לחצו להפעלת הסרטון
פרשת בחוקותי תשפ"ב – הכאב והבושה שבהסתר פניו ית'
ערב טוב! שבוע טוב! חיים טובים! מה שלומכם?
כדאי מאד לקרוא את הפרשה לפני שאתם שומעים את השיעור, כי אני מסתמך על זה שאתם כבר קראתם את הפרשה ואת פירוש רש"י.
בפרשה הזאת בעצם ה' יתברך מסביר לעם ישראל את הנהגתו בקשר לעם ישראל. "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – אם אנחנו נשמור את התורה והמצוות, הכל יהיה טוב בגשמיות וברוחניות. ואם לא, הכל יהיה היפך מטוב בגשמיות וברוחניות. והוא מביא שם מִדרג, רש"י מביא שאלה שבע דרגות של חטאים וכנגדם שבע דרגות של ענשים.
באופן כללי, ה' יתברך לא מוותר על עמו ישראל. הוא מתריע והוא אומר מה יהיו הענשים. על מי חלים הענשים האלה? מי גורם לענשים או היפך מהענשים לחול? מי גורם לגילוי פנים או להסתר פנים, לדינים או לרחמים? – הפרט והכלל. 'כל ישראל ערבין זה לזה', מביא רש"י. אז גם פרט אחד מישראל יכול להכריע את הכף לכף זכות או ההיפך, וכלל עם ישראל כעם, איך אנחנו מתנהגים בתורה ומצוות כעם.
ומעניין מאד מאד המדרג הזה, איך הוא הולך ומחמיר. אפשר להגיד שאם הכל בסדר, אז יש 'בטחון כלכלי' קוראים לזה היום, יש פרנסה, יש בריאות, יש בטחון מדיני, צבאי, והכל טוב. במלים אחרות, גם ה' יתברך מתהלך בינינו בזמן של גילוי פנים, אנחנו לעם לו, והוא לאלקים לנו. אם חלילה לא, אז המצב הולך ומתדרדר, כאשר הוא שולח בהתחלה ענשים קלים יותר, אם זה לא עוזר אז גדולים יותר, ואם זה לא עוזר – העונש הכי גרוע זה החורבן, חורבן בית המקדש, חורבן הממלכה והגלות.
והוא גם מבטיח שיהיה לנו רע מאד בגלות, רע מאד, נהיה מפוזרים, מפורדים, נרדפים, בזויים, עד שירחם עלינו ויחזיר אותנו קוממיות לארצנו.
כל הדברים התקיימו. ההיסטוריה של עם ישראל כתובה בפרשה הזו, וזו ההיסטוריה של האנושות גם בקשר לעם ישראל.
עדיין לא זכינו לגאולה השלמה, אבל בכל זאת עם ישראל חזר, חוזר, ועוד יחזור לאדמתו, זאת אומרת כלל עם ישראל, עוד לא זכינו. אבל עדיין כלל עם ישראל לא עובד את ה' על פי התורה והמצוות כראוי, ולכן אנחנו בסכנה.
היום יש הסתר פנים. בנוהג היום, בנוהג שבעולם, יש בעיה בכלכלה – קוראים למומחים בכלכלה, יושבים עם שר הכלכלה, כל השרים, ראש הממשלה, עושים תכנית כלכלית. אם יש אינפלציה, הם אומרים שצריך למשל להגביר את הצמיחה, שוק חפשי, להקל על השקעות מחו"ל, כל מיני השתדלויות. אם יש בעיה בטחונית, אומרים: צריך לפגוע באויבים, צריך אולי לכבוש, אולי להעניש חזק יותר. אם יש בעיה בריאותית, אז מחפשים פתרון בטבע. אם יש בצורת, שזה אחד הענשים הכבדים שמובאים בפרשה – מתפילים מים.
ועם ישראל, מדינת ישראל, אנחנו נראים מעצמה חזקה, למרות שאנחנו קטנים ושבריריים מאד. והכל בטבע.
הדבר הזה קשה לי מאד. מאד מאד קשה הדבר הזה, שבפרשה כאן אבא שבשמים מתריע ואומר מה יהיה – בסופו של דבר הוא קיים את כל מה שהוא התריע, כי כמו שאמרנו נחרב הבית, בית ראשון, בית שני, גלות מזעזעת של אלפיים שנה, ועכשיו הוא מחזיר אותנו לכאן – ובכל זאת הכל עדיין בהסתר, בהסתר פנים, כביכול אנחנו ככל העמים, יש לנו מדינה, צבא, כלכלה, הכל כמו כל העמים.
