פרשת בלק תשפ"א – צריך ללמוד את תחבולות היצר הרע מאת כ"ק האדמו"ר מרחלין שליט"א
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם?
אנחנו כאן בפרשת השבוע, פרשה רצינית מאד, כמו כל הפרשיות.
"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". שאלו חכמים: האם באמת היה מה לחשוש מקללתו של בלעם ומכשפיו של בלק, או שאין מה לחשוש? – יש בזה כמה וכמה עניינים שצריך לפרט:
בלק היה עוסק בכישופים. והכישופים לא תופסים בעם ישראל. היה עוסק גם כן במה שנקרא היום 'אסטרולוגיה', ואין מזל לישראל – ישראל מעל לכוכבים. אז הוא לבד לא יכול היה להתמודד. היתה לו ראייה של מה שהולך להיות, מסוימת, כמו שיש לאסטרולוגין, כמו שהיתה לחרטומי פרעה למשל, שראו שמושיען של ישראל נולד והוא לוקה במים, רק שהם טעו, חשבו שהוא לוקה במי היאור והוא לקה במי מריבה – אז ראו משהו אבל לא ראו הכל.
אנחנו יודעים מהסיפור של בתו של רבי עקיבא שאסטרולוגין אמרו לו שבלילה של החתונה, לא עלינו, היא תמות, יכיש אותה נחש. ובאמת, בזמן החתונה בא עני והיא נתנה לו לאכול. כשהלכה הביתה הוציאה את הסיכה מהכיסוי ראש שלה ושמה אותה על הקיר. ובבוקר באו וראו שהיא, בתו של רבי עקיבא, היא חיה. ואז כשהוציאה את הסיכה, ראתה את הנחש הארסי מת. שאלו אותה מה היא עשתה – אז היא עשתה מצוה, נתנה לעני לאכול בחתונה.
ולכן, בגלל שכשיהודי עושה מצוה, נקרע רוע גזר דינו, גם אם הוא כתוב באסטרולוגיה שלהם, והיות שאין יהודי שלא עושה כל הזמן מצוות, "אפילו הריקים שבך מלאים מצוות כרימון" – אז ככה שאי אפשר להסתמך על זה כשמדובר ביהודים, ובטח לא בכלל עם ישראל.
מצד אחד, היתה לו ראייה כלשהי. גם חכמים אומרים שהוא ידע שעם ישראל לא הולך להתגרות בו מלחמה, כי ה' ציווה לא להתגרות במלחמה. ובכל זאת, הוא דאג כי הם התישבו מולו – אולי 'יקבלו תאבון' כמו שאומרים היום.
ובלעם כחו בפיו – הוא ידע לקלל וידע לברך וידע גם להטיל עין הרע. היתה לו יכולת להטיל עין הרע הרסנית מאד. אבל בעיקר כחו היה בפיו. במה היה כחו בפיו? שידע לכוון מתי ה' יתברך כועס בכל יום. כתוב "א־ל זועם בכל יום". ומתי הוא זועם? בשלוש השעות הראשונות של הבוקר – אבל צריך לדעת את השניה המדויקת. הוא ידע לכוון את השניה המדויקת, ואם היה מקלל שם קללה אחת שפרק הזמן שלה זה בדיוק הזמן הזה, זאת אומרת פרק זמן מאד קצר, מילה אחת של כליון, ה' ירחם, אז זה יכול היה לפגוע. זה היה כל כחו.
אבל ה' יתברך – איפה ה' יתברך, להבדיל להבדיל, וכל כחות הסטרא אחרא הם כלום לידו – אז הוא החליט שהוא לא כועס כמה ימים. אז אם הוא לא כועס, הוא לא יכול לקלל. ניטל ממנו הכח.
ובכל זאת אנחנו רואים את ההתחברות בין בלק לבלעם. חכמים אומרים שבלעם שנא את ישראל יותר מבלק. בלעם בא מלבן הארמי. יש דעה גם כן שאמרו שהוא לבן עצמו, יש על זה מחלוקת. ובלק בא מלוט. אז שניהם הם קרובי משפחה של עם ישראל.
