להורדה בפורמט מתאים להדפסה

פרשת שמות תשפ"ג – מפת הקרב של משה רבנו ע"ה

שבוע טוב! ערב טוב! מה שלומכם?
אנחנו כאן בשעה טובה ומוצלחת בספר שמות תשפ"ג.
הפרשה פרשה ארוכה מאד. היא מלאה בסוגיות. ובשם ה' נעשה ונצליח! אם רוצים לעבור על כל הסוגיות, צריך אני חושב כמה ספרים לכתוב... אז מה שנספיק, בעזרת ה'.
אז קודם כל, 'מפת הקרב' של משה רבינו: נולד גואלן של ישראל, כבר לפני שהוא נולד הסטרא אחרא מתכוננת למנוע את הלידה שלו, "הבה נתחכמה לו". וה' יתברך עושה את התחבולות שלו שבסוף הקליפה, ראש הקליפה, פרעה, מגדל את מושיען של ישראל על ברכיו בתוך ביתו.
אז התכנית זו אותה התכנית תמיד: מצד הקדוש ברוך הוא – להביא את הישועה לעם ישראל ולעולם כולו, מצד הסטרא אחרא – למנוע את הישועה ולגדל את כחה, כי הס"מ רוצה להמליך את עצמו במקום בורא עולם, רחמנא לצלן.
אם כבר נגענו בנקודה הזו, גם פרעה אמר שהוא עשה את עצמו אֱ־לוֹקַּ. העבירה הזו חמורה מאד. כתוב שכל מי שעושה את עצמו א־לוק עושים בו שפטים. אז ה' יתברך מקפיד מאד, הוא א־ל קנא, מקפיד בענין עבודה זרה ובענין מי שעושה את עצמו א־לוק, עושה את עצמו עבודה זרה. גם מי שעושה מישהו עבודה זרה וגם מי שנעבד עבודה זרה – כולם נענשים בחומרה.
עבירה קשה ביותר. למה? – מפני שזה כביכול בא להשמיט את נוכחותו וקיומו הנצחי של ה' יתברך, כביכול יש עוד אלוהות, עוד רשויות. זה מקלקל את הכל. זה ללכת, כמו שאומרים, למקום הגבוה ביותר ומשם להחריב את כל הקומה, רחמנא לצלן. ולכן הדבר הזה חמור מאד.
ואולי אפשר בגלל זה להבין שמפני זה ה' יתברך מתעלל בפרעה מכה אחר מכה אחר מכה. איפה פרעה, ולהבדיל אין סוף הבדלות ואין תפיסה והשגה, איפה ה' יתברך? אז מה, הוא צריך להילחם בפרעה ובעמו ולתת להם מכות? מגיע להם עונש, כן, על זה שהתעללו בעם ישראל – אבל גם על זה שהוא עשה את עצמו א־לוק – להראות שהוא לא א־לוק ולא כלום. ואת זה נראה בפרשות הבאות בעזרת ה'.
אז מפת הקרב של משה רבינו 'לא משהו'. מההתחלה כבר רצו לחסל אותו. אחרי זה כשהוא כבר היה בבית פרעה, "וירא כי אין איש ויך את המצרי", היה לו את הנסיון הזה. ויש כל מיני פירושים על הענין הזה, לפי פשט, רמז, דרש וסוד, על שהוא הרג את המצרי – אם הוא עשה נכון או לא עשה נכון. בכל מקרה, זה 'סיבך אותו' כמו שאומרים, והיה צריך לברוח. בנס ברח. לפי הפשט הוא הגיע למדין. לפי המדרש הוא היה קודם בארץ כוש.
בכל אופן, גם שמה אצל יתרו, היה צריך לקחת משם את צִפֹּרה. כל אלו תיקונים גדולים, קשורים לענין של אדם וחוה גם. לבסוף היה צריך להתמנות להיות גואל. זה לא דבר פשוט להיות גואל, אין תפיסה והשגה מה זה אומר.
אז ב'מפה הכללית' של הגאולה יש את השלבים של הגאולה. כל שלב חשוב מאד, חשוב מאד מאד. יש את המלחמות והנסיונות והקשיים והתחבולות בכל שלב ושלב. ויש את הבניה של הגואל – לבנות אותו, להוליד אותו קודם שיהיה בן אדם, שיהיה ילד, שיהיה נער, שיהיה איש, שיהיה "איש האלקים", שיתמנה לגואל – ושיגאל בפועל, כי יכולים להיות מועמדים בכל דור ודור, כך אומר הרמח"ל הקדוש, יש מועמדים למשיח, אם הדור לא זכה, אז הצדיק הזה מסתלק בסופו של דבר ועולם כמנהגו נוהג.
