פרשת עקב תשפ"ב – סוד הרצף בהשגחתו של ה' יתברך
שבוע טוב! ערב טוב, מה שלומכם?
בפרשה הזאת משה רבינו מזכיר את כל המסע עם כל התלאות, מתחילת המסע שלו עִם עם ישראל, ומזכיר את כל הנפילות והעוונות.
חשבנו על זה בטיש בשבת שיש עקרון של רצף: אפשר להגיד שעם ישראל הוא גם עם הנצח, וגם מסמל את הרצף – מתחילת כוונתו של ה' יתברך לברוא את העולם ועד סוף התיקון. עם ישראל הוא עַם התיקון. לזה נבחרנו, "לתקן עולם במלכות שד"י", אנחנו רצף אחד. עמים גדולים, אימפריות – נעלמו. עם ישראל, כמה שנרדף, לא נעלם ולא יעלם בעזרת ה', כי יש לנו את התפקיד "לתקן עולם במלכות שד"י".
וכאן משה רבינו מזכיר את כל הברית שיש בין ה' יתברך לבין עם ישראל, גם את החלקים הטובים והנחמדים וההבטחות הטובות וגם את הענשים, וגם את מה שעברנו.
הרבה סוגיות עולות לי בנפשי בפרשה הזו.
קודם כל, סוגיית 'איש האלקים': משה רבינו, שהוא גם עבד נאמן לה' וגם רועה נאמן של עם ישראל – שלפעמים זה יכול להיות נוגד, כן, כביכול – כשה' יתברך חלילה מקפיד על עם ישראל הוא צריך להגן על עם ישראל, כשעם ישראל לא בסדר הוא צריך להוכיח את עם ישראל. תפקיד קשה מאד מאד.
אפשר להגיד גם שלא עמדנו ממש במבחנים במדבר – שהיה אז 'דור דעה', דור של גילוי פנים, משה ואהרן ומרים והזקנים וכל הסיפור הזה. משה רבינו יורד עם הלוחות, ארבעים יום לא אכל ולא שתה – והעגל מול העיניים.
אז כן, הוא קרב את הערב רב. היתה לו כוונה טובה, לתקן אותם. בטח הוא חשב: אם הוא לא יתקן אותם, מי יתקן אותם? אותו דבר שלמה המלך – בוודאי חשב: אם הוא לא ימתיק את האומות דרך הנשים הנכריות שהוא גייר והתחתן איתם, מי ימתיק אותם? הרי היה חכם מכל אדם, ידיד ה'. ובכל זאת, גם צדיק, וגם צדיק הכי גדול שיש, אם הוא "דוחק את השעה – שעה דוחקתו".
אז הוא קרב את הערב רב, וזה גרם את כל התקלות לעם ישראל. ה'מנגנון הממשלתי' נקרא לזה, ההנהגה של עם ישראל, לא עבדה כראוי – תסתכלו על כל המקרים – ועם ישראל נגרר אחרי הערב רב, היצר הרע הפרטי והכללי, ולא אחרי איש האלקים לא פעם לא פעמיים.
מאד קשה הדבר הזה, החיבור הזה של איש האלקים, שהוא השופר של ה' יתברך, הוא השליח של ה' יתברך, אז הוא צריך להיות בדרגה של צדיקות הכי גדולה, להיות זך וגדול יותר ממלאך כי המלאך אין לו גוף גשמי – ומצד שני הוא צריך להיות עִם האחרון שבאחרונים שבעם ישראל מבחינת דרגתם הרוחנית ולבנות אותם ולדאוג להם ולמנוע את הנפילה ואת הקטרוגים, ולהמתיק את הדינים ולקיים את רצונו יתברך. מאד קשה!
גם שאר הנביאים שבאו אחר משה רבינו, שכולם לא בדרגה של משה רבינו, לא הצליחו למנוע את החורבן. דבר קשה מאד מאד!
דוגמא טובה לאיש האלקים שהצליח, בעיני – רבינו הבעל שם טוב הקדוש, שמצד אחד היה בדרגות עצומות שאי אפשר להעלות על הדעת בכלל, מצד שני הוא 'שָׁכַן איתם בתוך טומאתם' כזה, היה חבר שלהם, היה מדבר, צוחק איתם, אוכל איתם – קרוב מאד מאד מאד לעם.
