פרשת משפטים תשפ"ג – התורה המנהיג והעם
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
ה' יעזור שיהיו בשורות טובות, ישועות ונחמות, ונשמע רק דברים טובים. בשם ה' נעשה ונצליח.
הפרשה פותחת במשפטים,"ואלה המשפטים", ויש שמה מכלול גדול מאד של מצוות שמארגנות את 'החיים המשפטיים', אפשר לקרוא לזה ככה, הסדר הציבורי והחברתי של עם ישראל על פי התורה, כל מיני דרישות, דיני נזיקין וכו'. מאד מעניין. וזה רוב הפרשה. עם ישראל מקבל שמה כמות גדולה מאד של דרישות, ואומר: "כל אשר דִּבֶּר ה' נעשה ונשמע". 'אנחנו מקבלים על עצמנו בברית עם ה' יתברך "נעשה ונשמע"'.
בהפטרה, בירמיהו, שזה 'קצת' כמה שנים טובות אחרי זה, ירמיהו הנביא מדבר שמה על הענין של לשלוח, לשלח לחפשי את העבדים, כן, עבד עברי, שעם ישראל בזמן של ירמיהו לא היו עושים את זה אחרי שש שנים. והם קיבלו על עצמם ושחררו אותם, שחררו את העבדים. כביכול עושים רצון ה', את מה שנדרשנו כאן בפרשה. ואחרי ששלחו אותם – החזירו אותם... זאת אומרת, במלים פשוטות, רימו, ניסו להתחכם.
ואז באה הנבואה לירמיהו על חורבן הבית, על הגלות. וכל מה שנאמר התקיים, גם החורבן של בית ראשון וגם החורבן שנמשך עד היום, הגלות שנמשכת עד היום – כי ה' אומר, במלים שלי: 'אני בראתי את העולם בשביל שתקיימו את התורה. אם אתם לא מקיימים את התורה, מה טעם יש לי בעולם הזה?'
ויש ענין שה' יתברך היה בורא עולמות ומחריבן כי היו רשעים, עד שברא את העולם הזה, עד שבא אדם הראשון, עד שבאו אבותינו הקדושים – ועד שקם עם ישראל וקיבל את התורה. זה היה התנאי, שנקבל ונקיים את התורה.
אצל ה' יתברך אלף שנה נחשב כיום. ששת אלפים שנות התיקון, זה בעצם שבוע. אצלנו אלף שנה זה 'וואו', אלף שנה זה משהו רציני! אבל יש רצף, עקרון הרצף – אם אנחנו קיבלנו בסיני על עצמנו את הברית הזו, לקיים את התורה, ובזכות זה ה' יתברך לא החזיר את העולם לתהו ובהו – הברית הזו קיימת, נרצה או לא נרצה, עד סוף כל הדורות. זו ברית הדדית. הוא האלקים שלנו, ואנחנו העבדים שלו והבנים שלו ומקיימים את תורתו. ואם חלילה הפרט או הכלל לא מקיימים את תורתו, יש את הענשים שכתובים.
בזמן שהיתה זכות או היה גילוי פנים הוא גם שלח נביאים להתריע, שנחזור בתשובה לפני שהוא יעניש. כשאנחנו בזמן של הסתר פנים, כמו היום שה' יתברך לא מתגלה לעיני העולם אלא מנהיג את העולמות בהסתר, אז אין כמובן נביאים שיבואו בינתיים ויוכיחו אותנו ויגידו לנו 'נו נו נו…': 'תחזרו בתשובה. אם לא, תקבלו את העונש הזה והזה'.
ויש לנו את התורה. בתורה כתובים הענשים. לא נודע מתן שכרן של מצוות כדי שנעשה אותם לשם שמים, אבל ענשים כן – עונש כרת, עונש מיתה בידי שמים, ארבע מיתות בית דין, יסורים וכן הלאה. ה' ישמרנו.
