פרשת צו תשפ"ג – התיקון המעשי והפנימי
שבוע טוב! מה שלומכם? ערב טוב. בשם ה' נעשה ונצליח! ותן חלקנו בתורתך!
יש את בורא עולם, ישתבח שמו ויתברך שמו לעד, שאין לנו בו תפישה והשגה כלל. רק בהנהגתו יש לנו תפיסה והשגה בגלל שהוא גילה את זה בתורה, ובמיוחד בפנימיות התורה. יש את הבורא יתברך, יש את הנבראים. איפה הבורא ואיפה הנבראים…? בתוך הנבראים יש את אומות העולם, ובראשם עם ישראל. עם ישראל – "ממלכת כהנים וגוי קדוש", צריכים לקיים תרי"ג מצוות ולהיות אור לגוים, אומות העולם – את שבע מצוות בני נח.
עם ישראל התהווה לעם במצרים, בגלות מצרים, כור ההיתוך. ורק נגאלנו ממצרים – וכבר התחילו הנפילות, הנסיונות. היצר הכללי נלחם בעם ישראל וגורם לכל מיני נפילות. כמו שיש לבן אדם יצר פרטי והוא גורם לו לנפילות, ככה היצר הכללי נלחם בעם ישראל בכל דור ודור, מנסה להכשיל את עם ישראל.
היצר הכללי הוא מלאך, השט"ן, הס"מ, וזה התפקיד שלו – לנסות את עם ישראל, לנסות את הפרט, את הכלל, וגם אצל האומות הוא מנסה אותם כי גם הם חייבים בשבע מצוות בני נח. ותפקידנו להתגבר עליו.
מלחמה, החיים הם מלחמה, מהרגע שנולדים עד הרגע שמסתלקים מן העולם. ואיך שהתחילו הנפילות, מהר מאד הגיעו נפילות קשות כמו חטא העגל, חטא המרגלים. ואז נצטוינו לעשות את המשכן ועבודת הקרבנות ואת כל מה שאנחנו רואים בפרשות האחרונות.
"צו" – אומר רש"י, אני אומר את זה במלים שלי, לשון זירוז, שאיפה שיש חסרון כיס צריך לזרז. הכוונה שעם ישראל נצטוה על הקרבנות, קרבן התמיד וכו', והקמת המשכן ובגדי הכהנים וכל המערכה הזו – וזה עולה כסף. ולכן במצוות שעולות כסף צריך לזרז את האדם, כי קשה לאדם כנראה בטבע להוציא כסף. ככה אני מבין ממה שמביא רש"י.
אבל כולנו שייכים לבורא יתברך. אין בזה בחירה. בן אדם יכול להגיד שהוא לא מאמין, שהוא כן מאמין – כולנו, כולנו שייכים לבורא יתברך, אי אפשר לברוח מזה. גם הכופרים, מגיע הרגע שלהם – מסתלקים מן העולם, אז מתברר שהם לא אֱ־לוֹקַּ והם לא נצחיים והם לא כלום. הם בני אדם, וזהו, כשה' רוצה הוא לוקח אותם מפה.
גם החיים עצמם: אדם יכול לעשות הרבה השתדלויות שיהיו לו חיים טובים – והכל יוצא לו הפוך. אדם אחר עושה פחות השתדלויות – הכל יוצא לו טוב, בגשמיות וגם ברוחניות. כמובן, הכל על פי החשבון ועל פי הדין, על פי הגלגולים ועל פי האמת, על פי התורה. הכל על פי בית דין של מעלה.
אז אדם יכול לחיות בדמיון שהוא עצמאי ועושה מה שהוא רוצה ו'אין דין ואין דיין' חלילה. אבל יש דין ויש דיין, וה' יתברך מעניש – באופן ישיר, באופן עקיף, בַּמקום או אחרי זמן, בין שאדם מבין שהוא מעניש אותו בין שהוא לא מבין שהוא מעניש אותו. יש מדת הדין. כשהיצר מפיל את האדם הוא עולה למעלה, מקטרג ודורש עונש, ואת השפע שהיה מגיע לאדם לוקח לעצמו. מובן שגם היצר הכללי מומחה בדבר הזה, לא נח לרגע – לגרום לתקלות ולנפילות לעם ישראל.
