פרשת עקב תשפ"א – איך לשמוע בקול ה'?
ערב טוב, שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו בפרשת עקב תשפ"א.
מדובר כאן "והיה עקב תשמעון" – צריכים לשמוע בקול ה' יתברך. כל הענין של השמיעה, זה ענין עמוק מאוד.
השמיעה: בשמיעה אנחנו שומעים קול שמדבר אלינו, הקול מגלה את הפנימיות של הזולת שמדבר אלינו – מה הוא רוצה מאיתנו, אנחנו שומעים את זה באוזניים, מבינים את זה בשכל, ואז, או שדוחים את מה שמדברים אלינו – לא רוצים לשמוע את זה, או שאנחנו מקבלים את מה שאומרים לנו, ואז בעצם "והשבות אל לבבך", ומשמה כבר אחר כך, אם צריך לעשות איזה מעשה עושים את המעשה. אז זה התהליך.
והנה בורא עולם, יתברך שמו לעד, אמר לאדם הראשון ולחוה אשתו לא לאכול מעץ הדעת, והם לא שמעו בקולו, שמעו בקול הנחש הקדמוני. אז כל המהלך הזה מאז ועד סוף תיקון עולם במלכות ש־ד־י, בגאולה השלימה, זה תיקון לענין הזה שלא שמענו בקול ה' יתברך, כשהיינו כלולים כולנו בנשמת האדם הראשון, בגן עדן. ומה גרם לנו לא לשמוע? הנחש הקדמוני – יצר הרע, הש־ט־ן, הס"מ, היצר הפרטי, היצר הכללי – גורם לאדם לא לשמוע.
לפעמים אתה מדבר עם אדם, אתה רואה שאתה מדבר לקיר! כי הוא לא שומע בכלל, זה אפילו לא נכנס לו לאוזן, בטח לא ללב. למה? כי מה שאתה אומר מתנגד עם האינטרס של האדם, עם ההבנה של האדם, עם הערכים של האדם, עם האמונה או חוסר האמונה של האדם, עם הרצונות של האדם. יש לו קומה שלימה שמתנגדת אולי, למה שאתה אומר לו, הוא לא רוצה לשמוע כי זה קשה לו, כי זה כואב לו, כי זה מחייב וכל הסוגים.
לכן כבר אמרו חכמים שאין מי שיודע להוכיח. רבי נחמן אמר שאם מוכיחים מישהו ולא מוכיחים אותו כראוי גורמים לו נזק, כי צינורות השפע נסתמים מזה. מצד שני, יש את חובת התוכחה.
אז זה הענין שצריכים 'לשמוע בקול ה''. מה יקרה אם נשמע בקולו, וחלילה מה יקרה אם לא נשמע בקולו. וגם בזה יש דרגות. גם בבן אדם ששומע בקולו של ה' יתברך: אחד שומע באמת באמת במאה אחוז ומקבל במאה אחוז על מנת לקיים מיד. אחד אומר 'טוב נחשוב על זה', אחד אומר 'בסדר' אבל במקום לקיים מאה אחוז יקיים חמישים אחוז, ואחד עשרים אחוז, אחד חמש אחוז, אחד לא יקיים כלום. כל אחד לפי דרגת הבחירה שלו. ועל זה כל המלחמה – האם נשמע בקול ה' או נשמע בקול, להבדיל אינסוף הבדלות, הנחש הקדמוני או הש־ט־ן וכן הלאה.
חשבתי על זה, כשאברהם אבינו נצטווה ללכת להעלות את בנו יחידו לעולה, הוא לא סיפר לשרה אימנו. הוא אמר לה שהוא הולך לחנוך את הנער, לא אמר שהולך להעלות אותו לעולה. מובן שבודאי הוא התכוון בכך שלא לצער את שרה, לא להעמיד אותה בנסיון, אולי הוא פחד איך היא תגיב, אולי זה יזיק לה מיד, אולי... כל מיני אולי. בסופו של דבר מפני שלא סיפר לה, הש־ט־ן ניצל את הפרצה הזו שבין בעל ואישה וגרם למותה של שרה.
