פרשת ואתחנן תשפ"ב – סוד דרך הדבקות בה'
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
כתוב בפרשה: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כֻּלְּכֶם היום". הנושא של הדבקות – נושא חשוב כל כך ואהוב כל כך על לבי, מרכזי כל כך. אדם בא לעולם הזה כדי להידבק בה' יתברך.
איך אפשר להידבק בה' יתברך? המצוות – התורה, המצוות, המעשים טובים הם גורמים לנו לדבקות. העבירות גורמות לניתוק. הניתוק בדרגה גבוהה מאד זה עונש 'כרת' – היפך מהחיבור, היפך מהדבקות.
למרות הדבקות, תמיד נברא ישאר נברא והבורא יתברך שמו לעד תמיד יהיה בורא, לא הופכים להיות אחד, כי ה' יתברך ברא את העולם כי הוא רוצה להיטיב לנבראיו. אז גם אם הנברא הוא נברא אחד, נניח כמו אדם הראשון, בכל זאת הוא נברא ולא בורא, ואסור לטעות בזה בשום אופן.
אם כן, אמרו, איך אפשר להידבק בה' יתברך, ש"אֵשׁ אֹכְלָה הוּא", שהוא אש, כביכול אש? – "הידבק במדותיו". זאת אומרת, להידבק במדות הנהגתו יתברך, כי אין לו מדות אופי כמו שיש לבן אדם, כי הוא לא בן אדם חס וחלילה. אז להידבק: 'קו ימין', 'קו שמאל', 'קו אמצעי' – 'חסד', 'דין', 'רחמים', 'מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום'. כל זה יפה מאד. וצריך לקיים את זה בחיי היום־יום במחשבה, דיבור ומעשה.
אבל גם בדבקות יש דרגות שונות מאד. יש בן אדם שנזכר בה' יתברך רק מתי שקשה לו ורע לו ומר לו. יש בן אדם שנזכר בה' יתברך כשטוב לו, מודה לו. יש בן אדם שנזכר רק שניה אחת לפני שהוא מסתלק מהעולם. יש כזה שהוא חושב עליו כל הזמן. יש הרבה דרגות, רבותי. כל זה התעוררות מלמטה. כמו שמעוררים מלמטה, ככה מעוררים מלמעלה.
לכן אנחנו קוראים להתעוררות של האדם בדבקות 'דבקות תחתונה', כי זה בא מהתחתונים. הדבקות שמתעוררת מלמעלה למטה, שה' יִדָּבֵק באדם, השראת השכינה, רוח הקודש, נבואה, התגלות המלאכים הקדושים או נשמות של צדיקים – כל אלה דרגות שבן אדם זוכה להן על ידי הדבקות – אנחנו קוראים לזה 'דבקות עליונה', כי העליונים נדבקים בתחתונים, בבני אדם. וכל זה תלוי בכמות ובאיכות של הדבקות, כמו שאמרנו.
ב"דרך עץ החיים" אנחנו, חוץ מכמובן לקיים תורה ומצוות ומעשים טובים, מנסים להידבק במחשבה בה' יתברך, "שיויתי ה' לנגדי תמיד" – כל הזמן לחשוב עליו יתברך, איך לעשות לו נחת רוח, ואיך חס ושלום לא לעשות היפך מנחת רוח.
בשר ודם תמיד יש לו מה לתקן. אם היה כבר גומר את התיקון, הוא לא היה פה. ודאי שכולנו מעורבבים טוב ורע, השאלה באיזו פרופורציה – כמה טוב, כמה רע? מה גובר על מה? נראה לי לעניות דעתי שבדור הזה מאד חשוב לבטל את ה'אני' כלפי ה' יתברך, כלפי שמים, להפוך 'אני' ל'אַיִן'.
אם בן אדם לא שלם והוא יודע את חסרונו, הוא אוהב את ה' אהבה גדולה וירא מפניו גם, סר מרע, לא עושה רע, משתדל לא לעשות רע בשום ענין, לא כלפי עצמו, לא כלפי הסביבה, לא כלפי שמים, אז הוא סר מרע על פי התורה, על פי ההלכה כמובן – זה התנאי הראשון לדבקות, כי אם בן אדם נדבק ברע ועושה רע – אין דבקות, האור האלקי מסתלק ממנו.