ובכל זאת, ללמד זכות על עם ישראל, עם קדוש, 'מאמינים בני מאמינים': בכל הדורות לא עזבנו את ה' יתברך. למרות כל מה שעובר על עם ישראל, עם ישראל כעם – קיים, חי וקיים, ועובד את ה'.
וברוך ה', בדור שלנו מתרבים בעלי התשובה ובעלות התשובה, פלא פלאים. וכולם מתחזקים בדרגה כזו או אחרת.
אז המשכן, כפי שמביא ירמיהו הנביא בהפטרה, הוא לא דרישה שה' יתברך דרש מלכתחילה. זו בעצם תוצאה של הנפילות והפגמים. אמרנו כבר בשיעור הקודם שלמשכן, לבית המקדש, יש כמה תפקידים: להעלות את הניצוצות מדומם צומח חי ומדַבֵּר – ניצוצות הקדושה, לעלות אותם לעבודתו יתברך – לכפר על עם ישראל, להמתיק את הדינים, להוריד שפע ולגרום להשראת שכינתו יתברך. בבית ראשון שרתה שכינה. בבית שני לא, כי לא היתה לנו זכות. הענין של השראת השכינה – התגלותו יתברך בעולם הזה. השכינה היא קצה התגלותו.
אם כן, המשכן הוא מקום רציני מאד, גם בית המקדש. המשכן זה במדבר, בית המקדש זה על הר הבית. מקום רציני מאד, הכי קדוש בעולם, מקום הכי מובחר, קודש הקדשים – שם שורה השכינה מתי שזוכים, בעזרת ה' לעתיד לבוא בבית שלישי תשרה שכינה באופן נצחי.
אז במקום הזה יש הרבה הלכות – זה 'פלטרין של מלך', מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אז יש הרבה דרישות, הרבה הלכות, והרבה ענשים למי שטועה, או בכוונה, בזדון, או שלא בכוונה, בכל זאת יש עונש מות בידי שמים, יש עונש כרת, יש כל מיני ענשים על כל מיני טעויות, על כל מיני עבירות שיכולים לעשות אלה שמבקרים שם – שזה בחינת כל"י: כהנים־לויים־ישראל, ראשי תיבות 'כלי', ויכולים לגרום לתקלות – למשל שמשהו טמא יגע במשהו טהור, או שכהן יעבוד בלי הבגדים, וכן הלאה, או שמי שמותר לו רק לשחוט יעשה עבודה אחרת, או שהלויים ירצו לעשות עבודת הכהנים, או הפוך.
יש סדר. זה פלטרין של מלך. והכל על פי הסוד. אם עושים כפי שה' ציוה באופן מעשי את כל עבודת הקרבנות, את קרבן התמיד והקטורת וכל הענינים, אז זה מכפר על עם ישראל ועל העולם כולו, וזה מאפשר להוריד שפע, ויש השראת השכינה, והעולם הולך ונתקן, כמו שנאמר, 'תיקון עולם במלכות שד"י'. נכון שבבית ראשון ובבית שני ובמשכן זה לא היה מושלם בגלל שהיה יצר הרע, פרטי וכללי. אז לכן יש מלחמה – לפעמים ידינו על העליונה, לפעמים רחמנא לצלן נפלנו ועשינו דברים נוראים, כן? בית ראשון, בית שני וכן הלאה, גם במדבר.
