פרשת בהר תשפ"ב – במי תלויה הגאולה?
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
אנחנו כאן בפרשת בהר תשפ"ב. ונתעכב על ענין היובל ובענין השחרור של העבדים, הענין של עבד עברי והענין של האחוזות שחוזרות לבעלים המקוריים. פלא פלאים! מי שרוצה להבין את הפשט, שיקרא את הפרשה עם רש"י הקדוש זי"ע. אנחנו נתעסק דווקא בפירוש על פי "דרך עץ החיים".
שער הנו"ן, נו"ן שערי בינה – עלמא דחירות, עולם החופש, עולם החירות. מצד שני, כתוב "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי", זאת אומרת שאחרי מאה ועשרים שנה כשאדם נפטר מהעולם הוא חפשי מתורה ומצוות, כי פה זה 'עולם המעשה'. אבל זה לא אומר שהוא לא עסוק בעבודת ה' שם למעלה, כן? הוא עסוק. במה הוא עסוק? כתוב בזהר הקדוש שאלמלא תפלתם של הנפטרים אין החיים יכולים להתקיים. אז הם מתפללים עלינו החיים, וגם עוסקים בלימוד תורה.
אנחנו רואים את זה בסיפורים מעניינים ומופלאים בספר 'שבחי הבעל שם טוב', נא לקרוא שם. ואנחנו גם כן יודעים על פי האר"י הקדוש שהצדיקים מייחדים ייחודים ומעלים מַיִן נוקבין שמה למעלה – כל אחד לפי דרגתו, שורש נשמתו, וכל אחד בהיכלו.
אז עולם החירות: כתוב ש"חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" אל תקרי 'חָרוּת' אלא 'חֵרוּת', שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. אז אתה רוצה להיות בן חורין? – תעסוק בתורה.
יגיד מי שרחוק מהתורה: 'זה דווקא נראה לי עבדות'. ובאמת בפרשה ה' אומר "עֲבָדַי הֵם", שעם ישראל עבדים של ה' יתברך, שהוא הוציא אותנו ממצרים על מנת כן שנהיה עבדים שלו. ולכן עלינו לעסוק בתורתו, שזה מה שהוא ציוה, "ותלמוד תורה כנגד כולם".
אז אנחנו עבדי ה' וצריכים לעסוק בתורה. אנחנו לא עבדי בני אדם, לא עבדים לעבדים – אבל אם חוטאים רחמנא לצלן, יש מצב של גלות, יש מצב של שעבוד מלכויות, שעם ישראל משועבד לאומות. זה לא המצב המתוקן והתקין. זה כתוצאה מעוונותינו והגלות, עונש הגלות, שעכשיו ברוך ה' אנחנו כבר שבים לארצנו. ובעזרת ה' הגאולה השלמה מתקרבת – ואז נגמר שעבוד המלכויות ונגמר השעבוד ליצר הרע הפרטי והכללי, כי ה' יבטל אותם, ואז אנחנו באמת נהיה בני חורין.
הענין שאדם חוזר לאחוזתו, זה ענין לפי עניות דעתי של 'שרש האדם' – האם האדם בשרשו או לא. אומר הרמח"ל הקדוש זי"ע, 'אין לאדם מנוחה אלא בשרשו', "אין הדין נמתק אלא בשרשו". ובאמת גם יש ענין שהאדם, יש לו 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה' ו'יחידה' – נרנח"י, שמתגלגלים בעולם הזה עד שהאדם יקיים את כל תרי"ג מצוות, תורה ומצוות ומעשים טובים לפי מה שמצופה ממנו. וכל עוד שהוא לא קיים את כל זה – יכול להיות שחלקים מהנרנח"י שלו מתגלגלים בכל מיני גופים, יכולים להתגלגל גם בדומם, צומח, חי או מדבר.
