לחצו להפעלת הסרטון


להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פרשת ויחי תשפ"ב – גלות וגאולה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן בפרשת ויחי תשפ"ב, סוף חומש בראשית.
אנחנו נעסוק גם בתחושות מהפרשה הזו וגם בסוגיות. לא יודע במה נתחיל… בשם ה' נעשה ונצליח!
כן, אז קודם כל התחושה: בפרשה תחושה קשה – הסתלקות של יעקב אבינו, הסתלקות של יוסף הצדיק, סיום של התקופה המופלאה הזו והתחלה של הגלות המר והנמהר. אז ראוי שנתייחס למושג 'גלות וגאולה'.
למרות שכביכול אלו מושגים שגורים בפי כל, מה המשמעות שלהם? ואין חכם כבעל הנסיון – מי שנולד בגלות, אפילו הגלות של ימינו, וחי בין האומות, אחר כך זוכה לעלות לארץ ישראל, אז יש לו איזו מין השגה כלשהי מה זה גלות ומה זו גאולה. אמנם זו לא גאולה שלמה, אבל זו עליה רוחנית גדולה: הגלות – זה זוועה!
יש גם גלות תודעתית – שעם ישראל לא מודע לשליחות שלו, לתפקיד שלו, לדרך שלו. אם עם ישראל, חלקים מודעים כמובן, אבל אם יש הרבה חלקים שלא מודעים לעומק, אז למה אנחנו מצפים? שאומות העולם יודו בשליחות שלנו? יודו בתפקיד שלנו? יודו בתורתנו הקדושה? בקשר שלנו, של עם סגולה עם בורא עולם? – אז הכל מתחיל מאתנו.
אז הגלות: עם ישראל יורד לגלות גם בתור עונש – זה עונש גלות, בַּפרט, בַּכלל, בכל התקופות שיש עונש כזה – והולך לשם לסבול, הסתלקות האור, גלות השכינה, השכינה יוצאת לגלות.
זאת אומרת שה' יתברך מסתתר מהעולם – הסתר פנים לכלל. לפעמים לצדיקים הגדולים בכל דור ודור, יש להם גילוי או רוח הקודש או משהו. אבל כלל העם – לא. כלל העולם, בטח שלא.
"עולם כמנהגו נוהג" – והוא נוהג בחושך, עם אורות מכובים ובלי רשיון… ככה המצב. וידי האומות על העליונה. ואנחנו לזנב והם לראש.
מה כל כך משנה מי בראש? כן, במקרה הזה – זה משנה, זה משנה מאד: עם ישראל, כשהוא לא נמצא בראש, אז הוא סובל רדיפות ופוגרומים ושואה וצרות צרורות. ובנוסף הוא גם לא עושה את תפקידו, וזה חילול ה'.
וכל זה – זה הגלות, הבלבול, ההתבוללות לפעמים ה' ישמור, להיות ככל העמים. ה' לא מאפשר לנו להיות ככל העמים, אז הוא מביא עלינו פורענויות רחמנא לצלן, שלא נהיה ככל העמים כי אנחנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
"אתה בחרתנו מכל העמים" – לְמה בחר אותנו? לעשות את עבודתו, לגרום על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים להשראת שכינתו יתברך בעולם! המטרה היא לא רק תורה ומצוות. תורה ומצוות ומעשים טובים הם האמצעים. המטרה היא התגלות ה' בעולם – התגלותו בפועל, שימלוך על העולם בגלוי על ידי השראת השכינה, שזה קצה התגלותו יתברך בעולם, בקודש הקודשים על הר הבית, ו"מציון תצא תורה" לכל העולם ותיקון עולם במלכות ש־ד־י – זו התכנית.
