פרשת וזאת הברכה תשפ"ג – המנהיג המתוקן
ערב טוב! שבוע טוב! שנה טובה!
מה שלומכם?
עיקר הפרשה – הברכה שבירך משה את שבטי י־ה והסתלקותו של משה רבינו, ככה נגמר החומש.
הסתלקותו של משה רבינו, יש בזה הרבה נושאים, על מה לדון על מה להתעמק. קודם כל, מקום קבורתו לא נודע, אומרים חכמים – כדי שלא יעשו ממנו עבודה זרה, שכפי שנפרעים ממי שעובד עבודה זרה, נפרעים גם ממי שנעבד עבודה זרה, שהופכים אותו לאלו־ק, אז מקום קבורתו לא נודע. גם הטקסט עצמו של התיאור של הסתלקותו של משה, מאד מצומצם. הכתוב לא מרחיב בתיאורים איך היתה הסתלקותו, יותר בפרטי פרטים, הודעה כזו כן, "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ".
יש מהחכמים שאמרו שהוא קבר את עצמו ויש שאמרו שה' יתברך קבר אותו. בכל אופן אין תיאור רגשי. גם ימי האבל והבכי, שלושים יום הבכי. אומר רש"י: שהגברים בכו אותו, הנשים לא בכו אותו כמו אצל אהרון, כי הוא לא היה מתעסק בעניני שלום בית… רק זה היה חסר לו למשה רבינו, גם להתעסק בעניני שלום בית.. כן, אז שלושים יום בכו את משה רבינו.
ההסתלקות של משה רבינו, זה מחלק את העולם לשניים, לפני ואחרי. מבריאת העולם עד הסתלקות של משה רבינו, ככה אני מעריך, זאת תקופה אחת, ומההסתלקות שלו עד "כי יבא שילה", זו תקופה אחרת. למרות שיהושע בן נון מילא את תפקידו מעולה, בצורה טובה מאד, כי הוא "נער לא ימיש מתוך האהל", הוא קיבל הכנה מאד גדולה ממשה רבינו, וגם משה רבינו סמך ידיו עליו, וגם ה' יתברך המליך אותו, ועם ישראל קיבלו אותו.
ובכל זאת הוא בחינת לבנה, משה רבינו בחינת חמה. אין ללבנה אור משל עצמה, אלא כל מה שיש לה זה מהשמש. זה בחינת משה רבינו, אין נביא כמו משה רבינו, גדול הנביאים, עבד נאמן, רועה נאמן, הוריד את התורה מהשמים והנהיג את עם ישראל.
היה הגואל הראשון ויהיה הגואל האחרון, ככה כתוב. והנהיג את עם ישראל עד לפני שהם עברו את הירדן, ועבר הרבה נסיונות, היה צריך להתמודד עם כל מיני נסיונות ובכולם אפשר להגיד שעמד בסדר, חוץ ממה שהתחייב במי מריבה ולכן לא נכנס לארץ, גם זה משמים.
אין מנהיג כמשה רבינו! כל המנהיגים, בטח מנהיגי עם ישראל, צריכים להסתכל על משה רבינו כדמות מופת וללמוד ממנו ענוה, קדושה, ביטול כלפי שמים, להיות רועה נאמן. "מחני נא מספרך", הוא דאג לצאן, לעם ישראל, הוא לא דאג לעצמו! מסירות נפש, כל התכונות הנעלות ביותר יש במשה רבינו. אז בעצם, מאז שהוא הסתלק הוא חסר. לא קם נביא כמשה.
ברוך ה', ה' יתברך שתל בכל דור צדיקים וקדושים, שהם בחינת ניצוץ של משה רבינו, גדולי הדור האמתיים הם בחינת ניצוץ של משה רבינו. יש גם גלגול של משה רבינו, אבל לא במדרגה כמו משה רבינו כמובן. ומשה רבינו נשלח בכל דור ודור. אין מות, מה שמת זה הגוף, הנרנח"י של האדם לא מת, ועיקר הדרגות שלו הגבוהות עולות למעלה ויושבות שם, מחכות לגאולה השלמה ולתחיית המתים. ומה שמתגלגל, זה ניצוצות של אותו צדיק בכל דור ודור, בהתאם לדור.
אין תמורתו. אז בעצם, חסר לנו משה רבינו. בכל דור ודור, חסר משה רבינו. יש ניצוצות של משה רבינו, אבל זה לא ממש משה רבינו. לא בדרגה שלו, לא באיכות שלו. ה' דיבר איתו פנים בפנים!
