לחצו להפעלת הסרטון


להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פרשת נשא תשפ"ד – קבלת השפע בדרך כשרה
ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת נשא תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח.
יש כאן בפרשה את ענין בדיקת הסוטה ואת ענין הנזיר. שני הענינים האלה אמרו עליהם חכמים: "כל הרואה סוטה בקִלקולה יזיר עצמו מן היין". יפה מאד. וגם אמרו שהנזיר צריך להתרחק מהכרם, לא להתקרב לכרם, כמו שגם אמרו "מה לכהן בבית הקברות?"
כן, אז אפשר לקשר את כל זה לענין של חטא עץ הדעת טוב ורע. הסוטה – זו בחינת חוה, היא סחטה לו ענבים, וענבים היא נתנה לו לשתות, ככה אומרים חכמים. אז זה הענין של "הרואה סוטה בקלקולה", שהיא כבר חטאה בעץ הדעת, ואחר כך היא חטאה עם הנחש – "יזיר עצמו מן היין", שלא יפול גם הוא בחטא עץ הדעת. "נכנס יין יצא סוד".
אומר 'בעל הסולם' זי"ע שיש ענין של להוריד את השפע בלי זכות, לרצות את החכמה ואת השליטה בלי זכות, בלי יראת שמים. אני אומר את זה במלים שלי כמובן, כדי שיהיה מובן. וזה נושא עיקרי מאד בתורה שלו, הענין הזה. ולכן יש ענין שנקרא 'הלכה' – מלשון ללכת, ללכת בדרך ה', מה מותר מה אסור, ויש ענין של 'קבלה' – זה איך לקבל את השפע, מתי מותר לקבל את השפע, מתי אסור לקבל את השפע, והענין של 'עֹנֶג' או 'נֶגַע'. אז הדבר הזה עמוק, וזה בעצם כל התורה כולה.
יש אנשים ששואלים: 'בשביל מה, מה אכפת לקדוש ברוך הוא כביכול שתאכל אוכל כשר כזה ולא תאכל אוכל אחר ושתעשה ככה, וכל פרטי הפרטים של ההלכות ושל המצוות?' – כל פרטי הפרטים של ההלכות ושל המצוות באים גם לתקן את הענין של חטא 'עץ הדעת טוב ורע', ואת הענין הזה שהרשעים רוצים למשוך את השפע מלמעלה למטה, ככה הוא קורא לזה – כמו שהיה במגדל בבל למשל, כמו שהיה בכל דור, שיש את אותם המכשפים למיניהם שרוצים להנות מהשגות מעל הטבע, מעֹנג רוחני לא רק גשמי, בלי שזה מותר, בלי שזה מותר.
לכן יש אנשים שאומרים שמותר ללמוד קבלה בלי הלכה – וזה לא נכון. צריך ללמוד הלכה, לקיים את ההלכה, ואחר כך אפשר גם ללמוד קבלה. בדור הזה אולי מקלים קצת יותר, שבמקביל לזה שלומדים הלכה, מקיימים מצוות, אדם לא חייב להיות גדול עולם – הוא כבר יכול ללמוד את הבסיס של הקבלה.
אתם יכולים אם אתם רוצים להוריד את הספר שלנו 'רומח פינחס' מהאתר בחינם. יש שם את כל הבסיס, בשפה פשוטה, של תורת הקבלה. זה חשוב מאד. אם תלמדו את ה'רומח', אחר כך תוכלו להבין גם כן את כל ספרי האר"י, כל כתבי האר"י, כי זה הבסיס וזה מוסבר באופן יסודי מאד ובהיר, ברוך ה'.
אז הענין הזה שהנזיר מזיר עצמו מן היין, זה לתיקון הענין הזה של משיכת החכמה, את ההשגה ואת הענג – בלי זכות. זה בא לתקן, כמו שכל צום, תענית, בא לתקן גם את האכילה האסורה, שאז האדם עושה תשובה בנוסף לתענית, הוא עושה תשובה והוא מענה את נפשו, למשל ביום כיפור – וזה מכפר על כל ההמשכות של ענג לא מתוקן שהאדם משך ועשה.
מי שלא יודע קבלה לא מבין בכלל איך ה' מנהל את העולם. ולכן חשוב ללמוד, כי יש את הבורא יתברך, ויש את הבריאה, ויש את סדר השתלשלות העולמות – העולמות הרוחניים והספירות והפרצופים, כל המושגים האלה, ומה התנאים כדי שהשפע ירד מלמעלה למטה באופן מתוקן ושנוכל לקבל אותו ולא נינזק – כי בעולם התוהו כל ספירה אמרה 'אני אמלוך, אני אמלוך', 'אנא אמלוך, אנא אמלוך', רצו למשוך לעצמם את השפע באופן לא מתוקן, ונשברו.
