פרשת תולדות תשפ"ב – סוד שליחותה של רבקה אמנו ע"ה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן בפרשת תולדות תשפ"ב, פרשה עצומה – חייו של יצחק אבינו, ורבקה אמנו, הרבה סוגיות מרתקות מאד. מה שנספיק נספיק, בעזרת ה'. בשם ה' נעשה ונצליח.
כן, קודם כל צריך להגיד שאין כמו רבקה אמנו! בזכותה בעצם העולם קיים ועם ישראל קיים – על שהצילה את המצב ומנעה את הברכות מעשָׂו הרשע. "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב", אז היתה לה זכות ששמעה את יצחק מדבר, וגם אחר כך ברוח הקודש אמרו לה שעשו מתנחם להרוג את יעקב. אז הצילה את יעקב, אז הצילה את עם ישראל – אז הצילה את העולם. פלא פלאות! פלא פלאות!
אנחנו נדבר היום כאן על שני מושגים בעיקר: "הבירור" ו"המלחמה".
אנחנו מנסים ליישם בַּפֵּרוש על פרשיות השבוע את העקרונות של דרכנו הרוחנית, "דרך עץ החיים". אז אלה מושגים מ"דרך עץ החיים".
"הבירור": הבירור בין טוב לרע, בין רע לטוב. בכל נסיון שיש לאדם הוא צריך לעשות בירור של הסוגיה.
דבר ראשון, לבדוק מה ההלכה אומרת בכל סוגיה שיש לו: מותר? אסור? רצוי? לא רצוי? להקל? להחמיר? זה הבירור הראשוני.
אחר כך צריך לברר מה יצר הרע הפרטי רוצה? ואחר כך, אם אפשר, גם מה היצר הרע הכללי רוצה? להבדיל אין סוף הבדלות: מה אבא שבשמים רוצה?
ולבדוק גם את הלב שלנו – מה אנחנו רוצים?
זה "הבירור".
בכל דבר צריך לעשות בירור. מי שאין לו את דרך הבירור חי בחושך – או מוחלט או חצי או שליש. אז צריך לעשות בירור, להתעמק. לזה באים לעולם הזה. מהבירור בסוף מעלים את הניצוצות. כשהבירור הוא בָּרוּר – אז אם צריך לעשות מלחמה, עושים מלחמה – ביצר הפרטי, ביצר הכללי, מה שצריך.
אנחנו רואים כאן שבבטנה של רבקה צדיק ורשע. כשהיא עוברת לפני בית עבודה זרה – עשו רוצה לצאת. כשהיא עוברת דרך בית המדרש, פתח בית המדרש – יעקב רוצה לצאת. כבר "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים" – בתוך הרחם כבר היתה המלחמה.
עשו מושרש בעולם התוהו. יעקב מושרש בעולם התיקון. יעקב, הקו האמצעי, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב". ועֵשָׂו, "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה", רצון לקבל לעצמו, כמו שאומר בעל הסולם זי"ע. הוא רוצה לטרוף את העולם, שום דבר לא מספיק לו. הוא הולך "לָצוּד צַיִד לְהָבִיא". אם הוא ימצא הפקר – טוב. ואם לא – אז הוא יגזול. אין לו בעיה לגזול, לרצוח, לבוא על הנערה המאֹרָשָׂה, כל דבר...
עשָׂו – לא רק שהוא עושה דברים רעים מאד, הוא מעמיד פני צדיק, שזה הכי גרוע, כן, כמו החזיר שמראה את עצמו שהוא כשר, מהטלפיים שלו – מפריס פרסה אבל לא מעלה גירה. אמרו חכמים: לא מעלה גירה, זה אומר שהוא לא לומד תורה.
עשו העמיד את עצמו כאילו הוא לומד תורה, הוא "ירא שמים גדול", 'היאך מעשרין את התבן?' 'היאך מעשרין את המלח?', היה צד את אביו בפיו – רמאות, ערמומיות דקליפה. היה חשוב לו מאד לכבד את אביו. אבל 'אין כבוד אלא תורה', והוא עבר על כל התורה. זה היה מהפה ולחוץ, היה כדי לצוד את אביו.
הוא ידע מה יש אצל אביו, שיש אצלו אוצר – ברכה שלו זו ברכה, קללה שלו זו קללה. הוא רצה לקבל את הכח הרוחני של יצחק אבינו כדי להתנהל עם הכח הזה בתוך העולם. תארו לכם, עשו הרשע, חלילה אם היה מקבל את הברכות, היה מחריב את העולם.