ולכן צריך להיות סור מרע בתכלית, עד איפה שבן אדם יכול, ולהידבק ב"עשה טוב", גם במצוות, תורה ומצוות ומעשים טובים, אבל גם במחשבה – לדבק את מחשבתו בה' יתברך כל הזמן בלי הפסקה ולעורר געגועים כל הזמן בלי הפסקה. כמובן, כל אחד לפי יכולתו ודרגתו, כן. אי אפשר להגיע לדרגה של משה רבינו בשניה אחת... זו עבודה של כל החיים – שבן אדם צריך לתקן את עצמו, לטהר את עצמו, לקדש את עצמו, לדבק את עצמו.
אז כפי שורש נשמתו של האדם שזוכה באמת לדבקות אמתית, ככה שורה עליו הבחינה שלו. הוא יכול להפוך להיות מרכבה למשל ל'גבורה' כמו יצחק אבינו, או ל'חסד' כמו אברהם אבינו, או ל'תפארת' כמו יעקב אבינו. כל אחד ימשוך, אם כן, אליו את ההשפעה האלקית, את ההתגלות האלקית לפי שורש נשמתו. אם אדם זוכה גם לדעת את שורש נשמתו, זה גם עוזר לו. כל מה שהוא זוכה לדעת באמת על עצמו, שרוב האנשים לא יודעים – זה נותן לו עוד אינפורמציה שאיתה הוא יכול לעבוד את ה' יתברך עוד יותר מדויק, עוד יותר נכון.
כמובן, בהתבודדות היום־יומית צריך לעשות "שויתי ה' לנגדי תמיד" – להתבונן על אותיות שם הוי"ה: יו"ד וה"א, וא"ו וה"א – י־ה־ו־ה – לצייר את זה בדמיון במצח, באזניים, בעיניים, בנחיריים, בפה, בגרון, בלב, בטבור, ולכוון להיות מרכבה לשם הוי"ה. ממילא כל אחד יזכה בסופו של דבר להיות מרכבה לבחינה שלו. אם הוא בחינת דוד המלך, אז הוא זוכה ל'מלכות', בחינת המלכות, השכינה, שורה עליו.
כן, כמובן שיש בזה דרגות. לא אותה דרגה רוח הקודש או נבואה. כמובן, נבואה היא דרגה גבוהה יותר. ונבואתו של משה רבינו – הדרגה הגבוהה ביותר, והיחיד שזכה לה הוא משה רבינו.
האם אפשר בדור הזה גם לזכות לדבקות? בוודאי. ב'דבקות תחתונה' כולנו מחויבים – כל הזמן לחשוב על אבא שבשמים ולעשות לו נחת רוח. לזה נבראנו, לזה אנחנו פה. ולכן, אפילו בן אדם לא מתוקן שמתגעגע לבורא יתברך ורוצה את קרבתו – הוא מרגיש את אהבת ה', הוא מרגיש את קרבתו יתברך אפילו אם הוא לא מתוקן. מובן שזה חוסם ממנו לעלות לדרגות גבוהות יותר של גילוי פנים, כן, של השראת השכינה, של רוח הקודש – כי הוא לא מתוקן.
אז אם יש בן אדם שהוא לא מתוקן, לא שומר שבת, לא שומר מצוות, אומר שהוא זוכה לגילויים – תשמע, סימן שאלה אם זה גילויים, או שזה דימיונות, או אם חלילה הוא מאד רשע, בשביל זה צריך להיות רשע גדול – הוא זוכה לגילויים מהסטרא אחרא רחמנא לצלן, אבל רוב האנשים לא שמה.
ובדור הזה, היות שאנחנו מתקרבים לגאולה השלמה ואבא שבשמים רוצה להתגלות, רוצה להכין את הנשמות – אז הוא שולח מדי פעם איזה גילוי לכל בן אדם, אם זה בחלום או באיזו השגחה שהוא רואה והוא אומר: "וואו, זה נס! זה לא בטבע הדבר הזה".
אבל עיקר העיקרים, זה הדבקות שאנחנו צריכים לעורר. אנחנו מעוררים את הדבקות מלמטה למעלה, ואבא שבשמים מחליט כמה הוא נדבק בנו, כמה זה אמתי מה שאנחנו עושים. יכול להיות שבהתחלה זה לא אמתי.
