לחצו להפעלת הסרטון
פרשת פקודי תשפ"ב – המצב בין רוסיה לאוקראינה, הצדיק והמשכן
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
אנחנו כאן בפרשת פקודי תשפ"ב, פרשה שמתארת שעם ישראל עמד במשימה והכין את כל מה שהיה צריך להכין בשביל להקים את המשכן.
היחידי שלא קיבל איזו עבודה כמו שאומרים, זה משה רבנו. אבל מה שהוא כן צֻוה זה להקים את המשכן. ככה מביא רש"י, שבן אדם אין בכוחו להקים את המשכן, בכוחו הפיזי, אז איך משה יקים את המשכן? אז משמים ה' אמר לו, 'אתה תשים יד כאילו שאתה מקים את המשכן, והוא יעמוד מעצמו'.
מעניין מאד הדבר הזה. כל שאר העוסקים במלאכה – עסקו במלאכה ממש. משה רבנו העניו מכל אדם, הוא צריך להקים את המשכן. ודווקא הוא כביכול עושה משהו אבל הוא לא עושה כלום, הוא עושה השתדלות מינימלית. דווקא כי הוא עניו מכל אדם, הוא מקבל את ה'פיניש', הוא מקבל את המלאכה הכי חשובה, שהיא להקים את המשכן – כי אם הכל קיים אבל לא מקימים את המשכן, אז המשכן לא מתפקד.
אז אחרי כל ההכנות וכל המומחים שעסקו במלאכה – ברוך ה' שעשו את הכל יפה מאד ונכון מאד ומדויק מאד, ואחרי שהיה העגל זה הישג גדול... גם שהביאו את התרומה עוד ועוד, יפה מאד, עם ישראל התנהג יפה מאד – עכשיו משה רבנו מקים את המשכן – ועדיין זה לא אומר כלום. אפשר להקים משכן, ושלא יקרה כלום ולא תשרה השכינה.
אז הוא מברך את עם ישראל, הצדיק מברך והקדוש ברוך הוא מקיים, "שתִּשְׁרה שכינה במעשה ידיכם" – כי הם באמת עשו באופן מעשי – שמא מישהו עשה ולא היה ראוי כל כך, שמא התגאה, אני יודע… בני אדם. אמנם 'דור דעה', אבל בכל זאת יש יצר הרע, פרטי, כללי, יש בחירה, וכבר נכשלנו שמה במדבר. אז זה לא מובן מאליו. לא מובן מאליו שעשו טוב את כל הדברים. לא מובן מאליו שמשה רבנו הצליח להקים את המשכן, בסיעתא דשמיא, בנס. ולא מובן גם שבסוף הענן שרה על המשכן כאות לכולם שה' יתברך סלח לעם ישראל על חטא העגל, והוא השרה את שכינתו.
אמרנו את זה בפרשיות הקודמות, שהמשכן זה תשובה גם לענין של חטא העגל, כי הערב רב רצו "אלוהים אשר ילכו לפנינו", כן? איזו מין 'השראה', להבדיל אין סוף הבדלות, קיבלו את ההשראה של העגל הזה.
אז עכשיו – משכן, שתשרה השכינה. וזה לא דבר של מה בכך שהשכינה שורה במשכן. בבית ראשון היתה השראת השכינה בבית המקדש. בבית שני לא היתה השראת השכינה. ומאז עד עכשיו אין השראת השכינה אלא בצדיקים. זה תלוי בצדיק, זה תלוי בדור. ולעתיד לבוא בבית שלישי בעזרת ה', אז תשרה השכינה לעולמים.
המשמעות של השראת השכינה היא שלא רק שיש בעל הבית לעולם, לכל העולמות – אלא שרואים בחוש "זה א־לי ואנוהו", רואים בחוש שיש בעל הבית, שיש בורא עולם, שהוא מגיב למה שעם ישראל עושה, הוא מגיב למה שאומות העולם עושים. הוא לא רק זן ומפרנס לכל ומנהיג את העולם כמו היום בסתר, אלא ממש מגיב, ורואים את התגובה מיד.