וזה הענין של 'המלכים שֶׁיָּרְדוּ', ככה אומרים המקובלים הספרדים, 'המלכים שירדו', המלכים שנשברו. למה נשברו הכלים? – כי לא היתה להם זכות, הם רצו למשוך, ומשכו, ונהיה להם שינוי צורה עד הפְכיוּת הצורה, וזה מסלק את האור, וזה גורם למוות. ומה זה מוות? – הפרדת הגוף מהנרנח"י שלו, מהנפש–רוח–נשמה–חיה–יחידה שלו.
אז ככה זה. צריך להיות קצת בקיאים בכל המושגים, כדי שנוכל להבין מה אנחנו עושים פה וממה צריך להזהר.
"משה קבל תורה מסיני, וּמְסָרָהּ לִיהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מְסָרוּהָ לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים: הֱווּ מתונים בַּדין, והַעֲמידוּ תלמידים הרבה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתורה". אז פה יש את ה"סיָג לתורה" – הנזיר עושה לעצמו סייג. למה? בגלל שהוא ראה סוטה בקלקולה, שזה קבלה של דבר, היום קוראים לזה 'קבלת דבר במרמה', כן? כביכול בן אדם מקבל איזה ענג, איזה שפע, איזה משהו שהוא אסור.
כשבן אדם עושה עבירה יש לו ענג מצד הסטרא אחרא. זה חמור מאד. בשורש־בשורש, כל הענג הוא מה' יתברך. אבל יש השתלשלות משמות 'אלקים' – אני אומר 'אלקים' אבל זה עם ה"א – שאחרי הרבה השתלשלויות של שמות 'אלקים' מתחיל שם 'אלהים אחרים' שיונקים משֵׁם 'אלקים'. האלהים אחרים זה הסטרא אחרא, והם נותנים שפע בלי כביכול זכות.
למרות שבסופו של דבר: או שאדם הוא עבד ה' או עבד הסטרא אחרא – כי הוא חייב לקבל את השפע שלו, את הענג שלו. או שאנחנו עבדים לה' יתברך, או שאנחנו חלילה עבדים לפרעה. ולכן ה' יתברך גאל אותנו ממצרים, כדי שנהיה עבדים שלו.
אז כל הסייגים של התורה – הם כדי לא להכשל שוב בחטא עץ הדעת טוב ורע ולא למשוך שפע או ענג האסורים. אומר 'בעל התניא' הקדוש שהמאכלות אסורות הם מאכלים שאי אפשר לתקן אותם כרגע עד סוף הבירורים והתיקון, לכן זה אוכל לא כשר, אלה חיות טמאות וכן הלאה, שאי אפשר לתקן אותם, ולכן אסור לאכול אותם.
מה יעשו תינוקות שנִּשְׁבּו שכן אכלו? – והיום, אני הקטן אומר, שכולם תינוקות שנשבו בדעות הכוזבות, כי הן תופסות בכל מקום ובכל מחנה, רחמנא לצלן – אז מי שנכשל צריך לעשות תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א. ואם אדם עושה תשובה מאהבה, מתכפר לו הכל, והוא מעלה גם את כל החטאים שהוא חטא והופך אותם בעזרת ה' לזכויות.
אבל זו צריכה להיות תשובה אמתית, מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, ומתוך צער ובושה על שבן אדם עשה הֶפך רצונו של ה' יתברך, ומתוך שמחה ואהבה שעכשיו הוא רוצה לעשות רצונו של ה' יתברך, והוא עומד בנסיונות שנפל בהם בעבר ולא נופל בהם עוד פעם – וזו 'תשובת המשקל'.
מובן שבן אדם כל החיים שלו במלחמה, עד הנשימה האחרונה. ולכן לא נגמרת המלחמה כל עוד שבן אדם בתוך הגוף. ולכן צריך להתעמק בכללים של 'דרך עץ החיים', כדי לדעת איך לסור מרע ואיך לעשות טוב ואיך לקרוא את 'מפת הקרב', מפת הקרב הפרטית, המשפחתית, והכללית – שאי אפשר להשיג את המציאות באופן אמתי אם אין תיקון של הדעת, והתיקון של הדעת זה גם תיקון של עץ הדעת, וזה תיקון של ה'יסוד', של ה'קו האמצעי'. צריכים את כל הקו האמצעי הזה לתקן ולשפץ, כדי שנוכל כאיש אחד בלב אחד לקבל באמת את התורה ולקיים אותה לשם שמים ולעשות נחת רוח לאבא שבשמים, ולתקן את הכל – כי אפשר וצריך לתקן את הכל. לכן "כלו כל הַקִּצִּין" רק תשובה מעכבת. למה תשובה מעכבת? כדי שנתקן את הכל. אז זו הזדמנות לתקן את הכל. ולכן צריך להתעמק.
