פרשת ויקרא תשפ"ד – סוד השפעת הקרבנות
שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', ספר ויקרא, פרשת ויקרא תשפ"ד, ובשם ה' נעשה ונצליח.
וכמובן הנושא המרכזי – הנושא של הקרבנות. קרבנות, מלשון קִרְבָה. יש תיקון ויש ניתוק – אותן האותיות. תיקון זה קרבה לה' יתברך. והֶפך מתיקון, זה ניתוק. "מעשיך יקָרבוך ומעשיך יְִרַחֲקוּךָ".
הקרבנות באים כדי להעלות את הניצוצות, רפ"ח ניצוצות של קדושה שנפלו בעמקי הקליפה ועם ישראל צריך להעלות אותם. זה התפקיד. עם סגולה, עם נבחר – לְמה נבחרנו? להעלות את הניצוצות לעבודתו יתברך כדי להגיע למצב של תיקון עולם במלכות שד"י, שזו מטרת הבריאה. ויש קרבנות של הפרט, ויש קרבנות ציבור. ויש קרבנות קבועים: תמיד של בין הערבַּיִם, תמיד של שחר.
עבודת הקרבנות היא על ידי כהנים לויים ישראל, ראשי תיבות כל"י. אז צריך להעלות את הניצוצות ולהשרות את שכינתו יתברך. שלושת הקוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי. קו ימין – כהנים. קו שמאל – לויים. קו אמצעי – עם ישראל. בשלושת הקוים אנחנו מעלים את הניצוצות מהדומם צומח חי מדבר.
כל מה שה' עשה – עשה לכבודו. כל העולמות שייכים לו. הוא עושה מה שהוא חושב לנכון. הוא מצוה יתברך מה שהוא חושב לנכון ולטוב. והוא יודע את החשבון, והוא יודע את הדרך, ואין עוד מלבדו שיֵדע את זה.
ולכן, אוי לו לאדם שמתגאה וחושב שהוא יכול לשפוט ולדון, חס וחלילה, את הנהגתו של ה' יתברך ואת תורתו של ה' יתברך ואת רצונו של ה' יתברך. כאשר תבוא הגאולה השלמה במהרה האמת תתברר, וכולם יבינו מה ה' רוצה, ואת אמיתת התורה ואת תפקיד עם ישראל ואת תפקיד האומות ולמה היה צריך בית מקדש ולמה היה צריך קרבנות.
עכשיו אפשר ללמוד את הדברים האלה בקבלה, בתורת הקבלה, תורת האר"י, וגם כמובן ב'זהר' הקדוש. לא הכל אפשר לדעת ולהבין, אבל ראשי פרקים כן. ואני מתמצת אותם בפשטות כאן, בעזרת ה'.
אז יש את בורא הבריאה יתברך שמו לעד, יש את העולמות העליונים, ויש את העולם הזה. הקשר בין ה' יתברך לעולם הזה עובר דרך סדר השתלשלות של העולמות העליונים. ואנחנו כאן על ידי המעשים שלנו על פי התורה והמצוות ומעשים טובים, על ידי כונת הלב והמח ועל ידי התפילות ולמוד התורה – מעלים את הניצוצות, מה שנקרא גם 'העלאת מ"ן', מַיִן נוּקְבִין. זה גורם למעלה ליחוד הפרצופים והספירות, ויורד השפע הגשמי והרוחני לעולם הזה.
אם אנחנו מתנהגים כראוי על פי התורה – יורד שפע רב ובצורה גלויה. אנחנו יודעים מי שולח לנו, יתברך וישתבח שמו לעד, הוא שולח לנו את השפע ומשרה את שכינתו בקודש הקדשים בבית המקדש. ואם אנחנו מתנהגים פחות טוב – אז יש פחות שפע ובטח פחות גילוי פנים, עד למצב של גלות מזעזעת כמו הגלות האחרונה הזו, גלות אדום, אלפיים שנה. "מעשיך יקרבוך", "מעשיך ירחקוך". גם בַּפְּרט זה ככה, וגם בכלל ישראל זה ככה.
עם ישראל הוא צוות אחד – נרצה או לא נרצה, "ממלכת כהנים וגוי קדוש". ברגע שקיבלנו על עצמנו את התורה בהר סיני – 'נגמר הסיפור', חתמנו על החוזה הזה, הוא נצחי, ואנחנו משלמים את המחיר של החוזה הזה, שזו התורה הקדושה, וסובלים כל מיני סבל ורדיפות וצרות, כי לא פשוט כל כך לעמוד בתנאים של החוזה. יש הרבה דרישות בהלכה שאנחנו צריכים לקיים. וכל ישראל ערֵבים זה לזה, ולא יעזור כלום.
