פרשת לך לך תשפ"ג – לא לפספס הזדמנות של קדושה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
כל הפרשות האלה עמוסות מאד, עם הרבה מאד סוגיות בכל פרד"ס התורה. אנחנו כמובן לא נוכל להתייחס לכל. מאד קשה לבחור על מה לדבר מרוב שפע. טוב, נתחיל כדרכנו על פי דרך עץ החיים.
מפת הקרב של אברהם אבינו:
אין כאברהם אבינו, ענק שבענקים, 'אברהם אוהבי'. והנה, הוא ראש המאמינים, הוא צריך להפיץ את האמונה בא־ל אחד בעולם – לא פשוט! נגד כל עובדי האלילים, נגד נמרוד. וגם אחר כך כל סיפור חייו של אברהם אבינו איש החסד, מרכבה למדת החסד – שצריך הרבה גבורה כדי לקיים את החסד שלו. לא פשוט.
אז אברהם ה'עברי' – הוא מצד אחד של הנהר, וכולם מעבר הנהר, מהצד השני, הוא בצד הקדושה, ואחרים בצד הסטרא אחרא. וצריך להעלות את הניצוצות ולגייר גרים, גם נשים, גם גברים – שרה את הנשים והוא את הגברים. וצריך לתקן כמה תיקונים של אדם וחוה – הוא בחינת אדם, שרה מבחינת חוה. ויש על זה חידושים בתורת הגלגול, שאפשר אולי להתייחס אליהם. זו מפת הקרב.
בתוך כל הענין הזה, התגלותו של ה' יתברך והציוויים שהוא מצוה אותו בתור נביא, איש האלקים, נשיא האלקים. ה' יתברך מצוה עליו כל מיני ציוויים, פה בהתחלה 'לך לך' וגם בהמשך, וגם מנחם אותו, וגם מבקר אותו, בהמשך כן, וגם מעודד אותו, וגם מבטיח לו. קשר דו צדדי. כולנו מתפללים לה'. אבל לא תמיד ה' עונה לנו, מדבר, כן? עם כל בן אדם. לא כל אחד נביא. וככה זה אצל אברהם אבינו.
והוא הראשון. הוא 'פותח את הציר', כמו שאומרים. מאד מסוכן. לא סתם זרקו אותו לכבשן האש – כי הסטרא אחרא לא רוצה את הקדושה בכלל. והוא צריך להוביל את האנושות כולה לאמונה בא־ל אחד.
יחסים מורכבים – עם שרה, עם הגר, עם ישמעאל, קודם כל עם לוט ועם השכנים שלו בארץ, במצרים. צריך לערוך מלחמה, כשהוא איש חסד. איש חסד לא אוהב לעשות מלחמה, אוהב להכניס אורחים, להאיר פנים, לקבל אותם תחת כנפי השכינה. אז מפת הקרב שלו לא פשוטה. "לו ישמעאל יחיה לפניך", רוצה להציל גם את ישמעאל, ובפרשה הבאה גם הענין של להציל אפילו את הרשעים של סדום ועמורה.
אז איפה העולם, ואיפה אברהם אבינו? איפה הדור שלו, ואיפה הוא, ואיפה שרה אמנו, שהיתה גדולה מאברהם בנביאות?
אז יש פה מערכת מורכבת מאד, מאד! לא רואים שלוה ושקט בחיים שלו. כל הזמן... עשרה נסיונות – בכל רגע בחיים של האדם יש נסיונות, מה זה עשרה נסיונות? – עשרה נסיונות גדולים, אבל אין סוף נסיונות בכל שניה. בכל שניה יש בחירה בין טוב לרע. כל רגע שיש בחירה בין טוב לרע, יש ניסיון, יש יצר פרטי, יש יצר כללי, שבא להילחם. ואצל אברהם אבינו ראש המאמינים, ראש הנימולים – בכלל... הוא צריך לעשות מהפיכה רוחנית בעולם. אז לא היו אמצעי תקשורת כמו היום שאפשר להפיץ את התורה בקלות יותר. ואנשי הדור, חלק התגיירו, אבל חלק לא רצו, ההפך הגמור. חלק כיבדו אותו. חלק לא, כמו נמרוד.
