פרשת בהר בחוקותי תשפ"ג – המדרג בהסתר ובגילוי הפנים
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם?
בשם ה' נעשה ונצליח!
כן, דוקא משך את תשומת לבי כמובן־כמובן הענין של ההסתר הפנים בפרשת בחוקותי, כל המדרג שיש. ה' יתברך בפרשה מראה לנו את מפת הקרב של כל הדורות, של הפרט ושל הכלל, פלא פלאים! זה כתוב, הכל ברור, שאף אחד לא יטעה. והוא מתחיל בטוב ואומר שאם נשמור את חוקותיו יתברך על פי התורה – הכל יהיה טוב, בגשמיות וברוחניות, בַּפְּרט וּבַכְּלל, ונשכון לבטח כאן בארץ הקודש, שעם ישראל יהיה במקומו וישכון לבטח, ותהיה פרנסה טובה, פירות, אוכל, כל מה שצריך, בלי לטרוח, הכל טוב ויפה בגשמיות וברוחניות, וגם מבחינה נפשית – נרגיש טוב ונהיה שמחים.
ולעומת זה, אם לא נשמע חלילה ולא נשמור את חוקות ותורת ה' יתברך, תורת משה, 'נסתבך' במלים שלנו. ויש מדרג של ההסתר פנים. קודם דברנו על הגילוי פנים, כי אנחנו נהיה לה' יתברך לגוי קדוש, ממלכת כהנים, והוא יתברך יהיה לנו לאלקים, וזה יהיה קשר הדדי, דו־סטרי, גילוי פנים, שה' מתגלה ומשרה את שכינתו בציון.
וה'לעומת זה', מתחיל להסתבך: אם אנחנו לא נשמע בקולו, יתחילו הענשים, בַּפְּרט וּבַכְּלל, בגשמיות וברוחניות. וזה הדרגתי, העונש של קלקול. המצב הכלכלי, המדיני, הבטחוני, הרגשי, הנפשי – הכל זה בדירוג. מנסה ה' יתברך על ידי השגחתו לתת לנו מכה קטנה שנתעורר – אהה... לא עשינו תשובה? נותן עוד מכה. אהה… לא עשינו תשובה? אה... עוד יותר. ככה, באופן מדורג.
וכל פעם במקום שיהיה גילוי פנים והרווחה ושפע ובטחון והכל טוב, המצב הולך ומחמיר, עד שהוא מסלק את שכינתו מציון ומסלק את עמו ומואס בעמו ושולח אותנו לגלות להשתעבד לאומות, ושם המצב הכלכלי, הנפשי, הרוחני, הבטחוני – גרוע יותר ויותר ויותר.
זה סיכום של ההסטוריה של עם ישראל, רבותי. זה פלא פלאים! זה כתוב בגלוי בחומש, פרשת בחוקותי. רק תקראו. אפילו לא צריך פירוש, הפשט. ואז כשנגיע לדיוטא התחתונה של הסבל הנורא, שזה בעצם, אני מפרש שזו השואה הנוראה שהיתה, כל הרדיפות, כל ההתבוללות, כל הסבל בכל המדינות, בכל העולם, גם בגלות אדום גם בגלות ישמעאל – אז ה' יתברך יתחיל את תהליך הגאולה, החזרתנו לארץ, שזה גם יהיה בהדרגתיות, "קמעא קמעא". גאולתן של ישראל כאילת השחר, כן? כמו שמאיר השחר לאט לאט, עד שבסוף "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". זכו – "אחישנה". לא זכו – "בעִתה". אבל גם "בעִתה" – "אחישנה".
עכשיו אנחנו נמצאים ב"בעתה אחישנה" אחישנה דאחישנה. לכן הכל עובר מהר כל כך, שאדם לא מרגיש – נהיה פסח, לא מרגיש – נהיה פסח. כדאי להתחיל לנקות לפסח, רבותי, מעכשיו... ככה זה, ככה המאורעות מתרחשים במהירות.
