לחצו להפעלת הסרטון
פרשת וישלח תשפ"ב – תכסיסי מלחמתו של יעקב אבינו ע"ה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן בפרשת השבוע – פרשת וישלח. פרשה מאוד רצינית עם הרבה סוגיות, מה שנספיק נספיק, בשם ה' נעשה ונצליח!
אנחנו רואים כאן מקרה של מלחמת היצר הפרטי והכללי. כאשר יעקב אבינו קורא את המפה ועושה הכנות, לא ראינו כזו מלחמה עד עכשיו, כמובן תיקון לאדם הראשון – שהנחש בא והכניע אותם בלי בעיות גדולות.
פה עשיו הוא השליח של הסטרא אחרא, אבל יעקב אבינו מתארגן מצוין בכל השלבים, אלוף! אלוף מלחמה. זה תיקון עצום – הלמידה של מלחמת היצר הפרטי והכללי זה הדבר הכי חשוב בחיים. לפרט ולכלל. בלי זה אין כלום.
אדם יכול ללמוד את כל התורה, אבל אם הוא לא נלחם, הכל הולך לסטרא אחרא! הוא יכול לא לדעת את התורה, נניח תינוק שנישבה, אבל הוא נלחם, הוא מרגיש את הרע בתוכו, ונלחם לתקן להתקרב לה' – הוא יזכה! ה' יקרב אותו.
כל העולם נברא בשביל המלחמה בין טוב לרע. כל העולמות נבראו בשביל זה להכניע את הסטרא אחרא. מי שזכה גם להפוך אותה לטוב – זה כבר יותר נדיר. אז כאן רואים את כל הכללים של המלחמה, זה הכי חשוב בעיניי לפי עניות דעתי: המודיעין, "וישלח מלאכים".
קודם כל יש פה מלחמה גם בטבע, גם מעל הטבע, גם מעל הטבע בתוך הטבע. כי תמיד המלחמה היא בטבע ומעל הטבע, כי השרים נלחמים למעלה והצבאות נלחמים למטה. אבל אנחנו לא רואים את זה, אבל ככה זה קורה. גם בשמים יש מלחמה וגם בארץ יש מלחמה.
וכאן אנחנו רואים את השילוב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ", אז אם ננתח את כל הקרב, את כל המהלך, הוא שלח מלאכים לפניו על מנת להרתיע אותו – "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". תדע לך שלבן הארמי – הרמאי לא הצליח לקלקל אותי, ואם אני צדיק אין לך אחיזה בי.
ושלח לו מלאכים, אהה.. יש לו מלאכים? הוא שולח מלאכים? אהה... המלאכים שומעים בקולו? זה עסק רציני! הם היו מכים בהם – באנשי עשיו, זה כדי לגרם הרתעה, מה שבצה"ל קוראים לזה 'מלחמת מנע' – 'מכת מנע'. למשל מה שהיה במלחמת ששת הימים, ולמשל מה שלא היה במלחמת יום כיפור, ולכן כל האסונות שהיו.
אז שלח מלאכים להכות. זה מעניין מאוד שצדיק יש לו כח לשלוח מלאכים, מאיפה הוא יודע שיש לו את הכוח הזה? משמים מגלים לו. אם לא מגלים משמים אף אחד לא יודע כלום. לא רק מגלים לו שיש לו את הכוח ואת הזכות ואת היכולת, אלא גם איך לשלוח את המלאכים, מה הם יעשו.
ראינו אצל רבינו הבעש"ט הקדוש והאהוב, שהוא שלח את אליהו הנביא למשל, להציל את רבי גרשון, כשהוא ברח, לפתוח לו את החומה כדי שהוא יוכל לברוח, כמו שכתוב בשבחי הבעש"ט.
לצדיקים יש קשר עם המלאכים – למלאכים יש קשר עם הצדיקים. המלאכים – הם שליחיו של מקום יתברך שמו לעד! למרות שה' יתברך יכול לפעול בעצמו בלי מלאכים, אבל בדרך כלל זה באמצעות מלאכים.
אז הוא שלח מלאכים, התכונן לתפילה דורון ומלחמה. שלושת הקווים: קו ימין – דורון, קו שמאל – מלחמה, וקו אמצעי – תפילה.
הוא חצה את המחנות לשתיים – שיהיה מחנה לפליטה, הוא עבר לפניהם שילחם בו קודם כי הוא החזק, לעומת השבטים שזה הילדים שלו, וגם אחר כך שהציג את השבטים – אחרון אחרון חביב, רחל ויוסף היו אחרונים.
מי שקרא את מפת הקרב מהשבטים זה יוסף. הוא הבין את העין הרע, את הרשעות והיפך תיקון דקדושה של עשיו דודו, ועמד בפני אימו רחל כדי שהוא לא יראה ביופיה. זכה ל"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" – שלא שולטת בו עין הרע, הוא היחידי.
