פרשת ויקהל תשפ"ב – התקשורת בין ה' יתברך לעם ישראל
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
משה רבנו צריך להקהיל את עם ישראל ולבקש תרומה כדי שיהיה כל מה שצריך לארגן ולהקים את המשכן. גם צריך להביא חומרים, כל מיני חומרים, וגם 'בעלי מקצוע' מה שנקרא בימינו, חכמי הלב, שיעשו בזהב וכסף ובנחושת והנשים יטוו מה שצריך לטוות שם – להקים את כל המערכת הזאת שהיא המשכן. בזה עוסקת הפרשה בעצם.
ועם ישראל ברוך ה' הביא מעל ומעבר, כל מה שצריך בשביל המשכן.
אז אנחנו רואים שעם ישראל, בענין של החסד אין לו שום בעיה. יש חסד. רוצים להביא, להקים את המשכן, לתרום, לתת. יש אנשים שתרמו חומרים בשביל המשכן, ויש אנשים שבאו ועשו את המלאכה.
בסופו של דבר, הכל בהנחיית משה רבנו ובצלאל, הכל יֵצא מהכח אל הפועל, אנחנו נראה בפרשה הבאה. ומשה רבנו יקים את המשכן – והשכינה תשרה במשכן, זה הסיפור. כל השאר זה פרטים ופרטי פרטים, מה צריך, את המנורה ואת הכלים וכל מה שצריך, מזבח הזהב, כל ההוראות.
אמרנו כבר בעבר, המשכן למה משמש? המשכן משמש לכפר על עם ישראל ולהשראת שכינתו, ונוסיף היום ונאמר: לתקשורת עִם עם ישראל – כל המפעל הקדוש הזה הוא כדי שתהיה תקשורת של ה' יתברך עם עם ישראל. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך בני ישראל.
משה רבנו מבקש שהשכינה תלך עמנו, בפרשיות הקודמות, הוא לא רוצה שיהיה מלאך. ה' רוצה שמלאך ילך אתנו, כי אם השכינה תלך אתנו ונהיה עם קשה עורף ונעשה דברים היפך רצונו יתברך, אז הוא יפגע בעם ויהיו עונשים ואנשים ימותו.
מה זה הענין הזה שפחות נורא אם נעשה דברים אם מלאך מלווה אותנו מאשר אם השכינה הקדושה מלווה אותנו?
כל זה קשור למה שאמרתי קודם: שבענין של קו ימין, קו החסד, נתינה – עם ישראל בסדר. קו שמאל, שזה מלחמת היצר הפרטית והכללית, שם הרבה יותר קשה, ושם נכשלים הרבה – בזמן המדבר כל פעם איזה נסיון אחר ואנחנו לא עומדים בו, וגם בבית ראשון וגם בבית שני שנחרבו, וגם בגלות המר הזה עד שיגמר כל עוד שיש יצר הרע המלחמה הזאת קשה מאד בַּפְּרט ובַכְּלל.
וזה פוגע ביחסים שלנו עם אבא בשמים – העבירות. זה פוגע מאד. מצוות עושים בשמחה. מי לא אוהב לבנות סוכה? מי לא אוהב להכניס אורחים? מי לא אוהב לשמור שבת?! שבת המלכה, תענוג! מי שזכה אז הוא יודע: מה, יוותר על השבת?! רחמנא לצלן. אבל כל החוקים והמשפטים שבמצוות 'לא תעשה', זה קשה מאד.
וזה התחיל בענין של חטא עץ הדעת טוב ורע – לא לאכול, רק זה, אל תאכלו מעץ הדעת טוב ורע. והנה מה שקרה. זאת אומרת שכל מה שקשור למניעת חטא, עוון, פשע – קשה מאד מאד.
לכן במקום הזה הקדוש והמופלא, שהוא המשכן ואחר כך בתי המקדש, בית ראשון, בית שני, בבית שני לא שרתה כבר שכינה – במקום הזה יש עבודת הקרבנות. עבודת הקרבנות, זה לא דבר נחמד.
אמנם המשכן זה משהו פלא פלאים, אנחנו רואים – כסף, זהב, נחושת, הכל מופלא, הכל יפה, הכל מצופה וכל מיני עורות וכל מיני צבעים, משהו משהו, גם בית המקדש היה בנין מופלא, הכל יפה מאד, יפה מאד מאד – אבל שוחטים שם בהמות, יש דם, יש בהמה ששוחטים אותה.
למה? כדי שהאדם יתן אל לבו: 'אתה רוצה להתקרב למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? אתה הפכת להיות עמו, הוא הפך להיות אלוקינו, כן, עם ישראל עם ה', ה' יתברך הוא אלוקינו – אז אתה צריך להיות בסדר'.