אז הוא ידע להיות קרוב למקור השפע – יצחק הצדיק, 'עולה תמימה'. אז יצחק הצדיק היה 'עולה תמימה' והאמין שהבן שלו, עשו, אמנם יש לו יצר גדול, אבל הוא עובד על זה, הוא יתקן, הוא מתקן. ולכן הוא אהב אותו, כי אם עשו היה עושה תשובה – הוא היה יותר צדיק וגדול מיעקב, כי הנסיון שלו יותר קשה, מאד קשה, כי הוא מושרש בעולם התוהו.
מה זה "עולם התוהו"? כל ספירה אמרה: "אנא אמלוך, אנא אמלוך", "אני אמלוך, אני אמלוך" – לקבל לעצמו, לא להשפיע. הוא מושרש שמה גבוה. עולם התוהו יצא לפני עולם התיקון, מבינים? אלה קצת מושגים של קבלה.
אז היה לו נסיון לא קל, לעשו. אבל הוא לא רצה באמת לתקן. הוא רצה למשוך את החכמה, את הכח, את הברכה, את השפע – בלי זכות, ברמאות. רמאי...
מאיפה זה בא לו? כל הזוהמה באה משורש קין, שקין ספג את רוב הזוהמה שהטיל הנחש, כשבא על חוה. מעט מהזוהמה עברה להבל, הרוב לקין. אז תיקון שורש קין זה דבר קשה מאד. 'קין' גם מלשון קנאה, 'קנאה' – 'קין'.
ולכן מה שעניין אותו, זה ה'תכל'ס', העולם הזה – אבל לא רק הגשמיות של העולם הזה, אלא גם רוחניות. רוחניות רצה עשו, רוחניות מקולקלת, שזה בעצם עבודה זרה. "עבודה זרה", זה למשוך שפע מהשליחים של ה', רחמנא לצלן – במקום לעבוד את ה', לקיים תורה ומצוות, עול מלכות שמים ועול מצוות – בלי עול.
ולכן הוא גם ביזה את הבכורה, שהעבודה היתה בבכורות – הבכורות היו צריכים לעבוד בבית המקדש. הוא בשביל נזיד עדשים מכר את זה. עניין אותו ה'עכשיו', לקבל עכשיו, להנות עכשיו. יש אנשים כאלה שאומרים: 'לא רוצים עולם הבא, רוצים עולם הזה'. זה עשָׂו.
מי שקראה פה את המפה, מפת הקרב, וגם היתה לה סיעתא דשמיא בגלל זה, כי "בדרך שאדם רוצה לֵילֵך בה מוליכין אותו" – זה לא סתם שרבקה דווקא הבינה, שמעה, קיבלה ברוח הקודש, תכננה את כל המהלך, זה לא סתם! היא באה מבית של רמאים, לבן הארמי הוא אח שלה, היא היתה צדקת בת רשע, אז היא ידעה מצוין, היה לה את התוכנות של הרשעים, והיא לא רצתה את הדרך הזו של הרשעים, היא הפרישה את עצמה לקדושה, פלא פלאים! אה? – רבקה! פלא פלאים! פלא פלאים!
ולכן היא קראה את מפת הקרב נכון, עשתה את המלחמה נכון בכל שלב ושלב. לעומת זה, יצחק אבינו, 'עולה תמימה', צדיק בן צדיק – לא היה לו את התוכנות של לבן הארמי ובתואל וכל החבר'ה שם. אז הוא האמין שעשָׂו למד תורה, הוא רוצה לעשר את התבן ואת המלח, מה שלא צריך לפי ההלכה – 'וואו איך הוא מקפיד! נכון יש לו יצר, יש לו מידות, אבל הוא מתגבר'... ככה הוא חשב. ולכן רצה לברך אותו. הוא האמין בזה עד הסוף!
המדרש אומר ש"גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" – זה לא בא ממנו, הוא רצה לקלל את יעקב על זה שהוא לקח את הברכות. אבל משמים ה' יתברך השתלט לו על הפה וגרם לו לברך, ככה כתוב במדרש, "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". אחר כך הוא כן מברך אותו מעצמו, כשהוא שולח אותו להביא לו זיווג מבית לבן.