יש דעה שאמר לה ש'הנה הוא הקריב את הבן!' ואחר כך אמר לה 'לא הוא לא הקריב…' – אז משמחה נסתלקה נשמתה ממנה, או – יש כאלה שאומרים שזה מצַעַר, בכל אופן הוא ניצל את הפרצה הזו. אולי כאן היה ענין של תיקון הענין הזה של אדם וחוה: אדם שמע בקול אשתו, ואברהם אבינו פה לא סיפר לאשתו, אולי לא רצה להעמיד אותה בנסיון שלא תוכל לעמוד בו, אבל מי יודע – אי אפשר לדעת מה היה קורה, אולי נאסר על אברהם אבינו, אין לי מושג. ושרה אמנו אולי היתה מתפללת לה' יתברך ומבטלת את הנסיון הזה, מי יודע.
אז "מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים", למה? כי מי שיש לו יראת שמים הוא שומע מה אומרת התורה, מה מותר מה אסור, שומע בעצם בקול ה' יתברך, אז הוא זוכה שישמעו בקולו.
יש עוד דרגות של שמיעה, למשל אצל רבנו הבעש"ט הקדוש, הוא היה שומע כרוזים מהשמים על הפרט ועל הכלל, על עצמו ועל אחרים. מי שרוצה להתבשם שיקרא ב"שבחי הבעש"ט" הספר הקדוש, יש שם הרבה דוגמאות. ולפעמים הוא שמע את הכרוז ועשה או לא עשה על פי הכרוז, ולפעמים הוא עבר על הכרוז כשהוא חשב שזה לנכון. למשל, כשאמרו לו משמים לא לנסוע לארץ ישראל, הוא בכל זאת עשה מסירות נפש, כי רצה להביא את הגאולה. אבל זה לא עלה בידו, הוא הסתכן ממש בנפשו, 'יצא בנס' כמו שאומרים.
למה משמים משמיעים כרוזים לצדיקים? לפעמים אמרו לו תיכנס לכפר הזה למשל, יש שמה שוחט – תעביר אותו מתפקידו כי היה מחמיר מידי, לפעמים היה שוחט שהיה צריך להעביר אותו מתפקידו כי היה מקל מידי או מקלקל לגמרי, לפעמים אמרו לו ללכת למקום מסוים כי יש שמה חולה.
פעם אחת, הוא התארח באיזה עיר. בעל ואישה שהיו מראשי הקהילה, דיברו בביתם בלילה, והבעל אמר לאישה שהוא רוצה לנסות את הבעש"ט. הבעש"ט מביתו, איפה שהוא התארח, הוא שמע את זה, ברוח קודשו הוא שמע את זה, שלח שליח לקרוא מיד לאישה.
האישה באמצע הלילה קמה והלכה לבעש"ט, והוא אמר לה "מה? הוא השתגע?" כן, במילים אחרות, "הוא רוצה לנסות אותי?". מזה ראו את דרגתו של רבנו הבעש"ט, שהוא שמע מה שקורה ממרחקים.
סיפור אחר, נמצא גוי מת בשדה ופחדו שהולכים לעשות עלילת דם על היהודים, להגיד שהיהודים הרגו אותו, והבעש"ט היטה את האוזן לשמוע והוא אמר שהוא לא שומע שום דבר אצל הדוכסה, שום דבר. כן, אצל השליטה שמה, שלא מדברים בחצר כלום על הדבר הזה. ואז, יום אחר הוא פתאום שמע משהו, היטה את האוזן שלו אמר "עכשיו מדברים". ציווה שיחממו לו את המקווה מהר, הלך טבל במקווה, עשה את העבודה שלו במקווה, יצא מהמקווה ואמר "אין מה לחשוש". ובאמת בסוף לא קרה כלום. אז הנה רואים את השמיעה מרחוק.
היתה לו גם ראיה מרחוק, גם פיזית וגם רוחנית. מי שרוצה להבין איך זה עובד קצת יותר, שיקרא בספר שלנו "איש האלוקים", אפשר להוריד אותו מהאתר בחינם.
אז אנחנו רואים שצדיקים זוכים לדרגות של שמיעה: שמיעה מרחוק, שמיעה פיזית, שמיעה רוחנית. כתוב בזוהר הקדוש "בא וראה", "בא ושמע". אז דורות קודמים היו בדרגה יותר גבוהה, אז היה ענין של – "בא וראה", ראיה רוחנית. ודרגה יותר נמוכה – "בא ושמע", לשמוע.
