פרשת נח תשפ"ג – מי גורם למרידה בה' יתברך
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
הפרשה מזעזעת מאד, מתחילה עם המבול, ומסתיימת שמה בענין 'מגדל בבל' ואברהם אבינו, שזאת התקוה של העולם כשנולד אברהם אבינו. אני לא יכול לעסוק בכל הסוגיות, בעזרת ה' נעשה ונצליח!
נעסוק בשני דברים. דבר ראשון: יש הבדל גדול בין עוג לבין רשעי דורו, דור המבול – שעוג טיפס על התיבה וניצל, כל הרשעים רצו להרוס את התיבה ולהוציא את נח ולהרוג אותו. כבר דיברנו על זה בפרשה הקודמת, שזה מזעזע.
אז אומר הרמח"ל הקדוש, אני אומר את זה במלים שלי, שעוג הוא הקליפה של ה'יסוד', ומהבחינה הזו נח הוא ב'יסוד' ולכן היה צריך להציל אותו, היה מקום להציל אותו – בתנאי שהוא נכנע. ולכן בזה שהוא עלה על התיבה, בעצם הוא נכנע. הוא לא הרשיע עד הסוף. הוא רצה להינצל, לא רצה לפגוע בנח. ולכן נתנו לו קיום. והיו נותנים לו את המזונות מחוץ לתיבה כי הוא 'קליפה', ואת הקליפה אסור להכניס לתיבה. אלה פחות או יותר דברי הרמח"ל.
אז אנחנו רואים פה מישהו שנקרא 'קליפה', כן, שהוא לא מצד הקדושה, שבכל זאת נכנע לקדושה – ואז נתנו לו מקום לחיות. אם תעקבו אחרי זה על המשך חייו של עוג, תבינו שלא תמיד הוא נכנע, ולא תמיד הוא היה 'צדיק יסוד עולם'. אבל זה דבר חשוב מאד מאד הענין הזה שהוא נכנע לפני הקדושה.
לעומת זה, אחרי שכבר היה המבול וקרה מה שקרה, מופיע 'בחור חדש' בעולם וקוראים לו נמרוד. מה הוא רוצה נמרוד? הוא רוצה למרוד בה' יתברך – הוא בעצמו, ולהמריד את כל האנושות, את כל בני האדם נגד ה' יתברך. והוא מצליח. כתוב שהוא היה נותן לכל בן אדם את מבוקשו, את מה שהוא רצה, אבל אם הוא לא היה עושה את מה שהוא אומר – היה הורג אותו. זאת אומרת, השיטה של 'שמאל דוחה ימין מקרבת' אבל מצד הקליפה.
מה ראה נמרוד שרצה למרוד בה', ולמה שיתפו איתו פעולה הרבה מבני דורו ובנו את המגדל להילחם בה' יתברך, לא פחות ולא יותר?! – והיתה אחדות ביניהם, ה' מעריך מאד את האחדות ולכן לא פגעה בהם מדת הדין, עד שה' יתברך ערבב את השפה וכל אחד כבר דיבר שפה אחרת, התחילה מחלוקת ביניהם כי לא הבינו אחד את השני ואז הם נענשו, ואין להם חלק לעולם הבא, ככה מובא – אז מה זה הדבר הזה, שבן אדם מורד בה' יתברך?! זה לא סתם בן אדם. זה אחרי המבול, אנחנו פה הרבה שנים אחרי המבול.
יש כאלה, אני מתכוון בני זמננו, שמאמינים אולי שהיה מבול או שלא מאמינים, שמאמינים בתורה או לא מאמינים בתורה, מאמינים בה' יתברך או לא, או כל אחד מדמיין לעצמו מה שהוא רוצה. אבל אנחנו בדור של 'הסתר פנים', הסתר בתוך הסתר, אחרי אלפיים שנות גלות, זה לא דבר פשוט, מאד 'למטה', הנשמות בתוך עומק הקליפה. אנחנו כבר בסוף ה'חבית', העקבים של אדם בליעל, ה' ירחם עלינו. אז יש יותר מקום לטעות.
אבל אחרי המבול, כשזה היה עוד 'טרי', איך אומרים, כביכול האדמה היתה עוד 'רטובה' – מה הוא מארגן את העולם למרוד בה' יתברך?!
