להורדה בפורמט מתאים להדפסה
פרשת בהעלותך תשפ"ב – מלחמת היצר הרע הכללי במשה רבנו ע"ה
ערב טוב! שבוע טוב! מה שלומכם? אנחנו כאן בפרשת בהעלותך תשפ"ב. ובשם ה' נעשה ונצליח!
הפרשה גדושה מאד בהתרחשויות מרעישות. אני בונה על זה שקראתם את הפרשה עם פירוש רש"י, אז אני מנסה להסביר דברים.
כן, מצד אחד "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" – סוף סוף אהרן הכהן מקבל את התפקיד הרם שייטיב את הנרות. הוא שָׂמַח, כי בזמן חנוכת המזבח הוא לא הוזמן אז הוא דאג, הוא לא הקריב, השבט שלו לא הקריב. ועכשיו יש לו הטבת הנרות בכל יום, פלא פלאים!
אז "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" – איזה דיבור יפה. כשיש עליה ויש אור – מתחילות הנפילות, מתחיל ה'בלאגן', היצר הרע הפרטי, היצר הרע הכללי לא מרפה. וכאן בפרשה אחת כמה התרחשויות.
נתחיל בזה שאחרי שהוא צֻוָּה להיטיב את הנרות משה רבנו צריך להכין, לטהר את הלויים. הכל טוב ויפה. אנחנו יודעים שכתוצאה מכל ההכנה לטהר את הלויים, אחר כך אשתו של קרח וקרח יכנסו לנפילה שלהם בגלל כל הענין הזה. אז אומר רש"י פה, "קח את הלְוִיִּם" – קח אותם בדברים, תגיד להם שהם זכו. והלויים לקחו את התפקיד מהבכורות בעצם.
אנחנו רואים את הנהגתו יתברך – ה' יתברך יש לו רצונות, יש לו דיוקים, יש לו הקפדות, ציוויים, שכר ועונש. יש היום כל מיני השקפות כפרניות שאומרות שאין שכר ועונש ומה פתאום יש אלקים שהוא מעניש. רוצים איזה אלקים שלא יעניש... טוב... על פי תורתנו הקדושה אין לנו בכלל תפיסה והשגה בבורא יתברך. אנחנו לא יודעים מיהו, מהו. אין לנו השגה, כי "אילו ידעתיו – הֱיִיתִיו". אנחנו בריות, נבראים, לא יכולים להשיג מי זה הקדוש ברוך הוא.
אלא מה? אנחנו יודעים את הנהגתו, וגם לא את כל הנהגתו, מה שגילה לנו בתורה. אנחנו יודעים שה' יתברך הוא טוב ומיטיב, כן – אבל זה הכל ענינים של הנהגה, ההנהגה שלו.
ההנהגה של ה' יתברך כוללת שלושה קוים, כמו שאמרנו כבר בעבר: 'קו ימין' – חסד, 'קו שמאל' – דין, 'קו אמצעי' – תפארת, אמת, רחמים.
והקוים האלה הם בעצם מגיבים להתנהגות שלנו, של עם ישראל וגם של האומות. אם אנחנו מתנהגים טוב על פי התורה – אז חסד ורחמים, ואם לא חס ושלום – אז דין. הדין בא כדי לכוון אותנו לדרך הנכונה.
ויש זמן של 'גילוי פנים', יש זמן של 'הסתר פנים'. במדבר, כשהיינו במדבר היה גילוי פנים. כשיש גילוי פנים התגובות מיידיות, אם יש איזה חטא בעם ישראל – מיד ה' יתברך מגיב, ולא פעם מגיב בחומרה, מפני שזה כבוד שמים. אם לא שומעים בקול ה' יתברך כשהוא גלוי – זה חילול ה' שאין כמותו, ולכן התגובה חייבת להיות מהירה – כמו שלהבדיל, בנוהג שבעולם אם יש איזה מלך, אז בעיר הבירה איפה שיושב המלך מקפידים על 'קלה כבחמורה' כי המלך שמה, 'אוי ואבוי' מי שיעבור על ציווי המלך. אבל באיזו פרובינציה רחוקה אלפי קילומטרים בממלכה של המלך – כבר יש מלכים יותר קטנים, כבר 'מסתדרים', פחות מקפידים.
