פרשת פינחס תשפ"ג – ירידת הדורות בהנהגה
שבוע טוב! ערב טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב"ותן חלקנו בתורתך", פרשת השבוע פרשת פינחס תשפ"ג. בשם ה' נעשה ונצליח!
יש כל מיני סוגיות מעניינות, מה שנספיק...
קודם כל, בנות צלפחד שבאו לשאול בענין הנחלה, ומשה רבינו לא ידע את ההלכה או שכח את ההלכה: אומר רש"י במלים שלי שזה בגלל שהוא אמר שאת הדבר הקשה יביאו אליו, כביכול חס וחלילה זו איזו התגאות או משהו. העניו מכל אדם, נאמן בכל ביתי. ודאי שמי שמנהל מערכה גדולה צריך להאציל סמכויות ולהגיד לאנשים שתחתיו שאת הדבר הקשה יביאו אליו. זה דרכו של עולם, דרכו של ניהול. זה לא מחייב שיש בזה גאוה. ובכל זאת, הוא לא ידע את ההלכה, וככה כתוב. אז אולי זה בא ללמד אותנו שניזהר מאד, אנחנו אזובי הקיר, לא ליחס לנו יכולות והבנות... לא ליחס. שבן אדם לא יתלה בעצמו, בקיצור. תמיד טוב להזהר.
בפרשה הקודמת גם כן הוא שכח את ההלכה, כי פינחס היה צריך לבוא וליטול את שכרו. וכאן גם בנות צלפחד היו צריכות ליטול את שכרן, גם בענין הנחלה עצמה וגם ענין השאלה שבאו ושאלו. ובאמת הן שאלו בבית המדרש, ואף אחד לא ידע. והקטנים הביאו את זה בסוף לפני משה, וגם הוא לא ידע.
אבל רציתי להגיד על זה שזה בכלל לא היה רעיון של משה רבינו. הרעיון הזה בא מיתרו. זו עצת יתרו ש'יאציל סמכויות' כמו שאומרים, שימנה שרי אלפים. נכון שה' יתברך הסכים. אבל משה רבינו היה עניו מכל האדם, והיה תמים, ועשה את עבודתו נאמנה – אולי הנקודה הזאת שככה זה השתלשל זה בגלל שזה בא מיתרו, ככה, בהשתלשלות רוחנית, שהוא הכניס את השכל שלו. יתרו הוא גלגול של החלק הטוב של קין. וקין היה עיקר זוהמת הנחש שהטיל בחוה. אז הדברים משפיעים.
צריך להזהר באמת. לפעמים בן אדם אומר משהו, הוא לא התכוון בכלל, אבל האמרה עצמה יש לה איזה 'ריח' אולי לא הכי טוב, אולי זה בא מאיזה מקור לא הכי נכון. אנחנו בני אדם... מה אנו מה חיינו? מה יכולים לעשות...? אבל צריך להזהר. כן. זה בענין הזה.
בנות צלפחד, אומר רש"י, שהן חיבבו את הארץ כי הן מזרעו של יוסף הצדיק, שחיבב את הארץ, שהוא ביקש להקבר בארץ. יפה מאד. אפשר להגיד שיוסף הוא בחינת 'יסוד', הארץ בחינת 'מלכות', וודאי שה'יסוד' ענינו להתחבר ל'מלכות'. אז ודאי שהוא רצה להקבר בארץ. הוא בכלל לא רצה לרדת מהארץ, כן? הוא 'גֻּנַּב' מהארץ. פלא פלאים! פלא פלאים.
דבר נוסף שיש בפרשה זה שמשה רבינו מבקש שה' יקבע מי יהיה היורש שלו בהנהגה. הוא מבקש שיהיה רועה, בעצם רועה נאמן, רועה מתאים לצאן. יפה מאד מצדו. וה' יתברך הסכים אתו. רק, אומר רש"י, שמשה חשב שזה הזמן המתאים לבקש שמהזרע שלו יהיה הממשיך שלו, הבן שלו, וה' יתברך לא הסכים ובחר את יהושע בן נון. יהושע בן נון, "איש אשר רוח בו".
