פרשת בא תשפ"ו – זה לעומת זה
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', פרשת בא, ובשם ה' נעשה ונצליח. כמו שאתם יודעים, אנחנו מנסים להבין את הפרשה על פי 'דרך עץ החיים', שזו הדרך הרוחנית שאנחנו מלמדים.
דיברנו בפעמים קודמות על זה שיש כאן בפרשה בכל הענין של גלות מצרים וגאולת מצרים – מלחמה, בין ה' יתברך לבין כחות הסטרא אחרא להבדיל, ובראשם פרעה הרשע. "זֶה לְעֻמַּת זֶה". בצד של הקדושה משה רבינו, משה ואהרן – ושמה פרעה והחרטומים. זה לעומת זה. וכבר מנינו את מטרות המלחמה, וצריך לבדוק אם הן מושגות או לא, בכל שלב ושלב.
קודם כל, ה' עושה לפרעה ממש, הוא עושה לו ריכוך ומתיש אותו, את מצרים, שלב־שלב. זה גם כדי לנקום בו כי הוא עשה את עצמו אֱ־לוֹקַ, להראות לו שהוא לא א־לוקַ ושהוא כלום. זה גם כדי לנקום על מה שהרשעים עשו לעם ישראל. וזה גם כדי להכין את עם ישראל שירימו קצת ראש, שהיו שפופים מדי, ושיתבררו.
בכל נסיון יש ענין של בירור, מתבררים, גם המוחין מתבררים וגם הבחירה של האדם מתבררת – איפה הוא? מה הוא יבחר? למי הוא מצטרף?
והנה, בימי החושך של מכת חושך במצרים לא כל היהודים מצטרפים למשה, יש כאלה שלא רוצים לעזוב את מצרים. ואז ה' יתברך הורג אותם, וכל זה בחושך כדי שלא יראו המצרים שגם אנחנו קוברים את מתינו, שלא יגידו 'אה, זו מגפה, זה גם להם גם לנו'. לא, כי אנחנו יודעים שה' יתברך התחיל לעשות הבדלה בין עם ישראל לבין המצרים. לעם ישראל יש מים טהורים לשתות – למצרים יש דם, לא עזרה שום תחבולה. אז גם כאן ה' יתברך עושה את מכת חושך.
ומה טבעם וכמה היו אלה שלא רצו להגאל? יש מחלוקת בין חכמים, כן, על "וַחֲמֻשִׁים עלו בני ישראל מארץ מצרים": "וַחֲמֻשִׁים" – אחד מחמשה, אחד מחמשים או אחד מחמש מאות, ה' ירחם, לא מעטים. זה צד הנפילה, המחיר שעם ישראל משלם, כל מיני אנשים של עם ישראל שלא היו בנויים, לא הבינו מה זו הגאולה הזו, לא רצו להצטרף לה' יתברך ולשליחיו הקדושים, משה ואהרן, והעדיפו להשאר בצד המצרי, בטבע, בכישוף, בחושך, בגלות, 'אולי זה כדאי להם יותר', כל מיני שיקולי כדאיות.
לפעמים יהודי יכול לעלות לארץ והוא לא עולה כי הוא רגיל למדינה שלו, לשפה שלו, לפרנסה שלו, מה, עכשיו הוא יעזוב את הכל ויעלה לארץ הקודש? איך הוא יסתדר? אולי במדינה שהוא נמצא טוב לו, קל לו. אוקיי, שלא נדע.
ה' יתברך מנהיג את העולם בשלשה קוים: קו ימין, קו שמאל, קו אמצעי. קו ימין – חסד. קו שמאל – דין. קו אמצעי – רחמים ותפארת ומדת האמת. אז לפעמים מדת הדין פוגעת... יא חביבי, שלחנו לך את משה ואהרן, נתנו מכות מעל הטבע, ראית את הגדולה, ראית את התכנית, ה' אומר את התכנית – ואתה רוצה להשאר ליד סיר הבשר? ליד השומים והאבטיחים? מה קרה? אתה מפחד? מה הסיפור?
אז כנראה המצב הוא קשה. אם היו צריכים למות, המצב קשה. זה דבר אחד שקרה.
