פרשת חיי שרה תשפ"ב – סוד שליחותם של אברהם ושרה ע"ה
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
הפרשה מסכמת את חייהם של אברהם אבינו ושרה אמנו עליהם השלום, זכותם תגן עלינו ועל כל עמו ישראל.
ונשאלת השאלה: האם הם עמדו בציפיות, או לא? הרי הם באו לתקן את חטא עץ הדעת טוב ורע, הוא – את החטא של אדם הראשון, והיא – את החטא של חוה. וברוך ה' זכו.
לא פשוט – חיי זוגיות למופת, הרבה טלטלות, עשרה נסיונות, קשיים לא פשוטים.
מפת הקרב של חייהם של אברהם ושרה היתה מפת קרב מסובכת:
הראשונים שצריכים להפיץ את אמונת ה' יתברך בעולם בדור של נמרוד, בדור של עובדי עבודה זרה, להתמודד עם כל הנסיונות – "לך לך", ואחר כך ירידה למצרים, עם הרעב ועניין העקרוּת ועניין ישמעאל והגר שהעיקו על השלמות בבית, בעניין "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בְּקֹלָהּ" כי היא היתה גדולה ממנו בנביאות, המוות הטראגי של שרה בגלל העקידה, החזרה של קטורה זו הגר ושליחת הבנים שלה לקֶדֶם.
החלפת ההנהגה בעולם מהנהגתו של אברהם להנהגתו של יצחק: אברהם – מרכבה לחסד, יצחק – מרכבה לדין לגבורה. ורבקה במקום שרה, שכאשר שרה נפטרה נסתלקה הברכה מהאוהל שלה, הענן והנר והעיסה, וכשרבקה נכנסה האוהלה אז הכל חזר. ועכשיו מתחילה המסכת בפרשה הבאה של התיקון של יצחק ורבקה.
אנחנו מתפעלים מחייהם של אבותינו הקדושים – 'מתי יגיעו מעשַׂי למעשי אבותי, אברהם, יצחק ויעקב?'
'מה אנו, מה חיינו?' – אבל כל אחד ואחת גם בדור שלנו ממשיך את התיקונים ואת הנסיונות, בא לפה לתקן, גם את ענין חטא עץ הדעת, וגם את ענין כל הגלגולים הקודמים שלנו, עד שנגיע לבירור ולתיקון הסופי בגאולה השלמה.
"דור הולך ודור בא" – אומרים חכמי הקבלה: הדור שהולך הוא הדור שבא. כמובן זה לא בדיוק הדור שהולך הוא הדור שבא, עיקר הנרנח"י – נפש רוח נשמה חיה יחידה, עולים לשמים, ומה שבא לדור הבא הם ניצוצות של אותם הנרנח"י שעדיין לא תוקנו, שצריכים לבוא בגלגול. זה לא ממש גלגול. נניח, מישהו משורש אברהם – זה לא אומר שאברהם אבינו מתגלגל, אבל זה כאילו סעיף, סניף קטן של אברהם מתגלגל, כן.
יש כאן בפרשה את החזרה בתשובה של ישמעאל. 'יצר, תינוק ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת'. ובאמת שרה, כשהגר התחילה להתגאות שהיא הרתה, אז שרה קטרגה עליה, וגירשו אותה. אחר כך היא חזרה, ואברהם אבינו: "לוּ ישמעאל יחיה לפניך" – תמיד תמך בישמעאל, תמיד נשאר קשור לישמעאל. לפי המדרשים הוא גם הלך לבקר אותו ולא מצא אותו, אבל הלך לבקר אותו. וה' אמר "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בְּקֹלָהּ", בעניין לגרש את הגר וישמעאל כדי שלא יירש עם יצחק, בגלל שישמעאל התחיל לעבוד עבודה זרה, התקלקל.
זו סוגיה כבדה. איך נוהגים עם בן שמתקלקל? כבר פסקו גדולי הדור בדורנו שצריך לקרב אותם 'בעבותות אהבה' ולא לגרש אותם. כאן אנחנו רואים 'שמאל דוחה' – זה בחינת שרה, שהיא בחינת מלכות, בחינת שמאל, דינים. 'וימין מקרבת' – שאברהם לא ויתר עליו, וביקר אותו, חיפש לראות מה יקרה איתו, אולי זה גרם בסוף לזה שישמעאל חזר בתשובה.