אומר רש"י שליבו של משה רבינו היה גס, שהיה מדבר עם ה' מתי שהוא רצה. גם בן אדם רגיל יכול לדבר עם ה' מתי שהוא רוצה, השאלה אם ה' עונה לו... אז למשה רבינו תמיד היה עונה לו, בכל ענין וענין. איזו דרגה! אי אפשר לתפוס בכלל את העבודת ה' של משה רבינו, שהיה תינוק שנשבה בבית פרעה, תינוק שנשבה רבותי! תראו מה יצא ממנו! לא לזלזל בבני העניים, כי מהם תצא תורה. הוא היה בן של עמרם ויוכבד, אבל הוא גדל בבית פרעה.
כתוב שה' הראה לו את הארץ ואת כל האזורים בארץ ואת כל השבטים ומה יקרה בכל איזור, איפה עם ישראל יהיה במיטבו ואיפה יפול ויעבוד עבודה זרה, וכל החורבנות שיעברו, ככה מביא רש"י. והראה לו עד תחיית המתים, פלא פלאים. לפחות אם כבר הראה לו את כל החטאים ואת כל הצרות שיהיו בארץ וכל מה שאנחנו נעשה ר"ל, אז לפחות הראה לו את תחיית המתים, שזה כבר מנחם את משה רבינו, לא קל.
משה היה עבד נאמן והיה רועה נאמן, כן, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים, זקנים לנביאים וכן הלאה, זאת אומרת שהוא קיים את תפקידו. זה עדיין לא אומר שהעם שהוא חינך, יעמוד גם הוא בתפקיד שלו תמיד במצב הטוב ביותר.
יכול להיות רעבע מעולה והחסידים פחות מעולים. קורה. ירידת הדורות, לא אותו דבר להיות רבי או להיות חסיד. לא אותו דבר חסידים שסביב הרבי ורואים אותו יום יום ונהנים מנוכחותו וקדושתו, לבין חסיד שבא פעם בשנה, או פעם בכמה שנים, או רק שמע על הרבי מרחוק ואוהב אותו מרחוק.
אז הדור הזה שהיה עם משה רבינו, דור דעה, לא היה כדור הזה, פלא פלאים. אז אנחנו בצער על הסתלקות משה רבינו כל יום, עד כי יבוא שילה, כי אין תחליף למשה רבינו. וזה מורגש.
עכשיו, כל מנהיגינו הרוחניים והמדיניים וכן הלאה, הצבאיים, צריכים לדעת שמשמים מסתכלים עליהם, בורא עולם ופמליה של מעלה ובית דין של מעלה, איך הם מתנהגים באופן אישי, ואיך הם מתנהגים בתור מנהיגים. איך הם מנהיגים את עם ישראל? איזה דוגמא הם נותנים? האם הם שומרים תורה ומצוות או לא? איך הם מתנהגים? הכל נרשם, הכל נרשם וזה נצחי. שלא יהיה כתוב על מישהו חס וחלילה, שהוא עשה הרע בעיני ה' רחמנא ליצלן, וואו.
אז גם כיום, כי זה אותה הבריאה, אותו בורא, אותו עם ישראל, אותה ארץ ישראל, זו אותה תורה, הכל אותו דבר. דור הולך ודור בא. אומר האר"י הקדוש, 'הדור שהולך – הוא הדור שבא'. לפחות ניצוצות באים מהדור הקודם, והנסיונות ממשיכים. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".
לא סתם המלך צריך ללכת עם הספר תורה בחיקו כל ימיו, ולקרוא בספר התורה כל ימיו. שלא תזוח דעתו, שלא יתגאה, שלא יחשוב את עצמו, שלא ימרוד בה', שלא ימרוד בתורה, שלא יעשה שום דבר היפך רצונו יתברך, היפך התורה וההלכה, שלא יהיה חוטא ומחטיא ר"ל. כי מנהיג, אם הוא חוטא ומחטיא, אין מספיקים בידו לעשות תשובה! זאת אומרת, אמרו חכמים, לא עוזרים לו לעשות תשובה.
אם הוא בכל זאת יתאמץ לעשות תשובה, התשובה יכולה להתקבל, אבל זה מאמץ גדול.לעומת זה בן אדם שהוא לא חוטא ומחטיא, כתוב "בא ליטהר מסייעין אותו", עוזרים לו, כי הוא רוצה ליטהר.
אז המנהיגים צריכים להזהר, לא לרדוף אחרי הגאוה, התאוה, ה'כוחי ועוצם ידי', להרגיש שהם מלכי העולם. להסתכל על משה רבינו, ללמוד ממנו איך, מה כן לעשות, מה לא לעשות, את כל המידות שלו להפנים, להפנים. כי כולנו ניתן את הדין, כל בן אדם עולה למעלה, נותן את הדין על כל מה שאמר ועשה. אוי לנו מיום הדין. אז עד כאן בעניין הפרשה.