בלעם רצה ממש להעביר את עם ישראל ר"ל מן העולם. בלק רק רצה בהתחלה להחליש אותם, לסלק אותם, לא לתת להם להיכנס לארץ, אז שלח לו שליחים. ואנחנו רואים לפי כל הפסוקים, כל ענייני הכבוד של בלעם, כבוד וכסף, שבעצם הוא משועבד למה שה' אומר, מה שה' מרשה לו.
ככה אומר הרמח"ל הקדוש זי"ע, שהסטרא אחרא לא יכולה לעשות שום דבר חוץ ממה שה' יתברך מרשה לה, אבל היא והס"מ מרדו בה' יתברך והם עושים לא לשם שמים. הם עושים על מנת להתגדל וכביכול להפוך להיות אלו־קַ במקום ה' יתברך רחמנא לצלן, ולכן היצר הרע הכללי, שזה הש־ט־ן, הס"מ, יישחט לעתיד לבוא, לא יקבל שכר, מפני שלא עשה את העבודה לשם שמים כפי שהוא צֻוָּה.
גם הוסיף הרמח"ל שיש זמנים שהכלב בחצר קשור ברצועה, ויש זמנים שהכלב השתחרר, משחררים אותו מהרצועה – וזה מה שהוא אומר שיהיה בדור האחרון שבאחרון, הדור שלנו לפני בוא משיח, שהכלב, נותנים לו לעשות כמעט מה שהוא רוצה רחמנא לצלן. כל זה גם כן אבל על פי רצונו של ה' יתברך, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
למה יש כח לסטרא אחרא? – "זה לעומת זה". ולמה יש אחד גדול כבלעם, שהיה שקול כנגד משה רבנו? – כדי שלא יטענו אומות העולם 'אם היית מביא לנו נביא כמו משה רבנו, גם אנחנו היינו צדיקים'. אז לא. הנה, הם קיבלו נביא בדרגתו של משה רבנו, ואפילו מבחינה מסוימת הוא היה גדול ממשה רבנו, שידע "דעת עליון", ובכל זאת, הוא השתמש בזה רק להרע ולא לעשות טוב, לא לעבוד את ה' ולא כלום.
כמו שהצדיקים והנביאים עושים השתדלות כדי שתשרה עליהם הנבואה והשכינה – שזה אומר, תורה ומצוות ומעשים טובים, פרישות, קדושה, טהרה, כוונות, ייחודים וכל מה שנביא צריך לקבל הדרכה, הוא מקבל כדי שתשרה עליו הנבואה – ככה בלעם הרשע היה עושה מעשי טומאה, עם האתון גם, כדי לקבל את הנבואה שלו, שלא היתה כנבואת משה רבנו אלא באקראי ורק בלילה.
בלק גם כן לקח את בלעם כל פעם למקום אחר כדי שינסה לקלל את ישראל, אולי בכל זאת זה ילך. המקומות, הוא בחר אותם בקפידה. אלה היו מקומות שעתידים ישראל שמה לחטוא. הוא ידע לפי האסטרולוגיה שעתידים לחטוא שמה – אולי החטא יעזור, אולי המקום גורם. אחר כך גם למקום שהסתלק משה רבנו. הנה, "רבן של ישראל" הסתלק, אז אולי משמה יוכל?
בהתחלה הוא לקח אותו למקום שהוא ראה רק את הקצה של מחנה ישראל. וכדי להטיל עין הרע הוא צריך לראות ממש את כל עם ישראל. זה לא, איך אומרים, לא היתה לו 'ראות טובה' משמה, לרשע.
אז זה הסיפור הזה שהם לא הצליחו עם כל ה'קונצים' שלהם, ובמקום לקלל הוא בירך. ככה בעזרת ה' כל הקללות של כל הרשעים יהפכו לברכות, ואף אחד לא יוכל להזיק לעמו ישראל ולצדיקי ישראל!