אז אנחנו יודעים שהשורש של המרד נגד ה' יתברך זה מהיצר הכללי, הס"מ, שהוא מלאך הממונה לנסות את הבריות להחטיאם. אבל הוא החליט שהוא רוצה למלוך במקום ה' יתברך, וכך מביא גם הרמח"ל הקדוש, הוא מוכן להחריב את העולם כדי להראות שהוא הצליח לשכנע את הנשמות ללכת אחריו. אז אם כן, נמרוד היה 'חסיד' שלו, כי הוא גם רצה למרוד ולהמריד – היה שליח של היצר הכללי, פשוט מאד.
איך ה'יצר הכללי' הזה מתלבש בבני אדם? יש בשער הגלגולים לרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש, יש שם מקום שהאר"י אומר למהרח"ו, לרב חיים ויטאל, מתאר לו את המצב הרוחני של התלמידים, של החברים של המהרח"ו – מי 'רובו טוב מיעוטו רע', מי 'רובו רע מיעוטו טוב', מי 'שקול', ומה יקרה עם כל אחד מהם מהבחינה הזו, מי ישאר בחבורה הקדושה ומי יפלט, על פי הענין הזה, על פי המדד הזה – מה שולט בתוך כל אחד מהתלמידים.
ובאמת שמה היה אחד התלמידים שהיה שקול, זאת אומרת הטוב והרע היו שקולים אחד כנגד השני. יום אחד הוא כעס ועשה שם בלאגן – ואז הרע התגבר, והוא נפלט ונהיה רשע. רחמנא ליצלן.
זה מה שאנחנו קוראים לו 'הבירור בין טוב לרע, בין רע לטוב', שזה התפקיד שלנו בעולם הזה – לברר. אחרי חטא עץ הדעת שהתערבב הטוב עם הרע, צריך לברר את הטוב מהרע והרע מהטוב.
הנחש הקדמוני בא על חוה והטיל בה זוהמה. הזוהמה הזו היא, איך לקרוא לזה, 'תורשה רוחנית' של הנחש. הנחש הוא הראשון שמורד בה'. הוא הסטרא אחרא. הוא הראשון שמנסה לגייס, ומצליח, את אדם וחוה כנגד ה' יתברך. הוא מדבר לשון הרע, מוציא שם רע על ה' יתברך. אז כשההשפעה שלו נכנסת בחוה – זה עובר בעיקר לקין. קין קיבל את רוב הזוהמה, הבל פחות.
אז יש לנו קין והבל, אנחנו יודעים מה קין עשה... ומשה רבינו, הוא בא מהבל, היה עניו מכל אדם. גם שורש קין וגם שורש הבל, שניהם צריכים תיקון עד הגאולה השלמה. אבל כמובן המדות הקשות: שנאה, קנאה, גאוה, אכזריות, שפיכות דמים – כל זה מצוי יותר בשורש קין. ויש בנשמות ישראל גם משורש קין גם משורש הבל גם משורש אדם הראשון ועוד שורשים ותתי־שורשים.
זאת אומרת שבן אדם שנולד פה, הוא כבר מקבל איזו 'חבילה' נקרא לזה ככה, שזה התיקון שלו, חבילה רוחנית שהוא צריך לתקן, מדות, דעות, דיבורים, מעשים, על פי התורה, על פי התורה הקדושה. אם הוא מצליח – זכינו, זכה כל העולם, כל העולמות כולם. אם לא מצליח – אחרי מאה ועשרים מקבל עונש, מה שצריך, כולל לפעמים גם לחזור בגלגול. את כל זה אני מתמצת כדי שמי שלא יודע, יהיה לו מושג.
אם כן, אפשר להגיד: "טוב, מה אשמות הנשמות שבאות משורש קין?" אנחנו לא באנו להאשים. באנו לתאר שיש להם נסיון קשה. אבל גם לכל הנשמות האחרות יש נסיונות קשים. כל אדם קשה לו.