בענין "המים המְאָרְרִים" הבודקים את הסוטה, אפשר להגיד שהאדם צריך לבדוק את נשמתו, את נפשו – אם הנשמה, הרוח, הנפש, האם הם סטו והלכו ועבדו אלהים אחרים במקום לעבוד את ה' יתברך. לכן יש את הענין של הקנאות, שלפי הפשט מתעוררת אצל הבעל רוח קנאה כדי שיבדוק את אשתו, אז היו לוקחים אותה לבית המקדש. אם היא היתה כשרה – היא היתה נפקדת בזרעא חַיָּא וקיָּמא, היתה נפקדת בזכר.
אז זו הבדיקה שבן אדם צריך לעשות כל הזמן: האם הוא לא סטה מעבודתו יתברך? מה שאנחנו קוראים לו 'עבודת הבירורים'. בכל סוגיה וסוגיה שבן אדם צריך לבחור בחיים הוא צריך לעשות מחקר עמוק – מה טוב מה רע, מה על פי התורה מה הֶפך התורה, איפה המלכודות של הסטרא אחרא, מה יקרה אם נעשה ככה ומה יקרה אם נעשה ככה? מה התועלת, מה הנזק?
לפעמים אדם חושב שהוא יעשה משהו עצום עם תועלת עצומה, אבל הנזקים עולים על התועלת בסוף. אז הוא לא עשה את הבירור הנכון, כמו בכל ענין, כן, גם בעסקים: בן אדם לפעמים חושב שהוא יקים עסק, וואו, הוא יצליח... והולך ולוקח הלוואות ומקים מקום – ובסוף קורה משהו והוא מפסיד את כל הכסף לא עלינו.
למה זה? כי הוא לקח סיכונים, הוא לא לקח בחשבון את הסיכונים, הוא לא עשה בירור, הוא לא התעמק, הוא חשב שהכל ילך כמו שהוא חושב. זה כמו בן אדם שנוהג בכביש וחושב שהכל יהיה בסדר, הוא לא צריך להזהר, הוא נוהג והוא יגיע והכל יהיה בסדר. אבל יש כל מיני אנשים שיכולים לעשות שטויות בכביש, וזה לא תלוי בו.
אז שאדם לא יחשוב שהכל תלוי בו. לא. למה? – כי הוא לא קרא את מפת הקרב, כי לא עשה את הבירורים, כי לא לקח בחשבון מה הסטרא אחרא תעשה כנגד מה שהוא עושה, והוא חשב שהוא 'מלך העולם' ובסוף הוא לא מלך העולם.
כל הדברים האלה הם פגמים בדעת. ורמזתי שכדי להגיע לתיקון שלם של הדעת, צריך תיקון היסוד, שזה תיקון של הענג, שהענג לא יהפוך להיות לנגע. ולכן צריך לשמור את ההלכה – מה מותר, מה אסור, לדקדק בזה כמה שאדם יכול, כל אחד לפי דרגתו, כדי שיהיה שמור.
אז כשבאים אנשים – אתם יודעים אני פוגש אנשים מכל הסוגים שבאים להתיעצות רוחנית, הרבה אנשים באים עם דמיונות שיש להם השגות, והם רואים עולמות, והם רואים גלגולים – והם לא רואים אפילו חצי מילימטר מהם... לא רואים כלום. יש להם כל מיני שיטות, יש כאלה שגם לקחו סמים בשביל זה ואז נפגמת להם הדעת ה' ירחם. כל הדברים האלה הם לא דרך ה'. דרך ה': צריך להזיר את עצמו, האדם צריך לשמור את עצמו, לא להשתכר ולא להסתמם, ולא לעשות שטויות, ולא לעשות עבודה זרה, ולא לרצות לקבל שפע וגילויים ומדרגות שלא על פי הקדושה ולא על פי התורה אלא על פי כל מיני דמיונות או עבודה זרה.