אז מה ההבדל? 'אה, כן...' אומרים, 'היהודים הם עם הספר. זה עם חכם...' יש לנו כשרונות ברוך ה', הכל טוב.
אני לא אומר שלא צריך לעשות השתדלויות בטבע, כן? אדם חייב, והמדינה, חייבים לעשות השתדלויות בטבע.
אבל לפי מה שמבינים ברוח הפרשה הזו, ההנהגה שלנו בכלל לא דרך הטבע, בכלל לא. הביטחון – זה תלוי אם אנחנו אוהבים את ה' ואת המצוות ויראים מפניו, מקיימים את התורה ומצוות או לא. הפרנסה – אותו דבר, כל תחומי החיים – הגשמיים, הרוחניים, הנפשיים אפילו, כן, בעיות פסיכיאטריות, שכביכול אחת הקללות היא שרודפים אחרינו אבל בעצם אף אחד לא רודף. 'מחלת הרדיפה' קוראים לזה היום. בן אדם מדמיין שרודפים אחריו, מרוב פחד, ואף אחד לא רודף אחריו, ה' ישמור.
אז כל הענינים בכל התחומים, הכל תלוי, האם נקיים את התורה ומצוות או ההיפך.
גם במִדרג של המרד של עם ישראל חלילה כלפי ה' – מה הדרגה של ההתנגדות שלנו לתורה ומצוות? האם זה עושה לנו דחיה נפשית כל זה, כל התורה ומצוות? האם אנחנו שונאים את התורה, שונאים את החכמים? האם אנחנו מונעים מאחרים לקיים תורה ומצוות? תסתכלו שמה על המדרג שמביא רש"י. מזעזע מאד.
ובהתאם למדרג הזה ככה הענשים שה' יתברך הבטיח, וגם קיים.
נכון שהחיים של בן אדם, כמה זה? שבעים שנה, מאה עשרים שנה? הם לא אלפי שנים. אז בחיים האישיים של האדם, יכול להיות שבפרק הזמן הזה שהוא חי הוא לא מרגיש שיש פה איזו יד ה': 'אה, לא ירד גשם השנה? טוב, נו, זה בגלל ש… 'לא יודע... – התחממות כדור הארץ'. 'אה, יש עכשיו בעיות בטחוניות? טוב, זה כי לא הסתדרנו עם השכנים' – דוגמא. 'אה, הכלכלה לא משהו? טוב, נו, זה בגלל ש…' אני יודע? 'יש מלחמה ברוסיה' – כל מיני הסברים. וזהו.
אדם לא חי את הזמן מאז שה' יתברך נתן לנו את התורה. הוא לא חי עד עכשיו רצוף. הוא בא בגלגולים, אבל הוא לא חי רצוף. אז הוא לא רואה את הסיבה ואת התוצאה, את החטא והעונש. בטח הדור של החורבן ראו את החטא ואת העונש, אבל אנחנו כבר נולדנו בגלות. אני חמשה דורות בארגנטינה. קודם היינו באוקראינה ורוסיה. מי זוכר? מי יודע? מי בכלל ידע את התורה? עד כדי כך. מי קיבל חינוך תורני? ידענו שאנחנו יהודים ויש חגים, וזהו, זה לא מחייב. הִרגשתָּ יהודי, כן, תמיד, האמנתָּ בה'. אבל זהו. מי עושה את ההקשר?
מי ביום־יום עושה את ההקשר? כשפתאום העסק לא הולך, או מפטרים אותו מהעבודה, או כואבת לו הבטן – האם הוא חושב שזה בגלל העבירות והעוונות והדיבורים שהוא דיבר, עשה, חשב, דברים לא טובים, לא עבד את ה' כראוי? או הוא חושב שזה איזה וירוס? או 'טוב. המפעל, לא הולך לו', אז פיטרו אותו, או הוא אחר לעבודה, זה עִצבן את המנהל... – הכל בטבע, הכל ב'השתדלות'.