בכלל, לפתוח דרך, לפתוח ציר חדש, צינור של שפע חדש – קשה מאד מאד, בכל תחום, בטח בתחום האמונה, תחום עבודת ה' יתברך, לא קל בכלל – כמו שלמשל לא היה קל לרבינו הבעש"ט הקדוש לחדש את ענין החסידות: לעבוד את ה' יתברך כמו שחסידים עובדים, לעבוד בשמחה, לעבוד בחבורה, "בכל דרכיך דעהו", חבורה של חסידים ורבי, הרבה חידושים בעצם הביא רבינו הבעש"ט הקדוש, התבודדות, דבקות, לא רק למדנות. אז זה לא היה פשוט. לקח הרבה זמן עד שהחסידות נחשבה לתנועה לגיטימית.
אז מה נגיד על אברהם אבינו, שהיה צריך לפרוץ את כל הדרך הזו?
אז זו מפת הקרב הכללית. גם לא זכה לבנים עד גיל מבוגר מאד, וגם שרה. כל אלה תיקונים, שאולי עוד נדבר עליהם, בקשר לתיקון גלגול אדם וחוה. זאת אומרת, בן אדם בעולם הזה יש לו 'חבילות' מגלגולים קודמים. מי יודע... קשה להקיש, למה מנסים את האדם בדבר מסוים. הוא לא יודע, מה פתאום. יש אנשים שאומרים לי: "מה, אני צדיק, אני בעל תשובה. אני עובד את ה'. למה מגיע לי דבר כזה? למה מנסים אותי בדבר כזה? אני רוצה להיות צדיק" – מי יודע למה, או בגלל שעשית שטויות בעולם הזה בגלגול הזה, או שעשית שטויות בגלגול אחר, או שאתה סוחב, מי יודע, אולי עוד מאדם וחוה איזה משהו לתקן. ככה זה. הכל זה על פי הגלגול, על פי החשבון, על פי האמת, על מנת שנתקן, לא על מנת שניכשל.
אז הקשר של אברהם אבינו עם בורא עולם זו מסכת מופלאה של מסע ומתן בין הבורא יתברך, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל, לבין נברא. ובהנהגתו יתברך יש לו עשר ספירות. יש הרבה מדרגות בהנהגתו יתברך – קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי, חסד, דין ורחמים – ודרגות של גילוי מדויקות.
על כל מה שאברהם עושה – משמים ה' יתברך מגיב לו מתי שצריך להגיב לו, או מצד הדין או מצד החסד וכן הלאה. זה לא אותו דבר לקבל מסר או נבואה או גילוי ברוח הקודש מצד החסד של הנהגתו יתברך, שזה נחמד מאד והרגשה מצוינת כמו שאומרים – לבין לקבל איזה מסר מצד הדין בפנים זועפות, כן, חלילה, שה' מקפיד על מישהו, זה לא דבר קל לבשר ודם. מתי הוא צריך להתפלל? מתי הוא צריך להתחנן? מתי הוא צריך לשתוק?
למשל, ביחסים שלו עם לוט: היחסים לא היו רק בין אברהם אבינו ללוט, בין לוט לאברהם אבינו, היו יחסים מורכבים כי זה השפיע על התגלותו יתברך לאברהם אבינו – בגלל שלוט היה רשע ורועי הצאן שלו היו רשעים שהיו נכשלים בגזל, ועל זה רבו, הרועים של אברהם הוכיחו אותם, והם לא רצו לקבל את התוכחה, על זה היתה המחלוקת, שהם רועים בשדות זרים וגוזלים – אז כל עוד שלוט היה בסמוך לאברהם אבינו, ה' יתברך לא דיבר עם אברהם אבינו.
מה עושה נביא שרגיל שה' יתברך מדבר אליו, בעניני הפרט, בעניני הכלל, בענינים עכשוויים, בענינים עתידיים עד סוף הימים – לא כל נבואה שמקבל נביא מתפרסמת ונכתבת בתורה, לא, רק מה ששייך לכלל ולדורות – אז איך הוא מרגיש שפתאום ה' יתברך לא מדבר אתו? וה' יתברך לא אומר לו שזה בגלל לוט. לפחות על פי הפשט הוא לא אומר לו.