העצה שנתן בלעם הרשע לבלק לפני שהוא עזב אותו היא "אלוקיהם של אלה שונא זימה הוא" – 'תחטיא אותם בזנות'. ככה כתוב. ואז באמת הם עשו את העצה הזו, והיו מוכנים להפקיר את נשותיהם לעבירה עם ישראל, רחמנא לצלן, כדי להפיל את עם ישראל. וזה באמת מה שהיה, ואפילו בת המלך כזבי נשלחה להחטיא את משה רבנו. היא טעתה, נכנסה איפה ששבט שמעון, וכיוון שכולם קמו לפני זמרי, היא חשבה שהוא משה רבנו – ובסופו של דבר עם כל הכשפים שהיו בה כדי להחטיא, היא החטיאה אותו. והוא נהיה עז פנים. אתם יודעים... תקראו שמה בפרשה מה שהוא עשה.
והפרשה נגמרת בבירור של מעשה פנחס – שבעצם זמרי שאל את משה רבנו האם כזבי מותרת לו, ואם היא אסורה, אז מי התיר לו את צפורה. אבל משה רבנו לקח את צפורה לפני מתן תורה ולא אחר מתן תורה, וגם הוא גייר אותה. אבל משה רבנו היה עניו מכל אדם, וכשהוא הטיח את הדבר הזה בפניו ובפני כל ישראל – הוא שכח את ההלכה. וחכמים אומרים: "כדי שיבוא פנחס ויטול שכרו".
ופנחס "ראה מעשה – ונזכר הלכה". למה כל האחרים ראו מעשה ולא נזכרו בהלכה? טוב, זה קשור לזכות שלו, של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, הזכות שלו, של הקנאות שבו. יש בעם ישראל נשמות של קנאים בכל דור ודור. בזכות הקנאים עם ישראל מתקיים בכל דור ודור, "עם קשה עורף". והקנאים שומרים על עם ישראל.
פה במקרה של פנחס – הוא הציל את עם ישראל מהמגפה. המעשה שהוא עשה שהוא מסר את נפשו "הלכה, ואין מורין כן" – אם באים לשאול את בית דין, הם לא אומרים, רק אומרים: "הבועל ארמית, קנאים פוגעים בו", קנאים פוגעים בו. אבל לא אומרים 'אתה צריך ללכת לעשות', לא נותנים הוראה כזו כמובן.
כמובן שיש בזה הלכות: אם הקנאי לא מכוון באותו רגע ולא עושה את המעשה בזמן המעשה – אסור לו לעשות את המעשה. אם הוא הורג אותם לא בזמן המעשה עצמו, הוא גם כן נידון למיתה. לכן נעשו פה הרבה ניסים לפנחס: שהלך עם הרומח ונכנס בערמומיות ואמר שכביכול גם הוא בא לעשות עבירה, והוא חילק את הרומח והסתיר את הברזל ואחר כך הוא הרכיב אותו, ועשה מה שעשה והרים אותם על נס, וזה לא נשבר, וכולם ראו, וכל שבט שמעון לא הצליחו לעשות לו שום דבר.
וה' נתן לו "הנני נותן לו את בריתי שלום" – הרי כהן שרצח את הנפש, הוא נפסל. ודווקא הוא קיבל "ברית כהונת עולם". אומרים חכמים, רוב רובם של הכהנים הגדולים בבית ראשון ובבית שני היו מזרעו של פנחס – זה "הנני נותן לו את בריתי שלום". ועל ידי הקנאות שלו הוא הציל את עם ישראל, ונפסקה המגפה. ונהרגו שם עשרים וארבעה אלף.