אם חלילה עם ישראל רוצה להיות ככל העמים, "אִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", "קרי" זה מקרה – אז גם ה' הולך אתנו כביכול במקרה. אני אומר, אם אנחנו מתנהגים כגויי העולם, אז ההנהגה כלפינו היא גם בטבע ובהסתר פנים.
עכשיו, רציתי לומר שה' יתברך נתן את התורה והתריע את ההתרעות האלה, ואמר: 'ככה וככה יהיה. הנה ההסכם בינינו' – כביכול נראה שהוא ציפה שנעמוד בהסכם, ברור. מי מנע מאתנו? יצר הרע הפרטי והכללי, ברור.
אבל היום אחרי אלפיים שנות גלות, עם הסתר פנים כזה גדול – שיש גילוי בכל אופן, רואים את עם ישראל הולך, חוזר, בונה מדינה בשבעים וארבע שנים, מעצמה, לא מצליחים ברוך ה' לחסל את עם ישראל ואת המדינה, וברוך ה' אלפי אלפים חוזרים בתשובה, רואים פה משהו לא רגיל, למרות שהיתה השואה ובנו מפעל לחסל את עם ישראל, זה לא צלח, הצורר הלך, כל הרשעים האלה הלכו, ועם ישראל חי וקיים!
אז רואים פה משהו מעל הטבע, כבר רואים שהכל מתקיים, מי שהוא לא טיפש וילמד את התורה, את התנ"ך, 'בלב פתוח' כמו שאומרים, הוא רואה את יד ה' חבל על הזמן, זה מספיק, לא צריך לדעת סודות הקבלה בשביל לחזור בתשובה, אפשר לקרוא את התנ"ך ולחזור בתשובה ולראות מה קרה לעם ישראל, האם מה שה' אמר התקיים ומתקיים או לא? – כן. מתקיים.
ובכל זאת – לאיזה מצב הגענו רחמנא לצלן שכל הדבר הזה השלילי היה צריך להתקיים, שהיינו צריכים לחטוף את כל המכות, ועדיין חוטפים מכות?
זהו. הנקודה הזו, צריך להתבונן בה, לעשות על זה תשובה, על זה שאנחנו מאכזבים את אבא שבשמים, בַּפְּרט, בַּכְּלל, בהתנהגות שבין אדם למקום יתברך, בהתנהגות שבין אדם לחברו, שנאת חנם, לשון הרע, כל הענינים בקיצור – בַּפְּרט, בַּכְּלל, שבת, חגים, לימוד תורה, אהבת הבריות, קירוב רחוקים. איפה כל הסעיפים? איך אנחנו מקיימים אותם? "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", או פחות?
ה' יעזור שכולנו נתעורר באמת, ונבין את האחריות, ונבין את האכזבה בטח והכאבים שיש בשמים, לא רק לה' יתברך – לכל פמליה של מעלה ולכל העולמות העליונים וגם לעולם הזה כולו, לשכינה הקדושה ולנשמות הצדיקים – כל הצער הזה, כל הצר, "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר", איך הדברים האלה גורמים לחילול ה' ולהסתר פנים, ושהגלות נמשכת עוד, עדיין, ועדיין יש חלילה דינים, ונשפך דם יהודי רחמנא לצלן, עדיין עומדים עלינו לכלותינו כל הזמן.
זהו, לחשוב מחשבות קדושות ועליונות – ומשם להשקיף למטה ולחשוב מה אדם יכול לעשות כדי לשפר את עצמו, בני ביתו, ובעזרת ה' העולם כולו, כדי שיתקיים "יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו", שיתקדש שמו יתברך.
כל עבודתנו צריכה להיות כדי שיתקדש שמו יתברך, לעשות לו נחת רוח "למען שמו באהבה" – באהבה! כי אנחנו אוהבים את אבא שבשמים, אוהבים את תורתו, אוהבים את הדרך, רוצים לעשות את רצונו. קשה לנו? – כן. קשה לנו, בַּפְּרט, בַּכְּלל, נכון. אבל אנחנו רוצים ללכת על זה באופן אמתי, בתום לב, לא על מנת לקבל שום פרס, לא פה ולא שם.
בקיצור, בכל רגע ורגע יש לנו הזדמנות להתהפך מהקצה אל הקצה. ואם אנחנו נעשה תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א – ה' יתברך יתגלה במהרה ברחמים בגאולה השלמה, יומתקו הדינים, וכל הרוע ייגמר, כל הספקות וכל המחלוקות.