אנשים מהדור שלנו רבים אחד עם השני על שטויות, מתוכחים כל מיני ויכוחים, כאילו שאין בינינו קשר. הצוות הוא הצוות. זה התפקיד. אי אפשר לברוח מהתפקיד. אי אפשר לצאת מהצוות. גם ישראל "אף על פי שחטא – ישראל הוא". זאת אומרת, אם נניח יש לא עלינו מישהו שיוצא לדת אחרת, הוא נשאר יהודי בשמים, החשבון שלו יהודי. יש לו עובר ושב, פלוס–מינוס, והחשבון שלו משפיע על החשבון של כולנו.
אם אחד מישראל חוטא, כל עם ישראל סובל מזה – כמובן, תלוי בחטא ובגודל הנשמה של האדם שחוטא, אבל כולנו אחראים על כולנו. ואי אפשר לברוח מזה, ואין מה לעשות. אי אפשר לשנות את זה. כל מי שניסה זה לא הצליח לו, ולא יצליח לו.
והצרות שאנחנו סובלים בתוך העולם הזה הם כדי לכפר על עוונותינו. כשיש בית המקדש ויש קרבנות זה מקל מעלינו, מקל מעלינו את הסבל הזה. אז מה הבהמה חטאה? למה קשור 'חטאה או לא חטאה'? – ככה ה' ציוה. הבהמות של ה' יתברך, הוא יכול לעשות אתם מה שהוא רוצה.
ובאמת אמרו חכמים שכל מה שעובר על הבהמה מרגע שמביאים אותה ושוחטים אותה וזורקים את הדם ומעלים את החלקים המתאימים על המזבח על האש – כל זה היה אמור לקרות לאדם שחטא. לכן צריך להרהר תשובה בזמן שמקריבים את הקרבן הפרטי, כן, כשבן אדם מקריב חטאת או אשם או מה שהוא מקריב.
דמים תמורת דמים – גם הדמים של הבהמות, וגם דמים של הכסף כי כמובן עבודת הקרבנות עולה כסף, גם לַפְּרט וגם לציבור. כל המערכת המופלאה הזו של בית המקדש עולה כסף. "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". אז בעוונותינו הרבים חרב בית ראשון, חרב בית שני והתפזרנו בין האומות, ואנחנו ממתינים שיבוא משיח ויציל אותנו.
אז זה הסוד של הקרבנות, שמעלים את הניצוצות ומכפרים על העוונות. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אין לנו תפיסה בו והשגה כלל. ויש לנו קצת תפיסה והשגה בהנהגתו, כי את זה הוא מגלה לנו בתורה – בפרד"ס התורה, פשט רמז דרש וסוד.
מי שלומד ומלמד רק את הפשט אז הוא הופך את התורה ליבשה ועניה. וזה גורם בסוף חלילה לחילול ה', כי לא מבינים את העומק של התורה ואת טעמי המצוות, הסיבות של המצוות. כשלומדים את הסוד מבינים הרבה יותר מהסיבות של המצוות – לא הכל, רק לעתיד לבוא נבין הרבה יותר, אבל בטח שהרבה יותר ממי שעוסק רק בפשט.
ולכן בדור הזה מצוה גדולה, קידוש ה', להסביר לעם ישראל קצת את הסודות של המצוות, כדי שהם יראו שהדברים הם לא סתם – אם כי אנחנו לא צריכים לקיים את התורה בגלל זה. אנחנו צריכים לקיים את התורה כי התחיבנו, נשבענו: "נעשה ונשמע". וזה נצחי.
ה"נעשה ונשמע" הזה – אי אפשר למחוק אותו. ההיסטוריה האנושית מוכיחה את זה. והיא תוכיח את זה עוד ועוד, עד שבסוף בגאולה השלמה תתברר האמת לגמרי: מה זה עם ישראל, מה זו התורה, מה זה המצוות, ולמה עבר עלינו מה שעבר עלינו, ומה החלק של אומות העולם בכל הענינים, מי תמך בעם ישראל ומי התנגד לעם ישראל – הכל רשום, והכל יתברר. ובינתים אנחנו צריכים להתחזק כדי שהגאולה תבוא ברחמים ולא על ידי יסורים, כי קשה לסבול את היסורים.
