פרשת במדבר תשפ"ג – המסע אל האמת
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
בשם ה' נעשה ונצליח!
בפרשה אנחנו רואים את הסדר. הכל בסדר, בחכמה. קודם כל, ה' יתברך מצוה למנות את בני ישראל, כל אחד על פי שבטו. אחר כך ענין המיקום, הדגלים, איך חונים ואיך נוסעים, הולכים, איך מתקדמים, מתי מתחילים לנוע, מה הסדר – כשהענן מסתלק, הכהנים תוקעים בחצוצרות ושבט יהודה מתחיל לנוע ראשון, הכל בסדר מופתי, "מי זאת עֹלָה מן המדבר"! וכל אחד מה התפקיד שלו בנשיאת המשכן, כל החלקים וכל הכלים, ואיך צריך כל אחד להיות בתפקידו ולא לגעת בתפקיד חברו. זה באופן כללי. והעונש לזר הקרב – כן, "והזר הקרב יומת" בידי שמים.
רבינו רבי נחמן אומר שאם בן אדם מרגיש התעוררות במקום מסוים, התעוררות רוחנית, אז שיתעכב שמה ויעשה איזו עבודה, עבודת ה' – אני אומר את זה במלים שלי – כי המקום הגשמי הפיזי הוא מכוון כנגד מקום עליון רוחני, אז אם יש לך התעוררות, עד שיש התעוררות, מה? לא תנצל את המקום שאתה חש התעוררות?!
ובכלל רבי נחמן גילה סודות והקשרים והקשות ובחינות שאף אחד לא גילה קודם וגם לא אחרי זה. היה ענק שבענקים. זכותו תגן עלינו. פלא פלאים של תורות שאין לנו תפיסה והשגה בהם כל כך, מה שאנחנו משיגים.
אז זה משך את תשומת לבי, הענין הזה של המקום הגשמי, לעומת זה המקום הרוחני, בהקשר של המסעות והחניות של עם ישראל, כן – שלא סתם נסעו לא סתם חנו, בכל מקום יש תיקונים, ניצוצות, התעוררות וכל הסוגים של עבודת ה' שצריך לעשות בכל מקום, והכל על פי הסוד ועל פי החכמה העליונה.
וענין התפקיד: מה התפקיד של הכהנים, של הלויים, של ישראל, מי צריך לקחת מה ואיך ובאיזה שלב. קודם הכהנים מסדרים את הכלים ומכסים אותם. רק אחר כך יכולים לבוא הלויים. ואוי ואבוי אם משנים את הסדר! לא סתם יש אחר כך את מחלוקת קרח, שלא מצא חן בעיניו התפקיד שלו – הוא רצה להיות כהן והוא לוי.
למה אחד כהן, אחד לוי, אחד ישראל? – משמים. ראשי תיבות של כהן לוי ישראל: כל"י. אנחנו בסך הכל כלים של אבא שבשמים, "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ובמדבר רואים את הפלא הזה, "מי זאת עֹלָה מן המדבר" – איך עם ישראל מתקדם במדבר עם המשכן, עם עמוד הענן והאש והדגלים, הכל בסדר מופתי. ואף אחד לא יכול להבין למה חונים במקום מסוים ואחר כך עוברים למקום אחר. אני מתכוון, אומות העולם מסתכלים על זה, 'מה המחזה המופלא הזה…?' "מי זאת עֹלָה עולה מן המדבר".
אז אפשר להגיד שכשאנחנו רוצים להתבשם מתפקידו האמתי של עם ישראל, אז הפרשות האלו שבמדבר – כל הסדר של המשכן והמסעות והחניות וכל הענין הזה, זה שאוכלים מָן מן השמים, זה שבן אדם אין לו צרכים אין לו 'יציאות', שהבגד לא בלֶה, כל הדברים האלה מעל הטבע בתוך הטבע, ענני הכבוד שמיישרים את השטח והורגים נחשים ועקרבים ועושים צל, כל מה שצריך... והבאר שהולכת עם עם ישראל – פלאי פלאים של סדר אלקי על פי החכמה האלקית, הציווי האלקי.
ואין בזה שום אפשרות לשנות. מי שחושב שיכול לשנות... היום כל בן אדם חושב שהוא יכול לעשות כל מיני דברים, הוא מלך העולם, יכול לשנות סדרי עולם, יכול לשנות הכל… לא. אי אפשר לשנות. כל אחד והתפקיד שלו, ו'זה מה יש'. אומרים לך לנוע, תנוע. אומרים לך לעמוד, תעמוד. ואם לא – יש תגובה מיידית, עונש מיידי משמים בַּפְּרט, ולפעמים לא עלינו גם בַּכְּלל.