אז צריך להגיע לשלב הזה שסוף סוף, אני מדבר על זמננו, שיגיע בעזרת ה' הגואל האמתי ויגאל אותנו, ויגמר עולם התיקון כפי שאנחנו מכירים היום, ויתחיל העולם הבא, עולם קבלת השכר, וההזדככות של העולם הזה וכל מה שכתוב.
אם כן, יש פה שלבים־שלבים, וכל שלב מכריע. גם בוחנים את הגואל – משה רבינו היה צריך להיבנות בתור צדיק, בתור 'איש האלקים', בתור גואל, בתור נביא. והקשר שלו עם בורא עולם, והקשר של בורא עולם, להבדיל, עמו – כבר בהתחלה, בסנה, אנחנו רואים שיש תקלה, שה' רוצה למנות אותו לגואל והוא מסרב. הוא מסרב, חכמים אומרים, בגלל שהוא רצה שאהרן שהיה בכור, שהוא יהיה הגואל כי גם הוא היה נביא. אז זה מצד הענוה של משה רבינו.
מצד שני, גם אחד הטיעונים שהביא משה למה שהוא לא יהיה, זה בגלל שקשה לו לדבר, יש לו קושי בדיבור, אז לא נראה לו מתאים או נראה לו קשה. כמי שגדל בבית פרעה ויודע את הכח של הסטרא אחרא שיש שמה ואת כל השומרים, גם את זה שיש להם כח גשמי וגם שיש להם כח של כישוף – בודאי היה צריך לחשוש אולי. כל בן אדם היה חושש מזה, מה זה בן אדם...? אבל לא מובא שהוא חשש מזה. דוקא מי שחשש אלה הזקנים.
אז היה לו ככה: השלב הזה של לשרוד את הלידה שלו, לשרוד את הגדילה שלו, לשרוד את השלב של להיות 'איש האלקים' ולהיות נביא – עד שהוא מתמנה להיות הגואל. שבוע ה' יתברך ניסה לשכנע אותו שיהיה גואל, והוא לא רצה מכל מיני סיבות, עד שבסוף אנחנו רואים שהוא קיבל את התפקיד. ואז היה צריך לקבל שחרור מיתרו. ואז בדרך כמעט נהרג בגלל שלא מל בזמן את בנו. וכשהוא מגיע למצרים צריך לפגוש את זקני ישראל ואת עם ישראל ושהם יסכימו עמו שהוא הגואל ויתמכו בו, והזקנים יבואו לפרעה. והזקנים ברחו. ואז הוא ואהרן באו לפרעה והגישו את הבקשה.
כאן מתחילה המסכת של המשא ומתן עם פרעה, שמכביד את לבו, ובמקום שישחרר את העם הוא מכביד את העבודה, עבודת פרך, עוד יותר. ויש את התלונות של עם ישראל על זה שהמצב הורע. ודתן ואבירם באים ומתחצפים ואומרים לו מה שאומרים לו, גם בענין שהוא הרג את המצרי, אז בסוף הם גם מלשינים עליו. זאת אומרת, היה לו עסק פה עם פושעי ישראל, רשעי ישראל, שרצו להישאר במצרים סביב סיר הבשר, לא רצו להיגאל. אנחנו יודעים שהיו לא מעט שלא יצאו ממצרים, זאת אומרת לא היו ראויים להיגאל בכלל. כל הדבר הזה – תראו איזו מפה מסובכת ביותר, כמה שלבים, כמה נסיונות.
אפשר לומר, אם ה' יתברך רוצה לגאול את ישראל, מה הוא צריך לעשות את כל העלילה הזו? בשניה אחת הוא גואל את ישראל. בשניה אחת ישראל עולים לארץ, כובשים את הארץ, באה הגאולה. הכל מהר! חכמים אמרו שאם היינו שומרים שתי שבתות כל עם ישראל, מיד היינו נגאלים. אז אפשר להיגאל מיד. אבל אנחנו רואים שאבא שבשמים יש לו את הסדר שלו, יש לו את הסיבות שלו, יש לו את העלילה והעלילות שלו, יש לו את הסיפור שהוא בונה. כל הבריאה מתחילתה ועד סופה, זה סיפור בעצם, וזאת הנהגה שלמה של הבורא, שחלק יש לנו תפיסה בה, שהוא גילה לנו בתורה, וחלק אין לנו תפיסה, כי מי יכול להשיג בכלל משהו?