מה זה "איש אשר רוח בו"? יש לנו פירוש בפשט, שהוא יכול להלך כנגד רוחם של כולם. אומר רבינו הרמח"ל הקדוש זי"ע שהמנהיג צריך להיות בעל נשמה כללית – שיכול באמת להתמודד, זה המלים שלי, עם הדעות של כולם, שאם לא תהיה לו נשמה כללית, הסטרא אחרא תנצח אותו. מעניין...
אז ברור שיהושע נבחר מפני נשמתו, מפני שהיה בהתקשרות ובהתבטלות לפני משה רבו. כן, "נער לא ימיש מתוך האהל" – היה בשימוש כל הזמן של משה רבינו. אז הוא למד את כל עניני ההנהגה. ראה גם דוגמא.
כמה חשוב לראות צדיקים, כמה חשוב. כמה נדיר לצערנו בדור שלנו שהולך ופוחת, כמה נדיר למצוא צדיקים ללמוד מהם. צדיקי עליון, אני מתכוון – צדיקים: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צדיקים" – אבל צדיקי עליון מיוחדים במינם, שהדור הולך ופוחת. מצד אחד, זה מצער מאד: דור יתום, כל מי שהולך אין לו תחליף. מצד שני, זה משמח כי זה סימן של ביאת גואל, כן? ככה כתוב, "אם ראית דור שמתמעט והולך, חכה לו", לבן דוד. בעזרת ה' שיבוא במהרה.
בענין של המנהיגות: להיות מנהיג בעם ישראל זה לא כמו להיות מנהיג באומה אחרת. לפעמים שואלים פוליטיקאים מה התכונות שצריך שיהיה למנהיג, וכל אחד אומר לפי דעתו מה התכונות ואיך הוא צריך להתנהג, לנהל את יומו, את כחותיו. ומביאים מהנסיון או של ישראל של היום או מאומות העולם.
אבל מנהיג אמתי של עם ישראל צריך להיות קודם כל צדיק – צדיק, שומר המצוות, שומר הברית, קדוש – ושתהיה לו גם יכולת, שתהיה לו גם התאמה, בחינת 'מלכות', מפני שלדוגמא שאול המלך, שלא טעם טעם חטא, היה קדוש, "כבן שנה שאול בְּמָלְכוֹ", כך היה טהור, אבל לא היתה לו הבחינה הזו של המלכות – וזה לא החזיק. כשהעם בא ולחץ, "חמל העם על מיטב הצאן", הוא נכנע להם.
רק דוד המלך, רק מלכי בית דוד באמת ראויים להיות מלכים על עם ישראל. ה' יעזור שיבוא משיח בן דוד ויציל את המצב. לא פשוט. וגם לא כל מלכי בית דוד היו צדיקים, לצערנו. אבל יש ב'תורשה הרוחנית' שלהם את התכונות המתאימות אם הם ירצו להיות צדיקים.
אז כאן ה' יתברך בחר ביהושע. משה רבינו קיבל הכל באהבה ובענוה. וברך אותו, סמך את ידיו, נתן מהודו, 'בעין יפה', אומר רש"י, ה' אמר ביד אחת והוא סמך את שתי ידיו עליו. וחכמים אומרים "משה פני חמה ויהושע פני לבנה" – בכל זאת לא הגיע לדרגתו של משה רבינו. אבל משה רבינו לא נכנס לארץ, ויהושע בן נון, שגם היה בין המרגלים, והוא עמד בדרך הנכונה ולא התפתה – היתה לו זכות, והוא הכניס את עם ישראל לארץ וכבש והנחיל.
בענין חלוקת הארץ לשבטים, פלא פלאים איך שמסביר שם רש"י, תסתכלו, שהכל היה על פי רוח הקודש באורים ותומים, הכל מדויק, גם מבחינה כלכלית, לא לקפח שבט על שבט. פלא פלאים, יפה מאד! כל שבט בעם ישראל יש לו תפקיד בפני עצמו. וכולנו ביחד "ממלכת כהנים וגוי קדוש" אמורים לעשות את רצונו יתברך כשאנחנו באחדות "כאיש אחד בלב אחד", בלי קנאה, בלי שנאה, בלי תחרות, בלי מחלוקת, בלי עוולות, בלי כל הדברים האלה.