היצר הרע הפרטי והכללי מתנגדים לתכנית הזו, מנסים לעכב את הגאולה ולגרום לגלות ולחורבן. אם אפשר חלילה לנסות להשמיד את עם ישראל בגשמיות וברוחניות – זה התפקיד של הסטרא אחרא, וזה מה שהיא משתדלת מאד לעשות. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
אז אנחנו רואים בפרשה איך אנחנו שוקעים בגלות. וזה מזעזע! זה כואב בנשמה! איך באנו לשם עוד איכשהו בכבוד מלכים, למרות שהיה רעב ונזקקנו למצרים, ובכל זאת כיבדו שמה את יעקב אבינו ואת יוסף הצדיק ואת השבטים – ואיך כל זה הולך ושוקע בבוץ המזעזע…
הנה כשמסתלק יעקב אבינו, מביאים אותו לקבורה בארץ ישראל – האומות שהיו פה, הכנענים, יוצאים למלחמה נגד עם ישראל שבא לקבור את יעקב. ככה כתוב. אבל אז הם רואים על הארון של יעקב אבינו כתר של מצרים! אופס… 'כתר של מצרים? אהה, זה לא מישהו סתם – כתר של מצרים!'
אז הם אומרים לעצמם 'מה אנחנו נילחם במצרים? לא' – הם מתבטלים בפני הכתר של מצרים. והמלכים האלה שהיו פה, כל אחד ואחד שם את הכתר שלו על הארון גם כן, לכבד. את מי לכבד? את יעקב אבינו? לא, יעקב אבינו, רצו להילחם בבנים שלו – לכבד את כתר מצרים!
תראו איזה מצב! יעקב אבינו בחיר האבות, השבטים באים לקבור אותו במערת המכפלה – ואנחנו חוסים בצלו של הכתר המצרי! ואם יוסף לא היה שמה מלך במצרים, משנה למלך ומלך, אוי ואבוי מה שהיה קורה לעם ישראל… לא היה שום ליווי ושום כלום, ומי יודע מה ואיך. רק שאבא שבשמים ריחם, ועשה את כל מה שעשה כדי שלפחות בדור ההוא, הכניסה לגלות תהיה יחסית רכה.
מה זה אומר שהאומות שהיו פה רצו להילחם בבניו של יעקב? זה אומר שהם לא השלימו עם זה שהארץ שייכת ליעקב ולבניו. הם הרגישו מאוימים. הם רצו למנוע מהם אפילו לבוא ולקבור את יעקב – במערת המכפלה, שנקנתה בכסף. תראו את הסדר בעולם, את מפת הקרב שהיתה אז, שכשראו את כתר מצרים – 'אהה, עם כתר מצרים לא מתעסקים'. זו הגלות: עם יעקב מתעסקים, עם כתר מצרים לא מתעסקים.
ועד היום, אמנם זכינו ברוך ה' אלוקי ישראל לקיבוץ גלויות, לא שלם, חלקי, ולמדינה יהודית לא שלמה אבל חלקית – אבל אנחנו חוסים! חוסים בכתר למשל של ארצות הברית. אנחנו תלויים מכל מיני בחינות, זו לא עצמאות לגמרי, צריכים 'גיבוי' מה שנקרא – גיבוי כלכלי, מדיני, צבאי. תראו מה קרה במלחמת יום כיפור, כשנגמרה התחמושת וחלקי החילוף – היינו תלויים בארצות הברית, שיעשו רכבת אווירית.
זו הגלות! זו הגלות. אלה סימני הגלות, גלות השכינה, גלות עם ישראל. אפילו שאנחנו בארצנו – עדיין לא כל עם ישראל מבין את תפקידו, לא כל עם ישראל מקיים את תפקידו, ולא כל עם ישראל מודע למה זה התורה והמצוות האלה ולמה צריך לקיים אותם. ויש הרבה דעות מעורבבות, הרבה בלבול, הרבה מוחין שחדרו מהאומות. ואנחנו 'סוחבים', איכשהו, שורדים. חלקים מאתנו ברוך ה' אלוקי ישראל מתחזקים, מתקרבים לאבא שבשמים, פלא פלאים! אבל יש מלחמה – על כל נשמה ועל האומה הקדושה כולה. ואין שקט.
