פרשת קרח תשפ"ב – סוד גלגולו של קרח
ערב טוב, שבוע טוב, מה שלומכם? בשם ה' נעשה ונצליח!
נדבר קודם קצת על תורת הגלגול, גלגול הנשמות.
ידוע שקרח הוא הרע שבקין והבל התגלגל במשה רבנו. קין צריך לתקן את הקנאה שלו – הוא קינא בהבל, גם בעניני עבודת ה' וגם בענין האשה, שהיתה להבל אשה נוספת שה' הביא לו. ואם כן, הקנאה באשה גרמה כאן במקרה של קין והבל שהוא ירצח את הבל. והאדמה שתתה את הדם. ובפרשה אנחנו רואים – אשתו של קרח הסיתה אותו נגד משה.
וקין, במקום לקבל את הסדר האלוקי, את הנהגתו יתברך כפי שהוא – הוא לא מוכן, הוא חולק, הוא טוען שזה לא ה' שאמר לאהרן להיות הכהן הגדול אלא זה... איך היו קוראים לזה היום? זאת 'קומבינה' של פוליטיקאים, הם החליטו לחלק ביניהם את השלטון כביכול – משה הוא המלך ומינה את אח שלו לכהן גדול, ואת הלויים השאיר לעבודות פחות חשובות.
אז אומרים חכמינו שקרח ראה, היתה לו התגלות, שעשרים וארבע משמרות יוצאות ממנו כולם מתנבאים ברוח הקדש, וראה את שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרן. אז הוא ראה גדולה לעצמו. אז הוא אמר: 'אני כזה גדול, כאלה תולדות יוצאות ממני? אז משהו פה לא בסדר. אלה בטח המצאות של משה רבנו'. הוא גם היה גנב, כשהוא מצא את הכסף, את האוצרות במצרים. אז הוא היה עשיר. איך אומרים? 'עשיר כקרח'. אז גם היצר שלו גדל בגלל הענין הזה של החשיבות והכסף, וגם בענין הרוחני.
אז קודם כל נשלים את ענין הגלגול: כאן האדמה פתחה את הפה לבלוע את קרח, כמו ששמה שתתה את הדם. כאן מי שהתגלגל דרכו העונש בעצם לקרח, זאת לא אשמתו אבל ככה זה, על כרחו – זה הבל, משה רבנו. ולכן פה נהרג קרח במקום הבל, קין במקום הבל. קין זה קרח. הבל, זה משה רבנו.
מעניין שקרח הסתובב כל הלילה, הלך להחטיא את ישראל, לגייס תמיכה אצל ראשי הסנהדראות, מאתים וחמשים ראשי סנהדראות – שמואל הנביא, שיוצא ממנו, היה מסתובב בכל עיירות ישראל כדי לזכות את ישראל, לא כדי להחטיא אותם.
קרח כמו שאמרנו קודם לקח את האוצרות לעצמו והתעשר. שמואל הנביא לא לקח שום דבר מאף אחד. מעניין.
אמרו חכמים שקרח טעה, כי כל הגדולה הזו יצאה מבניו של קרח – שבניו של קרח עשו תשובה, לא כמו קרח.
אז עוד נסיים בענין הזה ששרש קין עד היום עוד לא תוקן. יש הרבה מאד ניצוצות של שרש קין שמתגלגלות גם בעם ישראל וגם באומות העולם שעד שיבוא משיח צריכים לקבל תיקון. גם יש עדיין ניצוצות של הבל שצריכים תיקון עד ביאת משיח. אז זה הסיפור כאן.
בא נחזור למחלוקת של קרח. כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". להאמין בה' קל לאנשים. תסתכלו גם היום, הרבה אנשים אומרים "אני מאמין בה'". אבל פחות מאמינים במשה עבדו. פחות מאמינים בתורה. כל אחד מצייר לו את ה' איך שבא לו. אחד חושב שה' צריך להיות רק נחמד – לא יכול להיות שה' יתברך מעניש, לא יכול להיות שה' יתברך 'עושה איפה ואיפה' בין בני אדם או בין אומות, או בחר לו איזה ארץ מיוחדת, או שאכפת לו כל מיני פרטי פרטים של הלכה.
אנחנו יודעים על פי תורתנו הקדושה מה רצונו של ה' יתברך. לתורה יש פשט, רמז, דרש וסוד. אנחנו יודעים היטב. 'משה אמת ותורתו אמת, ואנחנו בדאין' – ככה קרח ועדתו אומרים מתוך האדמה.