אבל בן אדם יש לו יצר הרע, וכל פעם או שהוא טועה, אנוס, שוגג, או שהוא עושה חלילה במזיד. בקלות בן אדם נכשל במחשבה, דיבור או מעשה. אז תהיה עבודת הקרבנות כדי לכפר, כי אם לא, מי אתה שתתקרב – בסדר, עשית תשובה, ובכל זאת היה פה חילול ה'.
בעצם כל דבר קטן שבן עושה – אני קצת מרחיב את ההגדרה של חילול ה', כן? – אבל כל דבר קטן שבן אדם עושה היפך רצונו יתברך, זה באמת חילול ה'. כמה שאדם גדול יותר, זה חילול ה' יותר. כמה שאדם קטן יותר, זה פחות חילול ה', כי זה בן אדם פשוט. אם גדול ישראל עושה חלילה משהו לא בסדר, אז זה חילול ה' גדול.
אבל בעצם במהותו של ענין בכל עשיה של משהו היפך רצונו יתברך – לא עשית מה שאבא שבשמים ציוה, לא עשית מה שמלך מלכי המלכים, הוא ציוה. לא 'עברת על משהו קטן'. אין בעצם משהו קטן, כן?
בן אדם, כמה הוא משתדל במקום העבודה לא להרגיז את המנהל, לא לעשות משהו הכי קטן שהוא יסמן אותך, רוצה למצוא חן, רוצה להתקדם, רוצה להרגיש בנוח. להבדיל אין סוף הבדלות, אז מה עם בורא עולם? בורא עולם מצוה שנעשה ושלא נעשה דברים מסוימים. אנחנו לא ממש תמיד עומדים בזה, רחמנא לצלן.
אז יש את המשכן או את בית המקדש לכפר, וגם כדי שיראו שה' יתברך הוא מלך מלכי המלכים – הוא משרה את שכינתו באותו מקום, ויש עונשים כבדים על מי שעובר גם כן על המצוות של 'הפעלת' בית המקדש או 'הפעלת' המשכן. יש כהן, לוי, ישראל – כל אחד ותפקידו.
חשבתי על זה שעכשיו אנחנו בפרשת ויקהל במשכן. באותו זמן יש את משה רבנו, אהרן הכהן. הכל טוב. אבל בהמשך, גם בזמן המדבר וגם אחר כך בארץ ישראל ובכלל בכל הדורות, יש ירידת הדורות, לא יהיה משה רבנו, לא יהיה אהרן הכהן.
יהיה כהן גדול, סגן הכהנים, כהנים הדיוטות – הם אלה שמפעילים את כל עבודת בית המקדש. ויש את הסנהדרין הגדולה, שיושבת בלשכת הגזית – והיא הפוסקת בענייני הלכה, גם בעניינים שקשורים לעבודת בית המקדש וגם עניינים בכלל. ויש את המלך – שהוא המולך בענייני מדיניות. כמובן, אם הדור זכה, אז יש גם נביאים. בבית ראשון היו אורים ותומים, שאלו באורים ותומים. בבית שני כבר לא.
אז מה עם התקשורת עם בורא עולם? זו כל הבעיה. יש בורא עולם יתברך שמו לעד, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל. ויש את הנהגתו, שמתגלה דרך התורה, מצוות 'עשה' ו'לא תעשה' ודברים שהוא רוצה שנקיים.
ויש את הניהול היום־יומי אחר כך – אחרי שקיבלנו את התורה, ואחרי שאנחנו מתנהגים על פי התורה, ויש סנהדרין, ויש מלך, ויש כהן גדול – עם כל זה עדיין בורא עולם, יש לו דברים להגיד לנו: אם כן לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה, אם עשינו דברים כאלה או אחרים. אז יש את הענין של האורים והתומים, לשאול באורים ותומים בענייני הכלל. ויש את הנביאים, שהם זכו לרוח הקודש ונבואה, והם נשלחים להוכיח את עם ישראל, להזהיר את עם ישראל, להנהיג את עם ישראל לעשות ככה או לעשות אחרת.
כמה שהתקשורת חשובה! אנחנו עכשיו כבר אלפיים שנה בהסתר פנים. ובכל דור היו צדיקים שהיתה להם רוח הקודש וידעו מה קורה בבית דין של מעלה. כן, תקראו את 'שבחי הבעל שם טוב' הקדוש, תראו שהוא שמע את הכרוזים של מעלה וכו'.