אז כשיש גילוי פנים – יש הקפדה מוחלטת מיידית. לצערנו, אנחנו נולדנו בתקופה של הסתר פנים, ככה שכל אחד יכול לחשוב שיש בורא עולם, חלילה אין בורא עולם, כן ככה, לא ככה, תורה אמת, תורה מהשמים, תורה המציאו אותה בני אדם, כל מיני מחשבות כפירה, שיש לא מעטות.
אבל בגאולה השלמה ה' יתגלה – ו'נגמר הסיפור', אנחנו נצטרך להיות במשטר של גילוי פנים, כאשר היות שזה סוף התיקון לא יהיה יצר הרע הפרטי והכללי כי ה' יתברך יבטל אותם, ואז לא נסתבך. אבל בזמן של גילוי פנים אם עושים חטאים בַּפְּרט ובַכְּלל, ובמיוחד בַּכְּלל, ובמיוחד בפרהסיה – ההנהגה רגישה מאד ומיד יש תגובה.
עכשיו אנחנו בשלב לפני הגאולה השלמה, אולי מתחיל להיות משהו מן המשהו של הגילוי פנים, בזה שיש מגיפה עולמית והחיים השתנו, ולא הכל כמו שהיה קודם. וכל אחד בעולם צריך לפשפש קצת במעשיו, לראות מה עליו לתקן, וכן הלאה. נראה איך זה יתפתח. אנחנו תפילה שהגאולה תבוא ברחמים, כי מי יכול לעמוד בדינים, ה' ישמור.
בכל אופן, כאן בפרשה אנחנו רואים שמשה רבנו רועה נאמן, עבד נאמן, עניו מכל אדם, גדול הנביאים, הוא השליח להוריד את התורה מהשמים אין מנהיג כזה כמו משה רבנו – והוא מתקשה לעמוד בפרץ, הוא מתקשה לשאת בתפקיד שלו, מבקש מה' יתברך שיעזור לו, הוא לא יכול לעמוד בזה.
ובזה אני רוצה לומר שצריך להעריך כל מנהיג ציבור. הנֹּהַג היום הוא להעביר ביקורת על כל מנהיג – מנהל בחברה, מנהל בית ספר, אני יודע...? ראש העיריה, שלא נדבר על ראש ממשלה או נשיא או מלך. כל אחד מרשה לעצמו לשפוט וגם להגיד. יש חופש הדיבור. לפעמים בלי שום כבוד, בלי שום התחשבות, מטיחים דברים כלפי המנהיגים.
להיות מנהיג, זה דבר קשה ביותר, זה לא תענוג. כן, אומרים: 'אבל נותנים לו כבוד, והוא אומר מה לעשות ומקבל משכורת נאה' – כל זה לא שווה כלום, כי אין למנהיגים חיים, לא ביום ולא בלילה, לא בפרהסיה ולא בפרטיות, הם צריכים להיזהר לא לעשות טעות, מילה אחת לא במקום, החלטה אחת לא במקום – דיני נפשות, צרות צרורות בגשמיות וברוחניות.
ולכן אמרו חכמים: "הֱוֵי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ" – אפילו מלכות של עכו"ם. אז מי שלא היה מנהיג, שיקח בחשבון שזה לא דבר קל בכלל. יש הרי בכל מנהיג 'נקודת מלכות', ככה אומר רבנו רבי נחמן מברסלב הקדוש זי"ע, זה נקרא 'נקודת מלכות'. נכון, יש אנשים שמשתמשים בנקודת המלכות שלהם לרעה – 'לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין', לתועלת שלהם, ל… לא יודע... ויש צדיקים שמשתמשים בנקודת המלכות לשם שמים, כמו משה רבנו.
והנה, כאן בפרשה הוא מתקשה, מתקשה לשאת את התלונות ואת המריבות. למה? – מפני שהוא רגיש מאד, רגיש למצב של עם ישראל, רגיש לדרישות של ה' יתברך. הוא 'באמצע'. הוא רוצה שעם ישראל יצליח, שיהיה טוב לעם ישראל. כשיהושע בן נון בא בריצה ואומר לו ששני האנשים מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה רבנו. ומה היו מתנבאים אלדד ומידד? – שמשה נפטר ויהושע מכניס את עם ישראל.
