לחצו להפעלת הסרטון


להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פרשת ויקרא תשפ"ב – דמים תמורת דמים
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
יש כל מיני נושאים שאולי נתייחס אליהם. בשם ה' נעשה ונצליח!
דבר ראשון, רואים בפרשה שיש מדרג כלכלי בקרבנות: שמי שיש לו אפשרות, מי שעשיר וצריך להביא קרבן – מביא מן הצאן, מי שבינוני מביא מן העוף, מהתורים ובני היונה. מי שעני מביא עשירית האיפה. מעניין.
מה כל הענין הזה של בית המקדש ועבודת הקרבנות? יכול היה להיות בית מקדש בלי עבודת הקרבנות. יש אנשים שלא רוצים שתהיה עבודת הקרבנות. זה לא נראה להם.
אז כשבן אדם חוטא גם יש מדרג: אם הוא חוטא במזיד, זה הכי גרוע. שוגג – פחות נורא. אנוס – אנוס... אם זה בפרהסיא, זה יותר גרוע. מחלל שבת בפרהסיא, זה לא כמו שמחלל שבת בינו לבין עצמו. וגם מי האדם: אם זה גדול ישראל חלילה, אם זה הכהן הגדול או הנשיא – זה לא כמו בן אדם פשוט, רגיל, שחוטא.
ככל שהחטא הוא בפרהסיא יותר, חמור יותר ועל ידי אדם גדול יותר – גדול, יכול להיות גדול בגשמיות, ברוחניות או בתפקיד שלו או בשלשתם – ככל שאדם אם כן גדול יותר, מפורסם יותר, חשוב יותר, ככה החילול ה' שנעשה כתוצאה מהחטא גדול יותר, וגם ככה הפגם שנעשה בכל העולמות גדול יותר, כי יש את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, ויש את הנבראים, מה אנו מה חיינו, להבדיל אין סוף הבדלות, בשר ודם. ובשר ודם יש לו יצר הרע, הוא יכול לטעות, הוא יכול ליפול, רחמנא לצלן. ואז באמת הוא יוצא נגד ה' יתברך, עושה הפך רצונו. וזה דבר גרוע מאד.
ודאי שעל פי מדת הדין העולם לא היה מתקיים, כן – שה' חשב לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאינו יכול להתקיים, ושיתף עמו מדת הרחמים.
אז בעצם בית המקדש, זה מדת הרחמים – בבית המקדש מכפרים על העוונות של הפרט ושל הכלל.
בבית המקדש מתקדש שמו יתברך: שכינה שורה בו, יש התגלותו של ה' יתברך על ידי השראת שכינתו בקדש הקדשים. כל באי עולם יודעים שיש בורא, שיש דין ויש דיין, ויש סדר, יש תורה ויש מצוות ומה שצריך לקיים ומה שאסור לעשות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, בין אדם למקום, בין אדם לחברו. הכל ברור. יש את הסנהדרין שיושבת שמה בלשכת הגזית.
זה אמור להביא בעזרת ה' לתיקון עולם במלכות ש־ד־י – כל המפעל הקדוש הזה, נקרא לזה ככה – בית המקדש. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
והקרבנות, הם באים לאפשר 'העלאת הניצוצות', מה שנקרא על פי הקבלה, מהדומם צומח חי ומדבר – רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים אל עמקי הקליפות, ואחר כך כל הניצוצות שכל אחד מאתנו הפיל לעמקי הקליפות רחמנא לצלן. מי שחטא בגלגול זה ובגלגולים אחרים צריך להעלות את הכל משם לקדושה. וזה נעשה על ידי בית המקדש.
העלאת הניצוצות, נקראת בלשון הקבלה העלאת מ"ן, מַיִין נוּקְבִין – התעוררות מלמטה. ועל ידי זה נעשה תיקון לפגמים. כמובן שצריך תשובה ווידוי וקבלה לעתיד שבן אדם לא יעשה שוב, וצריך להביא את הקרבן המתאים.
כל הדברים האלה גורמים בסופו של דבר לתיקון של הפגמים שנעשו בעולמות העליונים, ואז יש ייחוד בין קודשא בריך ושכינתיה, ויש ייחוד בין הפרצופים ובין הספירות ובין כל המערכת שנקראת "סדר השתלשלות", כל אחד מקבל את התיקון שלו – והשפע יורד מחדש, שפע רב וטוב לכל העולמות עד השכינה הקדושה ועד העולם הזה. וגם מי שעורר את הענין הזה, מי שעשה תשובה ומי שהביא קרבן, אז גם הוא נשכר מזה ומקבל את השפע שלו.
גם הסטרא אחרא להבדיל מקבלת שפע מעבודת הקרבנות. אנחנו לא צריכים לכוון כמובן לתת לה שפע, לא. אבל יש לה חלק שהיא לוקחת.