גם יש את המלכודת שעשו לפי עצת בלעם שהרכיבו שמה שוק של פשתן, כמו שכבר דיברנו בעבר, ושמו שמה נשים זקנות למכור פשתן, ונשים צעירות בפנים שמוכרות את זה במחיר יותר זול, ואז ככה הם פיתו את הבחורים שיכנסו לקנות פשתן, כי הם לא ראו פשתן מאז יציאת מצרים. ואז נתנו להם לשתות 'סתם יינם' – היה מותר עדיין. בגלל המקרה הזה פנחס גזר על 'סתם יינם' של האומות. סתם יין של אומות העולם אסור לשתות, וזה נחשב לנו כ'יין נסך', אז אסור. זה בגלל המקרה הזה, שקודם היה מותר ולכן הם שתו.
בקיצור, זו היתה מלכודת בשלבים, כמו שאנחנו לומדים, ככה היצר הרע תמיד עושה: "היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". וזה מה שהוא עשה – היתה להם עבודה זרה, לנשים האלה, פסל של "פעור". ואז הם לא אמרו להם 'תעבדו אותו עבודה זרה', אלא 'תבזו אותו'. ואז היו כאלה שנכשלו בזה וביזו אותו. והביזיון הזה שהם עשו, שעשו את צרכיהם לפני הבעל פעור, זו העבודה הזרה עצמה, ולכן הם נתפסו.
וזה היה נורא ואיום, איך הם נפלו במלכודת, בעצה הזו של בלעם?
שאם ישראל לא חוטאים, ה' יתברך לא נותן שאף אחד יפגע בהם. אם יש לנו רודפים כנגד עם ישראל בכל דור ודור – זה מפני העוונות, שאומות העולם הם רצועת המרדות נגד ישראל. ולכן אין שקט. כל פעם, או שיש רדיפות או פוגרומים או שואה או מלחמות או עלילות דם, תמיד – כי עדיין לא הגענו לדרגה שאנחנו כולנו צדיקים ולא חוטאים, והיצר הרע הפרטי מתגרה בבן אדם ומפיל אותו, והיצר הרע הכללי גם מתכנן איך לפגוע בכלל עם ישראל, כל פעם במשהו אחר, ואם הוא לא מצליח להחטיא אז הוא מצליח לעשות מחלוקת, כמו שהיה בבית שני שקיימו תורה ומצוות אבל היתה בהם שנאת חינם, והשנאת חינם גרמה לחורבן הבית. והבית עוד לא חזר, אז עדיין לא תיקנו כראוי את הענין הזה של שנאת חינם.
כמובן כדי לתקן שנאת חינם בן אדם צריך לתקן את עצמו במחשבה, דיבור ומעשה, לטהר את לבו, ולא לשנוא את אחיו, לא לדבר עליהם לשון הרע ולהוציא עליהם שם רע ושפיכות דמים ורכילות ולא לשמוח בקלון חברו וכל המצוות שתלויות בזה – כל עבודת ה' תלויה בשליטה.
לא סתם יש לנו ספר, מומלץ מאד להוריד אותו מהאתר בחינם, 'תיקון ושליטה במחשבה וברגש', שמלמד את האדם איך לשלוט במחשבות שלו וברגשות שלו על מנת שיתקן את עצמו, כי בלי שליטה שלמה, בסיעתא דשמיא כמובן, של האדם במידות שלו, בדיבורים שלו, במעשים שלו, במחשבות שלו, ברגשות שלו – סופו ליפול, היצר הרע יסובב אותו, יסובב אותו עד שיפיל אותו. אם הוא נופל – אם הוא לא יודע לקום, אז אוי ואבוי, כמו שהיה אצל שאול המלך שלא הצליח לקום מהנפילה ואז הלך מדחי אל דחי.
ולכן חובה חשובה מאד ללמוד את תורת המלחמה בַּפְּרט ובַכְּלל.
