פרשת בא תשפ"ג – כך נהיינו לעם
ערב טוב! שבוע טוב, מה שלומכם? בעזרת ה', בשם ה' נעשה ונצליח!
הפרשה מספרת לנו על סוף הגלות ותחילת יציאת מצרים, כאשר ה' יתברך נלחם ב'טכסיסי מלחמות' כלשון רש"י, ומכניע את פרעה ואת עמו ואת יועציו, וגם את השר של מצרים בשמים, השר הממונה.
כדאי להסתכל ולהתעמק בשלבים של המלחמה, כי החיים הם מלחמה. מרגע שבן אדם נולד עד הרגע שבן אדם מחזיר את נשמתו, זו מלחמה. צריך להילחם – על קיומו, על היראת שמים שלו, על מעשיו, דיבוריו, מחשבותיו, בלי הפסקה. אין הפסקה. יעקב אבינו רצה לשבת בשלוה – "קפץ עליו רוגזו של יוסף". אין שלוה. אין הפסקה. אז זה אחד היסודות של 'דרך עץ החיים': המלחמה – ביצר הפרטי, ביצר הכללי, מלחמת ה' בעמלק, הגשמי, הרוחני, הבחירה בין טוב לרע, בין רע לטוב.
ואנחנו ירדנו למצרים בשבעים נפש, 'כור ההיתוך' – יצאנו משם עם שלם, צבאות ה'. עם ישראל נהיה לעם. זו הכרזה. ברגע שאדם מכריז הכרזה על משהו, בכל תחום – יש כבר תומכים ויש מתנגדים, ויש תוקפים ויש טורפים. בן אדם פותח עסק – מיד יש תגובה מהקליינטים או מה'תחרות' קוראים לזה. אז זו מלחמה. עַם מקים מדינה כמו מדינת ישראל, עוד לא הספיקו להכריז עליה – כבר פרצו במלחמה, ועדיין המלחמה נמשכת. זה מקרה יוצא דופן.
אז על ידי המלחמות נבחנת הקומה. בכל דבר, אדם כותב איזה ספר, כותב איזו תאוריה, מחדש משהו, מכריז על משהו, על איזה תהליך – אז באים לבדוק אותו כולם, בצד הטוב ובצד ההפוך מהטוב, אם הוא יעמוד במלחמה וזה יתקיים, או לא.
"כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים". כלל יפה מאד. פלא פלאים. אז אם אדם עושה לשם שמים, אף אחד לא יוכל לנצח אותו, בסופו של דבר הדרך שלו, ההשפעה שלו, תישאר תמיד. הנה, רבינו הבעש"ט, יתום, עני – מי לא שמע על הבעש"ט? מי לא אוהב את רבינו הבעש"ט הקדוש? איזו השפעה! תחילת הארת משיח. וזה ממשיך. לא היתה לו ישיבה, לא היו לו מוסדות, לא ארגן כלום, הסתובב מפה לשם, משם לפה, איפה שהיה צריך – ודורי דורות לומדים את הדרך שלו בכל עם ישראל. פלא פלאים! אז זה המבחן: אם זה לשם שמים – זה מתקיים.
כאן בפרשה היה צריך להשיג כמה מטרות במלחמה הזו, במפת הקרב, והמטרות הושגו: אחד – עם ישראל הפך להיות עם. עדיין לא קיבל מוחין, מוחין נקבל בהר סיני. אבל נהיינו לעם, בעיני עצמנו ובעיני אויבינו, שהיו מצרים. זאת אומרת, בתהליך של ההכרה – יש הכרה עצמית, ויש הכרה של ה'לעומת זה', של הבר־פלוגתא, של מי שלא יהיה. אז זה הושג. עם ישראל נהיה לעם, אמנם עם 'תופעות לואי', הערב רב שעלו, שלא היה לשם שמים הגיור שלהם והיו מעורבים בהרבה רע, וגרמו את כל החטאים במדבר ואת כל הבלאגן, את כל הנפילות. אז נהיינו לעם, אבל זה לא היה מספיק מחודד, מפני שמשה רבינו רצה לתקן את הניצוצות האלו טרם זמנם. כוונה טובה – הזמן לא היה מתאים, ונגרם מזה נזק.