החיבור הזה הוא מופלא! יחיד בדורו באמת. רבינו הבעל שם טוב יחיד בכל הדורות, שליחו הנאמן של ה' יתברך. אבל כל אחד בדרגתו, כל אחד ותפקידו, כל אחד בדורו. משה רבינו היה צריך להוריד את התורה מהשמים – זה לא דבר פשוט.
וכאן אנחנו רואים שהוא באמת פועל להכנת העם לעתיד לבוא, הוא צריך לתת תוקף לעם ישראל, כן, "ה' עֹז לעמו יתן" – הוא צריך לתת תוקף ולבנות להם את המוחין ולהסביר להם מי הם ומה הם, ומאיפה הם באו ולאן הם הולכים ומה האחריות של התפקיד שלהם ומה ה' יתברך מצפה, ומה הנסיונות שיהיו – כן, הוא מדבר על הענקים ועל כל העממים שיש פה בארץ, שבטבע זה לא פשוט בכלל לכבוש אותם אבל ה' יתברך יכבוש את העמים האלה בשבילנו, עבורנו, כך שלא צריך לפחד, שזה היה תיקון בעצם לחטא המרגלים.
אז הוא מנסה לבנות את האומה ולתת לה מוטיבציה, לתת לה כח. וזה עקרון הרצף שדיברתי עליו, שהעולם הוא רצף אחד. זה לא 'תקופה כזאת, תקופה כזו, אין קשר בין מה שהיה לפני שבוע לבין מה שקורה עכשיו לבין מה שקרה לפני אלפיים שנה' – לא לא! יש רצף שלם. זה הכל התכנית האלקית של הבריאה, ש'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'.
ומאז שהוא קבע שהוא רוצה להשרות שכינתו בעולם הזה ועד היום – זו אותה תכנית, שום דבר לא השתנה, התורה לא משתנה, ארץ ישראל לא משתנה, עם ישראל לא משתנה, הכל אותו דבר, ואנחנו מובלים בסופו של דבר לקיים את התפקיד שלנו, שהוא לתקן עולם על מנת שהשכינה תוכל לשרות וה' יתגלה ויגמר הרע הפרטי והכללי, תגיע הגאולה השלמה, משיח צדקנו בקרוב ברחמים.
אז יש את הרצף הזה, ולכן האדם צריך לדעת ששום דבר פה לא סתם, אין 'דברים לא מובנים' – יש כאלה מאומות העולם שהמציאו תאוריות ששום דבר לא כמו שנראה, שהחושים מטעים אותנו, כל מיני סיפורים – לא, הכל כמו שנראה. זה העולם הזה שה' ברא אותו ומנהל אותו, כרגע מנהל אותו ב'הסתר פנים', עוד מעט בעזרת ה' בגאולה השלמה יהיה 'גילוי פנים'. היו תקופות של הסתר פנים, היו תקופות של גילוי פנים, היו הצלחות, היו כשלונות, אבל דבר ה' יָקוּם – הוא יקום לעולם!
ולכן אנחנו רואים את החזרה של עם ישראל לארץ ישראל, הקמת המדינה, דבר לא הגיוני בכלל – הנה הרצף, רואים את הרצף. הנביאים כבר כתבו, אמרו את זה, התנבאו על זה, עכשיו זה קורה. ועם ישראל עכשיו חוזר בתשובה, הכל הֶפֶךְ רצונו של היצר הפרטי והכללי, הֶפֶךְ ההגיון.
חשבתי, מה משך אותם? מה משך את עם ישראל לערב רב ולשטויות שלהם, כל ההבלים שלהם, הכישופים שלהם? מה יש בכל זה? מה, התגעגעו לאבטיחים במצרים במקום להדבק באבא שבשמים?! – אז טוב, הם היו מושפעים מטומאת מצרים. זה לא היה קל להוציא מהם את טומאת מצרים.
ואנחנו פה, הדור שלנו, אתם יודעים מה? אנחנו מחוסנים, אנחנו מחוסנים מהעולם הזה. כל מי שחוזר בתשובה שלמה והוא עוזב את הֶפֶךְ דרך ה' ודרך התורה, ונדבק בתורה ובה' יתברך – הוא מוכיח שאנחנו לא מושפעים מהבל הבלים, אנחנו רוצים להיות עבדי ה', בניו של מקום, לקיים את תפקידנו על הצד הטוב ביותר.
