לחצו להפעלת הסרטון
פרשת במדבר תשפ"ד – הכנה לחג השבועות
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', ספר במדבר פרשת במדבר תשפ"ד, ובשם ה' נעשה ונצליח. וגם נדבר קצת אם ירצה ה' בהכנה לחג השבועות.
בענין שה' יתברך ציוה לפקוד את עם ישראל, וזה דבר מעניין מאד, כן, לספור בעצם את עם ישראל – מובן שלא סופרים כמו שסופרים סתם דברים אלא במחצית השקל ובדברים כאלה, כי אסור לספור את עם ישראל כפשוטו – אז מה החשיבות של זה? מה החשיבות של המספר, של כמה יהודים יש, כמה מכל שבט?
ברור שהכל על פי הסוד. השאלה שהעסיקה אותי היא שמצד אחד כל אחד הוא נברא בפני עצמו, חשוב מאד בעיני ה', אחרת הוא לא היה בורא אותו, קל וחומר עם ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש", "עם סְגֻלָּה", כל אחד ואחת יחידים במינם – מצד שני, יש ערבוּת הדדית, כולם ערֵבים זה לזה.
ומי שלמד בספר הקדוש 'שער הגלגולים' למהרח"ו הקדוש זי"ע, תלמידו של האר"י הקדוש זי"ע, יודע שכל נשמה יש לה שורש מיוחד ומקום מיוחד משם היא נאצלת ונמשכת לעולם הזה, יש אנשים שיש להם כמה ניצוצות של כמה נשמות בתוך אדם אחד, וכמובן כל הדור שלנו כולנו מגולגלים מגלגולים קודמים.
אז האדם הוא חידה. קודם כל הוא חידה לעצמו. הוא מִסְפָּר, יש לו מספר, יש לו שורש – יש לו כתובת למעלה: מאיפה הוא יונק, מאיפה הוא נאצל, מאיפה הוא נברא, מאיפה הוא יונק את השפע שלו, קו ימין–קו שמאל–קו אמצעי, ראש–תוך–סוף, איפה? מאיפה הוא בא מקומת אדם הראשון – מהפאה הימנית? מהפאה השמאלית? הכל כתוב שם, כל האפשרויות כתובות ב'שער הגלגולים'.
אבל האדם עצמו אין לו השגה בזה, אלא אם כן מגלים לו משמים. זה לא דבר מצוי כל כך ופשוט כל כך שבן אדם יודע מי הוא – קודם כל מה שורש נשמתו, איזה גלגול הוא בא לתקן, כמה ניצוצות יש בתוך נשמתו, ממי הניצוצות ומה התפקיד האלקי שלו – כל זה חסוי. יחידי סגולה ידעו על עצמם ועל זולתם, כמו האר"י הקדוש, כמו רבינו הבעל שם טוב הקדוש, צדיקי עליון קדושי עליון נדירים מאד, ביותר, בכל דור ודור. ובדורות האחרונים זה עוד יותר נדיר.
ואם משמים היו רוצים שבן אדם ידע מה שורש נשמתו המדויק ומה תפקידו המדויק ומה תיקונו המדויק ואת כל הדברים האלה – היו מגלים לו. רבינו הבעש"ט הקדוש בסוף ימיו אמר 'אה', עכשיו גילו לו מה התפקיד שלו, לְמה הוא בא לעולם. כבר דיברנו על זה: מה, הוא לא ידע לְמה הוא בא לעולם? – הוא בא להאיר לעולם את אורו של משיח, התחלת הארת משיח ולהציל את עם ישראל על ידי תורת החסידות. את כל מה שנסתר הוא ידע, עלה לעולמות העליונים.
כנראה את אותו פרט שאמרו לו הוא לא ידע, עד שגילו לו. וגם כשבן אדם כבר מגלים לו דברים משמים הוא צריך לדעת מי מגלה לו את זה, ואם זה אמתי או שזה מתחזה, או שזה מהסטרא אחרא. אז להזהר מאד בדור הזה מכל מיני אנשים שחושבים שהם יודעים מי הם ומה הם או שגם אומרים לאחרים. זה דבר ראשון.