ואנחנו רואים בגמרא שנכנסו חכמים ואומרים לדוד המלך שהמצב הכלכלי – במלים שלי, כן? – 'המצב הכלכלי לא טוב, מה לעשות?' אז הוא אמר שיתפרנסו זה מזה, "לכו והתפרנסו זה מזה". אמרו לו: "אין הַקֹּמֶץ משְׂביע את הָאֲרִי, ואין הבור מתמלא מֵחֻלְיָתוֹ". אז דוד המלך אמר להם: "לְכוּ וּפִשְׁטוּ יְדֵיכֶם בִַּּגְדוּד". ואז מיד מתיעצים עם אחיתפל וגם עם הסנהדרין, זאת אומרת, האם לצאת למלחמה, מלחמת קיום, או לא.
אז תראו, יש מלך, יש סנהדרין, יש יועץ, יש חכמים, יש שרים. פלא פלאים. הכל מסודר משמים. כל אחד על מקומו, מיקומו ותפקידו. ככה יהיה לעתיד לבוא בעזרת ה' במהרה בגאולה השלמה – כל אחד יהיה בתפקיד שלו, כל אחד ידע את שרש נשמתו, כל אחד ידע למה הוא מקבל את השכר שמקבל או את העונש שהוא מקבל ולא מקבל משהו אחר, ידע את החשבון.
כל האנשים רוצים לדעת את החשבון, 'למה קרה לי ככה...?' אף אחד לא יודע את החשבון. בורא עולם יודע את החשבון. אם היה רוצה שנדע את החשבון, היה מודיע לכל אדם 'אתה נענש על זה ועל זה'. נדיר מאד! צדיקי עליון יודעים למה קורה להם ולמה קורה לזולת מה שקורה. האדם הרגיל לא יודע שום דבר. שיפשפש במעשיו ויעשה תשובה על הכל, על כל דבר.
שואלים 'על מה אני צריך לעשות תשובה?' תעשה תשובה על הכל. על זה שאתה שואל כבר אתה צריך לעשות תשובה, כי היית צריך לדעת שצריך לעשות: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א. אם לא עשית את כל זה, אז צריך לעשות. אף אחד מאתנו לא פטור. כולנו צריכים להשתדל עוד ועוד.
אז "אֱהֹב את המלאכה וּשְׂנָא את הרבנות". צדיקים בעם ישראל בכל הדורות ברחו מהשררה, לא רצו לקחת על עצמם שררה. רבינו הבעל שם טוב הקדוש היה נמנה עם הל"ו צדיקים. הוא רצה להשאר נסתר. לא רצה להתגלות, לא רצה להתפרסם. הוא ואשתו הצדקת צמו שלושה ימים ושלושה לילות כדי שיבטלו ממנו את ה'גזירה' הזו. למרות שהתפקיד היה להאיר לנו, עד כי יבא שילה האור של הבעל שם טוב מאיר – בכל זאת הוא לא רצה. מה אנו מה חיינו...?
בעולם התוהו כל ספירה אומרת: "אנא אמלוך, אנא אמלוך". כל ספירה רצתה למלוך, מה יצא מזה? – שבירת הכלים ובריאת הרע, ככה מובא בקבלה. מזה שכל ספירה רצתה לקחת לעצמה את השפע ולהיות המולך זה מה שקרה. אז זה לא עולם התיקון. בעולם התיקון יש שיתוף – יש שלושה קווים, יש שיתוף בין הספירות, עשר ספירות בכל פרצוף, חמשה פרצופים, הכל מסודר, לכל אחד את החלק שלו ועושה את העבודה שלו, יחד עם האחרים. ובאמת ככה הדבר: גם כשיש מלך בישראל – הוא לא לבד, יש סנהדרין ברוך ה', ויש יועצים, ויש דרך איך צריך לנהל את הכל על פי התורה. אנחנו עוד לא במצב הזה. זה יבוא בעזרת ה' כשיבוא משיח בקרוב ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
יהי רצון שכל אחד מאתנו יתנהג בתפקיד שלו לשם שמים כראוי, לעשות קידוש ה' ולא חלילה להפך.
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