כל הכללים האלה הם ב'שער הגלגולים' של הרב חיים ויטאל זי"ע, תלמידו של האר"י הקדוש, ספר חובה לפי דעתי כדי להבין קצת את הנהגת ה' יתברך בעולם, מה קורה לנשמות. נכון שמי שלא בקי במושגים של הקבלה יתקשה קצת. אבל אם הוא יתמיד, תהיה לו סיעתא דשמיא ושמונים–תשעים אחוז הוא יוכל להבין. אם רוצים הכנה לזה, ניתן לקרוא את ה'רומח פינחס', ספר שלנו שעושה הכנה לכל תורת הקבלה. אפשר להוריד אותו חנם מהאתר. מי שלומד את זה, אחר כך הוא כבר יכול להתמצא בכל ספרי הקבלה. וזה ספר לא קשה. זה בשפה מדוברת.
אוקי, אז הענין הזה שאדם צריך להיות קשור לשרשו: בפשט – לאיזה שבט הוא שייך? למי הוא מכר את אחוזתו? בסוף האחוזה הזו חוזרת לבעלים או לצאצאים של הבעלים אם הם כבר נפטרו – כי הכל מסודר לפי שבטים, לפי בתי אב, כל דבר מסודר אצל ה' יתברך. וגם הנרנח"י הזה שמסתובב בכל מיני גלגולים בסופו של דבר צריך להגיע לשרשו, וזה סוף התיקון – כל אחד יהיה בגופו במקומו על פי שכר, ו"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה".
אבל גם בחיים חיותנו כאן בעולם הזה אנחנו צריכים לשאוף להיות קשורים לשרש שלנו. למשל, כמו שכתוב "אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" – שכל אחד צריך ללכת לפי המנהגים וההלכות והתפלה, נוסח התפלה של העדה שלו, של ההורים שלו. אלה דברים חשובים מאד, ששמה השרש.
אז יש לנו שרש לנשמה למעלה, באיזה מקום – כל אחד לפי איך שה' ברא אותו. אחר כך יש גם את 'מקום היניקה'. זה לא חייב להיות ש'מקום היניקה' וה'שרש' זה היינו הך.
רוב האנשים חיים את החיים לגמרי בהסתר פנים, אין להם השגה בזה כלל. איך אדם יכול לדעת את שרש נשמתו? הוא לא יכול לדעת, רק אם מגלים לו, רק אם בא מלאך ומגלה לו, או איזה צדיק עליון מעולם האמת מתגלה אליו, או שזוכה לפגוש את הבעש"ט או מישהו דומה לו, את האר"י הקדוש או מישהו דומה לו, ואז הם ידעו הכל, הם יכלו להגיד לכל אדם. יש בזה תועלת רבה שאדם יודע. אבל אם אדם לא יודע, זה גם משמים. זה חלק מהעונש, זה חלק מהנסיון כשהאדם עובד את ה' בהסתר פנים.
ולעבוד אותו בגילוי פנים אל תחשבו שזה קל, לא. צדיקים "ילכו מחיל אל חיל" – ממלחמה למלחמה. ככל שאדם עולה גבוה יותר, ככה האחריות גדולה יותר, ככה הנסיונות כבדים יותר, ככה הסכנה גדולה יותר.
אפילו רבנו הבעש"ט הקדוש פה ושם גם חשש להכנס למאבקים או למקומות שהוא ראה בהם סכנה. היה לו איזה מאבק עם איזה מכשף גדול שם שהיה מזיק ליהודים – הוא פחד להתעסק אתו כי אמר שהוא ישר ירגיש, הוא יכול להזיק לו. ברוך ה', בסוף זה נגמר טוב. אבל היה שם מאבק.
והוא גם חשש לאכול שבוע שלם, היה באחת העיירות, לא רצה לאכול כי אמר שהניצוצות שם שמגולגלים באוכל גדולים מאד, ואם לא מתקנים אותם כשאוכלים את זה כמו שצריך, הם הורגים את האדם, אז הוא חשש – אז מה נאמר אנחנו אזובי הקיר? ה' ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל ועל כל הבריאה כולה! אנחנו צריכים הרבה רחמי שמים.