דבר שני, אז בכל זאת האדם רוצה לדעת משהו על עצמו – שיתבונן בנפשו: מה נטיות לבו, איך האישיות של עצמו, אילו מדות יש לו, טובות, ורחמנא לצלן לא טובות, מה הוא צריך לתקן בפשט שלו במחשבה דיבור ומעשה – שיתבונן, שיעשה את 'מפת הקרב' של עצמו – איפה קשה לו בעבודת ה', איפה קל לו. ומזה הוא קצת יבין.
אומר האר"י הקדוש, "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" – למה? כי איפה שלבו חפץ שם תיקונו. האם מהכלל הזה אפשר להקיש לשאר הדברים? למשל, אדם נמשך לאיזו מלאכה מסוימת, אז זה אומר שזה תיקונו? – כן, אבל צריך זהירות. לפעמים זה יכול להיות למשל מלאכה לא כשרה, וזה מצד הסטרא אחרא שהוא נמשך לזה, ולא מצד הקדושה והתיקון.
לכן הכל צריך להיות על פי ההלכה, כל מה שהאדם עושה, ועל פי היראת שמים. אבל זה מובן – כל בעל מלאכה אוהב את מלאכתו. אחד רוצה להיות רופא שיניים, אתה רוצה להיות רופא שיניים? אחד רוצה להיות סנדלר, ואחד רוצה להיות נהג. אחד רוצה להיות מורה. זה לא סתם, הרצונות. ודאי שזה קשור לכשרונות של האדם, וגם לתיקון.
מצד אחד אמרנו: 'במקום שקשה לך שם התיקון שלך' – נכון. נניח לבן אדם כעסן או תאותן, ברור שיש לו שם תיקון. אבל לא כל דבר שיש בו קושי זה התיקון. לפעמים זה מראה שאתה צריך לעבור משם למשהו אחר, כי זה לא התיקון. אז נא לדייק בכל דבר על ידי התבוננות ובירור עמוק מאד, לא להיות פזיז, לא להיות שטחי, ולהתפלל לה' ולא להתגאות.
למה האדם מתעסק עם עצמו, רוצה לדעת מי הוא, מה הוא, מה התפקיד שלו? מאיזה צד זה בא? זה יכול לבוא מצד הגאוה שלו – שהוא חושב את עצמו מלך העולם והוא הכי חשוב. וזה יכול לבוא מצד היראת שמים שלו – שהוא אומר 'אני רוצה בגלגול הזה לעשות את התיקון האמתי שלי'. מצד שני, מי אמר שמגיע לך בכלל לדעת מי אתה? אם היית זכאי לדעת וזה היה לטובתך, היו מגלים לך.
צריך הרבה הכנה כדי לקבל את האמת מהשמים. זה לא דבר פשוט. לפעמים האמת מרה. אדם חושב שהוא איזה צדיק עליון, ובסוף חלילה הוא איזה גלגול של איזה רשע שצריך לתקן אותו. זה עומס נפשי, היו קוראים לזה היום אולי 'עומס פסיכולוגי', על האדם לדעת את הנסתרות. מי אמר שהוא יכול להתמודד עם נסתרות?
ולכן העיקר זה להדבק באבא שבשמים ולעשות רצונו על פי התורה ולעסוק בעבודת ה' לשם שמים, כפי שמתואר בספר שלנו 'דרך עץ החיים'. נא להוריד אותו מהאתר בחינם. יש שמה הקדמות יפות מאד לעבודתו יתברך, שזה יכול לעזור לכם. יש שם דרך איך לברור את המציאות הפרטית והכללית, ובכלל שאדם ידע מה מוטל עליו בעולם הזה, בשפה פשוטה וברורה.
אז יש הרבה מאד נשמות. כל נשמה ונשמה שונה מחברתה. לכן גם כל שבט ושבט שונה מהשבט השני, ויש לשבט תפקיד מיוחד של השבט. ולכן חשוב לִמְנות אותם, כן? לפקוד אותם, כמו שיש בפרשה.
זה חשוב קודם כל כי אומר המדרש שה' יתברך אוהב את עמו ישראל ולכן הוא רוצה לדעת אחרי כל מאורע חשוב כמה יש, כמה יש לו פה בעולם הזה. מובן שהוא לא צריך אותנו בשביל זה, אבל זה חלק מהציווי, שיהיה לנו שכר לעשות את רצונו יתברך, שגם אנחנו נהיה מודעים לזה שכל אחד ואחת חשובים ביותר.
