פרשת חיי שרה תשפ"ג - איך לפרש את המציאות - כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
ערב טוב, שבוע טוב, מה שלומכם? בסיעתא דשמיא, בשם ה' נעשה ונצליח.
הפרשה נקראת על שם שרה אמנו, אם כי גם אברהם אבינו מסתלק בפרשה הזו, ותם ונשלם התיקון שלהם, שהוא התחלת התיקון של אדם וחוה. ולכן הענן, והנר דולק מערב שבת לערב שבת, והברכה בעיסה היתה מצויה אצל שרה – שזה תיקון לזה שחוה פגעה בחלתו של עולם, כיבתה את נרו של עולם, שזה אדם הראשון, וכן הלאה. אז לכן זה הסתלק. כשהגיעה רבקה זה חזר, כי רבקה אמנו ויצחק אבינו גם הם תיקון של אדם הראשון וחוה. כן.
קשה. כל שנה קשה מחדש וכואב שהצדיק והצדקת הזאת, אין כמוהם, נסתלקו מן העולם. אבל ככה דרכו של עולם. והם קו ימין של הנהגתו של ה' יתברך, בחינת חסד. עכשיו מתחיל התיקון של קו שמאל – יצחק אבינו. יעקב אבינו – הקו האמצעי. הכל על פי הסוד.
יש הרבה סוגיות בפרשה. ובאמת בפרשיות האלה, שרואים את חייהם ומותם של אבותינו ואמותינו הקדושים, אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, להבין שהחיים הם בני חלוף, ולחשוב אם בסוף החיים אנחנו נוכל להגיד שעשינו מה שהיינו צריכים לעשות – סרנו מרע, עשינו טוב, הגענו לתיקון השלם שיכולנו להגיע, עשינו נחת רוח לה' יתברך, קיימנו את התורה והמצוות כראוי. כל העבודה שאדם נשלח לעולם הזה – האם הוא עשה או לא עשה? כמה עשה? ואז, אם כבר, אז אדם עושה את זה גם כל יום, את החשבון הזה. ואם כבר, הוא צריך לעשות את זה כל רגע, כל שניה ושניה, כן, כמו "ואברהם זקן בא בימים", כל יום ויום היה מלא בעבודת ה'. אז צריך ללמוד מזה. זו סוגיה אחת שרציתי להזכיר, כי זה עיקר הענין פה בפרשה – החיים והמות של אברהם אבינו ושרה אמנו.
והסוגיה השניה שרציתי לגעת היא ענין השליחות של אליעזר עבד אברהם להביא את השידוך ליצחק אבינו – כי רואים כאן את דרכי המלחמה, רואים כאן את תחבולות היצר הפרטי והכללי. היצר הפרטי של אליעזר – שהיתה לו בת והוא רצה לשדך אותה בעצם ליצחק אבינו. אז היה צריך להילחם עם יצרו לעשות את השליחות בנאמנות. הוא עשה את השליחות בנאמנות. אבל היה לו רצון כזה.
אברהם אבינו אמר לו: "אין ארור מתדבק בברוך".
גם הבקשה של אברהם אבינו ללכת למשפחתו להביא משם זיווג, ולא מבנות הארץ, זה הנושא – זה עוד נושא, יש בלי סוף נושאים, רק נזכיר בקצרה – זה ענין ה'תורשה הרוחנית', כן, שפה כמובן אצל אבותינו הקדושים, שהם הראש של עם ישראל. אבל בכל משפחה ומשפחה יש תורשה רוחנית. ההורים צריכים לתקן את עצמם. אם הם לא מתקנים את המדות שלהם ואת הדעות שלהם ואת המעשים שלהם – אז הקלקולים שלהם עוברים לילדים שלהם במדה כזו או אחרת. אם הילדים לא מתקנים כמו שצריך, זה עובר לנכדים ולנינים. וככה זה ממשיך.
