פרשת בהעלותך תשפ"ד – שומר פיו ולשונו
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת בהעלותך תשפ"ד, ובשם ה' נעשה ונצליח. ואנחנו ננסה קצת לדבר בענין הפרשה על פי 'דרך עץ החיים'.
יש את הענין של "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת... – יָאִירוּ". יש כלל: כמו שמעוררים מלמטה, ככה מעוררים מלמעלה. זו אחריות של התחתונים, אנחנו, עם ישראל – לעורר, לעורר את הטוב, לעורר את השפע, לעורר את יחוד הפרצופים והספירות למעלה, כדי שירד מהבורא יתברך, דרך השתלשלות העולמות עד לעולם הזה, האור, השפע, הישועה, הגאולה. הכל צריך התעוררות מלמטה, ולכן צריך להדליק את הנרות.
אהרן הכהן, "הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", שהוא בחינת 'רב חסד', הוא מדליק את הנרות, הוא מיטיב את הנרות, ואז יש אור. זו אחריות של כל אחד – לעורר מלמטה כדי שיתעורר מלמעלה, שיתגלה הבורא ברוך הוא בעולם שלנו. על ידי זה שאנחנו רוצים דבקות בו יתברך בבחינת "קִרְבַת אֱלֹקים לִי טוֹב", אנחנו מעוררים את הדבקות שלו בנו. זה לא שהוא לא רוצה להדבק בנו – הוא רוצה להדבק בנו, אבל אנחנו צריכים להיות ראויים.
איך נהיה ראויים? – תורה ומצוות ומעשים טובים, תיקון כל הקומה שלנו, מחשבה, דיבור ומעשה, בבחינת "וְעָשׂוּ לי מִקְדש וְשָׁכנתי בתוכם", בתוך בני ישראל, שנהיה "ממלכֶת כהנים וגוי קדוש". וכך תתקיים מטרת הבריאה שה' יתברך רוצה למלוך בעולם הזה באופן גלוי על ידי השראת שכינתו.
וזו מטרת המצוות – שנתקן את עצמנו, ונתקן עולם במלכות שד"י, התעוררות מלמטה כדי שיתעורר מלמעלה וירד השפע, כשהשפע זה דבר אחד, והאור זה דבר נוסף, התגלותו של ה' יתברך על ידי השראת השכינה, ושידעו שיש דין ויש דיין ויש בעל הבית לעולם הזה – שזו מטרת הבריאה, כי אם היה רוצה רק עולם רוחני, היה מספיק לו יתברך עולם המלאכים.
אבל הוא רצה עולם מעורב טוב ורע כמו העולם הזה, שהוא דוקא "רובו רע ומיעוטו טוב", ושעל ידי עבודתנו נתקן את העולם, ואז הוא יוכל למלוך בעולם הזה. ואמנם יש ברמח"ל הקדוש את ההסברים מה יהיה באלף השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי – זאת אומרת, אחרי שמתחילה כבר הגאולה השלמה, מה שקורא לו 'תָּנָא דְבֵי אליהו' 'ימות בן דוד', ואחר כך 'עולם הבא', כן? כל אלה, ונכון, העולם יזדכך, הגוף שלנו גם יזדכך, לא נהיה כמו שאנחנו עכשיו – ובכל זאת, זה יהיה בעולם הזה, עולם גשמי מתוקן.
וזה רצונו יתברך. את זה צריך לזכור. לכן לפני כל מצוה אנחנו אומרים: "לשם יחוד קודשא בריך הוא וּשְׁכִינְתֵּיהּ" – ליחד את שם הוי"ה, שיהיה כולו מיוחד, י' ה' ו' ה', אז י'–ה' הם תמיד ביחוד, ביחד, לָא מִתְפָּרְשִׁין. ו'–ה' מתפרשין, אם לא עושים את העבודה כמו שצריך – אז גם יש הסתלקות של השכינה וגם יש התמעטות רחמנא לצלן של 'זעיר אנפין' ומצבים קשים, למשל כמו שהיה בגלות מצרים, של הסתר רציני מאד, גם עכשיו לא חסר... ה' יעזור וירחם.
