פרשת ויצא תשפ"ג – דרך הלוחמה של יעקב אבינו ע"ה
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? בשם ה' נעשה ונצליח! פרשה מורכבת, הרבה חלקים. מה שנספיק, בעזרת ה'.
טוב, אז דבר ראשון שמשך את תשומת לבי – מדוע יעקב אבינו צריך לברוח, במקום שיַּגְלו את עשָׂו? עשו הוא הזומם. הרשע רוצה להרוג את הצדיק, והצדיק צריך לברוח – זה בפשט. בסוד: יש תכנית אלקית. תמיד התכנית של הסטרא אחרא ולהבדיל התכנית האלקית, זו אותה תכנית. אלה לא שתי תכניות נפרדות. אלה אותם הארועים: מצד הסטרא אחרא – לפגוע בקדושה, מצד הקדושה – לנצח את הסטרא אחרא, ה' יתברך מצפה שבניו יתגברו ויצליחו בכל הנסיונות.
אז היה צריך לעשות פה שתי פעולות – לברוח מעשו הרשע וללכת להביא את שנים עשר שבטי י־ה ואת האמהות הקדושות, שהיו עשוקים אצל לבן הארמי הרמאי. משימה לא פשוטה. יעקב אבינו "איש תם יֹשֵׁב אהלים" צריך להתעסק עם עשו הרשע, ואחר כך צריך להתעסק עם אליפז בנו, ואחר כך צריך להגיע ללבן ולהתמודד אתו ולהוציא משם "יָקָר מִזּוֹלֵל" – משימות קשות מאד. קל יותר לשבת בבית המדרש, "איש תם יֹשב אהלים".
אבל משמים צריך לתקן ולעלות את הניצוצות, "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גֵּרים". "גרים" – זה גרים כפשוטו, וגם ניצוצות הקדושה שעשוקים בדומם, צומח, חי, מדבר בכל העולם, בכל המקומות.
במלחמה הזו – כי החיים הם מלחמה, וכל החיים של יעקב אבינו הם מלחמה – בא אליפז בשליחות אביו לרצוח את יעקב רחמנא לצלן, והוא מרחם עליו כי הוא גדל על ברכי יעקב. ככה מובא. ו'עני חשוב כמת', אז הוא שדד אותו, את כל רכושו. ויעקב אבינו מגיע ללבן עם מקל ותרמיל בלי שום רכוש, היפך ממה שהיה אצל עבד אברהם, שבא עם גמלים עמוסים ועם רכוש גדול. זאת אומרת שכבר הוא הגיע בעמדת חולשה כלפי לבן, כמו שאומרים היום: כמו 'פליט' שאין לו כלום. והוא ציפה שיביא כסף וזהב ומרגליות, משהו – לא מביא כלום... וזה כבר גורם לו שהוא ישתעבד ללבן. לא פשוט.
אומר הרמח"ל הקדוש, אם אתה יוצא למלחמה, אתה צריך – אני אומר את זה במלים שלי, כן? – אתה יוצא למלחמה, אתה צריך להעריך אם אתה יכול לנצח, אם לא – אל תצא. כאן לא היתה לו שום ברירה. היה צריך לברוח, והיה צריך זיווג, להביא את האמהות והבנים. דוקא זה שהוא בא בעמדת חולשה, מצד אחד גרם לו להשתעבד שמה כל כך הרבה שנים, מצד שני בינתיים עשָׂו נרגע קצת, הצליח בענינים שלו.
אז מזה אנחנו למדים: כל מה שה' עושה, עושה לטובה. האדם צריך להשתדל, לעשות את ההשתדלות הטובה ביותר, הנכונה ביותר, המדויקת ביותר על פי השגתו. אבל התוצאות בידי שמים. לפעמים בן אדם עושה משהו ומצליח, לפעמים חלק, ולפעמים הוא נכשל. זאת 'תורת הבירור'. צריך לעשות את הבירור בסוגיה: מה נכון, מה לא נכון, מה יקרה אם נלך בדרך הזו, מה יקרה אם נלך בדרך אחרת – בכל סוגיה וסוגיה. ויעקב אבינו, נכפה עליו הענין הזה שהיה צריך לבוא ללבן.
לבן הארמי, שליח של היצר הכללי, רצה לעכב ולשעבד את יעקב אבינו ולקחת ממנו כמה שיותר כח, זמן ורכוש וכסף – לשעבד אותו. כמו שפרעה לא היה מוכן שעם ישראל יצא ממצרים, גם לבן לא רצה שיעקב יצא, כי לבן התעשר וזכה לבנים בזכות קרבת הצדיק. "ויצא יעקב" – כשצדיק יוצא מאיזה מקום, אז המקום נחלש מבחינה רוחנית, מבחינת השם הטוב, מכל הבחינות. צדיק בא לעיר – המקום מתברך. אז הסטרא אחרא רוצה לעשוק את הצדיקים, להנות מהם ולקחת מהם את הברכה, שישארו אצלה משועבדים.