אלה שעבדו עבודה זרה הם קיבלו משהו מהעבודה זרה, כמובן. אם לא, לא היו ממשיכים לעבוד את העבודה זרה. בן אדם יכול להאמין שהאבן הזו עכשיו, סתם דוגמא, כן? זה האלקים שלו, אז משמים "בָּא לִטַּמֵּא – פּוֹתְחִין לוֹ", טוב מובן שבאחת הפעמים שהוא התפלל לאבן משהו התקיים – מבחינה סטטיסטית, וגם כדי להטעות אותו. אז אחר כך הוא יאמין באבן, רחמנא לצלן. הבנתם?
ולכן צריך להיות יראי שמים. "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב ". אם אין יראת שמים – אין חכמה, ואין שכל טוב, ואין דעת, ואין כלום. יש רק דמיונות שוא וסכנת נפשות, והֶפך רצונו של ה' יתברך.
אנשים שואלים: 'מה רצונו של ה' יתברך?' נו, באמת, אתה יכול לדעת מה רצונו של ה' יתברך? אתה יכול לדעת מה מותר ומה אסור לפי התורה. מה שאסור אל תעשה. מה רצונו? – זו דרגה גבוהה מאד. אתם יודעים מי ידע מה רצונו של ה' יתברך? נביאי אמת. הם ידעו. איפה נביאי אמת, ואיפה אנחנו בדור הזה? ה' ירחם עלינו.
ולכן לא להכניס את עצמו לדמיונות ולכל מיני קונצים שבן אדם חושב שמזה יהיה לו גילוי, 'וואו, הוא יקח איזה סם ועכשיו הוא יראה עולמות רוחניים...' – לא. הוא רואה רק דמיונות. וזה רק הורס לו את המח. שלא נדבר על זה שזה הורס בסוף את עבודת ה', כי הוא יכול להגיע לטעויות של עבודה זרה.
אז הצדיקים והנביאים, הם לא צריכים שום חומרים, שום דבר, רק עבודתו יתברך לשם שמים. ואז אם משמים רוצים, אם משמים רואים לנכון – מגלים לצדיק משהו על עצמו, על זולתו, על תקופתו, על תפקידו – רק אם משמים רוצים, ורק מה שמשמים רוצים. ומזהיר אותנו הרמח"ל הקדוש שיש גם גילויים מהסטרא אחרא, ובן אדם צריך לדעת להבחין בזה, וזה לא דבר פשוט כל כך בכלל.
אני אומר לכם שיש מגיפה כזו של אנשים שחוזים בדמיונות. מאד מסוכן. למה זה בא? אני אגיד לכם: כי אנחנו בהֶסְתֵּר פָּנים, ואנחנו מתקרבים בעזרת ה' לגאולה השלמה, והנשמות רוצות, מתגעגעות לאבא שבשמים, ורוצות את קרבתו. אבל אנחנו למטה, והעולם התגשם מאד, ואנשים מתעצלים לעשות את העבודה האמתית. עבודה לִשְׁמהּ, זו עבודה רצינית.
לעבוד כל הזמן, לבדוק כל מחשבה, דיבור ומעשה, ולכוון לעשות נחת רוח לה', ולהזהר מהיצר הפרטי והכללי – זה לא דבר קל. אז אנשים רוצים קיצורי דרך. אין קיצורי דרך. יגעת ומצאת – תאמין. לא יגעת ומצאת – אל תאמין, אל תאמין אדוני, תיזהר.
אז זה קשור לכאן אם כן, הענין של המים המאררים, הבודקים אם בן אדם סטה – במקרה כאן בפשט בודקים את האשה, אבל אנחנו מדברים על עבודתו יתברך, על פי 'דרך עץ החיים' – אז כל אחד יבדוק את עצמו, יבדוק את עצמו. ומעניין שזה ענין של קנאות. אז היום לא אוהבים קנאים, אומרים 'אלה קנאים'. קנאים אמרו שהם קיצונים.
אפשר להיות קנאי ולא להיות קיצוני, קנאי לה' יתברך, קנאי לתורתו, למה לא? בלי להזיק לזולת, הכל בסדר. מבינים?
הענין הזה, זה ענין של מדת האמת. הקנאות זו מדת האמת. אז בודקים אם בן אדם טעה בבחירתו, במדת האמת. אם אנחנו טעינו, אז טעינו. "מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם". "מודה וְעֹזֵב". מודה ולא עוזב – לא. "מודה ועֹזֵב – יְרֻחָם". זה הבירור. זה לקיחת אחריות.
יש בחירה חפשית, ויש אחריות אישית. ובן אדם צריך להזיר את עצמו מהסטרא אחרא ומהדברים שמוליכים את האדם מעבודת ה' לעבודת הסטרא אחרא, כי יש מרחק – "היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". הוא לא אומר לו את זה ביום הראשון.
