פרשת נצבים תשפ"ב – סוד נצחיות הברית והכנה לראש השנה תשפ"ג
ערב טוב! שבוע טוב! שנה טובה!
אנחנו כאן בפרשת נצבים תשפ"ב. ובשם ה' נעשה ונצליח! ונכרוך את זה גם כן כהכנה לראש השנה.
פרשת נצבים – ניצבים לכרות ברית עם ה' יתברך. בעצם כל הדורות שעתידים לבוא מעם ישראל, כולנו כורתים ברית. ה' כורת עמנו ברית, אנחנו כורתים ברית עם ה' יתברך. וזה דבר מעניין ורציני מאד.
יש רצף. כמו שאמרנו, מתחילה כשעלה במחשבתו יתברך לברוא את העולם ועד סוף העולם הזה, זאת אומרת עד הגאולה השלמה ותחילת עולם השכר – יש רצף. אנחנו לא שמים לב שיש רצף, כי בן אדם חי את השנים שלו ועולה למעלה. ואחר כך אם הוא מתגלגל, הוא עוד פעם בא והוא לא זוכר מה היה, וככה כל פעם. אבל יש רצף.
מסתכלים על ההיסטוריה של עם ישראל – רואים את הרצף. וזה הולך ומתגלה לעיני כל, שכל ההבטחות התקיימו, גם הברכות וגם הקללות לא עלינו, והנבואות של הנביאים מתגשמות מול עינינו. אז יש רצף.
אז באמת כשה' יתברך כרת ברית, הוא כרת את זה עם כל הנשמות, גם אלו שלא היו שמה אולי. "דּוֹר הֹלֵךְ ודור בא" – אומר האר"י הקדוש: 'דור שהולך הוא הדור שבא', זה הסוד של הגלגולים. אבל יש בזה הרבה פרטי פרטים, לא לקחת את זה כפשוטו.
בכל אופן, האדם הפשוט שנולד כתינוק שנִשבה, כמוני למשל בחו"ל, הוא לא יודע שיש ברית. ידענו שה' נתן את התורה. ידענו שיש חגים. ידענו את ההיסטוריה של עם ישראל. למדנו בבית ספר יהודי חילוני, ציוני, אז לימדו אותנו. אבל לא למדנו שיש הלכה או שזה מחייב. ברית זה דבר מחייב, מאד!
אז נא לדעת, כל אותן הנשמות שעוד לא זכו להתקרב לתורה הקדושה – שהם חתומים על הברית. וזה נכון שמתחשבים בתינוק שנשבה, אבל מצד שני זה לא פוטר מהברית. אז כדאי להתעורר ולהתעמק בברית הזו, שזו התורה הקדושה, ולקיים אותה למען שמו באהבה – ואז גם אם אדם עשה עבירות כי לא ידע שהן עבירות, אז בסדר גמור, יהיה לו מזה זכויות גדולות.
כמו שאמרנו בפרשיות הקודמות, שכולן קשורות לענין של סוף ימיו של משה רבינו ואיך שהוא מכין את עם ישראל – תפקידו של עם ישראל תפקיד נצחי, לכן לא הצליחו להשמיד את עם ישראל ולא יצליחו. כל מי שניסה הושמד, ואנחנו חיים וקיימים. זו תופעה 'מעל הטבע' לגמרי. יצאנו מהכבשנים באירופה, ועכשיו אנחנו מעצמה בין־לאומית, עם צבא אדיר. זה לא בטבע. זה לא מובן. שום עם לא עשה כזה מהלך. ותמשיכו להתעמק בזה – תגלו פלאי פלאים של דברים.
בכל אופן, יש את הברית, וצריך לקיים את הברית. הדבר הראשון שמופיע בפרשה זה לא לבגוד בה' יתברך, לא ללכת אחרי אלהים אחרים – כי ה' יתברך א־ל קנא, הוא מקנא בעבודה זרה, הוא לא מוכן שהיהודים, שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש, בניו של מקום, יבגדו בו וילכו לעבוד אלהים אחרים. זה רציני מאד מאד.
ובלי לשים לב, בלי לדעת, יכולים להיכשל בזה מאד, כי הענין של ללכת לעבוד אלהים אחרים, זה לא רק ללכת להשתחוות לאיזה פסל או דבר כזה – מספיק שבן אדם מקבל כל מיני דעות שבאות מהאומות, כל מיני עניני השקפה שלהן, אמונות שלהן, שנובעות מעבודה זרה שלהן – שזה היום מעורבב מאד, מעורבב מאד. הדעות מעורבבות בתוך התודעה הכללית של העולם, ובתוך התודעה שלנו, של עם ישראל.