אני לא יודע אם הסברתי את זה בדיוק, את רחשי לבי בענין הפרשה: אני מסתכל על המעמד הזה שה' יתברך מסביר לנו מה הוא מצפה ומביא את הענשים שיהיו, ו'לא כדאי לכם', 'כדאי לכם בעצם בדרך הטובה' – בורא הבריאה יתברך שמו.
וזה מעמד תקיף! הוא אומר דברים תקיפים. אמנם גם יש שמה פרסים ודברים טובים ומעודדים בהתחלה אם נלך בדרך ה'. אבל דברים תקיפים מאד.
עומד כביכול בורא הבריאה, מתריע, אומר, ואחר כך קורה מה שקורה בכל הדורות – ובעצם אנחנו מגיעים למצב שה' יתברך לא מדבר אתנו, זה מה שרציתי להגיד – שהוא מסתתר! איפה המלך עליון שבפרשה, ואיפה כרגע ה' יתברך בהתגלות שלו לַפְּרט, לַכְּלל, לעם ישראל, לעולם כולו?! איפה ההנהגה הזו של שכר ועונש? לא רואים את ההנהגה. בן אדם יכול לעשות דברים רעים – לא קורה לו כלום. בן אדם יכול להיות צדיק, ולחטוף מכות.
זה מה שרציתי להגיד. זאת ה'טרגדיה'. זה החלק המזעזע של הפרשה הזו – שהעוונות הם עד כדי כך שגורמים לה' יתברך ולהנהגתו להסתתר! ושהעולם בכלל נראה טבע, ונראה הכל אותו דבר, ואין שום הבדל. אם יש פנדמיה, זה לכולם. אלו נוהגים בטבע, אלו נוהגים בטבע.
וזה הדבר הכואב. זה החילול ה' הגדול! שבזמן מתן תורה הוא מדבר כמלך מלכי המלכים לפי כבודו יתברך, ואחר כך מפני עוונותינו – קולו נדם, השגחתו לא ברורה, תורתו בגלות, עַמו – 'ה' יעזור'... זה הכאב המזעזע. וזה הכאב של גלות השכינה. וזה החילול ה' הנורא. ועל זה צריך לעשות תשובה!
להבדיל אין סוף הבדלות, כמו אבא שאומר לילד: 'אם תעשה ככה, תקבל פרס. לא תעשה ככה – תשמע, אני אכעס עליך מאד, אני לא אתן לך ללכת לחברים', כל מיני ענשים שהורים נותנים. ואז הילד מתחצף ועושה מה שבא לו. האבא מעניש אותו, אבל בסוף הוא מתייאש, כי הוא רואה שגם העונש לא עוזר.
ואיפה כבוד האב הזה? הוא הבטיח שהוא יעשה ויחנך. ועכשיו איפה הכח שלו? ואיפה הכבוד שלו? האבא לא מתעסק, אז הילד חושב שהוא עושה מה שהוא רוצה.
זה פה הכאב העצום שאי אפשר לתאר בפרשה הזו, עד שה' יתברך יתגלה. וטוב שהוא לא מתגלה בינתיים, כי אם הוא מתגלה ולא עושים רצונו – ה' ירחם.
אז ככה יש ספק – יש לאנשים ספק אם יש בורא עולם, אם הוא מנהיג את העולם או לא, אם תורת ישראל נכונה או לא, יש מקום לטעות, יש מקום לספקות, לכל מיני שטויות. ככל שיש יותר גילוי פנים אין מקום לכלום – ואז 'אוי ואבוי'.
לכן העונש על עמלק הוא כל כך גדול – כי היה זמן של גילוי פנים והוא בא בעזות לתקוף את עם ישראל, למרות שגם שמה זה כי 'רפו ידיהם מן התורה', הוא לא בא סתם, אבל הוא הראשון שקפץ לפגוע בעם ישראל. "מי זאת עולה מן המדבר", השכינה שמה, הכל שמה – ולא אכפת לו, הוא בא.
זהו, רבותי. זה הנושא באמת שרציתי להגיד. זה כל כך כואב וקשה. קשה לתרגם את זה למילים בכלל.
לחיים! לחיים! לחיים!
שנהיה ילדים טובים,
נְשַׂמח את בורא הבריאה!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשב והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #פרשת #פרשתבחוקותי
