פרשת ויגש תשפ"ג – עיקר וטפל במפת הקרב
ערב טוב! שבוע טוב! חודש טוב! חנוכה שמח, מה שלומכם? אנחנו בפרשת ויגש תשפ"ג. בשם ה' נעשה ונצליח.
יש כאן את הסיפור בעצם של ההתגלות של יוסף לאחים ואחר כך הירידה של יעקב אבינו עם כל בני ביתו למצרים.
כתוב: "נורא עלילה על בני אדם". בדרך עץ החיים, הדרך הרוחנית שלנו, יש חלק שנקרא 'תורת הבירור' – אנחנו עושים בירורים על כל סוגיה וסוגיה שקורית לבן אדם בחיים. כל סוגיה שיש לו בחיים צריך לעשות בירור מקיף, עמוק, רחב, עד איפה שידו מגעת – לדעת מה מפת הקרב, איפה המלכודות, איפה הנסיונות, איפה הקשיים, איפה הנפילות, איפה הסיעתא דשמיא להבדיל, כן.
וכאן, בסוף העלילה המתמשכת והמתוחה של הפרשות האחרונות, אנחנו רואים שעם ישראל יורד למצרים, יעקב אבינו ובניו יורדים למצרים. ומרוב התרחשויות שהיו – מכירת יוסף, ואחר כך כל מה שקרה מאז מכירת יוסף עד שיוסף מתגלה לאחים שלו ועד שיעקב יורד למצרים – לא שמים לב לעיקר.
העיקר, זה שעבוד מצרים, העיקר זה הגלות, שהם יצאו לגלות, שנגזרה גזירה. נכון, עכשיו שמחה גדולה, יעקב פוגש את יוסף, האחים מאוחדים, כל המשפחה ביחד, הכל טוב, חיים חיים טובים עד הסתלקותו של יעקב אבינו – אבל בגלות... כמובן השעבוד עוד לא מתחיל, אבל הוא בדרך.
יעקב אבינו פחד לרדת למצרים, חיכה לראות אם יקבל רשות משמים או לא – למרות שזו היתה גזירה והיה חייב לרדת למצרים, למרות שהיה פיקוח נפש, למרות שכל התכנית האלקית היתה גלויה ליוסף והוא סיפר אותה לאחים והאחים ליעקב, וגם שרתה שכינה סוף סוף על יעקב אחרי כל כך הרבה שנים של הסתלקות השראת השכינה ממנו. והוא שואל. הוא רוצה לדעת. הוא מקריב קרבן. וה' אומר לו: "אל תירא"! 'תרד למצרים', ומבטיח לו שהוא יעלה אותו ויקבר בארץ. נורא ואיום. נורא ואיום.
אז קודם כל, תמיד צריך לראות את כל הפרטים ואת המגמה בכל נסיון, בכל סוגיה, לא רק לראות את הפרטים – לראות את המגמה: לאיפה זה הולך, להתבונן עמוק, רחב, להסתכל קדימה, לנסות להסתכל קדימה כמה שאפשר – לאיפה כל דרך מובילה, מה התוצאות שיהיו. אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו צריכים לשער, לקחת בחשבון, לשקול. אין ודאות. אף פעם אין ודאות, רק בנבואת משה רבינו. לגדולי הנביאים יש ודאות. בשכל של האדם אין ודאות. אבל זו ההשתדלות שצריך לעשות, כדי לא לטעות מרוב פרטים.
לפעמים, כמו שהיה כאן בכל העלילה, מרוב פרטים ודברים קשים ומרגשים – בסוף לא מבינים ש'אופס!' עם ישראל במצרים! יעקב אבינו במצרים, שעבוד מצרים, כאילו נסגרה המלכודת. להבדיל, להבדיל, להבדיל, זה כמו ששמים פתיון לעכבר שיכנס, איזה משהו טעים, והוא נכנס לתוך המלכודת – 'בום!' נסגרה המלכודת, הוא בפנים. אז ככה, ימין ושמאל, שמאל וימין בהנהגתו יתברך וישתבח שמו לעד – להוליך את יעקב ובניו למצרים, כי יש גזירה של ברית בין הבתרים, ועל פי הקבלה כדי להוציא משם את הניצוצות העשוקים בקליפה מהפגמים של אדם הראשון. נורא ואיום.
אז בכל דבר אדם צריך לבדוק אם לא מפתים אותו ואם לא 'מושכים אותו באף' כמו שאומרים, לאיזו מלכודת הוא הולך להיכנס, מה היצר רוצה, אם יש השגה להבדיל – מה ה' יתברך רוצה? האם נוכל לעמוד בזה או לא? נורא ואיום. "נורא עלילה על בני אדם". אבל אלה תנאי החיים ואין מה לעשות, תמיד זה ככה.