למרות שיש מדינה פה שנחשבת למעצמה, ויש, בטבע, יש לנו כל מיני יכולות פלאי פלאים, שזה הכל גם מתנה מהשמים – עדיין הכל מוטל בספק. לא יודעים מה יהיה ואיך יהיה, ורוצים לבלוע את עם ישראל, לבלוע את עם ישראל. לא מכירים בזה שאנחנו בניו של מקום ושיש לנו תפקיד בעולם.
ולמה? מפני עוונותינו – הסתלקות האור, הסתלקות השכינה, הסתלקות הקדושה, הסתלקות התורה, הסתלקות פנימיות התורה מכלל העם – כי ברוך ה' עם ישראל שומר את התורה והמצוות, אבל לא היתה הפצה. עד לשנים האחרונות לא היתה הפצה המונית בעם ישראל – ובטח לא של פנימיות התורה, חסידות, קבלה, השקפה, ועכשיו 'דרך עץ החיים', שזה מה שאנחנו מפיצים.
ולכן חסרה לכלל עם ישראל ההבנה העמוקה והכללית איך כל זה עובד, איך כל העולמות עובדים, איך הספירות, הפרצופים, איך המעשים שלנו משפיעים למעלה, איך מה שקורה למעלה משפיע פה, מה האחריות שלנו, איך אנחנו על ידי מעשינו יכולים לשנות את העולם לטובה למצב של גאולה – כל זה לא שגור בפי רוב עם ישראל. לא. לא, גם לא שגור בפי כל מי שעוסק בפנימיות, גם לא.
על מושגים מסוימים אפילו בתלמוד יש מחלוקת: מה המהות של ימות המשיח, מה המהות של הגאולה ושל העולם הבא. זה לא ברור. יש דעות כאלה, דעות אחרות. וזה גם חלק מהמלחמה, שה' גם מסתיר. גם היצר הרע הכללי מסתיר, אבל גם משמים מסתירים. 'ערפל קרב', שהסטרא אחרא גם לא תדע בדיוק הכל, את כל התכניות ואיך הן תתבצענה.
לכן אומר הרמב"ם שלא נדע איך יהיה עד שיהיה – לא נדע איך תהיה הגאולה עד שהיא תהיה.
ברור שצריך לחזור בתשובה, תשובת הפרט, תשובת הכלל – תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א: להשיב את השכינה.
בשביל להשיב את השכינה, בני אדם צריכים להיות קדושים! זה לא עכשיו ככה בקלות. ואחרי שבן אדם קדוש וצדיק – צריך להיות עניו, וצריך לעשות את ההכנות כדי שתשרה עליו רוח הקודש, ואם אפשר שתשרה עליו נבואה, ולעשות כוונות וייחודים שבאמת ישפיעו למעלה ובאמת יתקנו.
תראו את המאמר אצל האר"י הקדוש: ארבעה נכנסו לפרד"ס – רבי עקיבא וחבריו, שרצו לתקן את חטא אדם הראשון כדי שתבוא הגאולה. והם טעו. רק רבי עקיבא צדק חלקית במה שהוא כיוון. כל האחרים ניזוקו. הוא לא ניזוק. בכלל הוא היה צריך לעשות את כל הכוונות האלו לבד, אומר האר"י הקדוש, ולא לשתף אחרים.
האר"י הקדוש בעצמו היה צריך לתקן את המרח"ו, תלמידו הקדוש הרב חיים ויטאל, ועל ידי זה להביא את הגאולה. והמרח"ו רצה להפיץ דווקא ולהאדיר את שמו של רבו ולהפיץ אותו – וזה גרם להסתלקות רבו, וזה גרם לזה שהגאולה לא באה. ובכל פעם יש תקלות. כל דבר טוב וחשוב וקדוש – הסטרא אחרא נלחמת על זה.
אז יש לנו כלל "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה", בַּפרט ובַכְּלל – איפה בני אדם שעושים להם מלחמה בתחבולות? שמבינים את מפת הקרב? כמה אנשים מבינים את מפת הקרב?