גם המלכודת הזו של הפשתן, של שוק הפשתן – אם היתה להם השגה והיו מורגלים ב'תורת המלחמה', היו חושדים מאד, היו רואים את השלבים שהיצר מוליך אותם: מה פתאום פשתן? מה פתאום הקימו שוק שמה? מה פתאום יש אשה זקנה בחוץ וצעירה בפנים? למה יש הפרש במחירים? ולמה הצעירה הזו שבפנים כל כך נחמדה ורוצה רק שתשתה יין? וכבר הבן אדם עובר על ה'קטנה' ואחר כך על עוד יותר ועוד יותר, ועבירה גוררת עבירה והוא לא שם לב.
ומי שמתאמן בהבנת התהליכים של היצר הפרטי והכללי אמור לראות דבר כזה מרחוק מרחוק, את השלבים, את המלכודות.
זו יראת שמים! יראת שמים זה לא רק לפחד מאבא שבשמים, זה להיות 'מקצוענים' במלחמת היצר – להבין איפה היצר תופס אותי, על מה הוא רוכב עלי, איפה הנקודות שיש לו אחיזה, איפה החולשות שלי, מאיפה יכול לבוא, איפה הטעויות שאני עושה, איזה דעות כוזבות הוא מכניס לי, איזה היתרים הבן אדם מתיר לעצמו – הוא חושב שזה שום דבר – הנה, יין...
אנשים חושבים שיין זה כלום. לא, זה לא כלום. בן אדם מתחיל להשתכר, הוא לא יודע איך זה יגמר בכלל. לכן עם ישראל לא שותים יין. רק בקידוש, הבדלה, בסעודת מצוה, וכן הלאה. בפורים שותים יין. למה? שבן אדם יהיה שולט בעצמו ומבין מה קורה.
היום רחמנא לצלן יש גם סמים – עוד יותר חזק מהיין, שזה בכלל מגייס את הבן אדם לסטרא אחרא, ואיפה היראת שמים ואיפה הוא... רחמנא לצלן.
אז אנחנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", צריכים להיות במוחין קדישין, בדעת נקיה, בשליטה מלאה. אף אחד לא מלאך כמובן – מדי פעם בן אדם יכול לטעות. אם אדם לא טועה, אז הוא גם מתגאה. אבל באופן כללי, בודאי ש'חכם עיניו בראשו' וצריך לראות מה יצר הרע רוצה, הפרטי והכללי, איך המלכודת, מה השלבים של המלכודת.
בהתחלה זה נראה נחמד, רק רצו למכור לך פשתן, מה יש?
אהה... יש פה סוד! שהם לא ראו פשתן מאז יציאת מצרים. זאת אומרת, בן אדם, יש לו איזה צורך, איזה רצון כלשהו, יש לו מחסור, הוא לא סיפק את הרצון הזה, ואז בא היצר ומפתה אותו.
לכן, בן אדם שכל רצונו זה רק לעבוד את אבא שבשמים ולעשות רצונו – יותר קשה לתפוס אותו. למה משה רבנו לא נתפס, ברוך ה'? כי הוא לא הלך לקנות פשתן. גם הנה, אנשים מסתובבים ברחוב הולכים לטייל – יכול להיות שהכל טוב, יכול להיות שהם בדרך לפשתן. זה לא פשוט.
בן אדם צריך להיזהר בכל רגע ורגע, כמובן בשמחה ובטוב לבב, אבל מי שירא שמים צריך להיזהר! מהיצר הפרטי, מהיצר הכללי. "אשרי האיש אשר לא הלך... לא עמד... ולא ישב…", תהלים פרק א', "לא הלך", "לא עמד", ו"לא ישב", זאת אומרת בשום מצב, בשום מצב – לא בעמידה, לא בהליכה, לא בישיבה. כלום. הוא לא הולך עם רשעים. למה? כי הם יפילו אותו. אז בן אדם צריך להיזהר באמת.
יש ענין בחסידות שצריך לעשות מסירות נפש כדי להציל עוד נשמות, נכון. אבל זה בתנאי שבן אדם לא נופל. אם בן אדם מעריך שהוא יפול – אין דבר כזה שהוא יפול כדי להציל מישהו אחר. לא. שהוא לא יפול!.. ויציל מישהו אחר.