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו".
גם בין הנביאים ובין בעלי רוח הקודש, יש שמקבלים את הגילוי בשמיעה, או בראיה, או בשניהם. יש בזה הרבה דרגות. למשל כמו דרגתו של משה רבנו, שה' יתברך מדבר אליו "פה אל פה" – ולא בחידות. ואצל הנביאים האחרים זה בחידות.
הנה כמו שאמרנו כמה פעמים, יונה הנביא שמע את הבשורה על נינוה והוא טעה בפירוש, אז אפשר לשמוע משהו ממש בנבואה או ברוח הקודש, והנביא יכול לטעות חלילה, כי יש לזה כמה פירושים. אז הגילויים מעל הטבע לא מבטלים את הבחירה. תמיד נשארת הבחירה. גם הנביא – יש לו בחירה, ולכן נביא שכבש את נבואתו, חייב מיתה בידי שמים, כי יש לו נבואה ובמקום ללכת להוכיח את נינוה, הוא למשל רוצה לברוח לחוץ לארץ כדי שלא תשרה עליו הנבואה. אז יש לו בחירה.
אז הבחירה היא על השמיעה. כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש – מה דרגת השמיעה שיש לו היום.
במוזיקה אומרים 'יש לבן אדם שמיעה אבסולוטית', האם יש לנו 'שמיעה אבסולוטית'? – שאנחנו שומעים את רצונו יתברך, ורצים ועושים? כמו שעשה אברהם אבינו "וישכם אברהם בבקר", או שמנסים להתעלם, כמו שלהבדיל עשה בלעם, וניסה להתעלם ולכוון את המציאות לפי מה שנוח לו, לפי שנאתו את עם ישראל?
אז אנחנו, כל יום, צריכים לעשות חשבון נפש. במיוחד בהתבודדות, אם אפשר בסוף היום בוודאי טוב. ובחשבון הנפש הזה אנחנו צריכים לשחזר: האם שמענו בקול ה' היום? האם שמענו, להבדיל, בקול היצר הרע הפרטי, או חלילה הכללי? האם שמענו על מנת לקיים, או שמענו על מנת להתעלם? כל בן אדם בדרגה כזו או אחרת, מידי פעם, מתעלם כשלא נח לו, לא רוצה לשמוע ומתעלם.
יש פתגם עממי שאומר ש"החרש הכי גדול – זה אדם שלא רוצה לשמוע, העיוור הכי גדול – זה אדם שלא רוצה לראות". למה שבן אדם לא ירצה לשמוע ולראות? כי זה נגד האינטרס, הרצון שלו, החשק שלו. אם זה היה כל כך פשוט לשמוע בקולו יתברך, כולנו כבר היינו צדיקים גמורים! אבל 'השאור שבעיסה' מפריע, מבלבל, ולפעמים הנסיון הוא מאוד גדול.
אם נתמקד בפרשה, אז יש אזהרה לעם ישראל שלא נפחד. כשאנחנו נכנסים לכבוש את הארץ ולהחרים את שבעת העממים – שלא נפחד מהם, לא נפחד מהענקים, לא נפחד מאף אחד. אסור לפחד. למה? כי ה' יתברך נלחם לנו, הוא נלחם לטובתינו. וזה נסיון שהמרגלים, שהיו גדולי ישראל, לא עמדו בו כשראו את הענקים. כי גם ידוע שהם היו נגועים מקודם.
העם שיצא ממצרים, אחרי ארבעים שנה במדבר, עומד להיכנס לארץ. משה רבנו בפרשה הזו מדבר חזק, בלשון חזקה, מוכיח אותם על כל מה שהיה במשך המסע הארוך הזה, ומזהיר אותם שלא יפחדו כי ה' יתברך הוא יוריש לנו את הארץ.
זה דבר מאוד לא פשוט! שעכשיו עוברים את הירדן, מתחילים לכבוש את הארץ ויש שמה ענקים, ויש שמה ערים בצורות, ויש הכל – עמים חזקים, עַזִים, ועם ישראל צריך לבטוח באבא שבשמים שהוא נלחם לנו! מצד אחד אנחנו החיילים, צריכים לרוץ קדימה ולעשות את העבודה, מצד שני התוצאות זה בידי שמים והוא נלחם לנו לגמרי באופן גלוי! זה נסיון! כי האדם בתוך החומר, הוא מפחד.