אם כן, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כאן קין, החלק הרע שבו שזה קרח, מאמין בה', מאמין בה' אבל לא מאמין במשה עבדו. בפעם הראשונה, בהיותו קין, הוא חלק על ה' יתברך באופן ישיר – לא היה מרוצה שה' לא קיבל את הקרבן שלו, נעלב, וקינא גם באחיו. עכשיו הוא לא מדבר על זה שה' לא בסדר, מדבר על משה רבנו, שכביכול משה רבנו 'המציא לו'.
'כל הפוסל – במומו פוסל'. כתוב בזוהר הקדוש שהתולעת שבתוך הצנון מר לה, אז היא חושבת שלכולם מר. כך בן אדם שהוא עקום, הוא חושב שכולם עקומים. הגנב חושב שכולם גנבים. 'כל הפוסל – במומו פוסל'.
מי שלא לשם שמים, הוא חושב שאף אחד לא לשם שמים. מי שבהסתר פנים חושב שכולם בהסתר פנים, לא יכול להיות שיש למשה רבנו נבואה. 'אהה, טוב יש לו נבואה. אבל גם לקרח יש נבואה. ומי אמר שהנבואה של משה היא יותר מהנבואה שלו?!' הוא בעצם כבר לא מאמין בנבואה של משה, או שהוא מאמין שמשה המציא לו, זאת אומרת לא קיבל בנבואה בכלל אלא הוא המציא. מי שממציא פה זה קרח. 'כל הפוסל במומו פוסל'.
הטענה של קרח היא שכולנו היינו בהר סיני וכולנו שמענו את ה' יתברך מדבר. יפה. הוא שכח להגיד שאחרי שני דברות כולם נסתלקה מהם הנפש, פרחה מהם, והיחידי שיכול היה לעמוד ולשמוע את קול ה' זה משה רבנו, ועם ישראל התחנן שהוא יקבל את התורה וימסור לנו את התורה כי לא יכולנו לעמוד בזה. אז נכון שכולם עמדו, אבל אחר כך לא כולם עמדו. אז כבר היה הבדל עצום.
משה רבנו – "משה עבדי", "בכל ביתי נאמן הוא" ו'עבד נאמן' ו"עניו מאד מכל האדם" ו'רועה נאמן' – יש רק אחד. ואיפה הוא, ואיפה קרח?! מה קרח עשה בשביל עם ישראל, ומה משה רבנו עשה בשביל עם ישראל?!
תמיד כשחולקים על הצדיקים, הצדיקים האמתיים, ויש כל מיני דיבורים, צריך לשאול – מה החולק עשה בחיים שלו, כמה הוא זיכה את עם ישראל? ומה עשה הצדיק שחולקים עליו? למשל דוגמא, רבנו הבעש"ט הקדוש – אז היו כאלה שחלקו עליו גדולי ישראל לשם שמים, אבל היו גם 'עַמְּךָ' שחלקו עליו לא לשם שמים, איך הם פתחו פה עליו? אז ככה בכל הדורות כשהיו מחלוקות כאלה ואחרות.
אם כן, הוא אומר שמפני שכולנו זכינו לגילוי פנים בהר סיני, כולנו שוים, 'אם כולנו שוים, למה אתה מתנשאים?' "מדוע תתנשאו". הטענה הזו היא לא טענה פשוטה בכלל. מאיזו בחינה כולנו שוים? ומאיזו בחינה כולנו לא שוים? – כולנו שוים כי כולנו נבראנו, כולנו נבראים, אז מהבחינה הזאת כולנו ילודי אשה אז כולנו שוים, כן. היום במדינות דמוקרטיות כל בני האדם שוים, יש להם זכויות שוות, כן. וזה דבר טוב מאד. בזכויות בחובות כולם שוים, לפחות בתיאוריה.
אבל מבחינת התפקיד, ובודאי מבחינת התפקיד האלוקי – לא כולנו שוים, לא כל המדרגות שוות. גם בעולמות העליונים – עולם האצילות לא שוה לעולם העשיה או הבריאה או היצירה. לא, בודאי שלא. גם המלאכים לא כולם שוים מבחינת הדרגה שלהם, מבחינת האחריות שלהם, מבחינת הקרבה שלהם לה' יתברך.
אומר רבינו האר"י הקדוש שיש שלושה סוגי נשמות: נשמות של תלמידי חכמים, בעלי בתים ועמי ארצות. זאת אומרת מלכתחילה שרש הנשמה הוא שונה, כמו האיברים בגוף – כולם שייכים לגוף, כולם חשובים מאד, בן אדם לא יכול לחיות אם חסרים לו איברים, אבל יש הבדל בין המח ללב לרגליים, זה לא אותו דבר. יש איברים חיוניים שחייבים אותם. יש איברים שגם אם הם לא יהיו בן אדם יכול לתפקד, יכול לחיות. אז ככה זה גם כן מבחינת כלל עם ישראל.