'כל עוד הנר דולק', כל עוד שהבן אדם חי – 'אפשר לתקן', עד הרגע האחרון. אפשר גם לקלקל חלילה, אבל אפשר גם לתקן! אז לא צריך להתייאש משום ניצוץ, יש הרבה ניצוצות.
"לבלתי ידח ממנו נידח" – יש ניצוצות בתוך עם ישראל, ויש ניצוצות באומות העולם. חלק מהם צריכים להתגייר ממש, והשאר צריכים לשמור שבע מצוות בני נח. ועד הגאולה השלמה יש הזדמנות. אחר כך כבר לא תהיה הזדמנות, ש'אין מקבלים גרים לימות המשיח'.
לעומת זה, עשיו לא חזר בתשובה, אולי בגלל המהות של אברהם שהיה איש חסד. נכון שרק חסד מביא קלקול. לכן ה' יתברך מנהיג את העולם בשלושה קווים: חסד, דין ורחמים – קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי – אבל נוטה כלפי חסד. ואברהם היה איש חסד, איש אוהב, רוצה להציל אפילו את רשעי סדום ועמורה.
ויש בזה כח חזק מאד לאהבה ולחסד, "על כל פשעים תכסה אהבה".
ואולי בגלל זה ישמעאל חזר בתשובה בכל זאת, שהוא היה קלקול שיצא מהחסד. עשיו הוא קלקול שיצא מהגבורה, שזה יצחק אבינו, מרכבה לגבורה. אז זה יותר קשה לעשות תשובה כשהקלקול הוא מצד הדינים, כי יש בזה מידות קשות מאוד – רצח, נקמה, קנאה, ערמומיות. חסד – יכול להיות חסד מקולקל, וזה גם לא טוב, אבל כנראה שיותר פשוט.
ולבני הפילגשים אברהם נתן להם שמות כתוב "מַתָּנֹת" בלי ו', אומרים חכמים שנתן להם שמות טומאה. אומר האר"י ז"ל ששלח אותם ל'קֶדֶם', ששם השורש שלהם, שם היניקה שלהם. והם מהצד השני, אז מתאים להם שמות טומאה. וזו נקודה מעניינת. וליצחק אבינו הוא נתן את הכל, את התורה, את כל מה שהוא ידע, את שמות השם הוי"ה, ולהם לא.
אנחנו רואים שמהודו יצאו גם כן אנשים רוחניים, אבל עובדי עבודה זרה. 'הודי' מה חסר? י' של יהודי. אלו צאצאים של אברהם אבינו. לא בכדי יש בני נוער שלנו, שנמשכים היום ללכת להודו. אולי יש שמה ניצוצות, אולי הם רוצים איזו חוויה של רוחניות בלי תיקון, בלי תורה ומצוות, בלי עול מלכות שמים.
הרי מה זו "עבודה זרה"? עבודה זרה, לא עלינו, זה לנסות למשוך שפע ועונג בלי יראת שמים, בלי לעבוד את ה' יתברך, בלי תורה ומצוות. מובן שזה לא מצדיק את זה שאנשים יצאו לחוץ לארץ. אבל לפעמים אנשים יוצאים, בין השאר כי יש להם שמה ניצוצות שהם צריכים להעלות אותם. לא צריך ללכת שמה ליפול בעבודה זרה – ההיפך!
יש כאלה שהלכו להודו ושמה חזרו בתשובה, וחזרו לארץ. למה? – היה להם שמה איזה תיקון, "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי", והעלו כנראה את הניצוצות שהיו שמה. וזה זיכה אותם לחזור בתשובה, כמו שאומר רבנו הקדוש והאהוב הבעש"ט, שלפעמים יהודי צריך ללכת לאיזה מדבר, לאיזה חור שמה, שאף אחד לא עובר, ולברך איזו ברכה – הוא מתקן ומעלה את כל הניצוצות שיש שמה, ונשלח בהשגחה לשם.
ולכן נאמר: "נסתרות דרכי ה''', נסתרות מאד... איפה אדם נולד, איפה הוא מסתובב, מה הוא עושה – זה הכל מסלול מדויק.