ראינו בפרשה: הפעם יעקב אבינו הבין יותר מיוסף את מפת הקרב, כן? כשהוא ברך את אפרים ואת מנשה, והוא שם את ימינו על אפרים כי הוא ראה, כבר גילו לו משמים, זה היה בסוף ימיו – וגילו את כל התכנית עד אחרית הימים, מה שלא היה קודם. הוא רצה לספר – היה קטרוג, והשכינה הסתלקה. והוא לא יכול היה לספר מה יקרה באחרית הימים, מתי תבוא הגאולה. כל זה גם כדי להסתיר מהסטרא אחרא, וגם כדי שלא נתייאש, כי הנה עברו כמה שנים מאז יעקב אבינו, והגאולה עוד לא באה.
אז כל העולם הזה כולו מסתכם בשתי מילים: גלות וגאולה. זה כל הסיפור. גלות וגאולה.
ויש שלבים מהגלות לגאולה – יש שלבים בכניסה לגלות לא עלינו, ויש גם שלבים ביציאה מהגלות ובהשגת הגאולה השלמה ובגאולת עולמים, כי גאולת מצרים לא היתה גאולת עולמים.
גם בַּפרט: בן אדם שעכשיו נמצא באור וקדושה, עובד את ה', הכל טוב – רחמנא לצלן אם מתחיל לבחור ברע וליפול – מתחילה הגלות שלו. וזה לא בא במכה אחת, "היום אומר לו עשה כך, מחר אומר לו עשה כך". בסוף "אומר לו עבוד עבודה זרה". הוא לא אומר לו את זה בהתחלה – בשלבים, עד שהוא תופס אותו.
גם הגאולה היא קמעא קמעא – "גאולתן של ישראל בתחילה קמעא קמעא", כאיילת השחר, לאט לאט – עד שהאור של הגאולה יתגלה פתאום. "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן", זה יהיה פתאום. איך ומה? "לֵאלֹקים פִּתְרֹנים".
אז אנחנו צריכים להתעמק: מה זה הגלות הזו המזעזעת, מה זה שעם ישראל לא במקומו, לא בתפקידו, לא בדרגתו, לא בתודעתו, לא מבין לא יודע, לא יודע!
הנה, אני גר פה בגילה – עיר הקודש, ירושלים עיר הקודש! אתם חושבים שכל השכנים פה יודעים מה מטרת הבריאה? שכל הנוער למשל, דוגמא כן? בגילה, יודע מה תפקידו של עם ישראל ומה זו גלות ומה זו גאולה? הם לא יודעים כלום. כלום־כלום. הם יודעים דברים אחרים. לצערנו מעניינים אותם אולי דברים אחרים. ילדים טובים כולם! אבל המוחין לא התפשטו, לא התפשטו כראוי.
מי מונע את התפשטות המוחין? זה שמונע את הגאולה, הוא מונע את התפשטות המוחין – כי אמר המשיח לרבנו הבעש"ט הקדוש זי"ע שהוא יבוא "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". אהה… זאת אומרת שצריך שגם אלה שיושבים בחוץ, יהיה להם גם כן פנימיות דפנימיות דפנימיות התורה, במוחין, בלב שלהם – שיבינו מה הם עושים פה, מה יהודי עושה בעולם הזה, לְמה הוא בא לפה? הוא בא להשתכר? לקחת סמים? לעשות שטויות? לנסוע לאמריקה? לְמה הוא בא לפה?! לְמה זכה בחור יהודי שנולד בארץ ישראל, לאיזו מעלה הוא זכה! שלא נולד איפה שאני נולדתי, פלא פלאים! הוא מעריך את זה? או שהוא שומע את ההורים: "ואוו, איזה באסה, אי אפשר לנסוע לחו"ל עכשיו בגלל הקורונה… מתי נוכל כבר לצאת?"
כן, יש אנשים שעזבו את הארץ, צבר'ס, נסעו לגלות – הילדים שלהם כבר התבוללו בין האומות, כבר יש להם נכדים לא יהודים. האם זה התפקיד שלנו? בשביל זה ה' ברא אותנו? לא.
