פרשת ואתחנן תשפ"ד – התעמקות בעניני הנבואה
ערב טוב! שבוע טוב, חודש טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת ואתחנן תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח!
"פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה", אמרו חכמים, "אוי לה לאותה בושה". מה זה אומר? שיהושע בן נון התנבא בזכות משה רבינו. כמו שהשמש מאירה אור ללבנה ואין ללבנה אור משל עצמה, אז ככה אמנם יהושע בן נון צדיק והכל – אבל הוא היה תלוי במשה רבינו בשביל קבלת הנבואה. חכמים מתפלפלים על כל הנושאים האלה, ויש על זה גם ב'ספר העִקָּרים'.
יש גם ענין שמי שסובב את הנביא, נביא אמת, יכול לזכות לנבואה גם אם הוא לא ראוי, רבים סובבים לצורך ענין מסוים, כמו שאומרים חכמים: במתן תורה לא היינו ממש ראויים, אבל בזכות משה רבינו כדי שנקבל את התורה, כדי שזה יהיה 'פָּנים בְּפָנים' – זכינו לנבואה. אצל שמואל הנביא גם כן זכו לנבואה גם כאלה שהיו פחות ראויים, בזכות הנבואה ששרתה על שמואל הנביא. אז יש אפשרות של העברת הנבואה לסובבים, מובן שבטח לפי אילו שהן זכויות וכללים ותפקידים, ולא סתם.
אומר ה' למשה רבינו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", הוא נענש בגלל עם ישראל והסתלקו ממנו מדרגות בגלל עם ישראל. אז מצד אחד, הוא זכה בשביל עם ישראל לקבל את הנבואה, לקבל את התורה, כל מה שקיבל משה זה בשביל עם ישראל. מצד שני, אם עם ישראל לא עלינו חטאו אז גם ממנו מסתלק – מסתלק האור, מסתלקות הדרגות הגבוהות של הנבואה. וזה הענין של גדול הדור עם הדור ושל הדור עם גדול הדור. לפעמים יש לגדול הדור זכות שתשרה עליו שכינה אבל הדור לא זכה.
כל הענין הזה הוא הענין של התגלותו של ה' יתברך. כל הטרגדיה של העולם הזה, כל הצער, כל המחלוקות, כל מה שהולך – זה כי ה' יתברך מסתתר, הוא בהסתר פנים. אם הוא היה מתגלה, אז האמת היתה ידועה, ומובן שעדיין יש בחירה, כי גם כשהיה גילוי פנים היתה בחירה – אבל יש גם סיעתא דשמיא, כי מי שרוצה ללכת בדרך ה' מתחזק מאד. מי שרוצה ללכת בדרך של הסטרא אחרא, להבדיל, צריך להעז פנים מאד בזמן של גילוי פנים.
כל עוד שאנחנו בתהליך של תיקון עולם, עד סוף התיקון יש יצר הרע הפרטי והכללי, ולכן יש בחירה. ולכן גם אם תהיה נבואה וגילוי פנים והשראת השכינה, כל עוד שה' לא מבטל את היצר הרע – יש בחירה, יש סכנה חלילה להכשל. לכן אמרו חכמים, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".
יש הפרש גדול בין הנבואה של משה רבינו, 'פני חמה', לבין הנבואה של יהושע בן נון. יש הבדל בין הנבואה של משה רבינו לשאר הנביאים, כי הבחינה הזו של משה רבינו היא חד־פעמית, כדי שאף אחד לא יוכל להגיד שגם הוא מקבל נבואה כמו משה רבינו והוא מבטל את התורה או חלק מהמצוות. לא, אי אפשר לבטל לא את התורה ולא חלק מהמצוות, ולכן הוא גדול הנביאים.
אז נשאלת השאלה: מי זוכה לרוח הקודש? מי זוכה לגילויים משמים? מי זוכה לנבואה? על פי הפשט, בזמן הזה הנבואה עדיין לא חזרה לעם ישראל. אומרים חכמים שצריך שיהיה את ארון הקודש, ארון הברית – ואז יש נבואה. אפשר לשאול על זה: מה זה אומר? אם הארון למשל קבור בתוך הר הבית, כמו בדעה שיש בגמרא – אז הארון נמצא, רק הוא לא גלוי, הוא לא בתפקידו, הוא לא במקומו, הוא לא נמצא במקום הנכון ואי אפשר לעשות את עבודת יום הכפורים מבחינת הארון כי הוא איננו שם – האם זה מעכב או לא מעכב? העיקר שימצא? אלה שאלות שצריך להתעמק בהן.
בכל אופן, הכל הולך על פי הרצון. "בדרך שאדם רוצה לֵילֵך, בה מוליכין אותו". אם בן אדם רוצה להיות צדיק, למה הוא רוצה להיות צדיק – כדי שיקרא צדיק? כדי שיהיה לו עולם הבא? כדי שיתנו לו כבוד? מה הסיבה האמתית, הפנימית? – או בגלל שהוא רוצה לעשות רצונו יתברך, לשמח את ה' יתברך? לעזור מבחינת 'פמליא של מטה נותנת כח לפמליא של מעלה', "תְּנוּ עֹז לֵאלֹקים"? כי אנחנו יודעים שבכל אלפי שנות התיקון, האפשרות של ה' יתברך להשפיע שפע ולהתגלות היא בהתאם למעשים של עם ישראל.
