פרשת וירא תשפ"ג – סוד העונש הקולקטיבי
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו בפרשת וירא תשפ"ג, ובשם ה' נעשה ונצליח!
רציתי לדבר בענין העונש, העונש האלקי שה' יתברך מעניש את הפרט ולפעמים את הכלל – 'עונש קולקטיבי', כמו שקוראים לזה היום.
והנה כאן, סדום ועמורה, הם הגזימו מאד ברשעות שלהם. הגיעו למצב שהרע זה טוב והטוב זה רע. צריך להיזהר מאד לא להגיע למצב כזה.
כשמגיע מצב שהרע זה טוב והטוב זה רע – ה' יתברך מעניש קולקטיבית. זה היה בדור המבול, סדום ועמורה, חורבן הבית – בית ראשון, בית שני, גלות בבל, גלות אדום, ושאר הענשים. יש ענשים לעם ישראל, רחמנא לצלן, ויש ענשים לאומות העולם. יש כל מיני חשבונות בשמים.
ה' יתברך לא רוצה במותם של רשעים, הוא רוצה שהרשעים יעשו תשובה ויחיו. אבל כאשר החברה מתקלקלת בצורה קשה, ואין שמה כבר ניצוצות של תיקון, אין כבר רצון של תיקון, אין כלום – אז יש 'שבירת הכלים', הסתלקות האורות – פירוש: עונש של חורבן, של מות, של גלות, של הכחדה. הנה, בנינוה העיר הגדולה חזרו בתשובה, אז הגזירה התבטלה.
אבל לא בכל פעם שהחברה מקולקלת יש את הכח לחזור בתשובה. ארבעים שנה לפני החורבן כבר היו סימנים ברורים שיהיה חורבן הבית – שדלתות ההיכל היו נפתחות מעצמן כמזמינות את האויבים, והיו עוד סימנים. ולא הצליחו לעשות תשובה. לעשות תשובה זה לא קל ופשוט כל כך, כנראה – יש יצר הרע פרטי וכללי, ועבירה גוררת עבירה, והכל הולך, הרף יורד, והאדם והחברה מתקלקלים.
אז מה המטרה של הכחדת כמה ערים כמו סדום ועמורה והסביבה? כמו שאומרים היום, 'מה יוצא מזה?'
זה היה זמן של 'גילוי פנים'. אברהם אבינו היה בעולם, וה' יתברך היה מדבר ומתגלה אליו. כשיש גילוי פנים, הדרישות גדולות יותר. כשיש הסתר פנים, אז יש הסתר פנים, אז אפשר להגיד למדת הדין: 'יש הסתר פנים. אנשים לא יודעים שיש בורא עולם, או יודעים שיש בורא עולם אבל חושבים שהוא לא מנהיג את העולם אלא הוא שם עסוק בעניניו כביכול, או יש כמה דעות מה הוא רוצה מבני אדם'. ככה שיש כמה גורמים שיכולים לגרום לזה שלא יבוא החורבן.
אבל כשיש גילוי פנים, כשיש צדיק כמו אברהם אבינו, מרכבה למדת החסד – וקרוב אליו יש את סדום ועמורה, שהם גזרו שמה שמי שעושה חסד, מכניס אורחים – רוצחים אותו…
זאת אומרת, משם הגיע המצב הזה שמה שרע זה טוב ומה שטוב זה רע – בחוק! לא רק בנוהג הפרטי. נניח, יש כמה רשעים שככה הם חושבים. לא, לא. משהו מדיני, משהו מאורגן לפי החוק. ולכן הם גם כעסו על לוט כשהוא רצה להגן על האורחים שלו. 'מי אתה? מה אתה מכניס אורחים? מאיפה באת? מה אתה חושב את עצמך?' וכן הלאה.
אז מה מטרת העונש הקולקטיבי? – היום אומרים 'למען ירְאו ויירָאו'? כן. עובדה שעד היום אנחנו מדברים על מהפכת סדום ועמורה. והאם מתקדש שמו יתברך כשהוא מעניש באופן קולקטיבי? – יש דעה שכן, שזה מגלה לעולם שיש דין ויש דיין.
ובכל זאת, יש אנשים שכופרים ואומרים: 'לא, זה טבע. זה הטבע. בטח נפל שם איזה מטאוריט, או קרה איזה משהו או איזו רעידת אדמה...' כל אחד ממציא. לא, גם כשיש מטאוריט או רעידת אדמה – זה גם משמים. הכל ביד שמים חוץ מיראת שמים. אז כל צער שבא לאדם הפרטי או לכלל החברה או לכלל העולם – צריך לפשפש מהר במעשים.
זה לא אוטומטי. המדע מנסה להגיד שכל מאה שנה יש רעידת אדמה – לא. זה לא מחייב. זה תלוי בזכויות ובחובות. הכל נקבע בבית דין של מעלה, מה יקרה. כמו שאנחנו יודעים, בראש השנה נגזר מה יקרה על המדינות ומה יקרה לבני האדם ומה יקרה בכלל. ואם עושים תשובה – "וּתשובה ותפִלָּה וצדקה מעבירין את רֹעַ הגְּזֵרה". אז זה נושא אחד.
