לחצו להפעלת הסרטון


להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פרשת מקץ תשפ"ב – התעמקות במפת הקרב
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
אנחנו פה בפרשת מקץ תשפ"ב, פרשה מאוד רצינית. מה שנספיק בעזרת ה', בשם ה' נעשה ונצליח!
ואנחנו כאן בסיפור של הרעב שהיה בימי יעקב אבינו, כשהשבטים נדרשים לרדת למצרים לשבור שמה אוכל, "יש שֶׁבֶר במצרים" אומרים חכמים שלא שרתה בו נבואה על יעקב אבינו, כי אם היתה שורה בו נבואה היה יודע על יוסף. אז רק היתה לו איזה, ככה במילים שלי, איזו הארה או איזה גילוי ברוח הקודש שיש שבר במצרים, זאת אומרת יש איפה לקנות אוכל, להביא אוכל. שב"ר ראשי תיבות: שָׁ'ם ב'ן ר'חל. אז בכל זאת היה רמז.
ואנחנו, על פי 'דרך עץ החיים', רוצים לבדוק את 'מפת הקרב'. מה קורה, מה קורה בפרשה.
הנה כל העולם ברעב, כשרעב בא לעולם הצדיקים צריכים לעשות תשובה, לפשפש במעשיהם, לראות על מה ולמה בא הרעב הזה. אין דבר שהוא סתם, כמובן בזמן של הסתר פנים – אף אחד לא יודע למה בא הרעב, אבל בזמן של גילוי פנים – הצדיקים אמורים לקבל משמים, לשמוע את הכרוז. כמו שרבנו הבעש"ט היה שומע כרוזים על כל מיני גזירות והיה מבטל אותם. צריכים לשמוע את הכרוזים, צריכים לדעת מה קורה כדי שנתקן מה שצריך לתקן, כי מה המטרה של היסורים? המטרה של היסורים שנפשפש במעשינו ונתקן את מה שצריך. אין יסורים סתם.
והנה בגלל שמכרו את יוסף ויעקב אבינו היה בצער, הסתלקה ממנו שכינה, אז איך אומרים, לא היתה לו השגה ממש על מפת הקרב. וגם לשבטים לא. היחידי שהיתה לו השגה על מפת הקרב זה יוסף הצדיק, ובזכות יוסף הצדיק אז גם לפרעה ולכל ארץ מצרים. כי גילו לו משמים והוא גילה להם – שצריכים לשמור על האוכל, לאחסן את האוכל בשבע שנות השובע, כדי שיהיה אחר כך לשנות הרעב.
אז כשקורה דבר כזה, כמו רעב בעולם, צריכים לפשפש במעשים. כמו שהיום יש את המגיפה העולמית, האם אנחנו מפשפשים במעשינו? האם אנחנו מתקנים את מה שצריך לתקן כדי שזה ייפסק? או כל פעם נראה ש'הנה הנה זה נפסק', ופתאום מתגבר עוד פעם עם איזה וריאנט או עם איזה משהו. האם העולם עושה תשובה? האם עם ישראל עושה תשובה? האם הצדיקים עושים תשובה? האם יש השגה מהשמים? הרבה "הַאִם" "הַאִם" ו"לאלוקים הפתרונים".
אז לא קורה דבר כזה סתם, כל העונשים שבאים על עם ישראל, רחמנא ליצלן, או על כלל האנושות – הכל על פי העוונות, והכל על פי התיקונים. וזה הכל נסיונות מהשמים. ככה צריך לקרוא את מפת הקרב, לא רק לחפש חיסון. זה טוב לחפש חיסון, בטח! השתדלות בטבע, אבל צריכים לחפש מה הסיבה הרוחנית ולתקן אותה, כי אם לא – או שזה ימשך או שזה יפסק או שמי יודע כמה זה יעלה, מה המחיר שעם ישראל חלילה ישלם, והעולם כולו ישלם.