וכתוב, "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ", "אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל". ולכן, כאשר נולד יוסף, הורשה יעקב אבינו לחזור לארץ כי יוסף הוא ה'ש־ט־ן' של עשו.
'מעשה אבות סימן לבנים', הנה כאשר מתקרב יעקב אבינו לחזור לארץ, אולי אפשר לומר קיבוץ גלויות, אז בא עשו למנוע ממנו ולפגוע בו. הוא מצליח, בהתחלה עשו בא עם "אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" – שזה כלל כוחות הרשעות, ומתחילים באיחוד וזה נגמר בפירוד, ככה זה בקליפה, כתוב שכולם עזבו אותו ונשאר בסוף עשיו לבד.
ובקדושה זה הפוך, לפעמים מתחילים בפירוד אבל מסיימים באחדות. האחדות של הקדושה היא דבר חזק וחשוב מאוד מאוד. ולכן היצר של שנאת החינם הוא יצר כזה קשה שהחריב את הבית, ועדיין אנחנו עוד לא נגאלנו בגללו.
כתוב באמת שלעתיד לבוא יבוא 'גוג ומגוג' להילחם. מה זה 'גוג ומגוג'? זה לא רק עם אחד, זה קיבוץ של כל האומות, משהו גלובלי כזה שיבוא להילחם על ה' ועל משיחו. כמובן שה' ילחם, ייצא וילחם כאיש מלחמה ועם ישראל ינצל. ככה כתוב. בעזרת ה' שתבוא הגאולה ברחמים!
אז "בְּתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה", ככה עשה יעקב אבינו. גם ההשתחוויות שהשתחווה שזה נראה מוגזם – שבע השתחוויות לפני הרשע, ויש על זה כל מיני פירושים. בכל אופן זה גרם לרשע הזה לרחם עליו, "נכמרו רחמיו". יש מחלוקת שמביא רש"י, האם זה שהוא חיבק אותו וכל זה ובכה עם כל הלב, או שזה היה מזויף כמו שאומרים. נפסק ש"הלכה שעשו שונא ליעקב". אבל באותו זמן באמת הוא ריחם עליו מכל הלב.
אז יש פה תחכום, יעקב אבינו יצא כשעזב את אביו ואת אימו והלך ללבן, יצא "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" עכשיו הוא חוזר עם ערמומיות דקדושה! אולי ניצוצות שהיו אצל לבן – לקח אותם, למד ממנו להיות רמאי לשם שמים. פלא פלאים!
היה פה גם נסיון של עשו להידבק ביעקב, ללכת איתו "לאיטו" או להאיץ אותו... ויעקב קרא את המפה ואמר: לא, אני לא יכול ללכת בקצב שלך אני אלך בקצב שלי. צדיקים יכולים לטעות בשתי טעויות: או שדוחקים את השעה – רוצים למהר את השעה יותר ממה שצריך, או מאחרים את השעה לפעמים. זה לא טוב וזה לא טוב, צריך להיות מכוונן עם ה' יתברך, לקרוא את השעה בדיוק – האם זה הזמן לעשות כך וכך או לא. וזה קשה.
להיות:
א. בְּקָנֶה אחד עם ה' יתברך – לראות בְּקָנֶה עם ה' יתברך,
ב. ולהיות מְכוּוְנָן עם ה' יתברך,
ג. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – לא להתגאות ולא להתחכם עם ה', לא! "תמים תהיה עם ה' אלוקיך",
ד. ולעשות הכל על דעת המקום.
מאוד קשה אבל זה דרך הצדיקים ולשם צריך לשאוף.
אז כשעשו רצה לזרז אותו הוא לא הסכים.
אז מי מזרז אותך? לפעמים באים להאיץ אותך – תעשה ככה, תעשה ככה, תעשה את המצוה הזו, מצוה גדולה. אתה מסתכל, מתעמק, ואומר: מצוה גדולה אבל אולי יש פה מלכודת?! "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" זה קודם למצוה הזו. אולי המצוה הזו אחר כך ולא עכשיו.
רואים בפרשה מחלוקת בין יעקב אבינו ושמעון ולוי האחים, "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם". בא מעשה של שכם בן חמור עם דינה בת יעקב, שמופיע כאן בפרשה.
בכל זאת, דינה לא היתה צריכה לצאת לראות בבנות הארץ, יש כאן טעות בשמירה – אתה מגיע למקום שאתה לא מכיר, עם אנשים שאתה לא מכיר, תשמור על בנות ישראל! תשמור על הבת! הוא לא שמר כמו שצריך, קרה מה שקרה...
