פרשת האזינו תשפ"ד – הכנה ליום כיפור
שבוע טוב! ערב טוב! שנה טובה ומתוקה! מה שלומכם? כאן אנחנו ב'ותן חלקנו בתורתך' על פרשת השבוע, והיום פרשת האזינו תשפ"ד. בשם ה' נעשה ונצליח! וגם נשלב דברי התעוררות – עשרת ימי תשובה, צום גדליה מחר, ויום כיפור בפתח.
פרשת האזינו: זו פרשה שבה משה רבינו מוכיח את עם ישראל, מעיד על עם ישראל שעם ישראל קיבל את התורה והוא מחויב לתורה. הדבר הזה רציני מאד, רציני מאד. בנוהג שבעולם, כל בן אדם עושה מה שהוא רוצה, כל אומה עושה מה שהיא רוצה. אבל עם ישראל לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. יהודי לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. למה? – כי יש לנו ברית עם ה' יתברך.
ה' יתברך כרת עמנו ברית בהר סיני. וזה מחייב את כל הדורות ואת כל הנשמות עד סוף כל הדורות, למרות שהאדם לא תמיד יודע, לא תמיד זוכר, הוא גם לא מסכים, יצרו אומר לו: 'מה פתאום...', אבל זה לא משנה. גם האומות לא תמיד מסכימות עם זה שעם ישראל העם הנבחר ושהתורה תורת אמת מהשמים וכו'. כן, תמיד יש חולקים. זה לא משנה.
ה' יתברך מנהיג את העולם על פי התורה – אם אין זכות אז בהֶסתר, ואם אין זכות אז בהסתר שבתוך הסתר, ואז הוא מסתתר לגמרי והבריות לא יודעות שהוא קיים – אבל הוא קיים, והמשפט משפט אמת, והוא מעניש והוא נותן שכר. גם בעולם הזה הוא מעניש. ולפעמים אדם – מה זה 'לפעמים'? הרבה פעמים אדם בכלל לא נותן את דעתו על כך. ולכן אמרו חכמים שאם באים על האדם יסורים, "יפשפש במעשיו", "פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה". ברור.
כן, גם רש"י מסביר את זה – שה' מאחר את התשלום לצדיקים לעולם הבא, וממהר לתת לרשעים את התשלום שלהם על המצוות שעשו בעולם הזה על חשבון העולם הבא, ככה שהמסתכל על מה שקורה בעולם, הוא לא תמיד מבין, בדרך כלל הוא לא מבין, למה 'צדיק ורע לו רשע וטוב לו'. אלו הסיבות.
אז בענין "האזינו" – האזנה. בן אדם צריך להקשיב, לשמוע, להאזין, להאזין... "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" – צריך להאזין. ובעבודה הפרטית, אדם צריך להאזין לתוך רחשי נפשו כדי להגיע לבירור, כדי לדייק בבחירה. כדי לקלוט מה שקורה צריך את הבינה, צריך את ההקשבה הזו הפנימית, האזנה, להאזין, להקשיב, להפנים, לִבְרֹר ולהחליט.
בראש השנה, בכל התפילות אנחנו ממליכים את ה' יתברך למלך, הֶפך ממה שבן אדם בדרך כלל עושה בכל יום – שאז הוא ממליך את עצמו למלך. לפעמים הוא מוכן 'להתפשר', הוא מוכן גם להמליך את ה' למלך, אבל לא על חשבון זה שהוא המלך, הוא עצמו, האדם. אבל 'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד', ככה קטרגה הלבנה, אז ה' אמר לה: "לכי ומעטי את עצמך". ובאמת אנחנו צריכים למַעט את עצמנו.
כל הטבע האנושי, ובכלל כל הטבע של הבריאה ושל כל בריה אפילו הכי קטנה, זה שהיא רוצה לחיות. ובשביל לחיות היא צריכה להתפרנס ולאכול ולשתות וכל הצרכים שהגוף צריך כדי להתקיים.