כי אנחנו עכשיו, בזמן שאנחנו עוברים מזמן של הסתר פנים גדול מאוד מאוד, "חושך יכסה ארץ" לקראת הגאולה השלימה. מתחילה להיות איזו הארה כלשהי שה' מראה שהוא נמצא וקיים. ועדיין זה לא לעיני כל העולם.
באמונה יש הרבה שמאמינים, אבל בהשגה... לכמה אנשים היום, תגידו לי, יש להם רוח הקודש באמת? אז... לא יודע, שאלה טובה!
אז שמה, לא היתה להם השגה. גם השבטים כשירדו למצרים, יעקב אבינו כן עשה איזו השתדלות. מסכן יעקב אבינו! סבל כל החיים שלו, מפרשייה לפרשייה, לא היה לו שקט ונחת רוח. הוא אמר להם לא להיכנס דרך שער אחד, שלא תשלוט בהם עין הרע, שהוא כבר נכווה שנלקח ממנו יוסף, שהוא היה דווקא חסין מפני עין הרע אז מה יגידו אזובי הקיר? אתם חזקים, אתם יפים, אתם חכמים, אתם בולטים! אז "בתחבולות עשה לך מלחמה". אז עם כל הצער שלו – חכם עדיף מנביא, בכל זאת עשה השתדלות נכונה לפי מה שהוא הבין.
אבל, דווקא ההשתדלות הזו שהוא עשה – זה גרם לכך שהשבטים הסתבכו עם יוסף, שהיה שליט על מצרים, זה בא לו בדיוק ככה 'יפה' להגיד שהם מרגלים, כי הוא שם שומרים על כל השערים, והוא ידע שהאחים באים, וביקש מהשומרים לרשום כל מי שנכנס בשם שלו ושם אביו, אז היתה לו הוכחה. בני יעקב באו, השבטים באו, וכל אחד בשער אחר, זה לא רגיל. אז יעקב השתדל לעשות תחבולה לשמור עליהם וזה גרם להם לבלוט.
אז גם אנחנו, בני אדם, שעושים השתדלות להינצל מיצר הרע, מקטרוגים, מרדיפות, צריכים לבדוק האם ההשתדלות שאנחנו עושים היא באמת טובה, בסיעתא דשמיא, או חלילה היא דווקא מסמנת את הבן אדם וגורמת לו להסתבך יותר. זה אחד הכללים החשובים מאוד.
ככה עושים מרגלים בכל מיני מדינות, הם צריכים הרבה תחבולות כדי לא לבלוט בשום מקרה, יש להם סיפור כיסוי ועוד סיפור כיסוי, אם הם נתפסים הם יודעים מראש מה הם יגידו, איך יגידו, הכל מאוד מאוד מדויק. לא רק גירסה אחת ואז תופסים אותם וגומרים אותם.
זה מה שהיה פה, מתוך זה שהוא תפס אותם שנכנסו לחוד, אז הם לא רק נכנסו הם גם התעכבו בשוק של נשים לא צנועות, כי הם חשבו שבטח יוסף, שהוא בחור יפה, מכרו אותו בטח לשוק כזה, ככה מובא במדרש. אז הם גם התעכבו! גם נכנסו כל אחד בשער אחר וגם התעכבו, זה כבר מספיק כדי שה'שב"כ' של מצרים יעלה עליהם מיד. וזה מה שהיה.
אבל ייאמר לזכותם שהם היו מוכנים למצוא את יוסף, כי הם הבינו שכל זה – זה בגלל מכירת יוסף. הם ידעו שיוסף במצרים והיו מוכנים לפדות אותו בכל מחיר. לפדות אותו בכל מחיר, להחזיר אותו לאביהם, כי הם ראו את הצער של יעקב, הם עשו תשובה. כנראה לא תשובה מספקת, וגם על זה חכמים אומרים שלא כל האחים הצטערו עליו ולא כולם אהבו אותו באותה מידה. אם זו היתה תשובה מספקת לגמרי – לא היו מתגלגלים בעשרת הרוגי מלכות, ולא היו צריכים להיהרג בכל מיני מיתות משונות וקשות ואכזריות, כן? בזמן רבי עקיבא, כמו שאנחנו יודעים שזה מה שהיה.