אז הענין של שרש הנשמה אפשר לומר שזה קשור גם לשם של האדם, לשם שהוא קיבל בברית המילה. נניח לי קוראים פינחס דניאל, אז כנראה שבקטן אני איזשהו 'סניף' של פינחס ושל דניאל – זה בפשט, בפשט. ב'סוד' יש לזה הרבה הרבה ענינים, יש הרבה ניצוצות, יש הרבה סיפורים, קשה באמת לדעת. לפעמים בן אדם חושב שהוא מצד החסד למשל, בסוף מסתבר שבכלל הוא מצד הדין שבחסד או שהוא בחסד שבדין.
אין לאדם ממש השגה. אבל הוא יכול להסתכל על תכונות אָפיוֹ – על האופי שלו, על הכשרון שלו, על החסרון שלו, על החסרונות, ומזה הוא יכול להבין מה עליו לתקן.
ולמשל, האר"י אמר ללמוד תורה איפה שלבו חפץ בתורה, כי שמה במקום הזה שלבו חפץ בתוך הפרד"ס – שמה תיקונו של אדם. אז הנה יש לנו רמזים. אבל ממש לדעת את השרש, שזה דבר חשוב מאד – זה רק גילוי מהשמים אמתי.
צריך להיזהר, כי יש הרבה אנשים עם דמיונות שמדמיינים לעצמם, ויש כאלה שגם אומרים כל מיני דמיונות לאחרים ומבלבלים אותם. זה לא כל כך מצוי – צריך דרגות, מדרגות גבוהות מאד מאד, השגה גבוהה מאד כדי להגיע לזה.
אז כאן אנחנו רואים את זה רמוז, שבאמת הכל חוזר לשרש שלו בזמן החירות, היובל. היובל זה זמן של חירות – שבע שמיטות של שבע שנים ואז בא היובל והעבדים משתחררים, העבד עברי שנמכר בעוונותיו אז הוא חוזר להיות חפשי, בן חורין.
הענין של להיות בני חורין מהיצר הרע – גם זה לא מצוי כל כך... כן, בעל התניא הקדוש אומר שאדם ילחם עם יצרו כל החיים שלו אם הוא לא ישמע בקולו – זה דרגת הבינוני.
אז דוד המלך הרג את היצר הרע שלו בתענית, זאת אומרת לא נתן לו אוכל, לא נתן לו יניקה. אברהם אבינו הפך את היצר הרע ליצר טוב – כי אברהם אבינו היה איש של חסד, אז השתמש בכל כחות הנפש שלו לעשות חסד לשם שמים, אז הוא תיקן את כל הענינים.
והרבי מקאמרנא הקדוש זי"ע הרבה מדבר על זה שהיצר הרע יכול להפוך להיות מלאך קדוש – אמת, אבל זה לא מצוי כל כך, למשל משה רבנו כשהיה בשמים אז הש־ט־ן מסר לו את הסוד של הקטרת, משה רבנו…
אנחנו האנשים הרגילים, הקטנים, יש לנו את המלחמה שאינה פוסקת עד הרגע האחרון, "סור מרע ועשה טוב", להיזהר מהיצר הפרטי, מהיצר הכללי, להידבק בשרש שלנו למעלה – שרש כל השרשים זה בורא עולם יתברך שמו לעד, אבא שבשמים – לאהוב אותו ולירא מלפניו כל הזמן. אין כאלוקינו!
וגם בענין הגאולה – היא מתעוררת על ידי עלמא דחרותא, על ידי 'אמא עִלָּאָה', היא ממונה על ענין הגאולה. ולא סתם משה רבנו שאל את ה' והוא אמר לו "אהי"ה אשר אהי"ה", "אהי"ה שלחני". אהי"ה, זה ב'אמא עלאה'.
