לחצו להפעלת הסרטון
פרשת אמור תשפ"ב – המדרג בבריאה
ערב טוב! שבוע טוב! חודש טוב! אנחנו כאן בפרשת אמור תשפ"ב.
הפרשה כידוע עוסקת בכל מיני ציוויים לכהנים, לכהן ההדיוט ולכהן הגדול, בענין שאסור להקריב קרבן שיש בו מום, וגם כהן שיש בו מהמומים הידועים לפי ההלכה, אסור לו להקריב. ואם יקריבו קרבן בעל מום או שבעל מום יקריב, אז מובן שיש גם עונש וגם זה לא יעלה לרצון.
ושואלים שאלה: מה כל כך חשוב לה' יתברך שהכהן יהיה בלי מומים מסוימים, וגם הקרבן להבדיל, גם כן יהיה בלי מומים?
השאלה הזאת יכולה להישאל על כל הלכה. יש את ה' יתברך, שאין לנו תפיסה והשגה בו כלל. ויש את הנהגתו יתברך, שיש לנו בה השגה כי הוא גילה לנו את זה בתורה, גם בפשט וגם בסוד. לא את כל ההנהגה אנחנו מבינים, אבל חלקים כן. וגם במצוות – יש מצוות שאנחנו מבינים, ויש מצוות שאנחנו לא מבינים. המצוות הן 'ציוויי מלך'. הן יכולות להיות מנוגדות להשקפה האנושית המודרנית למשל. בני אדם יש להם כל מיני השקפות, כל מיני דעות. התורה היא נצחית ולא משתנה, וזה ציווי של ה' יתברך.
ואז יש שתי אפשרויות: או שבן אדם מאמין בקיומו של ה' יתברך ומאמין שהוא אלקי ישראל, אלקי אברהם יצחק ויעקב ומאמין שהוא מנהיג את העולם ומאמין שהוא רוצה להיטיב לנבראים ומאמין בתורת ישראל – או שלא. הבחירה חפשית.
גם במשטר של גילוי פנים כאשר ה' יתברך מתגלה לעיני כל, עדיין יש בחירה חפשית. יש עזי פנים שיכולים לצאת נגד ה', כמו שכתוב, "עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ׃ נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ". אז הבחירה לא מתבטלת עד הגאולה השלמה. כשה' יבטל את יצר הרע, אז כבר לא יהיה ענין של בחירה בין טוב לרע.
כמו שיש דרגות בצדיקות, ככה יש דרגות ברשעות ובעזות פנים דקליפה, כמו עמלק למשל, הראשון שבא להילחם בעם ישראל, כשעם ישראל לא עשו לו שום דבר. אז זו עזות! יש הרבה עזות, יש הרבה עזות.
אם כן, אם ה' יתברך לא היה רוצה להתגלות לבריותיו ולהשרות את שכינתו ולמלוך על העולם כולו, היה בחינת 'רק בורא את הבריאה ולא מתערב', כמו שאומרים הכופרים, כן, 'עסוק בעניניו', 'לא מעניין אותו מה קורה פה' – אז גם לא היו לו דרישות על מה שקורה פה. היות שהוא רוצה להשרות את שכינתו ולהיות נוכח כאן בעולם בגלוי, להנהיג את העולם באופן גלוי – אז יש לו גם דרישות. כשה' יתברך בהסתר פנים או כשהוא מסלק את השגחתו או את שכינתו מן העולם, אז בסדר, יש מקום לטעות 'אולי העולם זה טבע, אולי העולם זה... לא יודע... היה קיים תמיד', כל מיני דעות כמו שיש לפילוסופים למיניהם. אבל כשה' מתגלה – "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אז אין לאף אחד מה להגיד יותר.
והיות שרצה ה' יתברך לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין הוא מתקיים, שהעולם לא יכול להתקיים במדת הדין, כי יש יצר הרע, כי יש נסיונות – אז הוא שיתף עמו מדת הרחמים. ומדת הרחמים כוללת את האפשרות לעשות תשובה, את האפשרות לכפר על העוון – כי מי שהיה מעיז את פניו נגד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בדבר הכי קטן, על פי הדין, על פי האמת, היה צריך לחסל אותו בַּמקום משמים, היה עושה משהו נגד הציווי של ה' – היה מת בַּמקום. זה היה קידוש ה'.
אבל הבורא יתברך מצווה כל כך הרבה ציוויים והלכות, והבן אדם עובר עליהם רחמנא לצלן – אז כולם ימותו, העולם לא מתקיים. אז צריך דרך של תיקון, תשובה וכפרה כדי שלא יתחלל שמו יתברך, שלא יגידו הבריות 'אין דין ואין דיין', 'איך ה' יתברך שותק?'
אז זה היה אחד התפקידים של בית המקדש והקרבת הקרבנות – שבִּמְקום שדמו של האדם החוטא ישפך, ישפך דמו של הפר או העוף או מה שמביאים, איזה קרבן, מהצאן, מן הבקר או מן העוף. אז זה היה מכפר.