אז תשובה, לפעמים, זה לא מספיק, גם יסורים, גם גלגולים. מי יודע כמה גלגולים עד שדבר קשה כזה נתקן, ואם בכלל, עד איפה זה מגיע. וגם כתוב על זה שיש שני קטרוגים: אחד מהם זה על מכירת יוסף, אחד מהם זה היה על האייל של אברהם אבינו, שהוא הקריב אותו במקום את יצחק בנו. ה' יעזור!
אז אם כן, השבטים קראו את המפה חלקית. מאוד חלקית. גם ההשתדלות שלהם למצוא את יוסף מראה שהם בכלל לא הבינו מי זה יוסף, הם חשבו שאם מכרו אותו, בטח מכרו אותו לעבד באיזה מקום כזה מטונף, שמה הוא יהיה באיזה שוק מטונף. לא, הוא כבר היה שליט על כל הארץ. נכון שהוא גם היה בבור, אבל זה כבר חשבון אחר. אז אם כן הם לא הבינו עד הסוף. יוסף ידע כי גילו לו משמים.
אז לפעמים הראש של איזה תיקון, הראש של איזו תקופה מקבל משמים, מה שגדולים אחרים לא מקבלים. הכל מדויק לפי התפקיד. מה שמקבלים משמים זה לפי הגלגול, לפי התפקיד, לפי גודל הנשמה – יש נשמות כלליות, יש נשמות פרטיות. הנשמות הכלליות מקבלות ומהם זה עובר לנשמות הפרטיות, זו לא אותה ההשגה, זה לא אותו תפקיד, זו לא אותה האחריות, אותם לחצים... ברור. ברור שנניח בן אדם שעובד בתור שרת בבית ספר, זה לא כמו להיות ראש ממשלה. כל אחד כבודו במקומו מונח, אבל זה משהו אחר.
בכל אופן, אז זה מה שאנחנו רואים פה, בהסתכלות הראשונה על מפת הקרב.
ובענין הרעב, שזה עיקר הקטליזטור משמים – זה הרעב. אלמלא הרעב הם היו יורדים למצרים לחפש את יוסף? מה פתאום. שום דבר. הרעב! הרעב משמים מתוזמן, ומכוּון על השניה, כדי לגרום לזה שעל השניה, מתי שצריך בדיוק, עם ישראל ירד למצרים ויתחיל שמה להשתעבד, גם על השניה. הכל על השניה, מדויק. על סיבת הרעב בכלל אין השגה – למה יש רעב בכל העולם ובמצרים אין רעב? אף אחד לא שואל – אין השגה. למה יש שבר במצרים – לא יודעים, אבל יש שבר במצרים. שָׁ'ם ב'ן ר'חל, יוסף.
בינתיים יוסף חולם את החלומות. "בעל החלומות הלזה", מי אמר את זה? שמעון, שמעון אמר. אז לכן הוא אסר אותו ראשון. אבל אנחנו עדיין מדברים על הזמן שיוסף הצדיק היה בכלא, והיה בבור, שר המשקים ושר האופים באו עם חלומות.
אומרים חכמים שכל העניינים של יוסף זה עם חלומות. נכון, החלומות שהוא חלם על "קמה אלומתי" והחלום על הכוכבים, זה גרם לקינאה אצל האחים וכן הלאה, הנה חלומות. וגם שמה היה חלומות, של שר המשקים ושר האופים, ואחר כך החלומות של פרעה. מה הענין הזה של החלום? מה זה קשור ליוסף?