אז הברית הזו נצחית. אז אם אנחנו לא מקיימים אותה – 'כל ישראל ערֵבים', יש ערבות הדדית כי כולנו קיבלנו את התורה ביחד, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", צוות שלם. אז זה כמו נניח במלחמה: צוות של טנק, זה לא משנה מי לא ממלא את תפקידו, הנהג, התותחן או המפקד או החיילים – אם הטנק עושה טעות, הוא חוטף פגז, טיל, הוא לא מצליח. זה צוות! ככה עם ישראל, אנחנו צוות. זה לא משנה מי בצוות לא עושה את התפקיד שלו, זה כמובן משנה, אבל זה משפיע על התוצאה הכללית.
ולכן יש גם עונש פרטי ויש גם עונש קולקטיבי. זה גם תלוי, למשל חטא העגל, חטא המרגלים, אלה חטאים גדולים שיש עליהם עונש קולקטיבי. ועצם זה שאפילו חלק מהעם נענש, זה כואב לנו כאילו אנחנו נענשנו, כולנו נענשים. יש קשר נשמתי, לכן הכאב הוא גדול מאד על כל יהודי שנפגע או שנענש. ה' ישמור.
אם כן, הברית הזו היא ברית נצחית. וגם אם יש דור שמאיזו שהיא סבה לא שומר את מה שצריך, או נולד כתינוק שנשבה, כמוני למשל, ורוב האנשים איפה שאני נולדתי בארגנטינה באמת תינוקות שנשבו, לא יודעים את התורה – זה לא משנה. אוקיי, אז בשמים מתחשבים שהם תינוקות שנשבו, הם לא יודעים את התורה – אבל זה לא אומר שהם לא בתוך הברית. הם בתוך הברית! ואז צריך לבדוק למה הם לא יודעים את התורה, מה קרה? למה התורה נשתכחה? "ושננתם לבניך ודברת בם", וכן הלאה.
אם כן, בפרשה אחרי שמשה רבינו מוסר את כל המשפטים, יש את הזמן הזה שעם ישראל אומר "נעשה ונשמע", ואז הוא ויהושע עולים להר סיני – יהושע נשאר בגבול המותר, איפה שהיה מותר להתקרב, ומשה רבינו נכנס לערפל שמה ארבעים יום וארבעים לילה להוריד את התורה. והוא אומר, במלים שלי: 'הנה ההנהגה: אהרן, הזקנים, חור. אם יש לכם שאלות, אם יש לכם מריבות, תלכו אליהם'. משה רבינו עולה לשמים, וההנהגה היא המחליפים שלו, כביכול.
כמו בכל מלחמה, אם מזיזים כוחות ממקום למקום זה משפיע על שדה הקרב, נכון? אם המפקד העליון נניח הוא, לא יודע... הוא חולה והוא לא יכול לתפקד – אז מי שבא אחריו הוא מנהל את העניינים. ואם הוא לא מצביא גדול כמו המפקד העליון, זה יכול לפגוע במלחמה.
זה בדיוק מה שיצר הרע הכללי חיכה לו – שמשה רבינו יעלה לשמים, כדי לבוא ולעשות את חטא העגל, לגרום לעם ישראל לחטא הנורא הזה. הזֹהר אומר שאהרן הכהן לא ידע להיזהר ובאו המכשפים של הערב רב וכן הלאה וגרמו בסוף שיצא העגל. אבל זה רק... זה לא בפרשה הזו, אבל החולשה, זריעת הנפילה – מתחילה כאן! בזה שמשה רבינו עלה לשמים.
יהושע, "נער לא ימיש מתוך האהל", שהוא עתיד להיות ממשיכו של משה רבינו – גם לא נמצא במחנה! הוא הלך עם רבו, וחיכה לו שירד מההר. הוא פוגש אותו ראשון, ואז הם שומעים את הקולות של חטא העגל.