כמה התנגדו אומות העולם שעם ישראל יחזור לארצו, בדור הזה שלנו – קשה, אה? מלחמה, כן. איפה שהיהודים נמצאים יש ברכה, גם גשמית, גם מדעית, גם מדינית, גם רוחנית, גם מוסרית. תסתכלו בבתי הכלא בכל העולם, תראו כמה יהודים יש בבתי הכלא – כלום, מעט מזעיר. תסתכלו כמה אנשים מוצלחים – הרוב מוצלחים, בגשמיות, ברוחניות. זו הברכה של עם ה'. והאומות יודעות את זה. המנהיגים החכמים יודעים את זה.
אז יעקב מגיע בעמדת חולשה. והיה שמה איזה תכנון שלאה צריכה להיות אשתו של עשו, לכן היא היתה בוכה – בא לבן ועושה את הרמאות שלו ונותן את לאה במקום רחל. אז בעצם בזכות הרמאות של לבן לאה ניצולה מליפול אצל עשו. לבן הרשע התכוון לאינטרסים שלו, וככה בעצם לאה ניצלה מעשו והביאה הרבה מן השבטים.
פלא פלאים, אה? ה' יתברך עושה תחבולות בתוך תחבולות. הסטרא אחרא הכללית חושבת שהיא מנצחת – ה' יתברך מגלגל דרכה את התכנית שלו. פלא פלאים! ככה עד סוף התיקון של הבריאה במלכות שד"י יש תהליך: "רָשע יכין וצדיק ילבש". הרשע – זה כל רשע, אבל פה מדובר על רשע מבחינת יצר הרע הכללי – הוא מכין. והצדיק, עם ישראל – ילבש, "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים".
כן, אז יעקב אבינו מצליח בטבע, מעל הטבע בתוך הטבע, להתמודד עם לבן. כשנולד יוסף הוא מבין שזה הזמן לחזור לארץ. גם מתגלה אליו ה' יתברך, אומר לו לחזור. הוא עושה תחבולות וקורא לנשותיו לשדה, שמה הוא מתיעץ, כמו שכתוב בפרשה, תקראו שם. הוא ידע שלבן לא יתן לו לצאת, אז בחפזון ברח. ולבן רצה לפגוע, אבל ה' יתברך הופיע לו בחלום ואיים עליו ש'אוי ואבוי לו'.
אנחנו רואים פה כל הזמן, בגלל הדרגה של אבותינו הקדושים, הדרגה הרוחנית הגבוהה, והתקופה בה הם חיו, שהאומה הקדושה צריכה לצאת מהם – היה הרבה 'גילוי פנים'. הם היו נביאים. מובא בפרשה, המפרשים אומרים שהאמהות היו נביאות. נביא לא יודע הכל, לא רואה הכל. הוא יודע ורואה מה שמראים לו משמים. לכן נביא יכול לטעות לפעמים בפירוש, כמו שהיה עם יונה.
אז הגילוי, אם זה רוח הקודש או נבואה, או גילוי אליהו או גילוי של מלאכים – זה עוד לא אומר שאין בחירה ושהצדיק שזוכה לגילויים האלה לא יטעה בפירוש או בשלב. אז צריך תמיד לעשות את הבירורים, 'מפת הקרב' – מה קורה, האם הבנו נכון את המסר? האם צריך לעשות ככה או אחרת? האם צריך לברוח מלבן, או צריך לעשות אתו שיחה ולהיפרד יפה.
מה שאנחנו רואים, שיעקב אבינו הוא 'הקו האמצעי'. מצד אחד יש לו 'חסדים', מצד שני יש לו גם 'גבורות'. אין לו רק 'גבורות' כמו יצחק, אין לו רק 'חסדים' – כביכול, כן? כולם כלולים, אבל עיקר הגוון של אברהם 'מרכבה לחסד', עיקר הגוון של יצחק 'מרכבה לגבורה', עיקר הגוון של יעקב אבינו 'הקו האמצעי'. לכן הוא בחיר האבות. לכן מטתו היתה שלמה, לא יצאה שום קליפה ממנו. ולכן הוא היה יכול להתמודד עם לבן, עם עשו, עם מלאך. ובסוף שמו יקרא 'ישראל' ולא 'יעקב'. אז הוא המתוחכם מהאבות במלחמה.
מושכת את תשומת לבנו הטרגדיה האישית של יעקב עם רחל – שהוא אהב את רחל, ונתנו לו את לאה, ובסוף הוא גוזר שמי שגנב את התרפים ימות. הוא לא ידע שרחל גנבה את התרפים. בגלל זה היא מתה. מזעזע.
כבר אמרנו שאת זה על פי תורת הגלגול אפשר להבין: יעקב תיקון אדם הראשון. רחל תיקון חוה. חוה גרמה למות של אדם הראשון כשנתנה לו לאכול מעץ הדעת. וכאן הפוך – יעקב שהוא בחינת 'אדם', גורם למות של רחל בחינת 'חוה'. וזה הרבה פעמים מופיע, דברים כאלה, בספר 'שער הגלגולים' של המהרח"ו הקדוש – 'מדה כנגד מדה' בגלגולים. מעניין מאד.