אז רבקה אמנו כבר היתה רגילה במלחמה עוד מבית אביה. וגם אחר כך כשהיא הרתה היא הבינה את הסימנים, שיש פה מלחמה בין טוב לרע בתוך הרחם שלה, והלכה לשאול את האלֹקים – בדיוק השלבים של "הבירור": בן אדם, יש לו איזו סוגיה, משהו מושך אותו ימינה, משהו מושך אותו שמאלה, הוא לא יודע מה נכון – צריך לדרוש את האלֹקים, לעשות את הבירור. היא עשתה את הבירור, היא הבינה מה קורה.
אחר כך היה לה 'מודיעין' – היא שמעה מה שיצחק אבינו אמר, שהוא רוצה לברך את עשו לפני שהוא ימות. האם זו היתה סתם השגחה פרטית שהיא שמעה את זה? או שהיא הבינה שיש פה מערכה וצריך להיות ערני מאד ולשמוע כל מה שהצדיק הזה אומר? כי הוא אהב את הרשע במקום לאהוב את הצדיק. והיא אהבה את הצדיק.
תארו לכם שזה לא היה לה דבר קל. זו לא מערכת קלה של שלום בית, כי יצחק אבינו הוא מרכבה לגבורה, זה לא צחוק, למידת הגבורה, 'עולה תמימה', צדיק עליון! זה לא דבר פשוט. אבל היא ידעה את האמת.
אז היא שמעה. בגלל שהיא שמעה ובגלל שהיא רצתה, "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". היא היתה כולה בתוך המלחמה, בתוך כוננוּת. אז לפי עניות דעתי הדלה לכן גילו לה משמים – גילו לה, יכלו לגלות ליעקב: 'שְׁמַע, הוא רוצה להרוג אותך'. לא. ברוח הקודש גילו לה, כדי שהיא תציל את יעקב ותציל את הברכות ותציל את העולם ותציל את עם ישראל.
אז יצחק אבינו לא ראה מה שקורה, הוא לא הכיר בקלקול, בזה שהוא באמת לא צדיק, ולא רוצה לתקן, ולא כלום. הוא לא הכיר באמת את עשו כמו שצריך.
כמובן יש פשט, רמז, דרש וסוד ועוד סודות על פי הקבלה וכו'. אנחנו הולכים בדרך שלנו, בדרך של "דרך עץ החיים", בענף שהוא מלחמת היצר.
וכאשר יש מערכה, וצד שלך במערכה לא קולט את המצב – כל הצד שלך, כל החזית שלך בסכנה. והצד שכֵּן קולט – הוא צריך לעשות מסירות נפש כדי לְחַפּוֹת עליך, שאתה לא קולט. ככה קורה גם במלחמה בצבא: אם יש איזה חלק מהחזית שלא מתפקד ויש שמה בעיה, אז החלק השני שמתפקד צריך להציל את המצב. ככה זה היה בכל המלחמות, מלחמות ישראל, למשל במלחמת יום כיפור.
אז פה רבקה היתה צריכה למסור את הנפש, אמרה לו: 'אם יהיו קללות – הקללות עליה'. וכמעט היו קללות. למה? – כי יצחק אבינו לא קיבל את השינוי בתכנית האלוקית בקלות, שבסוף הוא ברך את יעקב. וכמה שהוא ניסה לעשות את הבירור, "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו", הוא לא הצליח בבירור, משמים הוא לא היה חד, הוא לא היה חד קודם והוא לא היה חד גם בזמן הבירור.
ויש כבר פה הרבה שאלות עמוקות, מעניינות, כל אחד לפי השגתו, ואנחנו לפי השגתנו הדלה מאד.
יש ענין של חינוך גם. "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו", למה? – יש כמה דעות. דעה אחת, שבזמן העקידה המלאכים בכו, וזה פגע בעיניים של יצחק, ולכן הוא התעוור. ויש גם את הדעה הטבעית, שכבר היה זקן, אז יש זקנים שכבר לא רואים, כן? "מִזֹּקֶן". ויש את הדעה שזה בגלל העשן של העבודה זרה שהיו מקטרות נשותיו של עשו.
מה הולך פה? נשותיו של עשו עובדות עבודה זרה בקרבת יצחק אבינו, ויצחק ורבקה לא יכולים לעשות כלום?! עד שבסוף רבקה אומרת בערמומיות דקדושה שהיא קצה בחייה בגלל הנשים האלה, הרשעיות, שעובדות עבודה זרה, הנשים של עשו. בוא נשלח את יעקב לאחי לבן, שיביא משם אשה.