חשבתי, יוסף הוא 'יסוד', היסוד המתוקן של 'זעיר אנפין'. היסוד ו"צדיק יסוד עולם". מה זה חלומות? חלומות זה כח המדמה, הדמיון – כח המדמה. איך בן אדם מגיע להיות צדיק, לתקן את היסוד, מה שנקרא בלשון חכמים שמירת הברית? מתקן את המחשבה, מתקן את הכח המדמה, המחשבה שלו, והדמיון שלו, וכל ההשגה שלו נקיה מדברים לא כשרים, ואז ממילא הוא מתוקן ביסוד. ולכן הכל קשור לחלומות, ולכן החלומות שלו התקיימו, והחלומות שלו התקיימו מאוד במדויק, על אפם ועל חמתם של כולם.
כאשר מלך צריך למלוך, כאשר צדיק צריך למלוך, כאשר יש מהלך כזה עצום של ירידת ישראל למצרים ואחר כך בגאולה, גאולת מצרים, ולעתיד לבוא הגאולה השלימה, לא עוזר לאף אחד כלום! כולם הם בובות בידי ההשגחה העליונה, וכולם שליחים – או לעכב או לזרז, בסופו של דבר "עצת ה' היא תקום", כי ה' יתברך מנהל את העולם. רק שבזמן של הסתר פנים הוא מנהל את זה בהסתר אז לא רואים, חושבים שבן אדם "כוחי ועוצם ידי"... זה רק דמיונות. אז הנה, הוא תיקן את הברית, תיקן את כח המדמה, וזה הפך להיות לו צינור להתגלות מדויקת ועצומה משמים.
משה רבנו, גדול הנביאים, ה' מדבר אליו "פה אל פה", הוא עומד וה' מדבר איתו, כמו להבדיל איך שמדברים בני אדם אחד עם השני. שאר הנביאים לא יכולים לעמוד באספקלריא מאירה, לא יכולים לעמוד בדבר כזה, אז הם מתעלפים, הם קצת לא בתוך החושים. זה כמו החלום כן? כי חלום זה קשור לנבואה, זה חלק, כל חלום יש בו חלק נבואי כזה או אחר, זו איגרת שצריך לקרוא אותה. אבל אצל צדיק יסוד עולם כמו יוסף אז ברור שהכל הולך על פי החלום, כי החלומות שלו מתוקנים, כי הוא מתוקן, כי הוא צדיק. וגם ניסו אותו ונמצא צדיק, לא רק באופן כללי, באופן ספציפי.
"ויריצוהו מן הבור". תראו, כל השפע בעולם יורד בזכות ה'מלכות', אבל מי מעביר למלכות את השפע? ה'יסוד'. הוא מקבל מכל הספירות והוא מעביר. אם היסוד פגום חלילה או אם היסוד בגלות, אז השפע לאיפה הולך? במקום ללכת לקדושה הולך לסטרא אחרא.
לכן, אומר הרמח"ל הקדוש זי"ע, שכשנשמות ישראל נמצאות בחוץ לארץ, הם חייבות לקבל שפע מהקדושה. אבל שמה בכל מדינה שולט שר, שר זאת אומרת מלאך של אותה מדינה, ממונה, והשפע עובר דרכו. אז הוא לוקח לעצמו את העיקר, הוא יונק מהקדושה שפע קדוש של ישראל, ונותן רק תמצית לעם ישראל בגלות. לכן הצרות בגלות, הקשיים בגלות, הרדיפות, הפוגרומים, השנאה, השואה, ה' ירחם!
ולכן כשמכרו את היסוד לערוות הארץ, למצרים, מי מתעשר מזה? פרעה! פרעה היה פיקח, הוא לא מכר אותו – הוא העלה אותו, רק את הכסא הוא השאיר מעליו, אבל הכל "ישק על פיו". הוא הבין שזה היסוד וכל הברכה, וכל ההצלחה של מצרים תלויה בו, ונתן לו כבוד, ונתן לו את מרכבת המשנה, ושיקראו לפניו "אברך", ונתן לו את הטבעת שלו! זאת אומרת כח השליטה.
והאחים שלו, חשבו שהוא קליפה, ומכרו אותו לעבד, חשבו למצוא אותו במקום מטונף. אז לא היתה להם השגה מדויקת במיוחד בענין שלו.