אצל אברהם אבינו, היות שזכה לגילוי פנים, אנחנו רואים כל הזמן את המסלול באופן ברור מאד, כן? "לֶךְ-לְךָ", וכל הגילויים שה' יתברך התגלה אליו ונתן לו הוראות מה לעשות ואיפה להיות ואיך לחיות. פלא פלאים!
אצל האדם הרגיל, היום כשאין גילוי פנים כזה, הוא לא יודע כלום. הוא נולד, נולד בארץ, נולד בחו"ל, הוא יהודי, או שהוא נולד בבית דתי ששומר מצוות או בבית חילוני, והוא לא יודע כלום. איך הוא יגיע לתיקון שלו? כל ניצוץ וניצוץ?
אז יש תכנית, שה' יתברך חושב מחשבות "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" – זה מדבר על כל ניצוץ וניצוץ. ניצוץ זה גם נשמה, כן? מה שאנשים קוראים לו "בן אדם", "נשמה" – זה ניצוץ. לפעמים יש לבן אדם כמה ניצוצות. בדרך כלל בדורות האלה יש כמה ניצוצות, אבל בסך הכל זה בן אדם אחד.
אז אדם נולד איפה שנולד, תינוק שנִשְׁבָּה, חצי נשבה, שני שליש... יכול להיוולד גם בירושלים ולא לדעת שום דבר, לא על מי הוא ומה הוא. אהה, באופן כללי הוא יודע שהוא יהודי, עד שיזכה לדעת מה הדרך ליהודי – תורה ומצוות ומעשים טובים, לעסוק בכל פרד"ס התורה, להידבק באבא שבשמים, להילחם ביצר הפרטי והכללי, לעשות את כל הבירורים, לקרוא את מפת הקרב הפרטית והכללית – כל הדברים האלה מובאים בהרחבה בספרים שלנו, שזו הדרך שאנחנו קוראים לה "דרך עץ החיים".
אם האדם זוכה ל"דרך עץ החיים", הוא זוכה לדעת דקדושה, ברמה מסוימת כמובן, לפי מאמציו, שורש נשמתו ותפקידו. ואז הוא יכול לפלס לו דרך בעבודת ה' ובעזרת ה' להגיע לתיקון שלו ולהחזיק במלחמה. וואו וואו וואו.
רואים בחיים של אברהם ושרה – מלחמה! מלחמה ביצר הפרטי והכללי, חזק, עד הרגע האחרון. אפשר להגיד שהם ניצחו במלחמה, כי הוא עמד בכל הניסיונות ועשה את תפקידו – הפיץ את האמונה בה' יתברך, שזה היה עיקר התפקיד שלו, לתקן את הענין של עבודה זרה של אדם הראשון, "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" וגם האמונה, תיקון הברית, ברית מילה.
אז ברוך ה' הם זכו ביחד. אי אפשר להגיד שהיה להם קל, ככה ממבט שלנו, כן? מבטנו הדל והשטחי. נראה שעברו הרבה נסיונות, הרבה התמודדויות. אבל כיחידה אחת, תמיד ביחד בסופו של דבר, לעבודתו יתברך.
ככה זה זוג מתוקן, חיי זוגיות מתוקנים – הבעל והאישה ביחד לעבודתו יתברך, קוראים את מפת הקרב, עושים את הבירורים, עורכים את המלחמה, נדבקים באבא שבשמים, מקיימים תורה ומצוות, מזכים את הרבים, ועומדים בכל התפקידים היומיומיים שצריכים לעמוד בהם בגשמיות וברוחניות: פרנסה, חינוך הילדים, שיתקדש שם ה'.
וזה לא דבר פשוט ומובן מאליו בכלל. במיוחד בדור שלנו, שקשה זיווגם כקריעת ים סוף. ועכשיו עוד יותר נראה שקשה מאד הזיווגים. גם פה רואים שהזיווג שלהם משמים, אין שום ספק, אברהם ושרה. בכל זאת הרבה קשיים והרבה נסיונות והרבה סיעתא דשמיא, הרבה מאד סיעתא דשמיא, המון, באופן גלוי ביותר.
