פרשת יתרו תשפ"ג – איש האלוקים וההשתדלות הנכונה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? בשם ה' נעשה ונצליח.
חשבתי דוקא להתעסק בבירור נושא אהוב עלי, 'איש האלוקים', אשר כתבתי עליו ספר קטן. "איש האלוקים" אמנם, הספר, הוא על רבינו הבעש"ט הקדוש, אבל איש האלוקים 'פר אקסלנס' – זה משה רבינו, גדול הנביאים, עניו מכל אדם, נאמן בכל ביתו.
אז כשלמדתי את הפרשה משך את תשומת לבי הענין הזה:
משה רבינו מקבל ציווי מה' יתברך לחזור למצרים. ואז יש לו את הסיפור הזה שיש קטרוג עליו כי הוא לא מל את הבנים, וצפורה מצילה אותו. צפורה הבינה מה קורה, והיא מלה את הבנים, והיא הצילה אותו.
טוב. הם ממשיכים בדרך. מגיעים להר חורב. שמה פוגשים את אהרן הכהן. מאיפה אהרן הכהן ידע שמשה בא להר חורב? – ברוח הקודש, בנבואה קיבל מהשמים שילך לקראתו. ומביא רש"י, כשאהרן רואה את משה, כמובן שמֵח, ויש לו אשה וילדים, הוא שואל: 'מי אלך לך?' אז הוא אומר: 'אלה אשתי והילדים'. 'לאיפה אתה לוקח אותם, בעצם?' – 'למצרים'. אומר לו אהרן: 'אנחנו בצער, מצטערים על היהודים והיהודיות שבמצרים, ואתה מביא אותם למצרים?! ' והם מחזירים אותם ליתרו.
בפרשה יתרו בא עם בתו והנכדים לפגוש את משה רבינו ואת עם ישראל. ואז הפרשה הידועה שבא יתרו, כומר לעבודה זרה שאין עבודה זרה שהוא לא עבד, וכמובן מודה בגדלותו של ה' יתברך ישתבח שמו לעד, להבדיל מכל העבודות זרות והכוזבות. אבל גם פתאום רואה את הנהגתו של משה, שהוא מהבוקר עד הערב יושב ודן את עם ישראל. וזה לא מוצא חן בעיניו, נותן לו עצה: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים, שרי עשרות – כי אם לא, לפי דעתו משה רבינו לא יוכל לעמוד במעמסה, וגם עם ישראל לא יוכל ככה לתפקד, לעמוד במעמסה. ונותן לו עצה שישאל את ה' יתברך. ואכן העצה התקבלה, ומשה משנה את הנהגתו וממנה את כל השרי אלפים וכו'.
טוב. מה משותף בין שלושת המקרים שציינתי?
המשותף: מצד אחד יש לנו גואל, גואל לעם ישראל שלעתיד לבוא גם יהיה הגואל – אחד משלושת המשיחים הוא משה רבינו. והנה, הוא לא שם לב שהוא לא מל את הילדים. זאת אומרת, הוא ידע שהוא לא מל את הילדים, אבל הוא חשב שיש לו זמן למצוא את המקום ללון, ואחר כך ימול אותם כדי שהם לא ינזקו. אשתו הבינה שהנחש הזה בא וטורף את משה עד איזור הברית ואז יוצא ועוד פעם, אז היא הבינה מהרמז הזה שצריך למול את הילדים. זאת אומרת, צפורה מבינה ומצילה אותו.
הוא ממשיך, ואהרן אומר לו להחזיר את צפורה ליתרו – 'מה זה לאיפה אתה מביא את צפורה?!' ואחר כך כשכבר עם ישראל יצא ממצרים, יתרו אומר לו את העצה הזו שימנה עוזרים, שהוא לבד לא יוכל לעמוד בזה.
יש פער עצום בין השליחות, בין היכולת של משה רבינו, שעושה אותות ומופתים, שלא אוכל ולא שותה ארבעים יום, שעולה להר האלוקים, שמקבל את התורה, שה' יתברך מדבר אתו "פֶּה אל פה" ו"לא בְחִידֹת"... משה רבינו היחיד שהגיע לדרגה הזו של נבואה, כל הנביאים האחרים לא הגיעו לדרגה של משה, לא יכולים להגיע לדרגתו של משה. והנה, אשתו והחותן שלו והאח שלו, שכמובן היה אהרן הכהן, זה בכל זאת להבדיל, כן, מיתרו, אהרן הכהן היה נביא – אבל לא בנבואה אמר לו את זה, נתנו לו עצות. נתנו לו עצות, והעצות היו כנראה נכונות. ומשה רבינו לא חשב על זה לבד.