מה קרה לנשמות האלה של הפושעים האלה בסדום ועמורה אחרי שנהרגו? – באים בגלגול, או בגיהנם, או כל אחד לפי העונש המגיע לו, למען יבואו ויתקנו מה שעשו.
קודם כל, יש את הענין שה' יתברך אומר, איך הוא לא מסתיר מאברהם אבינו הצדיק מה הוא הולך לעשות שם. וזה לידו. אם זה היה, נניח, באפריקה או באמריקה, גם היה מגלה לאברהם אבינו? לא יודע. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל זה היה בסמיכות, גם לוט היה שם, קרוב משפחתו.
אז קודם כל, ה' יתברך מגלה, ולפעמים זה לא ה' יתברך, אולי זה כרוז מהשמים או מלאכים או גילוי אליהו. זה לא חייב להיות הבורא יתברך בעצמו, תלוי בדרגה של הצדיק. ומגלים: 'הנה, זו הגזירה, זו הסיבה'. אם הצדיק מצליח להחזיר אותם בתשובה – זכה הוא, זכה העולם. אם הוא לא מצליח – אז הוא צריך לנסות להגן עליהם איכשהו על מנת שיהיה להם איזה שהוא תיקון.
כאן אנחנו רואים את המשא ומתן המופלא של אברהם אבינו, שמנסה להציל את סדום ועמורה בזכות הצדיקים שיש שם. מאיפה הוא למד את זה? מובא שהוא למד את זה מנח, שאם היו עשרה אנשים כשרים, צדיקים, בדורו של נח, אז ה' לא היה מביא את המבול. ולא היו עשרה. ולכן הוא התחיל מחמישים. אברהם אבינו התחיל מחמישים, וירד לאט לאט במשא ומתן, עד שגם עשרה כבר לא היו – אז הוא הפסיק, כי הוא ידע שאם אין עשרה שיגנו על העיר, על הדור, אז אי אפשר.
אז ה' יתברך כשברא את העולם, הוא מנהיג את העולם על פי התורה הקדושה – הביא את הענין הזה שהצדיקים מגִנים על הארץ, צדיקים וצדקניות, מגנים על השכונה, מגנים על העיר. כן, אם צדיק בא לעיר זה עושה רושם, אם צדיק יוצא מהעיר זה עושה רושם – כי הצדיק מגן. זה מעניין. זה לא היה חייב להיות ככה, לא היה חייב להיות ככה.
אז הצדיק הוא צדיק כי הוא עובד את ה' ונלחם ביצר הרע הפרטי והכללי, מקיים את רצון ה', מקיים את התורה. ומי שאינו צדיק, אז הוא לא מקיים או מקיים חלקית, כל מיני דרגות, יש כל מיני דרגות. הצדיק זכה בדרגה יותר גבוהה. יש לו גם נשמה בדרך כלל יותר גבוהה. אבל יש לו גם נסיונות יותר מורכבים וקשים, לא עלינו. ולכן יש לו זכות להגן, א. כי הוא לא לומד מהרשעים והוא לא הולך בדרכיהם, כמו נח, כמו אברהם אבינו, וכן הלאה, אז יש לו כבר זכות. ב. ה' יתברך קבע שהצדיקים מגנים על הדור.
באים אלי אנשים לקבלת קהל, יש להם תלונות – למה קשה להם, למה הם סובלים, למה לא הולך להם. לא יכולים לקבל את מדת הדין, את העונש, את הצער, את הצמצום, את הקשיים. אז אני אומר: 'תראה, אם אתה צדיק, אז אולי אתה מגן על הדור. או שמא עשית איזה חטאים כלשהם, ובגלל זה אתה נענש. או שמא עשית חטאים בגלגול אחר. אז תתבונן בזה. אם עשית חטאים בחיים האלה – תחזור, תתקן אותם. מה שעשית בחיים אחרים אתה לא יודע, אבל אולי תעשה גם על זה תשובה. ואם אתה צדיק – אז זכינו שיש צדיק, תבקש רחמי שמים על עצמך וגם על הדור, ותעשה משהו לעזור לתיקון הדור'. הצדיקים צריכים לעזור לתיקון הדור.
אז אברהם אבינו היה יכול לבקש משהו אחר, היה יכול להגיד: 'ריבונו של עולם, אם יש שמה צדיקים, תציל אותם, תוציא אותם'. הנה, ה' יתברך מציל את לוט, לא בגלל שלוט היה צדיק, אלא בפשט בגלל שהוא ריחם על אברהם אבינו ולא הלשין עליו. כשאברהם אבינו אמר ששרה אמנו היא אחותו, לוט ידע שזה לא נכון והוא לא מסר אותו. אז הוא ריחם על אברהם אבינו, אז עכשיו מרחמים עליו. ככה מובא, מביא רש"י.
