ערב טוב! מה שלומכם? שבוע טוב! חודש טוב!
אנחנו כאן בפרשת חקת תשפ"ב. יש הרבה סוגיות עמוקות. בעזרת ה' נעשה ונצליח!
ונתחיל בענין תורת הגלגול, שאני מחבב מאד. מאד מעניינת אותי תורת הגלגול.
בן אדם שהיה בעולם הזה וחוזר בגלגול: אם הוא לא יודע על מה הוא חוזר – אז טוב, הוא לא יודע, אבל אם הוא יודע למה הוא מתגלגל ומה היה צריך לתקן בגלגול הקודם והוא לא תיקן – אז בגלגול הזה בוודאי שינסו אותו עוד פעם, אז הוא צריך להיות זהיר מאד דוקא בנושאים הספציפיים שנכשל בגלגול הקודם.
ונתחיל בעובדה שמשה רבנו הוא גלגול של נח, ככה אומרים חכמים. נח ש"איש צדיק תמים היה בְּדֹרֹתָיו, את האלקים התהלך נֹחַ", הוא נכשל בכמה ענינים – לעומת דורו כמובן אין מה להשוות אותו לדור שלו – אבל דבר ראשון היה מקטני אֲמָנָה, הוא לא האמין שיבוא המבול, הוא חשב שאלה גשמי ברכה ושזה יתבטל.
הוא לא התפלל על רשעי דורו. ונשאלת השאלה: למה צדיק תמים לא מתפלל על אנשי דורו? לפי עניות דעתי, הוא פשוט התיאש. הוא ראה את המצב הקשה של אנשי דורו – התיאש ולא התפלל. אולי יש בזה גם רמז, שכתוב: "את האלקים התהלך נח", 'אלקים' – זה שם של דין, זה לא שם הוי"ה. אז אולי בן אדם שנדבק בשם אלקים הוא פחות מרחם. בכל אופן, הוא לא התפלל על רשעי דורו.
עד כדי כך הוא היה מקטני אמנה, שבסוף עד שהמבול כבר ממש כמעט בלע אותו הוא עוד לא עלה לתיבה, היו צריכים להאיץ בו, לעזור לו לעלות.
והנה משה רבנו – זה היה בתיבה, וזה היה בתיבה. משה רבנו גם היה בתיבה, כן? משה רבנו תיקן את הענין של נח בזה שמסר את נפשו על עם ישראל כמה וכמה פעמים – כל חייו, וכמה וכמה פעמים באופן מובהק ומפורש במסירות נפש. היה עניו מכל האדם. והוא זכה לגילוי שם הוי"ה ולא רק לשם אלקים או לא"ל שד"י. אין כמו משה רבנו!
אבל אנחנו רואים שאצל משה רבנו אפילו החרטומים אמרו שנולד מושיען של ישראל ושהוא לוקה במים. וזה עניין אותי מאד: למה דוקא הוא לוקה במים? הוא יכול ללקות בכל מיני דברים, באש או במשהו אחר, למה הוא לוקה במים?
והם טעו כמובן, כי הם חשבו שאם ישליכו את כל התינוקות הזכרים ליאור, אז גם מושיען של ישראל יטבע ביאור, ועובדה שהוא ניצל והוא לא טבע.
אבל הם צדקו, כי בסוף הוא לקה במים, ב'מי מריבה', כן, בפרשה שלנו, כשבמקום לדבר אל הסלע הוא היכה את הסלע, ולכן הוא ואהרן נגזר עליהם למות במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל. ואז יש בזה הרבה מאד שאלות. אולי נמצא קצת תשובות.
אז בפרשה כאן במי מריבה ה' אומר ש"לא האמנתם בי להקדישני", לא האמנתם. ומדובר כאן על כעס, שמשה רבנו מכנה את עם ישראל "הַמֹּרִים", אומרים חכמים, בא לידי כעס בא לידי טעות. "אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו", "חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו". וכאן אנחנו רואים, אם כן, שהוא כעס על בני דורו במקרה הזה. לא לימד עליהם זכות, הפוך.
ו"לא האמנתם בי" – ענין של אמונה, כמו שאמרנו שגם נח היתה לו בעיה של אמונה ועד הרגע האחרון לא נכנס לתיבה. כאן אנחנו נמצאים לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, שארץ ישראל היא גם כמו התיבה. מי שמבין בפנימיות, זו כניסה וזו כניסה. וכאן הוא כעס, הוא לא מסר את נפשו עליהם באותה הזדמנות. ההיפך, אפשר להגיד שהוא קטרג עליהם.
והענין של המים: דור המבול לקה במים, בגלל שהם פגמו בברית. 'מים מצמיחים כל מיני תענוג', ככה אומרים בחסידות, ולכן הם נענשו על ידי מבול – גם מים רותחים ממעינות תהום רבה, וגם גשם שלא פסק. מה שהם עוררו, לפי הפגם שהם עוררו – ככה הם נענשו, כן, כמו שמעוררים מלמטה ככה מתעורר למעלה.
אז הענין של חוסר אמונה, לא ללמד זכות על רשעי דורו ולא להתפלל עליהם, והענין של הדור שלקה במים – שבעצם נח לא היתה לו זכות למנוע את המבול, הוא לא הצליח להציל את בני דורו, לא רק את בני דורו, כמעט כל היקום נגמר. הוא ובני ביתו, כן, ומי שעלה לתיבה – זה מה שנשאר, שארית הפליטה, כדי להחיות את העולם מחדש. זאת אומרת שבקושי־בקושי הוא ניצל, הוא ובני וביתו.