אין תחליף, לשום בן אדם אין תחליף. כל אדם, אפילו הפשוט שבפשוטים – יש לו את התפקיד שלו במלחמת ה', מלחמות ה', נגד היצר הרע הפרטי והכללי. הוא צריך לקיים תורה ומצוות, שזה יהיה זך ונקי לשם שמים. וזה לא פשוט כל כך, בשום דור. בדור הזה זה עוד יותר לא פשוט, בגלל שאנחנו 'למטה' מאד, בעמקי הקליפה, והמלחמה על כל נשמה קשה מאד.
כל זה גם בפרשה, וזו גם הכנה לקבלת התורה בחג השבועות הבא עלינו לטובה, כי יש כלל: 'האור מצטייר לפי הכלי'. יש 'כלי', ה'אור', זה האור האלקי – הוא מצטייר לפי הזַּכּוּת או העכירות של הכלי. לכן "צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", זה הכלי. האדם הוא הכלי הבוחר בין טוב לרע, אז לפי רצונו "הוא כבודו" – ככה מצטייר האור.
אחד לומד תורה, חוזר בתשובה ונהיה קדוש. אחד לומד תורה ונהיה כופר, רחמנא לצלן, ורשע. מה קרה? זו אותה תורה... – זה רצה לעשות רצונו יתברך ותיקן את עצמו, את כל המדות שלו, את כל המלחמות עשה במחשבה, דיבור ומעשה ונהיה צדיק וקדוש. וזה רצה למרוד בה' וכביכול להוכיח שאולי זה לא נכון והתורה לא ככה וככה, כל סיפורי הכפירה, כי רצה לפגום, כי רצה לעשות מה שבא לו, מה שהיצר הרע אומר לו – אז הוא נהיה רשע.
אז חשוב מאד להכין את עצמנו לקבל את התורה. אחד רוצה לקבל את התורה כי הוא רוצה להיות חכם, לדעת הכל. זה טוב או לא טוב? – אז ככה: תלוי לָמה הוא רוצה לדעת הכל. אם הוא רוצה לדעת הכל כי זה ציווי שצריך לדעת את התורה, והוא עניו והוא רוצה לעבוד עם זה את ה', לעשות לו נחת רוח, זה יפה מאד. אבל אם זה בשביל הגאוה שלו, בשביל הכבוד שלו, "קַרְדֹּם לַחְפֹּר בו" – אז זה גרוע מאד. מדקדקים, בשמים מדקדקים כחוט השערה על כל בחירה של האדם.
בזמן הזה, בתקופה הזו שלנו, צריך להשתדל מאד לעבוד את ה' לשם שמים. אנחנו מתקרבים לסוף התיקון, להופעת משיח צדקנו, ואנחנו כבר בסוף, 'בסוף החבית' כמו שאומרים, למטה־למטה. מי יודע כמה הזדמנויות של קדושה וכמה גלגולים היו ולא ניצלנו אותם. אז יש לנו הזדמנות.
דבר ראשון, לא להתגאות. שאלו אותי השבוע 'מה, איך אפשר לא להתגאות?' באמת הבעל שם טוב הקדוש אומר שאין עצה לזה, רק להתפלל וה' יעזור. אנחנו הקטנים אומרים שצריך להלחם, לא רק להתפלל. ואולי העצה, כשבן אדם מתחיל להתגאות – שיסתכל על העוונות שלו, על העבירות שלו שעשה, שנכשל, כל אחד לפי מה שהוא נכשל – בודאי הוא יתבייש וילך לו כל החשק להתגאות, לבו ישבר, והוא ירצה רק שה' ירחם עליו ויסלח לו.
אנחנו, אני, תינוק שנשבה שזכינו שה' קרב אותנו. אז בהיותי תינוק שנשבה והייתי אנוס בילדות לא ידעתי את התורה – ובכל זאת אנחנו מתביישים. אם עשינו משהו לא לפי התורה הקדושה, אנחנו מתביישים, למרות שזה לא יחשב לנו עבירה כי לא ידענו, אנוס פטוּר. בכל זאת אנחנו מתביישים. בושה, בן אדם מתבייש, כשהוא עושה חשבון הוא מתבייש.