מעניין שאדם בחיים שלו מיחס את כל מה שקורה לו בדרך כלל לטעויות שהוא עושה, בטקטיקות שלו, באסטרטגיות שלו, ביחסים שלו עם בני אדם, וחלק הוא מיחס לשמים. ככל שהוא יותר צדיק הוא מיחס הכל לשמים. ככל שהוא פחות באמונה, אז הוא מיחס הכל לטבע ולקומבינות שהוא עושה ושעושים לו, והולך ומסתבך, עד שמגיע לזמן שהבן אדם נמצא בהסתר כפול – הוא בכלל לא יודע שהוא בהסתר פנים, הוא לא יודע שיש בורא עולם, הוא חושב שהכל טבע והשתדלויות רק וזהו.
כמובן, צריך השתדלויות כי אנחנו בעולם המעשה וזו חובתנו, אלו המצוות. כל ההשתדלויות שאנחנו עושים, זה או מצוות ממש או מכשירי מצוות, קשורים למצוות, שבן אדם צריך לעשות השתדלות, כי אנחנו צווינו "ונשמרתם מאד לְנַפְשֹׁתֵיכם", כן? בן אדם צריך לזרוע כדי לקצור. הוא לא יגיד: 'לא, ה' יזרע, ה' יקצור, ויביא לי את הלחם מוכן אפוי הביתה...' לא, בן אדם צריך לטרוח. "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ". לא לשכוח שיש את הקללה "בזעת אפיך תאכל לחם". אז אנחנו חייבים להשתדל. התוצאות בידי שמים. התוצאות על פי הזכויות.
ודבר שבולט מאד בפרשה זו הערבות הדדית, ערבות הדדית. עם ישראל זה צוות, לא אחד צדיק ואחרים לא ואין קשר, יש קשר! הערבות הזו היא בכמה כיוונים: א. אנחנו צריכים לדאוג לאחינו היהודים בכל דבר שאפשר, לפי ההלכה גם לשאינם יהודים יש ענין לדאוג, מפרנסים יתומים למשל גם של אומות העולם וכן הלאה, כל ההלכות היפות האלה שיש – יפות, כולן יפות, יפות בעיני הבריות אני מתכוון – וזו ערבות כן, שצריכים להיות מאוחדים ודואגים אחד לשני ולחיות חיי קהילה על פי התורה.
ויש גם ערבות על ההדרדרות הרוחנית והמוסרית. אם מתחילים להדרדר ולמשל חכמים לא מוכיחים את הדור – אז הם נתפסים בעוון הדור, רחמנא לצלן. יש ערבות בין כל חלקי העם. זה צוות. כולנו באותה העגלה, כולנו באותו כיוון, כולנו עבדים לה' יתברך, כולנו בנים למקום יתברך, וצריכים לעשות את העבודה. לא נעשה את העבודה – נשלם את המחיר, כולנו, גם באופן פרטי וגם באופן כללי.
אז חוץ מהעונש, שזה לפעמים שנינזק חס ושלום, במלחמות או ברעב או בדבר, כל הדברים הנוראים שכתובים – נינזק בהסתר פנים, בהסתר פנים, בזה שה' מסלק את הופעתו בעולם, את השכינה, הוא לא מתגלה בעולם, הוא מתרחק, מסלק את שכינתו לרקיע השביעי, ואנחנו בחושך, כביכול טבע, כביכול הכל מקרה.
וזה אחד הענשים, כן? "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי", אז הוא ילך בהתחלה אתנו גם "בְּקֶרִי", ואחר כך הוא הולך "בַּחֲמַת קֶרִי" – עוד יותר גרוע, שהכל נראה מקרה, הכל נראה טבע, הכל נראה מעשה האדם, ואנשים חושבים שהם מנהלים את העולם, יכולים לעשות ככה, יכולים לעשות ככה.