איוב לא רצה לתת שפע לצד השני והיה מקריב רק עולות כל הזמן, ולכן הסטרא אחרא קטרגה עליו. הש־ט־ן קטרג כי מגיע לו השפע. ואלה העונשים שנענש איוב, שלקחו ממנו את כל מה שלקחו.
זה בגלל שהסטרא אחרא לא קיבלה את החלק שלה מהקרבנות. ה' יתברך בעצם רמז לש־ט־ן בזמן יציאת מצרים שיטפל באיוב, שיקח את החוב של איוב כדי שלא יתעסק עם עם ישראל – בדומה לשעיר המשתלח, שהסטרא אחרא מתעסקת אתו ועוזבת את עם ישראל ביום כיפור.
אני מנסה להסביר דברים עמוקים בכמה משפטים, במלים פשוטות. זה לא פשוט כל כך, אבל זה ככה לשכך את האזן, שקצת נבין על פי הפנימיות מה זה כל הענין הזה של בית המקדש.
אז יש לנו העלאת הניצוצות שגורמת לתיקונים, וזה מביא את הכפרה, וזה מוריד את השפע מחדש. ולכן היתה יורדת אש מהשמים בצורה של אריה והיה אוכל את הקרבנות. ואם זה היה זמן שלא היו מרוצים משמים – אז היתה יורדת אש בצורה של כלב, רחמנא לצלן. זה עדיין… בכל זאת ירדה איזו אש מהשמים, אפילו שזה היה בצורה של כלב. בבית שני כבר לא שרתה שכינה, והיו עוד כמה 'פיחותים' של ההתגלות של ה' יתברך. וברגע שיש בית מקדש – מתקדש שמו יתברך.
כשאדם חוטא לא עלינו הוא נותן כח לסטרא אחרא על ידי החטא שלו, מגביר את רוח הבהמיות. ולכן באות הבהמות, ובעצם מקריבים אותם קרבן, וזה לא בחינם – זה ענין של 'דמים תמורת דמים', במקום שישחטו את הבן אדם, כי מטרת הבריאה זה לא הבהמות, מטרת הבריאה זה האדם, והבהמות וכל שאר הנבראים באים לשמש את האדם, כי האדם צריך לעבוד את ה' יתברך – "נזר הבריאה".
יש כאלה שמחליפים, עושים מהבהמות או מהחיות עיקר הענין, והאדם הוא כלום בעיניהם. אבל זה לא לפי התורה. לפי התורה מטרת הבריאה היא קודם כל להיטיב לנבראים, להיטיב לאדם ואחר כך לשאר הבריות – שהן כולן משועבדות לאדם ומשמשות את האדם לעבודתו יתברך.
אז אותן הבהמות ששוחטים אותן, ממצים את הדם או שופכים את הדם או שורפים אותן, וגם יש קרבנות שהכהנים אוכלים מהם – כל זה, זה למעט את רוח הבהמיות ולהעלות את הניצוצות.
וגם הבעלים שבאים ומביאים קרבן כמו שאמרנו שיש מדרג כלכלי במחיר שעולה הקרבן, כל אחד לפי יכולתו – אז הקרבן של העשיר והקרבן של העני מכפר אותו דבר, רק שזה עולה לבן אדם יותר כסף, 'דמים תמורת דמים'.
'דמים תמורת דמים' – אדם מביא קרבן, משלם על זה כסף. זה לא בחינם. היית אומר, למה הוא צריך לשלם כסף, או שישלם שֶׁקֶל, לא. זה עולה כסף.
אמרו חכמים, מה עושים בזמן שאין בית מקדש? אז "שֻׁלחנו של אדם מכפר". "שלחנו של אדם", יש לזה כמה משמעויות. אחת המשמעויות היא שהשולחן זה המזבח, וכשאדם אוכל, אז אם הוא מזמין עניים על שולחנו, עושה חסד – אז מתכפר לו. כמובן שצריך לעשות תשובה, אבל במקום הקרבנות יש את החסד שעושים וגם כמובן התפילות והתשובה וכל מה שצריך לעשות.
ויש ענין של לתת דורון לתלמיד חכם, לצדיק, לתלמיד חכם, שזה עולה כמו קרבן, כן. אם הוא נותן לו יין, אז זה כמו יין שמנסכים.
והרבי מקמארנא למשל הרבה מדבר על זה שצריך לתת הנאה לתלמידי חכמים ולצדיקים, שמי שלא זכה להיות בדרגה הזאת, שיתן להם – וזה גם מתקן את האדם שנותן, וזה גם מעלה את הצדיק עצמו שיש לו הרווחת הדעת, כן, יש לו התרחבות הדעת, הוא שמח, הוא יכול לעבוד את ה' בהרחבה ולא בצמצום.