צריך להבין משהו חשוב מאד כדי להבין בכלל את העולם הזה ומה אנחנו עושים פה: יש את הבורא יתברך, שאין לנו תפיסה בו והשגה בו כלל, אנחנו רק יודעים שהוא שלֵמוּת הטוב, כן? אם אפשר ככה להגיד, ויש את השתלשלות העולמות עד העולם הזה, וגם שמה יש דרגות בעולם התיקון – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. לפני זה יש עוד דברים – ומי שרוצה ללמוד את הכל ולהבין את הכל, שיקרא את הספר שלנו 'רומח פינחס'. אפשר להוריד אותו מהאתר. ואז יהיה לו בסיס לכל תורת הקבלה בצורה פשוטה, בהירה ומופלאה. זה פותח לו אחר כך פתח להבין בכל כתבי האר"י. אז זה כדאי.
אבל אני רציתי כאן להסביר משהו ספציפי, שהוא: שיש גם את הבחינה של ה' יתברך שהוא 'בלתי בעל גבול', ויש גם את הבחינה של ה' יתברך שהוא הבורא ובורא את הבריאה ומשפיע על הבריאה – ובין הבורא לבריאה יש השתלשלות העולמות, ויש בכל עולם ועולם עשר ספירות וחמשה פרצופים – והפרצופים האלה הם כוחות, הם צינורות השפעה, שהם בצמצום או בגדלות, תלוי במעשים שלנו.
אז כששואלים 'איפה ה' יתברך היה בשואה?' – הוא תמיד משפיע ותמיד רוצה להשפיע, השאלה אם יש לנו התעוררות וכלים לקבל את ההשפעה ואת הישועה, ולפי זה אנחנו מקבלים את המציאות כמו שהיא, והיא תוצאה של הגזירות שיש למעלה – כי על כל שפע שיורד השט"ן מקטרג, וגם מדת הדין להבדיל מקטרגת ושואלת אם מגיע לאדם הזה השפע הזה או לא, אם מגיע לעם ישראל השפע הזה או לא.
ה' יתברך מנסה לסתום את פיות המקטרגים ולסתור את מדת הדין, לפעמים בהצלחה, ולפעמים לא. ראינו את זה בתפילה של אברהם אבינו להצלת סדום ועמורה – שאם היו שם מספיק צדיקים אז לא היו נחרבות הערים האלה, אבל בגלל שלא היו מספיק לא היה מי שיגן על הערים האלה, אז הם נחרבו.
אז הכל הולך לפי הזכות של הפרט ושל הכלל. יש גם מדת הרחמים. יש גם רחמים אין־סופיים. יש גם 'אוצר מתנת חנם'. אבל כל הבחינות האלה, כדי שיתעוררו – צריך זכות מיוחדת, כמו שבקריעת ים סוף על ידי זה שהתעוררנו באמונה ונכנסנו לים מעל הטבע, כי מי נכנס לים כדי לברוח מאויב? הוא יטבע, האמנו בה', זו אמונה מעל טעם ודעת – אז זה עורר למעלה את פרצוף 'אריך', ונקרע הים.
אז כדי שיהיו רחמים אין־סופיים ונסים מעל הטבע – צריך זכויות, צריך התעוררות – אלא אם כן ה' יתברך מחליט שהגיע "קֵץ הַפְּלָאוֹת", ואז זה כבר לא תלוי באף אחד, אלא "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה", למען שמו הוא יעשה, הוא יגאל אותנו. אבל עד הזמן ההוא זה תלוי בזכויות, כל מה שקורה, לפרט ולכלל, לעם ישראל ולאומות ולכל העולמות כולם.
ולכן צריך להבין שהשאלה היא כמה האדם הפרטי יכול לעורר למעלה רחמים, כמה הוא יכול לתקן את צינורות השפע. במה זה תלוי? זה תלוי בדרגתו הרוחנית של האדם, דרגת תיקונו, איך הוא עובד את ה', אם הוא עובד אותו לשם שמים – זה הדבר הראשון. וזה תלוי גם בגודל ובשורש נשמתו, אם זו נשמה כללית או זו נשמה פרטית, ומאיפה הנשמה שלו משתלשלת, ממקום יותר גבוה או פחות גבוה? כל זה כתוב ב'שער הגלגולים' לאר"י הקדוש.