הצדיק האמתי עובד לשם שמים, והוא רוצה שיתגלה ה' יתברך כדי שיהיה קידוש ה', כדי שתתקיים מטרת הבריאה, כדי לסייע לפמליא של מעלה – כל זה נקרא 'לִשְׁמָהּ'. יש בזה גם דרגות בודאי, ודקויות ודקי דקויות. מי יודע את ההבדלים בין אדם לחברו? מי יודע מה יש בתוך לב האדם? – ה' יתברך יודע. ולכן צריך למצוא חן בעיניו, "ונח מצא חן", תמצא חן. אה, לא מצאת חן? למה לא מצאת חן? מה אתה צריך לתקן כדי למצוא חן? את מה?
"ה' רוצה את הלב" – האם הלב טהור, נקי? האם אתה מתגאה? האם אתה "מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם", או שאתה עקשן ולא מודה בטעויות שלך, ואתה גאותן ולא מעניין אותך כלום? אתה דואג רק לעצמך? יש בזה דרגות – מרשע גמור עד צדיק גמור. וצריך למצוא חן. ככה לפי עניות דעתי, זה המפתח, כי אפשר ללמוד תורה ולקיים את התורה ולהיות גדול עולם בתורה, ואפשר גם לטבול אלף טבילות כל יום, ואפשר לעשות הכל – אבל אם לא תמצא חן בעיני ה' יתברך, לא תזכה לשום גילוי, לשום התקרבות, לשום תפקיד, לשום דבר. ה' יתברך "בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב".
וזה גם תלוי בתפקיד של הנשמה, גם בשורש הנשמה. אבל כל אחד יכול למצוא חן בעיני ה', גם איש פשוט מאד, גם אחד שלא יודע כלום – אם הוא טהור וקדוש, הוא אוהב את ה' אהבה גדולה ונדבק בו וירא מפניו, גם אם הוא לא יודע את כל התורה – הוא יכול לזכות למצוא חן מאד בעיני ה'. וה' יתברך יכול להתגלות אליו בכל מיני דרכים: או על ידי שליחים, רוח הקודש, על ידי מלאך, על ידי אליהו הנביא או על ידי מגידים מהשמים, נשמות הצדיקים או הנשמה של האדם עצמו, או הוא יתברך בכבודו ובעצמו מתגלה לנביא ומדבר אליו.
והאדם נבחן במעשים, לא רק ברצונות הטובים שלו וכמה הוא אוהב את ה' – אלא מה למעשה? הוא מקיים את מה שה' רוצה, או לא? כשהוא מקיים הוא מתגאה או לא? הוא מצפה לישועה? הוא אוהב ישראל? הוא שונא ישראל? הוא אוהב את התורה? לא אוהב את התורה? 'מזייף' או לא מזייף בעבודה? כמה הוא עושה לִשְׁמה? יש בזה הרבה הרבה מה להתבונן ומה להשתפר. בכל רגע ורגע צריך להשתפר. האם האדם עומד בנסיונות? אם בן אדם נופל, האם הוא קם מהר, או לא? האם האדם עובד את עצמו רחמנא לצלן, או עובד את ה', או עובד איזה כח אחר רחמנא לצלן בחינת עבודה זרה? מה באמת עובר על האדם?
אם האדם מוצא חן בעיני ה' – אז יש פסק דין בבית דין של מעלה ומתחיל השפע האלקי להתגלות אליו בכל מיני דרגות, מהקל אל הכבד, כדי להרגיל את בעל רוח הקודש או בעל הנבואה לענין הזה של הגילוי. חכמה עצומה יש בזה, כללים עצומים יש בזה, מדרגות־מדרגות יש בזה, בחירה דקה יש בזה – גם לפני שאדם זוכה, גם כשהוא זוכה, גם אחרי שהוא זוכה. ואחרי שהוא יוצא מהמצב הזה של קבלת השפע האלקי, מה הוא עושה עם זה? איך הוא בוחן את זה: אם זה מצד היצר חלילה, אם זה מעורבב טוב ורע? מי דיבר אתו, מה אמר לו, למה אמר לו?
מישהו שאל אותי 'מאיפה אנחנו יודעים שזו לא מחלת נפש, שזו לא סכיזופרניה?' אז מי שמבין בפסיכיאטריה מבין שזו לא סכיזופרניה. סכיזופרניה זו מחלה, ולהבדיל אין סוף הבדלות הנבואה היא נבואה – זה משהו אמתי, ה' מדבר עם הנביא, ה' אומר לו לפעמים עתידות, נותן לו שליחויות, כל נביא לפי מה שהוא – והכל אמת, הכל מתקיים. יש בחינות איך בוחנים נביא אמת ואיך גם הנביא צריך לבחון את עצמו. כל הדברים האלה מוסתרים מרוב בני האדם, חוץ ממי שזוכה לזה.