זה מה שקורה במשטר של גילוי פנים, שעם ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – אם מתנהג כשורה, אז השכינה שורה והכל בסדר, ואם לא – מיד יש תגובה משמים. אפילו אם אחד חוטא, אם זה חטא רציני, זה יכול להכניס את כל עם ישראל לבעיה.
היום שאנחנו בהסתר פנים כבד, וגם ב"הסתר בתוך הסתר", אז גם אם בני אדם חוטאים, ואפילו לא חטאים קטנים ולא אדם אחד נניח חוטא, אלא הרבה אנשים חוטאים – אין תגובה מיידית, או אין תגובה שאנחנו רואים בחוש. זה מזכיר להבדיל, את מה שאמרו המצרים, 'האלקים של אלה ישן', "הבה נתחכמה לו".
אבל עכשיו אנחנו לקראת בעזרת ה' הגאולה השלמה, ונבחנת האפשרות אם באמת 'האלקים של אלה ישן', או שהוא מתחיל להתעורר או שהתעורר. המשמעות של זה היא התגלות של ה' בעולם, זה ההתגלות של משיח, וזה הגאולה השלמה – האם אנחנו מתקרבים לשם או לא?
מה אנו מה חיינו, מה אנחנו יכולים לדעת? אבל לפי כל הסימנים אנחנו בזמן של חבלי משיח.
הנה, מה שקורה השבוע שהתחילה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כל הדבר הזה – כתוב, אחד הסימנים זה שהאומות מתגרות זו בזו.
ואף אחד לא חשב ולא חלם שעוד פעם תהיה מלחמה כזו באירופה, והנה פתאום, יש מאין, מתחילה המלחמה הזו. וזה לא משהו מקומי. זה משהו שמקרין על כל העולם כי המעצמות מתערבות, ומי יודע לאיפה זה יכול להגיע. ה' ירחם על עמו ישראל ועל כל העולם! העולם בצער, בפחד, בחרדה. כל מה שבונים במשך שנים, השקפה של 'כפר גלובלי' – פתאום בום! לא ברור. אם זה כפר, לא ברור איך השכנים בכפר מסתדרים אחד עם השני...
וכל מה שקורה באומות אנחנו צריכים לפשפש במעשינו ולחזור בתשובה. וזה לא רק קורה בין האומות, כי יש שם הרבה יהודים גם, ולצערנו גם ישראלים. ה' ישמור את כולם. ה' ירחם שיהיה שלום.
אז, כשהתחילה הפנדמיה, שאלו מה דעתנו, מה קורה, מה זה הסבל הזה בכל העולם? – מה אנו מה חיינו, אבל אמרנו: אולי זו באמת 'אתחלתא' של התגלותו יתברך שמתחיל להתערב בעולם. האם הוא יתערב בשווה בין האומות לבין עם ישראל? יעשה הבדל או לא יעשה הבדל? כמו שהיה בגאולת מצרים, שבהתחלה לא היה הבדל, אחר כך היה כבר הבדל – המצרים נענשו והיהודים לא נענשו, האם יהיה פה איזה דבר כזה? האם זה סתם איזו פנדמיה, איזה משהו באמת בטבע?
אנחנו יודעים על פי אמונתנו שאין שום דבר 'בטבע'. אין טבע. הכל בהשגחה מלמעלה. גם כשמדינות נלחמות, זה משמים. הכל משמים! לכל מדינה למעלה יש שר ממונה. שר – מלאך, אז גם למעלה הם נלחמים. למה הם נלחמים? לך תדע... זה חושב ככה, ההוא חושב ככה, זה רוצה ככה, ההוא רוצה ככה, כל אחד לפי ההגיון שלו.
אז הכל משמים. כל מה שה' עושה – עושה לטובה, גם אם אנחנו לא מבינים איך זה לטובה, איך סבל יכול להיות לטובה. אבל סבל מכפר על העוונות. ופחד יכול להביא גם ליראת שמים אם בן אדם משתמש בפחד ומעלה אותו לעבודתו יתברך.
