לחצו להפעלת הסרטון
פרשת נצבים תשפ"א – היכולת להשפיע
ערב טוב! מה שלומכם? שבוע טוב!
אנחנו כאן בפרשת השבוע, פרשת נצבים תשפ"א. ושהשיעור יהיה לרפואת כל חולי עמו ישראל וכל החולים בִּכְלל ולעילוי נשמת כל הנפטרים. שנדע בשורות טובות.
פרשת נצבים, בלשון הווה – אנחנו ניצבים. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ה' יתברך לא רק ברא את העולם, ה' יתברך בורא כל הזמן את העולם, כל הזמן בורא אותו מחדש. הוא לא מפסיק רגע אחד, כי אחרת הכל היה חוזר ל"תוהו ובוהו".
ולכן גם בברית הזו, שהיא התורה, שאנחנו "נצבים", אנחנו ניצבים כל הזמן. וה' כורת עמנו את הברית כל הזמן. ולכן אם לא עוסקים בתורה ולא מקיימים את התורה, הוא מחזיר את העולם חלילה ל"תוהו ובוהו". והברית הזו היא הברית שה' כרת וכורת עִם עַם ישראל בכל רגע – אחריות עצומה, "ממלכת כהנים וגוי קדוש". את מי זה כולל? זה כולל את כל הנשמות, את כל נשמות ישראל – חוטב עצים, שואב מים, גדולי החכמים, כולם, מקצה לקצה.
אומר המהרח"ו בספר "שער הגלגולים" שכל אֵבֶר של אדם הראשון, של נשמת אדם הראשון, מתחלק לניצוצות של 'תלמידי חכמים', 'בעלי בתים' ו'עמי ארצות'. זאת אומרת, לכתחילה עם ישראל הם לא רק תלמידי חכמים. אמנם אמרו חכמים: "אלף נכנסים למקרא...", כן, ואחד יוצא "להוראה". זאת אומרת, אחד נהיה פוסק גדול, כל השאר הם עובדי ה'.
אבל לא כולנו באותה דרגה. כמו שביד לא כל האצבעות אותו דבר, ככה גם לא כל הנשמות אותו דבר. מי שרוצה לדעת את הסודות של הנשמות, שילמד "שער הגלגולים" של המהרח"ו, לפחות בתיאוריה הוא ידע. הוא לא ידע להקיש את זה לעצמו, אבל באופן כללי הוא ידע את החוקים שיש בענין הזה.
אז יש כל מיני נשמות, כל מיני שורשים וכל מיני ניצוצות וכל מיני גלגולים וכל מיני תפקידים וכל מיני דרגות שונות של תיקון והיפך התיקון.
עכשיו אנחנו מתקרבים בסיעתא דשמיא לסוף התיקון, לסוף הבירור של כל הניצוצות – זה מתי שיבוא משיח, אנחנו לא יודעים מתי, אבל לכשיבוא בעזרת ה' בקרוב ברחמים, אז זה סוף התיקון – למרות שלכאורה על פי הרְאוּת הרגילה לא נראה שהעולם כל כך מתוקן, וגם לא נראה שהנשמות, אפילו נשמות ישראל, כל כך מתוקנות.
אבל יש ענין כזה ש'מתוקנים מבפנים, ונראים לא מתוקנים מבחוץ'. ובאמת יש הרבה מעלות לנשמות האלה של הדור שלנו – הרבה תיקונים, הרבה זיכוך עברנו במשך כל אלפי שנות התיקון, ששת אלפים שנות התיקון. יש דברים שבדורות אחרים למרות שהיה גילוי פנים היו דברים מאד קשים. ובדורות האלה, ב'דור האחרון', יש פחות דברים קשים.
ובמיוחד כתוב: "אם ראית דור שמתמעט והולך, חכה לו", לבן דוד. ואין דור יתום כמו הדור שלנו שהולך ופוחת מכמה בחינות: 'הֶסְתֵּר פנים' – אין נביאים כל כך, אין בעלי רוח הקודש כל כך, ואין גם חכמים עצומים כל כך שכל עם ישראל שומע בקולם, לעומת מה שהיה בדורות קודמים. וגם הצטמצמו המדרגות – גדול החכמים והפשוט שבפשוטים, המרחק ביניהם הצטמצם – 'השתוות המדרגות', זה סימן שאנחנו מתקרבים לביאת המשיח.
'וגם המצב הקשה של עם ישראל ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" – אז גם עכשיו, ברגעים אלה, זוממים שונאי ישראל חלילה לפגוע בגוף או לפגוע ברוחניות בעם ישראל, שלא יזכר שם ישראל עוד – זה התפקיד של הסטרא אחרא, שהוא רוצה להחריב את העולם, להחזיר את העולם ל"תוהו ובוהו", למרוד בה' יתברך, כי ה' יתברך ברא את העולם כדי שנעסוק בתורה ונעבוד אותו בלבב שלם.