הצמצום אצל הצדיק מראה לא עלינו על דינים וצמצומים למעלה, כי ה' יתברך רוצה להיטיב לצדיקים, שהצדיקים הם שליחיו של מקום להעלות את כל הבריאה הזו מהמצב הירוד והרדוד למצב כמה שיותר גבוה וזך לעבודתו יתברך. ולכן זה ה'חוזה', ה'הסכם', שיש בין הצדיקים לבין החסידים לבין כלל הציבור שבאים לצדיקים – נותנים איזו צדקה, נותנים משהו, כדי שהברכה תתקבל.
זה לא רק שהברכה תתקבל, זה כדי שיתכפר לבן אדם. לכן קוראים לזה גם 'פדיון נפש'. יש גם בזה כל מיני סוגים של פדיון נפש – יש על פי הקבלה, יש על פי החסידות, יש כל מיני סוגים.
כל מה שנותנים לצדיקים, האמיתיים, כן? אני לא מדבר על מתחזים… צדיקים אמיתיים – הצדיק הוא בחינת מזבח: אוכל לשם שמים, הוא חי לשם שמים, זה כלי זך להשראת השכינה, מקשר בין עליונים לתחתונים, תחתונים לעליונים – אז מה שמוסיפים לצדיקים זה כמו שבאים לבית המקדש ומביאים קרבן, אותו דבר. ככה זה נחשב על פי תורת החסידות.
אנחנו רואים, ראש תנועת החסידות רבנו הקדוש והאהוב הבעל שם טוב הקדוש – היה לוקח פדיונות מהמקומות שהיה הולך כדי לתת ברכה או לרפא איזה חולה. ומאז הבעל שם טוב כל הצדיקים לקחו פדיונות.
בעצם הרבה פעמים כשרצו להכתיר אדמו"ר שהוא עוד לא אדמו"ר, הדבר שעשו: באו, הביאו לו פדיון. אם האדמו"ר, אם הרבי הזה, קיבל את הפדיון – אז זאת אומרת שהוא הסכים להתמנות בתור אדמו"ר, רק על ידי זה, אפילו רק על ידי זה כבר היה נחשב לרבי והיו מתחילים לבוא אליו, כאשר הוא צריך לפעול לטובת הפרט והכלל, והפרט והכלל דואגים לעניינים הגשמיים שלו, צדיקים "מלאכתן נעשית על ידי אחרים".
לכן חשוב מאד לתרום לתלמידי חכמים, לתלמודי תורה, לישיבות, לכוללים, לכל האנשים האלה שעוסקים בבחינת 'כהנים', שעוסקים בעבודת ה' – בהרחבה ובשמחה, ואני ראיתי ברוך ה' שעמך ישראל אוהבים מאד את זה, מביאים לישיבות ולכוללים, כל יום מביאים עוגות וביסקוויטים בשביל השיעור ותה וקפה, כל הדברים לשמח את הציבור שעוסק בתורה.
זה פלא פלאים! לצערנו, יש אנשים בדור שלא מבינים את החשיבות של התורה ושל הצדיק, והם אומרים "מה זה הדבר הזה שצריך להביא להם כסף, ויושבים ולומדים תורה?" – אז העולם מתקיים בזכות התורה. הדבר הזה, חשוב להבין אותו. זה מכפר, וזה קודם כל מיטיב עם הבן אדם שנותן.
אז תמיד לתת. כשנותנים תרומה לישיבה, נותנים תרומה לאיזה צדיק – שיהיה בלב שלם, בשמחה ובטוב לבב כי זה לטובת האדם, זה מתקן אותו, זה מכפר על העוון שלו אם יש לו, ובשמים שמחים כי זה עושה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לא פחות. "תנו עֹז לאלקים".
אנחנו צריכים התעוררות מלמטה, לעורר את הורדת השפע מלמעלה למטה לטובת כלל עם ישראל והעולמות כולם – זה הסיפור באופן פשוט מאד של בית המקדש.
התפקיד של כל אדם בבית המקדש, גם ישראל גם הלויים וגם הכהנים – כהן־לוי־ישראל זה כל"י, מה זה כלי, ראשי תיבות כל"י? – כלי להשראת השכינה, כלי להורדת השפע. בזמן של בית המקדש היה טעם בפירות, היתה הרווחה כלכלית. למשל, בזמן שלמה המלך הכסף והזהב לא היו נחשבים לכלום מרוב שהיה כל טוב. זה בגלל שהיה בית המקדש.
