פרשת קדושים תשפ"ב – מדוע וכיצד להיות קדושים
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
אנחנו כאן בפרשת קדושים. אומר רש"י שבפרשה הזו יש את עיקרי גופי התורה. ובאמת מי שרוצה להיות ירא שמים – שיקרא את הפרשה הזאת כל יום, כל היום, פעם בשבוע, פעם בחודש. זה מביא יראת שמים.
כן, הציווי להיות קדושים: למה להיות קדושים? כי ה' אומר "כי קדוש אני ה' אלקיכם". זה מושג שבעל הסולם זי"ע קורא לו 'השתוות הצורה', להיות בהשתוות הצורה עם הבורא יתברך. יש 'השתוות הצורה', יש 'שינוי צורה', ויש 'הופכיות הצורה'. הופכיות הצורה, זה הכי גרוע. השתוות הצורה, זה הכי טוב. ויש באמצע.
ויש ציוויים, מצוות עשה ולא תעשה, רבים כאן בפרשה. הפרשה מתחילה בציווי של להיות קדושים. וגם בסוף, פסוק לפני אחרון, גם כן ה' אומר שנהיה קדושים ושנהיה מובדלים ושלא נלך בחוקות הגויים, מובדלים מהגויים, שלא נלמד ממעשיהם של האומות שהיו פה בארץ כנען טרם גרש אותם ה' יתברך, כי אם אנחנו נלך בדרכים המקולקלות שלהם – אז הארץ חלילה תקיא אותנו גם. ואם אנחנו עושים רצונו יתברך, אנחנו שייכים לו. ואם לא, אנחנו שייכים לנבוכדנצאר, זאת אומרת, עם ישראל נמסר בידי האומות – שזה בעצם מה שקרה רחמנא לצלן בבית ראשון, בבית שני, "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו".
אז הציווי 'להיות קדושים', הוא בעצם מסתכם, אם אפשר להגיד ככה, בפרשה בציוויים – בעניני צניעות, פרישות, בין אדם לחברו, בין אדם למקום יתברך, איך הפרט צריך להתנהג, איך החברה המתוקנת של עם ישראל צריכה להתנהג ולהיבדל מהאומות ומהדעות שלהם והמעשים שלהם שהם לא לפי התורה.
אבל בעצם זה מסתכם בענין "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" – "מעשיך". נשאלת השאלה, כשבן אדם כבר מגיע למעשה, אם חלילה הוא כבר נכשל במעשה – זה כבר שלב מתקדם של הנפילה שלו. הנפילה מתחילה לפני המעשה, מתחילה בנפש, מחשבה, בדיבור ובמעשה. קודם החושים, צריך לקדש את החושים: ראיה, שמיעה, ריח – הרחה, דיבור – לשמור מה מכניסים לפה מבחינת כשרות, לשמור מה מוציאים מהפה מבחינת שמירת הלשון, לקדש את החושים ולקדש את המחשבות.
נכון ש"מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה" – אבל "הרהורי עבירה קשים מעבירה", כי הרהורי עבירה מטמאים את הקומה של האדם, מטמאים אותו רחמנא ליצלן. ומחשבות קדושות מקדשות את האדם. ובתורת הקבלה של רבנו האר"י הקדוש כתוב: עסק הייחודים גדול מעסק התורה. ולמה? כי הייחודים, זה התבוננות בכל מיני שמות קודש וכל מיני תהליכים רוחניים שהמכוון מתבקש לעשות במחשבתו – ודווקא על ידי הייחודים זוכים, מי שזוכה, לגילוי פנים.
כמובן, ייחודים בלי תורה ומצוות ובלי יראת שמים – לא זוכים לכלום, זה הכל הולך לסטרא אחרא. אבל אם בן אדם מקבל אישור משמים ועוסק בייחודים, כמו המרח"ו, כמו האר"י הקדוש, כמו רבנו הבעש"ט הקדוש, אז זוכים לעלות לעולמות העליונים וזוכים לגילויים גדולים מהשמים, ואז הבן אדם מתקדש. ככל שהוא קרוב יותר לעליונים, לעולמות העליונים, לה' יתברך, לשכינה הקדושה, למלאכים הקדושים, לנשמות הצדיקים, כמה שהוא בקשר הדוק יותר, ככה הוא קדוש יותר.
אז יש כאן שני מושגים: יש ענין של קדושים, כן, קדושה, יש ענין של דבקות. אם אין קדושה – אין דבקות. אם אין דבקות – אין קדושה, בעצם. ויש דרגות בדבקות. כל אדם שחושב על בורא עולם, זה בחינה של דבקות. אם הוא חושב איך לעשות לו נחת רוח ולא להיפך חס ושלום, זה דבקות חיובית מאד. כמה הוא חושב – פעם ביום? פעם בשבוע? רק ביום כיפור? אם ה' יתברך במחשבתו של האדם כל הזמן וברצון האדם כל הזמן, בחינת "שיויתי ה' לנגדי תמיד", אז זו כבר מדרגה יפה של התעוררות מלמטה. זו דבקות תחתונה, אני קורא לזה, של התחתון בעליון. ויש מי שזוכה לדבקות מהעליון לתחתון, כמו שזכה רבנו הבעש"ט.