אז נהיינו עם, נהייתה לנו הנהגה – משה, אהרן, מרים והזקנים, זקני ישראל, זו ההנהגה פחות או יותר – ומטרה: מטרה לעלות לארץ ישראל, לקבל את התורה בדרך, לתקן עולם במלכות שד"י. לא מגלים לקליפה את השלבים ואת המטרה. בעצם באנו לפרעה קצת במרמה, כי הבקשה היתה לצאת להקריב קרבנות, לעבוד את ה' במדבר ולחזור. ולכן הוא כל הזמן התווכח, 'אם זה רק שלושת ימים, למה אתם רוצים גם את הילדים והנשים והצאן והכל?' זה לא התאים לו.
בסופו של דבר הושגה עוד מטרה, שהיא לנקום במצרים. ה' רצה לנקום במצרים, להתעלל, שיכירו בכחו ובגבורתו של ה' יתברך. יש כאן שאלה עמוקה: בורא עולמים! מה לו ולהתעסק עם הגמד הזה, פרעה מלך מצרים? כמו שאומרים הילדים: 'זה לא כוחות'. מה הצורך? לא רק שזה מה שעשה ה' יתברך, אלא שאנחנו צריכים להזכיר את זה כל ימי חיינו, כל יום, את יציאת מצרים בתפילות.
אז יש פה דבר עמוק. על פי המדרש יודעים למה כל מכה באה למצרים – להעניש אותם על מה שהתעללו בנו. ועל פי הסוד גם יש לזה הרבה הסברים, מאיפה יצאה המכה ונגד מה היתה מכוונת, זה בהאר"י הקדוש. אנחנו פה ב'דרך עץ החיים' מנסים להבין בדרכנו, בדלות השגתנו.
אז אפשר לומר ככה, על פי מה שאומר רבינו הרמח"ל הקדוש שאצל ה' יתברך אין לנו תפיסה והשגה כלל, ויש שתי בחינות: יש את הבחינה שלו – שלו עצמו עם עניניו כמו שאומרים, ויש את הבחינה שלו עם הבריאה – שהוא ברא את הבריאה ומנהיג את הבריאה. אז בודאי שבבחינה שלו עם עצמו שלא קשורה לבריאה, היה הווה ויהיה, כן? אין לנו השגה בכלל, ובודאי אין שמה שום צורך להילחם בפרעה ולהכניע אותו לעיני כל העולם.
בעיני ההנהגה של ה' יתברך בבריאה, יש פה ענין גדול להילחם בפרעה ולהכניע אותו לעיני כל העולם, מפני שהנוסחה היא ככה: כשעם ישראל מתנהגים כראוי על פי התורה – יש גילוי פנים, אם אנחנו לא מתנהגים כראוי – יש הסתר פנים, וגם הסתר כפול. גילוי פנים, זה כשה' יתברך מתגלה, מנהיג את העולם באופן ברור, כמו שהיה במדבר, כמו שהיה בבית ראשון עם השראת השכינה. אבל זה לא רוב הזמן, לצערנו. אם תסתכלו על ההיסטוריה של עם ישראל, רוב הזמן לא היינו בגילוי פנים. אז בזמן שאין גילוי פנים, יכול לבוא איזה פרעה כזה או אחר ולהגיד על עצמו שהוא אֱלוֹהַּ – הוא ברא את העולם, הוא עשה, הוא הבוס, הוא המלך.
ולכן היה חשוב, מאד, להתעלל בו לעיני העולם, ולדורות – שכולם ידעו, בנינו, בני בנינו, שעז הפנים הזה שעשה את עצמו אֱלוֹהַּ קיבל את העונש שלו. היה "יֹצֵא הַמַּיְמָה", כמו שמובא בפרשות הקודמות, היה מרמה את העם שלו. התגדל מהברכה של יעקב אבינו, שנתן לו ברכה שהיאור יעלה לקראתו כדי לעשות לו כבוד – הוא עשה את עצמו שהוא אֱלוֹהַּ, רחמנא לצלן.
ולכן, במה ששייך להנהגתו של ה' יתברך בתוך העולם, מאד מאד מאד חשוב שהרשע הזה יקבל את העונש שלו לעיני כל העולם, ושנזכור את זה תמיד, גם נזכור שהיינו עבדים לרשע הזה במצרים, מפני עוונותינו – שאנחנו באנו לתקן את חטא עץ הדעת וניצוצות הק-ר-י של אדם הראשון שנפלו ל'ערוַת הארץ', מצרים, ואנחנו באים לתקן, אנחנו כולנו נשמת אדם הראשון, באים לתקן את הדבר הזה. ולכן הסבל במצרים והשעבוד, הכל על פי הסוד.
