פרשת אחרי מות תשפ"ד – ברגע אחד גאלתיך
ערב טוב! שבוע טוב, מועדים לשמחה! מה שלומכם? אנחנו כאן ב'ותן חלקנו בתורתך', בפרשת אחרי מות תשפ"ד. ובשם ה' נעשה ונצליח!
כמו שאתם יודעים, כדאי לקרוא את הפרשה כדי שהכל יהיה מובן יותר. באופן כללי בפרשה יש את כל עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים ואחר כך יש את איסורי העריות.
עבודת יום הכפורים זו עבודה מופלאה של הכהן הגדול שבא לכפר על עם ישראל. עם ישראל עשו תשובה כשמשה רבינו ירד מן ההר, באו לקראתו בבכי, הוא בוכה והם בוכים, ככה מביאים חכמינו, ואז ה' יתברך נתן לנו את יום הכפורים לכפר לנו כל שנה ושנה לעולמי עד.
למה האדם חוטא? בן אדם חוטא בגלל יצר הרע. למה הוא שומע בקול יצר הרע? כי יצר הרע מפתה אותו, מתעתע בו, מפיל אותו. אמנם כתוב שהוא "מֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל", אבל בגלל שהוא זקן יש לו הרבה נסיון. וכמה שהוא כסיל, לפעמים האדם כסיל יותר אז הוא מצליח להפיל אותו. וזו המלחמה פה נגד היצר הפרטי והיצר הכללי – היצר הפרטי בתוך האדם, והיצר הכללי זה השט"ן, הסטרא אחרא, שהוא נלחם בכלל הקדושה, בכלל עם ישראל. זה הסיפור.
אז יש לנו את יום הכפורים כדי שה' יכפר לנו, כי העולם הזה עולם השקר, רובו רע מיעוטו טוב, אז ודאי שהאדם חלילה יכול להכשל. ואז מה יקרה?! ה' יתברך חשב לברוא את העולם על ידי מדת הדין, "ראה שאין העולם מתקיים" – "שיתף עמו מדת הרחמים". היצר הרע מפתה את האדם, מטמטם אותו, מפיל אותו, עולה למעלה, מקטרג. ואחרי שמדת הדין מצדיקה אותו אם הוא צודק במה שהוא מקטרג – הוא מבקש את השפע שהיה מגיע לאדם, לעצמו.
על פי האר"י הקדוש, הסטרא אחרא לא קיבלה הרבה תקציב של שפע לקיומה, רק מינימום לקיום, אם היא רוצה להרחיב את העונג שלה היא צריכה להחטיא. זה כמו בעולם המכירות כשיש סוכן שמקבל איזו משכורת קטנה ואם הוא רוצה עוד, אז הוא צריך למכור, אז הוא יקבל אחוזים גבוהים יותר. "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ־לוֹקַּ", אז ככה זה. ולכן הוא משתדל להחטיא, רחמנא לצלן.
"איזהו גבור? הכובש את יצרו", צריך גבורות דקדושה לכבוש את היצר הרע. דוד המלך הרג אותו בתענית, זאת אומרת לא נתן לו יניקה, לא נתן לו חיות, גם כפשוטו: הוא היה מתענה. אברהם אבינו הפך אותו לטוב. אברהם אבינו – ענק שבענקים, מרכבה למדת החסד, אז הוא היה יכול להפוך אותו לטוב.
ואומר בעל התניא הקדוש שרוב האנשים עושים את העבודה של הבינוני. מה זה בינוני? זה אחד שכל החיים שלו נלחם ברע ולא נותן לו להשתלט עליו. אם הוא משתלט עליו, אז באותו רגע הוא רשע. אם הוא עושה תשובה, אז הוא צדיק. אבל באופן כללי קוראים לעבודה הזו 'העבודה של הבינוני', שזו המלחמה – לָכֹף את היצר, לא לתת לו להשתלט, במחשבה דבור ומעשה. וזה לא קל, כי הוא עובד גם על הגוף גם על החושים, גם על הצרכים הבסיסיים של האדם, ואין לאדם רגע פנוי מהמלחמה.
"בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש" – אומר הרבי מקוצק הקדוש זי"ע, 'שם תמצא עוד הרבה מנוולים כמוך'. זאת אומרת, כולם מושכים את המנוול לבית המדרש. אז ודאי שהתורה נותנת לנו כח להלחם ביצר. אבל אומר הרמח"ל הקדוש ב'מסילת ישרים' שלא מספיק רק ללמוד את התורה, אלא צריך תיקון המדות, ולהתמחות בנושא הזה שאנחנו קוראים לו מלחמת היצר, שאם לא אין לנו סיכוי.
ה' יתברך, ישתבח שמו לעד, ברא אותנו, הכניס אותנו לתוך העולם הזה, ומצפה שנעשה לו נחת רוח ולא נוותר! שנלָּחם ונלחם ונלחם. בכל פעם שאנחנו נלחמים ומנצחים – אנחנו מתקנים את עצמנו ומעלים עוד ניצוצות עשוקים שנעשקו בשבירת הכלים על ידי הקליפה. בכל נסיון יש ניצוצות. כשאנחנו עומדים בנסיון – מושכים את הניצוצות משם לקדושה. אם חלילה נכשלים, הניצוצות של הקדושה עוברים לקליפת נגה, ומשם אל שלש הקליפות הטמאות, רחמנא לצלן. והניצוצות האלה הם לא דבר של מה בכך, יש אותם בדומם צומח חי ומדבר וצריך להעלות אותם.
מי יודע כמה נזק גורם בן אדם שחוטא...? לא בכדי הביאו פה בפרשה את איסורי העריות, שיש בזה נסיון קשה. אומר רבי נחמן שזה הנסיון הקשה הכללי, התאוה הכללית. יוסף הצדיק נקרא צדיק בגלל שהתגבר על יצרו הזה. אז היצר הרע הוא לא רק בענין עריות, הוא גם בכפירה ובכל דבר, אבל זה אחד הנסיונות הקשים גם בדור שלנו. הרבה אנשים מתקשים וצריכים עזרה והדרכה בענין הזה.
באופן כללי אנחנו אומרים, ברגע אחד גאלתיך – כל נסיון כזה הוא רק רגע אחד, ברגע הזה או שאתה מתמסר ליצר או שאתה נלחם בו. משנה מקום משנה מזל – אם אתה נמצא במקום מסוים, לך למקום אחר, תלך לחדר אחר. אם אתה לבד, לך לאיפה שיש אנשים, ככה.
נקרא לזה 'מלחמה פנים אל פנים'. נכון יש מלחמה פנים אל פנים? ששני החיילים האויבים נלחמים ממש אחד עם השני? זו לא אסטרטגיה ענקית, זו מלחמה מקומית – מי יורה קודם, מי בורח קודם. אז ככה צריך לעשות את המלחמה הזו, וה' יעזור. מובן שאם לא מתפללים לה' אז אי אפשר להנצל, אבל זו ההשתדלות, להלחם. ברגע אחד גאלתיך, אל תתיאש, תברח, כמו שעשה יוסף הצדיק עם הנסיון של אשת פוטיפרע, הוא פשוט ברח. צריך לברוח. זה הענין.
ובכל זאת, יש לנו את יום הכפורים עם כל העבודה המופלאה של הכהן הגדול, שהכל על פי הסוד כמובן. מי שלא מבין בזה, ורוב האנשים לא מבינים בזה, זה נראה להם מוזר – למשל הענין של השעיר לעזאזל. המושג הזה הפך למושג, גם באומות העולם מדברים על השעיר לעזאזל. כן? אם יש בן אדם שרודפים אותו אז הוא ה'שעיר לעזאזל'.