אז יש איזה שטח ביניים שכזה שבו בן אדם חושב שהוא עדיין בעבודת ה' – אבל הוא כבר לא, כבר לוקחים אותו, הוא עוד לא מודע לזה, כמו שכשהיינו ילדים בחוץ לארץ הלכנו לאוקיאנוס, אז נכנסים לתוך האוקיאנוס ובאים גלים ואם אתה עובר את הגל – אופס... מאד קשה לחזור לחוף. פתאום אתה רואה שאתה בבעיה.
אז צריך להזהר לאיפה בן אדם נמשך, ומה הוא אומר ומה הוא עושה, מה הוא בוחר – שלא יהיה מצב שהוא יוצא מהמקום שבו הוא מוגן למקום שהוא בסכנה רוחנית, ואז הוא כבר לא יכול יחזור, קשה לחזור. צריך ביטול בשביל לחזור – לצוף, ואז הים מוציא את האדם החוצה. אם בן אדם נכנס ללחץ, הוא יכול לטבוע.
אז גם בזמן שבן אדם מתרחק, בזמן שבן אדם בנפילה, צריך לדעת גם שמה – איך לחזור, איך להתבטל, איך לצפות לישועתו יתברך, איך לראות את הדרך, את הפתח. ה' כל הזמן פותח לנו פתח. רבינו הבעל שם טוב הקדוש והאהוב אמר שצריך לראות את הפתחים שה' פותח לנו בהשגחה, במה שקורה לנו.
אז אדם צריך אם הוא מרגיש שהוא נפל, אם הוא מרגיש שהוא עצוב, אם הוא מרגיש שהוא נזוף, שהוא מסכן – יחפש את הפתח שה' יתן לו כדי להתקרב אליו. והפתח, תמיד זה "מודה וְעֹזֵב יְרֻחָם". "מודה ועֹזֵב" – להגיד 'סליחה אבא. טעיתי. סלח לי. תרחם עלי. תקרב אותי', ולעזוב את הרע.
ולכן צריך הרבה להתעמק במה שקורה, לקחת אחריות על החיים, ולהתעמק היטב־היטב בכל בחירה שאתה עושה, במיוחד בחירות שיש להם משקל, כן? למשל אם אדם עובר דירה ממקום למקום אחר – משנה מקום משנה מזל. בן אדם רוצה להחליף מקצוע – טוב, יכול להיות שזה טוב, יכול להיות שזה חורבן, צריך להסתכל, או בן אדם צריך להתחתן.
כל אלה החלטות גורליות. זה לא אם לקנות לחם לבן או לחם חום – זה פחות גורלי, או אם לקנות נעליים בצבע שחור או בצבע חום זה פחות גורלי. גם זה גורלי. כל דבר גורלי, כל דבר מוליך לעוד דברים. "מצוה גוררת מצוה, ועבֵרה גוררת עבֵרה", אנחנו אומרים: 'נפילה גוררת נפילה', צריך לעצור את המהלך הזה.
ולכן הלקח, מבחינתי הדלה, של הפרשה הזו, זה כל הענין של "החכם עיניו בראשו", ולהזהר לא לרצות גדלות וענג בדברים שהם לא בדרך ה', ושהם לא אולי בדרגה שלך, ולהתפלל לה' שישמור אותנו, כי אם הוא לא ישמור אותנו, איך נצליח?
כל זה – זה יראת שמים. התיקון של כל העולמות, התיקון של חטא עץ הדעת – כל זה יראת שמים. אם יש יראת שמים, "ראשית חכמה יראת ה'", אם יש יראת שמים – בן אדם שמור מאד. אם אין יראת שמים, הוא בסכנת נפשות.
כפי הדרגה של היראת שמים, שומרים עליו יותר. כמו שאדם מעורר מלמטה – מעוררים עליו מלמעלה. ככל שבן אדם פוגם את היראת שמים, ככה הוא יותר בסכנה.
זהו. יהי רצון שכולנו נבדוק את עצמנו היטב כל הזמן – שלא טעינו, שלא סטינו מדרך ה', ולא נטשטש את המח ואת הדעת בכל מיני דברים שמטשטשים את המח ואת הדעת, כדי שהדעת שלנו תהיה זכה לעבודתו יתברך, ונוכל לעבוד אותו היטב ונכון ולעשות לו נחת רוח, ולא ההפך חס ושלום, "עד כי יבא שילה" במהרה ברחמים!
לחיים, לחיים, לחיים! לחיים, לחיים!
אנחנו היום במוצאי שבת, אז אני מאחל לכם גם חג שבועות שמח! שכולם יקבלו את התורה מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, וכל טוב סלה.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א