דבר שני שקרה: הערב רב צורפו והצטרפו לעם ישראל. עם ישראל יוצא ממצרים, ומלא אומות מעורבבות מתגיירות לא לשם שמים, והן מצטרפות. אחר כך כל החטאים שיש במדבר, אומר ה'זהר' הקדוש, תמיד מתחילים מהערב רב, מין 'סוס טרויאני' כזה כמו שאומרים היום, איזה גיס חמישי שנדבק – כי משה רבינו רצה לתקן אותם וה' אמר לו לא, והוא חשב שכן כי אלה הניצוצות שלו.
בקיצור, הדבר הזה פגע בעם ישראל ופוגע בכל דור ודור עד הגאולה השלמה. אז לא יצאנו בלי אבידות. לא יצאנו בקלות. צרפו לנו מלא אנשים לא מכחותינו, שהם יגרמו את החטאים הכי גדולים של עם ישראל, חטא העגל וחטא המרגלים, וכל החטאים וכל המרידות כולם בהשראה של הערב רב, בעידוד שלהם. ה' ירחם.
מאד קשה, מאד קשה, מאד קשה לא ליפול בעצת היצר הרע הפרטי והיצר הרע הכללי בתוך הענינים. הנה, אחד כמו שאול המלך: "בן שנה שאול במלכו", 'כבן שנה' במלכו, היה טהור, היה קדוש, הוא לא טעם טעם חטא – ונפל מיד. הוא מיד הסתבך, לא שמע מה שאמר לו הנביא, לא חיכה. ואחר כך לא הרג את אגג. ו"חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן".
"מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ"? מאד קשה, רבותי, להיות מנהיגים קדושים של עם ישראל ולעמוד בכל קוצו של יו"ד של מה שה' יתברך וישתבח רוצה. אפילו משה רבינו פה עשה משהו שה' לא הסכים. גם במרגלים, ה' לא רצה מרגלים ומשה כן. בקיצור, "מי יודע עֹז אפך". כמה צריך פחד לא לעשות טעות. מצד שני, הפחד לפעמים גם משתק, וגם זו יכולה להיות טעות. בקיצור, צריך להיות בנויים מאד עם הרבה סיעתא דשמיא.
וגם המערכת בין משה לה' יתברך, בין עם ישראל לה' יתברך, בין עם ישראל למשה רבינו – זה לא היה משופשף. זה היה בבדיקה, כמו שאומרים. זה כמו שמקבלים איזה מטוס חדש לחיל האויר, והוא בבדיקה, עוד לא יודעים איך הוא ישתלב. אז כל הענין הזה הוא בבדיקה.
גם היום אנחנו בבדיקה. לקראת הגאולה השלמה אנחנו בבדיקה: מי לה'? מי ליצר? ומי יזכה לגילוי פנים, ואיזה גילוי פנים? ומה זה גילוי פנים? זו רוח הקודש? זה יתחיל בנבואה? איך זה יתחיל? איך זה יהיה? בקול מי נשמע? איך נשלב את החיים הפשוטים שלנו בטבע עם הדרישות של הבורא יתברך שיבואו, ובהחלט יבואו, בגאולה? ומי יהיו השליחים, ואיך נזהה אותם? ואיך...? כל מיני שאלות, ה' ירחם על עמו ישראל.