אז יעקב אבינו מפחד לעשות צעד כזה בלי אישור מלמעלה. רוב האנשים אין להם שום יכולת של שום אישור מלמעלה. אני פוגש בקבלת קהל הרבה אנשים עם הרבה דמיונות שחושבים שיש להם סימן משמים לעשות משהו או לא לעשות משהו. אין להם שום סימן ושום כלום. והם מחליטים לפי מה שבא להם. וככה זה נראה. בני אדם צריכים להיזהר מלנתח את הסימנים משמים, כי זה יכול להיות הכל על פי הדמיון, היצר או הנגיעה שבן אדם נגוע. וזה גם אסור. אסור לנחש.
נכון יותר להגיד שכל מה שקורה לבן אדם זה משמים. אם אלה דברים מכאיבים, אז נעשה תשובה, מה קרה? באים על האדם יסורים, יפשפש במעשיו. אנחנו כל הזמן צריכים לפשפש במעשינו, עשרים וארבע שעות כל החיים – וגם אז לא נצא ידי חובה – כדי לסור מהרע. הכי חשוב זה לסור מהרע, גם לעשות טוב, אבל לסור מהרע. אם בן אדם לא סר מרע, הטוב שהוא עושה הוא נגוע ברע, הוא מעורבב עם הרע – לא טוב. צריך לדקדק כמה שאפשר, בלי להשתגע, בלי להכנס לחרדה, לדכאון, לשגעון, לפשפש במעשים ולהזהר לסור מהרע.
אז מהלך כזה של לרדת מצרימה, זה לא מהלך של מה בכך! אנשים יוצאים היום מהארץ כאילו זה דבר של מה בכך, כן, הולכים לטייל, הולכים לנוח... – אפשר לנוח פה בארץ. בן אדם צריך לפחד פחד גדול מלצאת מהארץ. כל הדרכים בחזקת סכנה. אם הוא יוצא, הוא לא יודע אם הוא חוזר, הוא לא יודע איך הוא חוזר. אם הוא הולך שמה לעבוד, הוא לא יודע אם הילדים שלו ישארו יהודים ואם הם בכלל יחזרו לארץ. אדם לא יודע.
היהודים צריכים להיות פה בארץ. זה המקום שלנו. כאן התפקיד שלנו. המציאות שיש יהודים בחוץ לארץ – זה גלות, זה עונש. פחד ה', פחד ה', פחד ה'! אז הדבר הזה נפרץ מאד. אנשים מוצאים להם הֶתֵּרים גם לפי ההלכה. מובן שיש התרים, כמו במקרה הזה, שהיו צריכים לרדת מצרימה כי היה פה רעב, פיקוח נפש! אבל פיקוח נפש זה פיקוח נפש, ולצאת לטייל ולהסתובב, זה לא פיקוח נפש. כל אחד שיעשה את החשבון שלו... אני רק מנסה להגיד. אני נולדתי בחו"ל, גרתי בחו"ל, וספגתי את החושך של חו"ל – ולכן אני חרד לזה, ולכן אני מספר לכם, שאולי בן אדם שנולד פה לא מודע לזה, להבדל הרוחני בין להיות בארץ לבין להיות בגלות המר.
אז יעקב אבינו חשש. ככה כל אחד מאתנו כשהוא עומד בפני נסיון, בפני החלטה יותר נכון, כבדת משקל – בודאי צריך לחשוש, בודאי צריך להתיעץ, צריך להתעמק, צריך לעשות בירורים, לשאול את האשה, לשאול את הילדים, לשאול את החברים, כמובן לשאול את הרב אם מותר או אסור לפי ההלכה, וכן הלאה, להתאמץ ולהתאמץ בבירור, 'הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ דְּכֹלָּא בַּהּ' ולהתפלל לה' שיאיר לנו את העיניים, שלא נעשה טעות. טעות, בני אדם עושים טעויות, כמה שפחות טעויות – יותר טוב, פחות נזק.