אז ככה, "ה' חפֵץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", כן? ולכן הוא מרבה לנו תורה ומצוות, ואפשר להוסיף: נסיונות וקשיים, עלילות וזמנים, גלגולים וגלגולי גלגולים, תיקונים ובחירה, נפילות והתגברויות, ותשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א.
הנה דוגמה: חזקיה המלך, ה' חשב לעשות אותו משיח ואת סנחריב גוג ומגוג – כבר אז. תראו כמה זמן עבר! אבל הוא לא אמר שירה. הוא לא אמר שירה, אז הוא לא זכה. כמה דרישות יש, כמה ענינים, מי יודע? "מי יודע עֹז אַפֶּךָ"? מי יודע איך אפשר לעמוד בכל זה...
לא סתם משה רבינו רצה לברוח מהתפקיד הזה, כי זה לא דבר פשוט. זה פשוט לקחת עולם שנמצא ב'הסתר פנים' ולהוביל אותו בתוך הטבע ל'גילוי פנים', שלב אחר שלב, להכשיר את הדור, ואחר כך ללכת בטבע לדבר עם פרעה – שזה לא דבר קל.
עלילה קשה מאד! ומשה רבינו – אין כמו משה רבינו, גדול הנביאים, היה צריך להיות גם עבד נאמן ורועה נאמן, איש האלקים, וגם, איך לא? – בשר ודם! משה רבינו, היו לו רגשות, היו לו מחשבות, היו לו מדות, היו לו נסיונות, היו לו קשיים. איזו מלחמה הוא היה צריך לעשות! עניו מכל אדם, זכותו תגן עלינו. הוא מתגלגל בסוף בכל דור ודור, ניצוץ שלו מתגלגל. ויהיה הגואל האחרון. כן, יש דעה שהוא יהיה הגואל האחרון יחד עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. יש כמה דעות על זה, אם הוא יהיה בן אדם אחד או כמה בני אדם. אבל ברור שהבחינה של הגואל זה משה רבינו.
ומה עובר על עם ישראל מאז מצרים ועד עכשיו? גם עכשיו אנחנו בזמן של הסתר פנים שמתחיל להיות לכיוון של גילוי פנים, כמו שכתוב, "גאולתן של ישראל בתחילה קמעא קמעא" כאיֶּלת השחר, שלב אחר שלב, נסיון אחר נסיון, מלחמה ועוד מלחמה ועוד מלחמה – גם בגשמיות גם ברוחניות, גם בַּפְּרט גם בַּכְּלל, גם בישראל גם באומות, כל מיני הפתעות, כל מיני דברים, "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ", רחמנא לצלן.
"נורא עלילה על בני אדם". כל המסכת הזו מאז אדם הראשון ועד הגאולה השלמה – מסכת מופלאה, שאנחנו אין לנו ממש הבנה בה, קצת פה ושם, בזכות התורה הקדושה, בזכות הנביאים הקדושים.
אז זו מפת הקרב של משה רבינו. הוא היה צריך לנהל מלחמות גשמיות, רוחניות, רגשיות, של אמונה, של בטחון – קודם להציל את עצמו, להכשיר את עצמו, להיות ראוי, להיות צדיק – אחר כך להיות 'איש האלקים', אחר כך להיות הגואל בכח, ואחר כך בפועל – לסיים את המלאכה, להוליך את עם ישראל, להוריד את התורה. ואם היינו זוכים, היה גם מכניס אותנו לארץ ישראל והיה מסיים את תיקון הבריאה, ונגמר הסיפור. לזה לא זכינו, בגלל החטאים שעשינו, ועד עכשיו, ה' יעזור...