וכאן אנחנו רואים שמשה רבנו כועס, לא מלמד עליהם זכות, לא מתפלל עליהם, כי באמת הם התנהגו בצורה לא ראויה ובדיבור לא ראוי. ויש פה את ה'לוקה במים'. זאת אומרת, ה'שרידים' אפשר לקרוא לזה, ה'רְשִׁימוּ' – הרושם, של הפגמים עדיין מתגלגלים בגלגול הזה: הענין של "לא האמנתם בי", הענין של המים. וזה גורם לכך שהעונש נראה חמור מאד, שהם לא נכנסים לארץ ישראל.
אנחנו יודעים, כתוב במדרש: "נורא עלילה על בני אדם" – שמשמים מגלגלים דברים כדי שרצון ה' יתקיים. ואנחנו יודעים שאם משה רבנו היה נכנס לארץ והיה מקים את בית המקדש, ועם ישראל היו חוטאים – בגלל שהוא בדרגה של 'נצח', אז גם בית המקדש היה בדרגה של 'נצח', ובסוף חלילה, עם ישראל היה נענש קשות או גרוע יותר, רחמנא לצלן.
לכן משמים דאגו בדרך הזו שהוא לא יכנס – כדי להציל את עם ישראל ולהציל את העולם כולו. כי אם אין עם ישראל, גם העולם לא מתקיים.
אז יש פה חומר למחשבה – 'מדה כנגד מדה', רשימו והישרדות של נקודות של גלגול קודם שממשיכים להטריד ולהפריע. ה' יעזור.
ויש גם כן את הענין שפה היצר הכללי הפריע – שהאבן, הסלע של הבאר הלכה והתערבבה עם הסלעים האחרים, ומשה רבנו פגש אבן אחרת. והוא דיבר אל הסלע, הם דיברו אל הסלע. והסלע לא הוציא מים. ואז פתאום התחלף ובא הסלע האמתי. והם כבר לא דיברו אליו, הם חשבו שצריך להכות את הצור כמו שהיה בפעם הקודמת שהיכו את הצור ויצאו מים. אז היכו את הצור במקום לדבר.
יש בזה עומק מאד מאד בהבדל בין ההנהגה של נס שזה על ידי הכאה – לבין נס שהוא על ידי דיבור, שזה משהו יותר גבוה, זה נס יותר גדול. לכן ה' רצה שיתקדש שמו על ידי זה שהסלע שומע שמדברים אליו ונותן מים, כדי שעם ישראל יעשו קל וחומר ויגידו: 'אם הסלע, שזה סלע, שומע בקול ה' – אנחנו לא שומעים בקולו?!'
ולכן היתה פה ירידה בקידוש ה'. היה קידוש ה' כי בכל זאת יצאו מים. אבל זה לא בדרך שה' רצה, שזו דרגה גבוהה יותר.
ואז נשאלת השאלה: מדוע משה רבנו היכה את הסלע ולא שאל את בורא עולם: 'ריבונו של עולם, דיברתי אל הסלע ולא יצאו מים. מה לעשות?' אז עם ישראל דיבר לא יפה, וזה גרם למשה רבנו להקפיד עליהם, בא לידי כעס, בא לידי טעות. היה שמה לחץ כי פחדו כבר שהם הולכים למות מצמא, מצב קשה. ואז משה, עבד נאמן ורועה נאמן, ואין כמשה רבנו – היכה את הסלע במקום לדבר, ונגזר מה שנגזר.
אז אנחנו רואים כל פעם, גם בחטא העגל היה אותו דבר, גם במחלוקת קרח – אנחנו רואים את הסטרא אחרא הכללית, היצר הכללי, איך הוא מתלבש ועושה דברים כדי להכשיל את עם ישראל, במקרה זה כדי להכשיל את משה רבנו שלא יכנס לארץ – כי בזה שמשה רבנו היה נכנס לארץ אולי היתה באה הגאולה. אם הוא היה מצליח לעשות את התיקונים של ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, ועם ישראל לא היה חוטא, אז היתה באה הגאולה.
כמובן שהיצר הכללי, הס"מ ופמליתו לא רוצים שתבוא הגאולה, כי כשתבוא הגאולה זה הסוף שלהם, ולכן תמיד מנסים להכשיל. אלו הדברים.
ועוד נקודה: שבפרשה יש את הענין שעם ישראל כובש את עבר הירדן, את סיחון ועוג. ואז חכמים אומרים שבעצם ה' כינס את כל אלה כנגד עם ישראל, כדי שבפעם אחת עם ישראל ינצחו אותם, ואחר כך ילכו בכל הערים ולא יצטרכו להילחם בכל עיר ועיר, כי ישארו שמה רק נשים וטף.
אז מצד השונאים – הם רצו להתקבץ נגד עם ישראל כדי להכניע את עם ישראל, זה גם מצד הסטרא אחרא. מצד ה' יתברך, מצד הקדושה – רצה להקל על ישראל.
הכלל שרציתי פה ללמד הוא שהתכנית זו אותה תכנית. כמו במגילת אסתר, כן, המן רצה לעשות משהו, והכל התגלגל בסוף והוא נתלה על העץ. אז תמיד יש תכנית אחת, זה זמן אחד – הסטרא אחרא רוצה לפגוע ולהחריב, וה' יתברך רוצה להציל. ועם ישראל צריך להתנהג יפה ולבחור יפה.
ככה גם כתוב שלעתיד לבוא יבואו כל האומות בזמן גוג ומגוג, אם יהיה גוג ומגוג, יבואו על ירושלים, על ה' ועל משיחו – ואז ה' נפרע להם. הם חושבים שהם באים לנצח – וה' יתברך נפרע להם, הוא יוצא ונלחם ונפרע לכולם במכה אחת, "ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשת #פרשתחוקת #פרשתהשבוע