אז הדברים האלה הם עמוקים מאד. כדי להבין אותם צריך להבין את כל הנהגתו של ה' יתברך בכל העולמות ואיך בכל שנה ושנה השט"ן 'מבסוט' מהשעיר הזה שזורקים לו, הוא אוכל אותו ומתכפר לעם ישראל. לכאורה הוא לא היה צריך להסכים – מה, רק זורקים לו איזה שעיר אחד בשביל כל העוונות? הרי הכהן הגדול מלביש את כל העוונות על השעיר הזה. כנראה שהשעיר הזה טעים לו, לשט"ן... כי זה כנראה איזה מעדן, והוא מוכן לקחת את זה בסופו של ענין.
זה מראה שהרשעות היא מוגבלת. תקשיבו טוב: הרשעות מוגבלת, הכח של השט"ן מוגבל, הדרישות שלו מוגבלות. הוא מנסה להראות את עצמו שהוא מלך, לכן קוראים לו "מלך זקן וכסיל", אבל הוא רק מלאך, הוא נברא, ה' ברא אותו, הוא לא המלך. יש רק מלך אחד, להבדיל, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז הוא מלאך שרוצה למלוך במקום ה' יתברך, אבל היכולת שלו מוגבלת לפי התורה, למה שה' הקצה לו ולא יותר.
"קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". גם עולם התיקון הזה לא ימשך עד אין סוף. לא. יש לו זמן שבו הוא נגמר. בגאולה השלמה נגמר העולם כמו שאנחנו מכירים אותו והוא מתעלה, מקבל זיכוך ותיקון, ואין יצר הרע, לא פרטי לא כללי ולא כלום. מבינים? אז לא להתיאש.
הזכרתי את רבי נחמן הקדוש זי"ע. הוא, רבי נחמן, אולי הצדיק היחידי שהביא כל כך הרבה תקוה לאנשים שחוטאים, שלא יתיאשו. כמה שהיה קדוש עליון – הבין את לב האנשים הפשוטים שחוטאים, ואמר: "אין יאוש בעולם כלל", "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן", וכן הלאה.
מלחמה. כל החיים הם מלחמה. כל רגע ורגע זו מלחמה, "בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה", כל הזמן. עד שבן אדם יוצא מהעולם הזה הוא במלחמה, הוא בנסיונות אין־ספור. אבל לא להתיאש – "כי נפלתי קמתי". אנחנו בעלי תשובה, תינוקות שנשבו, אני תינוק שנשבה, באנו מרחוק מאד – ברוך ה', ה' קרב אותנו. אז הוא יכול לקרב כל אחד.
"מעשיך יקָרְבוך ומעשיך יְרַחֲקוּךָ". זה תלוי בך, יש לך בחירה חפשית: אתה רוצה להיות צדיק? – אתה תהיה צדיק, אין שום שאלה בכלל! ה' יעזור לך. "בָּא לִטָּהֵר – מְסַיְּעִין אוֹתוֹ", עוזרים לו. כן, האר"י אומר, נשמות הצדיקים מתעברות בו, מתעברות בתוך האדם, צדיקים עליונים, כדי לעזור לו. "בָּא לִטַּמֵּא – פּוֹתְחִין לוֹ", לא סוגרים לו. יש בחירה חופשית. אתה רוצה להיות טמא? – 'צא, צא טמא'. זו המלחמה. צריך להיות מודעים מאד אליה.
בזמן שבית המקדש קיים אז יש לנו את הכהן הגדול ועבודת יום הכפורים שמכפרת עלינו, אבל כמובן גם אז צריך לחזור בתשובה. זה לא שהכהן הגדול עושה את המעשים ולא צריך לחזור בתשובה – לא. בטח צריך לחזור בתשובה. וגם אם הכהן הגדול עושה את הכל ואנחנו לא חוזרים בתשובה – לא מתכפר. היה סימן, כן? הלשון של זהורית שהיתה בצבע אדום היתה צריכה להפוך להיות בצבע לבן. אם העבודה של עם ישראל ושל הכהן הגדול התקבלה, נתרצה לנו ה' יתברך, אז זה הפך להיות לבן. ואם לא, זה נשאר אדום. היו שתי לשונות של זהורית, אחד היה שם בהיכל והשני על השעיר. וכבר היו זמנים שזה כבר לא היה הופך להיות לבן. ארבעים שנה לפני החורבן זה כבר לא היה מלבין.