אז מובן שיש גם כן ענין שברגע שמתחתנים עם מישהו שהוא לא מהמשפחה, אז יש חידוש בתורשה, גם הגשמית וגם הרוחנית. מי שיש לו עיניים לראות, הוא יכול לראות שהילד הזה את המדה הזו והזו – הוא ירש מהסבא הזה, ואת הדבר הזה – הוא ירש מהסבתא ההיא. זה ממש מדויק!
אז לא סתם אברהם אבינו רצה לשדך ליצחק אבינו ממשפחתו, ולא מבנות כנען. הוא חשש מהמדות, מהיחוס, מההשפעות. צריך לבנות את האומה הקדושה! ולכן הוא השביע אותו.
ואליעזר עבד אברהם עשה את השליחות. אנחנו רוצים להסתכל על השליחות הזו מבחינת דרכי המלחמה: האם הוא פעל נכון או לא? האם הוא סיכן את השליחות או לא? מה אנו מה חיינו. אבל "תורה היא וללמוד אני צריך".
ובוודאי נקדים ונאמר: אליעזר עבד אברהם – זה לא אחד מבני דורנו... אבל אנחנו צריכים ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות מכל פרשה בתורה, גם לעניננו, כי זה לא רק שאנחנו לומדים מה שהיה, אלא צריך לתרגם את זה למעשה, שנלמד איך לעבוד את ה'.
אז מצד אחד, היתה לו סיעתא דשמיא, כי קפצה לו הדרך. מצד שני, הוא התפלל ועשה סימן – והנה הסימן התקיים. אחרי שהיא השקתה אותו ואת הגמלים הוא שאל בת מי היא, והיא אמרה שבעצם היא מהמשפחה של אברהם אבינו, ואז הוא הבין שה' הצליח את דרכו ונתן לה צמידים. הוא כבר סגר את העסקה בינו לבין עצמו, מה שנקרא. הוא ראה שהיתה פה השגחה.
ויש ענין שאדם צריך לקרוא את ההשגחה, מה קורה אתו, להשתדל להבין רמזים משמים, כמו שאומר רבינו הבעש"ט הקדוש – אבל מאד מסוכן לפרש רמזים מהשמים ולהסתמך על זה על מנת לעשות החלטות. במיוחד בדור כמו שלנו, שאנחנו למטה מאד מאד – אפשר לטעות לחלוטין, אפשר גם לפרש לא נכון. אדם קרוב אצל עצמו, הוא יכול 'לקרוא את המפה' לפי מה שנח לו.
למשל, במסגרת של קבלת קהל באים הרבה אנשים במשך הרבה שנים, ארבעים שנה, לשאול על זיווגים – האם הזיווג מתאים או לא? כל אחד רוצה את הזיווג המושלם משורש נשמתו. מי אמר שיש לבן אדם זכות בדור הזה? מי אמר שבן אדם בכלל מבין מה זה שורש נשמתו? אולי יש לו כמה שרשים בכלל? אז מאיזה מהשרשים? ככה שאין לאדם הרגיל השגה כלל.
אז איך הוא יכול לדעת? הוא צריך לבדוק בשכל הישר את המדות של בת הזוג, את הדעות של בת הזוג, את המשפחה של בת הזוג, את התפקוד של בת הזוג, את התקשורת אתה. כן, אדם גם נבחן בכוסו, כיסו וכעסו. צריך לבחון את הדברים בשכל ישר, ולא להסתמך על נסתרות, שאין לו השגה ותפיסה בזה כלל.
וגם בקשר לפירוש המציאות לפי הרמזים: אז למשל, היה אחד שאמר לי שהוא התפלל לה', אמר 'אם הזיווג הזה שלו, שיתן לו סימן'. ואז פתאום הוא ראה חתן וכלה... – וואו! אז על הסימן הזה הוא צריך עכשיו להתחתן אתה! לפי שה' הראה לו. ממש נס 'על השולחן', כמו שאומרים.