זאת אומרת, היתה פה נבואה פוגענית מבחינת כבודו של משה רבנו, אז החסיד הנאמן שלו, ש"לא ימיש מתוך האהל" קינא לרבי שלו. ומשה רבנו יכול היה להגיד 'כן, אתה צודק, מה, איזו חוצפה!' – לא. הוא אמר: 'הלוואי שכל עם ישראל יהיו נביאים, הלוואי!'
הנה, רואים את המנהיג הקדוש שדואג להצלחת עם ישראל בגשמיות וברוחניות. והנה, רואים את החסיד שלו, התלמיד שלו, ממשיך דרכו, 'היורש שלו' כמו שאומרים היום, שמקנא לכבוד של רבו – ובעצם הוא מכניס אותו כאן לנסיון, בלי לִרְצות, אבל נדרשת תגובה מצדו של משה רבנו, איך הוא יגיב? הוא הגיב נכון.
תמיד בנסיונות אין זמן לחשוב. כשמעמידים בן אדם בנסיון – מה שיש בתוכו, זה מה שיוצא. לא יודע, אולי אנשים זריזים מאד בשכל יכולים לחשוב מהר מהר מהר ולעשות את ההחלטה הנכונה. אבל בדרך כלל, האמת מתגלה – מי צדיק, מי לא צדיק – בנסיונות.
וכאן רואים את משה רבנו שבור, בהמשך, שהוא לא יכול לעמוד לבד בכל המעמסה הזו. אז ה' יתברך אומר שהוא יקח מֵהוֹדוֹ ויתן לזקנים – אוקי, לא מפריע למשה רבנו, ההפך. אדרבא, שיעזרו לו, הוא לא יכול, קשה לו.
וזה בכלל אנחנו צריכים לדעת: שאסור להתלונן כלפי שמים. אבל אפשר להגיד 'אבא שבשמים, תרחם עלי. קשה לי'. בן אדם הוא בן אדם, כולנו עוברים קשיים, מלא קשיים בחיים. אז יכולים לבקש שה' ירחם עלינו ולהגיד לו שקשה לנו, לא לבוא בטענות. יש הבדל גדול בין לבקש עזרה ולדבר בכבוד 'כעני בפתח' לבין להטיח דברים. ורחמנא לצלן ראיתי בחיים אנשים שמטיחים דברים ולא מרגישים שום פחד. מה זה בן אדם? איך בן אדם יכול להטיח דברים? רחמנא לצלן.
אז אנחנו רואים אם כן נסיונות, בכל רגע נסיון אחר.
והתחילו התלונות. הערב רב, האספסוף, לא רוצה בעצם לקבל את הנהגתו של ה' יתברך. מצד אחד, הם התגיירו והתקרבו. מצד שני, הם רק עושים צרות, אז בשביל מה הם התגיירו? למה לא נשארו במצרים? אהה, כי הם ניצוצות. נכון, הם ניצוצות שצריך לתקן אותם, אבל ניצוץ שצריך לתקן אותו – הוא צריך לדעת את מקומו ואת מיקומו, לשתף פעולה, לכבד את רבו, לכבד את ה' יתברך, לכבד את התורה, לא לבוא ולהתחצף ולמרוד, לחפש כל מיני טענות שקריות כדי להמריד את כל העם, שזה בעצם מה שעשו הערב רב כל הזמן. מה יצא להם מזה? רק מתו מזה. לא יצא להם שום דבר.
ה' יתברך רצה שעם ישראל ילך שלשה ימים שלשה לילות רצוף כדי להכניס אותם מהר לארץ ישראל. למה? מה היה כל כך דחוף? – הנה 'מפת הקרב'. נכון תמיד אנחנו מדברים על מלחמת היצר? 'מפת הקרב'? מפת הקרב היא שמרגע שיצאנו ממצרים היה צריך להגיע כמה שיותר מהר לארץ ישראל, הארץ המובטחת, המקום המיועד לעם ישראל, המקום המיועד לתקן עולם במלכות שד"י ושתבוא הגאולה.
ולכן אבא שבשמים ידע שכדאי להזדרז. בענינים של קדושה כדאי להזדרז. לפני שהצד השני ישים לב – אתה כבר בארץ ישראל. תראו כמה צער עובר עם ישראל כדי לשוב לאדמתו מאז שהתחילו העליות לארץ ישראל, כן, בזמננו – כמה שפיכות דמים, כמה קטרוגים, כמה נסיונות לסלק את עם ישראל מהארץ. אז כאן אבא שבשמים רצה להכניס אותנו מהר מהר.