אני אספר לכם שבאים לקבלת הקהל, אנשים מכל הסוגים. מישהו בא כי באמת המצב שלו גרוע נפשית, תפקודית, משפחתית, הכל, נניח באמת מצב רפואי אפילו, כל החזיתות במצב קשה – אתה רואה בן אדם סובל באמת מאד! ויש סבות. ובא מישהו אחר וסובל בגלל שהיאכטה שלו קיבלה שריטה, סתם אני אומר כן? גם הוא סובל. בשביל בעל היאכטה שקיבלה שריטה זה סבל גדול מאד. הוא, כל אישיותו סובלת!
מה אני מנסה לומר, שלכל אדם, הנסיון שהוא צריך לעבור והתיקונים שהוא צריך לעבור הם קשים, גם אם לעומת מישהו אחר זה 'כלום', זה קל, "על מה אתה מתלונן, באמת?" כן. אבל בשבילו ככה זה! ככה טבע האדם – אדם מתמלא בסבל שלו, אין 'קטן', אין 'גדול'.
וגם באותו בן אדם יש כמה סוגים ודרגות של סבל בענינים שונים ונסיונות בענינים שונים, אז ככה שאין תירוץ. למי שקיבל 'חבילה' עם הרבה זוהמה מהנחש הקדמוני, אין לו תירוץ להגיד: "טוב, אני קיבלתי חבילה קשה..." אם קיבלת חבילה קשה, סימן שיש לך את הכחות לעמוד בתיקון הזה – כי ה' יתברך לא מכניס בן אדם למצב שינסו אותו בנסיונות שהוא לא יכול באמת לעמוד בהם.
נכון שהיצר הרע משכנע את האדם שהוא לא יכול לעמוד בנסיונות, אדם מרחם על עצמו 'כמה הוא מסכן', במקום להילחם ולעשות מה שצריך. הכל לפי משפט. והכל כדי להגיע לתיקון – כי אבא שבשמים לא רוצה שהרשע יענש וימות, הוא רוצה שיעשה תשובה ויחיה. ולכן כתוב שהמבול התחיל בגשמי ברכה.
זה מעניין מאד, ה'אופטימיות' של ה' יתברך וישתבח שמו לעד, שהתחיל בהורדת גשמי ברכה – אם יחזרו בתשובה הם יהיו גשמי ברכה, אם לא זה יהפוך להיות מבול. וה' יתברך לא ידע שהם לא יעשו תשובה?! בודאי, כי הוא יודע הכל. אבל הוא נותן לאדם את הבחירה. אם היו מתגברים על יצרם, אם עשו הרשע היה מתגבר על יצרו, הוא היה יותר קדוש ויותר גדול מיעקב אבינו – כי עשו בא מעולם ה'תוהו' ויעקב "איש תם יֹשֵׁב אהלים", הוא בא מעולם התיקון, אז היה הרבה יותר מזוכך.
ולכן בשמים יש דין אמת. גם זה מוסבר יפה מאד בשער הגלגולים למהרח"ו, שאם איזו נשמה שהיתה עשוקה בקליפה וזו פעם ראשונה שהיא באה לעולם, אז מאד קשה לה להשתלט על היצר ולצאת מההשפעות וה'רשימו', הרושם של הקליפות, איפה שהיתה. ואז כשהוא בא למעלה מתחשבים בו, כי הוא לא דומה לבן אדם אחר שכבר היו לו הזדמנויות, וכן הלאה וכן הלאה. אז הדין – דין אמת. והרשות נתונה ביד האדם להיות צדיק או חלילה להפך.
אז הנה, בין כל הקליפות והרשעים, עוג נכנע לפני הקדושה, ולכן נח החיה אותו. האחרים מרדו עוד יותר. אז אנחנו צריכים להתעמק, להבין את הענין. ונמרוד שבעזות פנים גם רצה לרצוח, ניסה לרצוח בעצם, את אברהם אבינו – השליך אותו אל כבשן האש. ומה הוא חשב שיצא לו מזה? מה הם חשבו, לעשות מלחמה בבורא עולם והם ינצחו את בורא עולם?! היום קוראים לזה שגעון גדלות או מגלומניה...
היות שהבחירה חפשית, אדם יכול להגיע לכל קצה שהוא רוצה, רחמנא לצלן – יכול להיות הכי קדוש, יכול להיות גם הפוך לגמרי, כן. אדם יכול לעשות את עצמו אֱ־לוֹקַּ, להגיד שהוא אֱ־לוֹקַּ, כמו שעשה למשל פרעה. הכל נתון לבחירה חפשית.