אז כמו שאנחנו יודעים מרבינו הבעש"ט הקדוש, כשהוא הרגיש שיש לו עיכובים בעבודה, הוא בדק את עצמו, והגיע למסקנה שמישהו נגע בכסף של הצדקה בביתו – כמו שאתם יודעים, הסיפור בשבחי הבעש"ט הקדוש – אז הוא מצא שאשתו לקחה מהצדקה כדי שלא תהיה חייבת לחנות כמו שאומרים. הוא אמר לקחת בחזרה את הכסף ולתת לעניים, ואז כבר לא היו לו עיכובים בעבודה.
זאת אומרת, כל בן אדם צריך לפשפש ולמשמש אם הוא מרגיש קדושה, אם הוא מרגיש שמחה, אם הוא מרגיש הצלחה, או ההפך. וברגע ש'מדד האור בלב' מראה שיש הסתלקות האור – צריך לעשות תשובה, 'מה עשיתי?' "הסתרת פניך הייתי נבהל". כל זה בלי גילוי פנים. קל וחומר נביא, שצריך להיות זך וקדוש וטהור ומרכבה, לחסד במקרה הזה – אז בודאי אם הדיבור פרש ממנו, פשפש במעשיו, עד שהגיע למסקנה שצריך להיפרד מלוט, "הִפָּרֶד נא מעלָי".
זו מסכת מופלאה כל היחסים האלה עם לוט, שלוט התחנך אצל אברהם אבינו, מצד שני הוא לא היה צדיק. אפשר להגיד אולי שעשה מצוות כ"מצות אנשים מְלֻמָּדָה", כמו שאחר כך רואים בענין המלאכים שבאו לסדום. שמה הוא עשה להם הכנסת אורחים, אבל הכנסת אורחים לא מתוקנת. אבל לא נקדים. נתמקד בפרשה.
אם כן, לוט היה אמור להתבטל בפני אברהם אבינו כחסיד בפני רבו ולהידבק בו, שתהיה לו התקשרות של קדושה, "לא ימיש מתוך האהל". ככה היה צריך להיות, וזה היה התיקון של לוט. אבל לוט לא היה ככה, נמשך אחר תאות לבו, החמדנות ושאר ענינים. לא חינך את הרועים שלו, אוי לרשע ואוי לשכנו, לא חינך אותם ללכת בדרך התורה, לא לגזול – אז הוא נתפס בעוונם גם. ולפי מה שמרמז רש"י, כבר היו לו גם כן הרהורים של כפירה, לא רק כלפי אברהם אבינו, אלא כלפי שמיא ר"ל. לא בטוח שהוא היה כופר, אינני יודע, אבל לא היה לו חשק ללכת בדרך ה'. קשה מדי להיות ליד אברהם אבינו ולהיות צדיק. יותר נח להיות בסדום ועמורה ולעשות מה שהוא רוצה.
"בא לִטָּהֵר – מסייעין אותו", עוזרים לו, "בא לִטַּמֵּא – פותחין לו". אז אברהם אבינו פתח לו, נתן לו בחירה. הוא יכול היה לחזור בתשובה ולהגיד 'לא, אני לא עוזב אותך בשום אופן', כמו שרות לא עזבה את נעמי ודבקה בה. לא. לא רק שהוא לא אמר 'אני נשאר אתך, ואני עושה תשובה, ואני מתקן גם את הרועים שלי, ואנחנו נסתדר ויהיה בסדר. אני אשמע בקולך' – הוא בחר לו את האזור היותר 'משגשג' נקרא לזה, מבחינה כלכלית, כדי למלא את תאותו. עזב את הצדיק בשביל הגשמיות, בשביל הבלי העולם.
אין דבר יותר חמור מזה, שהיתה לו הזדמנות דקדושה – במקום להידבק בו ולזכות לעולם הבא, הוא בחר לעשות מה שהוא רוצה, ללכת בשרירות לבו, להנות מהגזל ולהיפרד מאברהם אבינו. לא רק נפרד מאברהם אבינו – בחר לו, אוי לרשע ואוי לשכנו, את המקום הכי מקולקל בדור, סדום ועמורה, מקום היפך לחלוטין, הופכי לחלוטין מהנהגתו של אברהם אבינו, שהיה כולו חסד והכנסת אורחים, ובסדום ועמורה מי שהיה עושה חסד והכנסת אורחים, היו רוצחים אותו. זאת אומרת, כל החוקים והמשפטים השתנו לגמרי, הפוך בדיוק, ממש "אָהֳלֵי רֶשַׁע". לשם הוא הלך.
