקודש.
זאת אומרת, מצד אחד הנבואה זו מעלה עצומה, מצד שני גם רוח הקודש זו מעלה גדולה כי מי שזוכה לה אז זה יכול להיות יותר בתדירות כי זו דרגה של התגלות גבוהה פחות מההתגלות של הנבואה. אז יש בזה מעלה, ויש בזה חסרון. בכלל, בכל הדברים בחיים יש מעלה ויש חסרון – שלמות יש רק אצלו יתברך. כולנו לא שלמים בדרגה כזו או אחרת.
וכמו שהתחלנו להגיד קודם, בולט פה כל הענין של הגילויים לעומת ההסתר פנים, אם לקרוא לזה ככה בסוגיה הזו, באופן מתמשך – שיצחק אבינו בחר בעצם בעשו ורצה לתקן אותו. אבל הוא בעצמו, לפי מה שרש"י מביא, ידע שהוא לא מתוקן כי שם ה' לא היה שגור בפיו, והוא גם אמר: "הַקֹּל קול יעקב והידים ידי עשו" – רואים שיצחק אבינו בכל זאת הרגיש דברים למרות שהיה עיוור, למרות שהיה בהסתר בנקודה הזו, הוא חשד.
הוא חשד. הוא השתמש גם בשכל, לא רק בגילויים מעל הטבע, רוח הקודש ונבואה, אלא השתמש בשכל כשראה סתירה בין הקול של יעקב והדיבור שלו והריח שיצא ממנו, של גן עדן, לעומת ההתנהגות הגסה של עשו שהוא היה רגיל אליה – עשו לא היה אומר לו שישב, שאבא ישב, כן, 'בבקשה אבא תשב' בלשון שלנו, אלא היה נותן לו הוראות. זה בחינת עשו, שנותן הוראות. אז יצחק הרגיש בזה. כל בן אדם מרגיש אם הבן אדם שלו חלילה מתחצף או לא מדבר יפה או עושה כל מיני דברים – אז יצחק אבינו שהוא מרכבה לגבורה, הוא לא ירגיש?!
ובכל זאת, אחרי כל הבדיקות שהוא היה יכול לעשות במצב שלו, הוא חשב שזה עשו. אז הסתירו משמים. משמים הסתירו את זה, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" – גם כדי לתת שכר לרבקה אמנו, ליעקב אבינו, ובסופו של דבר גם ליצחק אבינו, שלמרות שהוא אהב את עשו הוא ברך את יעקב, וגם אמר: "גם ברוך יהיה", כן? שהוא נתן חותמת על הברכות שנתן בהסתר פנים, עכשיו הוא הסכים לברכות האלה.
אז אלה הנקודות פחות או יותר שרצינו לדבר.
והבכי של עשו: על מה בכה עשו? את הבכורה הוא לא רצה. הוא רצה את העולם הזה. הוא היה רוצח, ואת שאר העבירות החמורות הוא עשה. הוא רצה להנות. הוא רצה את העולם הזה, ובכה. מעניין.
הנקודה שיצחק אבינו רצה לתת לו בכל זאת אחיזה, שפע – שלפעמים בן אדם צריך לקבל איזה שפע ועם השפע הזה הוא בסדר, הוא שמח, טוב לו. אם הוא לא יקבל את השפע הזה, מי יודע לאיפה הוא יגיע? אז אולי הוא חשב, 'ניתן לו קצת, או ניתן לו הרבה – הוא יהיה שמח, הוא יהיה בן אדם'. אבל זה לא... זה במקרים רגילים, זה לא במקרה של עשו. הוא רצה לבלוע את הכל. והוא שונא ליעקב, רוצה לרצוח את יעקב.
ודעה אחת אומרת: "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", זאת אומרת שהתעוור יצחק בגלל העשן של עבודה זרה שהיו מקטירות נשותיו של עשו. אז אם הבן הזה צדיק, אני מתכוון לעשו, או בדרך להיות צדיק או בעל תשובה כלשהו, משהו – יש לו נשים כאלה?! ואם יש לו נשים כאלה שעובדות עבודה זרה אצל יצחק אבינו – איך הוא לא מגרש אותן? לפחות שהוא לא יהיה עיוור מזה. וגם האמא הצדקת, רבקה אמנו, סבלה.
קיצורו של ענין, בסיכומו של ענין, המלחמה פה היא מלחמה לא כפשוטו – גם כפשוטו, כי אי אפשר להתעלם מהפסוקים כן, המקרא זה המקרא, ככה זה – אבל יש הרבה הרבה מסתורין, הרבה דברים נסתרים, הרבה דברים לא לגמרי הגיוניים, לא לגמרי מסודרים.
רואים מה זה מלחמה רוחנית חזקה ומורכבת ביותר בתוך ביתו של יצחק אבינו – עם הבן הרשע ולעומת זה עם הבן הצדיק, ועם אשתו הצדקת. איזה ניתוח אפשר לעשות כדי ללמוד מזה. כל אחד ילמד לדרגתו למצבו, ויבין כמה זה מסובך, המלחמה עם הרוע.
גם כיום, כל עוד שיש רוע, עד הגאולה השלמה – יש מלחמה בין הקדושה לסטרא אחרא, בַּפְּרט וּבַכְּלל, בגלוי ובסתר, בטבע ומעל הטבע, מעל הטבע ובתוך הטבע. ה' יתברך עושה לו תחבולות כדי שהעולם יגיע בסופו של דבר לתיקון השלם במלכות שד"י, שזו מטרת הבריאה.
כמובן שה' יתברך והקדושה תנצח!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