הנזק למשל לרדת מצרימה, זה יכול להיות נזק בלתי הפיך – לו ולזרעו, שזה כל עם ישראל! אז מובן שהאדם הפרטי צריך לעשות בירורים בזהירות ולבדוק. קל וחומר בנו של קל וחומר, המנהיגים של עם ישראל בכל דור ודור, הרוחניים ובכלל המנהיגים של עם ישראל, צריכים 'לעשות חושבים' טוב מאד מה הם עושים. יש להם אחריות על צאן קדושים, על בניו של מקום, אחריות, פחד ה'! פחד ה'! כל עצה, כל החלטה, צריכים כובד ראש מאד מאד מאד, להיזהר מאד מאד מאד – כי כל טעות שקשורה לעניני הכלל, זו סכנת נפשות מאד. אז זה מה שצריך ללמוד כאן בפרשה. כמה שיעקב אבינו בודאי רצה לראות את יוסף – קודם כל הוא רצה לקבל אישור משמים לרדת מצרימה. תראו מה זה.
ובענין של "ויגש אליו יהודה": יהודה היה מוכן להיות עבד במקום בנימין. זה בא לתקן את זה שהם מכרו את יוסף לעבד. יהודה היה מלך, אם הוא היה אומר לא למכור אותו ולהחזיר אותו לאבא – היו מחזירים. ולכן התגלגל בהשגחה שהוא היה צריך למסור את הנפש, להיות מוכן להיות עבד. הוא הציע את זה ליוסף. וגם היו מוכנים להחריב את מצרים – זה יהודה, "גור אריה יהודה". ככה מובא במדרש. והיו מוכנים להילחם ולא להשאיר את בנימין בידי יוסף, בידי פרעה כביכול. אז כאן בא התיקון. והיה זמן מסוכן מאד. עד שהם ראו שזה באמת יוסף, ועד שהם הבינו שיוסף לא רוצה לנקום בהם, היה זמן של סכנה. וכמובן כדאי לא להיכנס למקום סכנה, כן.
גם רואים את הזהירות איך להגיד ליעקב אבינו את הבשורה שיוסף חי, כן – סרח בת אשר באה ושרה כביכול לפי תומה כדי שזה יכנס לאוזן לאט לאט, וגם הוא שלח לו עגלות כדי שיזכר שעסקו בענין עגלה ערופה, יעקב אבינו, שהם עסקו בזה עם יוסף כשיוסף הלך לשכם.
יעקב אבינו פחד שה' דורש ממנו את מיתת יוסף, כי הוא חשב שיוסף מת ושזה באשמתו כי הוא שלח אותו לבד לשכם, לאחים. אז הוא עשה טעות, והוא הצטער על זה 'טוב מאד' במשך כל השנים האלה, נענש.
מה הרגיש יעקב אבינו, אי אפשר לתאר, כשהסתלקה ממנו השכינה כל השנים האלה? מרכבה לתפארת, בחיר האבות – פתאום בהסתר פנים ועצוב ומתאבל ולא יכול לקבל תנחומים, כי באמת יוסף לא מת, אז הוא לא יכול להינחם.
טוב, כל מה שאבא שבשמים עושה, עושה לטובה. הכל זה תיקונים גדולים שהאדם עובר לתקן את עוונותיו. ואם הוא צדיק גמור, אז אולי הוא מתקן מגלגול קודם. ואם הכל מתוקן, אולי הוא סובל בשביל להגן על הדור, כי עם ישראל כולם ערֵבים. אי אפשר לדעת. לעתיד לבוא יתגלה לכל אחד למה עבר עליו מה שעבר ואיך ה' יתברך ריחם עליו ועשה הכל לטובתו – גם הכאבים גם ההסתר פנים גם הקשיים וגם הדברים הלא מובנים בכלל בשכל, למה הוא ביקש והתפלל על משהו וזה לא התקבל.
כל הסבל שאדם עובר, זה מכפר על עוונותיו ככה שיגיע לעולם הבא נקי. וגם כלל עם ישראל עובר צרות צרורות כדי שנגיע ליום הדין הגדול נקיים כעם, לא רק כפרט. הכל ה' יתברך עושה כדי לזכות אותנו. ולנו קשה, ברור. אנחנו בני אדם, בשר ודם, בקושי מבינים משהו בחיים, בקושי מספיקים משהו.
החיים עוברים מהר. חבל על כל שניה. צריך לנצל את הזמן להידבק באבא שבשמים, לקיים את תורתו, מצוותיו, לעשות לו נחת רוח. וזהו. כל השאר – תנאי שירות. אמנם תנאי השירות משפיעים על האדם – הנה, עובדה, אפילו יעקב אבינו בחיר האבות היה שבור כל השנים – טוב, זה לא אומר שאנחנו צריכים ללמוד להיות עצובים או שבורים. צריך להילחם מאד על העצבות, על הבטחון, על האמונה, על התקוה, לא לאפשר ליצר הרע הפרטי, ובטח לא הכללי, לרכוב עלינו, להכניס אותנו לפינה של עצבות ורחמים עצמיים. אלה דברים חמורים מאד, מאד.