כל מיני רעיונות של הודו והמזרח הרחוק חדרו למערב, חדרו לאומות של המערב, וגם לעם ישראל. ואני מריח שזה גם חודר לעולם הדתי והחרדי. וצריך להיזהר מאד, כי אלה נציגים, השפעות, דעות, אמונות, של עבודה זרה שחודרות, והבן אדם לא שם לב.
ולפעמים זה בא כשיטות טיפול. ולפעמים זה בא כשיטות התבוננות ושיפור עצמי וכל מיני דברים. ואומרים שלא, שזה לא קשור לעבודה זרה, שניתקו את זה מעבודה זרה – אבל מי שמכיר את זה ויודע, זה נובע ישירות מעבודה זרה. מה, ואיך, ואיזה? צריך לשאול פוסקי הלכה, אני לא פוסק הלכה, אבל להיות מודעים.
כל מיני אמונות שיש לבן אדם, אמונות תפלות גם – צריך להיזהר, לא לעבור על הברית! לא לבגוד באבא שבשמים. היות שעם ישראל זה צוות אחד, "כל ישראל ערבים זה לזה", כתוב בפרשה, אפילו אם יש אדם אחד, משפחה אחת, שבט אחד, שחושב: 'טוב, הוא ילך ויעשה עבודה זרה' – ה' יתברך רואה וישמיד אותם. זה לא צחוק. זה רציני.
אז זה מה שרציתי להגיד בענין הזה של הפרשה: הנאמנות המוחלטת שה' יתברך דורש, וקיום תורה ומצוות בלי שום פשרות ובלי שום שינויים ובלי שום הקלות, הכל כמובן לפי ההלכה. ומי שלא עומד בזה – הוא בעצם לא מקיים את הברית, עם ההשלכות שיש על האדם עצמו שעושה את זה, על כלל עם ישראל, ועל כלל העולם ועל כלל העולמות.
צריך לדעת את זה, כי אמרנו כבר כמה פעמים שאנחנו צריכים לעשות: 'תשובה שלמה', 'תשובה לשם שמים', 'תשובת כל העולמות כולם', 'תשובה – תשוב ה"א'.
אז 'תשובת כל העולמות כולם' – זה לתקן את כל העולמות, את כל הספירות והפרצופים שנפגעו מהחטאים שלנו, כדי שיהיה שפע, חיות וגילוי פנים בכל העולמות וגם בעולם הזה, וגם כדי שהרוע יכחד מהעולם הזה.
יש הרבה אנשים טובים בעולם הזה ברוך ה' שרוצים תיקון עולם ומחפשים איך לתקן את העולם, ולא מצליחים, עם כוונות באמת טהורות – מפני שהדרך היחידה לתקן עולם ושזה יצליח היא לתקן עולם במלכות שד"י. ומי שצריך לתקן את עצמו קודם כל זה עם ישראל, ואחר כך – אור לגויים. אז אם אנחנו לא מתוקנים, איך העולם יהיה מתוקן?
מבינים? אז יש פה מחויבות רצינית מאד לתפקיד. "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו" – כל המלים האלה נכונות, אבל זה בתנאי שנקיים את הברית, שנקיים את התורה. אם לא, אז מתחילים הענשים כמו שמובא, כל הקללות ה' ישמור וכל הענינים.
וזה פוגע לא רק בעם ישראל, זה פוגע בכל העולמות כולם. וזה גורם לגלות השכינה, לכן אמרתי 'תשובה – תשוב ה"א'. וגלות השכינה, פירושו הסתלקות של התגלות ה' בעולם, לא פחות ולא יותר, שזה דבר חמור מאד, כי זה נותן פתח לכפירה. כשה' יתגלה מי יכול להיות כופר?! ה' מתגלה!
ולכן צריך להבין את המשמעות של לא לקיים את הברית. וזה עושה שיבוש גם בעולם הזה – הרוע מתגבר, הדינים מתגברים, השונאים רוצים חלילה לפגוע בעם ישראל, כמו שהיה בשואה למשל או בזמן המן הרשע, ולא חסר בכל דור ודור. וזה פוגע בכל העולמות כולם. וזה פוגע בשכינה הקדושה, שאין לה יחוד עם קודשא בריך הוא.
השכינה הקדושה – הה"א האחרונה של שם הוי"ה, י־ה־ו־ה. קודשא בריך הוא – מיוצג על ידי וי"ו של שם הוי"ה. אם יש חטאים ועוונות ופשעים, אין יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה רחמנא לצלן, ולעומת זה, יש יחוד של הפלוני עם הפלונית, שאלה כחות הסטרא אחרא, והם מקבלים את השפע – במקום שאנחנו נהיה לראש, אנחנו לזנב. זה מה שאומרים בראש השנה.