ולכן למרות שאנשים נראים אותו דבר ויש להם לפי החוק אותן זכויות – באופן מהותי בשמים הם לא אותו דבר. זה לא אותו דבר משה רבינו ובן אדם פשוט, רגיל, יהודי רגיל. אז נכון שמשה רבינו יכול לעורר למעלה דברים עצומים, מה שבן אדם רגיל לא יכול – אבל יש לו גם אחריות עצומה, ואם הוא עושה טעות אז זו טעות קשה מאד והעונש גדול מאד, מה שאדם פשוט גם לא מעורר יותר מדי וגם לא פוגם יותר מדי, כי הוא נשמה קטנה יותר. זה כמו להבדיל במפעל: יש את המנהל, ויש את הפועל. אז הם לא אותו דבר, נכון? כל אחד כבודו במקומו מונח. צריך את כולם.
ולמה אני עושה את ההקדמה הזו? כי אנחנו בזמנים לא קלים, ואנשים יש להם שאלות למה קורה ככה, למה קורה אחרת – הכל משמים, הכל לטובה, הכל לתיקון הנצחי של עם ישראל. זה לא רק התיקון העכשוי: שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו אוכל, שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים – אלא התיקון הנצחי.
לפעמים חייל, לא עלינו, נופל בקרב, וזה שובר את כולנו ואת משפחתו – אבל מבחינתו הוא עלה לדרגה הכי גבוהה שאפשר להגיע אליה, שהוא היה יכול להגיע אליה, הוא לא צריך להתגלגל, הוא לא צריך שום תיקונים – נהיה קדוש, כי מסר את נפשו על קידוש ה' בשביל להציל את עם ישראל.
אז לכן כשרוצים לבדוק מה טוב בדבר מסוים צריך לבדוק אותו במציאות הנצחית ולא הזמנית, כי ממילא כל אדם מתי שהוא, עד מאה ועשרים, מתי שהוא האדם מסתלק – אז אם הוא מסתלק במות טבעי, אדם זקן שהגיע זמנו, או אדם צעיר לא עלינו מת ממחלה או משהו, זה לא אותו דבר כמו שהוא מת על קידוש ה' יתברך. זה תלוי איך אדם מת, ככה יש לו אחר כך אחרי מיתתו, בשמים אפשרות לתקן יותר ויותר ולגרום ליחוד פרצופים גבוהים יותר ולהוריד שפע גדול יותר ולהיות קרוב לה' יתברך יותר.
אז לא תמיד מה שנחשב – בדרך כלל מה שנחשב – הצלחה בעולם הזה, זו לא דוקא הצלחה נצחית למעלה. לכן אמרו: "עולם הפוך ראיתי", כן? "עליונים למטה ותחתונים למעלה". העולם הפוך. אבל העולם למעלה, זה העולם האמתי. שמה כל אחד לפי מה שהוא.
אנחנו מגיעים כאן לסוגיה של אהרן ומרים הנביאה, שדיברו לשון הרע על משה רבינו. משה רבינו, האח האהוב שלהם, אי אפשר לתאר את דרגתו של משה רבינו – איש האלקים, גדול הנביאים, גדול החכמים, הוריד לנו את התורה, היה הגואל הראשון, ויהיה גם הגואל האחרון – אז מה קרה פה? מרים הנביאה שמסרה את נפשה בשביל משה רבינו אז כשהוא היה בתוך התיבה בתוך הנילוס, היא דיברה עם אחיה והעבירה ביקורת. והיא לא פרסמה את זה בעיתון. לא, היא דיברה עם אהרן הכהן.
היא בודאי נביאה. בודאי היתה לה כונה טובה לשם שמים – מה קרה עם משה רבינו ואשתו. היא דאגה לאשתו של משה רבינו, על שמשה רבינו היה זמן שפרש מאשתו והפריע למרים למה הוא פרש מאשתו. היא דאגה לצפֹּרָה. נו, אז היא הרגישה, כמו שאומרים אנחנו בלשון שלנו 'הרגישה בנוח' להעביר ביקורת על משה רבינו, לדבר עם אהרן. וזה גרם לה לצרעת ולזה שתצא מהמחנה ולהענש באופן מידי. ה' יתברך נזף בה, במלים שלי: 'איך אתם מעזים לדבר במשה עבדי, נאמן בכל ביתי? כל הכבוד לכם שגם אתם נביאים, אבל איפה אתם – ואיפה משה רבינו?'