תמיד שאלתי את עצמי, למה לא עשו תשובה? אנחנו בעלי תשובה, צריכים להלחם נגד כל מה שהיה לנו. למה הם לא עשו תשובה? נכון? כנראה לא היה קל כל כך לעשות תשובה. היצר היה חזק מאד, ואולי יחידים עשו, אבל הכלל ככלל לא הצליח למנוע את החורבן. מצד אחד, גילוי פנים, בבית ראשון. מצד שני, יצר חזק של עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות. ושבעים שנה של גלות – חזרנו לארץ, בית שני – שנאת חנם. אלפיים שנה, ועוד לא תיקנו את זה. אז תארו לכם כמה הדבר קשה. קל לדבר, קשה להתגבר.
לכן צריך לדון כל אדם לכף זכות. ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" – אתה לא יודע איזה יצר יש לו ואיזה סיבוכים יש לו ואיזה שגיונות יש לו ומה הוא סוחב בפנים. אז תרחם על הבריות, תתפלל על כולם שכולם יזכו, שכולם יזכו לחזור בתשובה שלמה, תשובה לשם שמים, תשובת כל העולמות כולם, תשובה תשוב ה"א – זה השיא, כשמעלים את השכינה מעפרה, מוציאים אותה מעושק הקליפה, זו הגאולה השלמה.
ולכן "כלו כל הַקִּצִּין", כל התאריכים שהיו בדרך שהיתה אפשרות שתבוא הגאולה כבר נסתימו, ועכשיו רק תשובה מעכבת, אם עושים תשובה – מיד "יבוא אל היכלו האדון". ואנחנו רואים ברוך ה' הרבה בעלי תשובה ובעלות תשובה, אז מה קורה? כנראה זה עוד לא מספיק לשם שמים, עוד לא מספיק עמוק, עוד לא כולם זכו.
לכן אנחנו מפיצים את 'דרך עץ החיים', שזה נותן את הכלים שיוכלו לחזור בתשובה, מי שרוצה – כי זה בא דרכנו, שאנחנו בעלי תשובה, באנו עמוק עמוק מתוך הקליפות, אז זה המקצוע שלנו – לחזור בתשובה, כעני בפתח, אנחנו מבקשים מאבא שבשמים כעני בפתח, מתנת חנם, "תקרב אותנו אליך".
ואם בן אדם מתגאה – יזכור מיד את עוונותיו. תאמינו לי שלא יהיה לו במה להתגאות. מיד הוא מתבייש. מיד הוא מתבייש. הבושה חשובה מאד בשביל התשובה. התשובה והבושה הן ביחד, להתבייש על מה שעשה, להצטער – לא להצטער בשביל להיות בדכאון, להצטער כדי לתקן ולהיות בשמחה, כי אבא שבשמים מקבל את הבעלי תשובה, אוהב אותם.
ה' יתברך מתקדש שמו, כשהכי רחוקים מתקרבים מתקדש שמו יתברך. ולכן אסור להזכיר לבעל תשובה את עברו, כי אין לו עבר כבר, כי את העבר הוא כבר תיקן מזמן – הפך את כל העבירות לזכויות על ידי תשובה מאהבה, תשובה שלמה.
כן, אז זה מה שרציתי לדבר עליו היום, ולהתחזק בכל עניני הצניעות ופרישות מאיסורי העריות, כי כל הזמן יש מלחמות פה בארץ – והארץ, זוכים לה על ידי שמירת הברית. ואם לא שומרים – אז הכל בסכנה, יש קטרוגים, יש בלאגן, יש מלחמות. כתוב ב'תנא דְבֵי אליהו' הקדוש שבגלל שעברו על "לֹא תַחְמֹד", האומות חומדים את ארצנו. ככה כתוב, רבותי.