עכשיו בדור הזה האחרון שבאחרון זה הולך ומתמעט, ואנשים רגילים לעבוד את ה' בהסתר שבהסתר, הסתר פנים גדול, עד כדי כך שיש הרבה אנשים שלא יודעים אם יש בורא עולם, או לא יודעים אם בורא עולם מתערב בבריאה או לא, או לא יודעים אם הנהגתו צודקת או לא כי בטבע רואים כל מיני דברים.
אנחנו בצרה גדולה מהבחינה הזאת, ההסתר גדול. "בְּכָל צָרָתָם – לוֹ צָר". ברגע שאנחנו בצרה, אז גם כל הנהגתו בצרה, כל השפע בצמצום, כל העולמות בצער, שכינה בצער, וגם אין את התקשורת הישירה – שזה הדבר הכי קשה.
מתי שחטאו בעגל ומשה רבנו הוציא את האהל שלו מחוץ למחנה, אומרים חכמים, ה' אמר לו: 'גם אני כועס, גם אתה כועס. אז מי יקרב אותם?' את עם ישראל, ורמז לו שיחזור למחנה. כשמשה רבנו נפטר ה' אמר: "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן"? זה מה שעניין אותו יתברך, ישתבח שמו. הרי כל אהבתו לעם ישראל. הוא רוצה שאנחנו נתקן את עצמנו, שנהיה בסדר.
מהי מטרת הבריאה? א. שחפץ יתברך להיטיב לנבראים, ב. שחפץ יתברך 'התאווה להיות לו דירה בתחתונים'. ג. ושרוצה להוציא מהכח אל הפועל את כל שמותיו וכינוייו.
שלושת הדברים האלה הם דבר אחד: להיטיב לנבראים – זה שהוא מתגלה לנבראים, זה שהוא שוכן, משכין את שכינתו בין הנבראים – זה שהוא מנהיג את הנבראים על ידי שמותיו. כן, מה זה 'שמותיו'? שמותיו הם כוחות ההנהגה, הנהגתו יתברך.
לכל זה צריך שתהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש שמתפקד במדויק לפי ההוראות של אבא שבשמים, ההוראות שניתנו בתורה – בתורה שבכתב, בתורה שבעל פה ובהלכה על פי חכמים בכל דור ודור שפוסקים את ההלכה, זכותם תגן עלינו. כל כך חשוב הענין של ההלכה. ולדברים מיוחדים – אם זוכים אז יש אורים ותומים, אם זוכים אז יש רוח הקודש או נבואה. ואם לא, אז יש חושך, אנחנו הולכים בארבע אמות של הלכה, זה מה שנשאר לנו לעבודתו יתברך.
אז זה הסוד של המשכן. זה מאורע חשוב כל כך. את כל הפרטים שהוא נותן כאן בפרשה שצריך לעשות עַם ישראל עשה במסירות, בשמחה – שיהיה לנו משכן, שה' יתברך ישכון שמה, ישכין את שכינתו, שהתגלות ה' בעולם הזה היא על ידי השכינה הקדושה.
להבדיל, בפרשה הקודמת – היתה התגלות של הסטרא אחרא רחמנא לצלן, העגל. העגל הזה עשה סימנים שהוא חי, היה אומר "אנכי ה' אלקיך". זאת אומרת שהיה לו שֵׁם, שָׂמוּ לו שם קודש, ומהשם הזה הוא היה אומר את זה. אז זו מין התגלות של הסטרא אחרא.
מה זה הסטרא אחרא הזו? במקור למעלה זה הס"מ. זה מלאך. מלאך זה נברא. אבל הוא, יש לו עזות פנים, והוא רוצה למלוך במקום ה' יתברך, מרד בה' יתברך, וכן הלאה.
אז כמו שיש התגלות של הקדושה – יכולה להיות התגלות של הסטרא אחרא: הש־ט־ן עשה שיחשבו שמשה רבנו מת כי הראה להם מטתו פורחת באויר. גם כתוב, מתי שאברהם ויצחק הלכו לכיוון העקידה, אז הש־ט־ן הפך את עצמו להיות כנהר כדי למנוע מהם. תראו במדרש. ואז אברהם אבינו נכנס לתוך הנהר במסירות נפש. "באו מים עד נפש", הוא אמר, כי המים כבר הגיעו לו לאף. ואז פתאום הנהר נעלם. הנה התגלויות של הסטרא אחרא.
גם באופן פרטי, אומר הרמח"ל הקדוש, בן אדם שמתחיל לקבל גילויים משמים, רוח הקודש, נבואה, דברים כאלה – בהתחלה יכול לקבל דברים מעורבבים מהסטרא אחרא, והוא צריך הדרכה לדעת מה מהסטרא אחרא מה לא מהסטרא אחרא. תראו אילו דברים. כן, ה' יעזור וירחם.