אז פרשת נצבים היא אזהרה נצחית לשמור את הברית עם ה' יתברך, לא לבגוד בו, לא להחליף אותו, כי הוא נשבע, אומר רש"י, כי הוא נשבע לאבותינו שלא ימיר את עמו, שאנחנו בניהם של אברהם יצחק ויעקב, וה' נשבע להם. אבל מצד שני, אוקיי, אז הוא לא ימיר, אבל אם אנחנו לא מתנהגים – ויש בחירה חפשית – אם אנחנו לא מתנהגים על פי התורה, אז חייבים להעניש אותנו משמים כדי שנתקן את עצמנו.
אין לנו באמת בחירה להיות ככל העמים, זה 'כאילו' יש לנו בחירה – כי ה' כפה עלינו 'הר כגיגית', וקיבלנו על עצמנו "נעשה ונשמע". זו ברית מלח! ברית מלח היא ברית נצחית! אי אפשר לשנות אותה. אי אפשר לבטל אותה. אי אפשר להתעלם ממנה. אי אפשר ללכת אחורה. אנחנו חתומים. ולכן עם ישראל סובל בכל הדורות, בהתאם לקיום או אי־קיום של התורה והמצוות.
וגם בקיום של התורה והמצוות – זה צריך להיות 'לִשְׁמה', מתוך אהבה ויראה, יראה ואהבה, וללכת מחיל אל חיל ולעלות במדרגות הקדושה, ושתהיה אחדות בעם ישראל, והרבה מאד דרישות, דרישות מאד מאד מאד גבוהות, מאד!
ברוך ה' בדור שלנו זכינו להרבה בעלי ובעלות תשובה, פלא פלאים! אבל צריך עוד לעלות, וצריך שכולנו נעלה וכולנו נזכה, שלא ישאר שום יהודי שלא מקיים את הברית.
לכן אמר המשיח לרבינו הבעש"ט הקדוש שהוא יבוא 'לכשיפוצו מעינותיך חוצה'. וזה הסוד של ההפצה ההמונית של כל החסידויות בכל הדורות. וגם אנחנו הקטנים, החסידות שלנו גם כן מפיצה את 'דרך עץ החיים' לזיכוי הרבים, לפתוח פתח לכל נשמה – כדי שכולנו נזכה לעבוד את ה' באמת בעזרת ה', ובתמים, ולשם שמים.
וזה קשה מאד מאד מאד. זו מלחמה שאין לה סוף. עד שבן אדם עוזב את העולם הזה – הוא במלחמה. בכל רגע ורגע יכול ליפול חס וחלילה. היצר הפרטי אורב לו, והיצר הכללי אורב לו ולכלל עם ישראל. זו מלחמה מאד קשה! מסובכת, מורכבת ובלי הפסקה בכלל.
ועכשיו רציתי לדבר באופן מפורש על כמה דברים בקשר לראש השנה:
איך לגשת לראש השנה? חכמים אמרו שצריך בראש השנה להיות שמחים, בטוחים שנצא זכאים בדין וכו'. זה חג, וצריך לשמוח, כן, ולכבד את החג. ויש את הסדר של התפילות והשופרות, אנחנו ממליכים את ה' יתברך, וזה דבר גדול עצום ורב – שאין לנו באמת תפיסה והשגה כלל איך הדבר הזה גורם שנצא זכאים בדין, כן, דווקא לתקוע בשופר. אבל יש בזה הרבה כוונות, בסוד, בקבלה. ואנחנו הקטנים נאמר שזה לא מספיק רק לכוון שמות, אלא כוונת הלב, "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" – כוונת הלב היא חשובה.
בראש השנה, לפחות בראש השנה – להשתדל לא לקטרג על אף אחד, לדבר כמה שפחות, שבן אדם לא יכשל בלשון הרע ושנאת חנם ודברים מהסוג הזה, שבזה מאד קל בדור שלנו להיכשל, ולבוא כ'עני בפתח'.
יש איזה מושג שאני משתמש בו בשנה האחרונה: 'לא להרגיש בנוח'. בן אדם מרגיש בנוח, מרגיש שהוא 'מלך העולם' – ואז הוא עושה שטויות. נניח, מנהל באיזה מקום מרגיש בנוח ולא נוהג כראוי עם הצוות, לא נוהג כראוי עם האחריות שלו, ואחר כך תופסים אותו בכל מיני דברים, סתם דוגמא. אז למה זה? כי הוא הרגיש בנוח. אם היה מרגיש לא בנוח – היה נזהר, לא היה זחוח, לא היה מרגיש מלך העולם. יש רק מלך העולם אחד, יתברך שמו לעד.