בקשר ליעקב אבינו: אין לנו תפיסה והשגה בכלל, באמת, בדרגות כאלה. אנחנו רק לומדים מהפשט מה שאפשר בקושי ללמוד מזה לדרגות הנמוכות שלנו – מה כן, מה לא או איך להתיחס – כי מעשה אבות סימן לבנים.
ואנחנו רואים שבמפגש הזה של יעקב אבינו עם פרעה, שיצאה מזה תקלה – שכשיעקב אבינו ברך את פרעה שהמים של הנילוס יעלו לקראתו, מה עשה פרעה? הפך את עצמו לאֱ־לוֹקַּ, לקח את הברכה הזו והראה להם, 'אתם רואים? הנילוס בא לקראתי', אז 'הוא הא־לוקַּ, הוא ברא את עצמו, הוא ברא את הנילוס, הוא ברא את הכל'. זו היתה הנפילה שלו. אז הצדיק התכוון לטובה, והרשע הפך את זה לרעה. בסופו של דבר פרעה נפל ונענש, ועם ישראל יצא ממצרים. אז נסתרות דרכי ה' איך מתגלגלים הדברים.
אבל זה חומר למחשבה, כמה צריך להיזהר לא לתת יניקה לקליפה, לא לתת כח לקליפה, להיזהר במה שאדם יכול, כל אחד לפי השגתו כמובן – כי הקליפה מתחזקת לצד של הקליפה, לא לצד של הקדושה. לכאורה אחרי נס כזה הוא היה צריך להתבטל ולהודות לה' ולהודות לצדיק להבדיל שברך אותו, יעקב אבינו: 'תראה איזו ברכה, תודה רבה לך!' – לא, עשה את עצמו א־לוקַּ.
על זה יש כלל: 'האור מצטייר לפי הכלי'. הכלי, זה הבן אדם. האור, זה השפע שבא מלמעלה. אם הבן אדם רשע – הוא הופך את השפע למשהו רע. אם בן אדם צדיק – הופך את השפע למשהו טוב, מה שהוא גדֵל בדרגות, בכח, בגשמיות וברוחניות, זה בשביל הקדושה, זה לא בשביל הסטרא אחרא. אצל הרשע זה בשביל להיות רשע גדול יותר. תראו איזה מין דבר זה.
כל מה שקורה בעולם, הכל זה סביב עם ישראל. זה שיעקב ירד למצרים, זה מאורע עולמי. זה מאורע קשה מאד מאד מאד, שאי אפשר לתאר! זה שיצאנו ממצרים – מאורע עולמי. בית ראשון, בית שני, חורבן הבית הראשון והשני – מאורע עולמי. החזרה שלנו לארץ פה אחרי אלפיים שנות גלות – זה מאורע עולמי. ולאט לאט יתגלה לעיני כולם שהכל סובב סביב עם ישראל וסביב השגחתו יתברך על עם ישראל והכל הולך לפי התכנית האלקית. אמנם הסטרא אחרא מנסה לנכס לעצמה ומנסה להביא את הרצונות שלה – היא לא יכולה לעשות שום דבר שהוא לא התכנית האלקית.
למה אני אומר את כל זה? פרעה שמח מאד כשיעקב אבינו בא עם הבנים שלו למצרים. למה הוא שמח? כדי לינוק את השפע, כמו שאומר הרמח"ל הקדוש: בכל אומה יש שר ממונה, זאת אומרת מלאך, שהשפע יורד דרכו, אם יש שמה יהודים, אז יש שפע מיוחד ליהודים שיורד דרך המלאך הזה – הוא לוקח לעצמו את העיקר, נותן להם רק תמצית. זה הסוד של ההצלחה של מדינות שיש שמה יהודים. יש להם, בזכות היהודים, יש להם שפע. כשהיהודים עוזבים, הם מתמוטטים. זה כלל ידוע. אפשר לבדוק אותו בהיסטוריה, מי שמבין היסטוריה וזה מעניין אותו.
אז גם עכשיו כל מה שקורה זה בשביל עם ישראל. כל הקשיים שיש עכשיו, זה הכנה להתגלות משיח, כי אנחנו בזמן של חבלי משיח. ולכן צריכים לעשות תשובה: תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, עד שהה"א, שזו השכינה, תשוב להתגלות בעולם הזה, במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך שיחת התעמקות על פי דרך עץ החיים מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