אז צריך ללמוד מגאולת מצרים, כדי שיהיו לנו גם כלים לגאולה הקרובה בעזרת ה' של עם ישראל, שאין ספק שמתקרבת. כל העולם כמרקחה, וזה לא סתם. זה לא סתם. הכל נראה תמיד בטבע. גם פרעה חשב שהכל טבע, פוליטיקה: הוא יעשה ככה, הוא יעשה ככה... רואים אותו, 'הוא כן יסכים', 'הוא לא מסכים'. זו מלחמה רוחנית – אבל עם השלכות בתוך הטבע. כל המכות הן בתוך הטבע, ועם איזה מין משא ומתן דיפלומטי, כמו שאומרים היום. תוך כדי מלחמה יש מגעים חשאיים או חצי חשאיים בין משה ואהרן לבין פרעה וחבריו – כן ישחרר, לא ישחרר, 'נסלק אותם', 'לא נראה אותו יותר', 'כן תלכו', 'תלכו בלי הילדים', 'תלכו בלי הנשים', 'תלכו ותקחו מעט בהמות' – כל מיני סיפורים של משא ומתן, כשהוא חי בדמיון שהוא מנהל משהו. הוא עדיין חושב שהוא מנהל את העולם. הוא עדיין חושב שהוא מנהל את מצרים. הוא עדיין חושב שהוא מעל עם ישראל כי הוא 'המנהל הגדול', הוא הא־לוקַ בעיני עצמו. אתם מבינים מה זה דמיון, מה זו גאוה, מה זה טמטום?
וגם מצד שמים, ה' יתברך היה יכול להוציא את עם ישראל ככה בלי להתעלל בו, גם בלי לשאול אותו. חסר משהו שהוא יכול לעשות? הוא בחר יתברך דוקא בדרך זו, כי היה גם צריך לברור את עם ישראל, גם אלה שנשארו ומתו במצרים, וגם שעם ישראל יתאחדו עם משה וישמעו בקולו, זה לא היה כל כך פשוט בכלל, ושילכו אחריו, ושילכו אחרי ה' יתברך קודם כל, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
ואחר כך צריך לקבל את התורה. התורה, זה לא משהו קל, זה מחייב, וואו וואו וואו, ועוד איך זה מחייב, מחייב את האדם ואת כלל עם ישראל לכל הדורות. בכל רגע ורגע צריך לקיים את מה שה' ציוה בתורה ואסור לעשות ההפך. זה כמובן לא דבר פשוט, לא דבר פשוט כי יש יצר הרע הפרטי והכללי, והם נלחמים בנו ומטמטמים את האדם, ובן אדם עושה עוד שטויות וה' יעזור מה יהיה.
אז כאן אנחנו רואים איך ה' יתברך עושה פעולות ריכוך, נותן מכות, נותן התראה. היום גם כן הצבא לפעמים נותן התראה שיפנו את המקום ואז הוא שולח פצצות. ה' אומר: 'או שאתה משחרר את העם או שאתה תקבל מכה' – והוא מתעקש אז הוא חוטף מכה, ופעם הבאה שוב. ומה עם הלמידה? הוא לא לומד לקח? עד שהחרטומים וחכמי מצרים כבר אומרים לו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים"?! 'מה קורה אתך?' התחיל המרד בצד שלו, 'די כבר'. ומתי שהיתה צריכה להיות המכה, מי שהיה ירא ה' לקח את הבהמות שלו והסתיר אותם, לא השאיר אותם בשדה כדי שלא יֵהרגו.
ואז פתאום במכת בכורות פרעה הרשע אומר שתתפללו, שיברכו גם אותו, כי הוא היה בכור, הוא פחד, אומר רש"י, הוא פחד שגם הוא ימות – וואו, איפה הוא היה עד עכשיו? הוא א־לוק או לא א־לוק? אה, הוא מפחד שגם הוא ימות? אההה...
זאת אומרת, הנה בן אדם, לא א־לוק ולא כלום, בן אדם מקולקל – מלא סתירות. חלק מזה זה בגלל שה' יתברך הקשה את לבו. אבל למה הוא הקשה את לבו? בגלל כל מה שהוא עשה, וכדי שיתקדש שמו, וכדי שאנחנו נדע את כחו של ה' יתברך, שזה לא רק בורא עולם שברא את העולם והוא נעלם ואנחנו לא נראה אותו ולא נשמע ממנו, והעולם כמנהגו נוהג, יש טבע – לא, אין טבע, אין כלום. ה' יתברך פתאום יכול להופיע ולנהל את העולם באופן גלוי, וגם לשנות מהטבע, לעצור את השמש באמצע היום או לקרוע את הים או לעשות מה שהוא רוצה. הוא יכול גם להחריב את העולם ולברוא עולם חדש. הכל הוא יכול יתברך שמו.