אז מה קורה פה? וקרובי משפחתו של אדם מרגישים בנוח. אבל הם שכחו, היא כנראה שכחה לרגע מי זה משה רבינו. נכון, הוא אח שלה – אבל הוא משה רבינו. נכון, הוא אח של אהרן, אבל הוא משה רבינו – עבד ה', איש האלקים, אין להם תפיסה והשגה בו כלל בדרגה שלו, כי מי שלא נמצא בדרגתו של משה רבינו לא יכול להשיג את משה רבינו.
והם באו אליו בטענה בעצם על ענין אישי שלו, בלי להבין בכלל מה התנהגותו. ואפילו אם כונתם בודאי היתה לטובה – הם נענשו, בעיקר מרים, והתפרסם הענין לדורות. "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".
"כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה". ככה כתוב. מצד אחד, אנחנו בעד ביקורת, זה טוב, חשוב. מצד שני, תמיד זה צריך להיות בכבוד. דבר שלישי, ברור שמשה רבינו חייב בתורה ומצוות ולשמור את ההלכה כמו כל שאר עם ישראל. אין דבר כזה שבן אדם נהיה צדיק אז עכשיו מותר לו 'לחפף' את המצוות – ההפך, הוא צריך לקיים את המצוות. וזה טוב שבני ביתו של אדם מעירים לו, כדי שאדם לא ירגיש בנוח ולא יעשה טעות. אבל בכל זאת – זה משה רבינו. משה רבינו הוא לא בן אדם פשוט.
"שַׁל נעליך מעל רגליך", ככה אומרים היום. כשמישהו מדבר על אדם קדוש, אומרים לו "של נעליך מעל רגליך". זה חלק מההלכה – כיבוד רב. וזה לא משנה מי המדבר – אם זו מרים הנביאה, שהיתה שליחה להציל את משה רבינו כשהיה בתיבה, היתה לה זכות, או אם זה אהרן הכהן שהיה אתה, שאין כמו אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, הוא הדוגמא של מנהיג שעושה שלום בית בין אדם לחברו ובין איש לאשתו – ובכל זאת לא היו צריכים לדבר, עד כדי כך שה' יתברך התערב בעצמו כדי להגן על משה רבינו.
אז זה חשוב מאד, הענין הזה, אמונת חכמים, כבוד חכמים, שכל אדם ישמור את פיו בכלל. היום כל אדם יכול – כביכול, כן? מרשה לעצמו, או יש אנשים שמרשים לעצמם – לדבר על כל אחד, גם על מנהיגים, לאו דוקא קדושים אבל אפילו על מנהיגים שמנהיגים את העם, מנהיגים את המדינה. מי יודע איך אתה היית מתנהג אם היית במקומו? "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", עוד לא הגעת למקומו. ואם היית במקומו, זה עוד לא אומר כלום, כי כל אדם הוא לפי הנסיון האישי שלו, האופי שלו, היצר הרע שלו, התיקון שלו, הקלקול שלו. אין אדם דומה לחברו. ולכן הכי טוב לא לדבר.
בכלל עכשיו בזמנים קשים – צריך אחדות ואהבה וללמד זכות, לראות את הטוב. ולפעמים הכי טוב זה לשתוק. "סְיָג לַחָכְמה – שתיקה".
אז זה מה שרציתי היום לומר על הפרשה. יהי רצון שנזכה כולנו לשמור על הפה, לשמור על המחשבה – כי למה בן אדם מדבר? כי המדות שלו מתעוררות: קנאה, שנאה, חוש צדק, התנשאות, וַכְּחנות, כל מיני דברים, והאדם מרשה לעצמו. אז כאן אנחנו רואים שאפילו קדושי עליון, נביאים, אין כמו מרים הנביאה ואהרן הכהן – נכשלו, והיה עונש על זה.
ה' יעזור שכולנו נזכה לעבוד את ה' באמת, ולהשתלט על הלשון, שזה הכי קשה. זה האבר הכי מרדן שיש, הכי קשה להשתלט עליו. ואם זוכים להשתלט עליו – וואו, זוכים למדרגות עצומות – אפילו לזה שבן אדם גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים או הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטל. והצדיק צריך לתקן את הדיבור ואת המחשבה ואת ה'יסוד', כי "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". כל אלה קשורים אחד בשני.
יהי רצון שנזכה כולנו לעבוד אותו באמת,
ולא נתגאה!
לחיים! לחיים! לחיים! לחיים!
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