וכשאין קרבנות כתוב ש"שֻׁלחנו של אדם מכפר". 'שלחנו של אדם', זאת אומרת, השולחן הוא כמו המזבח – אתה מכניס אורח ונותן לו לאכול על שולחנך, זה מכפר לך. אם אתה לא יכול להכניס אותו לבית, אז אתה נותן צדקה – זו הכונה, החסד, הצדקה, זה מכפר, מכפר על מה שאדם עושה.
חשוב מאד להרבות בחסד. גם לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, זה גם חסד. יש גם חסד בהקשבה למישהו שסובל, ולעודד אותו זה גם חסד. ללמד מישהו תורה, זה חסד גדול מאד! זיכוי הרבים זה חסד הכי גדול. לא עלינו, הלוית המת וקבורתו, זה חסד, להשתתף בצער עם הבריות – הכל, כל הדברים הטובים, כל המעשים הטובים, כל זה מכפר לאדם, מכפר לאדם.
וה' יתברך רצה לברוא את העולם במדת הדין, "ראה שאין העולם יכול להתקיים" – "שיתף עמו מדת הרחמים". אז בית המקדש, זו בעצם מדת הרחמים, זה מרחם, זה מכפר – כי אם יש בורא עולם, כמובן יש, שדורש דברים, ולא עושים את מה שהוא אומר, אז הוא חייב להגיב.
אם אנחנו רוצים להבין במשל: נניח שיש איזו מדינה, יש שם מלך או שלטון והוא מצוה כל מיני דברים, אם העם לא עושה מה שהמלך או השלטון מצוה – אז נגמר הסיפור, 'אין מלך ללא עם'. עם ישראל הוא עם של המלך יתברך שמו, ולכן צריך לעשות מה שהוא ביקש, מה שהוא ציוה – ועבודת הקרבנות זה אחד הדברים, מתי שזה מתאפשר, מתי שעם ישראל זוכה אז יש את בית המקדש, כמו שאר המצוות. וזה לא תלוי בכלום.
אם המלך מצוה ולא עושים את מה שהוא אומר – זה חילול ה', כאילו עושים 'חלל' וגם 'חולין' מה', מהמלך, כי לא שומעים בקולו, 'מרוקנים' אותו, את המלכות שלו. ולכן צריך לשלם על זה איך שהוא. אז אם היה צריך לשלם באופן אמתי – אוי ואבוי... בן אדם לא היה שורד שניה. לכן הוא שיתף מדת הרחמים, ובמקום שהבן אדם ילך, הבהמה הולכת. מבינים שזה רחמים?
מובן שהכל משמים. אם הבהמה סתם היתה רועה בשדה, אוכלת עשב ומתה, מה היה יוצא לה מזה? כלום. חיים פשוטים. ברגע שלוקחים אותה לבית המקדש, מקריבים אותה – אז היא מתה על קידוש ה', והיא עולה במעלות גדולות ועצומות. זה תיקון של הבהמיות ותיקון של הבהמה. זה לא נגד הבהמה. זה בעד הבהמה, זה לטובתה.
כשבן אדם עושה הֶפך רצונו יתברך הוא נותן כח לבהמיות. וכשמקריבים את הקרבן מתמעטת הבהמיות ומתעלה לעבודתו יתברך. במקום שהבהמיות תוריד את האדם מעבודת ה', תרחיק אותו, כשהיא משמשת קרבן היא מקרבת את האדם, מקרבת גם את עצמה לעבודתו יתברך. וזו העלאה גדולה בשבילה.
זאת אומרת, אם היינו רואים בבית דין של מעלה מה אומרת הבהמה שהקריבו אותה בבית המקדש, לעומת הבהמה שסתם מתה בשדה או אכלו אותה בלי לברך עליה או שחטו אותה בלי שחיטה כשרה – כל אחת מהבהמות האלה, נניח היינו רואים מה הן חושבות אחרי שנפטרו מהעולם הזה – אז היינו רואים שהבהמה שהוקרבה בבית המקדש היא הכי מרוצה והיא מצטערת וכואב לה על האחיות שלה שלא זכו לזה. היא זכתה.
ואם לא זה, אז אם שחטו אותה שחיטה כשרה ואכלו אותה כראוי עם דברי תורה וכו' – אז גם זאת עלתה מאד, לעומת איזו נבלה או טרפה או שנאכלה סתם בלי שום תיקון.