אז יש מלחמה בין הקדושה לבין הסטרא אחרא. כל אחד רוצה למלוך.
וההבדלים בין הנשמות מאד גדולים, מאד גדולים. והבירור נורא ואיום. זאת אומרת, יש מי שמתברר לקדושה, ומי שיצא מאותו רחם, גדל באותו בית, אכל אותו דבר – ומתברר שהוא מעדיף במקום את התורה, מעדיף משהו אחר.
אז זה הבירור, כמו שהיה אצל אברהם אבינו, "הִפָּרֶד נא מעלי" עם לוט. אז יש כזה דבר היום. וכל הנסיונות של הדור הזה הם כדי להעמיד אותנו בבירור הזה – האם אנחנו נבחר בה' ובתורתו, או לא?
אנחנו צריכים להיות בחינת 'שומרי הברית'. הברית זו התורה. התורה זו הברית. בחינת שאנחנו 'נצבים' – אנחנו 'נצבים', אנחנו עומדים יציבים לעשות רצונו יתברך, כמו שהיה אצל רבי שמעון בר יוחאי, שהוא אמר שאם החכמים יעבדו את ה' – אז החכמים, הוא ובנו יעבדו את ה'. אם לא – אז הוא ובנו. ואם לא – הוא לבד!
זה מצב נורא מה שהוא אמר. אבל זו הנוסחה של הבירור, שכל יהודי צריך לדעת את זה. יכול להיות שכל עם ישראל נזכה לעבוד את ה'. יכול להיות שלא כל עם ישראל, יכול להיות שקומץ. מי יודע, מי יודע... מי יכול לדעת מי יעמוד בניסיונות, מי יפול בדרך, ה' ישמור.
ולכן אנחנו מפיצים את "דרך עץ החיים" – להכשיר את הנשמות בדור להילחם מלחמות ה' נגד היצר הפרטי והכללי, להידבק באבא שבשמים בכל תנאי ו'בכל מזג אוויר', כמו שאומרים היום, לא משנה מה תנאי השירות שלנו – יש לנו יותר, יש לנו פחות, יש קורונה, אין קורונה, יש בית כנסת, אי אפשר ללכת לבית הכנסת – עובדים את ה' בכל מצב! אנחנו 'נצבים', אנחנו ניצבים – יציבים! לא נותנים לכל דבר להזיז אותנו מלדבוק באבא שבשמים. וצריך להעלות את הניצוצות, וזה מאד קשה. מאד מאד מאד קשה.
יש ענין של משיח בן דוד, ויש ענין של משיח בן יוסף. יש הרבה מה לדבר על זה, אבל אנחנו לא יכולים להאריך. אבל לפי המקורות מופיע תחילה כנראה משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. יש על זה כמה גרסאות.
אבל התפקיד הזה של משיח בן יוסף מאד קשה, מאד קשה, כי הוא צריך לתקן את כל השורש של אפרים, כולל את מה שקלקל ירבעם בן נבט וכל מה שהיה אז וכל הקלקולים שנוספו בכל הדורות. לתקן דבר כזה, להעלות את כל הניצוצות האלה – זה דבר מאד קשה.
ולכן יוסף הצדיק – מה שקורה לציון קרה ליוסף הצדיק. מה שקורה ליוסף הצדיק קורה לעיר ציון, כן, ירושלים. אז יוסף הצדיק היה צריך לרדת למצרים, "לעבד נמכר יוסף", ומשם להתחיל את העבודה של העלאת הניצוצות שנפלו שם מזמן אדם הראשון ק"ל שנה שפרש מאשתו ופגם ביסוד. אז זה התפקיד של גלות מצרים.
ויוסף היה צריך לבוא לשם הראשון – כדי לעמוד במבחן הזה עם אשת פוטיפרע, כדי לתת כח לעם ישראל לשמור על הברית ושנוכל לקבל את התורה ולצאת ממצרים, "ערות הארץ", ולעלות לארץ הקודש – נוק' קדושה של ז"א קדישין, בחינת 'רחל'. אלה מושגים של הקבלה.
ולכן, הדבר הזה של להעלות את הניצוצות מתוך כל השבירות, מתוך כל הגלויות, מתוך כל החושך הנורא הזה – זה בחינת תפקידו של משיח בן יוסף, צריך להעלות ולתקן את הכל. ולכן הוא בסכנה גדולה, לכן אמר האר"י הקדוש להתפלל בשמונה עשרה שלא יהרג משיח בן יוסף.