אז צריך לבטל את ה'אני', להפוך אותו ל'אַיִן' כלפי ה', כי להמליך את ה' באמת – זה להבין שבן אדם הוא 'כלום', הוא שייך לה' יתברך, הגוף שלו, הנשמה שלו, המחשבות שלו, הכל של ה' יתברך, והוא צריך לעבוד את ה' יתברך על פי התורה, כי זה הציווי, כי זאת הברית, זה מה שקיבלנו על עצמנו. ואפילו בתחילה קיבלנו את זה בדרך שה' 'כפה עלינו הר כגיגית' ונתן לנו את התורה, כי שום אומה לא רצתה לקבל את התורה.
וכבר היו תתקע"ד דורות קודמים שה' 'היה בורא עולמות ומחריבן'. וזה מפני שהיו רשעים ולא היה על מי להשתית את העולם, עד שעם ישראל סוף סוף הסכימו לקבל על עצמם תיקון עולם במלכות שד"י. והעולם בזכות זה מתקיים, "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". 'העבודה' – העבודה שבלב, העבודה הפנימית, התפילה. 'תורה' – כפשוטו. 'גמילות חסדים' – ברור שכפשוטו.
אם כן, כאן משה רבינו בפרשת האזינו לפני שהוא מסתלק מן העולם – הוא מוכיח את עם ישראל, הוא מתרה בעם ישראל שיקיימו את התורה, שלא יגידו שלא קיבלנו את התורה. לכן הוא מעיד בהם שמים וארץ, שהם עדים נצחיים, שהם יהיו העדים, שלא נוכל להתחמק.
ובגלל שאנחנו ערֵבים זה לזה, ובעצם 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' – לא יכולים לברוח מזה. אז אפילו ישראל "אף על פי שחטא – ישראל הוא", וה' יתברך חושב מחשבות "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח". לא משנה באיזו קליפה האדם עטוף, באיזו גלות הוא נמצא, אם זו גלות הנשמה או גלות פיזית, או איזו דרגה של ידיעה או הבנה יש לו על היותו יהודי – הוא חלק מהברית. ובתור כזה – ה' לא מוותר עליו.
ומאד קשה לבשר ודם – שמצד אחד צריך לדאוג לקיום שלו כמו שאמרנו, ומצד שני צריך להתבטל. אה, הקיום שלך זה לא רק בשביל שתאכל ותשתה ותהנה מהחיים – לא. יש לך תורה ומצוות ומעשים טובים, שזה עול, עול מלכות שמים, עול תורה ומצוות. וגם החיים בעולם הזה, הם מושפעים מאיך שאתה מקיים או לא מקיים את התורה ומצוות. וגם החיים הנצחיים, עולם הבא, יושפעו מזה.
"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" – אמרו חכמים: כל אחד יש לו את החלק שלו, לפי מה שהוא הכין בעולם הזה כל אחד יקבל את השכר, שהוא קרבה לה' יתברך. זה השכר – קרבתנו לה' יתברך, הגילויים מה' יתברך, השפע מה' יתברך, העונג מה' יתברך, בלי יצר הרע, לא פרטי ולא כללי. פלא פלאים. אז כל אחד יקבל לפי מה שהוא הכין.
אז הענין הזה של להפוך 'אני' ל'אַיִן' הוא דבר רציני מאד וקשה מאד, כי אדם קרוב אצל עצמו ומרגיש את הישות שלו, 'וחושב את עצמו' למלך העולם. ואיפה הבורא יתברך שמו לעד – ואיפה להבדיל אין סוף הבדלות הנבראים?!
ה' יתברך נתן לנו ברחמיו הרבים האין־סופיים ובאהבתו חכמה–בינה–ודעת, שגם נבין דברים לעָמקם ולרָחְבם. יש בעלי חיים מכל מיני סוגים שאין להם חכמה בינה ודעת. הם לא כל כך מבינים דברים לעמקם ולרחבם, והאדם כן. גם האדם היהודי וגם האדם שאינו יהודי מבין דברים, יש לו בחירה בין טוב לרע. ואם בן אדם מבטל את ה'אני' שלו כלפי אבא שבשמים ומקיים את רצונו יתברך, ונלחם לקיים את רצונו יתברך – אז הוא בסדר כלפי ה'. ואם לא – אז הוא בחושך, הוא מקבל ענשים מהקל אל הכבד, הוא לא עושה את תפקידו, הוא לא בסדר.