וכתוב: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ביראת שמים יש לנו בחירה. אבל בתנאי השירות, זה הכל משמים. אחד פותח עסק – פושט רגל, אחד פותח את אותו עסק – נהיה מליונר. למה זה? – זה משמים, הכל בידי שמים. אחד חולה באיזו מחלה, נותנים לו תרופה – הוא מתרפא מיד, השני – אותו דבר, באותו גיל, באותו ענין, לוקח את התרופה – זה לא עוזר לו והוא מת, רחמנא לצלן.
אז על זה צריך להתבונן. מי שיתבונן בנקודות האלה שהזכרתי בפרשת בחוקותי, הוא יבין את העולם, הוא יבין את ההיסטוריה של עם ישראל, הוא יבין איך ההרווחה או הסתלקות ההרווחה, תנאי השירות של הפרט של הכלל, הוא יבין למה ומה מצבנו, של היהודים, למה סבלנו את כל הענשים שסבלנו בגלות, ולמה אנחנו סובלים כרגע עדיין כשאנחנו כבר פה בארץ ישראל ויש לנו מדינה, יש לנו צבא ויש לנו יכולת להגן על עצמנו – למה אנחנו ממשיכים לסבול? מה היחס לאומות העולם הקרובים והרחוקים? יש אומות שהן בעדנו, יש אומות שהן נגדנו, יש סכנות.
עוד נקודה מעניינת שבולטת בפרשה, זה שאם אנחנו בסדר אנחנו נשב בארץ לבטח, אבל גם כתוב בהמשך, אני לא מצטט את הפסוקים, אני אומר את הרעיונות, כשיבואו אויבים – מעטים מאתנו ירדפו אותם והם יברחו מאתנו, ננצח אותם בלי להתאמץ, מעל הטבע, מעל הטבע בתוך הטבע – למשל, כמו שהיה לאברהם אבינו במלחמה עם המלכים, שהוא היה זורק עפר וזה היה הופך להיות חצים, או דוד המלך, שהיה יורה חץ אחד וזה היה פוגע באלף שונאים, דברים מהסוג הזה. אז זה לא שלא יהיו אויבים, אבל נשב לבטח.
וגם הפוך: כשנהיה במצב הכי גרוע בגלות, במצב המזעזע – נחשוב ונרגיש שרודפים אותנו, ואף אחד לא רודף אותנו. זאת אומרת, זה כבר שגעון. היום קוראים לזה פרנויה, מחלת נפש, מחלת הרדיפה, שבן אדם חושב שעושים לו ורודפים אותו, וזה רק דמיון. זאת אומרת, זו עוד דרגה של סבל, סבל קשה מאד, ה' ישלח רפואה לכל חולי עמו ישראל. סבל קשה מאד. זה הסיפור.
אז צריך להתבונן לעומק, להפנים את זה, להתפלל על זה שנפנים את זה ושנחיה לפי זה, כי קל לדבר אבל אחר כך כשיש לבן אדם נסיון הוא חושב שהכל טבע, שוכח את ה' אלקיך ולא בודק לראות, לעשות תשובה.
יש איזו סוגיה: האם בן אדם למשל נפגע למשל מבחינה בריאותית באיזה איבר נניח, לא משנה בגוף – אז אומרים החכמים שזה בגלל שהוא פגם באותו ענין בשורש הרוחני למעלה או שזה חסרון שבגלל הפגם זה פגם בשכינה למעלה, דברים אמתיים – השאלה שנשאלת: אם אדם יעשה תשובה, אז האיבר הזה יתוקן והוא יבריא? לא צריך לעשות השתדלות? אז התשובה היא לא. יכול להיות שהוא יבריא, יכול להיות שהוא לא יבריא. יכול להיות שנגזרה גזירה ואין מה לעשות. יכול להיות שיש מה לעשות. חוץ מהתשובה צריך לעשות השתדלות, ללכת לרופא, לקחת את התרופה, ואז האיבר שלו הפיזי גם כן יתרפא – ויכול להיות שלא.