אז אני מסתכל על התמונה, מסתכל עליו. ואני רואה שהשידוך הזה קשה מאד, מכל הבחינות – באופי, בדעות, במדות. לא יהיה... על פי הטבע, לא יהיה שמה חיים קלים. יצטרכו לעבוד קשה מאד. אז אני לא אומר לו את זה, ושואל אותו: 'למה אתה שואל? הנה, היה לך סימן מהשמים!' אה... אז הוא מתחיל להגיד 'כי יש את הקשיים האלה והאלה והאלה', כל מה שראו בתמונה בסיעתא דשמיא – 'אז למה לא מספיק לך רמז? אתה ביקשת סימן, ה' עשה לך סימן! אז זה מספיק, לא? אתה תתגבר על כל הקשיים. מה אתה דואג?' בכוונה אני אומר לו, כדי לחדד אותו.
בסוף הוא כמובן לא התחתן אתה, כי הוא הבין שאמנם היה איזה סימן כלשהו – אבל האם עם זה הוא יוכל לחיות, עם הסימן הזה? או שהוא צריך לחיות עם האשה שהוא מתחתן אתה?
ולכן כאן, אליעזר עבד אברהם עשה סימן. יפה מאד. ה' ענה לו. קפצה לו הדרך גם. והוא ראה גם שהמים עולים לקראתה של רבקה אמנו הצדקת – היא התקרבה לבאר, והמים עלו. אז הוא פרש שהיא צדקת ושזה סימן משמים. ובאמת הוא צדק. אין שום שאלה בכלל שהוא צדק.
אבל אנחנו שואלים: האם אנשים כמונו יכולים לסמוך על הסימנים? האם זה היה דבר נכון לתת לה את הצמידים לפני שהוא פגש את משפחתה?
יכול להיות גם שאפשר להעלות את המים של הבאר על ידי כישוף, למשל. יש בגמרא דוגמאות מופלאות של דברים שקורים כאילו מעל הטבע, כן? כמו קריעת הים, וזה היה על ידי כישוף. אז היצר הכללי יודע לעשות דברים מופלאים גם – להראות את מטתו של משה רבינו פורחת באויר, ואז כל עם ישראל חושבים שמשה רבינו הסתלק, וזה כדי להפיל אותם בעגל, למשל.
ולכן יש את הכלל: "לא בשמים היא", 'אין סומכים על הנס'. יש לנו תורה. יש לנו הלכה. יש לנו הנהגה. יש לנו דרך איך לבחון את המציאות בזהירות – טקטיקה, אסטרטגיה, לבדוק את תחבולות היצר הפרטי והכללי ולבדוק את הדברים בעין בוחנת מאד!
ברגע שהוא נתן לה את הצמידים – אני עכשיו מנתח את זה, כן? כדי שנלמד – הוא בעצם, ידו היתה על התחתונה במשא ומתן עם משפחתה, כי הוא בעצם כבר הראה להם שהוא מעוניין מאד. כבר נתן לה את התכשיטים. וזה גרם לתאות הבצע של לבן הארמי ובני משפחתו להתעורר מאד. הוא רץ אליו, כי מה שעניין אותו זה הצמידים והכסף והשטר שנתן אברהם אבינו, שנתן את כל הירושה ליצחק. כל זה מצא חן בעיניהם מאד.
והנה, התחילו לעשות בעיות... בתואל רצה לעכב את השידוך – בא מלאך והרג אותו. הנה המלחמה. זה לא סתם שידוך. זה שידוך של יצחק אבינו, כדי להקים את עם ישראל, אומת ה' יתברך, עם סגולה! אז לא יכול להיות שאיזה רשע כזה או אחר, עם תאות בצע כזו או אחרת או רצון לקבוע ולהשתלט, הוא יקבע. אז הוא עמד בדרך, המלאך הרג אותו – מלחמה־מלחמה! ואז לבן כבר לא היה יכול לעכב. רצו לעכב. למה הסטרא אחרא רוצה לעכב? או כדי למנוע את הקמת עם ישראל, או כדי לסחוט עוד דברים, 'טובות הנאה' קוראים לזה היום, עוד כסף, עוד משהו.