אז עכשיו אנחנו בעשרת ימי תשובה, יום כיפור תכף, בעזרת ה', הבא עלינו לטובה. מחר 'צום גדליהו' – סיפור קשה מאד הסיפור של הרצח של גדליהו, ויש צום על זה כל שנה במשך הדורות, על מנת שלא נשכח. ה' ישמור על עמו ישראל. "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יברך את עמו בשלום"!
אנחנו צריכים להתחזק בהבנות האלה הבסיסיות של אמונת ישראל, ולחיות לפי ההבנות האלה ביום־יום, ולקיים מאהבה ומיראה מיראה ומאהבה את התורה, כי זה מה שציונו ה' יתברך. "כי הם חיינו וְאֹרֶךְ ימינו ובהם נֶהְגֶּה יומם ולילה, ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים"!
והגאוה של האדם – מזעזעת. כמה אדם יכול להתגאות? כל אדם בר דעת מינימלית יודע שאחרי מאה ועשרים שנה הולך לקבר, וכמה הוא יכול להתגאות ועל מה? וכמה הוא יכול למרוד נגד ה' יתברך, נגד התורה? זה מעשה לא הגיוני, לגמרי לא הגיוני.
גם אם הוא אומר שהוא לא מאמין וכל הדבר הזה, זה לא פוטר אותו, 'הוא לא מרגיש', זה לא פוטר אותו – תתפלל לה' שתאמין ושתרגיש ותזכה לרוח הקודש ולנבואה ולקרבתו יתברך, תתפלל, אל תוותר, אל תוותר ליצר, לא הפרטי ולא הכללי.
ובדור הזה, 'האחרון שבאחרון', ש"הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ", ואנשים חיים הרבה בגשמיות, וקשה מאד – צריך להילחם יותר, לא פחות, צריך להתעמק יותר, צריך להאזין יותר, להאזין להשגחתו יתברך, להאזין לתורתו, ולהתפלל.
הכפירה היא דבר נורא. הכפירה באה לפגוע באדם, לטמא אותו, להרוג אותו בעצם רוחנית, למנוע ממנו את העולם הזה ואת העולם הבא, לנתק אותו מאבא שבשמים. ויש לה הרבה סעיפים. זה 'נשק יום הדין' של היצר הרע הפרטי והכללי, הכפירה. בן אדם שמתחיל להימשך לתוך זה – צריך להתבטל 'מעל טעם ודעת', למסור את הבחירה שלו בידי שמים, לצעוק לה'. 'כפירה', 'כפור', 'עמלק' – כולם אותן הבחינות.
"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". בבית שלא לומדים תורה – לא מתקיימת כראוי הברית בין עם ישראל לה' יתברך, וזה הולך ונחלש. 'ביטול תורה' – זה לא רק שמפסיקים ללמוד תורה, אלא שבמקום התורה נכנסים דעות כוזבות, דעות לא נכונות, עיסוקים לא נכונים.
אין 'חלל פנוי' – או שאתה ירא שמים או שאתה להפך, או שאתה נלחם להיות צדיק או שאתה מידרדר להיות רשע. אדם לא עומד במקום אחד, כי "מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה". "שכר מצוה – מצוה". "שכר עבירה – עבירה".
אז אל 'תרגיש בנוח'. ואם עשית משהו לא טוב – תּוֹדֶה. "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם". בקש רחמי שמים. אם קשה לך – תתפלל שה' יתן לך כח ומח ולב מבין כדי שתוכל לעבוד אותו כראוי, שלא תתפתה. תעשה לך תחבולות, "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה". תעשה את כל מה שצריך כדי שתוכל לעבוד את ה' ושהיצר לא יתפוס אותך. זה שבן אדם יש לו יצר חזק, זה לא פוטר אותו – צריך להילחם! אם יש לך יצר גדול – סימן שיש לך נשמה גדולה, שיש לך כח של קדושה להלחם בו. ו"כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי", "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", אל תתיאש!
רבי נחמן אמר ש"אין שום יאוש בעולם כלל", אנחנו הקטנים מסבירים: בתנאי שתילחם ביאוש, כי אדם יכול להתיאש ולא להילחם ביאוש. זו מלחמה. "עִבדו את ה' בשמחה", כן? "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", אומר רבינו נחמן הקדוש זי"ע. מלחמה גדולה להיות בשמחה תמיד! זו ממש מלחמה – צריך תחבולות, צריך צעקה, צריך להתנגד לעצבות שלא תתפוס! לא לתת למחשבות שליליות לתפוס את האדם. גם הכפירה, דבר נורא ואיום – צריך להילחם בה!