עניני עולם הזה, צריכים אותם, כן? צריך בגד ללבוש, לחם לאכול. אבל זו לא המטרה! לא להנות ולא הגוף הזה ולא הנוף ולא כל ההנאות שיש. בסדר, טוב שיש ברוך ה', שלא יחסר. זו לא המטרה, זה האמצעי, האמצעים כדי להביא את הנשמות כאן לעבוד את ה' מתוך הגשמיות – זה הענין.
אז הנה, אנחנו שבאנו מרחוק, יכולנו להתנהג ככל העמים כביכול, בלי דין ובלי דיין כביכול. בן אדם נולד תינוק שנשבה, הכל מותר לו, אף אחד לא יגיד לו מה לעשות – והנה, לוקחים על עצמנו עול מלכות שמים ועול תורה, מאהבה גדולה! ומיראה! במסירות למען שמו באהבה. וככה אלפים ואלפים ורבבות – מעל טעם ודעת.
עם ישראל מוכיח בדור הזה, הדור הזה המסכן שלנו, שכל כך 'למטה' וכל כך עטוף בקליפות ובסטרא אחרא ובמה שאתם רוצים... מתוך החושך הנורא – אנחנו בוחרים שוב באבא שבשמים ובתורתו, מוסרים על זה את הנפש, עוזבים את הכל, את כל מה שהיה כאילו 'מפתה', זה כבר לא מפתה כלום. כל העולם הזה – את בעלי התשובה האמתיים – זה לא מפתה כלום, זה לא מעניין אותו בכלל, מעניין אותנו הדבקות בו יתברך, לעשות רצונו ושיוכל להשרות את שכינתו. זה פלא פלאים!
זה אולי אחרי כל מה שעברנו, אולי זה הרצף – היינו למעלה, היינו למטה, היינו בבוץ, היינו למעלה, היינו למטה, בית ראשון, בית שני, גלות מזעזעת, שואה נוראה – והנה, עכשיו פתאום עם ישראל מתעורר. פלאי פלאות! זו ההכנה לגאולה הקרובה בעזרת ה'.
אז הרצף הזה, לא לשכוח אותו. הוא גם קיים באדם עצמו: מרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא נפטר זה רצף אחד. האדם הזה עובר את כל התיקונים שהוא צריך לעבור, שום דבר לא בטעות, שום דבר לא סתם, הכל על פי התכנית האלקית. והוא גם גלגול של גלגולים קודמים, הוא משלם פה ומתנסה פה על חובות שיש לנו מגלגולים קודמים.
ולכן לפעמים 'צדיק ורע לו' ולא מבינים למה, 'רשע וטוב לו' ולא מבינים למה. זה שכר ועונש שהוא לא כולל רק את העולם הזה עכשיו, את הגלגול הזה – אלא את כל הגלגולים, את כל הגלגולים... מאז שהיינו כלולים בתוך אדם הראשון עד סוף התיקון.
אז זה מה שאני חושב, שהתפקיד של המנהיג של האומה הקדושה הוא לא תפקיד קל בכלל – הוא צריך להכניס קדושה ואומץ לעם ישראל לפני שעם ישראל נכנס לארץ לכבוש את הארץ. כאן הוא מנסה לעורר את עם ישראל, להראות לנו את הטעויות, שנלמד מהטעויות. זו לא סתם תוכחה על מנת שנתבייש – גם זה חשוב, להתבייש כדי לעשות תשובה – אבל זה כדי לבנות את המוחין, שנבין מי אנחנו ומה אנחנו, מה ה' רוצה מאתנו, מה עשינו 'אוי ואבוי' ומה נעשה בעזרת ה' דברים טובים.
זה הענין של לשמוע, כן? "עקב תשמעון", אנחנו צריכים לשמוע – לשמוע את ההשגחה העליונה, לשמוע את מה שה' יתברך רומז לנו בפרט ובכלל – ולתקן עולם במלכות שד"י, שזו השליחות, שליחות, להתעמק, לראות את הרצף, לראות את המחויבות ההדדית – כי כשעושים ברית עם ה' יתברך, זו ברית מלח, זה לעולמים, הברית לא משתנה, זה חוזה. גמרנו. אין לחזור אחורה. ה' יתברך לא מחליף אותנו, אנחנו לא מחליפים אותו.
והחוזה זה קיום התורה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד תורה – כדי לדעת מה מותר, מה אסור, ואיך להדבק בו יתברך ולעשות לו נחת רוח. יהי רצון שכולנו נזכה!
אז כך לפי עניות דעתי צריך להסתכל על הפרשה, ועל כל הפרשה של בריאת העולם עד סוף תיקון העולם.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