זה זמן של גילוי פנים. זה משטר של גילוי פנים. אנחנו בתפקידנו, כל העם – כי בזמן בית המקדש, בית ראשון בית שני, את זה היה אפשר לראות בבית המקדש, את הסדר ואת כל הנסים שהיו בבית המקדש, עם ישראל שהיו בשדות כל אחד במקומו גם היו באים שלוש פעמים בשנה אבל... אתה מסתכל, אתה רואה שמקיימים תורה ומצוות, בסדר... כאן, במדבר – כל העם ביחד, כל השבטים ביחד, "כאיש אחד בלב אחד", צבא ה', כן? זה צבא, צבא ה', איך הוא נע, איך הוא עוצר, איך הוא מתפקד ובמה הוא עוסק.
הוא עוסק בקבלת התורה, ולימוד התורה וקיום התורה כהכנה לביאה שלנו לארץ ישראל, ששם גם כן, פה בארץ ישראל ברוך ה', פה גם נצטרך לקיים את כל התורה והמצוות כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש", פלא פלאים. אבל זה כבר קצת ירידה, זה קצת שינוי ממה שהיה, אולי ירידה אולי ירידה לצורך עליה. זו כביכול ירידה. ככה המרגלים ראו בזה, ירידה, כן? לכן לא רצו להיכנס לארץ, רצו להישאר במדבר, כי שם היה סדר מופלא, משה רבינו, גילוי פנים. פחדו לרדת כביכול לעולם הטבע.
אבל כל המטרה היא לא להישאר 'מרחפים באויר' כמו שאומרים, אלא להיכנס לארץ, לכבוש את הארץ, לרשת את הארץ, להנחיל את הארץ, כל שבט גם כן יש לו מקום בארץ, ולעבוד את ה' "כאיש אחד בלב אחד" בבית המקדש, ברגלִים וכן הלאה. אבל לזה כבר צריך לזרוע ולקצור... אבל זו מטרת הבריאה. מטרת הבריאה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", להשרות את שכינתו בתחתונים.
והזמן הזה שהיינו במדבר, זה זמן יוצא דופן. בתורת הקבלה יש מושג שנקרא 'עִבּוּר יניקה מוֹחִין'. 'עיבור' – כמו עובר. אחר כך הוא נולד, הוא יונק. ואחר כך מקבל בגרות, שכל, 'מוחין'. שלשה שלבים. אז אנחנו הפכנו לעם למעשה בעבדות, גלות מצרים. ואחר כך בקבלת התורה קיבלנו את המוחין. ואז התחיל השלב הזה, הביניים, שזה המדבר, שזה גם עונש בסופו של דבר, ארבעים שנה במדבר, זה לא היה חייב להיות. יכולנו אחרי מספר ימים כבר להיכנס לארץ אם לא היינו חוטאים.
אוקי, אז זה מה שקרה. ואז זו בעצם רק הכנה – כמו שהגלות, שאנשים התרגלו, כיום למשל, לחיות בגלות. אני נולדתי בגלות, דורי דורות בגלות. אז התרגלו לחיות בגלות. לא מבינים שהגלות זו הכנה לגאולה. הגלות היא כדי לכפר לנו על העוונות הקשים שעשינו, שנצעק אל ה' כמו במצרים, שנעלה לארץ ונקיים פה את תפקידנו. תפקידנו בארץ, לא בחוץ לארץ. ויש לזה הרבה השלכות רוחניות, לזה שיש יהודים מפוזרים בעולם כשיש אפשרות לעלות לארץ ולא עולים. זה לא דבר פשוט. לפני קום המדינה היתה מחלוקת אם כן להקים מדינה, לא להקים מדינה. היום, כשכבר שבעים וחמש שנה אנחנו פה ולכל יהודי יש חוק השבות ויכול לעלות, מי שלא עולה – שאלה, למה הוא לא עולה? מפני שאם כל עם ישראל היינו פה בארץ, זה היה תיקון אדיר.