ובכלל, מלחמות: לצערנו בכל ההיסטוריה האנושית יש מלחמות. מאז הרצח הראשון שקין הרג את אחיו הדבר הזה לא נפסק. צריך להתפלל שיהיה תיקון לשורש קין, ולא על ידי מלחמות וקשיים – וגם לשורש הבל וכל השורשים, שהגאולה תבוא ברחמים.
ואנחנו מה יכולים לעשות? צריכים להתחזק בעבודתו יתברך: "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רֹעַ הגזירה", בין אדם למקום, בין אדם לחברו. בוודאי מי שמתעמק יכול למצוא רמזים לכל דבר במה שקורה ומה שצריך לתקן.
ועם ישראל, המקום שלו זה לא באוקראינה ולא בארגנטינה. עם ישראל מקומו בארץ ישראל, במדינת ישראל. זה המקום שלנו. וה' יעזור, כשיהודים מתחילים להרגיש שייכים למקומות אחרים, אז תמיד משמים מתחילים להזיז אותם – או מלחמה או פוגרום או אנטישמיות או כל מיני צרות, ה' ישמור – שהיהודי לא ירגיש שהוא שייך למדינה אחרת, למקום אחר. ככה זה היה בכל הדורות.
בכלל, אדם לא יכול להרגיש בנוח בעולם הזה, לא בנוח, לא בטוח, לא. אנחנו כל הזמן צריכים רחמי שמים. והיהודי צריך לקרוא תמיד את מפת הקרב הפרטית והכללית שלו ושל עמו ושל העולם כולו, עם עיניים שבוחנות את המציאות כמו שהיא, לא להתעלם מהמציאות – והיו אזהרות לישראלים לצאת משם והם חשבו שלא יקרה כלום, וגם שמה התושבים חשבו שלא יקרה כלום, והנה קורה והנה קשה לצאת, כל הסבל והפחד וה' ירחם, הסכנות – אז צריך תמיד להסתכל על המציאות! המציאות משתנה.
אז עכשיו המלחמה הזו היא המשך של הפנדמיה בעצם. הפנדמיה לא נגמרה, היא נחלשת – והנה באה מכה חדשה, שהיא עוד פעם משהו שמקרין על כל העולם. זה לא משהו מקומי. וכתוב שבחבלי משיח מכה אחת לא נגמרת – באה מכה חדשה, ה' ירחם, שאם לא עושים תשובה על ידי בחירה, זה יבוא על ידי ייסורים, ייסורים קשים. לכן חכמים לא רצו להיות בזמן הזה, עד כדי כך.
אז אנחנו לא יכולים לנהל את העולם, לא יכולים להגיד למדינות מה לעשות. מה אנו מה חיינו, אנחנו כלום. אבל יכולים לחזור בתשובה, לבקש סליחה, להשתדל, להשתפר – כל אחד מהמצב ומאיפה שהוא נמצא.
והמדינה שלנו נמצאת בתווך קצת, בפוזיציה רגישה. אתם יודעים שאני מילדות הייתי משחק שחמט, לא אלוף העולם אבל קצת משחק... הייתי אומר שאנחנו בפוזיציה רגישה מאד. בפוזיציה כזאת לא עושים שום דבר רציני, שומרים על הפוזיציה. מעבירים את הזמן, רואים מה קורה.
צריך הרבה זהירות ולהתפלל על ההנהגה שלנו שיהיה להם את השכל הנכון מה להגיד, מה לעשות, מה לא להגיד, מה לא לעשות, לא להסתבך מפה ולא להסתבך משם. צריך רחמי שמים, בקיצור.
בן אדם הוא כלום. אם בן אדם חשב שתיגמר הפנדמיה, יחזור לסדר יום הרגיל שלו, כל אחד רוצה לחזור לסדר יום הרגיל… הנה פתאום בן לילה, בלי הודעה מוקדמת כמו שאומרים, פורץ איזה משבר עולמי חריף, מסוכן, שלא יודעים לאיפה זה הולך ומה התוצאות.
אז אלה סימנים, כל אלה סימנים של חבלי משיח. זה הזמן להגיד תהלים. מי שמעוניין, שיגיד כל יום את כל פרקי התהלים שמתחילים באות פ' – פ', פ"א, כך הלאה, ולכוון שהעולם יירגע.