איך קורה הדבר הזה? איך יצחק אבינו ורבקה אמנו אפשרו את זה? איך הם אפשרו לנשים האלה לעבוד עבודה זרה שמה, לטמא להם את הסביבה? אם העשן שלהם היה מפריע לעיניים של יצחק, זה לא היה רחוק. מה עם תוכחה – להוכיח את עשו, להוכיח את נשותיו?
אנחנו סומכים עליהם שאם היה אפשר להוכיח, הם היו מוכיחים. אם אפשר היה לעשות משהו, היו עושים. כנראה שהיה שמה 'טרור' כל שהוא, שחששו מעשָׂו או מנשותיו, או שאמרו ולא שמעו להם.
ובכל זאת יצחק רוצה לברך אותו, כי הוא רצה לתקן אותו. אבל אי אפשר לתקן מישהו שלא רוצה תיקון. אם אתה רוצה לתקן מישהו, תבדוק טוב שהוא תלמיד הגון, שהוא רוצה באמת תיקון, ולא רוצה רק לינוק מהקדושה ולקבל כח בשביל הסטרא אחרא.
רואים לפי המקרא וגם בפשט שהדיבור של עשו – כן? "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" – הדיבור של עשו היה דיבור של חוסר כבוד לאביו: 'קום!' "יָקֻם" – נתן לו הוראה שיקום ויאכל. הוא לא אמר 'בבקשה', ולא היה אומר 'ה' שלח לי את הציד, ה' הביא לי', כי שם שמים לא היה שגור בפיו. שם שמים לא היה שגור בפיו למרות שהוא כיבד את אביו והרבה כיבודים עשה לו, אבל היה נותן לו הוראות. קלקול גדול.
ולכן יצחק אבינו, כששמע את הלשון המתוקנת של יעקב – הוא לא הבין. "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".
משמים רצו להציל את העולם ואת עם ישראל, את יעקב אבינו ואת רבקה, ולכן היו צריכים 'לסדר', כמו שאומרים, את יצחק אבינו.
למה כל זה היה ככה? למה שמשמים לא יגלו ליצחק אבינו שהבן שלו עשָׂו הוא רשע ו"צַיִד בְּפִיו", ושלא יברך אותו בשום אופן? – אינני יודע. אינני יודע. יכול להיות שציפו את זה מיצחק עצמו, שהוא בעצמו יבין. אם יגלו כל דבר לכל צדיק, אז לא יהיה שום נסיון, ולא תהיה שום מלחמה. על כל גילוי יש קטרוג ממידת הדין, ולהבדיל מהסטרא אחרא, למנוע את הגילוי. אם הכל היה כל כך פשוט...
יצחק אבינו ורבקה אמנו באו לתקן את חטא 'עץ הדעת טוב ורע'. כמו שאמרנו בשיעורים קודמים: לא היתה לאדם וחוה ערמומיות דקדושה. הם חשבו שיש להם ערמומיות דקדושה, אבל לא היתה להם באמת.
אצל אברהם אבינו כבר ראינו התקדמות גדולה. ופה יצחק אבינו – שהוא משורש הגבורות, החלק המתוקן של הגבורות, חשב שהוא מבין בטבעו של עשו – שהוא החלק המקולקל של הגבורות, מהרע שבקין, מהזוהמה. הוא חשב שהוא מבין. הוא לא הבין.
"צַיִד בְּפִיו" – מאד קשה כשמרמים את הבן אדם ככה שהוא לא ירגיש שמרמים אותו. אם זה רמאי ברמה גבוהה, הוא יודע איך להשמיע. זה הסוד של כל המרגלים האלה, שנשתלים בכל מיני מקומות, ומשחקים כבני המקום: הם מתנהגים אותו דבר, מדברים אותו דבר, לובשים אותו דבר, הכל הם לומדים מראש כדי שלא ירגישו בהם. זה קשה...
גם אדם אוהב את ילדיו ורוצה את תיקונם, קשה לו לתפוס: 'איך יכול להיות שממני, שמסרתי את הנפש על קידוש ה' על המזבח, יצא כזה רשע?!' זה קשה! גם לבני אדם, בני דורנו, קשה להם. אם יש אבא ואמא שומרים תורה ומצוות – פתאום הילד הזה, או כל הילדים, מתקלקלים, ההורים לא מבינים למה? הרבה כאלה באים לייעוץ הרוחני לשאול מה לעשות, למה זה קורה להם? האם הם אשמים?