שניהם צדיקים. היא היתה גדולה ממנו בנביאוּת. היא היתה בדרגה גבוהה יותר מאברהם אבינו. וה' יתברך אמר לשמוע בקולה, שזו סוגיה עמוקה מאד, מאד עמוקה.
"לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" – הנהגת הבית וכל מה שקורה זה על פי ההלכה, על פי התורה. הם קיבלו את התורה, קיימו את התורה לפני שניתנה.
אז בדרך כלל הבית צריך להיות מנוהל על ידי הגבר מבחינה רוחנית, והאשה בכל העניינים הגשמיים, עקרת הבית. וכאן, בגלל הנבואה, שהיא היתה בדרגה יותר גבוהה, אומר רש"י – ה' אמר לשמוע בקולה.
אבל "חכם עדיף מנביא", כן? במקרה שה' יתברך אומר לשרה נבואה, הוא צריך לשמוע בקולה. אבל אם אין נבואה באיזו סוגיה, אז מי ישמע בקול מי? – יעשו בירור ביניהם, בירור של הסוגיה, לא רק על פי הנבואה, אלא על פי החכמה, על פי התורה, על פי מפת הקרב.
ואנחנו רואים בחיים שלהם שהם תיקנו את ענין אדם הראשון. למשל, אפשר לומר שחוה הסתובבה ובא הנחש ודיבר איתה. ואיפה אדם הראשון? כאן אנחנו רואים ששרה היתה צנועה בתוך האוהל, "אַיֵּה שרה אשתך?" היא בתוך האוהל. אברהם שומר עליה בחוץ.
כל אורח שבא, אברהם בודק אותו בָּעֵץ: אם הוא עובד עבודה זרה, או מי הוא, מה הוא? כן, זהירות, מלחמה, חושים, קליטת המציאות כמו שהיא. מי אלה האנשים האלה? מי אלה שלושת הישמעאלים שבאו? הם כשרים או לא? צריך לבדוק.
כל זה לא היה בזמן חטא עץ הדעת. ובא הנחש ועשה מה שעשה. וכאן אברהם אבינו ושרה אמנו, רואים שהם השתכללו מאד־מאד בעבודה. ובכל זאת הסטרא אחרא הצליח לגרום לזה שהיא תסתלק באופן טראגי. כבר הסברנו את זה בפרשיות קודמות.
אז "אַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", וה' ברך אותו. וחייו נגמרו בהצלחה גדולה, גמר את הבירור והתיקון, עשה את עבודתו. גם שרה אמנו עשתה את עבודתה. העלו את הניצוצות, גיירו גרים, הפיצו את האמונה, הביאו את יצחק, שהוא ההמשך, ורבקה, תיקנו בסופו של דבר את ישמעאל, שלחו את בני הפילגשים לקֶדם, כל אחד לשורשו, כל אחד במקומו – זה תיקון.
כל אחד יש לו תפקיד. גם לאומות העולם יש תפקיד בעולם. כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו לשם שמים, באופן מדויק. כל אחד עושה את התפקיד במקומו ובמיקומו הנכון – הכל טוב. מתי מתחילים הסיבוכים? כשכל אחד רוצה לעשות תפקיד של מישהו אחר ולא את התפקיד שלו ולא על פי התורה ולא על פי האמת.
אז כאן אברהם אבינו ושרה אמנו הם דוגמא לנו ולכל הדורות – איך עומדים ביחד בנסיונות, איך נלחמים את מלחמות ה', איך מפיצים את היהדות, מידת החסד. איזה יופי זה מידת החסד! פלא פלאים!
ה' יעזור שהאור שלהם יאיר לנו חזק, וגם אנחנו נוכל להיות שמחים בסוף ימינו, שעשינו את המוטל עלינו כל אחד ואחת לפי דרגתו וענינו, ולדעת: אין שום דבר במקרה, הכל מדויק־מדויק, נקבע מראש כדי שאדם יעלה את הניצוצות שלו ויעשה את התיקונים שלו, ואין שום דבר סתם.
הכל בהשגחה פרטית ולתיקון כל התיקונים שצריך לעשות, כדי שנגיע לתיקון של כל העולם בבחינת "לתקן עולם במלכות ש־ד־י".
יהי רצון שתהיה במהרה הגאולה השלמה ברחמים.
לחיים! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