למה ה' יתברך בוחר בעם אחד, בארץ אחת? בוחר בעם ישראל מכל האומות, בוחר בארץ ישראל מכל הארצות, בוחר בירושלים מכל הערים, בוחר בהר הבית מכל הערים, ובוחר בקודש הקודשים מכל מקום אחר – למה? למה יש תורה אחת, שכוללת תורה בכתב ותורה שבעל פה? – כי ה' אחד, ה' אחד. כל ההיררכיה הזו היא כי כולנו נבראנו על ידי ה' אחד ואנחנו צריכים לעבוד את ה' האחד היחיד והמיוחד, שאין בלתו ואין תמורתו, ברור. ולכן יש לו תורה אחת, הנהגה אחת. ההנהגה אמנם כוללת קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי, אבל זו הנהגה, הנהגתו יתברך.
ולכן יש כהן גדול אחד. ולכן הוא בחר בכהנים ובחר בלויים ובחר בישראל, כל אחד בתפקיד שלו. כהנים–לויים–ישראל, ראשי תיבות "כלי", כלי להשראת השכינה. איזה תפקיד חשוב יותר? כל התפקידים חשובים. כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו. אם הוא יעשה את התפקיד שלו על הצד הטוב ביותר, לשם שמים ובמדויק – הוא יזכה לתיקון הכי גבוה שהוא יכול להגיע אליו ולשפע אין־סופי לעולם הבא ולשמחה עצומה וכל המעלות.
אבל אם הוא ירצה לעשות תפקיד של מישהו אחר – אז הוא יכשל. אם זה מקרה כזה כמו עבודה בבית המקדש, אז הוא חייב מיתה בכלל, אם הלוי רוצה לעשות את העבודה של הכהן. ולמה הלוי והכהן שונים? הם שונים בגלל שהכהן הוא איש חסד ולוי זה צד הדין. ישראל, זה קו האמצעי. כל אחד לפי שרשו, כל אחד לפי תפקידו, כל אחד כבודו במקומו מונח, בכל אחד יש את הצורך.
מה יש לקנא בכלל, תגידו לי? בא נדבר על הקנאה. מה יש לקנא? אני זכיתי לפגוש אלפי אלפי אלפי אנשים ביעוץ הרוחני במשך כארבעים שנה, וראיתי את כל מה שקורה לבני אדם, כל סוגי הצרות והעניינים, ולא... אני אומר לכם, אל תחליפו את הצרות שלכם בצרות של מישהו אחר. אל תחליפו. אל תקנאו באף אחד. אין מה לקנא באף אחד. כל אחד יש לו את החבילה שלו, אבל מדויק! לפי מה שהוא, לפי התפקוד שלו, לפי התפקיד שלו, לפי הבחירה שלו, לפי הגלגול שלו, לפי שרש נשמתו. אין שום טעות.
כל אחד יש לו בדיוק, בגשמיות וברוחניות, מה שהוא צריך לעבודתו יתברך ולתקן את כל התיקונים – כמו שרואים פה שבאים בגלגול, קין והבל באים בגלגול במשה וקרח, כן? הטוב שבקין זה יתרו, שהוא עשה תשובה והתגייר והתבטל בפני רבו, משה רבנו. אז אין מה לקנא, 'אין מלכות נוגעת בחברתה'. אין מה לקנא. זה תיקון גדול מאד. רחל אמנו תיקנה את הקנאה כשהתגברה על עצמה ונתנה את הסימנים ללאה כדי שהיא לא תתבייש.
אז אם כן, כולנו שוים מצד זה שכולנו נבראים. כולנו שוים מצד זה שכולנו חשובים – כי ה' יתברך לא ברא אותנו סתם. שום דבר בדומם צומח חי ומדבר הוא לא סתם. כל דבר הוא פרט חשוב ביותר בבריאה שאין בלתו. אבל זה לא אומר שהתפקיד של כולם הוא אותו דבר. וגם זה לא אומר שהדרישות הן אותו דבר – כהן גדול, דורשים ממנו יותר מאשר כהן הדיוט, כי זה תפקיד אחר.
והענין הזה למשל של הקומוניזם והסוציאליזם – השרש הוא בקרח, כי אלה ניצוצות של קרח שרוצים לשנות את סדר העולם ולהגיד שכולם שוים וכולם יקבלו אותה משכורת ואת אותם התנאים, וכן הלאה, וכן הלאה, ולא משנה מה התפקיד ומה... ואנחנו רואים שזה נכשל. בכל העולם איפה שניסו לעשות את זה, זה נכשל. אפילו כאן בארץ כשניסו לעשות קיבוצים, בסוף זה נכשל – מפריטים את הקיבוצים, וכן הלאה. וגם בקיבוצים יש מנהל של המשק, יש מנהל של המפעל, וזה לא אותו דבר. גם 'תנאי השירות' הם לא אותו דבר, אפילו במקומות שהכי הקפידו, זה לא החזיק, כי ככה ה' יתברך ברא את העולם – "לפום צערא אגרא", כל אחד יש לו את השכר לפי הצער שלו, לפי מה שעובר עליו, לפי התפקיד שלו. ואי אפשר להחליף דבר בדבר.