בהמשך אליעזר אמר שיתנו לו תשובה, אם לא, הוא פונה או ימינה או שמאלה. כן, רש"י אומר, או בנות ישמעאל או בנות לוט. לוט בצד שמאל. אם אתם לא מביאים את רבקה, אז הוא ממשיך הלאה. כאן הוא התחזק במשא ומתן, הוא הראה שיש לו אופציות.
קודם הוא הראה ש'וואו, זה הענין!' הוא הראה, נקרא לזה היום, 'להיטות' לסגור את העסקה – הוא בא וסיפר להם שהוא עשה את הסימן, וה' יתברך בדיוק הביא את רבקה, וזה משמים, ומתלהב. ושמה השועלים האלה רק חשבו או לעכב או לסחוט כסף. לא היתה להם ברירה בסוף בעצם, כי אמרו "מה' יצא הדבר". ואם הם היו אומרים משהו אחר...? אז כשהוא נתן להם להבין שהוא ממהר ושיש לו עוד אופציות, הוא לא 'בידיים שלהם', וגם המלאך כבר הרג את בתואל – אז הם הבינו שלא כדאי לעכב. וככה זה הסתיים על הצד הטוב ביותר.
גם רש"י מביא שרבקה היתה מוכנה לבוא עם אליעזר גם אם לא יסכימו בני ביתה. זה מעניין. עוד בפרשות הבאות נראה את האישיות של רבקה, את האופי של רבקה – היתה צדיקה וגבורה, ונבונה וחריפה – ואמיצה! אפשר לראות בכל ההמשך עם הענין של עשָׂו והברכות, וכן הלאה.
אז משם אנחנו צריכים ללמוד הרבה מה כן לעשות, מה לא לעשות: מה התאים לאליעזר, עבדו של אברהם אבינו, בהקמת עם ישראל – זה לא דבר רגיל. ומה מתאים לדור שלנו, לאנשים קטנים כמונו – איך אנחנו צריכים להתנהג בבחינת, בבירור הנסיון והמציאות, ואיך להילחם עם הקליפה, שזה לא דבר פשוט בכלל, עם היצר הפרטי ועם היצר הכללי, כי המטרה של היצר הכללי היתה למנוע את הקמת עם ישראל, לכן עשו רצה להרוג את יעקב, ולא הצליח כמובן.
אבל זה גם חלק מהשליחות של היצר הכללי – למנוע. אם הוא לא יכול למנוע, אז הוא מנסה לעכב. אם הוא יכול לטמא או להכשיל, אז הוא יטמא ויכשיל. ככה הצדיקים כל החיים במלחמה, בזהירות, בבדיקה של המציאות, בבירור העמוק של המציאות. ו"בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה". אין מנוחה, "ילכו מחיל אל חיל".
ולכן, צריך ללמוד מה כן מתאים לנו מה לא מתאים לנו מהבחינה הזו, אנחנו הקטנים, ואיך להיזהר ואיך לבחון את המציאות. ולעשות סימנים – האם זה מותר או אסור לפי ההלכה? "תמים תהיה עם ה' אלקיך" וכו'. וגם מה אנו מה חיינו, אנחנו צריכים כלים לבחון את המציאות. הכלי הראשון, זה ההלכה – מה מותר מה אסור. אחר כך: מלחמת היצר, הבירור, כל שאר הדברים שאנחנו לומדים בסיעתא דשמיא ב'דרך עץ החיים'.
ה' יעזור שתמיד נעשה את הבחירות הנכונות ונעשה נחת רוח לה' יתברך! וכשיגיע הרגע שכל אחד מסתלק מהעולם – שיצא זכאי, מלא זכויות! בזכות אבותינו ואמותינו הקדושים, יגנו עלינו ועל הדור שלנו המסכן!
ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
בשורות טובות, ישועות ונחמות!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