קרח ראה שאש יוצאת מאמתו, ראה עשרים וארבעה דורות, ראה את שמואל הנביא שיוצא ממנו, ראה הלויים שעומדים ועובדים – אז חשב שהוא גדול עולם, 'אולי הוא גדול יותר ממשה רבנו, אולי הוא צודק יותר ממשה רבנו ומאהרן הכהן, הוא צריך להיות...' וכן הלאה. הנה, התגלויות שמהצד השני כדי להפיל את עם ישראל. וזה קורה בַּפְּרט, וזה קורה בַּכְּלל.
וכאן ה' יתברך ברחמיו האין־סופיים הביא את המשכן כדי שתהיה התגלות השכינה, ושמה יגש משה רבנו והוא ידבר עם משה רבנו, יוציא קול מבין הכרובים – פלא פלאים, התגלות של אבא שבשמים בתוך העולם הגשמי, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
וזה בתנאי, לא רק שמקימים את המשכן על מתכונתו בדיוק ועושים את עבודת הקרבנות על מתכונתה בדיוק ואת הקטרת ואת הציץ וכל העניינים – אלא שמקיימים תורה ומצוות ומעשים טובים כראוי, ולא רק זה, אלא שמתקנים את עצמם – שיעשו את זה לשם שמים, בכל מחשבה, דיבור ומעשה, שיהיו קדושים.
אלה דרישות לא פשוטות, לא לבן אדם פרטי, בטח לא לעם שלם – שבעם שלם יש נשמות אציליות יותר, שורש גבוה יותר, ופשוטות יותר. לכולם קשה. כל אדם, כל נברא בכלל קשה לו, אבל לכל אדם בטח קשה לסור מהרע ולעשות את הטוב – גם אם הוא איש פשוט, או גם אם הוא כהן גדול, או גם אם הוא הנביא גדול הנביאים. זה הכל מלחמה, זה הכל קשה. זה לא דבר קל, בכלל לא. כל רגע ורגע עד הרגע האחרון בן אדם צריך להילחם, לשמור את עצמו.
אפילו המלאכים מפחדים להיות בקשר עם אנשים שבעולם הזה, שלא יתגשמו, לא רוצים להתגשם. מלאך מפחד לרדת לעולם הזה לא להתגשם – אז מה נגיד אנחנו, אזובי הקיר, שנולדים בתוך גוף בשר ודם, גוף שנפסד וכָלֶה, שבן אדם חייב לאכול ולשתות, ואם לא הוא מת.
עם כל זה, בכל זאת, ה' יתברך בחר בנו מכל העמים שנהיה לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, והביא את ענין המשכן ואחר כך בית המקדש – כדי שתהיה שמה העלאת הניצוצות, כדי שתהיה שם המתקת הדינים.
העלאת הניצוצות, המתקת הדינים – הם מאפשרים את התקשורת, כי זה גורם למעלה לייחוד בין הספירות, בין הפרצופים. ואז ההארות יורדות, רוח הקודש יורדת, נבואה יורדת, ובכלל כל השפע והחיות יורדים מלמעלה למטה על ידי כל העבודה הזו.
ולכן הכל מדויק והכל יפה והכל מושלם. וגם אנחנו בתור פרטים צריכים להשתדל להיות כאלה, שעכשיו שאין משכן ואין מקדש ואין כלום – יהיו צדיקים שתשרה עליהם השכינה, אם אפשר. למה לא. וזה צריך להיות לשם שמים. וזה קשה מאד מאד מאד. וזה דורש מהאדם הכל, הכל. לזה מצפה ריבונו של עולם, לא מצפה לפחות.
בעזרת ה' כשתבוא הגאולה במהרה ברחמים נזכה כולנו ונהיה נביאים ונביאות. ועד אז? עד אז צריך להחזיק מעמד ולנסות להתעלות מהמצב הרגיל של האדם – שהמצב הרגיל של האדם זה "אָכוֹל וְשָׁתוֹ", במה עסוק בן אדם? בצרכים שלו, ברצונות שלו, ואולי מתפלל, אולי מקיים מצוות באיזושהי דרגה. אולי הוא לומד תורה גם כן. אולי הוא לומד גם תורה כל היום. אבל אבא שבשמים רוצה אותנו בדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו כיום – עם זה שברוך ה' חוזרים בתשובה, מתחזקים הרבה יותר, גם כל פרט ופרט וגם כל העם כעם.
ה' יעזור שנזכה לכל זה! – נזכה, יש סיכוי שנזכה. יש סיכוי, אנחנו בסוף הזמן.
יש סיכוי. יהי רצון!
אז בוא נתחזק לעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
תהיו בריאים ושמחים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך - נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