ורחל גנבה את התרפים – שתי דעות: אחת, כדי להפריש את אביה מעבודה זרה, והשניה, כדי שהוא לא יוכל לשאול את התרפים ויגלו לו איפה נמצא יעקב, מעניין. אז מבחינת המלחמה בסטרא אחרא היא היתה ערנית, רחל, ורצתה למנוע 'מודיעין' מלבן השונא, שלא יצליח להגיע אליהם. מצד שני, גם היה לה ענין של להפריש אותו מעבודה זרה, אם כי אי אפשר להפריש בן אדם מעבודה זרה אם הוא לא רוצה להפריש את עצמו, כי הוא יכול לרכוש או לעשות עוד תרפים חדשים, אני יודע…?
בכל אופן, היא לא סיפרה את זה ליעקב. פה היה 'כשל בתקשורת' בזמן מלחמה. כשל בתקשורת בין הגורמים השונים, נניח בין החזית למטה הכללי, בזמן מלחמה – זה אסון. ככה מספרים שהיה במלחמת יום הכיפורים, היה כשל בתקשורת, לא הבינו בדיוק מה קורה. אז כאן זה מה שנגרם.
ויוסף: יוסף, "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" – בגלל שבהמשך נראה כשפוגשים את עשו הוא מסתיר את אמו, שלא ישלטו העיניים של הרשע באמו, שהיתה אשה יפת תואר. אז רואים כאן את ענין יוסף הצדיק, בחינת 'יסוד', שומר הברית. על ידי שמירת הברית ניצולים מעין הרע, וניצולים מעשו, ויכולים לעשו.
לפי המסורת, עשָׂו נופל בידיהם של בני בניה של רחל. מובא שיוסף הוא השט"ן של עשו, זאת אומרת, המקטרג והמנצח את עשו. כל הכח של הקדושה – שמירת הברית. גם זוכים לארץ ישראל על ידי שמירת הקדושה, שמירת הברית. ואם להפך, אז להפך רחמנא לצלן. ולכן כשנולד יוסף, יעקב הרגיש שכבר הגיע הזמן לחזור, וגם קיבל ציווי משמים.
הענין הזה של הצאן, שהיה צריך לעשות תחבולות להפריד את הצאן שלו מהצאן של לבן, ולבן כל פעם החליף לו את התנאים, והיה צריך גם שיהיה מרחק של שלשה ימים אחד מהשני – זה מזכיר את הענין של אברהם עם לוט, שכל עוד שלוט היה קשור לאברהם ולוט היה רשע – אז הדיבור פרש ממנו, ה' יתברך לא התגלה. וגם אצל יעקב אותו דבר, היה צריך להיפרד מלבן.
וה' יתברך הראה בצורה מופלאה, בתוך הטבע מעל הטבע, הראה ללבן שה' יתברך שומר על הצדיק, על יעקב אבינו, ועל רכושו. הוא לא יוכל לגזול אותו. זו התערבות מלמעלה. בזמן הגלות, ה' מציל כל מיני צדיקים אבל בדרך כלל לא באופן גלוי. בדרך כלל זה לא באופן גלוי, לפעמים כן. את רבינו הבעל שם טוב הוא הציל כמה פעמים באופן גלוי. אבל זה לא תמיד ככה, לפעמים זה בדרך הטבע, למשל, הרבי מרוז'ין, שהיה צריך לחצות את הגבול ואת הנהר על גבו של חסיד כדי לברוח מהשלטונות שרדפו אחריו. אז זה היה בדרך הטבע. מובן שה' עזר לו, אבל כביכול זה בדרך הטבע. כאן כל פעם שלבן שינה את התנאים עם המיון של הצאן – ה' יתברך גרם שיוולדו לטובת יעקב אבינו.
לקראת הגאולה השלמה, ה' יתברך יתחיל להתגלות. אף אחד לא יודע איך – אם זה יקרה פתאום וכולנו נהיה בהלם, או בשלבים. אבל זה יקרה, כי המטרה היא לא ה'הסתר פנים', המטרה היא ה'גילוי פנים'. "נתְאַוָּה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" – להתגלות ולמלוך בעולם באופן גלוי ולהכחיד את הרע הגמור, שלא יהיה יותר יצר הרע, פרטי, כללי, הכל יהיה קדושה, הכל יהיה מתוקן, צדיקים יקבלו שכר על עבודתם.
אז כל זה מתקרב. וצריך להתבונן במציאות – לראות מתי מתחילים לראות הופעתו של ה' יתברך באופן גלוי בתוך הטבע, התערבות מלמעלה, בַּפְּרט, בַּכְּלל, בסמוי, בגלוי, כמו שהיה במצרים, שקודם כל התגלה אל משה רבינו, גם לאהרן, ואחר כך התגלה לפרעה ולכל העולם. יש שלבים.
ה' יעזור שנחזור בתשובה שלמה מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, מתוך שמחה ובריאות!
ובא לציון גואל במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