עושה רושם שהטעות של נמרוד גם כן היתה, לפי המדרשים, מבוססת על הענין שהם רצו לנהל את העולם – עשו את המגדל כדי שאם ה' יפיץ אותם אז הם יוכלו לראות אחד את השני, עשו תחבולות כביכול. אז הסיפור הזה נראה רחוק ברוך ה', אבל גם אנחנו בדור שלנו, כל אחד צריך לשאול את עצמו: האם הוא לא מורד בה' בדרגה כזו או אחרת? אם הוא מדבר לשון הרע למשל, זה לא למרוד בה'? או אם הוא גונב מסטיק במכולת, זה לא נקרא למרוד בה' בעמקו של ענין?
זאת אומרת, אם מישהו עובר על התורה והמצוות, עושה היפך התורה והמצוות, זה לא מרד בה'? יכול להיות שהוא לא מורד באופן מודע כי הוא תינוק שנשבה, אבל אם הוא יודע את קונו, כמו שכתוב על נמרוד, ומורד – זה חמור מאד.
אז מה צריך לעשות בן אדם שיש לו קליפה כזו קשה שהוא מורד בה'? – הוא צריך להיכנע, צריך לעשות תשובה. הוא צריך לדעת את מקומו ואת מיקומו ומיהו בכלל. מי יעמוד למשפט? ה' יתברך מעמידים אותו למשפט? או את האדם מעמידים למשפט?
הבחירה החפשית – שהיא דבר יקר, כי ה' יתברך רוצה שתהיה בחירה חפשית כדי לתת שכר לפי הבחירה – היא גם כן לפעמים נותנת לאדם את האפשרות להשתגע בשגעון גדלות, לחשוב את עצמו מלך העולם, שופט של העולם, הוא יודע מה נכון, הוא יותר צודק מה', הוא יותר רחמן מה', הוא יותר חכם בכלל, הוא היה בורא עולם אחר ועושה הכל הרבה יותר טוב. ולא מסכים – למצוות של ה', לתורה של ה', לכל הבריאה המופלאה הזו, לא רק הגשמית, לכל העולמות כולם, לניהול – איך שה' מנהל את העולם, איך הוא מנהל את כל המערכה.
האדם שהוא טיפש ומתגאה וחושב שהוא חכם – יכול למרוד. הוא שוכח שתוך כמה זמן הוא כבר יעמוד בבית דין של מעלה והמצב שלו לא יהיה פשוט... אז אולי שילמד מעוג, לפחות את הענין הזה – להתבטל לפני הקדושה, אם אפשר יותר, אם אפשר להיות צדיק וקדוש – בטח שעדיף.
זהו. זה מה שרצינו לדבר היום. אלה פרשות מאד לא פשוטות, מאד חדות. וברוך ה' זה נגמר בטוב – הולדתו של אברהם אבינו, והתחלת התיקון האמתי לעולם זה מאברהם אבינו.
ה' יעזור שכולנו נעשה תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, ולא נמרוד חס וחלילה, לא מעט ולא כלום, כי אפשר למרוד כמו נמרוד, אפשר למרוד גם... הכל זה מרד בסופו של דבר. כשבן אדם מרגיש מרד – שיתבטל, שיצעק, שיתפלל לה' שלא יתמרד.
ולכן עם ישראל בהר סיני אמר: "נעשה ונשמע". לא 'נשמע ונעשה', "נעשה ונשמע". זה נקרא 'להתבטל', ביטול של ה'אני', להפוך 'אני' ל'אַיִן'. וזה נסיון לא קל. כלפי שמים כמובן להפוך 'אני' ל'אין' – להתבטל כלפי ה' יתברך. אבל לזה באנו לכאן. וזה התיקון של כל מה שקרה מאז ענין עץ הדעת עד הגאולה השלמה. זה התיקון.
לחיים! לחיים! לחיים!
יהי רצון שנהיה ילדים טובים של בורא עולם ונשמח אותו ולא חלילה להפך.
שבוע טוב וכל טוב סלה!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
פרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