אבל לעתיד לבוא, בגאולה השלמה, ה' יתברך מבטל את היצר הרע הפרטי והכללי, ואז השכינה תשרה באופן נצחי והכל יהיה מתוקן ולא יהיה רע בעולם. ישתבח שמו לעד. זאת אומרת, כל הרע – זה זמני, על מנת שנתגבר עליו. זה בדיוק הענין. כשהיינו בגן עדן כלולים כולנו בנשמת אדם הראשון, לא עמדנו במשימה, שהיתה לא לאכול מעץ הדעת, ושמענו בקול הנחש. אז עכשיו אנחנו מתקנים את זה על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים, ועל ידי עבודת הקרבנות.
אז עבודת הקרבנות כולה על פי הסוד. הבהמות האלה יכלו למות בשדה סתם מתוך זקנה או מחלה, במקום זה מקריבים אותם לכבודו יתברך. אז ישאלו השואלים: 'מה פתאום לוקחים בהמות ומקריבים אותן?' גם אנחנו, להבדיל גם הבהמות, כולנו שייכים לאבא שבשמים. הוא ברא אותנו, והוא מצוה מה לעשות – נרצה לא נרצה, מוצא חן לא מוצא חן, נראה לנו לא נראה לנו, זו הבעיה שלנו. לעתיד לבוא יתגלה למה דוקא הבהמות האלה, ולמה דוקא שחיטה, קבלת הדם, הולכת הדם, זריקת הדם וכל התהליכים של הקרבנות.
'קרבן' – לשון קִרְבה, לקרב עליונים לתחתונים, תחתונים לעליונים, התגלות. כל המטרה היא לכפר, היא לטהר, לכפר, לקרב, כדי שהשכינה תוכל לשרות, כי 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'. התחתונים זה בקודש הקדשים בין שני הכרובים. שם שורה השכינה כשזוכים.
אז השחיטה למשל: למה דוקא שוחטים את הבהמה איך ששוחטים אותה, וצריך שהסכין תהיה ככה, וכל ההלכות, הלכות שחיטה? – הכל על פי הסוד, הכל על פי הקבלה. הסוד זה הקבלה, תורת הקבלה, שמשה קיבל מסיני גם את תורת הקבלה, לא כמו שכל מיני אנשים אומרים דברים אחרים, רק שהיא עברה מפה לאוזן בין גדולי ישראל בלבד ומתישהו זה התחיל להתפשט בתוך העם, מאז ספר הזהר והאר"י ז"ל וכן הלאה. כן, אז זה הולך על פי עשר הספירות, ועל פי ההתגברות של רוח הבהמיות על ידי החטא. ויש בזה סודות גדולים ומופלאים שכרגע הם לא לפרסום, כדי שאנחנו נקיים את התורה בתמימות, כי ה' ציוה.
אז הזכרנו את ירמיהו, שהוא אומר שם שה' אומר יתברך, אני אומר את זה במלים שלי, שזה לא מה שה' רצה לכתחילה, קרבנות, הוא רוצה שנהיה אנשים טובים שעושים צדקה וחסד ומשפט. זאת אומרת, להתנהג על פי התורה כראוי, זה יותר חשוב לו. מזה לקחו כמה אנשים ואמרו, 'אהה, אז אם כן, לא צריך קרבנות'. לא, זאת לא הכוונה. ברגע שחטאנו – צריך קרבנות, כי צריך להעלות את הניצוצות. אין ברירה. אז זה לטובת עם ישראל, הקרבנות. במקום שישחטו את עם ישראל חלילה בפרט או בכלל, הקרבנות האלה כיפרו. אז זו דרך לפייס את מדת הדין, שיש לה את הקטרוגים שלה שבאים כתוצאה מהקטרוגים של הסטרא אחרא שמחטיאה.
אם כן, עבודת הקרבנות, זה כדי לקרב אותנו לאבינו שבשמים, לנקות אותנו, לזכך אותנו, ושנעשה תשובה – תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א, ה"א זו השכינה – זה מה שמצופה, לעשות תשובה שלמה במחשבה דיבור ומעשה, לא להסכים עם היצר הרע הפרטי והכללי בשום ענין, "בתחבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה", איך שצריך.