ולכן חשוב מאד הענין הזה שה' יתברך התעלל במי שהתעלל בנו – כדי להראות גם שהוא המלך שלנו, הוא בחר בנו, אנחנו בחרנו בו יתברך, עם ישראל, הוא בחר בעם ישראל ו'אוי ואבוי' מי שנוגע בעם ישראל. גם אם היתה גזירה ממנו יתברך שנהיה שמה משועבדים, בכל זאת פרעה וחבריו היו צריכים לשעבד אותנו רכות ולא קשות וכמה שיותר להמתיק את הגזירה בשביל עם ישראל ולא לעשות ההיפך. לכן גם לעתיד לבוא בגאולה השלמה, אומות שהתעללו בעם ישראל, שזה תמיד על פי פסק של בית דין של מעלה, ובכל זאת, אם הוסיפו ונהנו מזה, עשו בזדון – הם יתנו את הדין. ככה מובא.
אז כאן ה' יתברך רצה להראות שהוא מגן על עם ישראל, הוא המלך שלנו, מלך מלכי המלכים, ואנחנו העם שלו. עדיין לא ברור לעיני כל העולם ולעינינו במה זה כרוך. זה עוד לא מתברר. כמו שלא גילו לפרעה שאנחנו יוצאים ולא חוזרים למצרים, טרם עת לא גילו לו, אז גם לא מגלים לו שהולכים לקבל את התורה – וגם לא מגלים לנו, לעם ישראל, מה יש בתורה הזו, שיש תורה ומה יש בה ועל מה אנחנו מתחייבים. זה לא סתם שה' יתברך בחר בעם ישראל. עם ישראל העם הנבחר. ולְמה הוא נבחר?
כשהייתי ילד בגלות המרה בתור 'תינוק שנשבה' תמיד היו שואלים: 'במה נבחר, למה עם ישראל נבחר, במה? למה הוא נבחר? על מה הוא נבחר? במה זה מתבטא?' התשובה ברורה ופשוטה מאד: עם ישראל נבחר לקיים את התורה, לקיים את התורה והמצוות, לתקן עולם במלכות שד"י. לזה נבחרנו, כי היינו מוכנים לקבל את התורה. שאר האומות, ה' יתברך הציע להם את התורה, הן לא היו מוכנות לקיים את התורה. וגם אנחנו כשאמרנו במתן תורה "נעשה ונשמע" – לקחנו על עצמנו עול לא פשוט. ו"עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם".
זכינו! עם ישראל זכה, ועוד זוכים, ועוד נזכה, פלא פלאים! כל הדורות שומרים את התורה והמצוות, מי פחות מי יותר, מי נפל מי קם, אבל עם ישראל כעם – שומר. לא החלפנו את ה' יתברך, לא שכחנו אותו יתברך שמו לעד. הקשר עמוק וחזק בל ינתק. הוא לא יחליף את אומתו, והוא לא יחליף את תורתו, והוא לא יחליף את ארצו, והוא לא יחליף את מקום השראת שכינתו. כרגע, בדורות האלה שהעולם בהסתר פנים, כל אחד יכול להאמין ולחשוב מה שהוא רוצה. אבל לעתיד לבוא, בקרוב בעזרת ה' בגאולה השלמה – הכל יתברר. תתברר האמת, וה' יתברך יתגלה עוד פעם, הפעם – לָנֶצח.
אז לכן היה חשוב מאד להעניש את פרעה, ללמד אותו לקח, ללמד את כולנו לקח, להראות לנו מה זה שלבים של מלחמה, של נסיון. כל זה, זו הכנה לקבלת התורה, שנבין גם אנחנו שה' יתברך הוא לא רק רחמים. זאת אומרת, הנהגתו יתברך – חסד, דין ורחמים, אמנם נוטה כלפי חסד, "והוא רחום יכפר עָוֹן", אבל יש גם דין, כי בלי דין יש אנדרלמוסיה, יש קלקול.
אם לא היינו אוכלים מעץ הדעת, אם היינו שומרים את המצוה הזו, אז היינו עומדים במחויבות של הדין ולא היה נגרם כל העולם הזה כמו שאנחנו מכירים אותו, היתה באה הגאולה. היות שלא שמרנו, עכשיו יש תרי"ג מצוות לעם ישראל, שבע מצוות בני נח לאומות העולם, יש 'מתווה' איך צריך להתנהג על פי התורה, וגם בזה... ה' יעזור! ה' יעזור שנעמוד על פי תורתו הקדושה ונעשה הראוי ולא נעשה מה שאינו ראוי.