שאול המלך לא עמד בנסיון הזה, פחד, כשהתחיל להתפורר הצבא שלו והאויב התחזק מולו ועדיין לא הגיע שמואל הנביא, והוא הקריב את העולה, העלה את העולה ולא חיכה כמו שהיה צריך לחכות, הוא לא עמד בזה. דוד המלך עמד בזה, כשהיה צריך לחכות לרעש באילנות, והוא חיכה, למרות שהאויב כבר היה ממש קרוב אליהם.
אז הנה, מישהו אחד יכול לעמוד בזה, מישהו אחר לא יכול לעמוד בזה. "מה אנו מה חיינו"? אנחנו, במה יכולים לעמוד? הדור שלנו דור מסכן, ה' ירחם עלינו.
אז הנה יש את הציווי, שהוא ציווי לדור של משה רבנו, הדור שצריך לכבוש את הארץ עם יהושע בן נון בראשם, לא לפחד – כי ה' יתברך נלחם לעם ישראל.
ומה היום? עם ישראל חזר אחרי אלפים שנות גלות, הקים את המדינה, קודם היתה ה'הגנה' והמחתרות והפלמ"ח וכל זה, ואחר כך נהיה צה"ל. האם זה אותו דבר שה' נלחם לנו ואנחנו לא צריכים לפחד? ההבטחה הזו היא נצחית או לשעתה?
"אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר", "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
אז ברוך ה' אלוקי ישראל, הצבא שלנו לא מפחד, הוא גם חזק ובעל יכולות, והוא עם הרבה אנשים שמוסרים את הנפש, כל כוחות הביטחון. ובכל זאת, בלי סיעתא דשמיא שום דבר לא יעזור. נכון שזה לא בגלוי – כי אנחנו בזמן של הסתר פנים, זה לא כמו בזמן יהושע בן נון, שהם הפילו את יריחו על ידי ההקפות והשופרות, לא, זה לא בדרגה הזו. יש כאן צבא, ויש פה השתדלות חזקה מאוד בטבע. אבל בכל זאת – אם אבא שבשמים לא יציל אותנו, אף אחד לא יכול להציל אותנו.
וצריכים להבין שזה נצחי הדבר הזה, אין "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", ה' יתברך נותן לנו כח לעשות חיל! נכון, עכשיו זה בהסתר. עוד מעט, בעזרת ה' בגאולה השלימה, זה יהיה בגלוי.
גם כתוב שבמלחמת גוג ומגוג ה' יֵצֵא והוא ילחם לנו. זאת אומרת, זה יהיה בגלוי שבגלוי, ה' יעזור. יש דעות שאולי כבר זה התבטל גוג ומגוג, יש כל מיני דעות. אבל לפי הדעה הזו הוא ילחם לנו.
בן אדם לא יכול לעשות כלום, שום דבר, אם זה לא על ידי סיעתא דשמיא. לא יכול להרים את האצבע שלו, לא יכול לעשות כלום, לנשום, שום דבר לא יכול לעשות. צריך סיעתא דשמיא מאוד מאוד מאוד.
אז ככל שאנחנו עם ישראל, נתקן את עצמנו, נדבק באבא שבשמים מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, נעבוד אותו בלבב שלם לשם שמים, ככה יווצר עוד פעם הגילוי פנים, והסיעתא דשמיא תהיה גלויה לעיני כל. לא רק בענין של מלחמה, גם בענין של בריאות, פרנסה, רואים שהעם הזה והמדינה הקטנה הזו הפכה להיות מעצמה. ואם אנחנו לא מקלקלים אז הכל מצוין, עוד ועוד יותר טוב! עד כאן.
ה' יעזור לנו שנתחזק לעבודתו יתברך. לחיים! לחיים! לחיים! כל טוב סלה.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
הערה: מאמר זה הינו תמלול של שיעור בפרשת השבוע שהעביר כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א. לא הוכנסו שינויים על מנת לשמר את הסגנון המקורי.