גם הגאוה – רבינו הבעש"ט הקדוש והאהוב אמר שאין עצה נגד הגאוה רק ה' יעזור, אנחנו הקטנים מסבירים: בתנאי שבן אדם ילחם, לא שבן אדם נכנע לגאוה ורק מתפלל... – צריך להילחם, צריך להסתכל, להקשיב, להאזין איפה הגאוה תופסת אותנו, איך היא תופסת אותנו, ולהילחם בה. כל הזמן מלחמה.
החיים הם מלחמה, או שנלָּחם, או שהיצר גומר את הבן אדם – הופך אותו לפוחלץ בהתחלה, אחר כך מאבד אותו משני העולמות. "היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". הוא לא אומר את זה בהתחלה. הוא גם עושה תחבולות ושלבים. בהתחלה הוא 'כעני בפתח'. אחר כך אתה נותן לו להיכנס – הוא אורח. אתה נותן לו להישאר בתוך הבית – הוא נהיה בעל הבית. בשלבים, תמיד בתחבולות ובשלבים הוא עובד.
אז זה לא משנה אם זה נוח לך, כיף לך, בא לך – זו העבודה, זו המלחמה, זה מה שצריך לעשות, להתאחד כולנו ביחד, להילחם ביצר הזה הרע, שרוצה לנתק אותנו מאבא שבשמים ורוצה שנעבוד אותו, במקום שנעבוד את ה' יתברך שנעבוד את היצר הרע – בתאוות, במדות הרעות, במחשבות הכפירה, בטמטום הלב, בבהמיות... לא לשמוע לו! ואם נפלת – קמת, תמשיך להילחם. כל עוד שאדם נלחם הוא בצד של ה' יתברך, גם אם הוא נפל מיליארד פעמים. אבל אם הוא לא נלחם, היצר לוקח אותו, ואת זרעו אחריו גם.
מי שמוותר, לא שומע לה' יתברך, לא שומר תורה ומצוות – גם הילדים שלו כבר בידיים של היצר. הם יכולים כמובן לעשות תשובה, אבל זה קשה. כשבן אדם נולד לבית חילוני, או בבית רחוק מאד ואנטי־דתי לדוגמא – מאד קשה. למה שהוא יתעורר עכשיו לעשות תשובה, לשמור שבת? ברוך ה', זכינו, בדור הזה יש בעלי תשובה.
אבל זה לא דבר פשוט ומובן מאליו – זה מלחמות בלי סוף, צעקות, לצעוק לה', להילחם, להתמודד עם הסביבה שלא תומכת בזה שתעבוד את ה', וכל הדעות הכוזבות... – כשבן אדם נולד, מסתכל על העולם – הוא לא מבין אותו לעמקו. אם הוא לא לומד תורה ופנימיות התורה, אז הוא לא מבין מה הולך פה, הוא יכול להאמין בכל דבר, יכול להתבלבל.
אז "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" זה חשוב מאד. השאלה גם איך, איך להתאים את האור לכלי, שהילדים ירצו ללכת בדרך ה'? – אתה צריך לתת דוגמא, דוגמא של אבא ואמא, הורים שאוהבים את הילדים ומסבירים להם ונותנים דוגמא, כי הילד רואה את ההורים ואומר: 'אהה, הנה, אבא שלי צדיק. אמא שלי צדקת. מה איתי...?' אבל אם הוא רואה אבא כביכול דתי, שומר את המצוות, אבל מתנהג לא כראוי, אז הוא אומר: 'אבא שלי שחקן. זה לא אמתי. למה שאני אהיה צדיק אם הוא לא צדיק...?' וכן הלאה.
טוב, רבותי, הארכנו היום כי אנחנו עוסקים בכמה נושאים בשיעור אחד. ואני בטוח שבעזרת ה' כולנו נזכה לשנה טובה ומתוקה! נתאחד כולנו למען שמו באהבה! לעבוד את ה', לעשות את הטוב, להיות טובים! "ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
שנה טובה ומתוקה!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#כיפור #יוםכיפור #פרשתהשבוע #פרשת #האזינו