אבל כל מה שה' עושה עושה לטובה. יש דעה שזה משמים כדי שלא כל, כמו שאומרים 'לא כל הביצים יהיו בסלסילה אחת', לשמור על עם ישראל. זה כתוב במלים אחרות בתנא דבי אליהו שזו תחבולה משמים. אבל במה שקשור לבן אדם: ישתבח שמו לעד, תפקיד עם ישראל בארץ ישראל, הנבואה בארץ ישראל, המקדש בארץ ישראל, כל התפקיד של העלאת הניצוצות בארץ ישראל, "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בארץ ישראל.
אפשר לומר שכל ההיסטוריה האנושית היא נסיון אחד גדול מתחילת הבריאה עד סוף התיקון – לעשות את כל התחבולות כדי שעם ישראל יעלה לארץ, ישכון בארץ, ישכון לבטח ויעשה את עבודת ה' פה בארץ, השראת השכינה ויהיה תיקון ולא נחטא יותר. כן? זו המלחמה עם היצר הפרטי והיצר הכללי. כל הבריאה היא המלחמה הזו, עד שה' יתברך יבטל את היצר הפרטי והיצר הכללי בסוף התיקון, בגאולה השלמה.
זה הכל מסע אחד. הכל רצף אחד, אמרנו את זה כמה פעמים, עם עליות ומורדות, עם הצלחות ופחות הצלחות, עם גלות. עד שהיינו פה פעם ראשונה – 'בום'! לבבל. פעם שניה – ה' יתברך פיזר אותנו בכל אומות העולם אלפיים שנה, רחמנא לצלן.
אז המסע הזה יגיע לקצו, "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". זה לא תלוי ברצון בני אדם. זה כביכול תלוי, כי יש בחירה. מצד שני, "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ברגע שאנחנו מתחזקים ביראת שמים, חוזרים בתשובה, בתור פרטים, בתור אומה – נגמר התיקון. ויש זמן קצוב, "קץ שם לחֹשֶׁך". זה לא עד בלי די. הזמן הקצוב מתקרב מאד. יש את כל הסימנים. אם רואים מה שקורה בפשט, בחיי היומיום – בחוצפה, 'חֻצְפָּא יִסְגֵּא', בחוצפה שמתגברת, כל מה שהנביאים הקדושים ניבאו מתקיים, כל הצרות האלה. ה' ישמור, נקוה שלא הכל יתקיים, כי נבואות שניתנו לפורענות הן על תנאי. אבל בינתיים רואים הרבה, כל ירידת הדורות וחוסר כבוד להורים, כל הדברים האלה שכתובים זה מתקיים, ו'אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים' ולהתחזק.
אז אנחנו רואים את הסדר המופתי, את התפקיד של האדם. ויש לכל אדם תפקיד. באים אנשים לשאול בקבלת הקהל 'מה התפקיד שלי?' אז אני אומר להם, 'אם ה' היה רוצה שתדע מה התפקיד האמתי שלך, היה מגלה לך. אהה, לא גילה לך? אהה, אז אולי אתה עדיין לא בדרגה הזו'. בינתיים, תורה ומצוות ומעשים טובים זה תפקידו של כל יהודי, שבע מצוות בני נח תפקידו של כל שאינו יהודי, לעבוד את ה' לשם שמים בשמחה.
רבינו הבעש"ט הקדוש והאהוב סמוך למיתתו אמר שעכשיו התגלה לו מה התפקיד שלו. מה, הוא לא ידע? כנראה היה משהו שהוא לא ידע, תמיד מגלים משהו משמים לצדיקים שהם לא ידעו קודם.
אז תפקידו של האדם, בפשט: שיסתכל מה המעלות שבו – יוציא אותם מהכח אל הפועל, מה החסרונות שבו – יתקן אותם, מה נטיית לבו בענין מקצוע – כנראה שאיפה שלבו חפץ שמה תיקונו, כמו שאומר רבינו האר"י. וככה חצי בחושך, שני שליש פחות או יותר בחושך... אבל בכל זאת איכשהו מכוונים אותנו משמים. אם זוכים ליותר, מגלים יותר.
הגילויים משמים הם על פי הזכות ועל פי הצורך ועל פי התפקיד. זה לא סתם. זה לא טעות. הסתר פנים. הסתר פנים זה עונש, גילוי פנים זה זכות.
יהי רצון שכולנו נזכה ותבוא הגאולה במהרה בימינו ברחמים! לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך, ושיהיה בריאות ושלום וכל טוב סלה, לכל עמו ישראל, לכל העולם כולו, לכל העולמות כולם!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