יש אנשים שנולדים עם כל מיני פגמים חמורים בגוף, ובינתיים בנוהג שבעולם אי אפשר לעזור להם, הם יסבלו מזה כל החיים. אז יכול להיות בזמנים כמו אצל רבינו הבעש"ט הקדוש, שהוא היה יכול על ידי תפילה או גזירה לשנות את הטבע, היה לו כזה כח, אז אולי יכול להיות. כן, היה שמה מקרה של ילד שהיה עיוור והבעש"ט ריפא אותו – סיפור ב'שבחי הבעש"ט' – על ידי שמות הקודש. יש דבר כזה. במקרה ההוא זה לא החזיק כי האמא זלזלה גם בבעש"ט וגם בשמות הקודש, אז זה היה רק ריפוי זמני כדי להראות לאמא. יש לנו על זה בספר שלנו 'איש האלקים', שזה פירוש על הספר הקדוש 'שבחי הבעש"ט', אז אנחנו מביאים על זה דיון שלם, אם אינני טועה יש לי שמה גם דיון, בכל אופן למה הילד היה צריך לסבול אם האמא לא האמינה.
בכל מקרה, אז יש אפשרות מעל הטבע לשנות את טבע האדם, זה לא מצוי כל כך, בטח לא בדור שלנו. ולכן עושים השתדלות בטבע, הולכים לרופא. הרופא הוא רק שליח. אבל ככה נגזר עלינו, "בזעת אפיך", זה חלק מההשתדלות.
ברפואה, בפרנסה, בכל ענין צריך השתדלות, ולעשות את ההשתדלות הנכונה ביותר, המדויקת – כי אם לא נעשה את ההשתדלות המדויקת, יהיה קטרוג חלילה והמקטרג יגיד: 'אה, תראה, פלוני בן פלוני הוא חושב את עצמו צדיק. תראה, הוא לא עושה השתדלות...' – 'אבל כן, אבל הוא עשה השתדלות' – 'כן, אבל הוא לא עשה השתדלות לפי הדרגה שלו. הוא זלזל. הוא כאילו בוטח בה', אבל לא באמת בוטח בה' כמו שהוא חושב'. בקיצור, כל מיני, מסכת של קטרוגים שיכולים לגרום חלילה לבן אדם להינזק.
ולכן עושים השתדלות הכי טובה שאדם יכול, מה שהוא צריך לפי מצבו, וגם יתפלל כמובן ויאמין שהישועה מה'. אבל ההשתדלות בטבע, במעשה, כי זה ענין של "בזעת אפיך", "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". ולא לעוות את הדברים, כי מי שמעוות את הפירוש של התורה – בסוף הוא ניזוק, הוא או מי ששומע בקולו, ניזוק, רחמנא לצלן.
זהו. אז עוד פעם אני מציע מאד לקרוא בעיון את פרשת בחוקותי ואת כל החוזה שיש לנו עם ה' יתברך וכל המדרג שיש בין הגילוי פנים וההסתר וההסתר הכפול, בין הענשים לפרט ולכלל, הגשמיים והרוחניים והנפשיים, לבין הגאולה, שזה כבר אנחנו, ברוך ה', בשלבים של בעזרת ה' 'חבלי משיח' – יש כבר קבוץ גלויות, יש כבר עצמאות מסוימת, פה יש מדינה וכו'. הדברים האלה – סמנים טובים מאד בעזרת ה', אנחנו מתקדמים.
בסופו של דבר, ה' יתברך כופה עלינו לעבוד אותו כראוי – על ידי הענשים, על ידי הגלות, על ידי הצרות, על ידי גלגולי הנשמות, על ידי כל מה שקורה. הוא מביא אותנו שנהיה שלמים, לעבוד אותו בשלמות. וגם תיקון אומות העולם, זה יהיה בגאולה השלמה, יהיה להם גם כן תיקון, למי שחפץ בתיקון ולא מרד בה' וכן הלאה.
עד כאן, רבותי.
נקווה שנהיה כולנו בריאים ושמחים ונשמע בשורות טובות, ישועות ונחמות במהרה בימינו!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