למשל, יש צדיקים שכל ענינם לדאוג לשכינה הקדושה – אז כל אחד עכשיו יתחיל להגיד שהוא דואג לשכינה הקדושה? זה רחוק מהמציאות, נכון? אבל אם בן אדם יתחיל ויתחיל ויחשוב על זה כל יום, יתפלל, יתקן את המחשבות והדיבורים והמעשים ויכוון לענין הזה – בסוף הוא יהיה צדיק, ובסוף הוא באמת ידאג לשכינה, ולבסוף באמת זה גם ישפיע, כי יכול להיות שהוא מתכוון וזה לא משפיע כלום למעלה.
אבל אם הוא, כמה שהוא יותר בביטול, כמה שהוא יותר זך, כמה שהוא חי לשם שמים בכל התחומים ושומע את עלבונו ושותק, זה אחד הדברים הכי קשים בחיים – ככה הוא זוכה לקרבת האלקים, קרבת האלקים. קרבת האלקים – "קרבת אלקים לי טוב", אמר דוד המלך. 'אלקים' זה גם שם של 'אמא עלאה', וזה גם קשור למלכות. לכן הוא אמר "קרבת אלקים לי טוב", ודאי, כי זו הבחינה שלו.
לא כל אחד קשור לענין של קרבת אלקים, אבל כל אחד קשור לענין של הדבקות. והדבקות הזו שאנחנו נדבקים בו מקדשת אותנו, מחזקת אותנו באמונה, בבטחון. ובכל רגע ורגע, כשטוב לנו, כשמר לנו, כשנחמד לנו – אנחנו דבקים בו.
ורואים בספר התהלים איך דוד המלך היה דבוק בו יתברך בכל מצב: כשהוא פחד, כשהוא שמח, כשהוא היה חזק, כשהוא היה חלש, כשהיה בהסתר פנים. "הסתרת פניך הייתי נבהל" – הנה, הוא בדבקות ובתפילה, כן? "וַאֲנִי תְפִלָּה" – הפך להיות תפילה בעצמו.
גם התפילה מביאה אותנו כמובן לדבקות, כמו כל המצוות. התפלין מביאים דבקות, לכן מניחים תפלין. והשבת מביאה לדבקות – שבשבת יש 'עליית העולמות', ויש זיכוך גדול, מקבלים נשמה יתרה שזו מין התגלות של ה' דרך הנשמות של הצדיקים שבאות לנוח, כן, בקרב הגופות של עם ישראל בשבת, לכן מרגישים קדושה עליונה ומעין עולם הבא. אז השבת גורמת לדבקות. וההיפך רחמנא לצלן – חילול שבת גורם לדברים קשים מאד, בַּפְּרט, בַּכְּלל, בשכינה, בעולמות העליונים. יהי רצון שכולנו נזכה.
אז הענין של הדבקות, זו עבודה חשובה מאד מאד מאד. ולכן כתוב הפסוק הזה: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כֻּלְּכֶם היום". אם אנחנו נדבקים באבא שבשמים – חיים גם בעולם הזה וחיים גם אחרי מאה ועשרים, כן, כשרשעים הם מתים פה והם מתים גם אחר כך. צדיקים חיים פה, וחיים גם אחר כך, עוד יותר.
ה' יעזור שכולנו נזכה לדבקות תחתונה ולדבקות עליונה ולקרבתו יתברך ולעשות לו נחת רוח, ולהיות שמחים בעבודתו, ושנוכל תמיד להיות דבקים בו.
"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי". למה לא "אירא רע"? – "כי אתה עמדי", זה הדבקות. "כי אתה עמדי" זה הדבקות. מבינים?
אז נעשה מאמץ בעזרת ה'. ככל שנעורר את הדבקות – לא משנה באיזו דרגה אנחנו נמצאים, אפילו אם אנחנו רחמנא לצלן 'למטה' לגמרי, רחוקים ומלאים עוונות וה' ירחם, אם מתחילים מההתעוררות של הדבקות – אבא שבשמים מיד מתעורר להאיר לבן אדם ולעזור לו לחזור בתשובה ולהתחזק.
יהי רצון שכולנו נזכה!
לחיים! לחיים! לחיים!
להיות שמחים לעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #ואתחנן #דבקות #שיויתי