צריך ללמוד מזה "בְתַחְבֻּלוֹת תעשה לך מלחמה" לכל מיני ענינים של קדושה – לעשות אותם בזריזות, בחכמה, לפני שתקום התנגדות, פנימית, חיצונית.
ובמקום להגיד 'תודה' ולהבין ענין – התלוננו: 'וואו, כמה הלכנו קשה. כמה אנחנו עייפים'. כל התלונות האלה גרמו למה שגרמו – התבערה, אחר כך כל הענין של הגעגועים לאוכל המדומיין שבמצרים, קיבלו דגים "חִנָּם". מה זה "חנם"? – אומר רש"י, "חִנָּם"?! הם לא קיבלו שום דבר חנם. אלא "חנם", זאת אומרת שלא היו צריכים לקיים תורה ומצוות. אז זה הפריע להם, התורה ומצוות. והם הדביקו חלקים מעם ישראל ב'וירוס' של הכפירה שלהם, כן, הערב רב. ו"קברות התאוה" – כמה ניזוקו... כמה מתו...
עכשיו נתיחס גם לענין של המוות כעונש. אתם יודעים, כשיש בית מקדש ויש סנהדרין – יש ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. מה תיקון יש בזה? אם בן אדם עובר עבירה שמתחייב עליה מיתת בית דין, אם הוא עושה את התשובה שלו – אז המיתה הזאת מכפרת עליו.
מה זה משנה כל כך? למה זה עוזר? מה החשיבות של לקחת רשע ולהמית אותו או בידי שמים או על ידי סנהדרין גדולה? זה פותר את הבעיה? מה קורה? מה קורה?
– פותר ולא פותר. זאת אומרת, הנשמה הזו שמסלקים אותה מהעולם הזה עולה למעלה, צריכה לעבור שמה את התיקונים שלה, אולי גיהנום, אולי כף הקלע או כל מיני ענשים שיש שמה, להזדכך. אחר כך יכול להיות שתצטרך גם גלגול בדומם, צומח, חי, מדבר. בכל אופן, אותו האדם שהיה פה עם הנשמה הזו עם הגוף הזה – הוא כבר הסתלק. האם הוא יקום בתחית המתים? לא יקום בתחית המתים? יש בזה הרבה חוקים ומשפטים, אבל ההזדמנות שלו לתקן, שזה בעולם הזה ההזדמנות לתקן, נלקחת ממנו. זאת אומרת, מרגע שאדם מסתלק מפה – מה שהשַּׂגְתָּ השגתָּ. כן, "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי". מה זה "חפשי"? – חפשי מתורה ומצוות, מי שמת.
נכון שעל פי הקבלה הנשמות למעלה גם עובדות את ה': לומדות תורה, עושות יחודים, כל מיני ענינים, מתפללות על החיים. אבל השכר ועונש – כאן בעולם הזה. בודקים אותנו בנסיונות, שיהיה שכר ועונש, שיהיה לנו חשבון, כמו שאומרים בבנק: 'יש לך חשבון עובר ושב', יש לך 'חשבון חסכון', יש לך 'פנסיה' – 'מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא'. כל זה, זה על פי הסוד. כל מה שאנחנו רואים במציאות, יש לו שורש רוחני למעלה. אם לא, זה לא היה קיים.
אז אם כן, הענין של המוות: קודם כל בעולם הזה זה גורם לקידוש ה', כי אם הרשע מקבל את ענשו – אז למען יראו ויירָאו, אלה שנשארו כאן יזהרו אולי, יעשו תשובה, יתקנו. ויש ענין של לתקן עולם, העולם הזה, במלכות שד"י, שתתקיים התורה, שתהיה הנהגה קדושה, וכן הלאה, וזה כשלעצמו מביא את הגאולה בסוף, שזו מטרת הבריאה – שתהיה גאולה, השראת השכינה לעולמים פה בעולם הזה, גילוי פניו יתברך, ושיגמר הרע.
אז יש בזה טעם בענין הזה, למרות שבאמת כל בן אדם מת בכל מקרה – או מוות רגיל או, חלילה, בזמן שיש בית מקדש אם הוא מתחייב, אז ארבע מיתות בית דין או מיתה בידי שמים.