יש אנשים היום שאוהבים בעלי חיים יותר משאוהבים את עצמם, ויותר ממה שאוהבים בני אדם, שזה לפי התורה עיוות. אבל באופן כללי, אם נניח היו שואלים מישהו: 'תשמע, או שאבא שלך נהרג, או שהפרה תהרג או איזה שור יהרג או איזה עוף? תחליט!' מה האדם הנורמלי, המצוי, היה מחליט? – שילך הפר, שילך העוף, ושאבא ינצל. קל וחומר כשישאלו אותו על עצמו מה הוא מעדיף, 'שיסלקו אותו מן העולם, או שתבוא כפרה תחתיו?' אז ודאי שכל אדם רגיל, מצוי, היה בוחר להישאר בחיים ושהעוף יעשה את תפקידו להיות שליח לכפר. זה הענין הזה של הכפרה.
ברגע שה' יתברך רוצה למלוך בגלוי בעולם הזה, אז כמו כל מלך, להבדיל, הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא – יש לו הנהגה, ויש לו שרים, ויש לו כהנים, ויש לו לויים, ויש לו ישראל, ויש לו אומות העולם, יש לו מלאכים, יש לו פמליה של מעלה ופמליה של מטה, כי ככה נאה, "כי לו נאה, כי לו יאה".
אז אנשים יגידו: 'מה, ה' יתברך צריך כבוד?!' ה' יתברך לא צריך כבוד. ממי הוא יקבל כבוד? אבל אנחנו צריכים לכבד אותו יתברך, כי הוא אבא שלנו, כי הוא המלך שלנו, כי הוא הבורא שלנו, כי הוא זן ומפרנס אותנו. וזה התיקון שלנו – גם להיכנע בפניו גם לאהוב אותו יתברך וגם לפחד ממנו וגם לקיים את מצוותיו. זה התיקון שלנו.
אנחנו תיקון של אדם הראשון, שלא עמד בענין הזה כראוי, לכן אנחנו בהסתר פנים. הוא היה בגילוי פנים בגן עדן ולא עמד בנסיון. עכשיו אנחנו בהסתר פנים צריכים לעמוד בהרבה מאד נסיונות, למסור את נפשנו לכבודו יתברך, לחיות לשם שמים כל רגע ורגע למען שמו באהבה. לזה יש תורה ומצוות ומעשים טובים וכל כך הרבה פרטי פרטים.
ולכן, היות שהוא ה' יתברך אחד ושמו אחד, אז גם יש מִדְרָג, 'היררכיה' בלעז, מדרג בבריאה. אם מדובר בָּעולמות, אז יש הרבה מאד עולמות, אבל נצמצם ונאמר, 'אצילות', 'בריאה', 'יצירה', 'עשיה' – עולמות התיקון. יש גם א"ק קודם, 'אדם קדמון'. אבל אנחנו נסתפק ונאמר ככה, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה – ובריאה, יצירה ועשיה הם הלבושים של אצילות. אין מה להשוות את עולם האצילות לעולם העשיה, הבריאה והיצירה.
אז גם בעולמות יש מדרג, מה שאמרו גם חכמים, קראו לזה "סדר השתלשלות". גם בתוך עם ישראל יש את המדרג: כהנים, לויים, ישראל – ראשי תיבות כל"י, וגם בכהנים: כהנים הדיוטות וכהן גדול אחד – כהן גדול אחד, שנכנס ביום אחד, למקום אחד, נכנס לקדש הקדשים רק ביום הכפורים לכפר על עם ישראל, לגרום ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.
ולכן יש ציוויים שונים לכהן – כהן רגיל, אסור לו להתחתן עם גרושה וכן הלאה, כהן גדול צריך גם בתולה. ויש עוד הבדלים. תסתכלו בפרשה. רש"י מסביר יפה מאד, פלא פלאים, את כל התורה וגם את הפרשה הזו. הכל מוסבר, אנחנו מתמקדים יותר בפנימיות. ולכן יש ציוויים מיוחדים לכהן הגדול ולכהן ההדיוט.
וצריך להקריב קרבן בלי מום. הייתם אומרים, 'טוב, אולי הקרבן יהיה קצת עם כמה מומים. לא נורא, ה' רחמן, ירחם על האדם שיחסוך כסף'. לא. שיחסוך כסף – כן, אבל כשמדובר על כבוד שמים – לא. צריך להביא קרבן ראוי. והכהן: 'טוב, קצת הוא לא מרגיש טוב, יש לו כמה מומים. מי רואה, מי יודע...' – לא. הכהן צריך להיות שלם, בלי מומים. ככה נהוג במנהג העולם, שמי שמביא מתנה למלך אם הוא יביא לו מתנה עם פגמים – מוציאים אותו להורג בַּמקום, או אם יבוא לבוש לא יפה, או יתנהג לא יפה לפני המלך, או יתחצף.