והם דיברו במקום יעקב אבינו, האחים שמה – שמעון ולוי, הביאו את הענין של ברית המילה "במרמה", רש"י אומר בחכמה, נקודה בעייתית כשלעצמה: אם גויים רוצים לעשות ברית מילה כדי להתחתן עם עם ישראל ולהיות לעם אחד, כן? שזה מה שדובר, יש פה בעיה לבוא ולהרוג אותם אחר כך, זה לא דבר כל כך מובן מאליו ופשוט.
אז מצד אחד שום תגובה, לא לעשות כלום כמו שאומרים, אז לא היה חוק בינלאומי ולא חוק כלום, 'חוק הכוח' היה, אז אם יעקב והבנים לא היו מגיבים כלום על מעשה דינה, מה היה קורה? כמו שאומרים היום – לא היתה להם הרתעה. אבל היום היו שואלים בועדת חקירה – האם במעשה של שמעון ולוי היתה תגובה מידתית או לא...
יעקב אבינו לא אהב את זה. האם הוא לא אהב את זה באופן טקטי או באופן מהותי? אני חושב שהוא לא אהב את זה גם לא טקטית וגם לא מהותי. הוא פחד שאולי עכשיו יושבי הארץ יבואו ויפגעו בו ובשבטים, כי הם מעטים לעומת כל יושבי הארץ, ויעשו מעשה חמוּר. מצד שני, הדעת נותנת וגם בטבע, שאחרי מה שעשו שניים מהבנים שלו יש הרתעה! לא ירצו לבוא ולעשות מלחמה עם יעקב.
אבל באמת היה צריך שמירה מהשמים, כן? "חִתַּת", שמשמים עזרו שאף אחד לא רדף אחריהם. אז יעקב אבינו צדק שהיתה פה סכנה. והצדיקים צריכים להיזהר לא להיכנס למקום סכנה, כי הצדיקים, "צדיק יסוד עולם", בזכותם העולם קיים! ויעקב אבינו רק היה צריך את הבנייה להתחיל – רק התחיל את הבנייה של עם ישראל, האם היה ראוי להסתכן בשביל לנקום? כי המעשה כבר נעשה.
ואנחנו רואים שגם באופן מהותי הסתייג בברכות שלו, שאמר "כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם", והוא לא הסכים. עם ישראל – כוחו של יעקב בפיו, "תולעת יעקב", לא בחרב. החרב זו חרב של עשו זו לא הברכה שלהם. בכל אופן מה אנו מה חיינו... אנחנו מנתחים לפי דל הבנתנו כדי לנסות ללמוד משהו.
עוד מעשה שיש לציין כאן זו הזכרת לידתו של עמלק בפרשה, מזכירים שנולד עמלק. ועמלק הזה בכל הדורות הוא זה שרודף את עם ישראל ורוצה לחסל, ה' ישמור! והתיקון – לזכור מה שעשה עמלק. ולקראת הגאולה השלימה משמים יעזרו לגמור את עמלק, להשמיד את קליפת עמלק. כי אין שלימות בלי זה. כי זה הרוע המזוכך.
ומאיפה זה בא? מאליפז עם הפילגש שלו, שבגלל שלא קיבלו אותה במשפחת אברהם הלכה והתחברה אליו, שהיא רצתה להתקרב לקדושה. היא דינים קשים אז לא רצו לקבל אותה. אבל יש את הכלל 'שמאל דוחה ימין מקרבת' ולא לדחות בשתי ידיים, שאם דוחים בשתי ידיים יש בזה סכנה. זה קרה כבר גם בהמשך, במקרה הידוע.
עד כאן חומר למחשבה. להתעמק בפרשה, להבין טוב טוב כל שלב במלחמה, איך בכל זאת הדורון המתיק את העניינים, עשו לא רצה לקחת בסוף הוא לקח, יעקב הפציר בו עד שלקח. ההשתחוויות שלו גרמו לו לרחם, היה צריך לעבוד לו על הנקמה על הגאוה על הרשעות, על כל המידות הקשות, יעקב אבינו.
מסכן יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים"! אבל אבא שבשמים רוצה שהצדיקים יהיו בדרגה גבוהה מאוד, שיוכלו לתקן את הכל, לא רק איפה שנוח להם ומתאים להם. כי איפה נוח ומתאים לצדיק? בבית המדרש, שם טוב לו נוח לו, אבל כל העולם הוא לא רק בית מדרש, יש מלחמה! אז הצדיקים צריכים להתמודד עם כל הבעיות של הדור, של כל הדורות, להעלות את הניצוצות העשוקים בסטרא אחרא. זה קשה מאוד! מסוכן מאוד! אבל בלי להעלות את הניצוצות לא נגמר התיקון והגאולה מתעכבת.
אז כאן יעקב אבינו העלה את הניצוצות של לבן, העלה את הניצוצות של עשיו, ובעזרת ה' שנלמד ממנו לעבוד את ה' בשלושת הקוים ובקו האמצעי, למען שמו באהבה, ובא לציון גואל במהרה ברחמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך.
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
