פרשת וישלח תשפ"ג – ניתוח התמודדויות של יעקב אבינו ע"ה
שבוע טוב! ערב טוב! מה שלומכם? בשם ה' נעשה ונצליח!
כן. "ותן חלקנו בתורתך" – כל פעם אני מתיחס לסוגיות שעולות לי בלב כשאני קורא את הפרשה, מנסה להתעמק בפרשה. אין לנו תפיסה באמת והשגה באבותינו הקדושים, אמותינו הקדושות. "מה אנו מה חיינו"? אבל "תורה היא וללמוד אני צריך" – בכל זאת צריך להתעמק, כל אחד לפי שרש נשמתו, ולנסות ללמוד משהו, להבין משהו.
הפרשות האלה הן מופלאות. כואב הלב שהן עוברות בסוף... אבל ככה זה, כל שבוע הפרשה שלו.
כן, כשאנחנו באים לנתח בדלות השגתנו את חייו של יעקב אבינו, האתגרים שהוא עמד בפניהם, המלחמות שהיה צריך לערוך, הנסיונות שהוא עבר – לא פשוטים היו החיים של יעקב אבינו.
כשבאים לנתח מלחמה – והחיים הם מלחמה – צריך לנתח את המטרות, את האסטרטגיה, הטקטיקה, הביצוע, האם הושגו המטרות, ומה המחיר, מה המחיר שמשלמים. תמיד יש מחיר.
אפשר לומר שיעקב אבינו עמד במטרות, השיג את המטרות. היה מתוחכם מאד, כמו שראוי לבחיר האבות, 'הקו האמצעי' – יש לו גם 'חסדים' גם 'גבורות', הוא המכריע: עם אליפז הוא הסתדר כשרצה להרוג אותו. עם לבן הארמי הסתדר – הוציא משם את האמהות ואת השבטים, בנה את עם ישראל, חזר שלם. בהתכוננות שלו לקראת המפגש עם עשָׂו – פעל בחכמה גדולה ובסיעתא דשמיא, וגם הצליח. עשו בסוף ניסה להאיץ אותו לבוא אתו. הוא לא הסכים. ויצא שלם במפגש הזה, למרות שיש להתעמק בענין שהוא חצה את המחנות לשניים:
יש בזה שאלות של טקטיקה במלחמה, מהבחינה הזו שאם יש לך מחנה ויש לך אויב קשה ואתה חוצה את המחנה לשניים – אז אולי יהיה חסר לך כח של מחנה שלם. הוא רצה שיהיה לו מה שנקרא 'עתודה' – שארית פליטה, שאם מחנה אחד יפגע, יש את המחנה השני. יש בזה גם כן מחשבה טקטית אסטרטגית נכונה, אבל אי אפשר לדעת. הוא בכלל הלך ועמד לפני המחנות, שאם עשו יבוא להילחם, שילחם קודם בו.
גם בצה"ל המפקד הולך בראש ואומר "אחרי!" מצד אחד, זה טוב. מצד שני, אם הלך המפקד – המצב לא קל. במלחמת יום כיפור הרבה מפקדים הלכו כי הם היו בראש. ואז החיילים היו צריכים להילחם, לתפוס מקום של מפקדים. ליעקב אבינו אין תחליף – אז זאת שאלה.
ולכן לפי ההלכה צריך להציל קודם כל את גדולי הדור, גדולי ישראל. אם יש סכנה, צריך להציל אותם. וכאן הוא נכנס לסכנה, גם נכנס לסכנה כשהלך בשביל כמה "פכים קטנים" – כמובן הכל על פי הסוד, אבל בכל זאת... ונלחם כל הלילה עם המלאך ויכול לו והצליח, עמד במשימה. היה מפגש מסוכן מאד, מסוכן מאד.
וכאשר מגיע לשכם, יש את הסיפור עם דינה. ה' יתברך מדקדק עם הצדיקים ועם החסידים כחוט השערה. בגלל שהוא הסתיר את דינה כי לא רצה שעשו יתן את עיניו בה וירצה אותה – נענש על זה שהיא נטמאה בשכם. למה? – שמא היא היתה מחזירה את עשו בתשובה. הימור! הימור לא קל לתת את בתו של יעקב אבינו לעשו על מנת שהוא יחזור בתשובה. חכמים אמרו שאשה צדקת יכולה להפוך רשע לצדיק, ואשה מרשעת יכולה להפוך צדיק לרשע. לכן היה צריך לא להסתיר את דינה. אבל הוא דאג לדינה.