ולכן "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". יש דעות מסוימות שרוצות לסלק את החשיבות של "משה עבדו", שיהיה רק "ויאמינו בה'" – 'לא צריך שיהיו רבנים, תלמידי חכמים, צדיקים, רעבע'ס, לא צריך, לא. אתה תקבע לך לעצמך את כל החיים, את ההלכה. מה שאתה רוצה'. זה בא לבטל את כל הסדר האלוקי, כמו קרח בדיוק. זה אותו סיפור.
ולכן זו לא דרך ה', לא דרך התורה ולא דרך הקדושה. ולכן יש ציווי "עשה לך רב", צריך לשאול את הרב מה לעשות בכל דבר והוא אומר לך מה לעשות. זה התפקיד של הרב – פוסק לך הלכה, מנחה אותך, מדריך אותך.
מאז הבעש"ט הקדוש, הרעבע'ס הם שונים מראש ישיבה. במה זה נבחן? – שהם מנהיגים עדה שלמה בכל הענינים, בגשמיות, ברוחניות, בכל הענינים, הם צריכים להיות מסורים עשרים וארבע שעות כל החיים – והם צריכים להיות נשמה של רעבע. רעבע צריך להיות נשמה של רעבע. לא כל אחד רעבע. וצריך שיזכה לדרגות גבוהות בעבודת ה', שתהיה לו דרך ויוכל להנחיל את הדרך לחסידים ולעזור להם בעבודת ה'. זה לא רק ללמד אותם תורה, גמרא, הלכה, קבלה או מה שלא יהיה – זה ממש לבנות קומה. זה תיקון של מלכות דוד.
לכן רבנו הבעש"ט הקדוש והאהוב היה נפש של דוד המלך. לא סתם הוא בא והתחיל את הענין של החסידות – שהחסידות הצילה את עם ישראל בגלות המרה והנוראה, ועדיין מצילה ומחזקת הרבה מאד נשמות. נכון שיש ירידת הדורות בכל תחום, קשה יותר למצוא אנשים מורמים מעם, בעלי רוח הקדש, בעלי מדרגות, זה... בדורות האלה, בדור האחרון שבאחרון, זה נהיה נדיר מאד, יקר מאד, אבל זה עתיד לחזור. ולכן צריך להבין לעומק את המחלוקת של קרח, את הטענה הזו שלו ש"כֻּלָּם קְדֹשִׁים", אז "מדוע תתנשאו".
עוד משהו טראגי שיש כאן, יש הרבה דברים טראגיים בפרשה הזו, זה שמשה רבנו הולך לדבר עם דתן ואבירם וגם עם מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, הוא אומר להם בעצם שאם הם בבוקר יעשו את הנסיון הזה שכל אחד ישים קטורת על המחתה שלו, בסוף ה' יבחר במישהו אחד וכל האחרים ימותו. הוא התרה בהם! והם לא הפסיקו. הם המשיכו.
זאת אומרת, לפעמים בן אדם, לא עלינו לא עליכם, נתפס באיזו קליפה עקשנית, באיזו גאוה, למרות שהוא יודע שהוא טועה, ולמרות שמתרים ואומרים לו: 'לא כדאי לך. אתה תסתבך'. במקרה הזה הוא אמר להם שהם ימותו – לא, הכבוד, הגאוה, העזות. העזות, כן? "יצאו נצבים", מגדפים. הם מגדפים את משה רבנו, אתם קולטים? קולטים את הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? מה זו ההידרדרות הזו? "צדיקים ילכו מחיל אל חיל", ולעומת זה "רשעים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל". 'אוי לרשע אוי לשכנו' – על זה נאמר.
ה' יעזור שכולנו נזכה לעשות תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, ואף אחד לא יאבד, "לבלתי ידח ממנו נִדָּח", נעשה את זה מתוך אהבה ויראה, מתוך שמחה, בריאות, מתוך הבנה עמוקה.
צריך להתעמק. הדור שלנו לצערנו חלש ובחיצוניות. צריך לחזק אותו ולהכניס אותו לפנימיות, פנימיות דפנימיות דפנימיות – שנגיע לעבוד את ה' באמת, לעשות את כל התיקונים שנשארו שעדיין לא נעשו בכל הדורות.
יהי רצון שנזכה! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך! להיות שמחים.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשת #פרשתהשבוע #פרשתקרח