ומאז שבית המקדש הסתלק הרבה הרווחה הסתלקה – לא רק של גלות של עם ישראל, גלות השכינה, גם אנשים שהיום כל דבר אצלם זה כלכלה, אז תדעו שגם הכלכלה היתה בשיאה בזמן בית המקדש. וככה יהיה בעזרת ה' כשיבוא המשיח ויהיה בית המקדש השלישי, הכל יהיה הכי טוב שיכול להיות בגשמיות וברוחניות.
דבר שני שרציתי להזכיר זה פרשת זכור. "זָכור את עשה לך עמלק", כן, צריך "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". מה זה הדבר הזה? למה זה כל כך חשוב? מי זוכר את עמלק, כן? יכולים להגיד 'מי זוכר את עמלק? זה… טוב, כשהיינו במצרים, יצאנו ממצרים, הוא בא להילחם נגד עם ישראל. מה צריך לזכור את זה? מה צריך להתעסק בזה?'
עם ישראל עם רחמן, אנחנו מאמינים בני מאמינים, רחמנים בני רחמנים – ופה מדובר ב"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
קודם כל, ברוך ה' עמלק לא שוכח אותנו. גם אם נרצה לשכוח את עמלק, הוא לא נותן לעם ישראל שנשכח ממנו כי "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". מי עומד עלינו לכלותנו? שונאי ישראל, אלה מבחינת עמלק. אי אפשר להגיד שהם עמלק כי עמלק התערבב עם כל האומות, אבל יש תמיד כזה או אחר, כמו למשל המן הרשע, מזרע עמלק.
בכלל, עכשיו אנחנו מתקרבים לפורים. יש לי ספר קצר, פירוש על מגילת אסתר שנקרא "וצדיק ילבש". אני מציע להתחיל ללמוד אותו מעכשיו. אפשר להוריד אותו חינם מהאתר שלנו באינטרנט.
מי שילמד את הספרון הזה הקצר, תהיה לו חוויה חדשה מיוחדת במינה בזמן קריאת המגילה – כי הוא יבין דברים שהוא לא הבין מעולם על פי הפנימיות. יש שם גם בענין גלגולי נשמות, אבל יש גם בענין המלחמה של הסטרא אחרא נגד הקדושה וההתארגנות של הקדושה להילחם בסטרא אחרא, שזה באמת הסיפור.
אז הענין של עמלק זה לא ענין פשוט. הם באו להילחם בישראל. "וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". טוב, אז באו ברפידים כי 'רפו ידינו מהתורה' – אז כביכול יש להם שליחות...?!
כן, נכון. אומות העולם הם 'רצועת מלקות' של ה' יתברך להעניש את עם ישראל. אבל ה' יתברך אומר, אני נתתי לכם רשות מסוימת, ואתם הרחבתם והרחבתם את האכזריות והעונשים לעם ישראל – שלא זה מה שה' רצה.
לכן, הם מקבלים עונש ובסוף התיקון הם יעלמו מן העולם, הבחינה הזו, הרע הגמור הזה – עמלק, שהוא בא בעצם כי הוא קינא בעם ישראל, כי הוא לא רוצה את עם ישראל, הוא לא מוכן שיהיה עם ישראל. הוא לא מוכן.
'אנטישמיות', אני לא הייתי אומר שזה עמלק, אבל יש בזה איזה ניצוץ כזה ששונאים את היהודי כי הוא יהודי. על מישהו אחר שעושה משהו מסוים מסתכלים אחרת. אם עם ישראל או יהודי עושה משהו, מסתכלים אחרת. טוב, זה גם מובן כי אנחנו בניו של מקום. אם מדינת היהודים עושה כזה דבר או דבר אחר, מסתכלים אחרת...
כן, אז אנחנו לא כמו כל העמים. אנחנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – או שאנחנו מבינים את זה וזוכרים את זה ועובדים על זה, או שמזכירים לנו לצערנו. וגם בזה יש מדרג, בשליחים, איך הם מזכירים לנו את זה – בצורה נעימה או חלילה בצורה לא נעימה… עד הגרוע ביותר, שזה עמלק.
ולכן, אסור לשכוח שיש את עמלק. ולא יעזור כלום, בסוף התיקון הוא יימחה מהעולם. ה' יתברך יגלה מי עמלק וימחה אותו מן העולם, כי זה 'הרע הגמור'. הרע הגמור – אין לו תיקון. כל השאר יכולים לקבל תיקון.
ה' יעזור שנתחזק לעבודתו יתברך, נהיה בריאים ושמחים ויהיו בשורות טובות לפרט ולכלל, בארץ ובעולם, שיהיה שלום וכבוד בין הבריות ולא להיפך.
לחיים! לחיים! לחיים!
אנחנו מתקרבים לפורים!
להיות שמחים לעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים!

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.

#פרשתהשבוע #ויקרא #פרשת_ויקרא #פרשת
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א