אבל הסוד, זה שממנו יוצאת רות, ומרות יוצא דוד מלך ישראל, וממנו יוצא המשיח, משיח בן דוד – אז כל תיקון העולם תלוי בזרע של לוט בעצם. ולכן מצילים אותו. וזה כבר נושא עמוק, למה דוקא דרך אחד כמו לוט, צריכה לבוא נשמת משיח? – בשתי מלים: כדי לרמות את היצר הכללי, כי אם לא, היצר הכללי יקטרג ולא יתן לנשמה הזו להיולד. אז מביאים אותה דרך מישהו לא מתוקן כלוט.
אז זה הסיפור כאן, שאברהם אבינו היה יכול לבקש להציל את הצדיקים, אבל הוא רצה להציל גם את הרשעים.
עכשיו, מעניין להתבונן, מסוכן להתבונן אבל מעניין להתבונן, בפנימיותו של פושע, של רשע, של רוצח, של מישהו שעושה רע לאנשים, נניח מישהו... אנשים בני זמננו. הפושעים שיש בני זמננו, שהם עושים כל מיני מעשים אסורים וחמורים – האם יש להם יסורי מצפון, או לא? האם הם מבינים שמה שעשו זה רע? לא מה הם אומרים: 'כן, אני לא עשיתי כלום'. בתוך פנימיותם, האם הם מזהים שזה רע, או לא?
בוא נגיד, הפושע הכי גדול במדינה, כן – האם הוא שונא שעושים חסד? האם הוא ימנע לעשות חסד עם איזה מסכן? לא נראה לי. לא. אנחנו לא שם, ברוך ה'. הפושע הכי גדול – יכול לרחם גם על איזה מישהו חולה או איזה מישהו קבצן שמבקש נדבה, מישהו שצריך עזרה.
נכון שיש כנראה לעבריינים את החוקים שלהם, ובחוקים האלה הם עושים דברים לא טובים, כמו כל מיני נקמות, ולפעמים פוגעים גם באנשים חפים מפשע. הם לא צדיקים. אבל לא הגיעו לדרגה הזו שהם יהיו נגד חסד, נגד לעשות טובה למישהו. אם יש להם איזה אינטרס, הם ימנעו את הטובה – אבל לא באופן עקרוני, כמו שהיה בסדום ועמורה.
שמה זה היה 'אידאולוגיה' מה שנקרא היום, אידאולוגיה לא לעשות טוב, לא להכניס אורח, לא לעשות חסד, לא לרחם – להיות אכזרים באידאולוגיה בכל מקרה, בכל מקרה. מזעזע.
חכמים שואלים איך הם הגיעו לדבר הזה. והתשובה היא שהיתה שמה רווחה כלכלית גדולה ביותר, כסף, זהב, לא היה חסר להם כלום – ומרוב טובה הגיעו לשעמום, הגיעו להמציא כל מיני חוקים ולכפור בעצם בבורא יתברך.
וגם תינוק שנשבה, כן, תינוק שנשבה שנולד וחונך לא על פי דרך התורה בכלל – הוא בכל זאת יודע מה טוב ורע. אולי הוא לא יודע שצריך לשמור שבת כי הוא לא חונך, אבל הוא יודע לא לרצוח, הוא יודע על כיבוד הורים, הוא יודע שלגנוב זה לא טוב. יש לו בתוך נפשו כמה גדרים בכל זאת, שהוא לא יעבור עליהם בקלות כל כך. הקלקול, הוא לא הגיע עד כדי כך.
אז צריך לדעת שכמו שיש צדיק שיכול להיות צדיק כמשה רבינו, אפשר להגיע לדרגות גבוהות ביותר – ככה אפשר להגיע, לא עלינו, גם להפך: גם באופן פרטי, בן אדם יכול להידרדר להיות רשע מרושע, רשע גמור, חוטא ומחטיא. וגם חברה יכולה להידרדר. לכן חייבים שתהיה מלכות, להתפלל בשלומה של מלכות, כי אם אין מלכות, אין חוקים, אין כלום.
אבל בסדום ועמורה היתה מלכות – אבל מלכות הפוכה, 'הופכיות הצורה', היפך הגמור ממה שצריך להיות. ברוך ה', אני מקוה שאין היום מלכות כזו בשום מקום בעולם. אפילו בדיקטטורות הכי גדולות, ששם עושים דברים כאוות נפשם, לא נראה לי שחקקו חוקים כמו בסדום ועמורה, שאסור לעזור ולעשות חסד ולרחם. ברוך ה'. אני מקוה, ממה שאני יודע. כל האנושות, היא לא שמה, ברוך ה'.
אנחנו רוצים שיהיה תיקון עולם, כל העולם, במלכות ש־ד־י, וכולנו נעבוד את ה' שכם אחד בגאולה השלמה, שלא יהיה כבר רע בעולם. כמה קשה הרע הזה.
שנהיה קדושים וטהורים לעבודתו יתברך, במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך שיחת התעמקות על פי דרך עץ החיים - פרשת וירא תשפ"ג מאת כ"קהאדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