חכמים אמרו: "חכם עדיף מנביא". למה? – כי החכמה נמצאת בדרך כלל אצל החכם כל הזמן, אלא אם כן הוא כועס – מסתלקת ממנו, רחמנא לצלן. אבל הנבואה לא שורה כל הזמן אצל הנביא, אם כי אצל משה רבינו הוא היה יכול לדבר עם ה' יתברך מתי שהוא רצה, לא היה צריך לעשות הכנות כמו שעושים הנביאים, והיה מדבר כשהוא עומד, להבדיל כמו מישהו שמדבר עם חברו, לא היה חצי מעולף כמו הנביאים האחרים.
ובכל זאת, היו פה כמה שינויים בהנהגה, שינויים בהנהגה שנבעו מקריאה לא נכונה של 'מפת הקרב': גם בזה שהוא רצה קודם למצוא מקום ללון – היה צריך קודם כל למול את הילדים, ואחר כך כשהביא את צפורה והילדים להר חורב – היה צריך להשאיר אותם אצל יתרו, כי עובדה שזה מה שהיה צודק לפי המציאות, וגם בענין שהוא חשב שהוא יכול לדון את כל עם ישראל והכל יהיה בסדר, והוא הרגיש בסדר עם זה – אבל יתרו לא, וכששאלו, כשהוא שאל את ה' יתברך התקבלה העצה של יתרו – שוב קריאה לא מדויקת של מפת הקרב, בשלושת המקרים, לא מקרים חמורים.
המקרה הראשון חמור כי היה בסכנת חיים. למרות שהוא נשלח משמים להיות הגואל – היה בסכנת חיים. אותו ה' יתברך ששלח אותו למצרים לגאול את ישראל לא השלים עם זה שהוא לא מל את הילדים בזמן. זאת אומרת, יש 'מדת הדין' שמקטרגת, וכשמידת הדין צודקת לפעמים נגזרת הגזירה. כאן הגזירה היתה על תנאי, כי בכל זאת לא ניזוק משה רבינו, והיא היתה שליחה טובה להציל אותו. 'מגלגלים זכות על ידי זכאי'.
וגם חובב, יתרו – חובב, הוא היה שליח טוב לעזור למשה רבינו. ה' אוהב את הרחוקים שמתקרבים, אחד: בעלי תשובה ותינוקות שנשבו, ובוודאי ובוודאי: גם גרים, גרי צדק אמתיים שמתקרבים, באים מרחוק, ה' יתברך אוהב אותם. אז אחד שהיה כומר לעבודה זרה ועבד את כל העבודות זרות והוא מודה בגדלותו של ה' יתברך ומתגייר – אין גדול ממנו! פלא פלאים, פלא פלאים. "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אנחנו הקטנים אומרים: אם אתה לא רוצה להגיע למקומו – אל תדון אותו.
כן, אז יש פער בין החכמה־בינה־ודעת של הנביא לבין הנבואה וההשגה האלוקית מלמעלה והשליחות. השליחות לא מונעת את הדיוק בהשתדלות. שליחות אלוקית שאין כדוגמתה לא מונעת את הזהירות, לא מונעת את קריאת מפת הקרב באופן נכון ואת ההשתדלות הנכונה.
הנביא, במקרה זה משה רבינו, הגואל, אין גדול ממנו – לא היה פטוּר. היה צריך להיזהר. היה צריך לבדוק, היה צריך לחשוב, היה צריך לתכנן, היה צריך לעשות תחבולות והשתדלות מדויקת. אי אפשר לדעת מה היה קורה אם הוא היה מביא את צפורה ואת הבנים למצרים. אולי לא היה קורה כלום. אולי היו כמובן משעבדים אותם, אולי היו לוקחים אותם בני ערובה. אנחנו לא יודעים. אבל עובדה שמשמים הם חזרו למדין.
זו גדלותו של משה רבינו – כשקיבל עצה הוא לא זלזל בה, כי הוא היה עניו מכל אדם. אז או שהוא בדק את זה לבד, או שהתיעץ עם שמים. בכל אופן, הוא לא דחה. גדלותו של מנהיג שהוא גם יודע לשמוע את היועצים.