וגם יוסף הכיר אותם והם לא הכירוהו, הנה יש ליוסף השגה מדויקת, הוא רואה את האחים, הוא יודע שהם צריכים לבוא, הם לא הכירו אותו. הסתר פנים. הם לא הכירו בו כשהיה אח שלהם בארץ כנען, ועכשיו הם לא מתארים לעצמם שזה יכול להיות יוסף, חשבו שהוא איזה נכרי. הם גם לא הכירו את מנשה, כי מי שהיה המליץ, זאת אומרת המתורגמן, היה הבן של יוסף! מאיפה ידע לשון הקודש? מיוסף. זה היה מנשה הבן.
אנחנו רואים אם כן את התחבולות, את ההבנה של המפה. זוכרים שאמרנו שהוא הבין שצריך להסתיר את רחל מהעיניים של עשיו? הוא הבין, האחרים לא הבינו. כבר אז היתה לו את ההבנה של הקרב, של מפת הקרב, ועכשיו הוא הבין בדיוק שהם יבואו, ומסר הוראות לשומרים בשערים, ועשה את כל התחבולה, ולקח את שמעון, "שמעון ולוי אחים", אמרו חכמים הפריד כדי שלא יהיו ביחד וירצו להרוג אותו. תראו איזה תחבולות, איזו הבנה.
ובסיבוב הבא, כשהביאו את בנימין, ביקש את בנימין אח שלו, שמה הוא הביא את העלילה לשיא שלה! כי הוא הבין שאם הוא לוקח את בנימין כנראה שהאחים ייצאו להילחם בו, הוא ידע מה הם מתכננים כי הוא שמע, והוא ידע את הכח שלהם, כשהם היו ילדים בני שלוש עשרה הם חיסלו עיר שלימה, שני אחים, שמעון ולוי, את שכם. אז מה עכשיו כשכולם ביחד?
אז הנה כל הכוח, כל העוצמה, כל הכבוד של השבטים, עדיין הם צריכים לבוא להשתחוות אליו, בארץ נכריה, כשהוא לבוש כנכרי, כי הם לא היו מוכנים לקבל אותו כראש וכמשפיע וקינאו בו.
אומר האר"י הקדוש שהם קינאו בו כי הוא מה'זכר', כמו שאמרנו מה'זעיר אנפין', מה–ו' של שם ההוי"ה, והם כולם, כל השבטים, מהנוק' מה–ה' של שם ההוי"ה, של ה–ה' האחרונה של שם ההוי"ה. ולכן הם קינאו בו, חוץ מהכותונת, חוץ מזה שהאבא אהב אותו. למה האבא אהב אותו? כי איתו נעשה ייחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה, לא סתם אהב אותו. ומי שהחליף אותו, על פי הסוד, זה בנימין שהתעלה והיה יונק מאותו מקום – ככה אומר האר"י הקדוש – שהיה יונק יוסף, הוא היה מחליף. לכן יעקב אבינו לא יכול היה לסבול שיקחו לו את בנימין.
אוקי, כשהשבטים חוזרים ליעקב ואומרים שצריך להביא את בנימין, יעקב אבינו לא יכול לעמוד בזה. הוא לא מבין את העלילה הזו, לא מבין מה קורה, מפחד שיקרה אותו דבר מה שקרה ליוסף עם בנימין, הוא מעכב את האחים מלרדת. מי פתאום רואה קצת, ככה בעיני הטבע, את המצב? יהודה. יהודה אומר תנו לזקן הזה, חכה לזקן שיגמר האוכל ונראה מה יהיה. ה' ישמור, לפעמים אומרים ככה. בן אדם מתעקש, אומרים טוב בא נחכה שישבור את הראש בקיר נראה מה יהיה. אז החכמה הזו היתה לו, ובאמת נגמר האוכל ויעקב לא היתה לו ברירה אלא להסכים שירד בנימין.