מבינים? אז לפי הפשט יש אנשים שאוהבים מאד בהמות, לפעמים הם לא אוהבים כל כך אנשים. אז צריך להבין את הסוד של זה. והשר הממונה על הבהמות, המלאך בשמים שהוא אחראי על הבהמות, הוא הסכים לכל המהלך הזה, כי זה התיקון והעונג היותר חשוב לבהמה – העלאתה לדרגה של עובד ה', לדרגה של מסירות נפש לעבודתו יתברך.
וגם הכהנים, אם זה לא עוֹלָה, כן, אם זה לא קרבן עולָה, אם זה קרבנות שאוכלים חלק מהבשר – אז באותו רגע החלק הזה שנאכל גם הופך להיות בדרגה של כהן. ואם אוכל את זה כהן גדול אז זה הופך להיות כהן גדול, כי הוא מצטרף לגוף של הכהן גדול, מסתם בהמה – היא עולה לדרגה של כהן גדול.
מבינים? אז זה הסוד של הקרבנות. לכן יש כל מיני סוגים של קרבנות שבאים לתקן תיקון שונה, דומה אבל שונה, תלוי על מה מדובר, על אילו עבירות, על אילו ענינים. כל דבר יש לו את הסיבה המדויקת. הכל רשום למעלה. רק אנחנו אין לנו השגה. יש לנו השגה כי יש את התורה הקדושה, ושמה כל זה כתוב. ולכן אנחנו שמחים בעבודתו יתברך. יהי רצון שכולנו נזכה לעשות נחת רוח לה' ולהעלות את כל הבריאה לעבודתו יתברך, תיקון עולם במלכות שד"י.
ובזמן שאין את בית המקדש, תלמידי חכמים וצדיקים שאוכלים, נניח בהמה – אז הם מעלים אותה מאד. יש צדיקים שהם בחינת מזבח – כל מה שהם אוכלים ושותים כאילו הוקרב על המזבח. לכן מצוה גדולה לפרנס תלמידי חכמים וצדיקים, כדי שהם יעסקו בעבודת ה' בשמחה ובהתמדה, יוכלו לכוון את הכונות הקדושות, יוכלו לעשות את העבודה הנקיה. בן אדם שיש לו זמן להשקיע בעבודת ה' הפנימית באמת, בנוסף למצוות המעשיות, יכול להעלות את כל הבריאה. אם הוא היה צריך להיות עסוק למשל בהליכה לשוק להתפרנס אז הוא לא היה יכול, לא היה לו את הזמן לדבר הזה.
ולכן חשוב כל כך הדבר הזה, וזה מקיים את העולם. ויש דורות שזכו לקדושי עליון מיוחדים כמו האר"י הקדוש, כמו הבעש"ט, כמו הרשב"י – וכל הדור וכל העולם וכל העולמות התעלו בזכות צדיק אחד שהיה עוסק בעבודת ה' בתמידות, במחשבה, דיבור ומעשה.
לכן יש את הענין של חומרת ה'ביטול תורה'. כן, מה זה הענין של ביטול תורה? זה הענין של התמידות שצריך להתמיד בעבודתו יתברך כדי שיתקימו העולמות, לא רק שיתקימו – שיתוקנו, ותצא מהכח אל הפועל כונת הבריאה ש'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים', להשרות את שכינתו בקודש הקדשים ולתקן עולם במלכות שד"י.
וזה דורש את כל הכח, את כל הזמן, את כל הגוף, את כל השכל, את כל היכולת של האדם.
מובן שכדי להגיע לדרגה כזו צריך להתמיד כל החיים. זה לא משהו כמו ללמוד איזה מקצוע שלוש שנים, לקבל תעודה, תואר ראשון וללכת לעבוד – זה בסדר גמור, אבל כאן אנחנו מדברים על אנשים קדושים שצריכים להתעלות ולהעלות את העולם כולו. אז ככל שיש יותר לומדי תורה ועוסקים בתורה – מתוכם יֵצאו הקדושים האלה שיעשו את העבודה הזו שתתקן עולם במלכות שד"י באמת.
יהי רצון שכולנו נזכה! לחיים! לחיים! לחיים!
אנחנו בחודש אדר, בהילולה של משה רבינו. יהי רצון בזכותו שיפוצו המעינות חוצה, פנימה, פנימה חוצה, ויתוקן עולם במלכות שד"י.
לחיים! לחיים! לחיים! להתחזק ב'דרך עץ החיים'!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