ויש בזה דרגות. אדם צריך להיות בדבקות כל הזמן. אבל אי אפשר להיות באותו סוג של דבקות כשהוא עם אנשים, כשהוא בשוק, כשהוא לומד תורה או כשהוא בהתבודדות. בהתבודדות הוא יכול להגיע לדרגה הכי גבוהה, בלי הפרעות, עוסק בייחודים ומגיע לדרגה גבוהה של דבקות – עד כדי כך שיש כאלה שלא עלינו הסתלקה מהם הנשמה בזמן הדבקות, הם נדבקו למעלה ולא חזרו. זו לא המטרה של תורת ישראל. אבל היו קדושי עליון מסוימים שככה קרה להם. זו לא הדרך לכולם.
אם כן, אנחנו נדרשים להיות קדושים. עם ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", צריך לקיים תורה ומצוות בדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול, במחשבה, דיבור ומעשה. וכלל עם ישראל צריך לקיים תורה ומצוות בדרגה הכי גבוהה שהוא יכול, לשם שמים, נקי, לעשות רצונו יתברך, הכל למען שמו באהבה, בארץ ישראל – כי ארץ ישראל, היא נמסרה לעם ישראל כדי שאנחנו נתקן עולם במלכות ש־ד־י.
המצב שעם ישראל בחוץ לארץ, זה לא מצב רצוי. זה עונש, עונש גלות, שנחרב הבית וה' פיזר אותנו בין האומות להעלות משם את הניצוצות, שנפלו לשם בגלל עוונותינו, ניצוצות הקדושה. ולכן המצב המתוקן הוא שכל עם ישראל נמצא בארץ ישראל ומקיים את התורה בדרגה הכי גבוהה שיכולים. זה מה שיהיה לעתיד לבוא בגאולה השלמה.
מי מפריע ליהודי להיות קדוש? יצר הרע – יצר הרע הפרטי ויצר הרע הכללי. אם אנחנו מסתכלים קצת עמוק יותר בתוך הציוויים שה' מצווה בפרשה הזו מה לא לעשות, מצוות לא תעשה – אנחנו רואים ש־ואוו, יש שם יצרים שנראים לנו זרים מאד מרוב בני האדם. יש דברים שהם מצויים יותר, כן, כמו "לא תלך רכיל", יצר של רכילות, זה משהו מצוי. אבל יש שם בעניני צניעות דברים שהם לא, ברוך ה', זו לא מציאות רוב בני האדם.
ובכל זאת, הבורא יתברך ברא את העולם, ובורא את הרע, ובורא את הנסיונות גם. אנחנו באים לעולם הזה כדי לעמוד בנסיונות, כי לא עמדנו בנסיון של עץ הדעת טוב ורע כשהיינו כלולים בנשמת אדם הראשון. ולכן עכשיו אנחנו צריכים לעבור המון המון נסיונות, לסור מרע ולעשות את הטוב על פי תורת ישראל, גם בתור פרטים וגם בתור כלל עם ישראל ביחד. ולכן, יש את היצר הפרטי ויש את היצר הכללי – יצר הרע הכללי, שהוא נלחם נגד עם ישראל ונגד התורה הקדושה ומנסה להחטיא את כלל העם ולהמריד את העם נגד ה', נגד התורה, רחמנא לצלן.
אז העולם הזה שאנחנו נמצאים בו, כתוב, 'עולם השקר' "רובו רע, מיעוטו טוב".
אנחנו לא בגן עדן פה, ואנחנו לא בעולם האצילות. אנחנו פה בעולם הזה שמעורבב טוב ורע, ולכן יש את התורה. לכן התורה לא ניתנה למלאכי השרת, כי אין להם יצר הרע. אנחנו כאן בתוך העולם עם יצר הרע, עם צרכים גשמיים, עם מדות ועם התרחשויות שמתרחשות בעולם, גם בארץ ישראל, גם בחו"ל, גם בעם ישראל, גם באומות. יש מפעל עצום של ה' יתברך, שהוא ברא והוא בורא אותו כדי לאפשר לנו להכנס למצבים של... הוא מכניס אותנו לנסיונות – שלא נשמע בקול היצר הפרטי והכללי ונשמע בקולו יתברך, ונעשה הטוב בעיניו ונהיה אנשים טובים, יראי שמים וקדושים. מעם ישראל הוא מצפה שנהיה קדושים. זה הציווי, לא פחות מזה. "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ואם אנחנו לא שם – ועדיין אנחנו בפוטנציאל קדושים, כן? יש לנו נשמה קדושה, אבל במעשה לא כולם הגיעו לדרגה של קדושים למרות שעברו כבר כמה אלפי שנים – אנחנו מתקרבים לסוף הזמן שהוקצב לתיקון, ולכן מתחילים הלחצים משמים, בעל הבית דוחק שנחזור בתשובה, ו"כלו כל הקִּצין" רק תשובה מעכבת.