וכשראובן רצה להיות ערב יעקב לא הסכים. הוא אמר שימית לו את הבנים שלו, הוא אמר לו הבנים שלך זה הבנים שלי, כאילו איזה עירבון אתה נותן לי... אבל על יהודה הוא סמך, יהודה הוא אריה, אריה רציני, אם הוא לוקח על עצמו להיות אחראי על בנימין, אז האבא יודע שהוא ילחם בכל הכח, הוא וכל האחים, כי הוא הראש שלהם, כי הוא המלך. וזה היה תיקון גדול.
תראו, כל התחבולות שעשה יוסף לצער את האחים, זה גם ציער את יעקב. מאוד. מצד שני, אומרים חכמים, למה הוא עשה את זה? הוא עשה את זה כדי לכפר להם על העוון, וגם לבדוק אותם, לבדוק אותם כן? תשובת המשקל – האם עכשיו הם ימסרו את הנפש בשביל בנימין או לא? האם הם ירחמו על בנימין ועל שמעון או לא? כי אז כשהוא צעק הם לא ריחמו עליו. אז מובן שהוא רוצה לכפר להם, אבל גם יעקב בעצמו סובל מאוד מאוד מהדבר הזה, היפך כיבוד אב.
אבל אולי זה גם כפרה על יעקב אבינו, שהוא שלח את יוסף לאחים בלי לויה, במקום סכנה, לידיים שלהם, שלח אותו לשכם, הם היו בדותן. אז אולי "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה".
וכדי לסיים רציתי להגיד משהו על הגביע – הגביע של יוסף. האר"י מביא על זה כל מיני סודות, בכלל מי שרוצה לדעת את כל הסודות שילך ויקרא אצל האר"י הקדוש, פלא פלאים.
אז כתוב שכשהוא הזמין אותם הביתה, לבית של יוסף, ישבו לאכול ושתו יין. מאז שהם מכרו את יוסף לא שתו יין, ועכשיו הם שתו יין, ועכשיו כביכול הם גנבו את הגביע. יוסף אמר לשים את הגביע אצל בנימין ואז בנימין נתפס. מה כל הדבר הזה עם הגביע ועם היין?
חשבתי, כל הסוד האמיתי של הירידה למצרים, זה לתקן את הניצוצות של הק"ל שנים שאדם הראשון פרש מאשתו ופגם, זו הסיבה האמיתית! זה מפת הקרב! לכן אמרנו שבוע שעבר, הראשון שהיה צריך להשתעבד ולרדת לשמה זה יוסף, שהוא ה'יסוד', היסוד של 'זעיר אנפין', היסוד של אדם הראשון, שצריך לתקן את מה שפגם.
כתוב שרחל גלגול ותיקון של חוה. חוה מה עשתה? יש דיעה שסחטה לו ענבים ונתנה לו לשתות. אהה כן? איך היא סחטה לו ענבים? סחטה ענבים לתוך גביע ונתנה לו לשתות! איך הוא ישתה? ועל ידי זה הוא אכל מעץ הדעת ושם התחיל הפגם, שבגלל הפגם הזה צריך לרדת למצרים.
מה גורם עכשיו לבן רחל השני, בנימין, לרדת למצרים? הגביע. זה ששתו יין, והגביע שנמצא באמתחתו, זה גרם לכל ההשתלשלות שהוא ירד למצרים, ויעקב אבינו וכל ביתו ירדו למצרים, מידה כנגד מידה.
ה' יעזור, שיבוא משיח מהר וברחמים, ושתמיד נדע לקרוא את מפת הקרב הפרטית והכללית, כי בלי זה – בן אדם כמעט אבוד, כמעט אבוד, ועושה מלא שטויות, ונבואה עוד אין – אז חכם עדיף מנביא, ו"איזהו חכם הרואה את הנולד".
יהי רצון שכולנו נזכה, ונתקן לשם שמים כל מה שצריך תיקון, "ובא לציון גואל" במהרה וברחמים, ושכל הניצוצות שצריך עוד להעלות אותם שיעלו בקלות, כי אין כח לסבול.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
תן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א