ולכן לבוא בענוה, וגם בדאגה, כי זה יום הדין. ואנחנו רואים אחר כך במשך השנה מה קרה לכל אחד, איך עלתה לו השנה בגשמיות, ברוחניות ובכל הענינים. וכל זה נגזר, מתי? – בראש השנה.
אז מצד אחד להרגיש שאנחנו בניו של מקום, מצד שני להרגיש גם קצת 'כלום', קצת אַיִן, א' י' ן'. להרגיש 'וואו, כמה עבירות, כמה עוונות, כמה פשעים, במחשבה, דיבור ומעשה – כמה שטויות עשינו'.
נכון, אנחנו בני אדם, לא מלאכים, אנחנו מבקשים סליחה. הסליחה צריכה להיות מעומק הלב, לכן יש סליחות, כן, לפני ראש השנה. הסליחה צריכה להיות מכל הלב, מעומק הלב. זה לא רק איזה טקס עם כמה שירים יפים, 'איזה יופי...' צריכים לעשות חשבון נפש אמתי כל יום, כל לילה, וכל רגע גם, ולקבל על עצמנו לשנות את מה שאנחנו עושים לא בסדר. ואז לבקש רחמים.
"מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם". אבל 'מודה'. מה זה מודה? – באמת מודה? באמת הוא מצטער? באמת הוא מבין את עומק הטמטום, את עומק הדבר הלא טוב שהוא עשה הוא מבין? כי אם הוא לא מבין – איך הוא יודה? זו הודאה רק בפה, מהפה ולחוץ?
אז צריך להתבונן בעומק הענין ולקבל על עצמו, להתבייש, צריך להתבייש. וזה צריך לכאוב לנו גם – בן אדם שמתבייש זה כואב לו, זה לא משהו שעובר לו ככה בשניה.
במשך השנה, כן אני מציע לא להיכנס לדכאון ולהיות בשמחה, ואם "נפלתי – קמתי", ולבקש מהר סליחה ולהתחיל מהתחלה – זה ברגיל, זה הסדר הרגיל. אבל לקראת ראש השנה כדאי לבוא באמת עם כובד ראש – כשבן אדם באמת עושה תשובה ומצטער ולא רוצה להמשיך להיות כזה, הוא רוצה שה' יזַכה אותו שבשנה הקרובה יזְכה להיות באמת צדיק, לעשות באמת נחת רוח לאבא שבשמים, ללכת מחיל אל חיל.
ולא ירגיש את עצמו שהוא כבר מושלם – לא לא, בטח לא בדור הזה, בטח לא אנשים כמונו. לא.
צריכים לדעת את פחיתותנו ואת חסרונותינו, ובכל זאת לרצות שה' יקרב אותנו, ולהמליך אותו עלינו, שהוא המלך ואנחנו שום דבר.
חשבתי על הדוגמא של משה רבינו, כי אין כמו משה רבינו – שהוא ידע שאחרי מלחמת מדין הוא יסתלק, וכשה' יתברך אמר לו, ציוה עליו, "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים" – הוא לא עיכב. זה... זה דבר נורא ואיום. בן אדם יודע שהוא יסתלק, והוא לא מעכב. זה משה רבינו, זה לשם שמים! זה נקי!
אז בן אדם צריך להשתדל – כל אחד לפי דרגתו, אנחנו לא משה רבינו – לעשות לשם שמים. חשבתי שזה הבחינה הזו של 'עבד נאמן', הוא עבד נאמן.
האם אנחנו כולנו מרגישים שה' יתברך הוא הענין, ואנחנו רק חיילים שלו, בנים שלו, עבדים שלו? או אנחנו חושבים שאנחנו הגדולים, וה' יתברך צריך לתת לנו כל מה שאנחנו צריכים ולעשות את רצוננו? כי האדם, שהוא יצור עצמאי עם בחירה חפשית, יכול להגיע גם לחשוב שהוא אֱ־לוֹקַּ רחמנא לצלן. זה כבר היה. אז הבחירה היא חפשית לכל שגעון שבן אדם יכול להגיע אליו, כן?
ולכן צריך להפנים את הענין הזה, שאנחנו כאן כי אבא שבשמים רוצה שנהיה כאן, ואנחנו צריכים לעשות את רצונו – והוא העיקר ולא אנחנו. קצת להפנים את זה, קצת לחיות לפי זה, קצת לחשוב על הדוגמא של משה רבינו – כדי לזכך את העבודה.
זהו, ולהיות שמחים! כי בעזרת ה' נזכה לגאולה השלמה הקרובה ברחמים.
ואני מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