רבותי יש בחירה חופשית! לא בקלות משמים מבטלים את הבחירה החופשית – נדיר ביותר. יש בחירה חופשית כי יש שכר ועונש, כי ה' רוצה שכל אחד ירוויח את העולם הבא שלו על פי עבודתו ולא כמתנת חינם. אם היה רוצה כמתנת חינם, אז לא היה צריך לברוא את הרע בכלל. אבל זה כבר היה בעולם המלאכים, שמה אין רע. ה' יתברך רצה אדם שיהיה מורכב מטוב ורע ויבחר בטוב – תראו איזה רצון! זו מטרת הבריאה.
ולכן לא מבטלים את הבחירה כל כך מהר, והיתה בחירה חופשית ליצחק אבינו, ולא לחשו לו באוזן 'תיזהר מעשָׂו'. והוא חשב שהוא מבין את המערכה, והוא לא הבין. ואצל אברהם אבינו אמרו לו: "כל אשר תאמר אליך שרה, שְׁמע", כן? "שְׁמע בקֹלָהּ". פה לא אמרו ליצחק 'שמע בקול רבקה'. גם שמה היה רשע שאברהם רצה בטובתו. משום מה לאברהם אמרו, אולי בגלל שהוא היה מידת החסד.
מידת הדין, זו מידת הגבורה, זה הרבה יותר קפדנות. "כמו שאדם מעורר מלמטה ככה מעוררים עליו מלמעלה". אם בן אדם מאוד קפדן, אז מקפידים איתו. אם בן אדם חסיד מאד, הרבה חסד, אז מתחסדים עמו. על כל הדברים האלה בן אדם צריך לחשוב, כי כמו שאדם מעורר מלמטה ככה מעוררים עליו מלמעלה.
אז ליצחק אבינו לא גילו, אולי גם כדי לתת מקום לרבקה, שהיא התיקון של חוה אמנו – חוה אמנו הרסה את העולם, גרמה את המות לכולנו, ופה הניצוץ שלה, הגלגול שלה, רבקה אמנו, משתמשת בערמומיות דקדושה כדי להציל, כדי לא לשמוע בקול הנחש כדי לא לתת כח לסטרא אחרא – זה התיקון של רבקה.
אדם הראשון שמע בקולה, והיא קנאה אחרי שהיא אכלה. למה נתנה לו לאכול? כדי שהיא לא תמות ויביאו לו אשה אחרת. אז כאן רבקה, שעיניה היו פקוחות, הצילה את המצב ותיקנה את הענין של חוה.
אי אפשר להבין שום דבר בלי תורת הגלגול ובלי הכללים שמתלווים לענין הזה. וגם צריך סיעתא דשמיא לראות את זה כמובן. 'מה אנו מה חיינו'...
אז תראו איך היא ערכה מלחמה יפה בכל שלב, אה? עם הגדיים ועם הכל... פלא פלאים! פלא פלאים!
אנחנו צריכים ללמוד מזה שכנגד ערמומיות דסטרא אחרא לא מספיקה יראת שמים, צריך ערמומיות דקדושה, "זֶה לְעֻמַּת זֶה", עם יראת שמים כמובן.
יעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" שמע בקול אמו, סיכן את עצמו, הבין את המערכה, הבין את הסכנה, וניצל והציל את עם ישראל. הוא בחיר האבות, הקו האמצעי. קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – קו האמצעי מכריע בין דין לחסד, בין חסד לדין, בחינת רחמים, בחינת מידת האמת.
עד כאן רבותי להיום. להתבונן לעומק על פי הכללים, ולגלות עוד הרבה הרבה תהליכים שיש שמה בתוך הפרשה.
ה' יעזור שנעשה את הבירור הנכון ואת המלחמה הנכונה, ונהיה תמיד בצד הנכון, שנזכה לסיעתא דשמיא, כי בן אדם הוא 'אפס', הוא 'כלום' – 'כלום', מראים לנו: 'עולה תמימה', אין כמו יצחק אבינו! וכמעט ברך את הרשע הזה – אז מה יגיד בן אדם רגיל כמונו?
כמה רחמי שמים צריך! כמה ענוה צריך! כמה אדם צריך להחזיק את עצמו לכלום כדי שיצילו אותו! כדי שיצילו אותו בכל רגע.
יהי רצון שבזכותם תבוא הגאולה במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