לכן אסור להזכיר לבעל תשובה את עברו. מספיק יש לו את ההרגשה הקשה שהוא נכשל, שהוא עשה דברים שלא צריך. צריך רק לעודד אותו ולשמח אותו על מעלתו שזכה לחזור בתשובה, זה דבר גדול שבן אדם זוכה. אבל הוא לא צריך להתגאות. אם הוא מתחיל להתגאות, קצת יזכר בעברו בינו לבין עצמו – אז הוא כבר לא יתגאה.
היום כל אחד בעל תשובה, כי רחמנא לצלן המלחמה עם היצר קשה מאד, בשניה אחת בן אדם, חלילה, עושה משהו, אומר משהו, חושב משהו, לא כראוי – והוא צריך לעשות על זה תשובה, אף על פי שאולי הוא לא עשה שום עבירה במעשה. אבל מספיק שיש הרהור לא במקום, מחשבה לא טובה, לא קדושה, שנאת חנם שלצערנו מצויה עדיין.
אז כדי שנקבל את התורה צריך לעשות הכנה: צריך להתבטל, להפוך 'אני' ל'אַיִן', אין – א' י' ן', להפוך אני לאין, להתבטל, לרצות להיות חייל של ה' יתברך, לרצות לעשות רצונו ולא להפך. ולעבוד על זה, לא רק לרצות – לעבוד על זה.
ו"כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי", ואני ממשיך להלחם. לא להתיאש, כמו שאמר רבינו נחמן הקדוש זי"ע: "אין שום יאוש בעולם כלל", לא. נכון, לא להתיאש אף פעם. אבל לא מספיק רק לא להתיאש – צריך לקום ולהלחם, לא להשאר במצב כזה נפול, ועוד ועוד ועוד ועוד, ועוד ועוד ועוד ועוד…
ללמוד מהבעלי תשובה, ללמוד מהתינוקות שנשבו – שהם לוחמים, אחרת לא היו זוכים להתקרב וגם לא להחזיק מעמד. ללמוד מגרי הצדק האמתיים – כמה מלחמות הם עוברים כדי להתקרב ולהחזיק מעמד. לפעמים מביישים אותם, רחמנא לצלן.
מאד צריך להזהר בכבודם של הבריות כולן, תמיד תמיד, לכבד את הבריות. אתה לא יודע מה מסתתר מאחורי האדם הזה שמולך: מה עבר עליו, מה עובר עליו, כמה קשיים אין־סופיים יש לו, ואיך הוא נלחם כדי להיות בן אדם ולא להפוך להיות חלילה חיית טרף. כן, "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" – אתה לא יודע מה המלחמה של השני, אין לך חצי מושג.
יש אנשים שקל להם למשל ללמוד תורה, ברוך ה'. אומרים ש'בעל התניא' הקדוש היה מצטער שהוא כזה גאון שלא היה צריך להתאמץ בכלל בשביל ללמוד. באמת יש לו ספרים ומאמרים פלאי פלאות, אין כדבר הזה בעומק וברוחב, פלאי פלאות. שלא נדבר על הלכה, כן? אבל המאמרים שלו, יש מלא ספרים שלו, שבן אדם לא... מה הוא משיג מזה? קצת ככה הוא משיג מזה. ויש אנשים שקשה להם – רבי עקיבא היה לו קשה ללמוד את האל"ף בי"ת.
אז כל אחד לפי זכותו, לפי תפקידו, לפי גלגולו, לפי צינורו, לפי איפה הוא נולד, אם חינכו אותו לתורה ומצוות או לא, גם שורש נשמתו, יש שורשים שונים. אז אי אפשר לדון אף אחד, כי אתה לא יודע מה עובר על השני. ובשמים יודעים את האמת.
גם אדם פשוט שלא יודע קרוא וכתוב והולך לבית הכנסת, וגם מתבייש כי הוא לא יודע כלום – יקר מאד בעיני ה'. זה גם כתוב במילים אחרות ב'תנא דְבֵי אליהו' הקדוש, וזו גם דרכו של רבנו הבעל שם טוב הקדוש, שיהודי פשוט יכול להיות יקר מאד מאד מאד בשמים! כי הוא תמים, והוא "לֵב נִשְׁבָּר", והוא עושה בנקיות, בנקיות. נקיות. צריך להיות נקי. נקי, קשה מאד להיות נקי. אז זו הכנה רצינית.