קשה, מפחיד, לא נעים, לא צפוי. "ה' עֹז לעמו יתן". אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, לעם שלנו, למדינה שלנו. צריך פה אחדות, אחדות בין אדם לחברו, כבוד בין אדם לחברו, עזרה בין אדם לחברו – לא מחלוקת, לא שנאת חינם, לא השתלחות איש ברעהו. כל הדברים האלה לא טובים לנו, במיוחד בזמנים כאלה קריטיים ומורכבים ורגישים ומסוכנים. ה' ירחם.
כן, אז נחזור קצת לפרשה. קצת עברנו נושא, אבל אתם יודעים – כל מה שקורה קשור לפרשת השבוע, ואי אפשר להתעלם מהמציאות, לכן אני מדבר על זה. לא מדבר מבחינה פוליטית או מדינית כי זה לא התפקיד שלי – מבחינה רוחנית, מבחינה מוסרית, מבחינה התנהגותית, כן? לעבודתו יתברך, שצריך "יתר שאת ויתר עז" לעבודתו יתברך, כל אחד מעמדתו, מאיפה שהוא יכול, כל דבר טוב – להוסיף טוב, חסד, לעשות הרבה חסד.
החסד, חוץ מזה שהוא דבר מופלא, הוא ממתיק את הדינים. יש דינים – צריך להמתיק את הדינים, שהכל יבוא ברחמים. אם אנחנו נאמין שהכל בהשגחתו יתברך וניתן תוקף לאמונה ולתורה – אז זה ממתיק את הדינים למעלה, ובעזרת ה' הדברים יתקדמו בצורה ממותקת, ברחמים, ולא על ידי ייסורים כי אנחנו לא יכולים לעמוד בייסורים.
מסכן הדור שלנו, מסכנים האנשים. חשבתי בשבת, ישבנו בעונג שבת – שמה יש אנשים שבטח נסעו בשבת ולא היה להם שום עונג והיה רק פחד. שלא נדע! שאף אחד לא יֵדע. העולם הזה צריך שלום, אין ברכה גדולה יותר ממדת השלום. שלום… הלואי, "עֹשֶׂה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".
כן, אז אומרים חכמים, חכמי הפנימיות, החסידות, רבי נחמן הקדוש זי"ע, שהצדיק בכל דור, הצדיקים בכל דור, מקימים את המשכן. ואנחנו לא רואים איזה משכן בכל דור. הכוונה שעושים את הכלים שבעזרת ה' תהיה השראת השכינה – שבסוף ירד בית המקדש מוכן מן השמים ותבוא הגאולה השלמה, ותשרה שכינה, ו"ישמח ה' במעשיו", כולנו נעבוד את ה' יתברך שכם אחד, וגם כל האנושות תקבל תיקון – כי המטרה בסופו של ענין היא תיקון של כולם, בחינת 'אור לגויים'.
אז קודם עם ישראל צריך לתקן את עצמו. ישראל, אותיות 'לי ראש'. אנחנו קודם צריכים לתקן את עצמנו ולהגיע לדרגה האמתית של עם ישראל, הדרגה הרוחנית, בַּפְּרט, בַּכְּלל. אנחנו בדרך. אבל עוד לא הגענו לדרגות האלה – שנזכה לגילוי פנים, לנבואה, לרוח הקודש, להתגלותו יתברך לעיני כל העולם – שאם אבא שבשמים יתגלה, אז נגמרת המחלוקת ונגמרות המלחמות ונגמרות כל הצרות.
יהי רצון שיהיה במהרה, בקרוב, ברחמים.
וזה תלוי בנו. איך שאנחנו מתנהלים, איך שאנחנו מתנהגים – זה משפיע. יש השפעה למעשים של האדם בשמים. אז צריך להתחזק בעבודתו יתברך, להתפלל, לעשות תשובה, להשתפר!
יהי רצון שנצליח!
לחיים! לחיים! לחיים!
להיות בריאים ושמחים לעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
#פרשתהשבוע #פרשתשבוע #פרשתהשבוע #פרשת
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