מתי תתעורר אמא עלאה לגאול את הבנים? – "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם", את זה ה' יתברך לא מגלה לאף אחד. מתי בדיוק יבוא המשיח, איך יבוא, מי יהיה, מה יקרה – אלה סתרי תורה. בינתים "כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין" רק תשובה מעכבת, אנחנו צריכים לעשות תשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה – תשוב ה"א, להשיב את השכינה – הרבה מלחמות, הרבה מלחמות.
קשה, המצב קשה – בַּפְּרט, בַּכְּלל, בגשמיות, ברוחניות. ה' ירחם על נשמות ישראל ברחמיו האין־סופיים, שהמערכה קשה ואין מוחין, ואין מי שיעמוד בפרץ, והדור הולך ומתמעט. אז מצד אחד זה סימן טוב. ככה כתוב, שאם הדור הולך ומתמעט חכה לבן דוד. אז יש את כל הסימנים. יש את כל הסימנים. עכשיו רק צריך שאבא שבשמים 'ישתכנע' שאלה הסימנים וישלח את המשיח, ולא על ידי יסורים, כי מי יכול לעמוד ביסורים? בכלל לא יכולים לעמוד בכלום, ה' ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל.
צריך להשתדל להיות שמחים בכל מצב. זה נסיון קשה מאד, חשוב מאד מאד מאד, כי הקדושה והשמחה זה הולך ביחד. ומי ששמח גם כשקשה לו – זה ממתיק את הדינים, זה עושה נחת רוח למעלה, זה מעורר רחמים גדולים, כשבן אדם מקבל הכל מאהבה, בהכנעה ובביטול כלפי שמים, מצדיק על עצמו את הדין, ואומר 'ברוך ה' שלא גרוע יותר' ושמח במה שיש לו.
אנשים באים לייעוץ הרוחני עם כל הצרות שבעולם. יש כאלה שלוקחים הכל קשה. ויש כאלה שיש להם צרות צרורות והם לא לוקחים קשה, הם שמחים! – זו מעלה גדולה מאד. אולי יש כאלה שנולדו ככה, ברוך ה' אנשים חיוביים. ויש אנשים שעבדו על זה – וזו עבודה גדולה מאד.
"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", אומר רבי נחמן הקדוש זי"ע – אנחנו הקטנים אומרים: "מלחמה גדולה להיות בשמחה תמיד", מלחמה גדולה!
אז איך אדם יגיע למעלה הזו של להיות בשמחה תמיד? – קודם כל יראה את עוונותיו. מי שעושה את הבחינה הזו של "וחטאתי נגדי תמיד" ורואה את עוונותיו – הוא שמח על כל מה שיש לו ועל כל מה שאין לו. אפילו אם הוא עושה תשובה על כל העוונות, בכל זאת הוא גם מתבייש שעשה ככה ועשה ככה. ו"אין שכחה לפניו". אפילו אם עכשיו הכל הפך להיות זכויות כי הוא עשה תשובה מאהבה, בכל זאת אדם מתבייש – מה עשה, איזה דברים עשה, מה אמר, מה חשב. אז זה כבר מנער אותו מלהתגאות. זה מנער אותו גם מלהיות עצוב.
יש כאלה שנכנסים מזה למרה שחורה. לא צריך להכנס למרה שחורה. אשרינו מה טוב חלקנו שאנחנו מבינים שעשינו טעות ומצטערים. וזהו. מבקשים סליחה – ועכשיו לעבוד את ה' בשמחה ולהיות שמחים, להיות שמחים על כל מה שיש לנו בגשמיות וברוחניות ועל כל מה שאין לנו.
ברוך ה' על מה שאין לנו. לפעמים אנשים אומרים 'וואו, היה לי חבר טוב, והוא התהפך עלי ועשה לי ככה ועשה לי ככה, והתנתק ממני', ואני אומר: כל מה שה' עושה, עושה לטובה – אתה לא יודע, אולי זה לטובה, אולי יש שמה דברים שאתה לא מודע להם.