כמה מילים על סוכות, 'שמאל דוחה ימין מקרבת', כתוב: הימים הנוראים – שמאל דוחה, ועכשיו ימי הסוכות – ימין מקרבת. 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני', עכשיו זמן הימין, האהבה. 'ושמחת בחגך', צריכים לשמוח. תמיד צריך לשמוח, אבל 'ושמחת בחגך' זו עבודה מיוחדת של שמחה. למרות שבית המקדש כרגע הוא לא על תילו, אבל לשמוח כאילו הוא על תילו. שמחה של מצוה, זה עושה את כל התיקונים.
לשמוח באתרוג, לשמוח בלולב, לשמוח בהדסים, בערבות, בסוכה, בסעודות, בקידוש, בשמחת בית השואבה. שמחת בית השואבה, אפשר לקבל רוח הקודש מהשמחה של קדושה!
עם ישראל, עם מיוחד. ה' אומר צמים – ועושים עינוי נפש, ה' אומר תוקעים בשופר, אוכלים תפוח עם דבש, ה' אומר מתחיל הקור – יוצאים דוקא לדירת עראי, לסוכה. אהה, איזה ציוויים! איזו תורה! איזה עם, עם סגולה!
אנחנו יושבים בסוכה, בצל האמונה. הסוכה זה בחינת 'מקיפין', שמקיפים את האדם, הדרגות העליונות של ההארות העליונות. כשבן אדם חוטא, מסתלק ממנו האור, אז אחרי שהוא חוזר בתשובה, תשובה תשוב ה"א, אז גם חוזרות לו הדרגות שלו ההארות שהוא מקבל, הנרנח"י שלו חוזר כשהוא עושה תשובה. וגם תשוב ה"א, השכינה שורה. צריך להשתדל שבן אדם יהיה קדוש וכל מחשבותיו, דיבוריו, מעשיו לשם שמים. כדי שיהיה כלי להשראת שכינתו, שכינה יכולה לשרות. ויש בזה גם דרגות, באיזה עוצמה, או איזה תדירות השכינה שורה בצדיק.
ואם כבר הזכרנו, לא לעשות משום צדיק אלו־ק! זה מה שלומדים כאן מהפרשה, פרשת זאת הברכה, שהסתירו את קברו, כדי שלא יעבדו אותו עבודה זרה.
זאת אומרת, לא לעשות אותו אלו־ק. אז אם את משה רבינו לא לעשות אלו־ק, אף אחד לא יעשה את עצמו וגם לא יעשו אותו אלו־ק, כולנו נבראים. יש צדיקי עליון, הכל, אבל הם נבראים, הם לא הבורא. אסור לעבוד אותם. והיות שהדור שלנו יתום, אז צריך להסביר כל דבר. ללכת לקבר של צדיק, להשתטח על קברו, זה לא עבודה זרה, כמו שיש כאלה שאומרים.
לא באים להתפלל לצדיק, אלא באים לבקר את הצדיק, כי חלק מנפשו נמצא שמה והוא שומע מה שאתה מדבר איתו. תבקש ממנו שיברך אותך, שיתפלל עליך, שיבקש רחמים בשמים בשבילך, זה מותר.
כמו שאתה הולך לרבי, אם יש איזה רבי שחי, אתה מבקש ברכה, אתה לא חושב שהרבי הוא אלו־ק. הוא צדיק. צדיק גוזר – הקדוש ברוך הוא מקיים, הקדוש ברוך הוא גוזר – הצדיק מבטל. ואם הוא לא עוסק בגזירות וביטולי גזירות, הוא מברך, מתפלל עליך, נותן לך עצה, גם טוב.
אבל לא לעשות מאף אחד אלו־ק, כי אנחנו בדור מאד למטה, וכל המושגים הדקים לפעמים היצר הרע הפרטי והכללי, מטשטשים אותם ובני אדם מתחילים לעבוד עבודה זרה ואוי ואבוי לנו. אוי ואבוי, כי ה' יתברך הוא א־ל קנא, הוא מאד מקנא בעניין הזה, זה העבירה הכי חמורה. אז צריך להיזהר.
זהו רבותיי, עד כאן להיום.
נתחזק בשמחה של מצוה, לעבוד אותו בלבב שלם!
לחיים! לחיים! לחיים!
חג שמח ושנה טובה לכולנו!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך שיחת התעמקות על פי דרך עץ החיים מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