אצל הרבה מנהיגים בהיסטוריה כולם היו צריכים לעשות מה שהם אומרים. אם היה איזה יועץ שהעז להגיד הפוך, היו מורידים לו את הראש. זה יכול לקרות גם בסתם איזה מקום שיש שמה מנהל והוא גם לא מוכן – לא לשמוע ביקורת, לא להתיעץ עם אף אחד, לא להודות שהוא טעה, לא לשנות כלום. יש עסקים גדולים ועצומים שנחרבו בגלל הנהלה כזאת, וגם מדינות שמסתבכות במלחמות ובצרות בגלל שאף אחד לא יכול להגיד כלום לעומד בראש.
הנה דוגמא מופלאה: ענותנותו של משה רבינו, שבגלל ענותנותו של משה רבינו גדול הנביאים, הוא נאמן לה' – הוא שמע, והתיעץ, ועשה רצון שמים. פלא פלאים.
אז תראו, מה יגידו אזובי הקיר? אם ככה אצל משה רבינו, אז מה אצל בן אדם – כמה הוא צריך להתיעץ ולחשוב, ולעשות הנהגה ולעשות בירורים, ולקרוא את מפת הקרב, ולהתפלל לה', ולהתיעץ מה ההלכה אומרת, ו'הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ דְּכֹלָּא בַּהּ', כמה השתדלות, כמה 'חכמה בינה ודעת' צריך כדי לקבל את השכל הנכון. יש לי על זה מאמר בספר "יסוד במלכות" – "השכל הנכון", שנמצא באתר, תורידו אותו חינם, תקראו, הספר הראשון שיצא. פלא פלאים, פלא פלאים.
אז זה מה שרציתי להגיד. גם בענין של מתן תורה: 'האור מצטייר לפי הכלי' – עם ישראל לא יכלו לעמוד, חוץ משני הדברות הראשונים, לא יכלו לעמוד בגילוי האלוקי, משה רבינו היחיד שהיה יכול לעמוד בו, וכל הענין שה' ציוה שלא יעלו על ההר, שלא יעזו, שהם ימותו אם יגעו בקצהו של ההר. זאת אומרת, 'היררכיה', מִדְרג, לא כל אחד יבוא ויטול את ה', לא כל אחד יבוא ויתקרב לה' יתברך, 'ירגיש בנוח'. מי שקיבל רשות – כן, מי שלא מקבל רשות – לא.
יש ב'עבודת הבן' ברכה שבן אדם מרגיש שהוא בנו של ה' ומרגיש קרבה. ה' אוהב את זה, בניו של מקום, עם ישראל בניו של מקום יתברך שמו. מצד שני, הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וצריך שכל אדם ידע את מקומו ואת מיקומו, ולא יתחצף, ולא יכנס למדרגה לא שייכת לו ולא מתאימה לו.
הנה, ירבעם בן נבט איבד את עולמו כי רצה להיות בראש. הוא היה צריך להיות משנה, לא בראש. אשרי אדם שיודע את מקומו ואת מיקומו ולא רוצה לקחת משהו שלא שייך לו – לא קרבה, לא תפקיד, לא כבוד, לא משרה, לא שררה. היום הנוהג הוא אחר, אנשים רצים לשררה, להנהגה, להיות בראש, כל אחד 'מרגיש בנוח'.
ה' יעזור וירחם, שלא נדע אף אחד מצער, מטעויות, שנעשה את הדברים הנכונים, כל אחד לפי דרגתו ותפקידו. שנהיה ילדים טובים לפניו יתברך.
לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק בעבודתו יתברך!
צריך הרבה רחמי שמים, להתפלל על עם ישראל שתהיה אחדות. אומרים: 'איך יכולה להיות אחדות אם כולם שונים כל כך?' האחדות בעם ישראל צריכה להיות 'מעל טעם ודעת', אף על פי ששונים, אף על פי שכל אחד חושב שהוא צודק, זה לא משנה, 'מעל טעם ודעת'. לצערנו, במשרפות לא הבדילו בין יהודי כזה ליהודי אחר – לא לשכוח! זה לא היה מזמן. ובית שני נחרב בגלל שנאת חנם, ועוד לא נבנה, עוד לא בא משיח. אז זה דבר חמור מאד מאד מאד – להימנע ממנו.
אהבה, חסד, אחדות, ענוה. בוא נלמד קצת ממשה רבינו. שנזכה כולנו!
לחיים! לחיים! לחיים! וכל טוב סלה.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