אז יש כאן הכרזה: עם ישראל הוא עם ה', ה' הוא האלקים של עם ישראל, ה' הוא האלקים בכלל, הוא מנהיג את העולם, הוא מכניע את פרעה ואת מצרים, הוא מוציא את עם ישראל, הוא 'לוקח את ההגה' כמו שאומרים, הוא לוקח פיקוד גלוי – תמיד ה' יתברך שולט, אבל באופן נסתר או נסתר ביותר, כמו היום – כאן הוא התגלה, הוא מלווה את עם ישראל במדבר. ומטרתו להכניס אותנו מהר אחרי קבלת התורה לארץ, כדי שנעשה את התיקון טוב ומהר.
אבל היצר הפרטי והיצר הכללי נלחם נגד עם ישראל וגרם לנו, כמו שהזכרתי קודם, את כל העוונות והחטאים והפשעים והמרידות במדבר – ואז יש את כל הענין של דור המדבר, ארבעים שנה וכן הלאה. אבל המטרה האלקית היתה להכניס אותנו מהר לארץ, לקצר לנו את הדרך.
אנשים מתיאשים, 'מתי יבוא משיח? מתי יבוא משיח?' משיח יבוא, בעזרת ה' במהרה ברחמים. אין שאלה בכלל. למה זה מתעכב? לפי עניות דעתי הדלה, עדיין לא העלינו את כל הניצוצות, עדיין לא זכו כל הניצוצות להצטרף לקדושה. אז משמים מרחמים, וה' יתברך חושב מחשבות שלא "יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" – זאת אומרת, לקבץ את כל הניצוצות מהדומם־צומח־חי־מדבֵּר לקדושה, על ידי עבודת עם ישראל בתורה ומצוות ומעשים טובים ועמידה בנסיונות. ואנחנו עדיין 'לא מספקים את כל הסחורה' כמו שאומרים, ולכן זה מתעכב. ויש תאריך אחרון שהגאולה תבוא בו בכל מקרה. יש גם ענין "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" – שאפילו אם זה "בְּעִתָּהּ", ה' יחיש את הגאולה.
ולכן יש צורך אדיר להפיץ את מעינות 'דרך עץ החיים' בכלל עם ישראל וכלל העולם – כדי שהניצוצות יוכלו להתעורר להידבק בה' ובתורתו, לעשות את העבודה, לתקן עולם, כדי שתבוא הגאולה ברחמים ולא יתעוררו דינים רחמנא לצלן.
לכן אני מודאג מהמגיפה הזו שלא נגמרת, שהיא לא בדרך הטבע, למרות שכולם חושבים שזה הכל טבע – אין טבע. זה הכל משמים. וזה דינים. אמנם אלה דינים ממותקים מאד מאד, ברוך ה', אבל זה דינים. אז זה בא 'לצרוב' את האנושות, להתחיל להראות לנו שהשכל שלנו והיכולת שלנו מוגבלים, וכן הלאה וכן הלאה. כל זה כדי שנתחיל להתעורר, ככה נראה, לקראת הבאות, כדי שנמתיק את הדינים והגאולה תבוא ברחמים ולא על ידי יסורים. אין כח ליסורים. מי יכול לעמוד ביסורים... "כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל".
זה מה שנראה לי לומר על פרשת בא. תתעמקו בכל השלבים של המשא ומתן הזה, ההוראות שה' נותן למשה ואהרן והתגובות של פרעה, עד שהוא מכניע את פרעה והוא שולח את העם, ואחר כך הוא עוד פעם מתעורר לרדוף אחרי עם ישראל, למה? – מפני שגם ה' רוצה להטביע אותם בים בקריעת ים סוף, וגם מפני ש"אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה, אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות, אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים" אז היה קטרוג. על הים היה קטרוג גדול. ובזכות נחשון בן עמינדב שקפץ למים נמתק הדין. אם לא, אוי ואבוי... היה צריך מסירות נפש.
אז אין שום דבר סתם. כל הקושי של המלחמה ביצר הפרטי והכללי, זה הקטרוגים למעלה, שהסטרא אחרא מקטרגת ומדת הדין מתעוררת, ואז צריך הכל במשפט, וצריך להמתיק את הדין. הצדיקים פה ממתיקים את הדין. אני פחות או יותר הסברתי את המנגנון.
ובשם ה' נעשה ונצליח!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
ובא לציון גואל במהרה ברחמים.
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