כל זה מוסבר בספר 'דרך עץ החיים', ספר קטן שהוצאנו לאור בחודש האחרון. נא להוריד אותו מהאתר חינם וללמוד אותו! יש שמה דרך להבין את כל מה שקורה ולהתמודד עם כל מה שקורה, בעזרת ה' – אם בן אדם עושה מה שכתוב. אפשר לקרוא ולא לעשות. אם אדם עושה – יש לו שם דרך לכוון את פנימיותו.
הענין הזה שמדובר לא מעט בנביאים – שהתרגלו לעשות את עבודת הקרבנות בלי לעשות תשובה, עשו דברים רעים, עשו דברים מושחתים, שלש העבירות, ובבית שני שנאת חנם, וחשבו שהקרבנות זה העיקר והבן אדם יכול להיות רשע או מושחת, לא משנה מה, והכל בסדר. וגם החברה יכולה להיות מקולקלת – והכל בסדר, עושים קרבנות, הכל טוב.
לא. אז זו הביקורת של הנביאים שהם קיבלו משמים, לא שצריך לבטל את הקרבנות, אלא שצריך שיהיה לשם שמים, שיהיה נקי, שאנשים יהיו צדיקים. המטרה היא שנהיה צדיקים. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך עם ישראל. לכן, בזמן שהשכינה לא שורה בבית המקדש, כמו עכשיו, כמו בזמן הגלות, אז היא שורה מצד אחד בכותל המערבי, מצד שני היא שורה גם אצל הצדיקים.
הצדיקים זוכים להשראת השכינה, כל אחד על פי מעלתו ועל פי ענינו, שזה ההתגלויות שיש לצדיקים מהשמים, רוח הקודש, נבואה, מגידים מהשמים, מלאכים מהשמים, כל מה שמתגלה לצדיקים האמתיים, שבודאי צריך שיהיו בכל דור ודור. בדור האחרון הזה הכל הולך ומתמעט, לצערנו הרב, עד כי יבא שילה במהרה ברחמים.
אז לכן ככה צריך להסתכל על עבודת הקרבנות, על עבודת בית המקדש, ולדעת שלהיות צדיקים זה מה שה' רוצה. וצדיקים אי אפשר להיות בלי תורה ומצוות ומעשים טובים. גם תורה ומצוות ומעשים טובים אפשר לעשות מהפה ולחוץ, אפשר לעשות לא לשם שמים, אפשר בשביל לקבל כסף או בשביל הרושם או בשביל העולם הבא או בשביל כל מיני מטרות, ולא "למען שמו באהבה". אז זו תורה שלא לִשְׁמָהּ. גם על זה יש שכר כלשהו, כי בכל זאת אדם עושה. אבל זו לא המטרה.
המטרה – הכל נבחן על הנקודה של 'לשְׁמָה'. וזה אחד המסרים הגדולים של רבינו הבעל שם טוב הקדוש, שהקפיד מאד: לא משנה מה תעשה – תעשה לשם שמים. גם מעשה פשוט שאתה עושה למען שמו באמת בלב תמים, שוה מאד מאד מאד מאד! זה נושא שחוזר על עצמו בסיפורי הבעש"ט ובתורות שלו.
ה' יעזור שנעשה עבודה לשם שמים, נעשה את כל העבודה כראוי, נלמד את התורה כראוי, נקיים את התורה כראוי "למען שמו באהבה", "ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
כל אחד יתקן את עצמו, ולא יחפש פגמים אצל זולתו.
כל אחד יסתכל מה הוא צריך לתקן, ויראה את מעלות חברו ואת חסרונות עצמו, ונחיה באחדות,
באהבה ובכבוד, כבוד הדדי.
לחיים! לחיים! לחיים!
"ובא לציון גואל" במהרה ברחמים.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