זאת אומרת שאהרן הוא לא ממשיכו של משה. אהרן הוא כהן, הוא כהן גדול. כהן זה לא מלך, זה לא הצינור שלו. הצינור שלו זה להקריב קרבנות, לעשות שלום בין אדם לחברו, בין איש לאשתו – כהנים, כהן גדול, כל עבודת הקודש. אבל הוא לא מנהיג, הוא לא מלך.
משה רבינו היה גם מלך. ויהושע הוא גם כן בעצם – אמנם הוא לא בדרגה של משה, מהבחינה הזו שמשה הוא בחינת שמש ויהושע בחינת לבנה – אבל בכל זאת, גם בפועל ראינו שאחרי שהוא נתמנה במקום משה רבינו, הוא הוליך את העם, הכניס אותם לארץ, והנהיג אותם בדרגה גבוהה מאד. היתה לו סיעתא דשמיא ועזרה משמים כמו למשה רבינו.
ולכן, כשלא כל אחד עומד במקומו ובצינורו ובתפקידו – מתחילות החולשות, ההתבלבלויות והתקלות.
זה מה שהיה למשל עם שאול המלך, ששאול המלך נכשל כי הוא בעצם לא היה לכתחילה מתאים לתפקיד של מלך. הוא היה צדיק יסוד עולם, וכשהוא נפל לא היה יכול לקום.
לעומת זה, דוד המלך הוא מלך. הוא 'ה'מלך! ולכן אחת הסבות של חורבן הבית והגלות היא שמרדנו בה' וגם מרדנו בבית דוד. אנחנו צריכים לעשות תשובה בענין הזה ולבקש את דוד מלכנו, כן – תיקון המלכות, תיקון שהמלוכה תחזור לבן דוד, זה המשיח, שיבוא במהרה ברחמים.
ולכן ירבעם נכשל, כי הוא שאל "מי בראש?" הוא רצה להיות בראש, במקום שדוד, במקום שרחבעם יהיה בראש או דוד המלך, בן ישי, יהיה בראש.
בקיצור, אז צריך שכל אחד יהיה במקומו, בתפקידו. אם לא – נוצר בלבול, חולשה. וכל אחד בתפקיד שלו, שמה זה השפע המתאים לו, זה הצינור שלו, אלה הכישורים שלו, הכל מצוין. ועדיין יש מלחמת היצר הפרטית והכללית, אבל יש יותר סיכוי להצליח. כאן משה רבינו עלה לשמים, ואלה שנשארו במקומו לא עמדו בפרץ – נכשלו, לא הצליחו נגד הערב רב והיצר הרע הכללי, ונהיה העגל.
אם אנחנו רוצים ללמוד מזה משהו, צריך להבין שהמנהיג הרוחני לא צריך להיות מנותק מהעם. מצד אחד, הוא צריך לעלות ולהיות קשור בשמים, צדיק יסוד עולם שקשור לשמים. מצד שני, הוא קשור לעם, לכל שדרות העם, צריך לשמור על העם, "עבד נאמן", "רועה נאמן".
את התפקיד הזה מילא יפה מאד רבינו הבעש"ט הקדוש, שמצד אחד היה מלאך ה' צבאו"ת, אי אפשר להבין בכלל את מעלותיו ודרגותיו הרוחניות, מצד שני, היה מקרב את האנשים הפשוטים, והיה מתנהג כמו בן אדם פשוט לגמרי. אז הוא הצליח גם להתעלות ולהיות קדוש וגם להיות בתוך העם ולגרום לעם התעוררות ותיקון.
"ושננתם לבניך ודברת בם" – זה לא רק בניך, בניך זה כל עם ישראל. כאשר נוצר ניתוק בין ההנהגה הרוחנית של עם ישראל לבין כלל עם ישראל, התורה משתכחת, לא לגמרי, אבל משתכחת מהעם. אז העם מתרחק ומתחיל לחטוא, ומתערבב באומות ובמנהגים של האומות ובדעות של האומות – ואז הוא כבר לא מבין מה ההבדל בינו לבין האומות, מה ההבדל בתפקיד, והתורה נראית לו זרה ורחוקה, שזה מה שקורה היום.