אז היום רציתי רק להביא את התמונה הכללית הזו של מפת הקרב של משה רבינו – שהיה די לבד, למרות שהיה אהרן עמו וגם מרים וגם זקני ישראל. בסופו של דבר כל האחריות עליו, כל השליחות עליו. אם הוא עשה טעות – 'אוי ואבוי'. ומההתחלה זה לא היה קל. מההתחלה בסנה זה לא היה פשוט. כנראה משה חשש. כשבן אדם עניו מאד, "עניו מאד מכל האדם", אז היצר הכללי יכול להשתמש בזה כדי להגיד לו "אתה, זה לא בשבילך. מי אתה בכלל…?". אז העניו אומר: "נכון, אני כלום. שה' יתברך ימצא מישהו טוב יותר. מה, אפילו לדבר אני לא יודע..." כן, אני אומר את זה במלים שלי.
כמה שהענוה היא מדה מעולה שבמעולות, צריך שהיא תהיה במקום הנכון. תלמיד חכם צריך שתהיה לו שמינית שבשמינית גאוה כדי לבצע את התפקיד שלו, כדי לשמור על כבוד התורה. לא פשוט.
ואהרן הכהן, צדיק, קדוש, ששמח שמשה רבינו זכה – לא היתה בו קנאה. פלא פלאים! מי יכול להעיד על עצמו שאין לו קנאה? פלא פלאים. אפילו לא 'קנאת סופרים', כלום. שמַח. מה אנחנו נגיד פה בדור המסכן והיתום שלנו? ה' ירחם. אילו הכנות נעשה בשביל שנזכה? אם היתה לנו אהבת חנם זה היה טוב, שמירת שבת, שמירת הברית, כל הדברים החשובים.
ולכן צריך לִזְכּוֹת ולְזַכּוֹת – לזכות את הרבים, עוד נשמה ועוד נשמה, שתוכל להילחם ביצר הפרטי, ביצר הכללי – להידבק באבא שבשמים, להבין את הנסיונות, לא לוותר, לעבוד אך ורק לִשְׁמָהּ ולעלות במעלות הקדושה, כדי שיהיו לאבא שבשמים כמה נציגים פה שאפשר משהו 'בקטנה' לבנות עליהם.
אנחנו רואים שכל המהלך הזה של החיים של משה רבינו – הֶפך ההגיון, הפך הטבע, הפך הסיכוי. היום, נכון, אנשים הולכים לפי סטטיסטיקה, לפי הסיכונים והסיכויים, ועושים הערכות, למשל בצה"ל, 'מה הסיכונים, ומה הסיכויים' וכן הלאה. וטוב שעושים.
אז איזה סיכויים היו למשה רבינו לבוא לבית פרעה, שהוא גדל שמה, ולהגיד לו: 'שלח את עם ישראל. שחרר'? – 'אתה גדלת אצלי. אתה תגיד לי מה לעשות?!' אז זה מעל הטבע לגמרי, בתוך הטבע.
הגואל צריך לפחד מה' יתברך ולא לפחד מבני אדם ולא לפחד מכלום, רק מה' יתברך, לעשות רצונו, לדייק! כל כך הרבה דיוקים... "ודברתם אל הסלע" ולא להכות את הסלע. כבר על ההתחלה הוא פחד שעם ישראל לא ישמע לו, אז שתי האותות האלה של המטה שנהפך לנחש והיד שהכניס לחיקו ויצאה מצורעת, אומרים חכמים, מביא רש"י: לרמוז לו שהוא דיבר לשון הרע על עם ישראל. לא פשוט.
ואחר כך כשהוא בא ועושה את האותות לפני פרעה – באים החרטומים ועושים את זה גם, כאילו לבטל אותו. הוא בא כביכול לגאול את ישראל – ופרעה מכביד את לבו, באות תלונות: 'מה עשית לנו? תראה מה עשית לנו?' יש תלונות. יש מלשינים. מה נגיד אנחנו, אזובי הקיר, בדור שלנו? ה' ירחם עלינו. עד כי יבא שילה מה נעשה, ואיך נשרוד?
זהו. אז כל זה – לזכור שיש 'רצף', מבריאת העולם עד סוף התיקון, זה הכל רצף. אז עכשיו שאנחנו פה בארץ ישראל זה פלא פלאים, הזדמנות לעם ישראל. צריך לעשות את כל התיקונים בַּפְּרט, בַּכְּלל, ובעיקר אני חושב – להתבטל לגמרי כלפי שמים, "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ", שבן אדם לא יתגאה בכלום בכלום בכלום, כי אין שום סיכוי – פשוט להיות כלום! ואז אבא שבשמים יגאל אותנו בתור 'כלומניקים'.
יהי רצון שנעשה לו יתברך נחת רוח באמת, ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א