אני רוצה לחדש לנוער שלנו, לנוער, לאנשים הצעירים בדור הזה, שלא מזמן, לפני שלושים–ארבעים שנה – היה נהוג הרבה כבוד, היו מכבדים הורים, היו מכבדים מורים, היו מכבדים ראשי ממשלה, נשיאים, כראוי. גם האנשים הרגילים היו מכבדים אותם, וגם התקשורת היתה מכבדת אותם. כולם היו מכבדים. שלא נדבר על מלך איך היו מכבדים או איזה רב גדול או איזה צדיק גדול. גם באומות העולם, היו מכבדים את הראשים שלהם.
וחלה התדרדרות. היום לא בטוח שהצעירים באמת יודעים מה זה לכבד. לא כולם. יש כאלה שקיבלו חינוך. יש כאלה שלא קיבלו חינוך לענין הזה. אז אפילו הכבוד האנושי נהיה זול מאד, זול מאד. אפשר להגיד כל דבר על כל אחד, לפגוע בכבוד של כל אדם. זה לא משנה אם הוא צעיר או יש לו כבר שערות שיבה – אותו דבר. זה כנראה חלק מה'חֻצְפָּא יִסְגֵּא' בדורו של משיח, כן, החוצפה מתגברת. זו החוצפה.
אז אם אין כְּבוֹד אב ואם וכבוד מורים וכבוד רבנים וכל מה שצריך להיות כבוד אליו, כן, ושליטים, שצריך לכבד אותם – הבן אדם יכול חלילה לזלזל גם הלאה, רחמנא לצלן. והנה, בסוף הפרשה יש את הענין של 'המקלל', מישהו שקילל ולא ידעו מה העונש שמגיע לו, היו צריכים להפריש אותו עד שיתברר העונש, רחמנא לצלן.
בן אדם בשר ודם, כמו שכתוב כן, "טיפה סרוחה", מעיז את פניו כי יש לו בחירה חפשית, מעיז את פניו וחלילה היפך ממברך כלפי שמיא רחמנא לצלן – אז חייב מיתה. "הֱוֵי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ". אמרו חכמים, אפילו מלכות של עכו"ם צריך לכבד. זאת אומרת אפילו מלכות שהיא היפך התורה, מלכות שהיא לא מתוקנת – תכבד, כי אם אין מלכות, אם אין שלטון, אחד אוכל את השני, "איש את רעהו חיים בלעו".
אז הכבוד והסדר, ההיררכיה, המדרג – זה דבר שבנפשנו, בכל דבר, כמו תלמיד בבית הספר – יתחצף למורה, יתחצף למנהל, יתחצף לכולם – איזה תיקון יש לו? איך הוא יקבל מהם? דבר שהנוער יכול לעבור על זה בלי בכלל לעשות חשבון היום, על כלום.
ובאמת צריך לעשות תשובה גדולה על הדבר הזה. "והדרת פני זקן". ללמד את הילדים ואת הנוער לכבד הורים, מורים, שליטים, רבנים וכן הלאה, וכל בריה בכלל לכבד, לכבד את כל העולם. לְמה אדם חושב את עצמו? מרגיש בנוח? אז מתחיל בזלזול קטן, ובסוף רחמנא לצלן הוא מגיע למה שהגיע המקלל בפרשה. ולכן העונש חמור כל כך – על שאין לו מורא, אין לו יראה ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הוא מתחצף, הוא חושב שהוא יודע טוב יותר איך לנהל את העולם, מה צודק, מה לא צודק.
והנה קֹרח במחלוקת של קרח, זה גם הענין הזה שהוא אמר שכל העדה כולם קדושים, זאת אומרת – אין הבדל מדרגות, כולם אותו דבר. היום יש את הענין שכולם שוים בפני החוק. יש בזה ענין של סדר, כן, 'מוראה של מלכות'. יש בזה ענין של צדק, של סדר. בסדר. אבל מבחינת שמים, בחינת האמת – לא כולם אותו דבר, גם לא כל חוטא הוא אותו דבר, גם לא כל צדיק הוא באותה דרגה, להבדיל.
ככה ה' יתברך ברא את העולם: 'ראש', 'תוך', 'סוף'. ישראל אותיות 'לי ראש'. לכן אנחנו אומרים "שנהיה לראש ולא לזנב". כשאנחנו חוטאים אנחנו "לזנב". כשבאה הגאולה אנחנו "לראש". למה? כי זה התפקיד של עם ישראל. למה? כי ככה ה' יתברך קבע. מי שלא מקבל את זה, אז יש לו בעיה עם ה' יתברך.
כשיש הסתר פנים, אז כל אחד חושב שהוא מלך העולם, יש לו 'פה גדול' ושכל גדול, והוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, לעשות מה שהוא רוצה. לכשתבוא הגאולה השלמה ויתגלה אבא שבשמים – אז כבר כל אחד יבין את מקומו ואת מיקומו.
ה' יעזור שכולנו נהיה צדיקים וטובים ותמימים, ונעבוד את ה' בשמחה, מתוך בריאות!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בעבודתו יתברך!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
#פרשתהשבוע #פרשתאמור #פרשת
ותן חלקנו בתורתך נקודות למחשבה והתעמקות בפרשת השבוע מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