ואחר כך – הנקמה. וזה הנושא השני שצריך לתת עליו את הדעת בחייו של יעקב אבינו: הקשר, המשמעת של השבטים, של הבנים, גם של דינה, כלפי יעקב. זה נושא עמוק.
דינה יצאה לטייל. בודאי שזו לא דרכו של יעקב אבינו, היא לא התיעצה עם יעקב אבינו. היא שילמה על זה. אז פה יש בעיה ראשונה. בעיה שניה: "שמעון ולוי אחים" הלכו לנקום באנשי שכם בלי רשות של אביהם. הנה מעשה שני. מעשה שלישי: ראובן, שבלבל יצועי אביו על דעת עצמו, כי תבע את עלבונה של אמו, לאה. ושלא נדבר על אחר כך, בפרשה הבאה, במכירת יוסף.
אז השבטים כולם היו צדיקים, חכמים, נבונים, קדושים, עצמתיים, והיום היו קוראים לזה גם 'דעתנים'. כל אחד מבין ענין. וסיכנו את המערכה הכללית בלי להתיעץ עם יעקב אבינו, במעשה שכם אחר כך גם במכירת יוסף – הֶפֶךְ רצונו הגמור של יעקב אבינו, שישב בצער כי הסתלקה ממנו שכינה. ובסוף ירדנו לגלות מצרים כתוצאה מכל הנושא הזה.
אפשר לומר שהוא השיג את כל המטרות שהיה צריך להשיג, גם בענין של תיקון אדם הראשון – אבל שילם מחיר קשה: הפסיד מהר מאד את רחל, אהובת לבו, בת זוגו האמתית של יעקב אבינו, ובעצם נגרם לו שנשא שתי אחיות בחייהן. חכמים מביאים את זה. ואחר כך גם רבקה נפטרה. שלא לדבר על מכירת יוסף... אלה שנים לא פשוטות ונסיונות לא פשוטים ליעקב אבינו.
אני אוהב אנשים. כל חיי אני בקשר עם אנשים, מנסה להקשיב להם ולעזור להם. אני מסתכל על הפנימיות של אנשים, על המדות שלהם, ההתנהגות שלהם, לומד מהם על הרגשות שלהם, איך אנשים מתיחסים לצרות שלהם, לנסיונות שלהם, לקשיים, להצלחות – כל חיי. ככה ה' ברא אותי. אני מתבונן באנשים מאז שהייתי קטן, ממש ילד – אהבתי לשבת להקשיב למבוגרים, לראות מה הם אומרים. לא תמיד הבנתי, אבל התעניינתי.
לכן גם כאן בפרשות האלה, אני לא יכול שלא להתיחס לחלק הרגשי. בכל זאת, אבותינו הקדושים היו בשר ודם. נכון שאנחנו, אין לנו תפיסה מה זה בן אדם שהוא 'מרכבה לתפארת' או 'מרכבה לחסד' או 'מרכבה לגבורה', מה זה בן אדם שה' יתברך מדבר אתו – ופעם הוא מדבר אתו ב'מדת הדין', מתגלה אליו במדת הדין, פעם ב'מדת הרחמים', ופעם ככה ופעם ככה, ומדקדקים אתו על כל דבר. כמה בני אדם – נניח, כיום, כן? – עושים שטויות בלי סוף, שנהיה בריאים כולנו, כל הדור שלנו המסכן. אם היו מדקדקים עם כל אחד על כל דבר הכי קטן – 'אוי ואבוי…' אבל יודעים שאנחנו כולנו 'תינוקות שנִּשְׁבּו', בדעות הכוזבות וכן הלאה. אז מרחמים עלינו, אם כי ה' יתברך לא ותרן בשום אופן.
אבל עם האבות הקדושים – דקדוק גדול מאד! גם עם רחל כשהיא גנבה את התרפים, שעשתה את זה לשם שמים, היא רצתה להפריש את אביה מעבודה זרה וגם למנוע 'מודיעין' מאביה – ובכל זאת שילמה על זה בחיים שלה.
מזה אנחנו צריכים ללמוד לעצמנו, אנחנו הקטנים – אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מהטעויות שאנחנו עושים, וכל אדם עושה טעויות, להיות כמו שאמרו: "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה" – "מה אנו מה חיינו"? מה הבן אדם מבין, מה הוא עושה? אילו הצלחות, אילו מחירים בן אדם משלם? והאומה שלנו הקדושה כאומה גם כן.