טוב, אז מה זה הגאולה? הגאולה, זה התגלותו של ה' יתברך, ושלא יהיה יותר רע בעולם, לא בַּפרט ולא בַּכְּלל, ה' שוחט ליצר הרע – זהו. ואחר כך העולם מתעלה בדרגות גדולות של רוחניות, ויהיה זמן של קבלת שכר על כל התורה ומצוות ומעשים טובים שעשינו.
הגלות – ההיפך הגמור: הם לראש ואנחנו לזנב וייסורים קשים.
ויש דרגות אמצע, כמו שיש דרגות אמצע, ראינו בפרשה, מרגע שיעקב ירד למצרים עד השעבוד – ככה יש דרגות אמצע מרגע שיוולד בעזרת ה' בחומש הבא משה רבנו, ויוציא את עם ישראל ממצרים בתור שליח של אבא שבשמים.
ועכשיו עד הגאולה השלמה גם יש שלבים – שלבים בנפילה, שלבים בקימה.
כדי שתבוא הגאולה צריך לסיים להעלות את הניצוצות. את הניצוצות צריך להעלות על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים, תפילות וייחודים ולעמוד בנסיונות, בַּפרט ובַכְּלל – עבודה לשם שמים! זה מעלה את הניצוצות. אם בן אדם פוגם רחמנא לצלן, הניצוצות נעשקים עוד פעם, וזה מעכב את התהליך.
על ידי העלאת הניצוצות קודשא בריך הוא מתייחד עם השכינה – זה תיקון עצום של שם הוי"ה ושל העולמות, השפע והגילוי פנים יורד. וצריך שיהיה ייחוד בין קודשא בריך הוא ושכינתיה שאינו נפסק – כי אם הוא נפסק, אז שוב השפע לא יורד, הגילוי פנים מפסיק. וזה יקרה בעזרת ה' בגאולה השלמה, כשכבר יגמר הרע – אז לא יהיה מי שיגרום לפירוד, חלילה, בין קודשא בריך הוא ושכינתיה. מבינים?
אז זה הענין של הגלות, וזה הענין של הגאולה, הפרטית והכללית. וכולנו צריכים לעבוד! בחיים האלה, לא באנו להנות – באנו להילחם, להעלות את הניצוצות, לתקן את העולמות, לתקן את השכינה, לתקן מחשבה דיבור ומעשה, לעשות נחת רוח לאבא שבשמים!
עד כאן הנושא הזה.
הנושא הנוסף, זה היחס של השבטים ליוסף ויוסף לשבטים אחרי הסתלקותו של יעקב אבינו:
אחרי הסתלקותו, מביא רש"י, שיוסף הפסיק לקרב את האחים. הוא היה מקרב אותם אצלו, הם היו באים לאכול אצלו. והם התחילו לדאוג מה קרה, מה השתנה. הם פחדו שהוא רוצה לנקום בהם. אז הם תיקנו עצה ביניהם להגיד משהו שהוא לא נכון – שיעקב אמר שהוא ימשיך לכלכל אותם. אז באו ואמרו לו את זה. ויוסף בכה ופייס אותם. אמר להם 'אל תדאגו. אתם רציתם לרעה', כן? 'כשמכרתם אותי' – במילים שלי אני אומר: 'וה' רצה לטובה כדי לכלכל אתכם'. והם אמרו לו: 'אנחנו עבדים שלך'.
מה קורה פה? – הם חשבו שבזמן שיעקב אבינו חי, הוא התייחס אליהם יפה, זאת אומרת יוסף הצדיק התייחס אליהם יפה – בגלל כיבוד אב. עכשיו שהאב הסתלק, אז הוא ישנה את טעמו וינקום בהם. יוסף הצדיק! הוא ינקום בהם?! עוד פעם חשדו בו. בעיה. ולמה הוא שינה את טעמו ולא קרב אותם כמו קודם? גם בעיה. אני לא יודע מה הסיבה שלו.