מה שסקרן אותי, משך את תשומת לבי: מדוע כשלוט נשבה אברהם אבינו סיכן את חייו והלך להציל אותו? מה הנקודה? "לא תַעֲמֹד על דם רעך"? אם בן אדם הולך ובוחר לשכון באהלי רשע, אתה חייב לו משהו? אתה צריך לסכן את חייך ואת תפקידך האלקי כדי ללכת להציל אותו? זה מה שהוא בחר – זה מה שקרה. אוי לרשע – ואוי לשכנו, למה הוא הלך לשם. זה הפשט. האם הוא יצא מכלל "עמיתך"? אינני יודע. אני לא פוסק הלכה פה. אני רק שואל שאלות.
עובדה שהוא הלך לחיות עם הרשעים שמה, והוא לא הלך להחזיר אותם בתשובה. אז אולי אברהם אבינו פטור מללכת להציל אותו. או מבחינת מנהג העולם, אם שבו את קרוב משפחה שלו – הוא צריך ללכת להילחם ולהחזיר אותו, כי אם לא, כביכול ההרתעה של אברהם תרד, כמו שמדברים היום מבחינה בטחונית, אם תוקפים ואתה לא מגיב, ההרתעה יורדת. זאת אומרת, זו שאלה מדינית־אסטרטגית.
אבל אנחנו יודעים שיש פה סוד, שהיה צריך להציל בפעם הזו את לוט בחורבן של סדום ועמורה, ה' שלח מלאכים להציל את לוט – מפני שבלוט היה סוד: מלוט יוצאת רות המואביה. מרות המואביה יוצא דוד מלך ישראל חי וקיים. ומדוד מלך ישראל חי וקיים יוצא משיח צדקנו, משיח בן דוד. זאת אומרת שהתיקון של כל העולם היה מונח בתוך זרעו של לוט.
הוא מתנהג כמו הקל שבקלים, הולך למקומות מסוכנים, כן, בן אדם לא מכניס את עצמו למקום מסוכן. יש מקומות שאסור להיכנס. יש מדינות בחו"ל שיש אזורים שלמים שבן אדם נורמלי לא נכנס לשם, כי יהרגו אותו או יהפכו אותו לעבד של עולם הפשע או דברים כאלה. אז מה הוא נכנס לסדום? מה הוא הולך לשם?
טוב. "מצאתי דוד עבדי. היכן מצאתיו? בסדום". ולכן אברהם אבינו היה צריך להילחם נגד המלכים, סיכן את החיים. ה' עשה לו נסים ונפלאות, החזיר את לוט – בגלל שכל תיקון העולם היה תלוי בזרעו בסופו של דבר.
ולכן הוא גם דאג. היה צריך להרוג אנשים. אומר רש"י שהוא דאג לנפשות שהוא הרג במלחמה, אברהם, כי איש חסד לא הורג. אבל מה לעשות, הבא להרגך השכם להרגו. פה לא באו להרוג את אברהם, אבל כמו שאמרנו היה שמה משהו חשוב מאד אצל לוט. נסתרות דרכי ה'. אז זו הסוגיה השניה או השלישית – מפת הקרב, הקשר בין אברהם אבינו לבורא עולם, בין בורא עולם להבדיל כן, לאברהם אבינו, והקשר ללוט.
אז היום נסתפק בכך. ה' יעזור שתמיד נצליח כולנו לבחור נכון, לפי ההלכה, בהנהגה קדושה, למען שמו באהבה, מאהבה ומיראה מיראה ומאהבה. ועל ידי ההתעוררות תבוא הגאולה ברחמים במהרה.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך! אנחנו בזמן קשה, חבלי משיח. צריך הרבה רחמי שמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
לזכות את הרבים! להפיץ את המעינות.
זה ממתיק את הדינים, מהפרט ומהכלל.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