בכלל צריך לדעת שהבן אדם עושה מה שהוא צריך לעשות משָּׁמים, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – כל אחד מאתנו, יש לו איזה תפקיד, קטן, גדול, בינוני, ברור, לא ברור, אף אחד לא נברא סתם – והתוצאות בידי שמים. אדם עושה את מה שהוא יכול כמיטב יכלתו בעזרת ה' – התוצאות בידי שמים.
ו"רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום": ככה זה בבן אדם הפרטי – שהאדם הפרטי יש לו הרבה מחשבות בלבו, ובסוף עצת ה' תקום, וככה זה בבן אדם הכללי, בכלל עם ישראל, וככה זה בכלל העולם ובכלל העולמות – התכנית של הקדוש ברוך הוא תצא מהכח אל הפועל על אפם ועל חמתם של כולם. נרצה, לא נרצה, נראה לנו, לא נראה לנו, כן נראה לנו, זה נראה צודק, זה לא נראה צודק, זה נראה נחמד, זה נראה קשה – זה לא מעניין... עם ישראל חוזר לארצו אחרי אלפיים שנה, ועכשיו עם ישראל חוזר בתשובה, ואחר כך תבוא הגאולה בעזרת ה' במהרה ברחמים. אף אחד לא יכול לעצור את התכנית האלקית – לא בחיים הפרטיים ולא בחיים הכלליים, ולא את התכנית של ה' יתברך לתקן עולם במלכות שד"י ולהשכין את שכינתו. אף אחד – גם לא הסטרא אחרא הפרטית, ולא הסטרא אחרא הכללית, ואין אף אחד שיכול לעצור את זה.
השאלה היא גם באמת מה המחיר, ובמה אנחנו נבחר – נהיה צדיקים, או חלילה להפך? או מה? ככל שהזמן אוזל, בעל הבית דוחק יותר, ואנחנו צריכים להשתדל לעשות רצונו בלבב שלם, בהכנעה, בביטול, במסירות, בדייקנות – כי התכנית האלקית תצא מהכח אל הפועל בכל מקרה, או על ידי בחירה טובה שלנו, בהתעוררות, או על ידי יסורים רחמנא לצלן.
לכן אני מדבר בהקשר למחיר שמשלמים: יש תכנית אלקית שיוצאת מהכח אל הפועל, יש את האנשים שנבחרו להוציא את התכנית הזו, למשל כאן, יעקב אבינו, האמהות והשבטים – והשאלה מה המחיר, מה הטעויות ומה המחיר. ואם אבותינו הקדושים נענשו על כל מיני דברים שחשבו לטובה וזה לא יצא לטובה, כמו למשל בזה שהוא הסתיר את דינה – מה יגידו אזובי הקיר?! מה נאמר אנחנו? רחמנא לצלן.
ולכן צריך לפתח את הקשב הפנימי – להקשיב ליצר הטוב, להקשיב לקדושה, להפנים את התורה, להבין שזו האמת – ולהשתדל לעשות רצונו יתברך באהבה וביראה ובשמחה ובדייקנות, ו'להוריד קצת את האף' כמו שאומרים, את האגו, את האני, להפוך את ה'אני' ל'אַיִן', ולקבל את הכל מאהבה – שזה קשה מאד.
יעקב אבינו לא סתם הצטער כשנלקח יוסף ממנו. הוא חשב שכל המפעל הזה בסכנה, כל מפעל חייו, אולי גם העולם הבא – כי נלקח ממנו ה'יסוד', שהוא בחינת 'יסוד', יוסף, הוא המשפיע. וחשב שהכל נכשל. ולא, לא נכשל. כל זה היה תכנית של ה'. ואת זה בעזרת ה' אם נזכה, נראה בשבוע הבא. אבל זה מה שאנחנו צריכים ללמוד: יש תכנית, והתכנית יוצאת מהכח אל הפועל – או שאתה משתף פעולה, או שאתה תענש. זה הכל. תשתף פעולה – ה' יתברך ישמח וכולנו נשמח. לא תשתף פעולה, תעשה שטויות – תשלם, והתכנית ממשיכה. יהא רצון שנדע להשתלב בתכנית של אבא שבשמים! לחיים! לחיים! לחיים!
שבוע טוב ומבורך! להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