בכל דור ודור יש שני משיחים מוכנים לגאול את ישראל, אם עם ישראל זוכה. אם לא, אז הם נפטרים ובאים בדור הבא. ככה עד שתבוא הגאולה האמיתית, גאולת עולמים.
ולכן הסכנה הגדולה של משיח בן יוסף וכל העבודה המזעזעת, הנוראה, שאי אפשר לתאר, שהוא צריך לעבור – ורק אז יצטרף אליו בהמשך משיח בן דוד. כן, לפי הגרסה הזאת שאלה שני אנשים. יש אפילו שלושה אנשים, כי יש את משה רבנו, אז שלושה משיחים יש. האם יבואו בנפרד או יבואו 'באריזה אחת'? – אנחנו לא יודעים.
אבל התפקידים הם ברורים. עיקר המלחמות והדברים הקשים זה בזמן של משיח בן יוסף עד שמצטרף משיח בן דוד – שאז, אין כמו דוד המלך שהוא היה צדיק והכל היה בסדר אצלו, ואז הוא בא רק לסיים, כי כל מי שקלקל צריך לתקן, אין מה לעשות... ומי שלא קלקל או קלקל מעט – הוא צריך לתקן מעט.
ולכן כולנו צוות אחד. אנחנו היינו במתן תורה "כאיש אחד בלב אחד", ובכל דור ודור אנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", צוות אחד, אין מה לעשות... מהאדם הכי פשוט עד גדול החכמים. כולנו גוף אחד, נשמה אחת בסופו של דבר – נשמת אדם הראשון, וצריכים לתקן ביחד בעצם כמו שהיה במתן תורה.
כמו שהיה ביציאת מצרים – אותו דבר עכשיו, כמו שהיה בבית ראשון, בבית שני – אותם הנסיונות, אותה המלחמה, אותו בירור, אותה בחינה של להידבק בה' ולהילחם ביצר הרע ולקיים את התורה במסירות נפש, אותן הרדיפות, כאלה או אחרות. "אין חדש תחת השמש", אותו ענין – שזה בא לתקן את כל הפגמים מאז חטא עץ הדעת ואת כל מה שעוד עשינו בהמשך.
וכל אחד צריך לעמוד בעמדה שלו – הקטנה או הגדולה, ולהשתלם במלחמה, כדי שלפחות את החלק שלו הוא יעשה לשם שמים באופן מתוקן. אי אפשר לעשות את הכל בשביל כולם, אבל כל אחד לפי החלק שלו.
בעל הסולם מדבר על 'רצון לקבל' ו'רצון להשפיע'. זה מושג מאוד מעניין, הוא מחדד אותו, אצלו זה מרכזי מאד. הוא משתמש בזה בענין בריאת העולמות והבחן המדרגות בין הנבראים – כמה יש לו רצון לקבל? כמה יש לו רצון להשפיע? כמה הפך את הרצון לקבל לרצון להשפיע? אלה דברים ידועים.
אני הקטן חשבתי שחוץ מרצון להשפיע יש את היכולת להשפיע, שזה לא אותו דבר. חוץ מהרצון לקבל יש את היכולת לקבל, שזה לא אותו דבר.
אמנם הרצון הוא ה'כתר', וה'כתר' זה הספירה שמעל לכל הקומה, אז היא כוללת בתוכה את הכל. ו'רצון' זה גם אותיות 'צִנור', אז לכאורה אם יש לך רצון להשפיע עכשיו לְזַכּוֹת את כל עם ישראל, אז לכאורה צריכה להיות לך יכולת לזכות את כל עם ישראל. אבל בתכל'ס אנחנו רואים שזה לא ככה. יש אנשים שיש להם רצון להשפיע אמיתי ומאד רציני, ולא מצליחים להוציא מהכח אל הפועל את ההשפעה.
למשל הרבי אלימלך מליז'נסק הקדוש זי"ע, שאמר שאם היו מפסיקים לחלוק עליו במשך שנתיים, היה מביא משיח. מה לעשות שלא הפסיקו לחלוק עליו... אז לכן משיח לא בא. זאת אומרת, שהיה לו רצון להשפיע הכי חזק – להביא משיח, אבל לא היתה לו היכולת להשפיע.
גם רבי נחמן הקדוש זי"ע אמר, שההבדל בינו לבין המשיח – זה שלמשיח ישמעו, ולו לא שומעים. זאת אומרת, למרות שהיה לו רצון לתקן את הכל למעשה, לא היתה היכולת אז מאיזה שהן סיבות משמים לתקן את הכל.