אנשים הולכים כל יום וטובלים במקוה, ברוך ה'. אז זה מוסיף קדושה וטהרה ונקיות, וטוב מאד. אבל אחר כך צריך לשמור את הנקיות: לא להתגאות, מדות רעות, מחשבות לא בסדר, דיבורים לא בסדר, מעשים לא בסדר. כל הבחירות שבן אדם עושה, אם הם בצד הלא נכון – האור מסתלק והחושך משתלט, ואז האדם לא נקי, מתלכלך, וצריך לנקות את עצמו עוד פעם.
אז הנקיות הפנימית של האדם היא דבר עצום, בדור הזה עוד יותר עצום, ולפעמים לצערנו גם נדיר – כי הדור למטה מאד, כמו שאומר 'בעל הסולם', יש 'רצון לקבל עב'. בסוף הסוף שמה, אנחנו בסוף הזמן שמה.
הזמן הזה, אמרו עליו חכמים: 'דור ממון' למשל. דור ממון, זו גסות, גסות רוח התאוה לממון. איך אדם יהיה נקי אם יש לו תאוה לממון? לא סתם היה צריך למצוא "שֹׂנְאֵי בצע" – זו מדה. אם אין לך את זה, צריך לעבוד על זה. על כל דבר צריך לעבוד.
אז האדם מגיע לשבועות מוכן לפי מה שהכין, "מי שטרח בערב שבת" – לפי מה שהוא הכין, לא ברגע האחרון אלא כל השנה, אבל גם ברגע האחרון זה טוב. העיקר שיכין את עצמו לקבלת התורה, שהכלי יהיה זך, כי 'האור מצטייר לפי הכלי'.
ככה מסופר על המגיד ממזריטש, שכשהגיע בפעם הראשונה אל רבינו הבעל שם טוב הקדוש, הוא בא אליו שהוא יטפל בו כי הוא היה סובל מכאבי רגלים – הבעל שם טוב שאל אותו אם הוא יודע ללמוד, הוא אמר שכן, אם הוא יודע קבלה, אמר שכן. אמר לו לקרוא איזה עמוד בספר קבלה ושיסביר. ואז הוא קרא והסביר. אמר לו רבינו הבעל שם טוב: 'לא', אמר 'זה לא ככה'. אז אומר לו המגיד ממזריטש: 'אז כבודו יגיד לי את הפירוש הנכון'.
ואז כשהבעל שם טוב הקדוש התחיל להקריא את אותו עמוד – ירדו מלאכים מהשמים, קולות ורעמים, והמגיד ממזריטש התעלף, הוא לא היה יכול לשאת את האורות שירדו מהשמים – שאומרים שזו היתה קבלת התורה של המגיד ממזריטש אצל הבעש"ט הקדוש.
ככה היה מתעלף עד שהבעש"ט ביקש לקנות אבן חן ולטחון אותה, אני חושב שזה היה יהלום, לתת לו לשתות. ואז הוא הפסיק להתעלף. היתה לו 'שבירת כלים' מרוב האור.
אז יש קבלת התורה, ויש קבלת התורה.
אנחנו צריכים לבוא שמחים. ו"לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי" – שנזכה. שנזכה.
בדור הזה שלנו כל התעוררות מלמטה אמתית, אפילו קטנה, היא יקרה מאד מאד מאד בעיני ה'! בגלל החושך, בגלל הנסיונות, בגלל המצב המפחיד בגשמיות וברוחניות.
ועדיין לא כל עם ישראל קיבל את התורה. כדי לקבל את התורה באמת – וואו... בן אדם צריך להאמין בה', להאמין בתורת ישראל, לרצות לקיים, ולקיים. לא כל אחד זכה לזה.
אז נתפלל שכולנו נזכה לקבל את התורה מאהבה ומיראה, מיראה ומאהבה, "למען שמו באהבה"!
לחיים! לחיים! לחיים!
"ובא לציון גואל" במהרה ברחמים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