כל מה שאבא שבשמים עושה, לטובה עושה – ככה אמר רבי עקיבא. כל צרה שבאה, כל גל וגל שבא, הוא נענע בראשו והגל עבר, הוריד את הראש כמו שאומרים, והגל עבר. תראו איך רבי עקיבא סיים את חייו, בכל זאת הוא עבד על הענין הזה מאד, וגם נחום איש גם זו, "גם זו לטובה", והיו עוד צדיקים. זה דרוש מאד מאד מאד עכשיו, חשוב מאד מאד מאד לא להתלונן: 'מה שלומך?' – 'ברוך ה', אין תלונות' – ככה. אפילו אם יש לו תלונות, יגיד שאין תלונות, ברוך ה'. לאט לאט זה יהפוך להיות אמתי.
בן אדם שהוא זעוף, כאוב, עצוב, זה לא רק הנזק שהוא עושה לעצמו – הוא גם, בלי כוונה, הוא גורם גם לנזק סביבתי כי אנשים רואים אותו וזה מוריד אותם עוד יותר, כשעכשיו עם כל הצרות של השנים האחרונות, כולל הכל, כולל הפנדמיה, כולל המלחמות, כולל הצרות, פה במדינה עם הטרור, כל הדברים האלה – צריך הרבה המתקת הדינים, וזה על ידי השמחה למרות הכל.
להיות שמח כשיש סבה, זה לא זכות גדולה. להיות שמח בחלקו, "איזהו עשיר השמח בחלקו" – זו מעלה גדולה מאד מאד מאד שאדם שמח במה שה' חילק לו. דקה אחת טוב לך? לא כואב לך כלום? – ישתבח שמו. יש לך מה לאכול? – ישתבח שמו. אתה יכול לנשום? אתה יכול לבלוע?
תקראו את הספר שלי "עִמו אנכי", כשהייתי מורה בחינוך המיוחד עשרים שנה עם האוכלוסיות במצבים הכי מורכבים וקשים, מוגבלויות הכי חמורות – זה לא מובן מאליו שבן אדם בולע, או רואה או שומע או מבין או גדל או זז. לא. שום דבר לא מובן מאליו. כל ה'תנאי שירות' הם נס, זו מתנה מהשמים. אז להשתדל.
אפשר להגיד 'אבא, קשה לי', כי בן אדם הוא בן אדם, רוצה שיהיה לו יותר קל – זה נורמלי. אבל לא להתלונן, לא להתרעם, ולא להיות בעצבות. עצבות, זה היפך מאמונה, זה היפך מקדושה, וזה קשה וצריך להשתדל לא לתת לזה להכנס, ובשביל זה לעשות את כל התחבולות שאפשר, מה שאפשר. לאכול שוקולד משמח אותך? – מותר לך? תאכל שוקולד. לראות נוף יפה, זה עוזר לך? – תסתכל על הנוף, מה שאתה יכול. תעשה תחבולות, תגרש את היצר הרע של העצבות, שזה משהו קשה מאד. עד כאן.
אנחנו בספירת העומר – זמנים לא פשוטים. כל יום יש תיקון המדות, בַּפְּרט, בַּכְּלל. צריך רחמי שמים גדולים, המתקת הדינים כמו שאמרתי. אז תשמעו את השיעור עוד פעם ועוד פעם עד שזה יכנס ללב – ואז יהיו עוד חיילים שעובדים את ה' לשם שמים.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק לעבודתו יתברך!
השיעור יהיה גם לרפואת כל חולי עמו ישראל והפצועים ולעילוי נשמתם של כל מי שצריך בעם ישראל.
בשורות טובות ישועות ונחמות!
לחיים, לחיים, לחיים!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #פרשת #פרשתבהר