מה שקורה בהסתר פנים זה שאנשים מתרגלים ש'כן, בטח, אולי יש איזה בורא עולם, אבל הוא שם מעבר לכוכבים, הוא לא יתערב לנו. אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. הנה, מי שעושה משהו רע לא קורה לו כלום'. ככה. זאת אומרת, "וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". אתם חושבים שזה מקרה? בסדר, תחשבו שזה מקרה, שהכל מקרה – כביכול, כן?
בן אדם רוצה לחטוא – "בָּא לִטַּמֵּא, פותחין לו. בָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין אותו". אה, אתה רוצה לחטוא? טוב, אני אומר לך אל תחטא, אבל הוא חוטא – אה, טוב. הכל רשום. אף אחד לא נשאר פה כי העולם הזה זמני. עולים למעלה, יש חשבון. גם נפרעים מאדם עוד בעולם הזה, ואחרי שהוא הסתלק נפרעים ממנו.
ה' לא מוותר על כלום, כי ה' לא ותרן, כי יש מדת המשפט. אם יש שכר ועונש, אז יש שכר ועונש, מה לעשות? ה' רוצה שנקבל את השפע בזכות, לא מתנת חנם. אז יש שכר ועונש, אז יש בחירה חפשית. יש בחירה חפשית – אז אתה יכול לעשות גם דברים רעים, אבל אתה תשלם. זו כל התורה על רגל אחת. ה' יעזור.
אז פה אנחנו רואים שמתברר הקשר של עם ישראל עם משה רבינו ועם הקדוש ברוך הוא. העם רואה שה' יתברך מדבר עם משה ונותן לו חותם ונותן לו הוראות והכל הולך כמו שצריך. ויש כאלה שלא רוצים לראות, אז הם מתים במכת החושך. וגם במצרים מתחלקים לשנים: מי שכבר רואה מי זה משה רבינו ושיש בורא עולם ושבורא עולם התעורר ופתאום הוא מנהיג את העולם אז אלה המצרים יראי השמים, אולי נוסיף, אולי גם לא טפשים, לפחות הם מסתכלים על מה שקורה, מבינים שיש פה משהו – ויש את אלה שלא, ראש בקיר.
ועכשיו ההנהגה שלו נסדקת מבפנים, אומרים לו "הטרם תדע כי אבדה מצרים". ועדיין הוא מתעקש. ובסוף בתוך ים סוף הטביע אותם הקדוש ברוך הוא. ואומרים חכמינו שהוא מוציא אותו משם ומביא אותו להיות מלך בנינוה, וכשמופיע הנביא יונה שהיה דומה למשה רבינו אז פרעה מלך נינוה נבהל כשראה אותו, ולכן הם חזרו בתשובה מהר מאד. זאת אומרת, כבר היה לו נסיון, כבר לא עשה משחקים. עד כאן, רבותי.
צריך להסתכל תמיד על מפת הקרב, מה המטרה של היצר הפרטי, הכללי, מה המטרה להבדיל של הקדוש ברוך הוא, ואיך אנחנו עושים מה שה' רוצה ולא ההפך.
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך מאד! ולהתכונן לקראת הימים שמי יודע מתי תבוא הגאולה – אבל אנחנו צריכים להיות בנויים, בנויים ב'דרך עץ החיים', שתהיה לנו יכולת, דעת כל שהיא להתמודד עם הענינים כדי שיהיה קידוש השם ולא הפוך, שנהיה בין החיים ולא בין אלה שהולכים במכת החושך. ה' יעזור.
אז נא להפיץ את כל מעינות 'דרך עץ החיים' בכל מקום ובכל זמן לזיכוי הרבים למען שמו באהבה!
לחיים! לחיים! לחיים!
ולהפיץ את 'ערב דא"ז', השירים שיוצאים עכשיו כמעט כל יום, יוצאים שירים שבאים מהשמים, שאני מנגן אותם בשביל לחזק את נשמות ישראל – להפיץ גם אותם בכל מקום, זה יכול לעזור מאד.
ושתהיה שבת שלום, שיהיו נסים ונפלאות וכל טוב סלה!
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