מה שאנחנו יכולים לראות כאן, שיש יחסים בין בני אדם – לפעמים יש קרע בין בני אדם בגלל שזה פגע בזה וזה נעלב מזה, זה עשה רע לזה וזה עשה… כן? מה שקורה בין בני אדם. ואז מאיזושהי סיבה עושים 'סולחה', ומתחילים את היחסים מחדש. השאלה אם נשאר 'רשימו', אם נשאר רושם, של מה שהיה קודם, או שנמחק – כשאומרים לך סליחה ומחילה, האם אתה סולח ומוחל באמת, ולא נשאר שום רושם בלב שלך? או נשאר רושם, או נשאר זיכרון, או שנשארת איזו נקודה שאתה תיקום ותיטור? זאת השאלה.
הרי כיבוד אב, זה גם אחרי שנפטר האב – אז חשדו בו שהוא לא מכבד את יעקב אבינו אחרי מותו?! זה קצת מזכיר את מה שהיה, להבדיל אין סוף הבדלות, אצל עשָׂו – שהוא חשב: טוב, מתי שיסתלק הזקן, הוא יהרוג את יעקב. והם חשדו בו הרי מההתחלה שהוא קליפה – כמו שעשָׂו וישמעאל הם קליפה, הם חשבו שהוא הקליפה של יעקב, כי היה מתיפייף, כי היה עושה מה שהוא עושה.
האם בזה שהוא פייס אותם – גמרנו? נגמרה המחלוקת הזו בין השבטים לבין יוסף, או לא? בסופו של דבר הוא גם השביע אותם, וגם נתן להם את ה'סיסמא' "פָּקֹד יִפְקֹד". הוא אמר להם את המשך התכנית: אם יבוא גואל ויגיד "פָּקֹד יִפְקֹד" – זה הגואל, תדעו. אבל הוא ביקש שיעלו את העצמות שלו, לקבור אותם בשכם. והם קיבלו את זה. היה פה איזה משא ומתן, איזה הסכם, הוא זן ופרנס אותם. וכולם בסוף הסתלקו.
האם בזה נפטרה הבעיה? לא. אנחנו יודעים על פי הקבלה: עשרת הרוגי מלכות – זה בא לכפר על השבטים ועל מכירת יוסף. וגם ירבעם ורחבעם – המחלוקת ביניהם, זה עדיין 'מי בראש'. זאת אומרת שאם לא מתקנים את התיקונים באמת עד הסוף כמו שצריך – בגלגולים הבאים הדבר הזה מופיע עוד פעם. אומרים חכמי הקבלה שהמחלוקת הזו תיפטר סופית בגאולה השלמה, כשיבואו שני המשיחים, "והיו לאחדים בידיך" – שהם יהפכו להיות אחד, מאוחדים, ולא תהיה קנאה ולא תהיה שנאה בין שני הצדדים, רק אז!
תראו כמה שנאה, קנאה, חוסר סליחה, חוסר תיקון. זה מתגלגל וממשיך, ויכול להופיע אלפי שנים אחר כך – עדיין זה לא תוקן, השנאת חינם, וכן הלאה. זהו. מה אנו, מה חיינו?
אז בואו כולנו נשתדל לעשות את התיקון באמת, תיקון לשם שמים מושלם, לעשות נחת רוח לאבא שבשמים, לא לחשוד בכשרים, אם מישהו מבקש ממך סליחה ומחילה כשיבקש מכל הלב – תמחל לו. גם אם זה לא מכל הלב – גם תמחל לו. לעבוד על הרושם הזה של השנאת חינם שהוא קשה מאד, שנשאר בלב. הכי טוב גם לא לשנוא ולא לפגוע. טוב, בני אדם הם לא מלאכים – אבל צריך לעבוד על זה.
יהי רצון שנגאל במהרה וברחמים, באחדות ובשמחה! ונעשה נחת רוח לאבא שבשמים!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!

שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א