ואיך בן אדם יכול להגיע למצב שהוא לא חומד והוא לא חוטא והוא לא עושה דברים רעים? – הוא צריך להיות בנוי חזק מאד מבפנים על פי הכללים של 'דרך עץ החיים', וכל פעם שבאים לו מחשבות ודמיונות והרהורים וכל מה שעובר על האדם – הוא מיד יודע איך להגיב, הוא 'בעל מקצוע', הוא מיד צועק לה', מיד עושה מה שצריך.
יש לנו גם ספר חביב שנקרא 'תיקון ושליטה במחשבה וברגש', נמצא באתר שלנו, תורידו אותנו חינם, כמו כל הספרים – ומי שקורא אותו יש לו הרבה כלים איך להשתלט על כל השגיונות והדמיונות והקשיים והכפירות והכל. הוא הופך להיות חייל אמתי, לא אחד שמוליכים אותו ככה בשניה לגיהנום, ה' ישמור.
כל עוד שהבן אדם נלחם – יש לו תקוה. אם הוא לא נלחם, אוי ואבוי. אף על פי שיש לו תורה ומצוות ומעשים טובים, מי יודע מה יהיה אתו אם הוא פוגם, אם הוא לא שומר את הקדושה. עכשיו זה ממש פיקוח נפש, למעשה, לַפְּרט ולכלל, להתחזק בכל הנושאים הללו. ה' יעזור שנצליח.
עם ישראל, יש לו הזדמנות, הזדמנות דקדושה – להתחזק, להבנות, לבנות את הילדים. ההורים צריכים לבנות את עצמם ולבנות את הילדים, לא לחשוב שזה עובר בירושה, לא.
בן אדם לומד תורה, בן אדם שומר שבת – זה לא מספיק כדי שזה יעבור לילד, כי היצר הרע חזק מאד, ויש פיתויים בלי סוף, בכל מקום. אם הילד לא מכין את הכלים על פי 'דרך עץ החיים' – ה' יעזור.
אז צריך לבנות את זה: לדבר על הנושאים בבית, לתת כלים לילדים, להסביר להם מגיל אפס, לעשות את הבירורים בין טוב לרע, מה היצר רוצה, מה להבדיל ה' רוצה, לאיפה מוליכה הדרך הזו ולאיפה מוליכה הדרך ההיא – להתעמק, להתעמק.
במקום להתעמק, היצר הרע הכללי שלח את המכשיר הזה שכל רגע אנשים ככה מכורים אליו, לא יכולים להגיד שלום אחד לשני כי הם עסוקים בשטויות ובהבלים וה' ירחם – שלא יהיה רגע אחד! זה כמו במצרים, שלא היה רגע אחד מנוחה, נכון? אז עכשיו אין רגע אחד לבן אדם שהוא יוכל לעשות חשבון נפש! כל הזמן מכניסים לו אינפורמציות, שוטפים לו את הנפש בכל הרפש.
"קְשֹׁט עצמך, ואחר כך קְשֹׁט אחרים". זאת אומרת, האדם צריך לבנות את עצמו על ידי הדרך המופלאה הזו – ואז הוא יכול לבנות את הילדים שלו, ואז הילדים יהיו שמורים. ואני רואה הרבה נוער צדיקים באמת.
למה? כי הם נלחמים, הם מבינים את הענין, מבינים לעומק את כל המערכה, את כל מפת הקרב – הפרטית, המשפחתית, הכללית, העולמית. הם מבינים הכל. ואז הם בוחרים נכון.
ה' יאיר את עינינו שנזְכה ונזַכה!
לחיים! לחיים! לחיים!
להתחזק בקדושה!
שבת שלום ומבורכת לכל בית ישראל.
מאת כ"ק האדמו"ר רבי פינחס דניאל הכהן רחלין שליט"א