אז הענין הזה שמסלקים את הרשע מפה – זה מתקן את העולם, וזה מזהיר את הנשארים, וזה מקדש את ה' יתברך. והנשמה הזו עולה למעלה והיא עוברת את המסלול שהיא עוברת.
זה בענין ההנהגה הזו שאנחנו רואים פה בפרשה, שנענשו ומתו אלה שהתאוו לבשר, שנתן להם לאכול שליו, וכשעוד הבשר "בֵּין שִׁנֵּיהֶם" – אז בא העונש. "וַיִּחַר אַף ה'". אלה דברים קשים מאד, מדת הדין.
כתוב שה' יתברך "עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". וכי ה' יתברך צריך משהו?! זאת עוד שאלה שכל הזמן אני שומע בדור הזה המסכן שלנו: 'האם ה' יתברך צריך משהו?!' ואז עונים: 'כן. המצוות הן צורך גבוה' – צורך גבוה? איזה צורך יש גבוה? אז בא נסביר. תחזיקו קצת ראש, אלה דברים עדינים:
הבורא יתברך, אין לנו תפיסה והשגה בו כלל. יש בו אבל בחינה אחת – שהוא ברא, בורא את העולם, בורא ומנהיג. אלה בחינות שקשורות אלינו, לכן אנחנו צריכים להבין את ההנהגה. אבל מה שלא קשור אלינו, מה שאצלו יתברך – אנחנו לא יודעים כלום. הוא לא צריך כלום. הוא צריך בני אדם?! הוא צריך קרבנות?! הוא צריך מצוות?! הוא לא צריך כלום. כל זה לצורך בני האדם, לתקן עולם, לתקן את בני האדם – כדי שנקבל את השפע הנצחי אחר כך, על ידי זה שעבדנו אותו יתברך, "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב", על ידי עבודה, לא כמתנת חנם.
אז כשאנחנו אומרים 'צורך גבוה', 'צורך גבוה' הוא כל מה שקשור להנהגה של ה' את העולמות ואת העולם הזה. אם אנחנו מתנהגים יפה – יש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה למעלה, יש יחוד של הפרצופים, השפע יורד בכל העולמות, יש פרנסה לכל העולמות עד לעולם הזה. אם אנחנו מתנהגים לא טוב, הפך התורה – אז אין יחוד למעלה, יש יחוד מינימלי, שפע מינימלי, הרבה צרות בעולם הזה, 'יובש' רחמנא לצלן לשכינה הקדושה.
אז מהבחינה הזו זה 'צורך גבוה', 'צורך גבוה' לכל מה שקשור לעניני הבריאה – כל הבריאה, לא רק העולם הזה, כל העולמות שנבראו וה' יתברך מקיים אותם. אבל הוא כשלעצמו – הוא לא צריך שום דבר.
אז כשמדובר על הקרבנות, זה כדי להמתיק את הדינים. בשביל מה צריך להמתיק את הדינים? – א. כדי שלא יחרב העולם והפרט לא יענש והכלל לא יענש. ב. כדי שתהיה פרנסה לכל העולמות, שהם גם סובלים. לכן כתוב "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר".
מבינים? אלה דברים דקים, שָׁרְשם בתורת הקבלה. מי שרוצה להבין יותר שיקרא את הספר שלנו "רומח פנחס", נמצא באתר, אפשר להוריד אותו חנם. מי שלומד את הספר – והוא קל, הוא בלשון קלה – יש לו השגה כבר בהרבה מאד דברים. מומלץ מאד מאד. יש גם ספר על טעמי המצוות, ספר שלנו שנקרא "קמה אלומתי וגם ניצבה". אחרי שתלמדו את ה"רומח", תורידו את הספר הזה, "קמה אלומתי וגם ניצבה". תקראו אותו – אתם תעלו מעלה־מעלה, לפחות מבחינת ההשקפה. היצר הרע לא יוכל לשגע אתכם בקלות, כי יהיו לכם את כל הכללים של תורת האמת, תורת הקבלה.
בסדר? אז טיפלנו כאן בכמה נושאים חשובים מהפרשה. אי אפשר להספיק הכל. ונשאיר את השאר להזדמנות אחרת.
יהי רצון שתהיו בריאים ושמחים
לעבודתו יתברך!
לחיים! לחיים! לחיים!
וכל טוב סלה!


שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.

ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
#פרשתהשבוע #פרשתבהעלותך
#פרשת_השבוע