ישאל השואל: מה יקרה עכשיו שאין לנו נביאים ואין לנו בית ספר לנבואה, איך נקבל את הנבואה? "לא אלמן ישראל". לא צריך בית ספר לנבואה, לא צריך כלום. אם מישהו מוצא חן בעיני ה' – ה' יתברך ישלח את השליחים שלו משמים, ללמד ולהכשיר ולתקן ולהדריך ולברך ולהעלות ולזכך את אותו אדם, כדי שהוא יעלה במעלות הגילויים, ברוח הקודש, וכשיגיע הזמן גם בנבואה, והוא לא יפול והוא יהיה מודרך ומושגח – כמו למשל רבינו הקדוש והאהוב, רבינו הבעל שם טוב, שזכה להדרכה צמודה מהנביא אחיה השילוני רבו, שכמובן בא אליו מהשמים, הוא כבר לא היה פה, וכל פעם היה מדריך אותו חוץ ממה שהוא למד בעצמו – אז היה מי שהדריך אותו, גם אליהו הנביא הדריך אותו. אז "לא אלמן ישראל".
מה צריך לעשות? צריך לחיות לשם שמים, במחשבה דיבור ומעשה, בלי להפסיק – התמדה והתמדה והתמדה בלי סוף. פעם אדם יותר למעלה, פעם יותר שבור, פעם יותר שמח. לא יחיה את החיים סתם. לא באנו לפה רק בשביל לאכול, לשתות, להנות ולהגשים חלומות. לא. באנו לכאן כדי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך עם ישראל, להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". "קְשֹׁט עצמך ואחר כך קְשֹׁט אחרים". אדם צריך לתקן את עצמו כמה שהוא יוכל, והתוצאות בידי שמים. ילחם כל חייו להיות ירא ה' באמת, לעשות רצונו יתברך, לדאוג לצרכי שמים, ואז ה' יקרב אותו. "מעשיך יְקָרְבוךָ וּמַעשיך יְִרַחֲקוךָ".
ומנסים את המועמדים לרוח הקודש והמועמדים לנבואה בהמון, אין סוף, נסיונות – לראות מה הם בוחרים, מה הם באמת בוחרים. גם לאדם ככה יש שכר על כל הנסיונות שהוא עומד בהם, והשכר מוסיף לו זכויות, ואז הוא מוצא חן בעיני ה'. "נח מצא חן בעיני ה'" כי הוא היה שומר הברית. בדור שלו הכל היה מקולקל, והוא לא. זה לא פשוט, מעמד כזה, שבן אדם לא מושפע מהרשעות של הדור ושומר על הדרך, שומר את התורה ועושה מה שה' אומר. זה לא דבר מובן מאליו. זה לא פשוט בכלל, זו מלחמה.
אנחנו בדור האחרון שבאחרון, במה שנקרא 'חבלי משיח'. כל רגע יש עוד נסיונות בַּפְּרט וּבַכְּלל. כל רגע היצר הרע גונב עוד נשמה, מנסה לפחות, וכוחות הקדושה רוצים למשוך את הנשמות לקדושה – מלחמה רוחנית, שבסוף גם משתלשלת לא עלינו למלחמה גשמית ולכל מיני ענינים. ה' יעזור.
אז סיכומו של ענין: יש סיעתא דשמיא, ה' לא עזב את עמו ולא יעזוב את עמו, ה' יתברך מחפש אנשים צדיקים בכל דור ודור שימצאו חן בעיניו, שיוכל קצת לסמוך עליהם ושיהיו מוכנים לעשות את העבודה – כל פעם איזו עבודה שצריך בתורה ומצוות ומעשים טובים, לשם שמים, מתוך שמחה, ויזַכּו את עם ישראל. ואנחנו רואים בפרשה חזק את הענין הזה: עליתו של משה רבינו למען עם ישראל, ולא עלינו כשעם ישראל נכשלו הורידו גם לו דרגות, כי יש ערבות.
ואין שום נשמה מיותרת. אין שום בריה מיותרת, אין שום יצור מיותר. גם אם יש איזה יצור, איזה דג נדיר במעמקי האוקינוס שאף אחד לא ראה מעולם – גם הוא חלק מהבריאה, יש לו את החשיבות והשליחות שלו. ככה זה בטבע בעולם הגשמי, וככה זה בעולם הרוחני. אין שום דבר מיותר. הכל ה' יתברך בחכמתו האין־סופית ברא ומנהל את העולמות כדי שנבחר בטוב ונברח מהרע, שזו מטרת הבריאה – שנגיע ונזכה כולנו 'לתקן עולם במלכות שד"י', ושיתגדל שמו יתברך, ושכל הבריות יראו את הנהגתו של ה' יתברך. שה' יתברך יתגלה במהרה בגאולה השלמה!
לחיים! לחיים! לחיים!
להשתדל למצוא חן בעיני ה' יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים!
להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן.
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