עכשיו אנחנו רואים פה תחבולה, "בתחבולות עשה לך מלחמה", איך פנחס עשה תחבולה. היצר עושה תחבולה, אז מה איתך? אתה גם עושה תחבולה להילחם? הוא עשה תחבולה. מה התחבולה? הוא בא ואמר כאילו: 'למה רק לכם מותר? גם הוא רוצה!' עשה איתם מה שאומרים בקבלה 'השתוות הצורה', בא והראה את עצמו שהוא כמוהם, כמו שמרגל מסתתר, מראה את עצמו שהוא כמו בני המדינה, ככה הוא עשה. ככה נתנו לו להיכנס. אם לא, לא היה לו שום סיכוי.
גם דוד המלך עשה תחבולה, הוא רצה ללכת לבית המדרש – הוא יצא. הוא לא אמר שהוא הולך לבית המדרש, הוא כאילו הלך לטייל, אבל מה? הרגליים לקחו אותו לבית המדרש.
"בתחבולות עשה לך מלחמה", אין לנו שום ברירה. צריך להיות מאד מודעים לזה, זה פיקוח נפש ממש! בכל דור ודור, של הפרט ושל הכלל.
ההיסטוריונים, להבדיל, אומרים שצריך ללמוד היסטוריה כדי לדעת מה היה בעולם וכדי לא לחזור על הטעויות. אוקיי, אנחנו צריכים ללמוד את ההיסטוריה של היצר הכללי והפרטי, שלנו ושל קודמינו, ולקבל דעת. זו דרך המלחמה.
כשעם ישראל צריך להתקדם בדרכו לעבודת ה', לתפקידו האמיתי, "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – הרבה יעמדו בדרך למנוע ממנו. הרבה שליחים ליצר הרע הכללי. אפילו שקיבלנו ציווי לא להתגרות במואב מלחמה, מואב לא ישב בשקט, הוא היה צריך לגייס לטובתו את בלעם כדי לטכס עצה איך למנוע מעם ישראל להגיע לארץ ישראל – שלא 'חלילה' נגיע למצב שכל עם ישראל פה בארץ ישראל עובדים את ה' לשם שמים בבית המקדש, וככה "כאיש אחד בלב אחד" תבוא הגאולה.
ככה מובא גם שהמן הרשע ידע שהגאולה מתקרבת, כי נגמרו שבעים שנות גלות בבל, ולכן הוא "הפיל פור הוא הגורל", ועשה את כל התכנון למנוע מהגאולה לבוא, שלא נחזור לארץ.
ולכן כשעם ישראל בחוץ לארץ הוא רדוף ואין לו מנוחה והוא לא נקלט בשום מקום באמת. תמיד היהודי הוא היהודי. תלמדו היסטוריה, אז תראו איך עם ישראל, לא נתנו לנו, לא לפרט ולא לכלל, להיות ככל העמים. תמיד היתה ויש אנטישמיות. זה משמים כדי לנתב אותנו לארץ ישראל, כי המקום שלנו זה ארץ ישראל.
אז כשאנחנו חוטאים רחמנא לצלן, הגלות היא העונש הכי קשה לפרט, וגם לכלל עוד יותר. עכשיו שאנחנו זכינו פה לחזור אחרי אלפיים שנות גלות, צריך להשתדל קודם כל שתהיה אחדות, מבחינת "כאיש אחד בלב אחד", וזו עבודה קשה מאד, שלא תהיה שנאת חינם.
עוד בעניין הקנאים: לא יתיר כל אחד לעצמו להיות קנאי כפנחס ולעשות מעשה. זה לא מה שמתבקש, חס וחלילה! אנחנו בדור אחר, במצב אחר, ולכן קנאות – כן, קנאות לה' יתברך – כן, לפגוע בזולת – לא. זה מה שרציתי להבהיר.
ה' יעזור שנחזור בתשובה שלמה ותבוא הגאולה במהרה ברחמים!
לחיים! לחיים! לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