אז אנחנו נמצאים במצב שעל ידי לימוד התורה – פשט, רמז, דרש וסוד, לימוד הקבלה, לימוד החסידות, המוסר, דרך עץ החיים, כל הדברים האלה שמלמדים אותנו איך להתמודד ולהלחם ביצר ואיך להדבק באבא שבשמים בכל מצב, "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", "דעהו", ענין של יחוד, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה – אנחנו אמורים להזדכך, לזכך את העולם להגיע לדרגות המיועדות לנו של נביאים, כי אנחנו כולנו בני נביאים, בני מלכים, וזה מה שנגיע אליו בגאולה השלמה.
בינתיים אנחנו בתהליך של התעוררות, תיקון. ברוך ה', הרבה מעם ישראל כבר פה בארץ ישראל. אבל אנחנו עדיין לא מתנהגים כולנו על פי תורת ישראל, אז עדיין יש קטרוגים ויש מלחמות, ואומות העולם, יש כאלה שמתנגדות לעצם קיומנו, גם בארץ וגם בחו"ל. כן, יהודי אף פעם לא מרגיש בטוח באמת בשום מקום.
ולמרות שאלפיים שנה היינו בגלות, עדיין לא עשינו תשובה מספיק בתור כלל. יש הרבה דברים שברוך ה' השתפרנו בהם מאד מהזמנים העתיקים, אבל עוד לא הגענו לבחינה הזו של להיות קדושים – לשם שמים, למען שמו באהבה, לא בגלל שאדם רוצה להרגיש קדוש, לא – בגלל שזה הציווי, שנהיה קדושים למענו יתברך, ושנעזוב את כל המעשים הלא מתוקנים שנכשלו בהם האומות.
ואי אפשר להגיד שאנחנו הגענו לשיא בענין הזה. יש עוד תיקון של דעות, מעשים, דיבורים, מחשבות, הכל – כל הקומה של הפרט ושל הכלל. צריך הרבה זיכוך, הרבה תיקון, הרבה העלאה, הרבה מלחמה. זה קשה מאד, צריך להלחם קשה מאד. ואפילו כלל עם ישראל עוד לא יודע ממש את כל מה שצריך לדעת כדי להגיע לדרגה הזו של קדושים.
זה לא פשוט. אפילו בן אדם עצום כמו הבעש"ט הקדוש, רבנו האהוב והקדוש, אמר שבן אדם קדוש עליון יכול ליפול ברגע אחד לנוקבא דתהומא רבא! נכון, כי זה הענין של הבחירה החפשית. והבחירה החפשית לא מתבטלת לרגע. לכן כתוב במסכת אבות: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך" – כי עד הרגע האחרון הסטרא אחרא מנסה להפיל את האדם.
אז אנחנו הולכים ומתחדדים במחשבות הנכונות, כדי שנהיה מוכנים לתיקונים האלה ולהגיע לקדושה עליונה ולדבקות העליונה. אנחנו בדרך. עדיין לא הגענו לאיפה שצריך להגיע, אבל "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".
אז אם אנחנו כבר מתחילים להבין קצת, בזכות התפשטות פנימיות התורה בכלל עם ישראל – מה שהבטיח משיח, שיבוא 'לכשיפוצו מעינותיך חוצה', שאת זה יש ברוך ה', הרבה הפצה, וזה מאפשר לנשמות להתחיל להבין מה זה העולם הזה, מה אנחנו עושים פה, מה עלינו לעשות ואיך – אז עם כל העצות של חכמי הפנימיות וחכמי הפשט, כל האוצרות של היראת שמים מכל הדורות שיש בעם ישראל, אפשר עם כל 'כלי הנשק' האלה, כלי נשק רוחניים, להתחיל לערוך את התיקון ואת המלחמה הפרטית והכללית הנכונה, כדי שנוכל לקיים את הציווי הזה שבפרשה הזו – שנהיה קדושים, ולא נהיה עוד עם אחד שעושה מה שיצרו אומר לו, כל מיני דעות אומרות לו לעשות, אלא שבאמת נהיה עם קדוש בפועל, לא רק בכח. וישמח ה' במעשיו, כי על ידי תיקון של ישראל, 'ישראל' אותיות 'לי ראש', על ידי שאנחנו באמת נגיע לתיקון, נהיה בחינה של 'אור לגויים', ואז יהיה תיקון גם לאומות העולם, וכולנו נעבוד את ה' שכם אחד.
אנחנו עדיין לא שמה, אבל עובדים, עובדים על זה כדי שנגיע לשם. ובסיעתא דשמיא נגיע! כי ה' יתברך לא ישאיר את העולם לא מתוקן. השאלה אם נגיע על ידי בחירה או על ידי יסורים.
אנחנו רואים שיש יסורים, כמו המגיפה ועוד דברים שיש בעולם, ה' ישמור. אם נתעורר ונסור מהרע – יומתקו הדינים, לא נצטרך דינים, ענשים ונסיונות קשים, הכל יבוא בקלות יותר, בעזרת ה'. ובשם ה' נעשה ונצליח!
לחיים! לחיים! לחיים!
להיות קדושים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #פרשתקדושים #פרשת