גם רבנו הבעש"ט הקדוש והאהוב רצה לעלות לארץ הקודש כדי לפגוש את ה'אור החיים הקדוש', וביחד להביא את הגאולה, ולא הסתייע מִלְּתָא וכמעט נהרג בנסיון הזה. ולכן יש הבדל בין הרצון להשפיע לבין היכולת להשפיע.
וגם ב'רצון לקבל': בן אדם רוצה לדעת הכל, להיות כמשה רבנו, או להיות כשלמה המלך – אבל אין לו כלי לקבל את הכל. הוא לא יכול. בן אדם רוצה ללמוד עשר שעות ליום, והוא יכול ללמוד אולי חצי שעה ליום...
למה כל זה? כי זה לא תלוי רק ברצון של האדם, אלא תלוי במלחמה, במפת הקרב, הפרטית והכללית. אז למרות שיש לך רצון להשפיע כל טוב לכל עם ישראל בגשמיות וברוחניות, השאלה היא מה היכולת. אם אתה תלך לפי הרצון ולא לפי היכולת – אתה תיכשל. אם תלך לפי היכולת ותוסיף עוד קצת מהיכולת – אתה תצליח בעזרת ה'.
אז צריך תמיד להתאים את האור לכלי – שלא יהיה שבירת הכלים, ושלא יהיה חושך בכלים. כן, אם יש יותר ממה שהכלי יכול לקבל, הוא נשבר. אם יש פחות מדי, אז הוא בחושך. את כל זה אני אומר, כן, דברים חשובים, כדי שנהיה בחינת 'נצבים' כל הזמן, שאנחנו ניצבים על המשמר, אנחנו עומדים וניצבים לקיים את התורה הזו ואת הברית הזו.
בשביל זה צריך לדעת את כל דרך המלחמה, שזה חלק מ'דרך עץ החיים' שאנחנו הקטנים מנסים להנחיל לעם ישראל. יש לנו רצון עצום להנחיל, השאלה אם יש לנו יכולת. היכולת לא תלויה רק בנו, היא תלויה בזכויות של הפרט ושל הכלל.
לכן הרבי מלובביץ' אמר לחסידים של חב"ד שהוא עשה כל מה שהוא היה יכול כדי להביא משיח – עכשיו זה תלוי בהם, בסוף ימיו. למה אמר את זה? כי היה לו רצון גדול לעשות את הדברים הטובים, אבל לא היתה עוד יכולת.
אז אנחנו צריכים לחזק את הרצון ולחזק את היכולת. לא מספיק הרצון, צריך לחזק את היכולת, ו"בתחבולות עשה לך מלחמה".
צריך לדעת מה עומד לפנינו, מה קורה במציאות, למה יש שוב סכנת פגיעה קשה בעם ישראל, כן, שרוצים לפגוע – להמציא נשק גרעיני וכל הדברים האלה. אלה לא איומים 'סתם', אלה דברים מפחידים. לא נשכח את השואה שהיתה לא מזמן, שהקימו מפעל כדי לחסל חלילה את עם ישראל.
כל זה כי צריך לעשות תשובה. 'כלו כל הקִּצין' – רק תשובה מעכבת.
אנחנו עכשיו לפני ראש השנה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א. אם אנחנו לא מגיעים ל'תשובה – תשוב ה"א', זאת אומרת 'הקמת שכינה מעפרה', אז לא עשינו את כל השלבים כמו שצריך.
אז לא מספיקה 'תשובה חלקית', כמו שאומרים, כן: 'תקבל על עצמך תפילין'. זה נחמד להתחלה, אבל זו לא המטרה. המטרה זו תשובה שלמה.
'תשובה לשם שמים' – זאת אומרת, אתה עושה כדי לעשות נחת רוח לה' ולא כדי להציל את עצמך מהגיהנם. זה גם טוב לעשות ככה, מתוך פחד. אבל האמת – שצריך להיות לשם שמים.
'תשובת כל העולמות כולם' – זאת אומרת שהעבודה שלך כל כך זכה שאתה מתקן את כל צינורות השפע שנפגמו, של הפרט ושל הכלל, כתוצאה מהעוונות. זה תשובת כל העולמות כולם.
ו'תשובה תשוב ה"א' – על ידי כל העבודה הקדושה והעצומה הזו יהיה כח להקים שכינה מעפרה, לייחדה עם דודה ייחוד שאינו נפסק לעולם, שזו הגאולה.
יהי רצון שכולנו נזכה ונעשה את העבודה "כאיש אחד בלב אחד" מתוך בריאות ושמחה!
שנה טובה ומתוקה לכולנו! לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