אם תשאל הרבה אנשים מה'עמךָ' על המשפטים האלה שאנחנו מצווים בפרשה, זה נראה להם רחוק מהמציאות של היום, כן – עבדים ועבד עברי ועבד כנעני וכל הדברים האלה, וגנב, שהוא צריך לשלם את הגניבה במקום ללכת לבית סוהר... היום נוהגים להכניס גנבים לבית הסוהר ובסוף ברוב הפעמים זה גם לא עוזר, הם חוזרים לגנוב. אבל זה במאמר מוסגר, כן?
אם כן, התורה התרחקה מכלל עם ישראל. בכל דור ודור זה בקלות מאד, מספיק כמה עשרות שנים – דור אחד אבא מפסיק לשמור מצוות, הוא לא מעביר את זה לבן, הבן לא מעביר את זה לנכד – הנכד כבר לא יודע מזה כלום. ככה קרה אצלנו בחוץ לארץ, שהדור הראשון שבאו מרוסיה לארגנטינה היו צדיקים, היו שומרים, לא כולם, דור שני מסורתיים, דור שלישי כבר תינוקות שנשבו וזהו.
אז יש חובה גדולה: "ושננתם לבניך ודברת בם" – כי ה' יתברך ברא את העולם בשביל זה שעם ישראל יקיים את התורה, לתקן עולם במלכות שד"י. ולא מספיק רק להעביר את החוקים והמשפטים, צריך להעביר גם את פנימיות התורה – כדי שבן אדם יבין וידע למה ה' רוצה את המשפטים האלה ואיך לעבוד אותו באמת בלבב שלם, ואיך להילחם מלחמת היצר הפרטית והכללית, ואיך להידבק בו יתברך, ואיך על ידי הקדושה והתיקון לגרום שיהיה גילוי פנים ולא הסתר פנים! ההסתר פנים הזה זו גזירה! זה לא המצב המתוקן עכשיו, שה' יתברך מסתתר. המצב המתוקן שהוא משרה את שכינתו לעיני כל העולם – "זה א־לי וְאַנְוֵהוּ".
אז מה גורם להסתר פנים? – החטאים שלנו, החטאים מגלגולים קודמים, ה' יעזור. ולכן צריך להיזהר שהצדיקים יהיו קרובים לעם, כדי שתהיה להם השפעה על העם, להעלות את העם, לא שהעם יוריד אותם אלא שהם יעלו את העם. גם כמובן יש בחירה חפשית לכל אחד, הוא יכול לבחור להיות רשע אם הוא רוצה, אין מה לעשות. אבל אם הזמן מתוקן, אז יש מנגנון – גם בגלות היו מקומות שהיה לחכמים כח מטעם השלטונות להנהיג את הקהילה, ואפילו לקנוס ולהעניש אנשים שהפסיקו לשמור את התורה.
היום בן אדם, נניח במדינת ישראל, הוא נענש אם הוא עובר על החוק, הוא לא נענש אם הוא עובר על ההלכה, נענש בידי שמים, אבל לא על ידי המדינה – דוגמא. היו זמנים שגם המדינות דאגו שעם ישראל ימשיך לשמור את התורה והמצוות, ונתנו כח לחכמים שלנו להנהיג את הצאן כראוי, כי ככה היה אז.
אז עכשיו צריך לקרב שוב את עם ישראל לתורה, על ידי הפצה המונית של המעינות של כלל פרד"ס התורה. והחכמים צריכים להיות "סֻלָּם מֻצָּב ארצָה וראשו מגיע הַשָּׁמָיְמָה", כדי להגן ולבנות את הדור כראוי ולהתעורר כולנו לעבוד את ה' באמת, בלבב שלם, כדי שתבוא הגאולה במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
